ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד וגו' (א א). ויש לדקדק שהיה לו לכתוב ויקרא ה' אל משה וידבר אליו (שיכתב השם אחר ויקרא ולא אחר וידבר). ועוד יש לדקדק במה שסיים ספר שמות בפסוק (שמות מ לח) כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. ויש לדקדק בזה באמרו בכל מסעיהם, ומשמע שבכל מסעיהם היינו בשעת נסיעה היה גם כן ענן ה' על המשכן וגו', והלא כתיב (שמות מ לו) ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל וגו', שלא חנה הענן על המשכן אלא בשעת חניה בלבד ולא בשעת נסיעה.
ויש לישב כל הנ"ל על דרך המוסר, הנה כתיב (בראשית א טז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וגו' המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה וגו'. כי הנה שני מיני אורות יש בבחינת עבודה, בהתבוננות בגדולת הבורא ברוך הוא, א', להתבונן בבריאת העולם שנברא מאין ליש והבורא ב"ה מהוה ומחיה אותו בכל רגע ורגע וכו'. ובחינת אור השני הוא להתבונן ביציאת מצרים, איך שהבורא ב"ה משדד המערכה ומושל בכל וכו'.
והנה בחינה א' שהוא מבריאת העולם, היא נקראת שבת, והוא מאור גדול, ויען שבחינה זו הוא בחינה סתומה, שהוא סתום מעינים ולא נראה כל כך לעיני הכל, אשר על כן יש מינים ואפיקורסים בעולם הזה שאינם מאמינים בזה, מצד שטח עיניהם מראות אותו אור הגדול והקדוש, ונקראת בחינה זו סמ"ך, על שם שהוא בבחינת סתום כנ"ל (ע' פרדס שכ"ז פי"ח). ובחינת אור השנית של יציאת מצרים הוא המאור הקטן לממשלת הלילה, שנראה לכל, כמאמר הכתוב (שמות טו יד) שמעו עמים ירגזון וגו' תפול עליהם אימתה ופחד וגו', שהכל ראו אפילו הגוים ראו איך שבידו ית' לשדד המערכות, ובעבור שהוא מאור קטן לכן יש כח לכל אחד ואחד להסתכל בו, ונקרא בחינת עי"ן, שנראה לעין כל כמשל הירח, אם שהוא מאור קטן עיני הכל מסתכלים בו היטב, אבל השמש בעבור שהוא מאור גדול לכן אין העין יכול להסתכל בו היטב, כי אפשר שתסמא העינים המסתכלים בו היטב, וכן באור השבת על שהוא גדול מאוד על כן אין האומות והמינים יכולים להסתכל בו כי אם זכי הראות כל חד וחד לפום דרגא דיליה מסתכל בו, כי הוא סתום מעין כל, אבל האור הקטן בחינת פס"ח, יציאת מצרים, בעבור שהוא המאור הקטן על כן גם האומות הסתכלו ונפל עליהם אימתה ופחד.
ובחינת שב"ת נקרא מ"י, כמאמר הכתוב (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אלה, כי הוא בבחי' סתומה רק כנקודה שהוא יו"ד וסתום. אבל בחינה הב' נקרא מ"ה באות ה"א, כי הוא בהתפשטות יותר כנ"ל. וזהו דאיתא בזוה"ק (זח"א א:) מקצה השמים לעילא מ"קצה השמים לתתא, מרמז לב' בחינות הנ"ל.
ובמשכן היה ב' בחינות הנ"ל, ומי שראה את המשכן נמשך עליו אור גדול אפילו בהיותו נתפרק בשעת נסיעה, וזהו שאמר הכתוב כי ענן ה' על המשכן יומם, מרמז על המאור הגדול שמאיר ביום אבל לאו כל אדם יכול להסתכל בו, וזהו בחינת בריאת העולם, בחינת שבת כנ"ל, והוא נקרא ענן שהוא בחינת כיסוי וסתום כנ"ל. ואש תהיה לילה בו, מרמז לבחינת פסח שהוא המאור הקטן ועיני הכל יכולים להסתכל בו, והוא בגלוי כאש שהוא בגלוי, בחינת עי"ן כנ"ל.
וב' בחינות אורות האלו היו לעיני כל בית ישראל, היינו שהכל הסתכלו תמיד בשני הבחינות הנ"ל, ובכח ההוא הלכו בכל מסעיהם במקום נחש שרף ועקרב במדבר, ולא הזיק להם שום דבר, כיון שהיה בהם קדושה גדולה ודביקות בה' על ידי בחינות הנ"ל. וזהו מרומז בתבת מסעיהם, כי בחינת שבת נקרא מ"י כנ"ל, וגם נקרא ס', ובחינה ב' בחינת פסח נקרא מ"ה, וגם נקרא עי"ן כנ"ל, ובשני הבחינות יש אותיות מסעי"הם.
וזהו ויקרא אל משה א' זעירא, פירוש קריאה הוא ענין המשכה ודביקות, שנמשך ונדבק אל משה בחינת אלף זעירא, שמרמז על בחינת שבת, שבאות א' היה התחלת הבריאה (ע' פרדס שכ"ז פ"ד), ובעבור שעל ידי בחינה זו נמשך בחינת הכנעה כמאמר חז"ל (סנהדרין לח.) יתוש קדמך במעשה בראשית, לכן אות א' היא קטנה. ואח"כ וידבר ה' אל משה, מרמז לבחינה הב' שהוא בהתגלות, בבחינת דיבור הנשמע לכל ונתגלה לעין כל, כמו שהיה בחינת פסח בקול גדול ולא בבחינת הכנעה כמעשה בראשית, רק בבחינת גדלות והתגלות, יהי רצון שיתגלה אור ה' לעיני כל, אמן כן יהי רצון:
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וגו' ואם מן העוף עלה קרבנו וגו' (א ב - יד). וי"ל דהוה ליה למיכתב מן הבהמה או מן העוף עלה קרבנו, דלא לשתמע מן הבהמה דוקא ולא מן העוף. ואם תפרש הפסוק כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה, אז תקריב מן הבקר וגו', כדי דלא לישתמע חיה בכלל בהמה. רק שפיסוק הטעמים אינו מורה כן, כי האתנחתא נכתב תחת תיבת לה', ותיבת מן הבהמה נתפרש למטה, ומשמע כי ירצה אדם להקריב קרבן יקריב דוקא מן הבהמה, ואם כן הוה ליה ליכתב גם או מן העוף וד"ל.
ולהבין כ"ז, נקדים תחלה מאמר רבי יוחנן (ברכות כא.) הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ולכאורה אין זה מובן, וכי אפשר להתפלל כל היום, הא אדם בשר ודם הוא וגם צריך לעשות גופניות שלו.
ולהבין זה, הנה תכלית בריאת האדם להיות דבוק בה' אלהים חיים כמאמר הכתוב (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו', אמנם מדרגות מדרגות יש, יש אשר כל היום עוסק בצרכיו ועסקיו ואם שעכ"פ הוא סור מרע לעשות ח"ו עבירה בפועל ממש, רק שאינו נזהר בדיבוריו ובמחשבותיו להיות נזהר מדברים בטלים, ושלא יסיח דעתו כלל מדביקות ה' בשפלות ומורא והכנעה מפני ה' לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד בלי הפסק, רק כשנכנס לבית הכנסת שהוא מקום מיוחד לתפלה לה' אז משים לבו ומחשבתו לה' להיות נזהר בדבוריו שלא לדבר דברים בטלים כלל, ומכוין מחשבתו ולבו להתפלל וללמוד בכוונה שלמה לה' במורא ופחד מפני הדר גאונו ית', וזהו מדרגה הקטנה בעבודת ה'.
ומדרגה הב' גדולה מזו, שכאשר מתחיל לילך לבית הכנסת תיכף משים ללבו מורא ופחד לפני ה', לכוין לבו ומחשבתו טרם בואו לבית הכנסת, וזהו מדרגה גדולה מהראשונה.
ועל בחינה זו רמזו רז"ל (ברכות ח.) על פסוק (תהלים פז ב) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, שערים המצויינים בהלכה, כי בחינת הכנעה לבחינת קדושה נקרא בשם שער, שיוצא בו מן החושך בחינת גשמיות לבחינת אור בחינת קדושה, ומדרגה זו הב' נקרא שער המצוין בהלכ"ה, היינו בהלי"כה, בשעת הליכתו לבית הכנסת כנ"ל, ואוהב ה' שער זה מבחינת משכנות יעקב, היינו מבחינת מדרגה הא', שהוא במשכנות יעקב, היינו בבית הכנסת דוקא ולא קודם לכן, כי מדרגה זו הוא שמקדים את עצמו לכוין לבו ומחשבתו בשעת הליכה כנ"ל.
ומדרגה הג', הוא מי שנזהר כל היום בדיבוריו ומחשבתו לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח), אפילו בישבו בביתו ועוסק בעסקיו הגופניים דומה כאילו עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ונזכר תמיד בבחינת תפלה שהוא צריך להתפלל לפני ה', ועי"ז הוא נזהר בכל מחשבתו ודיבוריו שלא יסיח דעתו מה' ח"ו, כי בהאיך אנפין יתפלל קדם מלכא, ומסתכל בשפלותו, והוא בבחינת מתפלל כל היום, היינו שנזכר כל היום בתפלה שצריך להתפלל לפני ה' כנ"ל. וגם הוא בבחינת תפל"ה, היינו בחינת דביקות, מלשון רוצה אשה בקב ותפלו"ת (סוטה כ.), היינו דביקות והתחברות האיש, שבמדרגה הג' הוא נזכר תמיד בפחיתת ערכו ובהאיך אנפין יקום להתפלל קדם מלכא, ועל בחינה זו אמר רבי יוחנן הלואי שיהיה אדם בבחינה זו שיהיה בבחינת תפלה ודביקות הנ"ל כל היום, שכל היום בשעת עסקיו בבחינת גשמיות בחינת בהמיות שהוא בבחינת נו"ן כפופה בחינת נפילה, ובזה הוא דבוק ונכנע ונשפל לפני ה', ובזה הוא בא ומתקרב לה' בעת התפלה בגודל הכנעה ושפלות, וה' מרחם עליו וסומך לכל הנופלים, ומקרבו לבחינת קדושה בחינת נון פשוטה, ונשלם בחינת מאה, שני הנונין ביחד עולה מאה, ואז נשלם האדם, כי האדם נקרא עולם קטן (ת"ז ת' ע' קל:), והעולם נברא בעשרה מאמרות (אבות פ"ה מ"א), וכל אחד כלול מעשר נעשה מאה.
וזה מרומז בפסוק אדם כי יקריב מכ"ם, גימטריא מאה, היינו כשירצה האדם להתקרב לה' להיות בשלמות בבחינת מאה הנ"ל, בחינת קרבן, קר"ב נו"ן, שתקרב נו"ן פשוטה לנו"ן כפופה. אמר קרא מן הבהמה יקריב, פירוש שבשעת עסקיו בבחינת בהמיות יקיים שויתי ה' לנגדי תמיד, כאלו עומד לפני המלך שהמלך עומד בביתו ורואה כל עסקיו ודבוריו, ועי"ז יתקרב לה' בבחי' קרבן כנ"ל.
ואח"כ כשבא לבית הכנסת ומדבק את עצמו ברוחניות המחשבה בתורה ותפלה, זהו בחינת ואם מן העוף עלה קרבנו, בחינת עוף, בחינת ועוף יעופף על הארץ (בראשית א כ), ר"ל בחינת רוחניות, ובתחלה מדבר הכתוב בבחי' ומדרגות הקטנות כנ"ל.
ובאמת קודם חטא לאחר מתן תורה היו כל ישראל במדרגה הגדולה, שהיה המלך בבית כל אחד, ושכינה מדברת עמהם בכל מקום, ואחר החטא אמר הקב"ה למשה לך רד וגו' (שמות לב ז), וירדו לבחינה ומדרגה הקטנה, ולא היתה השכינה מדברת כי אם מתוך האהל מועד כמו שהאנשים היו במדרגה הב' דוקא בעת היותם בבית הכנסת כנ"ל, לכן נאמר ויקרא אל משה שהיתה מדברת רק מתוך אהל מועד דוקא, ולכן נאמר ויקרא באלף זעירא, שנתמעט בחינת אלף אלופו של עולם בחינת קדושה אצל כל אחד ואחד, ודבר הקב"ה עם משה מתוך האוהל מועד שיבנה במהרה בימינו אמן:
צריך להבין, למה בפרשת שעיר נשיא (ד כד), וחטאת יחיד (ד כט), כתוב בתורה בפירוש שחיטתן בצפון, ובפר העלם דבר של ציבור (ד טו), ובפר כהן משיח (ד ד) לא כתיב צפון, רק כתיב ושחט אותו לפני ה', אף שכל החטאות טעונין צפון (זבחים מח:).
אך נראה דעיקר בחינת קרבן לה' האמור בתורה, אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (א ב), הוא בעבור שהחוטא גורם בחטאו לפסוק חיותו מהבורא ית"ש ממקור החיים וממקור הרחמים, כי אם לא חטא היה השי"ת חי החיים ומקור הרחמים משפיע לו שפעת רחמים בלי הפסק שיהיה דבוק חיותו בחי החיים ומקור הרחמים, כאשר שמעתי בשם המגיד זללה"ה (ע' מאור עינים בראשית עמ' כב) פירוש ויעש אדנים למשכן, שראה תמיד שישכון בתוכו אדנ"י, וכשחטאו נעדר מחי החיים.
והנה יש בחינות שונים בחטאים, יש בחינת חטא שהוא חטא קל ולא פגם רק באות ה"א אחרונה משמו ית"ש שהוא דרגא תתאה ממקור הרחמים, ותכף כשיעשה תשובה ויתבייש לא זז משם עד שמוחלין לו (יומא פו.). ויש חטא יותר חמור, שפוגם באות וא"ו משמו ית' שהוא דרגא דלעילא מיניה, וצריכה תשובה ובושה יתירה שיאיר לו השי"ת החיים והרחמים. וחטא יותר חמור שהוא פוגם בה"א עילאה, וצריך תשובה חמורה. ויש חטא יותר חמור שהוא פוגם ביו"ד, וצריכה תשובה יותר חמורה.
והנה הארבעה חלוקי כפרה שהם זו למעלה מזו, הוא על זה האופן, כדאיתא ברמב"ם הלכות תשובה (פ"א ה"ד), היינו מצות עשה, ולא תעשה, כריתות ומיתות ב"ד, חילול השם ח"ו, הוא גם כן ענין זה, כי כשעבר על מצות עשה הוא פוגם בה"א תתאה (משנ"ח מס' התשובה פ"א אות ד), הלכך כשמתבייש לא זז משם עד שמוחלין לו, וכשעבר על מצות ל"ת הוא פוגם בוא"ו (שם), תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. עבר אדם על כריתות ומיתות ב"ד, תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורים ממרקין (שם). עבר אדם על חילול השם ח"ו, תשובה ויום הכפורים ויסורים תולים, ומיתה ממרקת (שם), וצריכה תשובה ומסירות נפש יתרה כדכתיב (ישעיה כב יד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, פירוש מסירות נפש יתרה.
וזהו אדם כי יקריב מכם קרבן לה', היינו כשאדם רוצה להתקרב עצמו לחי החיים. קרבן לה', היינו יראה לקרב את עצמו ולתקן אותיות השם בכדי להשפיע על עצמו עוד רחמים ממקור הרחמים. אך התחלת התעוררות התשובה הוא הכנעה, ולכן כתיב ויקרא בא' זעירא, ופירש רש"י ז"ל ברוח קדשו על תיבת ויקרא, לכל דברות ואמירות ולכל צויים קדמה קריאה לשון חיבה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו וכו', פירוש שבלתי אפשרי ומושג לאדם להתעורר בתשובה כי אם בזעירות והכנעה רבה כי פירוש תיבת ויקרא הוא לשון הכנה.
והנה איתא פלוגתא בגמרא (יומא פו:) רבי יהודה סבר מצוה לפרט החטא, כמשה שאמר (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה עשו להם עגל מסכה. ורבי עקיבא סבר אין צריך לפרט החטא, כדוד שאמר (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. והנה אלו ואלו דברי אלהים חיים, כי הנה יש אדם שבלתי אפשר לו להשיג זעירות והכנעה רק בפרוט החטא בפרטיות, היינו אם הוא תלמיד חכם ורובו זכיות ומעשים טובים, רק גאוה עצמה בו, אדם זה מצוה לפרט החטא בכדי להכניע עצמו בבושה יתירה, כי בלא זה לא יהיה לו כל כך בושה. אמנם אדם שאין לו מעלות טובות, זה האדם אין צריך לפרט החטא, כי בלאו הכי הוא מוכנע ומושפל בלבבו.
וזהו פירוש חטאת טעונה צפון, היינו להצפין את חטאיו שלא יוכלו המשטינים והמקטרגים לעורר עליו דין.
ולזה יבואר על נכון קושיא דלעיל, דהנשיא ומכל שכן היחיד שהם אינם במעלות ובמדות טובות כל כך, ובעצמם וטבעם אינם בגדלות כל כך, טוב להם לטעון צפון, להיות מכסים ומצפינים חטאתם. אבל אדם גדול כמו הכהן המשיח אשר יוצק על ראשו שמן המשחה, זו חכמה (פרדס שכ"ג ערך שמן), או ציבור שבכללם מלאים מצות כרימון, שרב מעלתם מאוד, בלתי אפשר להם להכניע א"ע בהכנעה יתירה אם לא בהפרט החטא, ואזי אפשר להשיג א"ע בבושה יתירה והכנעה רבה, ואזי הטוב להם לפרט החטא, ומכח זה יגיע להם הבושה והכנעה רבה, והכל הוא בצפון, כי יפעלו מכח זה המקום לבד שהמקטרגים יהיו נכסים וצפונים מלעורר דין עליהם, הלכך באמת גם המה טעונים צפון, אך מה שהכתוב לא כתב בפירוש הוא מטעם זה, מחמת שצריכים לפרט את החטא כדי להשיג הכנעה וימשיכו חיים ורחמים ממקור הרחמים, יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון.
דרוש לפרשת זכור
(מה שאמר הרב זצ"ל בפרשת זכור שחל להיות בשבוע זו)
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר וגו' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם (א א - ב).
ונ"ל על דרך המוסר, דהנה כתיב בתורה (שמות כ כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, והמכוון הוא על דרך זה, שבכל מקום שאדם קובע את עצמו שם לעבודתו ית' הן בתורה הן בתפלה נקרא משכן, היינו ששם הוא השראת שכינתו ית' מקור השפע והברכות. והנה איתא שבחינת השראת השכינה הוא רק על נמוכי הרוח, היינו מי שיש לו לב נשבר ונדכה, כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) אני אשכון ואת דכא וכו' וכדאיתא (ע' סוטה ה., זח"א רס:, ע' בר"ר צט א) שלכך השרה הקב"ה שכינתו על הר סיני לפי שהוא נמוך שבהרים, אבל מי שיש בו גסות הרוח ח"ו אין אני והוא יכולין וכו'.
והנה מי שמכין עצמו לעבודת הבורא ברוך הוא בתורה או בתפלה, אי אפשר לבא לבחינת השראת השכינה בזה המקום רק על ידי שפלות ושבירת לב באמת קודם עסקו בעבודתו ית', על ידי התבוננותו במעשיו הקודמים, איך שפגם בדיבור פה ודברים בטלים ובלשון הרע וליצנות, ואיך שפגם בבחינת אמונה, ופגם בבחינת גסות הרוח ר"ל, ואיך שפגם בבחינת בטחון, ובהתבוננותו בכל זה יעלה ויבא לבחי' שפלות באמת בגודל מרירות הלב ובושה והכנעה בהאיך אנפין יקום קדם מלכא, ואז הוא ממשיך בחינת השראת השכינה ונתקרב אל הקדושה בעבודה שבתורה או בתפלה שאחר התבוננות הנ"ל, כמו דאיתא (ברכות ל:) חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה, והמכוון הוא בשביל התבוננות הנ"ל, לבא להמשכת קדושה העליונה אור אין סוף ב"ה משם העצם ב"ה.
והנה בחינת לב נשבר הוא י"ו כמה דאיתא (ע' פע"ח ש' השופר פ"א, ועמק המלך ש' עולם התהו פכ"ה), ובחינת עבודה על דרך זה מרומז בפסוקים אלו, וזהו וי"קרא אל משה, היינו בחינת י"ו קרא אל משה, על ידי שפלות שהיה במשה שהוא בחינת י"ו שבירת תיבת ל"ב, מחמת זה זכה וגרם להמשיך קדושה בחינת הקריאה. וזהו ויקרא א' זעירא, מרמז על בחינת הכנעה שהיה במשה, שזה גרם לכ"ז להמשכת בחינת השראת השכינה בחי' אורות עילאין מאלופו של עולם ב"ה.
וזהו ויקרא אל משה, על ידי שמשה היה בחינת א' זעירא, בבחינת הכנעה, לכך זכה וגרם בחינת ויקרא, היינו המשכת אורות עילאין מאלופו של עולם שמרומז בתיבת ויקרא גימטריא אור אל"ף, שאות א' מן תיבת ויקרא הוא לכאן ולכאן.
וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, יש בהן כ"ה אותיות, שעיקר שנתיחד הדיבור אליו הוא על ידי בחינת כ"ה גימטריא דכא.
וזהו פרוש הכתוב אדם כי יקריב מכם קרבן לה', היינו כשאדם רוצה לקרב את עצמו לקדושת השם על ידי המשכת השראת השכינה בתורה או בתפלה, מן הבהמה וכו' תקריבו את קרבנכם, היינו מקודם צריך להתחיל ולקרב לקדושת ה' את כל הבחי' הבהמיות אשר עשה עד עתה על ידי בחינת תשובה, בהתבוננות בשכלו גודל הפגמים שנעשה בעולמות העליונים על ידו ועל ידי מעשיו, ועי"ז ישבר לבו בקרבו בגודל אימה ופחד ויראה ובושה והכנעה לפני הבורא ב"ה, ואז יעבוד את הבורא ב"ה באהבה ויראה אמיתית, ועל ידי זה יתקרב כל בחי' הבהמיות שעשה מקודם לבחינת הקדושה העליונה, וגורם להמשכת אור ה' ממקור החיים מחי החיים ב"ה על ידי העבודה בתורה ותפלה באהבה ויראה אמיתית.
ונוכל לומר שעל זה מרמזים פרשת שקלים ופרשת זכור, היינו שבחינת שקלים רמז אל בחינת שיקול הדעת בהתבוננות כנ"ל, ומזה בא לבחינת זכור גימטריא או"ר כ"ו, היינו על ידי שיקול הדעת בהתבוננות הנזכר יבוא לבחינת המשכת אורות עליונים משם העצם ב"ה גימטריא כ"ו.
וזהו זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כה יז), היינו שתזכור תמיד מה שעשה לך עמלק, הוא היצר הרע (ע' זח"ג רפא:), בהתגברותו עליך להכשילך בעוונות ולבא מחמת זה לגודל מרירות הלב, ועל ידי זה יעלה ויבא לבחינת דר"ך, גימטר' ב"פ הוי"ה אלהי"ם, מרמז על המשכת אורות עליונים משם העצם ב"ה הן למעשים הקודמים שנעשו מעשה בהמיות הן להעבודה הזאת אשר הוא עוסק בה, כמו שדרשו חז"ל (ר"ה יז:) ע"פ (שמות לד ו) ה' ה' וגו' אני ה' קודם שיחטא אני ה' אחר שיחטא ויעשה תשובה יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וגו' ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' וגו' (א ב - יא). הנה עיקר בריאת העולם היתה בכדי להיות לו דירה בתחתונים (תנחומא נשא טז), בחינת השראת השכינה שהוא על נמוכי רוח בחינת ענוה ושפלות, וכמאמר הכתוב (דברים ז ז) לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל העמים, ודרשו רז"ל (חולין פט.) שאתם ממעיטים עצמיכם לפני, היינו בחינת ענוה, ולזה היה עיקר חשק ה' באבותינו כמאמר הכתוב (דברים י טו) רק באבותיך חשק ה', כי האבות היה להם בחינת ענוה באמת, שהבינו האמת האיך שכל הגדולה שנתן להם ה' היתה מתנת חנם בלבד, וכמאמר חז"ל (חולין פט.) אמר הקב"ה נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), נתתי גדולה למשה אמר ונחנו מה (שמות טז ז), נתתי גדולה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כב ז).
ולזה רמזו רז"ל באמרם (ע' מגילה לא.) כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו. פירוש, שבכל מקום שאתה מוצא שהשרה הקב"ה שכינתו וגדולתו, אין זה אלא מקום שיש שם בחינת ענוה באמת כנ"ל, כמו האבות הנ"ל שהיה להם בחינת א"מ"ת, ר"ת א"פר מ"ה ת"ולעת, ועי"ז השיגו בחינת ח"ש"ק ר"ת של ח"משים ש"ערי ק"דושה.
וזהו עיקר בחינת קרבן, נוטריקון קרב נו"ן, שמקרב עצמו לבחינת נו"ן שערי קדושה, שזהו עיקר החשק של ה', ולכוונה זו היתה עיקר בריאת העולם, ומרומז בפסוק (בראשית א א) בר"א אלהי"ם א"ת, ס"ת אמ"ת, מרמז שעיקר בריאת העולם היתה בשביל בחינת א"מ"ת א"פר מ"ה ת"ולעת, כנגד אברהם משה דוד, בחינת חש"ק בחינת ענוה, לקרב עצמו לבחינת בינה (ת"ז הקדמה ה:), בחינת נ' שערי קדושה כנ"ל (זח"ג רנג:).
ובבחינות אלו נתקרבו משה ואהרן למשכן, היינו אצל אהרן נאמר (ויקרא טז ג) בזאת יבא אהרן וגו' בפר וגו', היינו בזאת מרמז לבחינת חשק, כי זאת גימטריא ח"שק. בפ"ר מרמז לבחינת אפר שאמר אברהם אבינו ע"ה, פירוש שבבחינות אלו בחינת ענוה באמת, בזאת יבא אהרן אל הקדש דווקא.
וגם אצל משה נאמר (שמות מ לה) ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד וגו', היינו שעל ידי גודל הכנעה ושפלות שהיה למשה ירא לגשת אל אהל מועד, לבחינת קדושה כזו שהיה שם השראת השכינה, ובעבור זאת נאמר תיכף ויקרא אל משה באלף זעירא, מרמז שבשביל בחינת א' זעירא בחינת קטנות בחינת הכנעה שהיה למשה, עי"ז וידבר ה' אליו, שנתייחד אליו הדיבור.
ועל ידי שמירת שבת כראוי יכולים להשיג בחינת אמת הנ"ל, וזהו שאמרו רז"ל (שבת קיח:) אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין, כי על ידי שמירת שבת כראוי הגיעו לבחינת אמ"ת בחינת חש"ק הנ"ל בחינת בינה, בחינת חירות (זח"ג רעז.) בחינת גאולה וישועה, ולכן אחר קבלת התורה כל זמן ששמרו ישראל את השבת כראוי לא היתה יכולה שום אומה ולשון לשלוט בהם, עד שקלקלו בבחינת שבת ויצאו מן העם ללקוט (שמות טז כז), מיד ויבא עמלק (שמות יז ח) שבא להן בחינת גסות הרוח, בחינת עמלק בחינת אל אחר, וילחם בישראל וגו', כיון שקלקלו בבחינת שבת כנ"ל.
לכן מאד מאד צריך ליזהר שיהיה כל עבודתו לה' בסתר בלתי לה' לבדו בלי שום פניה של התפארות ח"ו והודאת בני אדם רק בלתי לה' באמת, וכן היתה עבודת משה רבינו ע"ה שהיתה כל עבודתו בסתר, ומרומז בפסוק ויקרא אל משה, פירוש שמשה חיבר בחינת ויקרא אל בחינת משה, ושני התיבות ויקרא משה ביחד עולה גימטריא בסת"ר. גם ויקרא אל משה אל"ף זעירא, שהיא בחינת יו"ד קטנה שבאותיות, וכשנחלף יו"ד במקום א' זעירא עולה כל הג' תיבות ויקר"א א"ל מש"ה גימטריא שב"ת, לרמז שהיה למשה בחינת בס"תר בחינת שבת בשלמות.
ואמר הכתוב אדם כי יקריב מכם קרבן לה', פירוש שעל ידי בחינת מכ"ם במ"ם סתומה שעולה ת"ר כידוע, גימטריא סת"ר, שיהיה כל עבודת האדם בסתר בבחינת ענוה בלי התפארות כלל וכלל, עי"ז יגיע לבחינת קרבן בחינת קרב נו"ן, להתקרב לבחינת בינה בחינת חש"ק הנ"ל.
ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה', פירוש צפונה מרמז לבחינת יריכא שמאלא (ע' זח"א כו:), בחינת הוד (ת"ז ת' יט לח., ת' ל' עד.), היינו שעל ידי שיבטל מעצמו בחינת הודאת בני אדם, בזה יתקן בחינת הוד כנ"ל, יהי רצון שנזכה לזה אמן.