במדרש רבה פרשת מקץ. אשרי הגבר אשר שם מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים שעל ידי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתי נתוסף לו שתי שנים. ורבים חקרו על המדרש מה שאמר בתחילה זה יוסף וביאורו הפשוט, דהנה באמת התורה התירה לאדם ההשתדלות בצרכי גופו וכמשאה"כ וברכך בכל אשר תעשה. וכן כתיב ואספת דגנך ותירושך ואמר ר' ישמעאל במסכת ברכות (דף ל"ה) הנהג בהם מנהג דרך ארץ, ועיקר הענין יש לומר דזהו כלל לאיש הישראלי שיהיה לבו שוקט ובוטח בה' והא דהתירה התורה להשתדלות הוא משום דלא כל אדם יכול להגיע למדרגת הבטחון הגמור וע"כ הותר לו ההשתדלות כדי שיהיה לו סיוע שיגיע למדריגת הבוטח וצריך כל אדם לחדש לו מלאכה ועסק כדי שיהיה נקל לו לבטוח בה'. וכמו דמצינו בכל התורה שהתירה לפעמים כדי שיהיה לו סיוע לבא להמדרגה המבוקשת, וכמו שאמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, הותרה שלא לשמה כדי שיהיה סיוע לבא לבחי' לשמה. וא"כ שיעור ההשתדלות הנרצה אינו שוה בכל אדם רק כל אחד לפי ערכו, דמי שיכול להגיע לבטוח במעט מלאכה אזי מה שירבה להשתדל יותר מכפי הנצרך לו לזה השיעור כבר יחשב לו לחטא נגד מדת הבטחון כי הרבה להלוך אחרי ההשתדלות ולא בטח. ומי שבטחונו עדיין קטן משל חבירו יוכל לעסוק במלאכתו יותר מחבירו עד שגם הוא יהיה יכול להשקיט רוחו ולבו לבטוח בה' דעיקר בחינת בטחון הוא השקטת רוחו ולבו להשליך על ה' יהבו. ומי שמרבה בהשתדלות יותר מכפי הנצרך עונשו שמן השמים יוסיפו על הצטרכותו להשתדלות ולא יוזמן לו פרנסתו רק ע"י יגיעת בשר הדרך שבחר לו. והנה השתדלותו של יוסף שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אל פרעה הוא השתדלות קטנה ופחותה שנוכל לשער דהרי אין בו רק דיבור אחד ובפרט כי ראה יוסף כי מן השמים הוא בא, דהרי יוסף הבין דכל מה שהובא השר המשקים לבית הסוהר וכן כל חלומו הוא רק כדי שמזה תצמח גאולה ליוסף. [ובאמת דזה לשון הפסוק שאמר לו יוסף בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך גו' כי אם זכרתני אתך וגו' ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה. ולכאורה בפסוק זה הוא כפל ענין ואריכת דברים ללא צורך, וי"ל דלא אמרו יוסף בלשון בקשה רק אמר לו בגדר מגיד עתידות שאמר לו מה שיהיה לעתיד והשיבך על כנך והיית במדרגה גדולה כמקדם אשר רק כי אם זכרתני אל פרעה יפעלו דבריך אצלו ועשית נא עמדי חסד, ושוב אמר לו והזכרתני אל פרעה שכן יהיה לעתיד שאתה תזכירני לפרעה והוצאתני מן הבית], וכיון שרואין אנחנו שיוסף נענש גם על זה הא מוכח מזה דכל כך היה בטחונו גדול עד כי גם זה המועט למותר נחשבה לו ומזה העונש ניכר גודל בטחונו מה שאין לשער ממש. וזהו שאמרו אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים דלפי גודל בטחונו לא היה לו לפנות כלל אל רהבים ואפילו בדיבור קל:
ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם. אמר במדרש הה"ד קץ שם לחושך, קץ שם ליוסף כמה יהיה בבית האסורים כיון שהגיע הקץ ופרעה חולם. ביאור דברי המדרש דבכל דבר שבעולם יש סיבה ומסובב וכמו אחד קנה סחורה אחת והרויח סך גדול בזה ולפי שכל האנושי קניית הסחורה היה הסיבה שנסתבב מזה שהרויח סך ממון, אבל באמת הוא טעות דלא הסיבה גרמה לו הריוח רק מן השמים נגזר עליו שירויח וע"כ נסתבב שיקנה סחורה זו, ונמצא הריוח הוא הסיבה וקניית הסחורה הוא המסובב כדי שעל ידה יהיה התכלית הנרצה. וכן כאן אשר לפי השכל היה דהחלום של פרעה הוא הסיבה שיצאה ממנו זה המסובב שיצא יוסף מתפיסה, ובאמת אינו כן והדבר הוא להיפוך דעיקר הדבר היה שהגיע הזמן ליוסף שיצא מבית האסורים ומזה נסתבב שחלם פרעה חלום, יציאתו של יוסף הוא הסיבה וחלום פרעה היה המסובב, וזהו שאמר ויהי מקץ שנתים ימים [שנשלם זמן של יוסף] ופרעה חולם, דזה סיבבה שחלם פרעה. וזהו שמביא המדרש הפסוק קץ שם לחושך וכיון שהגיע הקץ מיד ופרעה חולם:
והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהם דלות ורעות תואר מאד ורקות בשר. הנה תואר דלות לא נזכר בחלום כלל ורק פרעה הוסיף כן מדעתו לבחון את יוסף אם יודע הוא או לא וע"כ כשהחזיר יוסף לפרעה ואמר לו שבע פרות הרקות והרעות לא הזכיר לו דלות יען כי לא ראה זאת בחלום ומזה הבין פרעה כי רוח אלהים דובר ביוסף. אמנם יוסף ידע כי גם זה שרצה פרעה להטעותו הוא גם כן מן השמים כדי שמזה יבין הפתרון. דכל החרטומים פתרו אותו על שבע מדינות כי כן דרך החלום שלא יהיה מפורש רק יבא בדרך חידה ומשל וע"כ פתרו לו על שבע מדינות. ויוסף פתר לו דהחלום מראה על ענייני תבואה, והבין זה מדאמר לו דלות ולשון דל בלה"ק הוא על ענייני תבואה, וכמ"ש במס' ב"מ (נ"ט) לא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה שנאמר וידל ישראל מאד. והגם כי דבר בלשון מצרי מ"מ בודאי אמר בלשון המורה בלשון כהוראת דל בלה"ק. ומזה יבין כל אדם כמה צריך לשום בטחונו בה' עד כי גם אם יראה שחבירו רוצה לעשות לו רעה יבין כי גם זאת מה' הוא והוא רק לטובתו:
ועל השנות החלום לפרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו. ביאור הדברים דבמסכת סוכה (דף כ"ט) אמרו חמה לוקה סימן כו' לקה בשחרית פורעניות ממהרת לבא לקה בכניסתו מאחרת לבא וי"א חילוף הדברים. ופירש"י דכשהסימן מיהר לבא בהתחלת היום מורה שהענין ממהר לבא וכשהסימן נתאחר מורה שהענין יתאחר זמן הרבה, וכן הוא בחלום כשחלם בהתחלת הלילה מורה שהדבר יבא במהרה וכשחלם בסוף הלילה מורה שיתאחר זמן הרבה. אמנם אמרו בברכות (דף נ"ה) שלשה חלומות מתקיימים כו' ושל שחרית, דהחלום של תחילת הלילה י"ל בו שהוא הבל לגמרי כי בא מהאדים העולים אל הראש ורק בסוף הלילה שאז הרעיונות שקטים יוכל להיות שהוא חלום שמראים לו דבר שיהיה. וזהו שאמר לו יוסף ועל השנות החלום לפרעה פעמים הוא שרצו להגיד לו כי הוא חלום אמת וגם כי יבא הרעב מהר ועל כן הוצרכו להראות לו שני פעמים בתחילת השינה וגם בסוף, וזהו שאמר כי נכון הדבר מעם האלהים [שהוא נכון ואמת] וממהר האלהים לעשותו שיבא מהר, וע"כ היה שני פעמים:
ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. המשך הפסוק דפרעה אמר מעיקרא ליוסף ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו, דאתה בחכמתך יודע להבין הפתרון של החלום, ויוסף השיב לו בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה, אמר לו אינני חכם. רק האלהים יגיד לי הפתרון להשיב שלום פרעה. וזהו שאמר לו פרעה יהיה כדבריך שאינך חכם רק ה' הגיד לך עכ"ז אחרי שה' הגיד לך כל זה אין נבון וחכם כמוך, דכל מעלות של החכם הוא להיות יודע ורואה את הנולד וכמאה"כ החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך, ואחרי שה' מגיד לך הרי אתה חכם יותר מכל החכמים:
מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם. ויאמרו אליו לא אדוניו עבדיך באו לשבר אוכל, כלנו בני איש אחד נחנו לא היו עבדיך מרגלים, ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו. ויאמר אליהם יוסף הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם. המשך הפסוקים וביאורם קשים. וגם מה דבתחלה אמר להם שני דברים מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם. ואח"כ אמר להם לא כי ערות הארץ באתם לראות ודלג לו מרגלים ותפס לו רק אחת. ואח"כ אמר הוא אשר דברתי מרגלים אתם הניח ערות הארץ ותפס מרגלים, והלא דבר הוא. וגם יש להבין מה דאמר להם הוא אשר דברתי מרגלים אתם דמשמע דמדבריהם יצא לו ראיה והוכחה שהם מרגלים. ויש להבין מהו ההוכחה שהוכיח מדבריהם. ויובן כל זה דהנה כבר מפורסם מה שכתבו המפרשים דעלילת יוסף לאמר להם מרגלים אתם והרי היה צריך ליתן איזו אמתלא לדבריו והוא ע"י שטען עליהם שהשיבו לו דברים יתרים על מה שלא נשאלו שהוא שאל להם מאין באתם והם השיבו לו מארץ כנען לשבר אוכל, והוא לא שאל מהם למה באתם ובזה העליל עליהם כי מרגלים הם ומיראתם שלא יודע ע"י חקירה כוונת ביאתם הקדימו לומר לשבר אוכל ונעשו כאומר תירוץ קודם הקושיא כן כתבו המפרשים. ומה דבאמת אמרו השבטים כן הוא משום דיוסף בחכמתו הטעה אותם להשיב כן ואח"כ התהפך עליהם יען כי הוא השלטון ומי ילחם עמו. דהנה מדרך הלשון כשאחד בארץ נכריה ויפגע להשני שאינו מכירו וישאל לו מאין אתה, הדרך להשיב מעיר פלוני. אבל אם יפגע בדרך לאחד שהוא מכירו לא ישאל לו מאין אתה רק ישאל מאין באת אתה לכאן, וכוונת השאלה סובל דאיזו ענין וסיבה הביאך לכאן ואז שייך שישיב לו עסק והצטרכות ביאתו לכאן לעסק פלוני או לראות חתן וכדומה. ויוסף לא שאל להם מאין אתם רק אמר להם מאין באתם. [והטעם לזה כי ירא לשאול להם מאין אתם, כי הרי לא ידע בתחילה דלמא גם הם מכירים אותו כשם שהוא מכיר אותם ואם יאמר מאין אתם יהיה לשחוק בעיניהם. וע"כ התחכם לומר מאין באתם. דזה השאלה נופל גם אם מכירים זה את זה], והם אחרי שלא הכירו אותו, אמרו לו שתי תשובות מארץ כנען וגם אמרו לו לשבר אוכל, ושוב העליל עליהם, אחרי שלא שאל להם הסיבה שבאו לכאן והם השיבו ולא נשאלו מסתמא מרגלים הם:
והנה להיות מרגל לא כל הרוצה להיות יהיה רק צריך לזה אנשים מיוחדים מלומדים ומוכשרים לאומנות זו והמה מוכנים ועומדים לעת הצורך לשלחם לרגל הארץ שרוצים לעשות עמה מלחמה. וגם כי מי שזה אומנתו לרגל בעת הצורך לא בכל פעם ובכל יום הולך לרגל דלפעמים גם הוא נוסע לרגל מסחר וכדומה וזהו שאמר להם יוסף מרגלים אתם פירוש דזהו אומנתכם הקבוע לכם ורגילים אתם בזה ואתם אומנים בה. ועוד הוסיף להם לומר את ערות הארץ באתם לראות דגם עתה ביאתכם לכאן הוא רק עבור עסק זה לא לסחורה (כן פי' האברבנאל). והם השיבו לו על הדברים לא אדוני ועבדיך באו לשבר אוכל, השיבו לו מקודם על טענה השניה כי היא עיקר העלילה דלא באו כאן רק לשבר אוכל, דאפילו אם הם מרגלים באומנות עכ"ז אם אינם עוסקים במלאכה זו אין עליהם שום חטא וטענה. ושוב הוסיפו ואמרו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים כי מעולם לא למדנו אומנות זו ומעולם לא עסקנו בה, ועל זה השיב להם להכחיש דבריהם, לא כי ערות הארץ באתם לראות, כאומר אינני יורד להתוכח עמכם אם אומנתכם להיות מרגלים ואם מוכשרים אתם לאומנות זו כי אין שום נ"מ בזה אבל בעיקר הדבר כי באתם לראות ערות הארץ, דעתה סיבת ביאתכם הוא רק בעבור זה. וע"כ לא הזכיר להם כאן מרגלים. והם חזרו והשיבו לו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד וזהו הוכחה דבודאי לא יסכן אדם עשרה בנים לילך בעסק מסוכן כזה, ועוד הוסיפו לו והנה האחד את אבינו היום והאחד איננו, וכל אלה הם דברים יתרים ומיותרים אינם שייכים כלל לעיקר הויכוח ובפרט בדברם עם מושל הארץ בודאי דאינו נכון להרבות בדברים שאינם נצרכים. רק הם התחכמו בזה אחרי שראו דכל עיקר יסודם לחושדם במה שדיברו דברים יתרים ללא צורך ועל זה בנה כל הבנין. וע"כ התחכמו לדבר עוד יותר דברים שאינם נצרכים כלל דבזה הרי יפול כל יסודו אחר שכן דרכם וטבעם להרבות בדברים שלא מהענין וממילא הרי אין לו שום יסוד לבנות הבנין על תשובתם הראשונה. וע"ז השיב להם הוא אשר דברתי מרגלים אתם. דעתה נוכחתי שכדברי הראשונים כן הוא שאתם מלומדים היטב באומנות זו ובקיאים בה דאתם עושים עצמכם כתמימים שאין להם הבנה כדי לסתור כל הוכחה שלי. וע"כ לא נזכר כאן ערות הארץ באתם לראות, דרק על זה יש לו הוכחה שהם מלומדים בזה:
הלא זה הוא אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש בו הרעותם אשר עשיתם. לכאורה אינו מובן אמרו הרעותם אשר עשיתם וכוונת ביאורו. ולפי פשוטו נראה דהך אשר עשיתם קאי על הגניבה שעשו מעשה הגניבה מקולקל דאין אתם יודעים היאך ומה לגנוב. דהדרך לגנוב משולחן בעה"ב או דבר שאינו משתמש בו רק לפרקים ולא יודע להבעלים שנגנב עד לעת רחוק ובין כך שיתודע שנגנב לא יודע מי גנבו. או דבר שאינו חשוב כל כך לבעה"ב וגם אם יתודע לו תיכף לא יקפיד לרדוף אחרי הגנב. וזהו שאמר להם הלא זה הוא אשר ישתה אדוני בו וא"כ משתמש בו בכל עת, והוא נחש ינחש וע"כ הוא יקר אצלו מאד, והיה לכם להבין כי חפץ כזה אין לכם לגנוב:
עוד יש לפרש דהך הרעותם אשר עשיתם קאי על כל המעשים והויכוחים שעברו להם עד עתה עמו ובזו הגניבה קלקלו להם הכל. דהנה באמת על גניבת הגביע אין שום מקום לחושדם כלל דכמה היה שוה הגביע מול ערך שיווי הכסף של התבואה בעת הרעב שהחזירו לו ביושר לבם, וכמו שהשיבו לו למה ידבר אדוני כדברים האלה הן הכסף הנמצא באמתחותינו השיבונו לו ואיך נגנב מבית אדוניך כסף או זהב, ואין שום מקום לומר שהם גנבוהו, וגם אם ימצא באמתחותם הגביע ע"כ אחר שמהו שם כדי להעליל עליהם, ורק כיון דכל מה שאמר עליהם עד עתה מרגלים אתם לראות ערות הארץ באתם הרי אמר להם שיודע הכל ע"י הגביע שמגיד לו כל הנסתרות וכן הוא להדיא בתנחומא שהקיש הגביע ואמר רואה אני שמרגלים אתם. וחפץ כזה שמגלה כל הנסתרות הרי הוא יקר המציאות ולא יסולא בזהב אופיר ושוב אין הוכחה מהשבת הכסף שלא יגנבו חפץ יקר הערך כזה. אבל אם הגביע אינו מודיע מאומה ואין יודעין ממנו מאומה הרי אין מקום לחשדם כלל. וזהו שאמר להם הרעותם אשר עשיתם דכל הפעולות והויכוחים שעשיתם עד עתה להוכיח מזה אשר כנים אתם קלקלתם בגניבה זו, דאתם בעצמיכם הראיתם להודיע לכל כי כל דברי הגביע הם אמת, דמי כהחכם היודע אם הגביע חפץ יקר או לא כמוכם. וזה היה חכמת יוסף להניח בשקם הגביע, דבזה נסתרו כל דברי ויכוחם והתנצלותם, והם השיבו לו כדבריהם הן כסף הנמצא כו' ואיך נגנוב כסף או זהב. אמרו דאין שום מעלה כלל בהגביע ואינו רק חומר כסף או זהב. ואמרו כסף או זהב, דהא ודאי הרבה גביעים היה על השולחן מהם של כסף מהם של זהב כיד המלך ואמרו לו כאומר כי לא נתנו לב להחשיב הגביע והניחוש ואינם יודעים כלל מאיזו גביע הוא מדבר עמם אם של כסף או של זהב:
ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא עון עבדיך הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו. יש להבין אמרו שני פעמים גם ומלשון דאמר גם אשר נמצא הגביע בידו משמעו דאע"ג דחטאו קל משלנו עכ"ז גם הוא יהיה עבד. גם יש להבין דאחר שמקודם כבר אמר להם האיש דרק מי אשר נמצא אצלו יהיה עבד והנשארים יהיו נקיים ולמה אמר יהודה אח"כ שכולם יהיו עבדים דמה ירויח בהוסיפו עונש על האחרים. במדרש רבה איתא כיון שנמצא הגביע אמרו האחים הא גנבא בר גנבתא, ואמר להם בנימן גברא דיוסף יש כאן שעירים יש כאן. אחים שמכרו אחיהם יש כאן. ודברי המדרש הללו צריכים ביאור. והנראה הכוונה דכאשר נמצא הגביע וסברו השבטים דבאמת בנימין גנבו והתחילו לחרפו ואמרו הא גנבא, ובנימין השיב להם שהוא יודע בעצמו שלא גנבו רק הוא חושד אותם שהם גנבוהו ושמוהו בשקו כדי להעליל עליו וכדי שישאר הוא במצרים עבד וכשם שמכרו את יוסף לעבד ואח"כ עשו תחבולה בשעיר עזים כדי לנקות עצמם כן עשו עתה לו. וזהו שאמר להם גברא דיוסף יש כאן, שעירים יש כאן, כלומר כבר יש לכם השעיר כלומר ההתנצלות לפני אביכם כי גנבתי הגביע. אחים שמכרו אחיהם יש כאן:
ועל זה הדרך אמר יהודה ליוסף דגם אם נניח שגנבנו הגביע כי חמדנו לו עכ"ז לא רק על בנימין בעצמו התלונה רק כולנו בחשד הזה אשר אחד מאחיו גנבו ומיראתו שמא ירדפו אחריהם וימצא בידו הטמינו באמתחת בנימין בלא ידיעתו ואם יעלה בידו הגניבה שלא ירדפו אחריהם יקחנו מהאמתחת בלא ידיעתו כאשר יהיה רחוקים מן העיר. אחרי שהם בצוותא חדא ומבית אב אחד. ומעתה כולם נכנסו בספק מי הוא הגנב וע"כ יהיו כולם עבדים, והוסיף עוד כי גם אשר נמצא הגביע בידו דע"פ השכל יותר קרוב לומר שהוא לא גנבו דהוא הרי היה מניחו בשק של אחר עכ"ז גם הוא יהיה עבד. וכל כוונת יהודה היה רק להטיל הספק ולסתור הבירור הנראה לכאורה דודאי בנימין גנבו מדנמצא באמתחתו והוא הפך הסברא להיפוך דאדרבה החשד שעליו הוא יותר קטן משעליהם. וכוונתו היה כי מעתה יהיה מקום לבקשתו שיבקש אח"כ ועתה ישב נא עבדך עבד תחת הנער, דלכאורה אין מקום כלל לדברים אלו דאם נמצא אחד שגנב ישב אחר תחתיו והוא יהיה נקי והלא פועל אדם ישולם לו. ורק אחר שהסב הספק על כולם שוב יש מקום שיבחר אותו לעבד תחת בנימין כי באמת זה היה ידוע להם מקודם שאין ברצונו ליקח כולם לעבדים כאשר הבטיח להם האיש ואתם תהיו נקיים. וכל דבריו בחכמה גדולה. וזהו שאמר במדרש עליו תפוחי זהב גו' דבר דבור על אפניו, מה אופן זה מראה פנים לכל צד כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדיבר עם יוסף. והכוונה כמו שכתבנו דהיו ראים כאילו מרבה האשמה על כולם ומתוכם הוטל ספק על בנימין ונקטן האשמה מכולם ממילא שאין על כל אחד רק ספק ולא בירור ודאי, וניחא בזה מה דלכאורה נראים דברי יהודה סותרים זה את זה תוך כדי דיבור דבתחילה אמר בעצמו שכולם יהיו עבדים:
עוד יש לפרש הא דאמר גם אשר נמצא הגביע בידו, דטענות יהודה היה כי עיקר מעשה זו אינה גניבה פשוטה רק יש בזה הענין איזו מרמה הנכרת וע"כ יפול החשד על כל מי שעסק בהאמתחת, כן להם וכמו כן יש לחשוד לזה האיש אשר על ביתו כי הוא שם הגביע בעת אשר שם התבואה בהאמתחת והוא בעצמו האיש אשר רדף אחריהם ומצא להגביע. וזהו שאמר הננו עבדים לאדוני גם אנחנו דהיינו כולם וגם בנימין בכלל אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו והוא האיש אשר הוציא הגביע מאמתחת, דבשעה זו הרי היה מציאת הגביע, אחרי כי הם לא ידעו מזה עד הוציאו מהאמתחת ויראהו וברגע זו היה מציאת הגביע בידו של האיש ואנחנו כולנו נחשדים הן אנחנו וגם זה אשר על ביתך יען רצה להעליל עלינו. ומעתה גם הוא לא יהיה בן חורין וממונה על ביתו של מלך רק יהיה עבד נמכר ומשועבד. ובזה יבואר דברי המדרש רבה מה נאמר לאדוני בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע, דלכאורה אינו מובן דמה לו להזכיר חטאים הראשונים שכבר הלכו להם ואמר להם כספכם בא אלי. רק על זה הוא דאמרו דבר דבור על אפניו, שהיה דבריו של יהודה מראים פנים לכל צד שדיבר בהכנעה והזכיר על עצמם עוד חטאים ואמר שאינו יודע האיך לתרצם והרי מ"מ בהצטרף כל המעשים כולם ניכר המרמה שבזה המעשה וכי יד אחד המבקש עלילה עליהם עשו כל זאת והוא האיש הנותן התבואה בהשקים, ויוסף השיב להם חלילה לי מעשות זאת, פירוש להרבות בעלילות ולהוסיף חשד על אחרים הן עליכם והן לזה אשר על ביתו ורק האיש אשר נמצא הגביע בידו דהיינו בנימין יהיה לי עבד, והוסיף לומר האיש דפירושו בכל מקום לשון חשיבות ואמר זה החשוב אשר נמצא בידו הגביע, כי ראה שבנימין הוא היקר שבכולם וכולם חרדים על שמירתו וכאומר זה החשוב שלכם נמצא הגביע בידו ואין לי לסור אחרי חקירות ושכליות רק בידו וברשותו הוא דנמצא הוא יהיה עבד: