ואתה תצוה את בני ישראל וגו' (כז כ). ולהבין למה לא כתיב ואתה צ"ו שהוא לשון אזהרה למשה שיצוה, אבל תצוה משמע שממילא יצוה ולא לשון אזהרה.
הנה אמרו רז"ל (ברכות נה.) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נברא העולם. ויש לפרש, כי העולם כולו נברא בצירופי אותיות רוחנים, כידוע שבכל נברא ונעשה ובכל פרט ופרט יש בו צרופי אותיות שבהם נברא העולם כידוע (ע' ספ"י פ"ב מ"ד - מ"ה, ע' בהקדמת הסה"ק תויע"י). וכאשר מאמין האדם השלם באמונה שלמה שה' אחד ית' הוא מקור וראש לכלם ומחיה את כל פרט ופרט בכל הנבראים נאצלים ונעשים בכל עת ורגע בלי הפסק כלל. ומתבונן בזה שכל הצרופי אותיות שבכל העולמות ופרטיהם המה עולים לשרשם ומקורם המחיה אותם שהוא ה' אחד ית"ש, כמאמר הכתוב (קהלת ב יד) והחכם עיניו בראשו ר"ל מסתכל בראש ומקור של הכל, ועי"ז נופל עליו אימה ופחד מגדולתו ית' ומשתוקק באהבה עזה לדבק בשורש ומקור החיים של כלם בה' אחד באמת, זהו בחינת צירוף אותיות, שמצרף כל הצירופים ומעלה אותם לשרשם ומקורם ה' אחד ית"ש.
וזהו היתה בחינת המשכן, שעל ידי המשכן שרתה השכינה בתוך כל אחד ואחד מישראל, כמאמר הכתוב (שמות כה ח) ושכנתי בתוכם ואמרו חז"ל (אלשיך הק' עה"פ) מלמד שהשכינה שורה בתוך כל אחד ואחד מישראל. שהמשכן נעשה מהתרומה שנדבו בני ישראל כל אחד ואחד נדבת לבו, ואח"כ נאסף הכל ונעשה המשכן אחד, והוא בחינת צירוף אותיות, שנצטרפו הפרטים ונתעלו לבחינת קדושה לשרשם ומקורם ה' אחד, ועי"ז נמשך לכל אחד ואחד ממקור החיים והקדושה בחינת שפע ואור ה', שתהיה השכינה שורה בתוך כל אחד ואחד מישראל כנ"ל.
וזהו עיקר גדול בעבודה ומרומז בתיבת בראשי"ת (בראשית א א) בי"ת רא"ש (ז"ח מדה"נ בראשית מאמר בחכמה יבנה בית), ר"ל בי"ת הוא שנ"ים, מרמז לבחינת התחלקות, שיהיה נצטרף ונתעלה לבחינת רא"ש, שורש ומקור כלם כנ"ל.
גם בראשי"ת מספר י"ג לחושבן זעיר דחנוך, מרמז גם כן לבחינה זו, שיהיה בחינת צירוף אותיות בחינת אח"ד גימטריא י"ג.
וזהו שאמר הכתוב (דברים לד ו) ויקבור אותו בג"י וגו'. ופירש המגיד זללה"ה (פ' תרומה עמ' קצא) שבחינת משה בחינת דעת (זח"ב רכא.), שורה בג"יא, במקום נמוך, בחינת ענוה כו'. ולפי דברינו נ"ל שבחינת משה בחינת דע"ת בחינת אמת (והתחברות המדות (זח"ב קכג.)), הוא בג"י, בחינת אחד, היינו במקום שיש בחינת צירוף האותיות בחינת אח"ד גימטריא ג"י, שמאמין באמונה שלמה שהכל עולה לשורש אחד כנ"ל, ושה' אחד מחיה את כולם, ועי"ז ממילא יש לו בחינת גי"א, בחינת מקום נמוך, בחינת ענוה, שם שורה בחינת משה, בחינת דעת התחברות ג' אבות (חסד גבורה תפארת (זח"ג קעט:), בחינת אהב"ה יראה ואמ"ת (זח"ג שב.) בלתי לה' לבדו. ועי"ז ממשיך עליו אור ה' מחמשים שערי קדושה ואור תורה.
וזהו מרומז בפסוק (דברים ז ז) לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט כו'. ואמרו ז"ל (חולין פט:, תנחומא עקב ג) שאתם ממעיטין עצמיכם לפני וכו'. פירוש שעל ידי שיש לכם בחינת מיעוט בחינת ענוה, אתם ממשיכים על עצמכם בחינת חש"ק, ר"ת של חמשי"ם שע"רי קדו"שה. גם ר"ת של חו"לם שב"א קמ"ץ, מרמז לבחינת ג' אבות (חול"ם ת"ת, שבא גב"ורה, קמ"ץ חסד) (ת"ז ת' ס"ט קד.), היינו אהבה ויראה ואמת). היינו שעל ידי בחינת ענוה ובחינת ג' אבות כנ"ל, ממשיך על עצמו אור של נ' שערי קדושה כנ"ל ואור תורה.
וזהו היה בחינת המשכן, שהיה בחינת צירוף כנ"ל, ולכן השרה בתוכו בחינת ארו"ן, בחינת או"ר נ', ר"ל אור חמשים שערי קדושה, ובתוכו היה מונח התו"רה שנמשך על ידי בחינת חלם שב"א קמ"ץ, בחינת ג' אבות הנ"ל, שעולה גימטריא תו"רה.
וזהו שכתב בזוהר הקדוש (זח"ג רמו.) לא אדכר שמא דמשה בפרשתא דא כו' לפי שאמר ואם אין מחני כו'. ולכאורה אינו מובן שיהיה נענש עי"ז ח"ו, כי אדרבא שהוא מסר נפשו על ישראל, וזהו בחינה יקרה גדולה מאוד.
ולפי דברינו הנ"ל יפורש עז"ה, שמשה מרמז על בחינת דעת, שהוא כולל כל נשמות ישראל, ותמיד היה מצרף האותיות שבישראל כנ"ל. אבל עדיין היה בבחינת שם משה, אעפ"י שהיה בחינת כללות וצירוף אותיות בבחינת אחדות, אבל מכל מקום היה עדיין בבחינת שם, ונקרא בשם מש"ה. אבל כאשר מסר נפשו על ישראל, והעלה את צירוף האותיות של כל ישראל לבחינת פה העליון, עד שנכללו כולם במקורם (ונתבטלו במציאותם) בבחינת נשיקה, בחינת נ"שק, נ"ון ש"ערי ק"דושה, ולכן לא אדכר שמא דמשה, כי משה עדיין הוא בחינת שם בפני עצמו, אבל כשנתעלו ונתבטלו במקורם כנ"ל אזי לא שייך שם שום בחינת שם של משה, ולכן לא נזכר שום בחינת שם של משה.
וזהו שכתב אצל משה (דברים לד ה) וימת ש"ם משה וגו'. שָׂ"ם בשין ימנית, כי שין ימנית מרמזת על בחינת ג' אבות דקדושה, בחינת חש"ק, בחינת חמשים שערי קדושה. אבל אצל עמלק כתיב (שמ"א טו ב) אשר שָׁם לו בדרך בעלתו ממצרים, כתיב שם בשין שמאלית, שמרמזת על בחינת ג' המדות בבחינת שמאל, בחינת סטרא אחרא (זח"א מז:).
וזה שאמר הכתוב (שמות כח כח) ולא יזח החושן מע"ל האפוד וגו'. פירוש מע"ל מרמז על בחינת אותיות הקדושים, שהקדושה הוא בחינת מע"ל. ואותיות של בחינת סטרא אחרא נקראים עמ"ל, בחינת ע"מלק. וזהו שאמר הכתוב (קהלת ו ז) כל ע"מל אדם לפיהו, ר"ל שיעלה האדם את בחינת ע"מל, אותיות שאינם בקדושה, יעלה לפיהו, ר"ל לבחינת פה העליון. ובחושן היו נחקקים האותיות כל אות בפני עצמו, בחינת התחלקות, וע"ז מזהיר הכתוב ולא יזח החו"שן, שהוא בחינת אותיות בבחינת התחלקות, שיהיה הבחינת מע"ל, בחינת קדושה כנ"ל, ושיהיו מחוברים לבחינת הא"פד גמטריא פ"ה ה"עליון, שיוכללו במקורם כנ"ל.
וזהו מרומז בכתוב ואתה תצ"וה וגו'. פירוש, וא"תה גימטריא בי"ת. תצ"וה, גימטריא רא"ש, ר"ל שיתעלה בחינת אותיות שנקראים בשם ב"ית (כדאיתא בספר יצירה (פ"ד מי"ב)) שהאותיות בצירופים נקראים בתי"ם, והם בבחינת בי"ת, בחינת שנים, בחינת התחלקות כנ"ל, שיתעלו לבחינת תצ"וה, בחינת רא"ש ומקור, בחינת א"ת ב"ני יש"ראל, ר"ת אב"י גימטריא אח"ד, שיתעלו לבחינת ה' א"חד כנ"ל:
או יאמר על זה הדרך, הנה כתיב (בראשית א א) בראש"ית ברא כו', ואמרו חז"ל (מדרש הנעלם פ' בראשית מאמר התורה שנברא במ' יום) בשביל יראה שנקראת ראשית, כמו שכתוב (תהלים קיא י) ראשית חכמה יראת ה' כו' בשביל יראת ה' ברא אלהים את כו'. פירוש, שעיקר בריאת שמים וארץ בכדי שיהיה לאדם יראת ה' יראה עלאה יראת בושת, שיתבונן תמיד איך שהבורא ית' מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה והוא מושל בכל ומחיה את כלם בכל עת ובכל רגע, וכשיתבונן תמיד בכל עת בזה אזי בוודאי יפול עליו אימתה ופחד ויראה ובושה מפניו ית', ואח"כ יאהוב אותו ית' (בהתבוננו בחסדו הגדול) כו' וישתוקק לדבק בו ית' על ידי תורה ומצות. וכן תמיד ירגיל אדם את עצמו להתבונן בגדולתו ית' עד שיגיע למדת היראה יראת בושת, ומזה יגיע אח"כ למדת אהבה אמיתית להשתוקק לו ית' עד כלות הנפש, כי זהו עיקר העבודה, וזה תכלית ועיקר בריאת שמים וארץ, ברא"שית בשביל יראה שנקראת ראשית, כמאמר הכתוב (תהלים קיח כ) זה השער לה' צדיקים יבואו בו. ומיראה יגיע לבחינת אהבה.
וזהו שאיתא בתיקוני זוהר (הקדמה דף י.) ברא"שית אה"בה בחושבן זעיר, פירוש במספר קטן בראש"ית בגימטריא אה"בה, כי מבחינת יראה יגיע גם לבחינת אהבה.
וכ"ז יכולין להשיג על ידי קדושת שבת, על כן ברא"שית אותיות יר"א שב"ת (ת"ז ת' ט' כד:).
אלא הענין הוא (כי א"ם לבינה תקרא (משלי ב ג)) א"ם הוא בחינת יראה, לשון אימה ופחד. א"ב הוא בחינת אהבה כידוע (ע' ת"ז ת' י' כה:). שצריך להיות לכל אדם א"ב וא"ם רוחניים, היינו בחינת יראה ואהבה לה' כנ"ל, ושניהם ביחד א"ב וא"ם גימטריא חמשים, והן המה החמשים שערי בינה שנמסרו למשה, בחי' יראה ואהבה אמיתים, יראה ואהבה עילאה, מצד שהשיג בגדולת הבורא ית' ועי"ז היה ירא מפניו, ותמיד השתוקק לדבק בו ית' באהבה רבה וחפיצה ותשוקה נפלאה עד כלות הנפש ממש, וכל מה שנתדבק יותר במעלה ומדרגה השתוקק עוד יותר ויותר, ותמיד היה בעיניו חסר עוד אה"בה, שרצה עוד אהבה והתדבקות יותר.
וזה שאמרו ז"ל כו"לם נתנו למשה, פירוש א"ב וא"ם היינו י"ראה ואה"בה אמיתים, וע"ז חסר אח"ד גימטריא אה"בה, פירוש בעיניו היה חסר מגודל תשוקתו לו ית' כנ"ל.
וזה היה ענין המקדש והמשכן שאמר ה' (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי כו', כי מקדש הוא בחינת יראה, שעל ידי המקדש יגיעו בני ישראל לבחינת יראה, כמאמר הכתוב (ויקרא יט ל) ואת שבתותי תשמרו ומקדשי תיר"או, שהוא בחינת יראה בחינת הי"כל, (וכשיגיעו למדת היראה אמיתית אז יגיעו גם כן לבחינת אהבה כנ"ל), ואז יהיה וה' בהיכ"ל קדשו (חבקוק ב כ) בחינת אה"בה ויר"אה, בחינת יחודא דתרין שמהן (זח"ב קעח.), כידוע ענין יחוד קוב"ה ושכינתיה.
וזה גם כן נרמז במלת בראשי"ת אותיות בי"ת רא"ש (ז"ח מדה"נ בראשית מאמר בחכמה יבנה בית), פירוש בי"ת בחינת מקדש, בחינת יראה כנ"ל. רא"ש הוא בחינת אהב"ה כנ"ל.
וזהו שאמר הכתוב וא"תה תצ"וה את בני ישראל ויקחו אליך שמן. פירוש, אחר שהזהיר השי"ת על עשיית המשכן, אמר שבזה את"ה תצ"וה, פירוש תהיה נמשך לבני ישראל בחינת בי"ת רא"ש, כי ואת"ה גימטריא בי"ת, תצ"וה גימטריא רא"ש, בחינת יראה ואהבה. ואז ויקחו אלי"ך שמ"ן, פירוש שיקחו אליך שם נ', היינו חמשים שערי בינה בחינת א"ב וא"ם כנ"ל בשלמות.
וזהו שאמר הכתוב (ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפ"וד (שמות כח ד), אפ"וד גימטריא צ"א, סוד וה' בהי"כל קדשו, יחודא דתרין שמהן, יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כנ"ל).
וזהו שאמר הכתוב (שמות כח ח) וחשב אפד"תו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה זהב תכלת וגו'. פירוש, וח"שב לשון מחשבה, שיחשוב באפודתו, בבחינת אפ"וד, בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. אשר עליו כמעשהו, פירוש במעשיו אשר יעשה מצו"ת ה' שיהיה לשם יחוד קב"ה כו' כנ"ל. ואז, ממנו יהי"ה, ימשך לו כל טוב ז"הב ת"כלת כו' אמן כן יהי רצון:
או יאמר על דרך זה, ואתה תצוה וגו' ויקחו אליך שמן זית זך וגו' (כז כ). להבין ענין מרדכי ואסתר שנהגו לדורות בכל שנה ושנה.
הנה כבר אמרנו שעיקר העבודה הוא שבכל ענינים גשמיים צריך האדם להסתכל ברוחני שבו, הוא הניצוץ הקדוש המחיה ומהוה אותו תמיד, הנמשך מבחינת יו"ד בחינת חכמה (זח"ב קכג:) הנסתר בכל נברא בכלל ובפרט, ולית אתר פנוי מניה. וכל זה נמשך ונשתלשל על ידי בחינת מלכות, שם אדנ"י ית"ש (זח"ג יא.). וזהו עיקר עבודת האדם להעלות אותו הניצוץ הקדוש ולחברו למקורו ושרשו באלהים חיים מקור חיותו, על ידי שיתבונן בכל מעשיו וכל עניניו, שיש בהם חיות וכח אלהי, ויפחד ויבוש מפני חיות אלהי שבכל דבר, ויהיה בעיניו ממש כאלו עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
וידוע שבחינת מלכות מכונה בשם אס"תר (ע' זח"ג קסט:, מא"א מע' הא' סי' קמד) מלשון
הסתרה, שהיא מוסתרת בכל נברא להחיותו. אמנם יש ב' בחינות אסת"ר, א', אס"תר בלא יו"ד. והב', אסתיר בי"וד, כמאמר הכתוב (דברים לא יח) הסתר אס"תיר פני וגו'. פירוש, כשהאלהות הוא בהתגלות קצת, והאדם מבין מיד ורואה בחינת קדושה שבכל דבר, ועובד ה' ביראה ואהבה בכל מעשיו אפילו בשעת עסקו במילי דעלמא ואכילה ושתיה, אזי נקראת בחינה זו אסת"יר ביו"ד. אבל כשאלהות מוסתרת ממנו (והוא בבחינת הסתר פנים) אזי נקרא אס"תר בלא יו"ד, כי אפילו היו"ד מוסתרת ממנו.
ובחינה זו נוהג לדורות בכל שנה ובכל אדם, היינו כשמתגברת עליו בחינת הסתרה, היינו שאינו מאיר עליו הארת אלהות, ואז נקרא התגברות עמלק, עצה היעוצה הוא שימשיך בחינת יו"ד לבחינת הסתרה הנקרא אסת"ר, היינו שימשיך בחינת חכמה, שיתבונן איך שבכל דבר יש בחינת י"וד, חכ"מת אלהות המחיה ומהוה כו' כנ"ל, ויהיה אסתי"ר עם יו"ד, ועי"ז יתמלא שם אד"ני במילואו שהוא גם כן בגימטריא אסת"יר.
וידוע שאותו חיות אלהי בחינת יו"ד הנ"ל שבכל נברא הוא משם א"ל, שהוא היה התחלת ההשתלשלות כידוע, וכשימשיך ויחבר אותו י"וד לשרשו לשם א"ל, ויהיה בחינת נייחא עלאה, בחינת שב"ת, שהוא גימטריא אסת"יר א"ל.
וז"ש דוד המלך ע"ה שנבא על הגלות ואמר (תהלים כב ב) אל"י אל"י למה עזבתני, פירוש שנסתלק שם א"ל עם בחינת יו"ד מן בחינת שבת, ונשאר אסתר בלא יו"ד, ונתגבר עמלק כמו שהיה בימי מרדכי ואס"תר.
והתיקון לזה להמתיק בחינת עמלק שהוא שורש הקליפות וגסות הרוח שנקרא ר"ם, הוא בחינת מ"ר דכ"י, כמאמר חז"ל (ע' חולין קלט:) מ"ר דכ"י, פירוש והתיקון הוא בחינת יו"ד המרמז על בחינת ענ"וה והכנעה, שהוא הקטנה שבאותיות, כשמתבונן האדם בבחינת חכמה שבו על בחינת יו"ד שבכל דבר, שהוא חיות אלהי המחיה ומהוה אותו כנ"ל, אזי יכנע לבבו בלב נשבר ונדכ"ה, ויהיה בבחינת ד"ך, וישכון עליו אור ה', כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) אני אשכון את דכא, פירוש שבבחינת יו"ד יעשה את עצמו ד"ך, ויכה עם היו"ד הד"ך, כזה, יו"ד פעמים ד"ך עולה גימטריא עמלק, להמתיק בחינת עמלק בחינת מ"ר, ונעשה מן מ"ר דכ"י, פירוש שהמתיק בחינת מ"ר בחינת דינים וגזירות קשות הנמשך מן עמלק גימטריא מ"ר, המתיקם על ידי אותיות דכ"י, ר"ל י' פעמים ד"ך. ונתמלא שבת על ידי שנעשה אסתיר ביו"ד עם שם אל.
וזהו בראותם יחד תכ"לת מר"דכי (פיוט שושנת יעקב), ר"ל כשהיהודים ראו יחד תכלית המרד"כי, ר"ל כי בחינת מרדכי הוא תכלית הבריאה, שזהו היתה גם כן ראשית הבריאה שהוא היראה, כמאמר ברא"שית אותיות (ירא שב"ת (ת"ז ת' ט' כד:)) רא"ש בי"ת (ת"ז ת' ג' יח:), שצריך להיות בחינת רא"ש בבי"ת (ר"ל כנ"ל בחינת יראה) ועל ידי זה נעשה ליהודים אורה.
וזהו ואת"ה תצו"ה, גימטריא רא"ש בי"ת, ועי"ז נעשה שמן זית זך בחינת חכ"מה (ע' מנחות פה:, פרדס שכ"ג ערך חכמה) בחינת אור, בחינת שבת, ז"ך כ"ז פעמים הוי"ה ב"ה גימטריא שבת:
או יש לומר על זה הדרך, ואתה תצוה את בני ישראל וכו'. הנה אמרו ז"ל (בר"ר יב טו, רש"י בראשית א א) בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה כו'. ולכאורה אין זה מובן, דאיתא (זח"ג רנז:, ע"ח ש"א פ"א) שעיקר בריאת העולם היתה בגין דיתקרי רחום בגין דיתקרי חנון, ולפי זה למה עלה במחשבה לברוא במדת הדין, והאיך יתקרי רחום וחנון.
אמנם הענין הוא, דעיקר העבודה הוא להפכא חשוכא לנהורא, ולהגביר מדת הרחמים על מדת הדין, וכמאמר חז"ל (ברכות פ"ט מ"ה) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, וכיצד יהיה זה, היינו כשיסתכל ויתבונן היטב במדת הדין בשרשו, יראה שיש בו מדת החסד והרחמים בהעלם, כמו היצר הרע שעיקר בריאתו היה בשביל מדת הרחמים, שאלמלא היצר הרע לא היה שכר, ותענוג תמידי אינו תענוג, רק שהקב"ה חפץ חסד הוא וברא את היצר הרע כדי שיהיה שכר טוב לצדיקים על ידי שיתגברו עליו ויהפכו החושך לאור ויוציאו האור מתוך החושך, וכמאמר חז"ל (שבת עז:) מה טעם עיזי מסגא ברישא כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, שנבראו בחי' תאות גשמיות בעולם כדי שהצדיקים יהפכו אותם לבחי' קדושה ויהיה אור מתוך החושך.
וזהו שאמר הכתוב (דברים ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, פירוש שתדע ותבין בחינת היום, בחינת בריאת העולם, שהוא ברישא חשוכא והדר נהורא. ובזה והשבות אל לבב"ך, לבחי' שני לבבות, היצר הרע והיצר טוב (ברכות שם). כי ה' הוא האלהים, פירוש שבבחי' ב' לבבות יש בהם בחינת ה' הוא האלהים, שיש בבחינת יצר הרע שהוא בחינת דין בחינת אלהים (זח"ג סה.) יש בו בחינת ה', בחינת חסד ורחמים (שם) כנ"ל.
וזה ענין מרדכי והמן, בחי' יצר טוב ויצר הרע שיש בכל אדם, וצריך האדם להגביר בחינת מרדכי על בחינת המן, וזה מרומז בפסוק (אסתר ג ב) כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך, כאשר מבואר בשם הרב הקדוש מבארדיטשוב, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה (שם בפסוק) כי המ"לך הוא מלשון נמלך, לשון עצה, היינו שזהו העצה, שמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, היינו שבחינת יצר הטוב לא יהיה נכנע ח"ו לפני המן בחינת יצר הרע.
ושמעתי מהרב הקדוש רבי הירש ליב זללה"ה, בחינת שמן זית הוא בחינת גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור (ברכת המעריב ערבים) כי זית הוא בחינת מרירות, בחינת שכחה, וממנו יוצא שמן בחינת אור, עד כאן דבריו זללה"ה.
וזהו בחינת הדבק במדותיו (ע' שבת קלג:, סוטה יד., מכילתא שירה ג, תנחומא וישלח י), היינו שידבק האדם כל דבר לשרשו ומקורו שהוא בחינת מדת חסד ורחמים כנ"ל. ומרומז במלת ברא"שית אותיות רא"ש ב"ית (ת"ז ת' ג' יח:), פירוש שעיקר הבריאה היתה בשביל להסתכל בכל דבר בבחינת ראש ומקור שלו, שהוא בחינת בי"ת, בחינת רשות היחיד, בחינת קדושה, שאפילו היצר הרע גם כן בחינת שרשו ומקורו וראשו הוא בחינת בית בחינת קדושה שנקרא רשות היחיד כידוע (ע' זח"א השמטות רסד., זח"ג רמד.).
וזהו מרומז בפסוק ואת"ה תצו"ה, היינו ואת"ה גימטריא בי"ת, תצו"ה גימטריא רא"ש. לרמז, שיחברו ישראל בחינת רא"ש בי"ת כנ"ל, ועי"ז ויקחו אליך שמ"ן זי"ת, היינו שבזה יוציאו שמן בחינת אור, מן החושך בחינת זי"ת כנ"ל.
ועיקר הסגולה לבא לבחינה זו הוא על ידי ענוה בחינת מ"ה, ורמזו רז"ל באמרם (מנחות מג:) חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות שנאמר (דברים י יב) מה ה' אלקיך שאל מעמך וגו' אל תקרי מה אלא מאה (ע"ש תוד"ה שואל), פירוש שחייב אדם לברך על בחינת מא"ה, ר"ת של מרדכי א"סתר ה"מן, היינו שאפילו על בחינת המ"ן בחינת יצר הרע יברך גם כן כנ"ל, ויגיע לבחינה זו על ידי מ"ה בחינת ענוה כנ"ל, (ויהיה נעשה מ"ה, מ"דת ה"רחמים).
גם מרומז בתיבת וא"תה בחינת זכור את יום השבת וגו' (שמות כ ח), ודרשו ז"ל (מכילתא יתרו) זכור את יום השבת מאחד בשבת, היינו שבכל וא"ו ימי החול יזכור לחברם לבחינת שבת. וזהו ו"אתה, וא"ו את"ה, לחבר בחינת וא"ו ימי החול לבחינת את"ה בחינת שבת כנ"ל, בחינת אתה הוא כ"ז אותיות, א"ת הוא כ"ב אותיות מא' עד תי"ו, וה"א הוא כנגד ה"א אותיות מנצפ"ך, וכלם נכללים בקדושת שבת גימטריא כ"ז פעמים שם העצם יתברך שמו, שמקבלים קדושה עליונה, וזה פירוש (ישעיה נח יג) ודבר דבר, ולזה אפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת (ירושלמי דמאי ד א) כי הכל רק באמת, שהוא ראש תוך סוף של כ"ז אותיות (ע' שבת קד. רש"י ד"ה אמת), והוא מדה שביעית בחינת שבת, יהי רצון שנזכה לזה:
או יאמר על דרך זה, ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד (כז כ). וי"ל למה לא התחיל הסדרה וידבר ה' אליו, נהי ששם של משה אי אפשר להזכיר בזה הסדרה כמו שאיתא (זח"ג רמו.), על כל פנים היה צריך להתחיל וידבר בלשון התחלה, כי לשון ואתה תצוה מורה כאילו הוא באמצע ענין, מחובר למה שלמעלה.
ונוכל לומר על דרך המוסר ועבודה, שבאמת הוא מחובר למה שלמעלה. דהנה יש שתי בחינות בעבדות הש"י, בחינה א', שאוכל ושותה ועושה שאר תאוות ונהנה מעולם הזה בשעת עשיית התאוה וממלא תאותו, רק שעיקר כונתו במה שנהנה שיהיה לו כח לעבוד את ה' בתורה ותפלה ושאר מצות. ואף על פי שיש לזה הבחינה גם כן התחברות אלהית, אעפי"כ אינו בשלמות, והוא מבחינת נחש שהטיל בה זוהמא (שבת קמו.). ובחינה ב', שאפילו בשעה שאוכל ושותה אינה נהנה כלל מהעולם הזה, רק מה שנהנה מעט מעולם הזה הוא לפי קיום הגוף להחיות את נפשו, במיעוט שינה במיעוט תענוג, ואפילו במיעוט זה ההכרח יש לו אימה ויראה והכנעה ובושה בשעת עשיית הדבר הגשמי הזה, והכלל שאינו נפרד ח"ו רגע אחד מהתחברות הבורא ב"ה.
וזה הבחינה ב' הוא בחינת המשכן, השראת השכינה, כמ"ש (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד (אלשיך הק' עה"פ), וכשהוא בבחינה ב' הוא ממשיך עליו אור וחיות בחינת השראת השכינה שהוא בחינת משכן. ובחינה א' נקרא חצר המשכן, שמזה הבחינה יכול לבא לפני ולפנים.
וזהו (שמות כז יט - כ) ולכל יתדות החצר נחושת ואתה תצוה, יתד הוא התחברות, וזהו ולכל יתדת החצר, אעפ"י שבבחינת חצר יש לו גם כן התחברות לבורא ב"ה, אעפי"כ נחושת הוא, היינו מבחינת נחש שהטיל בה זוהמא.
וצריך האדם השלם לילך דרגא בתר דרגא, על כן אמר הכתוב ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית ז"ך, שיהיה בחינת עבדות שלהם בבחינת כ"סף ז"הב, ר"ת ז"ך, לא בבחינת נחושת שהוא נחש כנ"ל. כתי"ת למאור, להמשיך אור וחיות בב' הבחינות הנ"ל, שתיבת כתי"ת הוא ת"ך ת"י הוא בית ראשון ובית שני, מרמז על ב' בחינות הנ"ל. להעלות נר תמיד להמשיך אור וחיות תמיד בלי הפסק אפילו רגע אחת, היינו אפילו בשעת צרכי גשמיים ההכרחיים שאי אפשר זולתם, ומחמת זה יזכה להשראת השכינה אמן כן יהי רצון:
או יאמר על דרך עבודה, אחר שהזהירם השי"ת על מעשה המשכן, לעשות מקדש ומשכן לשכינה, כמאמר הכתוב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ע"כ הזהיר אותם לקדש עצמם להיות ראוים שתשכון בתוכם השכינה. וצריכים להיות תמים עם ה', ופועל צדק לעשות מעשים טובים, וכל מעשיו ודיבוריו יהיו בלתי לה' לבדו, כמאמר הכתוב (תהלים טו א) מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק וגומר.
וזה הוא מרומז בפסוק ואתה תצו"ה, ר"ת של ה"ולך ת"מים ו"פועל צ"דק. ואח"כ ויקחו אליך שמן זית זך, פירוש, באור השמן זך תלכו תמיד, ולא תלכו בחושך בלי הסתכלות בבחינת אלקות, אדרבה תסתכלו תמיד בכל דבר במקורו מקור החיים שמחיה ומהוה אותם, ועל ידי זה יאיר עליכם שמן זית, היינו שאז יהיה בחינת נו"ן שערי בינה בשלמות (שערי אורה השער הה' המדה הששית), להעלות נר תמיד לפני ה' אמן כן יהי רצון:
ויקחו אליך וגו' (כז כ). ויש לדקדק, למה כתיב ויקחו אליך, והוה ליה למיכתב סתם ויקחו שמן וגו'. ולפרש כל זה על דרך המוסר, הנה עיקר בריאת העולם היתה בשביל היראה כידוע (אותיות דר"ע אות ב), אמנם השער הזה יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח וגו' (יחזקאל מו א), ולכן מזכירים בכל יום את השבת לקיים מצות עשה (שמות כ ח) זכור את יום השבת לקדשו, ואומרים היום יום א' בשבת יום ב' בשבת, כדי להמשיך בכל יום בחי' יראה מקדושת שבת. וזהו בר"אשית אותיות ירא שב"ת (ת"ז ת' ט' כד:), מרמז שבריאת העולם היתה בשביל להמשיך יראה מקדושת שבת כנ"ל.
אמנם כל זה הוא אחר החורבן, אבל בזמן שהיה בית המקדש קיים היה המשכת היראה בקדושה בעולם גם בימי החול, על ידי שנתעלו כל הארבע יסודות העולם אש מים רוח עפר, לבחינת קדושתה על ידי ל"ט מלאכות המשכן, גימטריא הו"יה אח"ד, ונתיחדו כלם לה' אח"ד בבחינת קדושה, ונעשה מזה בחינת מקיף קדושה להקיף ולהגן על ישראל מבחי' אחרים.
וזהו שאמר הכתוב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתו"כם, בתוך מ"ם סתומה, שהוא בחינת מקיף הנ"ל. פירוש, כי כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו (אבות פ"ו מי"ב), וברא ד' יסודות אש מים רוח עפר כדי שיעלה האדם אותם לה', היינו יסוד מים שהוא חסד (ת"ז ת' ס"ט קה.) מרמז לבחינת (ענוה) חסד שיורד מחסד עליון (שיורד ממקום גבוה למקום נמוך). ויסוד אש בחינת גבורה (שם), שצריך האדם להתגבר על היצר הרע בחינת התגברות ימינא על שמאלא. ויסוד רו"ח בחינת ממוצע (ת"ת (שם)), בחינת רוח ממללא (ת"א בראשית ב ז) (שיהיה כל דבוריו לה' בתורה ותפלה) בלתי לה'. ויסוד עפר שהוא מאני דכולהו, כדאיתא בזוהר הקדוש (ת"ז ס"ט קד:), בחינת ענוה בשלמות, שהוא עיקר השראת הקדושה כנ"ל.
וכדאיתא בספר של המגיד זללה"ה (פ' בראשית עמ' טו) על מדרש (חולין קלט:) מצא ק"ן בראשו של אדם אמר מהו, אמר ואדמה על ראשו (שמואל ב, א ב). ופירש הוא זללה"ה, ק"ן מרמז לבחינת השראת הקדושה (בחינת קונה שמים וארץ (בראשית יד יט)), שאלו מה הוא, היינו במה זכה לזה. השיבו, בבחינת ואדמה על ראשו, היינו בבחינת עפר מאני דכולהו, בחינת ענוה כנ"ל.
כי עיקר השראת הקדושה אינו כי אם על ידי בחינת ענוה כנ"ל, ובזה יכולים להעלות כל היסודות לבחינת קדושה, ונעשה מן בחי' ד' יסודות בחינת מ"ם, בחינת מקיף כנ"ל, כי אין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ברכות כא:).
וזהו שאמרו חז"ל (אבות פ"ה מ"א) בעשרה מאמרות נברא העולם כו'. היינו, שכל בחינת מאמר, ששורש התיבה הוא אותיות אמ"ר, לרמז לג' יסודות א"ש מי"ם רו"ח, ויסוד עפר הוא מאני דכולהו כנ"ל, יהיה נעשה מן כל אחד עשרה, היינו שתעלה לקדושה ויהיה בחינת עשרה כנ"ל, ויהיה ארבעה יסודות ארבעה פעמים עשר בחינת מ"ם סתומה בחינת מקיף כנ"ל, ונעשה בחינת ק"ן על ראשו.
ומרומז בפסוק (שמות כה ב) ויקחו לי תרומה וגו' לרמז להנ"ל, היינו, ל"י גימטריא מ"ם, לרמז לבחינת מקיף בחינת מ"ם סתומה הנ"ל, ויהיה בחינת תרו"מה גימטריא ק"ן רא"ש. מאת כל אי"ש אשר וגו', אי"ש גימטריא ר"ת של א"ש רו"ח מי"ם עפ"ר, היינו שבחינת ק"ן רא"ש הנ"ל יהיה נעשה מאת כל בחי' ארבעה יסודות הנ"ל כנ"ל, שהם נגד ארבע אותיות השם הגדול ב"ה.
ונגד בחי' אש מים רוח הנ"ל יש בישראל ג' בחינות כהן לוי ישראל (ע' ת"ז בסופו ת' ג' קמ.), וצריך להיות גם כן התחברות ואחדות בהם, (ומשה עשה המשכן בכל ל"ט מלאכות הנ"ל מדברים של הארבע יסודות הנ"ל, והעלם לבחינת ה' אחד, לבחינת קדושה כנ"ל, חבר וייחד גם בחי' ישראל באחדות גמור לה' אחד).
וזהו ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך וגו', פירוש שעל ידי בנין המקדש כנ"ל, ממילא תצוה לשון התחברות, את בני ישראל, ותייחד כל הבחינות של ויקחו אלי"ך, ר"ת של לו"י י"שראל כ"הן יתייחדו לבחינת א' שבראש התיבה, בחינת אחד כנ"ל:
להעלות נר תמיד וגו' (כז כ). ונוכל לומר על דרך המוסר, דהנה עיקר עבדות הוא בפנימיות הלב, ומאוד מאוד צריך ליזהר שלא יהיה עבודת האדם בהתגלות האברים יותר מן העבודה הפנימית שהוא בלב.
ונוכל לומר שזה מרומז בפסוק (דברים כה יג) לא יהיה לך בביתך אבן ואבן ג"דולה וקטנה, פירשו חז"ל גדולה מבחוץ קטנה מבפנים, היינו שלא יהיה העבודה שמבחוץ שהוא בהתגלות האברים יותר מן העבודה הפנימית. ונוכל לומר שזה כוונת הגמרא (ע' יבמות כא., ב"ב פח:) שאמרו שעונשן של מדות שאינן שוין מבחוץ כמבפנים קשה מאוד.
על כן צריך ליזהר מאוד מאוד שתמיד יהיה דבוק עבודה חיצונית שהיא בהתגלות האברים לעבודה פנימית שהיא בלב שהוא העיקר.
ונוכל לומר שזה כוונת תיקוני זוהר (ת' ג' יח:) ברא"שית רא"ש בי"ת, פירוש שזה הבחינה מכונה בשם רא"ש בי"ת, שעבודה שהוא במוח ובלב נקראת ראש, שהוא עיקר וראשית. והעבודה שהוא בהתגלות האברים נקרא בי"ת, שהוא כמו לבוש ובית להעבודה הפנימית. וצריך לראות שתמיד יהיה דבוק בחינת בי"ת לבחינת רא"ש.
וזה וא"תה גימטריא בי"ת, תצו"ה גימטריא רא"ש, פירוש שתצוה את בני ישראל שתמיד יהיה דבוק בחינת בי"ת לבחינת רא"ש. ויקחו אליך שמן זית זך להעלות נר תמי"ד, תיבת תמי"ד גימטריא חות"ם, פירוש לראות תמיד להעלות העבודה הפנימית שהוא חות"ם, לילך מדרגא לדרגא. אבל עבודה חיצונית שהוא בהתגלות האברים, אדרבה צריך להסתיר מאוד מאוד, רק מה שאי אפשר בשום אופן בלא זה, אמן כן יהי רצון: