אמר המחבר כאשר זכני ה' להדפיס ח"ב מספר בית הלוי, והדפסתי בסופו איזו דפים חידושים על מילי דאגדתא. והגם כי ב"ה כי מצאו חן בעיני כמה מהרואים. אמנם התבוננתו וראיתי כי מעטים המה המעיינים בו, יען כי הלומדים יחיו לא ירצו לבלות זמנם היקר בענייני דרוש, והחפצים באגדה לא ישלחו ידם בספר אשר עיקרו בנוי על דברי הלכה ופלפול, וע"כ עתה כאשר זכיתי להדפיס עוד קצת חידושים על דרוש, הנני לסדרם על סדר קצת הפרשיות, למען כי גם הבע"ב הטרודים בפרנסתם כל ימי החול יקחו להם פנאי ביום ש"ק, ולראות בו אולי ימצאו בו איזו דברים ישרים לישר לב האדם לאביו שבשמים, ואגב דזוטר הוא לקטתי גם קצת מהנדפסים בבית הלוי, אותם דברים השייכים לפסוקים שבאלו הפרשיות להיותם אחד. ויען כי אנכי לא זכיתי ללשון למודים לדעת לעות את יעף ולעורר לב השומעים, [דזה עיקר התכלית היוצא מדברים כאלה], ע"כ הנני מבקש את המטיפים המה הדורשים לעם ה' אשר ברכם ה' בלשון מדברת תוכחה ויראת ה', שימו נא עיניכם בספר הקטן הזה או אולי תמצאו בו איזו דברים מועילים למלאכתכם מלאכת ה'. ואינני מקפיד גם אם לא תזכירום בשמי. ולהמוכיחים יונעם ויבא עליהם ברכות טוב, ומברכותם יבורך גם אנכי הצעיר:
ויען כי ימי התשובה ממשמשים ובאים אי"ה. אמרתי להדפיס כאן ביאור הילקוט בהושע, כל מי שיש בידו דבר עבירה ומתבייש לעשות תשובה, יחליפה במע"ט ויעשה תשובה ויתקבל. משל לאדם שיש לו צרורות דינרים רעים הולך אצל חנוני ויתן לו תוספת ומחליפם בזוזים טובים, אף כל מי שיש בידו מעשים רעים יעשה תשובה ומע"ט. ודברי הילקוט אינם מובנים לגמרי הכוונה בזה. וגם המשל שאומר אינו מובן לכאורה, רק הענין דסדרה של תשובה הוא דמקודם יעשה תשובה על העבר ואח"כ יוסיף אומץ בתורה ומעשים טובים, וכמו שאמר הכתוב סור מרע ועשה טוב, דבתחילה צריך להיות סור מרע ואח"כ עושה טוב. וכידוע מה דאיתא בספרי מוסר דבעל עבירה גם צדקתו ומצותיו שעושה אינו מתקבל לרצון קודם שנתחרט על מעשים רעים הקודמים, על דרך מה שאמר הכתוב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי. ועוד יותר מזה כתבו שהוא עוד כמוסיף כח לסט"א במצות שעושה. וז"ל הרמב"ם בפרק ז' מה' תשובה כמה מעולה היא מעלת תשובה, אמש היה זה מובדל מה' כו' צועק ואינו נענה כו' עושה מצות וטורפין אותם בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגור דלתים, והיום הוא מודבק בשכינה כו' צועק ונענה כו' ועושה מצוה ומקבלין אותה בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה אלהים את מעשיך, ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. ולפי"ז לכאורה היה עולה על דעת האדם החוטא דכל זמן שלא עלה בידו ולא הספיק לו לעשות תשובה על העבר יהיה יושב וחובק ידו ובטל מן המצות, אחר שלא לרצון יהיה ומה לו להיות עמל לרוח ועוד להוסיף כח לסט"א. וזהו שחידש הילקוט דאין האמת כן, רק גם קודם שהספיק לעשות תשובה יזדרז להרבות מעשים טובים, והגם דאינו מתקבל עתה מ"מ ירויח בזה דאח"כ כשיעשה תשובה וימחול לו על העבירות שעברו והרי הוא דומה כאלו לא חטא כלל, הלא אז יתקבלו למפרע המצות ומע"ט שעשאם מכבר. וזהו שאמר הילקוט מי שיש בידו דבר עבירה ומתבייש לעשות תשובה. [פירוש דעדיין אינו בידו לשוב] יחליפם במעשים טובים ויעשה תשובה ויתקבל, פי' דגם קודם התשובה יעשה מע"ט וכשיעשה תשובה אח"כ יתקבלו המצות שעשה קודם התשובה. ונתן משל על זה דהלא מי שיש בידו זוזים רעים יכול לילך אצל שולחני ונותן לו תוספת ומחליפם בזוזים טובים, אבל מי שאין בידו גם זוזים רעים הלא אין לו מה לילך אצל שולחני מה להחליף אחרי שמאומה אין בידו. וכמו כן המעשים טובים שעושה קודם התשובה הם כמו זוזים רעים, אבל עכ"פ הא יש לו זוזים וע"י התוספת שיתן דהיינו התשובה שיעשה אח"כ יתקבלו ושוב יהיו לו זוזים טובים, לאפוקי אם עכשיו יהיה יושב ובטל. הלא גם אח"כ מאומה אין בידו. וזהו שאמר הכתוב (הושע י״ד:ג׳) שובה ישראל עד ה' גו' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. פי' דאחר שתשא ותמחול לנו על העון שוב תקבל הטוב שעשינו מקודם ולא נתקבלו אז:
וזהו שאנחנו אומרים בסליחות לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך, כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, ולכאורה ה"ל לומר לא בחסד ולא במעשים טובים באנו לפניך ואמאי אמר מעשים סתמא דכולל כל מיני מעשים הן טובים והן רעים, וגם מהו חסד ומהו מעשים. רק הכוונה כמו שנתבאר, דלא מבעי דאין לנו מעשים טובים וזוזים המתקבלים רק גם סתם מעשים אין לנו, דגם זוזים רעים אין בידינו ובידים ריקנים באנו לפניך וכדלים וכרשים דפקנו דלתיך, דהרי זה הבא לשולחני להחליף זוזים רעים בטובים לא כדל ועני המבקש צדקה יחשב כיון שיש בידו זוזים יהיו גם רעים הלא החילוף הוא בגדר מסחר והרי יש בידו סחורה ולא בכלל צדקה יחשב. אבל אנחנו דאין בידינו גם זוזים רעים ובאין לפניך כדלים לבקש צדקה, וכמי שאנחנו אומרים בכלל יום חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו:
ובמדרש תהלים אמר על הפסוק תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. חודש חדשו מעשיכם שופר שפרו מעשיכם אמר הקב"ה לישראל הואיל ושפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר מה שופר מכניס בזו ומוציא בזו אף אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומהפך לכם מה"ד למה"ר אימתי בחודש השביעי. הוקשה להמדרש לשון הפסוק דאמר תקעו בחודש שופר דה"ל לומר תקעו שופר בחודש דכן הוא דרך הלשון דתקעו הא קאי על שופר. וע"כ דרש ליה חדשו מעשיכם, וקאי הפסוק על סדר התשובה. דבתחילה כשמתחיל החוטא לשוב יש לו להתחיל לעשות מע"ט ולהניח מלעשות מעשים הרעים, והגם כי עדיין לא נטהרה מחשבתו ואי אפשר לו לעשות מע"ט בכוונה רצויה ולשמה. דאם ימתין מלעשות טוב עד שיטהר מחשבתו לא יגיע לעולם לזה. וע"כ אמר חודש חדשו מעשיכם, דבתחילה צריך לחדש מעשים חדשים לא כמו אלה אשר עשה עד כאן. ואח"כ שפרו מעשיכם דישתדל ליפות אותם המעשים לעשותם יפים ומתקבלים. ומסיים המדרש הואיל ושפרתם לפני מעשיכם הריני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומהפך לכם מידת הדין למידת הרחמים, דכמו שהם חידשו מעשים חדשים כמו כן עומד מדין ויושב על כסא רחמים. וכמו שהם עשו המעשים הקודמים שלא היו יפים ונעשו אותם המעשים בעצמם יפים כן מהפך להם מה"ד למה"ר, דהדין שהיה מקודם הוא בעצמו יהיה רחמים ויתהפך גם הוא לטובה: