ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק וגו' (בראשית כה יט). הנה כל מפרשי התורה כולם פרשו את הכתוב הזה בטוב טעם, וגם אני אענה חלקי לפי עניות דעתי על דרך המוסר.
הנה עשו נקרא גדול ויעקב נקרא קטן כמאמר הכתוב (בראשית כז טו) ותקח רבקה וגו' עשו בנה הגד"ול וגו' את יעקב בנה הק"טן. והטעם, כי עשו הוא מקור הגדלות והגאוה מהקליפות כמאמר הכתוב (בראשית לו לא) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' וד"ל. ובמאמר של עשו (בראשית לג ט) יש לי רב, מגודל הגאוה שהיה בו בעצמו.
אבל יעקב הוא מצד הקדושה והכנעה וענוה לפני הש"י, על כן נקרא קט"ן מפני בחינת הקטנות והכנעה, ואסור לת"ח בני יעקב שיתיהר ושיהיה בו גאוה וגסות כי אם שמיני שבשמינית (סוטה ה.), ואפילו זה החלק אינו מבחינת יעקב, כי אם מעשו לוקחים זה החלק שמיני שבשמינית (בכדי להפכו לקדושה), וזה שאמר הכתוב (מלאכי א ב) הלא א"ח עשו ליעקב, פירוש מלת א"ח מרמז א' ח', ר"ל אח"ד שמינית שבגאוה נתן עשו ליעקב (וקבלו יעקב להפכו כנ"ל), (ואעפ"כ) ואהב את יעקב, כי עיקרו הוא בחינת הקדושה והכנעה וענוה.
ושמו מרמז לזה, יע"קב י' עק"ב, ר"ל יו"ד הוא הקטנה שבאותיות, ע"קב מרמז לבחינת נפשו כעפר לכל הנדוש בע"קב (ומרמז) לשני בחינות ומדריגות שיש בבחינת ענוה, כי יש מי שהוא עניו אבל מרגיש בעצמו שיש בו בחינת ענוה, שהוא על כל פנים מדה טובה. אבל יש מדריגה למעלה הימנה, והיא שהוא עניו וגם אינו מרגיש בעצמו שהוא עניו, כמבואר באור החיים על פסוק (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאוד חסר יוד, כי מבין בדעתו שלפי ערך קטנותו ושפלותו ופחיתות ערכו עדיין הוא נקרא מתגאה (נגד גדולתו ית'). ובמלת יע"קב מרומז שני בחינות האלו.
וזהו הבחינה ירש גם כן מיצחק שהיה בו שני הבחינות האלו, ומסר את נפשו לה' ופשט את צוארו להשחט לעולה לה', ועכ"ז לא החזיק טובה לעצמו לומר שעמד בנסיון, מרוב קדושתו וענוותנותו והכנעתו נגד הבורא ב"ה, כי אם תלה הכל שזה שעמד בנסיון ה' היה בעזרו במתנת חנם, ובעבור אברהם אביו שזכה שיהיה בנו עומד בנסיון, אבל לא תלה יצחק בכח עצמו, וע"ז נקרא עולה תמי"מה (בר"ר סד ג) על שם ת"מים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח יג), ונכתב בתורה תי"ו רבתא, לרמז על שני הבחינות של הכנעה הנ"ל, כי ידוע (ע' שערי גן עדן ש' האותיות אות כ' פ"א ד"א) שבחינת הכנעה נקרא כ"ף כפופה, והוא בחינה א'. אבל בחינה הב' נקרא כ"ף פעמים כ"ף, כי הוא הכנעה כפולה ומכופלת, שאפילו מזו הבחינה הטובה בחינת ענוה שיש לו, ג"כ אינו מחזיק טובה לעצמו כנ"ל, וכ"ף פעמים כ"ף עולה גימטריא ארבע מאות, והוא ת' רבתא הנכתב בתורה במלת ת"מים תהיה וגו', וע"ז נקרא יצחק עולה תמי"מה כמאמר הכתוב (ויקרא כב כא) תמי"ם יהיה לרצון לה', ובעבור זה נאמר לו אל תרד מצרימה, כי חו"ל אינו כדאי לבחינה זו (בר"ר סד ג).
ולפי זה ניחא מה שנאמר ליצחק והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי וגו' (בראשית כז כד), ולכאורה קשה, וכי ח"ו לא היה ליצחק זכות עד שנתלה דווקא באברהם, הלא יצחק היה עולה תמימה. ולפי דרכנו אתי שפיר, שכן אמר לו הקב"ה והרביתי וגו' בעבור שאתה תולה באברהם עבדי, ר"ל עבודה שאתה עובד אותי כנ"ל.
וזש"א דוד המלך ע"ה (תהלים סט יד) ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלה"ים ברב חסדך ענני באמת ישעך. פירוש, זאת תפלתי לך ה' שאהיה ע"ת - עולה תמימה, שהוא רצ"ון, כמו שנאמר תמים יהיה לרצון. אלהי"ם ברב חסדך, פירוש שיהיה לי בחינת אלהי"ם בחינת דין (זח"ג ל:), בחינת יראה והכנעה, אפילו בר"ב חס"דך, ר"ל אפילו כשאהיה במדרגה גדולה בהקדושה על ידי רוב חסדך, אף על פי כן יהיה לי בחינת אלה"ים בחינת יראה.
וזהו שבירך יצחק את יעקב שיזכה לבחינה הנ"ל, ועי"ז יזכה לחירות, ואמר לו (בראשית כז כח) וית"ן לך האל"הים מטל השמים, ודרשו רז"ל (בר"ר סו ג) ו"יתן יתן ויחזור ויתן, רמזו על בחינת הכנעה וענוה כפ"ולה, האלהים מרמז לבחינת יר"אה והכ"נעה מפני ה'. מט"ל השמ"ים, ר"ל שיהיה לך הכנעה אפילו כשיהיה לך מט"ל השמ"ים, ר"ל בחינת קדושה ושפע מן השמים, לא תחזיק טובה לעצמך רק תתלה הכל במתנת ה' מתנת חנם. ועי"ז יעב"דוך עמ"ים וישתחוו לך לאומים וגו', ר"ל שתזכה לבחינת חירות כנ"ל.
ויצחק כבר זכה לבחינת חירות על ידי הבחינת הכנעה, ומרומז בשמו יצ"חק גימטריא ח"ר, שורש המלה של חיר"ות. אמנם יעקב קודם שזכה לזה, ועשו השטים אותו, ונתיראה רבקה אמו שלא יזיק לו ח"ו מפני שלא היה יעקב עדיין בבחינה זו בשלימות, על כן אמרה לו (בראשית כז מג) בר"ח לך, שרמזה לו ברוח קדשה שיזכה לבחי' ב' ר"ח, רמז לשני בחינות הכנעה הנ"ל. ועל ידי מה יזכה לזה, פירשה לו, אל לב"ן אחי, לובן העליון (ע' ע"ח ש"ו פ"א מ"ת, וע' זח"א כח., ת"ז ת' ע' קכז., מא"א מע' הל' סי' ו'), בחינת קדושה. חרנה: (לבחינת חירו דכלא, בינה עלאה (זח"א צה:, זח"ב קפג.)), ר"ל ושם תזכה לבחינת חירות, אז וישבת עמו כו' עד שוב אף אחיך ממך, כי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז ז).
וחז"ל רמזו לבחינת הכנעה א' במלת א"ך, כמאמר חז"ל (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) א"כין ורקין מיעוטין הן, ר"ל כי אות כ"ף מרמזת לבחינה א' משני הבחינות הנ"ל, וזהו פירוש א"ך, א' כ', בחינה א' של כ' הכנעה:
ועתה יתבארו עד"ז הפסוקים ואל"ה תולדת יצחק בן אברהם, פירוש ואל"ה מספר שני פעמים א"ך, ר"ל שני הבחינות הכנעה הנ"ל, מזה היה תולדות יצחק בן אברהם (כמאמר חז"ל (בר"ר ל ו) תולדות צדיקים מעשים טובים), ועיקר הבחי' שהיה ליצחק, אבר"הם הול"יד וגו', פירוש שידע שאברהם הוליד והמשיך לו משמים את כל שפע בחי' הקדושה והכנעה ויראה כנ"ל.
ויהי יצחק בן ארב"עים שנה, פירוש ארבע"ים מרמז לשני פעמים כ' בחי' הכנעה, ר"ל שהיה ליצחק שני הבחינות הנ"ל. בקחתו את רב"קה, אותיות קר"ב ה', ר"ל שעל ידי הבחינות הנ"ל קרב בחינת ה' שכינתא (זח"א צג.) לקב"ה.
בת בתואל הארמי, ר"ל בתו של אל, כדאיתא במדרש הנעלם (זח"א קלז.) דתאנא אמר רבי שמעון, ההוא גרמא למה משתאר בקיומא יתיר מכל שאר גרמיא, משום דאיהו רמאה ולית סוביל טעמא דמזונא דבני נשא כשאר גרמי, ובגיני כך הוא תקיף מכל גרמוי, והוא ליהוו עיקרא דגופא אתבני מניה, הדא הוא דכתיב (בראשית כה כ) בת בתואל הארמי, תאנא אמר רבי שמעון הוא רמאי ומעולם רמאי וכו'. ובזה ג"כ רמזו חז"ל לבחי' הכנעה וענוה, היינו מה שאמר שהאי גרמא לית סוביל טעמא דמזונא, מרמז לבחי' הכנעה ושפלות, שכל טעם הבחי' גשמיות אינו נחשב לו לכלום מפני השתוקקותו להבורא ב"ה, ואינו נהנה כי אם מאכילת מצוה, ועל כן אשתאר בקיומא יתיר וכו', והוא להוי עיקרא דגופא אתבני מניה, היינו שעל ידי בחינה זו תהיה תחיית המתים, ומרומז בברכת מח"יה המתים, ר"ל מ"ה ח"י, פירוש על ידי בחינת מ"ה יהיה ח"י לעתיד, לכן נקרא בחינה זו בתואל בתו של אל, מחמת שהוא מדריגה גדולה, יהי רצון שנזכה לזה כן יהי רצון אמן:
ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (בראשית כה יט). להבין כפל הלשון, על פי שידוע שיש שני בחינות בעבודת ה' שמחויב איש הישראלי בהם, א' בעבודת הקודש בתורה ותפלה ומעשה המצות, והב' בכל פרטי עניני הגשמיים שבלתי אפשרי זולתם כגון אכילה ושתיה וש"ד ההכרחים, יהיו מעשיו בהם בחכמה ותבונה בהתקשרות בהבורא ב"ה, וישמור את עצמו לבלתי נטות עם מחשבתו למדות ההפכיים ח"ו, לאהוב ח"ו אהבה רעה או יראה זולת מהבורא.
וזהו מרומז בפסוק (בראשית כה כו) וידו אוחזת בעקב עשו. פירוש, אפילו בבחינת עקביים בחינת עשו, גם שם נתן את נפשו שיגיע מזה צד הנאה להבורא ב"ה, וזהו הוא בחינת יע"קב, י' עק"ב, היינו יו"ד מרמז על בחינת חכמה (זח"ג י:), שהיה לו בחינת חכמה בבחינת עקב שהיא בחינת עקביים כנ"ל.
ועל פי דברינו אלה יובן מאמר הכתוב (בראשית כז כח) ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ יעבדוך עמים וכו', על פי הקדמות מאמר חז"ל (ברכות לה:) כשאדם עושה רצונו של מקום מלאכתו נעשית על ידי אחרים, רצונו של מקום הוא הדרך הטוב אשר בארנו, שזה עיקר רצון הבורא ב"ה אשר עלה במחשבה בבריאת העולם בשביל ישראל (בר"ר א ד) שלא יעדר מבחינת עבודתם את הקב"ה שום דבר בעולם, אפילו בשעת אכילה ושתיה ושאר צרכיו ההכרחיים יכוון בהם לעבודתו ית', וכשאדם עושה כן אז מלאכתו נעשית על ידי אחרים.
והנה ידוע (ע' סנהדרין צא:) ששמים מרמזים על התורה ומצות בחינת רוחניות וארץ מרמז על בחינת גשמיות. וזהו שבירך יצחק את יעקב, ויתן לך, והוא נסמך לתיבת ה' שקודם ויתן לך האלהים, אלהים הוא השראת השכינה, שיתן לך השראת השכינה, מטל השמים בבחינת רוחניות, ומשמני הארץ, אפילו בגשמיות יהיה לך ג"כ השראת השכינה. וכשתהיה כן, אז יעבדוך עמים, שיהיה מלאכתך נעשית על ידי אחרים.
וזהו שאמר לעשו (בראשית כז מ) והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך, היינו כשיהיה לישראל ת"ו בחינת ירידה, ולא יעלו בחינת גשמיות בחינת עשו, אז לא יתקיים בישראל יעבדוך עמים, ע"כ ופרקת עלו מעל צוארך.
והנה שני מיני עבודות הנ"ל המתיחסים אל בחי' שמים וארץ, הם מכונים ג"כ בשם בחי' יו"ד ה"א, יו"ד הוא בחינת רוחניות, ה"א הוא בחינת גשמיות, וזהו בחינת שב"ת בגימטריא שמ"ים וא"רץ יו"ד ה"א, וזהו ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לד"רתם (שמות לא טז), חסר כתיב, היינו שיעשה מבחינת ריש המרומז לאל אחר ח"ו, שהוא מרמז על הגשמיות, בחינת דלת המרומז אל הקדושה ד' אחד. וזשאחז"ל (תרומות פ"ד מ"ג) בינוני תורם אחד מחמשים, פירוש שעושה מבחינת רי"ש בחינת דל"ת שהוא אחד מחמשים.
וזהו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה הוא (בראשית כה כא), ששני בחינות עבודות הנ"ל נקראים בשם איש ואשה, איש הוא בחינת רוחניות בחינת יו"ד, אשה הוא בחינת גשמיות בחינת ה"א (ע' זח"א קכט.), וזהו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, פירוש שאפילו לנוכח אשתו היינו בדברים גשמיים שמכונים בשם אשה, גם בהם היה מכוון לה', לא כרצון הגוף למלאות תאוותו, ואינו רואה את הנולד כי עקרה הוא, כי בחינת גשמיות בלבד אינו מוליד כלל, כי בתחלה צריך האדם להתחזק בעבודת ה' בתורה ותפילה ועי"ז יוכל לבא למדריגה זו לעבוד את ה' אפילו בדברים גשמיים.
ושני בחינות עבדות הנ"ל מכונים ג"כ בשם אברהם ויצחק, אברהם בחינת החסד יצחק בחינת הגבורה (זח"ג קעט:), וזהו ואלה תולדת יצחק בן אברהם, יעקב ועשו האמורים בפרשה (רש"י בראשית כה יט), היינו ג"כ שני בחינות הנ"ל. אברהם הוליד את יצחק, היינו שעל ידי בחינת עבודה ברוחניות בא ג"כ לבחינת עבודה בגשמיות, הש"י יזכנו לבא למדריגה זו אמן:
בפירוש רש"י, יעקב ועשו האמורים בפרשה כו', ד"א על ידי שאמר הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה שהרי כו', מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של כו'. וי"ל מהיכן דייקו ליצני הדור שמאבימלך נתעברה, וכי אברהם לא היה מוליד, הלא הוא כבר הוליד את ישמעאל, ועכוב ההולדה היה משרה ומה הועיל אבימלך.
ולהבין זה, הנה ידוע, טעות הכופרים בה' אחד הוא שאומרים מי שברא טוב לא ברא רע, כי אין דעת שלהם נותנת שיהיה הבורא ב"ה עושה שני הפכים טוב ורע, כי הטוב דרכו להטיב ולא להרע, לכן גם אברהם בעבור שדרכו היה תמיד להטיב במדת החסד עם כל הברואים, וכשהוליד את יצחק שמדתו הוא מדת פחד וגבורה היפך מדת אברהם, לכן היה להם קשה להאמין שיהיה אברהם מוליד היפך מדתו, לכן אמרו ליצני הדור, היינו הכופרים הנ"ל, שמאבימלך נתעברה. רק אחר שהוליד יצחק יעקב ועשו בפעם אחד, שהם שני הפכים לגמרי, וראו בעיניהם שאפשר שיוליד אדם היפך מדתו לגמרי, וגם להוליד שני הפכים בנושא אחד, אז הודו בכל, גם היה ראיה מוכחת שגם אברהם הוליד היפך מדתו שהיא מדת יצחק, ואז נתאמת אצלם גם מה שהיה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם.
וזה מרמז פירוש רש"י במתק לשונו, ואלה תולדת יצחק, יעקב ועשו האמורים בפרשה. פירש, שזהו הוא הראיה ליצחק שהוא בן אברהם במה שהוליד יעקב ועשו ביחד. ועוד רמז באמרו האמורים בפרשה, לרמז לבחי' שני הפכים בנושא אחד, כי מלת פר"שה מרמז לבחי' חסד וגבורה ביחד, כי פ"ר מרמז לבחינת פ"ר דינים כידוע (ע' ע"ח שע"ט פ"ז, שי"ח פ"ה מ"ת), וש"ה מרמז לבחינת רחמים כידוע (ע' פרדס שכ"ג ערך שה, מא"א מע' הש' סי' יב, מא"א מע' הא' סי), ותיבת פר"שה מחבר לשני הבחינות ביחד, כמו יעקב וע"שו שנולדו יחד שני הפכים.
ומרומז בתיבת וא"לה, כידוע מאמר חז"ל (שמ"ר ל ג) ואל"ה מוסיף על הראשונים, פירוש אל"ה מרמז לבחינת גבורות, מלשון א"ל קשה (יבמות כא.). ואות וא"ו מורה על מדת הרחמים (זח"ב רכז:). וזהו וא"לה מוסיף על הראשונים, פירוש כל מקום שנאמר אות וא"ו הוא מורה על מדת הרחמים שנתוסף על בחינת אלה בחינת דין, ונתחברו שני הבחינות ביחד כנ"ל:
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה' (כה כא). פירש רש"י, לו ולא לה, לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע.
ונוכל לומר על זה, דהנה שמעתי מהצדיק הקדוש רבי זאב מזיטאמיר פירוש הבוחר בשירי זמרה (תפילת ישתבח), היינו שבורא כל עולמים ב"ה בוחר בשיריים של זמרה, היינו למי שמשים עצמו כשיריים בשעת זמרה ותפלה ודפח"ח. ולהבין זה, דהנה עיקר העבדות הוא בחינת ענוה ושפלות באמת, היינו שיתבונן בשכלו כשעומד להתפלל לפני בורא כל עולמים ב"ה, שמצד מעשי איני ראוי לדבר דבר לפניו ית' ולבקש ממנו גדולה או קטנה, ואפילו פתחון פה לעמוד ולבקש מלפניו איני ראוי מצד מעשי, רק אני מבקש מהשי"ת שיעזור לי בזכות אבותי.
ובחינת תפלה זו מקובלת לפניו ית', כמאמר הכתוב (תהלים קמה יח) קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, היינו שקרוב ה' לקוראיו לקבל תפלתם, כשיקראוהו באמת, היינו מצד זכות אבות, אמת הוא בחינת אבות, ראש תוך סוף.
אך זהו כשהוא צדיק בן צדיק, אז יוכל לבקש מהש"י מצד זכות אבות, אבל כשהוא צדיק בן רשע אינו יכול לבקש מצד זכות אבות, רק עיקר הבקשה מוכרח להיות מצד מעשיו, ולתפלה כזו אין הקב"ה פונה כל כך לקבלה, שאינו בוחר רק בשירי זמרה, זה העושה עצמו כשיריים.
והנה יצחק היה צדיק בן צדיק על כן היה תפלתו רק מצד זכות אבות, ורבקה היתה צדקת בת רשע ותפלתה היתה מצד זכותה. וזהו ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, היינו שעתירתו ותפלתו של יצחק היה בבחינת לנכח אשתו, היינו בבחינת התנגדות נגד תפלתה, ומפני מה היה תפלתו בבחינת התנגדות, לזה נתן טעם כי עקרה הוא, היינו מחמת שבתפלתה היתה הוא בעצמה העיקרית, מחמת שלא היתה יכולה לבקש מצד זכות אבות כנ"ל. לכך ויעתר לו ה', שבורא עולמים ב"ה פנה רק לתפלתו, מחמת שתפלתו היה רק בבחי' שיריים, והקב"ה אינו בוחר רק במי שמשים עצמו כשיריים בשעת הזמרה והתפלה.
וזהו שפירש רש"י, אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, היינו מחמת שזה יכול לבקש מצד זכות אבות ומשים עצמו כשיריים, הבורא ב"ה פונה לתפלתו, וזה אינו יכול לבקש מצד זכות אבות והוא עיקר בתפלתו, והבורא ב"ה בוחר רק בשירי זמרה כנ"ל בבחינת ענוה, יהי רצון שנזכה לזה:
ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי (כה כב). ונוכל לומר עד"ז, דהנה הבורא ב"ה הבטיח לאברהם אבינו ע"ה ואמר לו (בראשית טו א) אנכי מגן לך שכרך וגו', מגן בלשון תרגום הוא חנם (בראשית כט טו), שהבורא ב"ה הבטיח לאברהם אבינו ע"ה שיעשה לו ולזרעו תמיד חסד חנם, ולא ישלם להם כמעשם וכגמולם.
והנה רבקה כשהיה לה צער הריון, היה מוחלט בדעתה שבודאי השי"ת משלם לה לפי מעשיה, והיה זה לפלא בעיניה מחמת שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו ע"ה שיעשה תמיד חסד מגן ולא לפי מעשיה, ותאמר אם כן כשיש לי צער הריון מסתמא הש"י משלם לי כפי מעשי, למה ז"ה אנ"כי, היינו למה הבטיח הקב"ה לאברהם בחינת ז"ה אנ"כי, גימטריא מגן, היינו שיעשה תמיד חסד חנם עם זרעו, יהי רצון שנזכה לזה אמן:
מה זה מהרת למצא בני וגו' כי הקרה ה' אלהיך לפני וגו' (כז כ). וקשה, איך הזכיר יעקב שם שמים ואמר הקרה, ובאמת היה לו הגדיים מזומנים לא במקרה. וי"ל שאמר יצחק לעשו (בראשית כז ג) צא השדה וגו', פירוש לשדה של תפלה, כמאמר הכתוב (בראשית כד סג) לשוח בשדה, כדי להמשיך בחינת קדושה במאכל, וזה ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי (בראשית כז ד), פירוש טעם של בחינת קדושה, שזהו נחמד לו.
וזהו גם כן כוונת רבקה ואעשה אתם כו' כאשר אהב, פירוש טעם הנ"ל, שהיא היתה יכולה להמשיך בחינת קדושה.
וזהו ששאל יצחק את יעקב מה זה מהרת וגו', ר"ל שעדיין לא היה שהות להתפלל ולעשות, וא"כ איך יהיה בו בחינת קדושה. וע"ז השיב כי הקרה ה' אלהיך לפני, ר"ל על דרך הכתוב (ישעיה סה כד) טרם יקראו ואני אענה, שלא הייתי צריך להתפלל. גם רמז כי הקרה ה', שזהו עצמו בחינת המשכת הקדושה במה שמתבונן במאכל איך שהוא רק רצון ה' ולא כוחו ועוצם ידו של אדם.
גם היה צריך לב' בחינות קדושה, אחד נגד פסח וא' נגד חגיגה, ורבקה היתה יודעת כ"ז, ולקחה שני גדיי עזים נגד ב' בחינות הנ"ל. אלא שקשה, אם היה צריך יצחק לגדיים לפי טעם הנ"ל, א"כ למה צוה לצוד ציד, משמע שאר חיות. אלא אמר להמשיך בחי' קדושה משני הבחינות הנ"ל.
וזהו שאמר (בראשית כז כז) ראה ריח בני כריח שדה כו', פירוש שהמשיך בחינת קדושה בלי תפלה כמו המשכת הקדושה שהמשכתי על ידי שוח בשדה: