כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו': ברוב ספרים גרסינן פרק זה קודם פרק הנחנקין והכי נמי גרסינן בתוספתא ובירושלמי וברי"ף ובאשר"י אבל מדברי רש"י נראה דגרסינן פרק הנחנקין קודם פרק זה מדפירש מעיקרא איירי בארבע מיתות ומפרש ואזיל להו לכולהו והדר כו' מדנקט לכולהו משמע שגרס פרק הנחנקין קודם פרק זה ואע"ג שרש"י פירש בריש מסכת מכות גבי תנא התם קאי כו' וז"ל התם קאי מסנהדרין סליק דתנן בשילהי אלו הן הנחנקין דהוא סיומא דסנהדרין כו' יש לומר דהכי קאמר דהוא סיומא של עיקר מסכת סנהדרין מה שצריך אליהם לידע ביחוד לאפוקי פרק זה עקרו אינו שייך לסנהדרין כלל רק שהוא מחובר בזו המסכתא מכח הטעמים שיתבארו לפנים וכבר מצאתי כתוב בעין יעקב וז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב הך בבא אינה מן המשנה אלא אגדה בעלמא וכתובה כאן כדי להתחיל הפרק בדבר טוב אבל רישא דפירקא קאמר הכי ואלו שאין להם חלק לעוה"ב ומהדר אהך פירקא דלעיל ואלו הן הנשרפין ונראה למורי דאלו הן הנחנקין ראוי שיקדם לפרק זה ע"כ מצאתי בפירוש אחד שאינו לרש"י ז"ל עכ"ל. לכאורה נראה שאין אלו אלא דברי נביאות כי טעמא וראיה לא הגיד לדברו ומי הכריח אותו לפרש כן הך בבא אינה מן המשנה כו'. ונ"ל שהוקשה לו למה סידר רבי זאת הבבא בכאן הלא אין לה שייכות ולא קשר כלל עם המשניות הקודמות ואין כאן מקומה ולא ניחא ליה מה שתירץ הרמב"ם בזה בפירוש המשנה וז"ל ונזכר זה הענין כלו בזו המסכתא לפי שקדם לו זכרון מיתות ב"ד ומחוייבי כרת ומיתה והודיעך כי כשיחטא האדם ונהרג באחת המיתות שלא תחשוב שאין לו חלק אבל יש לו חלק ולפיכך סמך לזה המאמר ואלו שאין להם חלק לעוה"ב כו' עכ"ל משום דשתי תשובות בדבר חדא דא"כ הסיפא דקתני אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה"ב מיירי נמי אפילו אם לא מתו על מטתם רק שדנו אותם והרגום דאל"כ לא הוי דבר והפכו ובאמת הא ליתא שהרי לעיל בסוף פרק נגמר הדין אמרינן כיון דאיקטול הויא להו כפרה ועוד שהרי כבר אשמועינן התנא שם בפרק הנזכר שאפילו אלו שנתחייבו מיתה בב"ד ונהרגו יש להם חלק לעוה"ב מדקתני היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב כו' ועוד תנן שם נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן ומסיק הגמרא שם נהרג מתוך רשעו כיון דלאו כי אורחיה מיית הויא ליה כפרה כו'. ולכן תירץ זה המפרש באופן אחר דמהדר אהך פירקא דלעיל אלו הן הנשרפין כו' ור"ל אחר שהשלים לדבר בחייבי מיתות ב"ד התחיל לדבר אלו שאין להם חלק לעוה"ב שעונשם בידי שמים בעוה"ב שהם נכרתים ואבודים ונדונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים ולפי שהוקשה לו דאם כן לא הוה למתני ליה כלל זאת הבבא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואין לומר איידי דבעי למתני סיפא אלו שאין להם חלק לעוה"ב נקט רישא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דא"כ הוה ליה למתני ברישא אלו שאין להם חלק לעוה"ב שהיא בבא השייכא כאן ואח"כ ה"ל למתני כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב איידי דרישא אבל למתני רישא אגב סיפא אין זה דרך המשנה ולכן פירש הך בבא אינה מן המשנה אלא אגדה בעלמא וכתובה כאן כדי להתחיל הפרק בדבר טוב משום דאין מתחילין בפורענות כדאמרינן בריש יש נוחלין והא דהתחיל סדר נשים בחמש עשרה נשים כו' אע"ג דפורענותא הוא כבר תירצו התוספות בשם ר"י מאורליינש בסוף פרק אלו מגלחין משום דסמכינן פורענות דמועד קטן אצל פורענות דינים דסדר נשים דסמכינן פורענותא לפורענותא ונחמתא לנחמתא כדאיתא בפ"ק דב"ב ונ"ל שגם רש"י כוון לזה הפירוש שהבאתי מדפירש וז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב מעיקרא איירי בארבע מיתות ומפרש ואזיל להו לכולהו והדר מפרש הני דאין להם חלק לעוה"ב ע"כ לכאורה קשה טובא מה ענין אמרו והדר מפרש הני דאין להם חלק לעוה"ב על פירוש בבת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וכבר ראיתי מי שהרגיש בזה וכתב שהוקשה לו לרש"י למה סידר זאת הבבא בכאן הלא אין לה שייכות ולא קשר כלל עם המשניות הקודמות ולכן פירש מעיקרא איירי בארבע מיתות ב"ד ומפרש להו ואזיל כלומר אף בבא זו דתנא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אינו ענין אחר בפני עצמו אלא גם זה נמשך אל הקודם והוא סיום דבריו הראשונים דאלו הן הנחנקין והנשרפים ועדיין מפרש להו ואזיל והכוונה לפי שהייתי אומר כי אלו שמיתתם במיתות ב"ד אין להם חלק לעוה"ב כי גדול עונם מנשוא ואין מיתתם כפרתם לזה אמר כל ישראל כו' לומר שאף אותם שמתו בארבע מיתות ב"ד יש להם חלק לעוה"ב כו' והרב מהרש"ל הגיה בלשון רש"י דברי הפי' שהבאתי וזה שלא כדברי עין יעקב שהבאתי שהעיד שאינו לשון רש"י. ולי נראה לפרש דברי רש"י בלא הגה"ה כדברי הפירוש שהבאתי שר"ל שכל עצמו של התנא לא בא אלא לפרש הני דאין להם חלק לעוה"ב שהיא בבא השייכא כאן כו' כדברי הפירוש שהבאתי וקצר במובן כן נ"ל. ומיהו לפי הפירוש זה איכא למידק כל לאתויי מאי בשלמא לפי התרוץ שכתב הרמב"ם וסייעתו שהבאתי אתי שפיר דאתא לאתויי אפילו אלו שנתחייבו מיתה בב"ד מפני רשעתן אבל לפי הפירוש שהבאתי קשה כל לאתויי מאי ואין לומר דליכא למידרש כל אלא הכל כמו שראיתי כתוב בספר שחיבר גדול הדור דהא ליתא שהרי הגמרא מלא על כל גדותיו דדריש כל לאתויי כמו כל החוזר בו ידו על התחתונה בפרק האומנין לאתויי כדתניא הרי שמכר שדה לחבירו כו' וכמו כל המטמא מדרס מטמא טמא מת כו' כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות כו' וכהנה רבות בפרק בא סימן דריש כולהו לאתויי וגדולה מזו אשכחן בפרק חטאת העוף דתנן התם כל הפסולין שמלקו מליקתן פסולה ואמרינן עלה בגמרא בשלמא לרבי יוחנן כל לאתויי זר אלא לרב כל לאתויי מאי לאתויי שמאל ולילה שמאל ולילה בהדיא קתני להו תני והדר מפרש הרי לא אשתמיט לומר דלא דרשינן כל וניחא ליה טפי למימר תני והדר מפרש אע"פ שהוא דוחק מפורסם מוכחא מילתא דאית לן למידרש כל בכל דוכתא דאשכחן ביה מידי לרבויי ואי לית לן מידי למדרש ביה ניחא לן למימר כמו שכתב הרי"ף במסכת מגילה דאפילו זה הכלל זמנין דלא אתא לאתויי ולא מידי אלא אית תנא דתנא ליה לסימנא בעלמא ונ"ל דאתא לאתויי אפילו הרשעים גמורין שמתו על מטתן והביא התנא ראיה ליה מקרא דכתיב ועמך כלם צדיקים לפי שאף אם יחטא האדם וקבל עונשו בעוה"ב מתכפר לו ושפיר יקראו כלם צדיקים ולעולם יירשו ארץ. והא דאמרינן בפ"ק וראש השנה הרשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם דמשמע שאין להם תקנה מדכתיב לדראון עולם כבר פירשו התוספות שם אע"ג דכתיב לדראון עולם לא שלא יהא להם תקנה אלא נדונים י"ב חדש ועולים והא דאמר בפרק הזהב שלשה יורדים ואינם עולים היינו לאלתר והא דאמר ריש לקיש בסוף חגיגה פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולט בהן הא אמר עלה בריש פרק עושין פסין דנחית אברהם ומסיק להו. כן נראה לי:
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. קשה בעיני טובא חדא אמאי לא קאמר כל ישראל מזומנין לחיי העוה"ב כדאשכחן לשון זה בדוכתי טובא בפ"ק דע"א יצתה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלסטנירי מזומנין לחיי העוה"ב ובברכות פרק הרואה יצתה בת קול ואמרה לו אשריך רבי עקיבא שיצתה נשמתך באחד ואתה מזומן לחיי העולם הבא ובכתובות פרק הנושא ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפק בת קול ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב וכהנה רבות בגמרא ועוד מאי רבותייהו דרבי חנינא בן תרדיון ור"ע וכן כל דהוה באשכבתיה דרבי שיצתה בת קול ואמרה שהם מזומנין לחיי העוה"ב והלא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואי אפשר לחלק ולומר שעולם הבא לחוד וחיי העוה"ב לחוד שהרי במשנתנו משמע בהדיא שעולם הבא וחיי העוה"ב הכל חדא ואף שכבר הרגישו התוספות בפרק הנושא בקושיא זו האחרונה ותירצו כל היכא דאמר מזומן לחיי העוה"ב היינו בלא דין ובלא יסורין ובהאי תירוצא מיתרצא לכאורה גם הקושיא הראשונה שהקשיתי אבל אין תירוץ זה מספיק שהרי הא דקאמרו התוספות בלא דין ובלא יסורין בודאי יצא להם מן תיבת מזומן אבל לא מדקאמר לחיי העוה"ב ולא אמר לעולם הבא שהרי במשנתנו משמע בהדיא שעולם הבא וחיי עולם הבא הכל חדא כדפירשתי לעיל וכיון שכן קשה שהרי בפ"ק דע"א אמרו שרבי חנניא בן תרדיון שאל לרבי יוסי בן קיסמא מה אני לחיי העולם הבא א"ל כלום מעשה בא לידך כו' הרי לא אמר מה אני מזומן לחיי העוה"ב אלא מה אני לחיי העוה"ב ומה שאל מה אני לחיי העוה"ב והלא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואין לומר דמשום הכי שאל משום שאמר שמא יגרום החטא כדאשכחן לקמן שאמר רבא ייתי משיח ולא אחמיניה שמא יגרום החטא דא"כ מה השיב לו ר"י בן קיסמא כלום מעשה בא לידך כו' הלא עדיין איכא למיחש שמא יגרום החטא כדכתיב הן בקדושיו לא יאמין וכן קשה לעיל בפרק הנחנקין דקאמר שלחו מתם איזהו בן העוה"ב כו' וכן בפרק שואל בעא מיניה רבי אלעזר מרב איזהו בן העוה"ב כו' וכן שאלו לשלמה איזהו בן העוה"ב כו' וכהנה רבות ומאי שאלו איזהו בן העוה"ב והלא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. לכן נ"ל דלשון עולם הבא הנזכר בכל הגמרא לא נאמר בשוה על מדרגה אחת כי לשון עולם הבא כולל הרבה מדרגות חלוקות זו מזו אחת גדולה ועליונה יותר מחברתה ובזמנים נפרדים ורחוקים זו מזו כמו שיתבאר והעוה"ב הנזכר כאן במשנתנו הוא מדרגה למטה הימנה הרבה מאד ממדרגת העוה"ב הנזכר גבי רבי חנינא בן תרדיון ורבי עקיבא ובכל הנך דוכתי שהבאתי לעיל שהיא המדרגה הגדולה האחרונה שאין למעלה הימנה הבאה לו לאדם אחר תחיית המתים באחרונה שלא יזכו אליה כל אדם אלא הצדיקים הגמורים כמו שאמרו בב"ר גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים תחיית המתים לצדיקים גמורים בלבד. ונ"ל שאין ר"ל שלא יהיה תחיית המתים כלל כי אם לצדיקים גמורים בלבד שהרי במשנתנו קתני ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה כו' ובגמרא קאמר וכל כך למה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים משמע בהדיא אבל מי שאינו כופר בתחיית המתים יש לו חלק בתחיית המתים אע"פ שאינו צדיק גמור אלא ר"ל המדרגה הגדולה האחרונה שאין למעלה הימנה הבאה לו לאדם אחר תחיית המתים באחרונה לא יזכו אליה כל אדם אלא הצדיקים הגמורים אבל העולם הבא הנזכר כאן במשנתנו היא מדרגה אחת למטה הימנה שעליה אמרו במשנתנו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב בין לדעת הרמב"ם וסייעתו שפירשו עולם הבא מיד אחר פטירת האדם והוא עולם הנשמות ואין לגוף בו חלק כלל והוא הנקרא גם כן בדברי רבותינו גן עדן בין לדעת הרמב"ן וסייעתו שפירשו שעוה"ב לחוד וגן עדן לחוד כי גן עדן הוא עולם הנשמות אשר יזכו בו הצדיקים מיד אחר פטירתן ועוה"ב הוא עולם שיתחדש אחר התחיה שהצדיקים יחיו ויתעדנו בו בגוף ונפש בלא אכילה ושתיה ואשכחן עוד עולם הבא שלישי דהיינו לימות המשיח כדאיתא בפרק בתרא דכתובות ודם ענב תשתה חמר אמרו לא כעולם הזה העולם הבא העוה"ז יש בו צער לבצור ולדרוך העולם הבא מביא ענבה אחת בקרון כו' וכתבו התוספות שם בסוף הפרק דהיינו לימות המשיח וכן פרש"י לקמן הא דתניא עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא היינו לימות המשיח שלא יקבלם משיח עם שאר גליות כו' ועוד אשכחן עולם הבא שיהיו בו עולות וזבחים ועליית רגלים וינהגו כל המצות בא"י כמו בעוה"ז כמו שאמרו בפ"ק דערכין כנור של מקדש ז' נימין ושל ימות המשיח ח' ושל עולם הבא י' שנאמר עלי עשור ובפרק בתרא דזבחים חופף עליו כל היום אלו ימות המשיח ובין כתפיו שכן זה העוה"ב ותו לא מידי כן נ"ל. ומה שפירש ר"ע מברטנורה בפירוש המשניות שעולם הבא הנזכר כאן במשנתנו אינו העולם שהנשמות מונחות בו בזמן הזה אלא העוה"ב אחר תחיית המתים מדקאמר בגמרא וכל כך למה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים כו' כבר קדמהו הרמב"ן בראיה זו והרב בעל ספר עקרים במאמר רביעי פרק ל"א דחה פירוש זה וכתב וז"ל וזו אינה ראיה שיש לבעל הדין לחלוק ולומר כי תחיית המתים במקום הזה יראה לשכר הנפש ותחיתה בעולם הנשמות הבא מיד אחר המות ויקראו את זה תחיית המתים לחלוק על הצדוקים והכותיים הכופרים בהשארות הנפש ואומרים שהנפש תמות במות הגוף וכן יראה זה מפשט הלשון שהוזכר לקמן בגמרא א"ר אלעזר ברבי יוסי בדבר זה זייפתי ספרי כותיים שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה כו' שיראה מזה כי כוונתם היתה להראות להם מן התורה שיש לנפש מציאות אחר המות לא זולת זה כו' על כן אני אומר כי מה שנזכר כאן במשנה עולם הבא הוא כנוי לשכר הבא לנפש בכלל אחר המות הן המדרגה הבאה לו לאדם אחר תחיית המתים הן המדרגה הבאה לו לאדם מיד אחר המות ויורה על זה מה שאמרו לקמן אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב ואם לא היה העוה"ב אלא מדרגה הבאה אחר תחיית המתים איך יאמרו שחסידי אומות העולם זוכין לה הלא המדרגה ההיא אינה מושגת אלא לצדיקים גמורים בלבד כמו שאמרו גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים תחיית המתים לצדיקים גמורים בלבד אלא שהעוה"ב במקום הזה נאמר על המדרגה הבאה לו לאדם אחר המות לאחר עבור י"ב חדש שתזדכך הנפש מן ההרגלים החמריים והמדרגה הבאה לו לאדם מיד אחר המות תוך י"ב חדש היא הנקראת בלשון רבותינו ז"ל גן עדן שעליה אמר שכלל האומה זוכים אליה ונכנסין בה מיד בשעת מיתתן כו' עד ועל כן הוזקקנו לומר כי העוה"ב נאמר בכללות ויחוד נאמר בכלל על כל מדרגה ממדרגות שכר הנפשות אחר המות ויאמר ביחוד על המדרגה היותר גדולה שאפשר שתושג לנפש הצדיק הגמור שהיא מדרגה הבאה אחר תחיית המתים ואותה מדרגה ביחוד תקרא חיי העוה"ב ועל כן יאמרו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כלומר כי בעולם הנשמות הבא לאדם אחר המות ישיג כל אחד ואחד מישראל בו הדרגה מה לפי מעשיו וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק ומדרגה מה בעוה"ב אבל המדרגה הגדולה האחרונה שהיא חיי העוה"ב לא יזכו אליה כל אדם אלא הצדיקים הגמורים לאחר תחיית המתים עכ"ל ספר עקרים. וקשה לי טובא על דבריו חדא היאך אפשר לומר כי תחיית המתים במקום הזה ירמוז לשכר הנפש ותחייתה בעולם הנשמות הבא מיד אחר המות והלא אמרינן לקמן בגמרא מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים כו' אלא מלמד שעתיד להחיות וישראל נותנים לו תרומה מכאן לתחיית המתים מן התורה ש"מ בהדיא דמיירי בתחיית המתים ממש שלעתיד לבא ודכוותיה איירי נמי תחיית המתים הנזכר במשנתנו שהרי הא דפריך הגמרא מנין לתחיית המתים מן התורה קאי על משנתנו וכן מוכח בהדיא מהא דאמרינן לקמן בגמרא תניא רבי סימאי אומר מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר וגם הקימותי את בריתי אתם כו' ושאר כל הסוגיא. ומה שהביא ראיה מהא דא"ר אלעזר ברבי יוסי בדבר זה זייפתי ספרי כותים כו' אין זה ראיה כלל כי יש לומר שכונתו של ר"א ברבי יוסי היתה להראות להם מן התורה שיש לנפש מציאות אחר המות ולפיכך אין מן הנמנע שיחיו המתים לעתיד וכל עצמו לא יצא אלא בעבור זה להוכיח להם שיחיו המתים לעתיד כדמשמע הלשון תחיית המתים דומיא לתחיית המתים שבכל הסוגיא. ועוד קשה הירך ארכבה משנתנו אתרי רכשי חדא בכללות ואידך ביחוד ואין זה במשמעות הלשון כלל וכמעט שדבריו סותרין זה את זה ואין להם ישוב אלא בקושי ובדוחק גדול. ולכל הפירושים בין לדעת הרמב"ם האומר שהעוה"ב הנזכר במשנתנו הוא עולם הנשמות הבא לו לאדם מיד אחר הפטירה ואין לגוף בו חלק כלל בין לדעת הרמב"ם האומר שהעוה"ב הנזכר במשנתנו הוא עולם שיתחדש אחר התחיה שהצדיקים יחיו ויתעדנו בו בגוף ונפש בלא אכילה ושתיה קשה לי שהרי לקמן פריך הגמרא מנין לתחיית המתים מן התורה ויליף ליה מדכתיב ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים כו' ועוד יליף ליה מדכתיב וגם הקימותי את בריתי אתם וגו' והא ודאי שבזמן שהאבות יהיו יורשין ארץ ישראל וישראל יתנו תרומה לעתיד לאהרן אז יתעדנו בגוף ונפש עם אכילה ושתיה דאל"כ תרומה למה לו לאהרן וכן א"י לאבות והראיה שהרי הפסוק ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם וגו' מפרש הגמרא לקמן דהיינו אחר תחיית המתים והא ודאי שאומות העולם עכו"ם לא יחיו באותו זמן בלא אכילה ושתיה ועוד שהרי הפסוק שהביא התנא במשנתנו ממנו ראיה ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו' בודאי לא מיירי בעולם הנשמות ולא בעולם שיתעדנו בו הצדיקים בלא אכילה ושתיה מכמה טעמים חדא שאין זה מענין הפרשה שם בישעיה דוק ותשכח ועוד שהרי לא תמצא במקרא בשום מקום שקורא למדרגות חשובות כאלו בשם ארץ סתם בלא שם לווי כמו ארץ חיים וכיוצא בזה. ועוד שהרי לקמן דריש רבי יוחנן האי קרא על ביאת משיח דקאמר אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ ופרש"י יירשו ארץ היינו גאולה. על כן לולא שאין אני כדאי להכריע לא הייתי אומר לא כדברי הרמב"ם ולא כדברי הרמב"ן ז"ל אלא העולם הבא הנזכר כאן במשנתנו הוא מדרגה אחרת הבאה לו לאדם תיכף אחר תחית המתים בימות המשיח קודם שתבא אותה המדרגה שפירש הרמב"ן בלשון עולם הבא והוא בזמן שהאבות יירשו ארץ ישראל ויתנו ישראל תרומה לאהרן הכהן ויהיו עולות וזבחים ועליית רגלים וכנור של מקדש ויהיו נוהגים כל המצות בארץ ישראל כמו בראשונה בעולם הזה ועל זה אמר הפסוק ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ דהיינו ארץ ישראל כפשוטו ור"ל עם כל הגדולה והכבוד המפורש שם בישעי' בפרשה זו ואז תהיה הסעודה וכוס של ברכה של דוד המלך שזכרו רז"ל והכל כפשוטו ועל זה הזמן אמרו לקמן כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת בעוה"ז זוכה ומנהיגם לעוה"ב כו' וכל זה תכף לאחר תחיית המתים ואותה מדרגה שהזכיר הרמב"ן ז"ל בפירוש עולם הבא היא הבא זמן רב אחר תחיית המתים ועליה אמר רב העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה כו' והוא בזמן שלא ינהגו עוד המצות אבל המדרגה הגדולה האחרונה שאין למעלה הימנה לא ישיגו הצדיקים כי אם באחרונה אחר שיעבור זמנם של כל אלו מדרגות שהזכרנו ולכן אמר מזומנין לחיי העוה"ב על שם העתיד לבא באחרונה וגדולה מזו פרש"י לקמן גבי הא דתניא עשרת השבטים אין להם חלק לעוה"ב דהיינו לימות המשיח שלא יקבלם משיח עם שאר גליות כו' א"כ כ"ש שנוכל לפרש עולם הבא הנזכר כאן במשנתנו במדרגה גדולה ועליונה הרבה יותר הימנה דהיינו אחר תחיית המתים שהאבות יהיו יורשין ארץ ישראל וישראל יתנו תרומה לאהרן הכהן וינהגו כל המצות כמו בראשונה בעולם הזה. כן נראה לי:
ואלו שאין להם חלק לעוה"ב. בירושלמי פירש דוקא אם לא עשו תשובה שאין לך דבר שעומד בפני בעלי תשובה וכן אמרינן בגמרא דידן בפרק יוה"כ דתשובה תולה ומיתה ממרקת:
האומר אין תחיית המתים כו'. תנא ושייר טובא כגון כל הני דרבי אליעזר המודעי דמייתי הגמרא לקמן וכן המיאנין והמוסרים ושפירשו מדרכי צבור דקחשיב בפ"ק דר"ה וכן מי שיש בו גסות הרוח בפ"ק דסוטה וכן הא דאמרינן בפרק בתרא דכתובות רפאים בל יקומו מי שמרפה עצמו מדברי תורה ומלוה בריבית מצינו באגדה שאין חיין לעוה"ב:
האומר אין תחיית המתים מן התורה. פרש"י שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן מנין לתחיית המתים מן התורה ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא כופר הוא הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו כו'. לפי דעתי לא יצאו דברים אלו מפה קדוש רש"י אלא איזה תלמיד טועה פירש כן בגליון ונכתב בפנים ומה שהביאו לפרש כן הוא מדנקט המשנה מן התורה דאל"כ מן התורה למה לי או ה"ל לומר הכופר בתחיית המתים דהוה משמע שאינו מודה ומאמין כלל בתחיית המתים וטעות הוא בידו כי כמה תשובות קשות יש בדבר חדא שהרי בגמרא קאמר וכל כך למה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים כו' משמע דמיירי שאינו מודה ומאמין כלל בתחיית המתים הן מצד הלשון הוא כפר בתחיית המתים כו' הן מצד הטעם שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה דאל"כ לא ה"ל לתלות בטעם זה שכל מדותיו של הקב"ה כו' שאין טעם זה ענין למה שהוא כופר דלא רמיזא תחיית המתים באורייתא כיון שהוא מודה ומאמין על פי הקבלה שיחיו המתים אלא הכי ה"ל לומר מפני שהוא מכחיש כמה פסוקים בתורה המורים תחיית המתים ועוד שהרי בתנחומא ריש פרשת וארא מייתי הך משנה בלשון זה ואלו שאין להם חלק לעוה"ב האומר אין תחיית המתים ואין תורה מן השמים כו' ולא נזכר כלל מן התורה וכן ברי"ף דפוס תוגרמה ועוד שהרי לקמן בגמרא קאמר ר' אליעזר ברבי יוסי בדבר זה זייפתי ספרי ע"א שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה כו' והא ודאי שהע"א אינם מודים ומאמינים כלל בתחיית המתים ומכחישים אפילו הקבלה מפני שאינם מודים בהשארת הנפש ואומרים שהנפש תמות במות הגוף ואפ"ה קאמר מן התורה אלא על כרחך לאו דוקא מן התורה אלא משום ותבחר לשון ערומים נקטיה. וראיה מוכרחת מהא דאשכחן הך ברייתא בספרי בפרשת שלח לך ולא נזכר כלל מן התורה ועוד שהרי בתוספתא דמכלתין תניא ומייתי לה בפ"ק דר"ה אבל המיאנין והמוסרים והאפיקורסין שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים כו' הרי לא הזכיר כלל מן התורה וגם רש"י לא פירש שם כלום ואם איתא אי אפשר דהוה שתיק מלפרש חידוש גדול זה וגם הרמב"ם בפ"ג דהלכות תשובה לא הזכיר כלל מן התורה ועוד שהרי הרמב"ם בפרק הנזכר מונה הכופר בביאת המשיח בכלל אלו שאין להם חלק לעוה"ב ולקמן בפרקין אשכחן רבי הלל אומר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה אמר רב יוסף שרא ליה מריה לרבי הלל כו' והא ודאי שרבי הלל היה מודה ומאמין על פי הקבלה בביאת משיח רק שאמר שאין הכרח מן התורה ומן הנביאים על ביאת המשיח דאל"כ לא הוה מייתי הגמרא דברי רבי הלל כיון שהוא כופר גמור שמכחיש אפילו הקבלה. ועוד שהרי כבר כתב הרב בעל ספר עקרים במאמר א' בפ"ב שאפילו המבין עקר מעיקרי התורה בחלוף האמת מפני שהוא טועה בעיונו לפרש הפסוקים לפי דעתו רק שאינו מתכוין להכחיש הקבלה אין ראוי לקראו מין ולא כופר חלילה כמו ב"י האומר שהשי"ת הוא גוף מצד תפיסתו לשונות הפסוקים והמדרשים כפשוטן וכמו קצת חכמי ישראל הראשונים האומרים שהיה סדר זמנים קודם לכן כאלו יאמרו שאין התורה מכרחת להאמין שהזמן מחודש וכן רבי אליעזר הגדול במה שאמר בפרקיו שמים מהיכן נבראו והארץ מהיכן נבראת כו' שכונתו לומר שאין מהכרח התורה להאמין שנברא העולם יש מאין אלא יש מיש אבל לא שיהיה דעתו חלילה להכחיש הקבלה שנברא העולם יש מאין עכ"ל. ואם כן ה"ה מי שמודה ומאמין על פי הקבלה בתחית המתים אע"פ שהוא אומר דלא רמיזא באורייתא אין ראוי לקראו כופר חלילה ויש לו חלק לעוה"ב. ותדע שהרי הרב בעל ספר עקרים במאמר רביעי פרק ל"ה כתב דלא רמיזא באורייתא תחית המתים רק על צד הקבלה בלבד אנו מחוייבין להאמין בתחית המתים על כן אומר אני שלא יצאו דברים אלו מפה קדוש רש"י אלא איזה תלמיד טועה פירש כן:
ואפיקורוס. נמצא לראשונים משם אפיקורוס הוא איש היה חושב שהעולם נופל במקרה והיה מכחיש מציאות השם שהוא הפועל ונקראו הנמשכים אחר דעתו אפיקורסין ואע"פ שבפרק חלק נאמר כי אפיקורוס הוא המבזה תלמידי חכמים אמנם אמרו כן לפי שאין כל אדם מספיק לדעת מציאות השם אפיקורוס מעצמו כך כתוב בספר העקרים בפ"י ממאמר א'. ואני אומר שאין כן דעת רז"ל מדקא חשיב בפ"ק דר"ה מיאנין ואפיקורסין וכן בספרי בפרשת אלה הדברים אמרו איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם מלמד שהיו אפיקורסים הקדים משה לצאת כו' אלמא דאפיקורסין לאו מינין נינהו והרמב"ם בפירוש המשניות פירש אפיקורוס מלה ארמית היא ובחבורו בפ"ג דהלכות תשובה כתב שלשה הן הנקראין אפיקורסים האומר שאין שם נבואה כלל כו' והשמיט לגמרי מה שמפרש הגמרא לקמן מאי אפיקורוס וצ"ע ונ"ל לפרש מלת אפיקורוס לפי דעת הגמרא שהוא ענין אפקירותא ולכן אמרו אפיקורוס זה המבזה ת"ח כענין שאמרו חד בר נש איפקר לרבי יהודה ב"ר חנינא כו' וכמו שאמרו בריש ארבעה נדרים ששכיחי אפיקורי דמצערי רבנן. כן נ"ל
אף הקורא בספרים חיצונים והלוחש כו'. לקמן בגמרא אפרש באריכות אי"ה מה שיש לדקדק בזה ע"ש:
ההוגה את השם באותיותיו. לקמן בגמרא ובפ"ב דע"א פרש"י שדורשו במ"ב אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ אבל התוספות וכל המפרשים פירשו שהיה קורא בפירוש אותיות של שם המיוחד כאותיות של שאר התיבות וזה אין לעשות כדאמרינן בפסחים סוף פרק אלו עוברין לא כשאני נכתב אני נקרא אני נכתב בי"ה ונקרא באלף דלי"ת:
שלשה מלכים וד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב כו'. בפ"ק דחגיגה מוכח שזכר אלה לגודל מעלתם בחכמה לאשמועינן שלא הועיל להם זכות התורה אע"פ שלמדו הרבה מאד כיון שלא היתה אמונתם שלמה ואע"ג דבלעם מאומות העולם היה ואנן כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב תנן. תירצו המפרשים משום דקי"ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב אשמועינן דבלעם לאו מחסידי א"ה הוא אלא מרשעי א"ה ואין לו חלק לעוה"ב ולי נראה לתרץ דבא לאשמועינן שלא נתקיימה ברכתו לעצמו שאמר ותהי אחריתי כמוהו:
וכל כך למה כו'. איכא למידק אמאי פריך טפי וכל כך למה אהא דאומר אין תחיית המתים מן התורה מעל כל אינך דקחשיב במשנה. ושמא י"ל דבכולהו טעמא רבה איכא מפני שהוא מבזה להקב"ה כדכתיב כי דבר ה' בזה ודרשו לקמן בגמרא זה האומר אין תורה מן השמים ואפיקורוס וכן אינך כולהו הוי בזיון להקב"ה וכדי בזיון וקצף להקב"ה שלא יהיה לו חלק לעוה"ב לאפוקי הכופר בתחית המתים אינו מבזה להקב"ה רק להמתים כי אינו תולה מבלתי יכולת ה' שהרי אינו יכול להכחיש שאליהו ואלישע ויחזקאל החיו המתים שאפילו הצדוקים מודו בכך כדאמר לקמן שהשיבו לרבן גמליאל ודילמא מתים שהחיה יחזקאל אם כן כל שכן הקב"ה רק שתולה שהמתים אינם ראויים לכך. כן נראה לי: