ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וגו' (כא א). ותרגם אונקלוס, ואילין דיניא די תסדר קדמיהון. לפרש על דרך המוסר, הנה עיקר בריאת העולם היתה בראשית (בראשית א א), בשביל ישראל שנקראים ראשית (אותיות דר"ע אות ב), היינו שישראל עלה במחשבה תחלה (זח"ב קח:, ע' בר"ר א ד, ע' יונת אלם פ"א), במחשבה הקדומה שיברא העולם, שירחם ויחנן את ישראל עמו, ובגין דיתקרי רחום וכו' (ע' זח"ג רנז:, ע"ח ש"א ענף א').
וזהו שאמרו רז"ל (סנהדרין צט:) על פסוק (ויקרא כב לא) ועשיתם את"ם, אַתֶּ"ם כתיב, שישראל עושים רצונו של מקום. פירוש, שישראל במה ששומרים משפטי התורה ומצותיו, מתקנים בחינת רצון העליון ב"ה, בחינת מחשבה הקדומה, וממשיכים (עליהם) לעולם רחמים וחנינה ושפע קודש מבחינת מחשבה הקדומה, בחינת אל"ף (ע' זח"א כא.), אלופו של עולם, בחינת אותיות רוחנים, בחינת פנימיות.
וזהו שאמר הכתוב ואלה המשפטים אשר תש"ים לפנ"יהם, פירוש בהמשפטים האלה אשר תשמרו, תש"ים ותתקן בחינת לפני"הם, בחינת פני"מיות המחשבה הקדומה כנ"ל. ובשם המגיד זללה"ה (ע' מאור עינים פ' משפטים), פירוש שיתקן בחינת פנימיות, בחינת אותיות רוחנים, בחינת צרופים כמו שהיה מקודם שנשתלשלו.
אמנם זהו היינו בחינת משפטים ומצות מעשיות, הוא התחלת התקון, ועיקר התקון נעשה על ידי בחינת מחשבה, כאשר יש לו מחשבות קדושות ודבקות בה' בהכנעה ושפלות לפני גדולתו ית' אזי נכנע ונשבר הקליפה והיצר הרע, ונתגדל שמו יתברך, ונתקן בחינת רצון העליון ב"ה.
וכן דרך העבודה לה', בתחלה צריך לקדש את עצמו בבחינת משפטי ה' ומצותיו ית' במעשה בפועל ממש לשם ה', ולשבר כל התאוות זרות לבלי יכשל ח"ו בעבירה בפועל ממש, על ידי בחינת אמונה ב"ה שיענוש למי שיעבור על מצותיו, ובחינת בטחון בה' שישלם שכר טוב למקיים מצותיו, ועל ידי זה נכנע בחינת היצר הרע, בחינת אל אחר שבגופו של אדם, כמאמר חז"ל (שבת קה:) איזה אל אחר שבגופו של אדם הוי אומר זה היצר הרע. ואח"כ יכול להגיע לבחינת מחשבה קדושה, להיות דבוק במחשבתו ית' בגודל הכנעה ושפלות וענוה מפני גדולתו ית', ובזה נכנע ונשבר בחינת אל אחר שבו מכל וכל, ונתקן בחינת מחשבה הקדומה, בחינת רצון העליון, בחינת פנימיות.
וזהו שאמר הכתוב (שמות כג כד) לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם. פירוש, שתהיה נזהר בבחינת מעשה, שלא תכשל ח"ו בעבירה בפועל ממש ובתאות רעות, ובזה כי הר"ס תהר"סם, פירוש שבזה יהיה נשבר ונהרס בחינת אל אחר שבגופו, בבחינת מעשה. ואח"כ תוכל להגיע לבחינת מחשבה קדושה בהכנעה, ויהיה שבר תשבר מצבתיהם, פירוש שיהיה נשבר בחינת אל אחר בבחינת מחש"בה הנקרא מצבו"תיהם (ע' מא"א מע' במ' סי' פב, וע' אוהב ישראל פ' בא ד"ה ועפי"ז י"ל הפסןק ויקח את האבן).
וזהו מרומז בפסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ותרגם אונקלוס, ואילין דיניא די תסדר קדמיהון. פירוש, שתסדר תחלה המשפטים, ר"ל שבתחלת העבודה של ישראל יזהרו וישמרו תחלה בחינת משפטים ומצות מעשיות כנ"ל, (ועי"ז יזדככו הגופים ואברים של ישראל, ויוכלו להשיג ולהגיע לבחינת לפני"הם, בחינת מחשבה הקדומה) ואח"כ יוכלו להגיע לבחינת מעשה בשלימות כנ"ל.
וכן הזהיר להם הבורא ב"ה קודם קריבת הר סיני לקבל התורה, הזהיר להם (שמות יט טו) היו נכונים ליום השלישי, היינו שיכינו את עצמם בבחינת מעשה, לשבר ולהכניע היצר הרע בחינת אל אחר בחינת מעשה תחלה, כדי שיוכלו להגיע אח"כ לבחינת קבלת התורה, בחינת מחשבה קדושה כנ"ל, ויוכלו אח"כ לעשות המצוה בשלמות.
וכן השיבו לו ישראל עם קדושו נע"שה ונש"מע (שמות כד ז), פירוש שכן נתנהג תמיד לתקן תחלה בחינת מע"שה ואח"כ בחינת נש"מע לשון הבנה בחינת מחשבה כנ"ל.
וזה שאמר יתרו (שמות יח יא) כי עתה ידעתי כי גדול וגו'. פירוש כי גדול ה', היינו הוי"ה ב"ה הוא בחינת פנימיות. מכל אלה"ים, הוא בחינת בריאת העולמות בהשתלשלות, כמאמר הכתוב בראשית ברא אלה"ים. כי בדבר אשר זדו עליהם, ותרגם אונקלוס, ארי בפתגמא דחשיבו מצראי למידן ית ישראל ביה דנינון, פירוש שמצרים נענשו אפילו במחשבה בעבור שישראל תקנו בחינת מחשבה הקדומה, בחינת ה' ובזה נכנע ונשבר בחינת מצרים במחשבה שלהם.
וכן נזהרו ישראל לעשות בכל שנה ושנה באדר, שמשמיעין על השקלים שיתנו ישראל מחצית השקל (שקלים א א), והוא בחינת מעשה הצדקה, ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ברכות כא:), ואחר המעשה יגיע לבחינת קרבן, בחינת מחשבה (ע' מא"א מע' הק' סי' כא), ונעשה עוד עשרה, ונעשה עשרים גרה השקל שלם, ובכל שנה ושנה צריכים לעשות כמו שנעשה בהר סיני בקבלת התורה. וזה מרמז באמרם (שקלים פ"א מ"א) בא"דר משמיעים, ר"ל אד"ר גימטריא ה"ר, פירוש על ידי בחינת ה"ר אנו למדים לעשות כן בכל שנה ושנה.
וכן בפרטיות בכל מצוה ומצוה ולימוד התורה, צריכים לזכור בחינת הר סיני, לזכך את עצמו בבחינת מעשה תחלה, ואחר כך בבחינת מחשבה כנ"ל, ואח"כ לעשות המצות בשלמות.
ומרומז גם כן בואלה המשפטים אשר תשים לפני"הם, פירוש, תסדר להם שיזכרו לפני כל מצוה ולימוד התורה בחינת לפני"הם, מספר חצי של ש"קל (שהוא רט"ו), בחינת הכנה וקדושה בבחינת מעשה תחלה כמו שהיה בהר סיני, שתמיד יזכור בחינת הר סיני הנ"ל.
וזה רמזו חכמינו ז"ל במתק לשונם, באמרם (ביצה טו:) הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אד"ר שנאמר (תהלים צג ד) אד"יר במרום ה'. פירוש שהרוצה שיתקיימו מעשיו שבקדושה, יטע ויכניס בהם בחינת אד"ר, בחינת ה"ר סיני, לקדש את עצמו בבחינת מעשה תחלה, ואח"כ בבחינת חצי שקל יגיע לבחינת אדי"ר בי"וד, בחינת שקל שלם, בחינת מעשה ובחינת מחש"בה, שנאמר אד"יר במרום ה' כנ"ל, יהי רצון שנזכה לזה אמן:
או יאמר על זה הדרך, דהנה כתיב (קהלת ג יד) והאלהים עשה שיראו מלפניו, פירוש שעיקר בריאת העולם היתה בשביל היראה (אותיות דר"ע אות ב), וזהו עיקר עבודת האדם לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח), שיהיה בעיניו כאלו הוא עומד נגד ה' תמיד, בחי' אתה, שמדבר לה' בבחינת אתה בחינת נוכח. ואם יש לאדם בחינה זו, בחינת נוכח בחינת אתה, בוודאי הוא ירא מאוד לפניו ית', ומקבל על עצמו עול מלכות שמים בשלמות, ועל ידי זה תהיה תפלתו מקובלת לרצון לפניו ית', ויוכל להמשיך על ישראל טובה וברכה וחיים לכל הנבראים והיצורים והנעשים.
והכל על ידי בחינת אתה הנ"ל, וזהו (נחמיה ט ו) ואת"ה מחיה את כולם, פירוש, בחינת את"ה הנ"ל הוא מחיה את כולם, כל הנבראים והיצורים ונעשים כנ"ל. ולכן נקראת הבחינת יראה בשם אימ"ה, שהוא אם כל חי, היינו שעל ידי זה נמשך חיות לכל העולמות כנ"ל.
וזהו באחד באדר משמיעים על השקלים (שקלים פ"א מ"א), פירוש אין אדר אלא מלכות (ע' זכריה יא יג ובמצודת ציון שם), היינו בחינת קבלת עול מלכות שמים ביראה, שמייחד עליו עול מלכות שמים באמת. וזהו באחד באדר, פירוש בבחינה זו שהוא בבחינת אח"ד בא"דר, שמייחד על עצמו בחינת אד"ר בחינת מלכות. על ידי זה משמיעין על השקלים, פירוש שקלים מרמז לבחינת תפלה, כי שקל הוא לשון קבלה, והתפלה הוא בחינת בית קבול המשכת אלהות מלמעלה למטה כידוע (ע' פע"ח ריש ש' התפילה, ע' מאור עינים ישמח לב ברכות עמ' תק"ט), וזהו שעל ידי בחינת אחד באדר כנ"ל משמיעין וממשיכים כל המשכות טובות לישראל ולכל העולמות. על השקלים, היינו על (ידי) התפלות כנ"ל.
ועי"ז יש שמחה לפניו ית' במה שישראל ממשיכין כל טוב להעולמות, וזהו משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כט.), פירוש שעל ידי שנכנס בחינת אד"ר, בחינת יראה, בחינת קבלת עול מלכות שמים כנ"ל, נתרבה שמחה לפניו ית' כנ"ל, ונמתקין כל הדינין על ידי בחינת אות א', ונשלם השם אד"ני, שהאות א' ממתיק בחינת דין כידוע (ע"ח שי"ח פ"ה).
וזה מרמז בתרגום אונקלוס, ואילין דיניא די תסדר קדמיהון. פירוש, בתיבת דיניא שנכתב אות א' אחר אותיות די"ן, וע"ז מזהיר הכתוב שתסדר אות א' קדמיהון, היינו לפני אותיות דין, ויהיה השם שלם כסדורו בהמתקת הדין כנ"ל.
אמנם העיקר לכל דבר, שירחיק האדם את עצמו מבחינת שקר, ולקרב את עצמו לבחינת אמת, כמאמר הכתוב (שמות כג ז) מדבר שקר תרח"ק. וזהו מרומז בפסוק אשר תשים לפניהם וגו', תש"ים נוטריקון למפרע "מדבר "שקר "תרחק, ועל ידי בחינה זו נתקרב לבחינת אמת בחינת קדושה, בחינת אות י' (זח"ב מב.), ונעשה תש"ים, שהאות י' הוא בתוך התיבה, לרמז על בחינת הקדושה כנ"ל. וזהו ואלה, אלה הוא בחינת דין קשה (יבמות כא.), ואות וא"ו הוא המשכת הרחמים (זח"ב רכז:):
כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשבעת וגו' (כא ב). ונוכל לרמז בזה דרך והילוך לעבודת ה' בדרך זה, דהנה עיקר עבודה הוא בבחינת אמת, היינו שכל אחד ואחד ידע בעצמו מיעוט ערכו השפל, ואפילו מי שבא ונתעלה לבחינת דרגא, ידע בעצמו באיזה דרגא עומד, ולא יתעלה במעלות אשר לא לו והמה למעלה מבחינתו, היינו מי שעדיין לא מאס בתאוות עולם הזה בתכלית המיאוס, ואין לו תשוקה לבורא עולם ב"ה בכלות הנפש ממש, ומחמת זה עדיין לא השיג כפי שורש מדרגת נשמתו, על כן אין לו לתפוס במדרגה שהוא למעלה ממנו, כמו שכתוב (שמות כ כג) ולא תעלה במעלות על מזבחי, היינו שלא תעלה במעלה ומדרגה שהוא גבוה ממעשיו אשר תופס בהם, כי יכול לבא עי"ז לבחינת נפילה, וזהו אשר לא תגלה ערותך וגו', היינו אשר לא יבא מזה לבחינת נפילה ובזיון, כי שקר אין לו רגלים (אותיות דר"ע בראשו), ובא לבחינת נפילה, על כן העיקר שיהיה העבדות שלו בבחינת אמת, שהוא דבר הקיים, היינו שכל אחד ואחד ידע המעמד שלו בעבדות ה' ובאיזה דרגא הוא עומד, וזהו בחינת אמת.
וזהו פירוש הפסוק, כי תקנה עב"ד עבר"י גימטריא נח"ש, היינו כי תרצה לתקן בחינת חטא הנחש. העצה היעוצה לזה, שש שנים יעבוד ובשביעית, מרמז ע"ז שיעבוד את הבורא עולם ב"ה בבחינת אמת, שאות וא"ו מרמז על בחינת אמת כמו שאיתא (זח"א רמא:), וזהו שש שנים יעבוד, היינו בבחינת שש שהוא אות וא"ו שמרמז על בחינת אמת, בזה יעבוד לבורא עולם ב"ה. ובשביעית, גם כן מרמז על בחינת אמת, שהוא מדה שביעית מי"ג מכילין דרחמי, היינו שיעבוד את הבורא עולם ב"ה בבחינת אמת שמרומז באות וא"ו שהוא שש והוא מדה שביעית, ובזה יכול לבנות ולתקן הכל, כי הוא דבר הקיים, יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו' ועבדו לעולם (כא ה - ו). וצריך להבין למה כתיב את אשתי בלא וא"ו הנוספת.
ונראה לומר בדרך המוסר, דהנה עיקר בחינת עבודה הוא בחינת אהבת השם במסירות נפש, ואפילו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה וכו' (שה"ש ח ז). והכלל הוא, שלא יחשוב נגדו שום דבר מתאות עולם הזה נגד אהבת השם ית'. רק באיזה בחינה יכול לבא לבחינת אהבה כזו, הוא רק על ידי בחינת הכנעה וענוה באמת, היינו אפילו כשיש לאדם בחינת אהבת השם כתקונו, אף על פי כן יהיה נחשב בעיניו תמיד שהוא עדיין רק בבחינת תחלה וראשית, ומחמת זה משתוקק תמיד יותר לבא לבחינת אהבת השם במסירות נפש ממש, ומזה בא בחינת גאולה.
וזה שאמר הכתוב הן גאלתי אתכם אחרית כראשית. פירוש, אפילו כשיהיה בבחינת אחרית, היינו בחינת שלמות בכל המדות, אעפי"כ יהיה נדמה בעיניו מחמת בחינת הכנעה שהי' רק בבחינת ראשית והתחלה, ומחמת זה נכספה וגם כלתה נפשו תמיד לבא למדרגה יותר גדולה מזו, ואז יהיה בחינת גאולה.
והנה כשהוא בבחינה זו, אז העבדות שלו הוא תמיד בלי הפסק ובזריזות בלא עצלות, דאפילו כשהוא בא לבחינת אהבת השם ית' בבחינת אחדות ושלמות ידמה עדיין בעיניו שהוא בהתחלה.
וזה מורה לנו התורה הקדושה, ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי, היינו ששוה אצלו אהבת אדון העולם ואהבת עולם הזה. על כן עצה היעוצה לזה, והגישו אל האלהים, היינו כשרוצה לקרב את עצמו רק אל האלהים, והגישו אל הדלת, היינו שיקרב את עצמו אל בחינת הכנעה, דל"ת הוא לשון דלות ושפלות. ועבדו לעולם, היינו מחמת זה יהיה בחינת עבדות שלו לעו"לם בלי הפסק, גם בזריזות כי לעו"לם הוא גם לשון עלמות ובחרות שהוא בחינת זריזות, ועל ידי זה יבא בחינת גאולה לעולם כנ"ל, יהי רצון שנזכה לזה במהרה אמן:
וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים (כא ז). וא"ל על פי דאיתא בזוהר הקדוש (זח"א קלט:) על פסוק (ויקרא כה יג) בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, כשישתלם הז"את גימטריא הת"ח, תשובו איש אל אחוזתו, עד כאן. והלא כבר עבר הת"ח ולא שב איש אל אחוזתו.
אלא הענין הוא כמאמר הכתוב (בראשית ב כג) לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זא"ת, ירושלים שהיא כללות ארץ ישראל (זח"א קיד.) נקראת זא"ת, ולוקחה מאיש העליון ודבוק בהקדושה, וכשישים כל אחד (מיושבי ארץ ישראל) אל לבו גודל קדושתה ולא יסיח דעתו מזה כלל, אז בוודאי יפול עליו אימה ופחד מהבורא ב"ה, ויעבוד אותו בכל לבבו באמת ובתמים, ואז בוודאי בשימו ללבו בחינת זאת הנ"ל ויעבוד כנ"ל, יקוים בשנת היובל הזאת וכו', פירוש בזכות הזא"ת תשובו איש כו'.
ואם ח"ו לאו, על זה אמר הכתוב וכי ימכר איש את בתו, בת"ו גימטריא זא"ת הוא ארץ ישראל, ימכור לא"מה שהוא ישמעאל בן האמה (בראשית כא י), פירוש כשלא ישים נגד פניו ולבו בחינת זא"ת כנ"ל, אז יתמסר לישמעאל בן האמה. לא תצא כצאת העבדים, פירוש אינה מוציאה אפילו כמו שמוציאים העבדים, פירוש שאר הארצות שנקראים עבדים לארץ ישראל (ע' זח"ג רסה: - רסו.).
או יאמר עז"ה, וכי ימכר איש את בת"ו, היא ארץ ישראל, במה ימכור, מחמת לאמ"ה, פירוש ל"א מ"ה, שאין לו בחינת מ"ה, שפלות. לא תצא כצאת כו', פירוש שאין לו בחינת ענוה אפילו כמו שהיה לעבד אברהם שאמר (בראשית כד לד) עבד אברהם אנכי, ולא אמר רחימא דאברהם אנכי, מחמת שלא היה לו גסות:
או יאמר על זה הדרך, הנה אמרו ז"ל (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. פירוש שלא לשמה, הוא כשעובד על מנת לקבל פרס הן בעולם הזה הן בעולם הבא נקרא שלא לשמה, כי אין זה שלמות הכונה. אמנם עכ"פ יעסוק בבחינה זו, כדי שעי"ז יגיע לבחינת לשמה, והבא לטהר מסייעין אותו (שבת קד.), רק באופן שהאדם יבין זה היטב שעדיין לא הגיע לשלמות העבודה, ויתפלל לה' שיעזור לו שיגיע לבחינת לשמה, שלמות העבודה.
וזהו שאמר הכתוב (תהלים לב ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. פירוש מצ"וא מרמז לבחינת שלא לשמה, כי אותיות מ"צ הם חלופי אותיות ראשונות של השם כידוע (ת"ז ת' כ"ט עג.), היינו כשמגיע החסד לבחינת מ"צ, גם כי בחינת מו"ץ הוא קליפה דחטה, היינו בחינת שלא לשמה. מתפלל שלא יגיע לשטף מים רבים, היינו שלא ישתקע ח"ו בבחינה זו שהוא בחינת לילה, בחינת לב"נה, בחינת ספ"יר, בחינת מספר בחינת גבול, כיון שהוא עובד על מנת לקבל פרס בעולם הזה, או בעולם הבא שהוא גם כן בחינת עובד על מנת לקבל פרס, בחינת גבול ומספר כידוע.
וזהו ותחת רגליו כמעשה לב"נת הס"פיר (שמות כד י), מרמז לבחינת שלא לשמה שנקרא לב"נת הס"פיר כנ"ל, שבחינה זו הוא תחת רגליו, היינו מדרגה פחותה ונמוכה. אבל בחינת לשמה נקרא וכעצם השמים לטהר, בחינה עלאה (בחינת טֹּהר). היינו שהעם היו בבחינה קטנה עדיין, שהוא בחינת שלא לשמה, בחינת לבנת הספיר, רק שהיו יודעים מדרגתם הקטנה, והיו מצפים שיסייע אותם ה' שיגיעו לבחינת שלמות לשמה, בחינת עצם השמים לטהר כנ"ל, והיה להם בחינת אמ"ת גימטריא אהי"ה פעמים אהי"ה, שהיו מצפים שיהיו אח"כ במדרגה הגדולה כנ"ל, אבל ידעו האמת שעדיין לא השיגו השלמות כנ"ל.
וזהו שאמרו חז"ל (שבת י.) כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, נאמר כאן (שמות יח יג) ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב, ונאמר להלן (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. פירוש, שהעם דנו דין אמת כנ"ל, שנאמר ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב, פירוש שרצו לקבל מן משה בחינת בקר, בחינת לשמה, על ידי בחינת ערב שלהם, שהיה להם בחינת ערב בחינת שלא לשמה כנ"ל, וליחד שני הבחינות שיהיו כמו שהיה כונת הבריאה מתחילה, שיהיה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, בחינת אחדות, שיהיה ב' הבחינות אחד, בבחינת אהי"ה פעמים אהי"ה בחינת אמת כנ"ל.
ונקרא דיין שדן דין אמת, כי בחינת שלא לשמה נקרא בחינת דין, עד שמגיע לבחינת לשמה בחינת אמ"ת, אזי נתוסף אות א' לאותיות דין, ונעשה ד"ינא באלף, בחינת אד"ני שהאלף ממתיק לבחינת דין כידוע (ע"ח שי"ח פ"ה), וגם מעיקרא נקרא בחינת אלהם בלא אות יו"ד, בחינת אותיות לאמ"ה, עד שמכניס בו אות יו"ד וממתיק הבחינת דין (ע' פרדס ש"כ פ"ט, וע' זח"ג רפג.).
וזהו מרומז בפסוק (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ותרגם אונקלוס ואילין דיני"א די תסדר קדמיהון. פירוש שתשים ותסדר להם שיעשו מן ד"ין בלא אות אלף יהיה דינ"יא באות אלף ויגיע לבחינת לפניהם (בחינת קדמיהון) היינו לבחינה גדולה, שהוא למעלה מעלה היינו בחינת לשמה כנ"ל.
גם מרומז בפסוק וכי ימכור איש את בתו לא"מה. היינו לא"מה אותיות אלהם חסר יו"ד כנ"ל, היינו כשיהיה לאיש בחינת לא"מה בלי יו"ד כנ"ל, אזי ל"א ת"צא כ"צאת ה"עבדים, ר"ת גימטריא תנ"ה, מלואים של שם הקדוש הנכבד והנורא אהי"ה כידוע (ע"ח של"ד פ"ב מ"ת), היינו שעל ידי בחינת לא"מה ר"ת של ה"בא ל"טהר מ"סייעין א"ותו, היינו שעל ידי שמצפה ומתפלל לה' בעת מצ"וא כנ"ל, אזי ה' עוזר לו ומגיע לבחינת שם אה"יה במלואו בכל הג' מלואים גימטריא תנ"ה כנ"ל:
וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון וגו' ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש וגו' (כא כב - כג). הנה נוכל לפרש בכאן סדר עבודה לה' המרומז בפסוקים אלו, דהנה יש ב' בחינות יראה, יראה חצונית ויראה פנימית, היינו יראה באתגליא, ויראה באתכסיא, היינו במחשבה שהוא מתירא מפני גדולת הבורא ברוך הוא תמיד במחשבתו בלי הפסק, והוא באתכסיא, סתום במוחא ואינו ניכר לחוץ.
אמנם אי אפשר לבא לבחינת יראה פנימית, רק כאשר הקדים תחלה בחינת יראה חצונית, היינו באתגליא, בבחינת מעשה, שכל מעשיו המה לה', ומקדש ומטהר את כל אבריו מלעסוק בשום מעשה זרה רק בלתי לה' לבדו, ושומר את פיו מכל מאכל שיש בו שום ספק איסור, ואפילו דברים המותרים לגמרי אינו אוכל למלאות תאוות נפשו רק לעבוד באותו כח האכילה את הבורא ברוך הוא, וכן שומר את פיו מלדבר שום דבור של איסור ח"ו ואפילו דברים בטלים, ואפילו דבורים ההכרחיים לצורך חיי גופו מדבר באימה וביראה לפני ה' יתברך, ובזה מזכך את גופו ופיו מדברים גשמיים ועל ידי זה גם המחשבה נעשית זכה וטהורה ונקיה, ויכולה להיות דבוקה בה' תמיד, ולהיות בבחינת יראה פנימית הנ"ל.
וממילא יהיה כל מעשיו ודבורו לה' לבדו, שיהיה מחשבתו ודבורו ומעשיו ביחד, ובזה עושה שלום בין קול ודבור ומחשבה ומעשה שיהיו דבקים ומחוברים יחד בלתי לה', וזהו נקרא בחינת של"ום באמת, כי עשה של"ום בין קול ודבור ומחשבה כנ"ל, וגם נקרא של"ום מחמת שהוא שלמות העבודה, כי זה בלא זה אינו כלום ואינו בחינת עבודה שלמה, אבל שניהם יחד הוא שלמות העבודה, שלזו היתה עיקר בריאת העולם להכניס בחינת קדושה במעשה גשמיות.
וכשיש לו ב' בחינות יראה הנ"ל, ועושה כל מעשיו הגשמיים במחשבה טהורה רק בלתי לה' לבדו, בזה הוא מחבר רישא דכל דרגין שהוא בחינת קדושה שבמחשבתו הטהורה, עם סופא דכל דרגין היינו מעשה הגשמיות, ואז נקרא בחינת א"ת, שמחבר בחינת א' שמרמז לאלופו של עולם, שהוא רישא דכל אותיות, רישא דכל דרגין, לת' שהוא סופא דכל אותיות, שמרמז לבחינת מעשה הגשמיות סופא דכל דרגין, ומכניס בהן בחינת אור וקדושה כמאמר הכתוב (תהלים קיב ד) זרח בחושך אור לישרים, כנזכר אצלינו בכמה מקומות.
אבל כשאינו מזכך ומטהר את גופו ופיו במעשה ודבור שיהיה לשם שמים, אז נעשה מחלוקת בין א' שמרמז לאלופו של עולם ובין ת' שהוא בחינת מעשה גשמיות, ועל ידי זה גם המחשבה ממילא אינה יכולה להיות זכה וטהורה.
וזה מרומז בפסוק וכי ינצו אנש"ים ונגפו אשה הרה וגו', פירוש אנש"ים אותיות א' נשים, כי בחינת יראה פנימית נקרא בחינת א', ובחינה חיצונית נקרא נשים. גם אנש"ים גימטריא א"ת. היינו כי ינצו אנשים, פירוש שיהיה מחלוקת בין אנשים, בין א' ובין נשים, בין א' לת'.
ונגפו אשה הר"ה, מרמז לבחינת מחשבה, שנקרא עובר במעי אמו, כי כמו שעובר במעי אמו הוא סתום כן מחשבה איהו מוחא סתום ואינו נראה, פירוש שעל ידי שעשה מחלוקת בין א' לתי"ו נגף ורחק את אשה הרה הוא בחינת מחשבה, שאינה יכולה להיות זכה וברורה.
ועל ידי זה ויצאו ילדיה, היינו המעשים שהם הוולדות של המחשבה, יוצאים בבחינת חוץ כמאמר הזוהר הקדוש (ח"ב דף קיד.) ויצאו ילדיה בגלותא, ר"ל לבחינה חיצונית.
ולא יהיה אס"ן, גימטריא אל"ף במילואו, והוא מרמז לבחינת התחברות לקדושה, ר"ל שלא יהיה דבוק בבחינת קדושה בחינת אלופו של עולם, ועי"ז ענש יענש.
גם אפשר לפרש כפשוטו, ולא יהיה אסון, ותרגומו ולא יהא מותא. פירוש, שלא יהיה במחשבה דבור ומעשה שלו בחינת מסירות נפש לה' כראוי להיות, כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כידוע מאמר חז"ל (ברכות סג:) על הפסוק (במדבר יט יד) זאת התורה וגו', עי"ז ענש יענש.
ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש וגו', ר"ל כשיש לו מסירות נפש במחשבה דבור ומעשה שלו באמת בהתלהבות ותשוקה גדולה לה', אעפ"י שכמדומה לו שבזה הוא מתיש כוחו, אבל האמת הוא ונתתה נפש תחת נפש, ר"ל שממשיך בזה נפש חדשה וכח יותר, כמאמר הכתוב (ישעיה מ לא) וקוי ה' יחליפו כח וגו' הן ברוחניות הן בגשמיות.
וזהו שאמר הכתוב (שמות כג כו) לא תהיה משכלה ועקרה כו'. ר"ל שלא יהיה בחינת שכול ולדות, בחינת הולדה שאינה כראוי קודם זמנם מבחינת מחשבה, היינו כנ"ל שלא יצאו הולדות בגלותא כנ"ל.
אבל כשהמחשבה הוא בבחינת יראה פנימית, בבחינת שלום כנ"ל, אז נקראת שק"ל בקוף, כי שק"ול דא נגד כלם, והוא בחינת שקל הקודש השלם. וכשיש לו בחינת יראה חיצונית לבד נקרא מחצית השקל.
(וזהו שאמר הכתוב (שמות ל יג) זה יתנו וגו' מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל, ר"ל בתחילה יהיה רק מחצית השקל, היינו יראה חיצונית, ואח"כ יוכל להגיע לבחינת שקל הקודש השלם, בחינת יראה פנימית כנ"ל).
וזהו שאמר הכתוב (שמות כד יב) ויאמר ה' אל משה עלי אלי ההרה והיה שם וגו'. פירוש עלה אלי הה"רה, לבחינת מחשבה שנקרא הר"ה כנ"ל. והיה שם, ר"ל שיהיה שם בחינת והי"ה, אותיות הו"יה ב"ה. ואתנה לך וגו' כתבת(י) להור"תם, ר"ל שצריך שיהיה בבחינת הור"תם, בחינת מחשבה קדושה, בחינת יראה פנימית כנ"ל.
ובחינת יראה פנימית זו נקראת בשם מ"י (בחינת בינה (זח"ב קיז.)), ובחינת יראה חיצונית היינו הנוגעת למעשה לבד כנ"ל, נקראת אלה, והוא מרמז לבחינת התחברות לבחינת דעת, מחמת שהוא בבחינת מעשה גשמיות, ושניהם יחד נקראים בחינת דע"ת יו"ד, בחינת התחברות לבחינת יו"ד, בחינת קדושת (עשר ספירות).
וזהו מרומז בפסוק (שמות כא א) וא"לה המשפ"טים אשר תשים לפניהם וגו'. ר"ל שהזהיר ה' שיהיה בחינת אל"ה, בחינת מעשה גשמיות (בבחינת יראה חיצונית), מחובר לבחינת המשפ"טים, גימטריא דע"ת י' כנ"ל, שיהיה בחינת התחברות בחינת מחשבה ומעשה בלתי לה' בבחינת יראה פנימית כנ"ל.
ובחינה זו השיג משה רבנו ע"ה בשלמות, כמאמר הכתוב (שמות כד ב) ונגש משה לב"דו וגו', ר"ל לבדו הוא מרמז לבחינת יראה פנימית, יראה באתכסיא שאינה נראית לחוץ רק לו לב"דו, ומשה נגש לבחינה זו של לבד"ו בחינת יראה פנימית כנ"ל. והם לא יגשו, ר"ל שהאברים גשמיים לא יגשו, כדי שלא יכנס ח"ו בחי' גשמיים במחשבה. ה' יזכנו להגיע לשני בחינות יראה באמת כן יהי רצון אמת:
ונגש משה לבדו והם לא יגשו וגו' (כד ב). להבין זה, הנה כתיב (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. דהנה עיקר עבודת האדם הוא שיסתכל תמיד במקורו של כל דבר, וידע מי הוא המחיה הכל. וזהו ענין תרי"ג מצות הנקרא פקודא דמלכא (ע' זח"ג קכב:, ת"ז ת' ל' עד., ת' ע' קלא.), להמשיך על ידיהם אור קדוש לחיות העולמות, וזהו אשר קדשנו במצותיו וכו' כידוע (פע"ח ש' הברכות פ"ג). ותמיד יסתכל האדם בכל דבר ודבר לידע שורשו ומקור חיותו, שאין עוד מלבדו, כי הוא ית' ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ומחיה את כולם בכל עת ורגע, ונשמותינו מופקדים בידו.
וכן בכל דבר שיראה מדברים גשמיים בטוב טעם או חן שבכל דבר, יבין שאין זה כי אם בחינת אלהות אשר בו המחיה ומהוה אותו, וזהו הטעם הרוחני שבו.
וכאשר יסתכל האדם כן בכל דבר ודבר לדבקו בשרשו בה' אלהים חיים, אזי יסור ממנו מסוה המסך המבדיל ממנו ויתאוה (תאוה) להבורא ברוך הוא, כי כשידע ויבין באמונה שלמה שה' הוא המחיה את כלם ולא ישכח כל זה, אזי יסור ממנו תאוות גשמיות, ויתאווה להדבק בקונו ית' בשורש וחיות של הכל.
וזהו שאמר הכתוב וראו מי ברא אל"ה, פירוש שידוע מאמר חז"ל (יבמות כא.) אלה קש"ה, פירוש שאל"ה מרמז על דברים גשמיים, ובתוכם גניז חיות אלהות כדאיתא בעץ חיים (ע' זוהר הרקיע פ' בראשית ל"ד ע"ב) שהעולם נברא בצירופי אותיות של אלפא ביתא, ואות א' הוא התחלת כל האותיות, ואות למ"ד הוא אמצע האותיות, והן הם הבחינת קדושה המחיה כל העולם וכל אשר בו. ואות ה"א מרמז על הגשמיות וחומר של כלם, כמאמר חז"ל (מנחות כט:) בה"א נברא העולם. וזהו מי ברא אל"ה, ר"ל אלה קשה.
וכשמסתכל האדם ומתבונן כנ"ל לדבקם בשרשם, ויודע שהעיקר שבכל דבר הוא בחינת אלהות המחיה ומהווה אותם, נעשה מן אות ה"א אות א', ונעשה מן מלת אל"ה אל"א בשני אלפין, גימטריא ל"ב. וזהו ל"ב טהור ברא לי וגו' (תהלים נא יב), ר"ל שיברא לו מן אל"ה להיות ל"ב כנ"ל.
וזהו ואם שלש אלה לא יעשה לה וגו' (שמות כא יא), פירוש ואם שלש אלה היינו השלש אותיות אל"ה יתקן. ומפרש הפסוק במה יתקן, בבחינת ל"א יעשה ל"ה, היינו מן אותיות ל"ה של אל"ה יעשה ל"א באות אלף, ויהיה אל"א גימטריא ל"ב כנ"ל.
אזי ויצאה חנם אי"ן כס"ף, גימטריא אר"ך, פירוש כשיהיה בחינת ויצאה חנ"ם לשון ח"ן, היינו שיצא ממנו בחינת חנם, שהוא בחינת מצות שלא לשמה. אזי אין כס"ף גימטריא אר"ך, היינו שלא יהיה בכסופא לעלמא שכולו אריך, שהוא העיקר.
וזהו שאמר הכתוב ואלה המשפטים וגו' (כא א). ותרגם אונקלוס, ואילין דיניא וגו' (פירוש וא"לה הוא בחינת דין, וצוה הקב"ה למשה שיסדר לפניהם בחינת דינים והמתקתם, שידעו להמתיק אותם באות א', ר"ל שיעשו מן אל"ה אל"א, ל"ב, ויחזרו מן בחינת ה' בחי' גשמיים, ויעשו בחינת א' לדבק את עצמם באלופו של עולם. ועוד נעשה מן ה' ד"ו (ת"ז ת' ס"ט קד., ע"ח ש' הכללים פי"א), בחינת ד"ו פרצופים, בחינת התחברות לקדושה.
וזהו ונגש משה לב"דו, ר"ל שהגיש משה בחי' ל"ב לאותיות ד"ו, כי מן ה' אחרונה של אלה עשה א' ונעשה ל"ב וגם ד"ו, וזהו לב"דו. ואיש לא יעלה עמך, ר"ל בחינת איש לא יהיה.
וזהו משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כט.). ונ"ל על פי מה שכתוב (שמות יז טז) מלחמה לה' בעמלק מדר ד"ר, ונכתב אחד עם ד' רבתא, וגבי מלת אל אח"ר (שמות לד יד, ע"ש במנחת שי, וע' בעה"ט ואתחנן ו ד) נכתב ר' רבתא. וזהו המלחמה לה' בעמלק מדר דר, פירוש לעשות מן ר' רבתא ד' רבתא, המרמזת על בחינת אח"ד בחינת קדושה).
וכל זה נעשה על ידי בחינת א', כשעשה מן ה' א' כנ"ל, כשמחבר הכל לבחינת א' אלופו של עולם. וזהו משנכנס אד"ר, ר"ל שנכנס בלב בחינת אל"ף, אלופו של עולם כנ"ל, ונתגבר הד' על הר' רבתא, ואז מרבין בשמחה, שזהו עיקר השמחה:
ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו וגו' (שמות כד יא). להבין הפסוק, נקדים מה שאמרנו על מאמר חז"ל (אבות פ"ה מ"א) בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע כו' וליתן שכר טוב כו'. וקשה, הלא זה כמו עלילה ח"ו להפרע מן הרשעים. ואם היה עיקר הכוונה ברבוי מאמרות בכדי ליתן שכר כו', הלא היה יכול להרבות מאמרות עד אלף, לעשות מאמר על כל מין ומין בפני עצמו כגון שמים וארץ בהמות חיות, לכל אחד ואחד מאמר לבדו עד אלף או יותר, בכדי ליתן שכר כו'.
אלא הענין הוא כמאמר הכתוב (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, שהעולם נברא בבחי' שתי ידות, ימין ושמאל, בכל יד ה' אצבעות, ב' פעמים ה' עשר, והן הם עשרה מאמרות בכלל ימין ושמאל.
וזה שאמרו חז"ל (תנחומא בשלח טו) כשישראל עושים רצונו של מקום מהפכים מדת הדין לרחמים. שהצדיקים בכל עשייתם אפילו בעניני גשמיות הם מכוונים לשם שמים, ובזה הם מהפכים מדת הדין לרחמים, החושך לאור. אבל הרשעים שאין עושים רצונו של מקום, שבכל עשיתם הם מכוונים רק לצרכם, ומוטבעים בהגשמיות בחשכות, על כן אפילו כשעושים שום מצוה כגון צדקה או תורה, יש להם פניות ומחשבות רעות לצורך עצמם, ובזה הם מהפכים האור לחושך, הרחמים לדין, ועושים מימין שמאל.
וזהו שאמר הכתוב (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו. שישמור כל אדם את פיו ולשונו מלדבר דברים בטלים וליצנות ולשון הרע, ולקיים מצות עשה (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך, לאהוב כל אחד מישראל, והוא בחינת אחדות, כמאמר (מנחה דשבת) אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד, ובזה מדבק את עצמו בכלל ישראל, בה' אחד אלופו של עולם, בבחינת אות אל"ף במלואו, שפירושו אלופו של עולם.
ועוד אות א' הוא בחינת אחד ל"ף, ר"ת "פיו "לשון, פירוש שכשמשמר את פיו ולשונו מלדבר לשון הרע וליצנות כי אם לה', שמייחד פיו ולשונו רק לה' לבדו לספר תהלות ה' כמאמר הכתוב (תהלים קמה כא) תהלת ה' ידבר פי, ולקיים כל פה לך יודה וכל לשון לך תשבע (תפילת נשמת) ואז מתדבק באלף אלופו של עולם, זהו שאמר הכתוב (תהלים נא יז) אדנ"י שפתי תפתח ו"פי י"גיד ת"הלתך, פירוש אד"ני, אות א' ממתיק אותיות די"ן (ע"ח של"ח פ"ד מ"ת), ור"ת של ופ"י יג"יד תהל"תך הם אותיות תי"ו במילואו, ר"ל כשמקיים ופי יגיד תהלתך נתדבק גם באות תי"ו.
וזהו שאמר הכתוב (שמות כא ו) ורצע אדוניו את אזנו במר"צע, וכתב בספר אור החיים מרצ"ע בגימטריא ת' ע"כ. פירוש כשמדבק את עצמו באות תי"ו להיות ו"פי י"גיד ת"הלתך, ולשמור את פיו ולשונו מלדבר לשון הרע וליצנות, כי אם מקיים ואהבת לרעך כמוך בחינת אחדות, ומדבק לה' אחד, לאות א' אלופו של עולם. אז ועבדו לעולם, פירוש עבודתו מתקיימת לעולם.
וזהו שאמר הכתוב ואל"ה המשפטי"ם אש"ר תשי"ם לפניה"ם, ס"ת גימטריא ה' פעמים ד"ין עם האלפין הממתיקין את הדינים, כי כל הפרשה נאמרה בעניני דינים שבין איש לרעהו, ומזהיר שיהיה כל אדם זהיר שלא לבקש שום דבר מחברו שלא כדין, רק להאמין שאין העולם הזה עולם קיים כי אם עולם עובר, הכנה לעולם הבא, ואין העיקר הטבע של עולם, כי אם העיקר לידע שיש שורש בהטבע למעלה, הוא הבורא ב"ה שברא הטבע והכל הוא בהשגחה פרטית מה' ית"ש, ואז בוודאי לא יבקש שום דבר מחברו שלא כדין, ובזה יקיים מצות ואהבת לרעך כמוך וידבק את עצמו במדת אחדות.
וזהו שאמר הכתוב ו"אלה המשפטים בוא"ו, כי אלה קשה דין (יבמות כא.) ובאות ו' שהוא בחינת אחדות נעשה רחמים.
וזה מאמר חז"ל (תנחומא משפטים ה) כשיש דין למטה אין דין למעלה, כנ"ל, שכשאין מבקש שום אדם דבר מחברו שלא כדין מחמת גודל אמונתו בהבורא ב"ה, ומחמת אחדותו בישראל, בחינת וא"ו, אז אין דין למעלה, כי נעשה מן דין רחמים. וזה שתרגם אונקלוס ואילין דיניא די תסדר קדמיהון, פירוש שיהיה דין למטה ולא יהיה דין למעלה כנ"ל.
וזהו שאמר הכתוב ואל אצילי בני ישראל לא ש"לח י"דו ויחזו א"ת האלהים ויאכלו וישתו. פירוש אצילי מלשון אצל, בחינת אחדות, שהיה להם אחדות. לא שלח ידו, פירוש לא נשלח בחינת י"ד להיות ח"ו פירוד, כי אם עשו מן דין רחמים. או יאמר של"ח יד"ו, בגימטריא נח"ש, כי נחש בחינת פירוד, לשון הרע, לא היה ביניהם.
ועי"ז ויחזו א"ת, שחיברו א' בת' בחינת אחדות כנ"ל. האלהים בגימטריא צ"א, בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. ויאכלו וישתו, אפילו באכילה ושתיה היה כוונתם ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה וד"ל: