זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה. ופירש"י הכצעקתה הבאה עשו כלה, אם עומדים במרדם כלה אני עושה בהם ואם לא יעמדו במרדם אדעה מה אעשה להפרע מהם ביסורין ולא אכלה אותם, אמר הכתוב דהתרעומת והצעקה של הנעשקים רבה כי צועקים הרבה. וגם חטאתם דהיינו המעשה שלהם של שני הכתות העושקים והעשוקים כבדה דגם הצועק הוא חוטא גדול, ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו חייבים כליה ואם לא אדעה, והרבה פירושים נאמרו על פסוק זה. ובמדרש איתא ואם לא אודיע בהם מדת הדין בעולם. וגם דברי המדרש הללו צריכין ביאור להבין הכוונה. והנראה דהנה בכל העונשים שקצבה התורה לכל עבירה בפרט וחלקה ביניהם יש שחייבים עליהם מיתה ב"ד ויש קלות מהם שאין בהם רק מלקות, ובאמת עצם העונש שהיה מגיע גם על החטא הקל הוא גדול וחמור הרבה יותר ויותר לאין ערך מהמלקות, דהעונש המגיע להאדם ע"פ מדת המשפט גם על חטא הקל שבקלות אי אפשר לשום נברא להשיג גדלו אחר שהמרה ועבר על התורה וציווי של השם ברוך הוא, רק דכל העונשים הכתובים בתורה אינם בגדר עונש ונקמה חלילה רק המה בגדר תיקון, דבזה שעושין בהעובר דינו של תורה מלקות או מיתות ב"ד הרי רבים מהרואים ישובו מעון וגם יזהרו מלעשות כמעשיו, וכמו שאה"כ וכל ישראל ישמעו וייראו, ונמצא דבהריגת גופו של החוטא הוא מתקן ומזהיר לרבים שלא יעשו כמעשיו, וזהו גופא התיקון להעבירה, ושניהם כאחד דהיינו היסורים שסובל ומה שנגדר גדר על ידו זהו התיקון להחוטא. אבל העונש שהיה מגיע להאדם עבור עצם החטא בלא תיקון לא ידע אנוש ערכה, וכמו כן כשמגיע להחוטא עונש בידי שמים אחרי שהחטא הוא מפורסם לרבים וכשרואין העונש שהגיע לו הרי נעשה בזה ג"כ גדר לרבים שלא יחטאו עוד וכמו שאמר הכתוב (ישעיהו כ״ו:ט׳) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל. וזהו עיקר כפרת החטא ועי"ז נתמעט העונש. וזהו שאה"כ הכצעקתה הבאה אלי עשו ואין עושין תשובה, כלה חייבים הם כליה, ואם לא היינו אם לא חטאו כל כך כהצעקה שצועקים עליהם או שיעשו תשובה, אדעה אודיע בהם מדת הדין לעולם, פירוש שינהג עמהם בחסד זה ולא יענשם כערך המשפט רק יענש אותם באופן שיתפרסם ויתודע בהם מדת הדין בעולם דאחר שמפורסם בעולם חטאם וכמו שאמר זעקת סדום כי רבה הלא אם לא יתפרסם העונש הלא יפסידו בשנים כי יוכבד העונש דאחרי שמפורסם בעולם חטאם הרי יהיה על ידם חיה"ש חלילה. וע"כ אפרסם מדת הדין ועי"ז שיתפרסם על ידם מדת הדין יתוקן חטאם וירויחו הרבה שלא יכלו לגמרי ויוקל מהם עונשם:
ואפשר דעל זה הענין התפלל הנביא ואמר הכתוב (תהלים ק"ט) תחי נפשי ותהללך ומשפטיך יעזרוני, אמר שלא ידין אותו לגמרי שיכלה חלילה רק תחי נפשי שתשאר בחיים ומשפטיך יעזרוני, דהמשפט והיסורים שיבאו עליו יהיה לו לעזר, דעל ידי יתוקנו אחרים וממילא יהיה זה לו לעזר:
וזהו כוונת הגמרא במסכת שבת (דף פ"ט) דאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע יכלו על קדושת שמך אמר הקב"ה לא בסבי טעמא כו' עד שבא ליצחק והתפלל עליהם. ולפי הנראה אברהם ויעקב לא התפללו על כלל ישראל רק קצבו דינם שיכלו חלילה. אמנם לשונם שאמרו רבש"ע יכלו על קדושת שמך משמע שהוא תפלה ובקשה, וגם עיקר הדבר קשה דאבות העולם יפסקו הדין על ישראל לכליה חלילה ולא יבקשו רחמים עליהם כלל. רק הכוונה כמש"כ דביקש שלא יענשם בגדר עונש הראוי על החטא רק שיהיה בגדר תיקון שיהיה בהעונש קידוש השם ועי"ז יוקל הרבה מהעונש. והקב"ה לא רצה גם בזה ואמר ליצחק שיתפלל שלא להענישם כלל:
וגם עונשי גיהנם אינם רק עונש לחודא כי אז לא היה לו גבול ותכלית כמשפט מורד במלכות של עולם דאין העונש שיעור וגבול, רק גם הוא בגדר תיקון וכמו דאיתא במדרש פרשת וארא כשם שקילוסו עולה מגן עדן כך קילוסו עולה מגיהנם דבאותו עולם דנראה העונש לעוברי רצונו ועי"ז ניכר כבודו וזהו התיקון להנדונים שם ועבורו זוכין לעלות משם ככלות משך זמן דינם. ורק כל זה הוא להחוטאים ע"י תאוה וחמדה וכדומה דנידונים שם כפי חטאם ומעונשם עולה קילוס, וזהו תיקונם ועבור זה עולים משם. אבל החוטאים מחמת כפירה ח"ו אמרי' במס' ר"ה (דף י"ז) דנידונים בו לעולם וגיהנם כלה והם אינם כלים ואין הגיהנם להם לתיקון ואפשר לומר דלכוונה זו הפליגו חז"ל בעונש המלעיג על דברי חכמים וכוונתם דכל המלגלג אפי' אינו רק על דברי חכמים דהוא רק איסור דרבנן וכ"ש מלגלג על דברי תורה עונשו הוא בבזיון ולא יקובל ממנו שום קילוס שיהיה לו איזו תיקון, וע"כ נידון הוא בגיהנם לעולמים אבל על שארי חטאים אמר הכתוב פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים וידוע דרשת חז"ל דקאי על הנידונים בגיהנם שעולים ע"י שיאמרו שם אמן ודרשו שומר אמונים שאומרים אמן. והוא משום דהם מזדככים שם ואחר שנגמר דינם קראם הכתוב גוי צדיק שומר אמונים וזכו לזה ע"י שהיו שומרי אמונים פירוש דלא חטאו באמונה כלל והיו חזקים באמונתם וכל חטאם היה רק על ידי תאוה וחמדה וע"כ עתה שנתתקנו הם גוי צדיק ויזכו לענות שם אמן ויבאו תוך השערים לשמוח בשמחתו של הצדיקים. וע"ז אמר הכתוב וצדיק באמונתו יחיה ואמרו בגמרא דמכות (כ"ח) דבא חבקוק והעמידו על אחת דכל שהוא שלם עכ"פ באמונתו הגם שחטא יחיה לבסוף כשיתוקן ע"י הגיהנם ויהיה נקרא צדיק:
ובזה נפרש המשך הכתובים (ישעיהו ס״ו:ד׳) שוחט השור מכה איש כו' גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורתם אביא להם גו' שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו. ואיתא בגמרא ב"מ (דף ל"ג) והם יבושו עובדי גלולים יבושו ולא ישראל יבושו. והמשך הכתובים וביאורם קשים, והנראה בדרך דמיון מלך בו"ד מפרנס לעבדיו אנשי החיל ושריו, וגם להפושעים בו יושבי בית האסורים ג"כ מפרנס ומספיק כל צרכם וכשבא יום גנוסיא של מלך ומחלק לאנשי החיל מאכל ומשתה גם להיושבים בבית הסוהר ג"כ נותנים להם חלקם. ולכאורה אמאי ינתן לפני אשר שולחו ביד פשעם לבית הסהר על אשר עשו נגד רצון המלך. ורק הטעם דגם הם עבודת המלך על שכמם וכשם שניכר כבוד המלך ותוקפו בהטיבו לעבדיו הנאמנים כמו כן ניכר כבודו וגדלו מהעונש המגיע להמורדים בו וגם על ידי עונשם מגיע כבוד להמלך וע"כ גם להם מגיע חלקם ובעת הטיבו לעבדיו הנאמנים מגיע קצת חלק גם להיושבים בבית האסורים. וכענין זה הוא ג"כ ברשעים וכמו דאיתא במדרש כשם שקילוסו עולה מן הצדיקים כן קילוסו עולה מן הרשעים. והוא כמש"כ דמהעונש אשר להרשעים נתקדש שמו. וזה שאמר הכתוב דבתחילה אמר שישלם להם כגמולם ואח"כ אמר הנביא שמעו דבר ה' החרדים אל דברו. אתם הצדיקים שמעו את הדבר. אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה', דאחיכם היינו מבני ישראל אשר לא טובים והם שונאיכם מנדיכם דעד עתה היו שונאים לכם אומרים למען שמי יכבד ה', דהרי גם על ידינו ניכר כבוד ה' במה שהעניש אותנו וכשמזכירים שמי ניכר כבוד ה' כשם שניכר כבודו על ידכם, וע"כ ונראה בשמחתכם דגם אנחנו נזכה לראות בשמחה שלכם כיון דגם על ידינו נתפרסם כבודו. והם יבושו עו"ג יבושו לגמרי אבל ישראל לא יבושו דגם החוטאים מישראל יזכו לקבל חלק בשמחת הצדיקים:
ועל פי המבואר לעיל יתבאר הא דאיתא בסוטה (דף ח') חציף עלי מאן דמפרש חטאיה. ופירש"י דמראה דאינו נכלם בדבר. והטעם דהרי עי"ז שנתפרסם מעשיו הרעים נעשה החטא קל בעיני אחרים ולמידים ממעשיו. ומ"מ י"ל דזהו רק קודם שמגיע לו העונש ומש"ה כשמפרסם החטא ולא הגיע לו העונש נעשה החטא קל. אבל מי שכבר הגיע לו העונש אז אדרבה יותר טוב לו שיפרסם חטאו להגיד לבריות כי הכל בא עליו במשפט וביושר, והלא אז לא יקל החטא בעיני השומעים רק אדרבה עוד יתוסף להם יראה מלעשות כמעשיו וכמאה"כ נודע ה' משפט עשה, דכשעושה משפט מתפרסם ידיעת ה' והכל מתייראין ממנו, וירויח זה החוטא שיוקל עונשו הרבה שיתוקן חטאו במה שגורם יראה לאחרים. וזהו ביאור הכתוב (תהילים ל״ח:י״ח-י״ט) כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד, כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. פירוש דאחרי שכבר נענש ומקבל עונש עצה היעוצה לו להגיד עונו. וכמו שנתבאר [*) עוד ביאור על הפסוק כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. דביומא שם משני דהא דכתיב מכסה פשעיו לא יצליח איירי בחטא מפורסם וכסוי חטאה איירי באינו מפורסם. וכתב המהרש"א דאינו מפורסם נקרא רק חטא, דהוא קל יותר. ונמצא דהמפורסם יכול להגידו ושאינו מפורסם אסור להגידו רק ידאג עליו בפנימיות הלב, וזהו שאה"כ כי עוני אגיד, דהעון אספר, דלשון הגדה בלה"ק הוא לספר לאחרים, אדאג מחטאתי דעל החטא הנני דואג בפנימיות לבי ולא אוציאנו מן השפה ולחוץ לבל ישמע לזולתי:]:
ובזה יש לפרש מאמר הכתוב בתהלים (ל"ב) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה גו' כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום כו' אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה. והמשך הכתובים יבואר. דבמס' יומא (דף פ"ו) איתא כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח. ומשני שם כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בבין אדם למקום דהני אסור לפרסם. וזהו שאה"כ אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ואיירי בבין אדם למקום דצריך לכסות אותן. כי החרשתי [אמר דגם הוא שתק ולא הגיד אותם לאחרים] בלו עצמי גו' כל היום תכבד עלי ידך, דאחר שכבר הגיע לו העונש אמרתי אודה על פשעי לה' דעתה מצא נכון לפניו לפרסם גם הפשעים אשר לה', ועי"ז ואתה נשאת עון חטאתי סלה, דעי"ז יתוקן העון וכמו שנתבאר:
ואנכי עפר ואפר. השפיל עצמו בשני הקצוות, דעפר מעולם לא היה בו צורה חשובה רק יכול לקבל צורה חשובה דיכולין לזרוע בו ויגדל כל הצמחים או לעשות ממנו כלי חשוב. ואפר מקודם היה בו צורה רק שעתה אינו יכול לעשות ממנו מאומה דאינו בר גיבול וגם אינו מגדל צמחים. וזהו שאמר על עצמו דמעולם לא היה דבר חשוב וגם אינו עומד להיות יוצא ממנו דבר חשוב. וזהו שאמרו במסכת חולין (דף צ"ח) דבשכר שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר זכה לעפר סוטה ואפר פרה. דאפר פרה הוא לטהר להטמא מכאן ולהבא. ועפר סוטה הוא לברר שהיתה מקודם טהורה עד עתה. ושניהם הם מדה כנגד מדה:
שבו לכם פה עם החמור ודרשו במסכת קידושין (דף ס"ח) עם הדומה לחמור דבן ישראל הבא מן השפחה אינו מיוחס אחריו ואינו בנו. ולכאורה למה רמז דין זה כאן. רק הענין דהקב"ה אמר לו מכבר כי ביצחק יקרא לך זרע וא"כ אמר לו דישמעאל אינו מיוחס אחריו ולא נחשב לו כבן ואברהם אבינו קיים את זאת ולא חשבו בלבו לבן כלל. והן עתה כשהלך לשחוט את יצחק נתיירא אברהם אולי עתה שלא יהיה לו בן אחר יתחדש בלבו איזו אהבה וקורבה לישמעאל אחרי שאין לו בן אחר. ואז יפסיד בשני דברים, אחד דנסיון של העקידה יקטן הרבה דאינו דומה מי שאין לו רק בן אחד ושוחטו למי שיש לו שני בנים ושוחט לאחד ונשאר לו השני והקב"ה אמר לו קח נא את בנך את יחידך אמר לו בשעת הנסיון דיצחק הוא לו בן יחיד. שנית דהרי נצטווה שלא יחשוב את ישמעאל לבן. ומש"ה בעת שהלך לשחוט את יצחק התחיל להחזיק ולהשריש הדבר בלבו אשר ישמעאל אינו בנו ואמר לחזק הדבר בלבו עם הדומה לחמור שאינו בנו ואינו מיוחס אחריו:
הנה בפסוק נזכר עיקר נסיון העקידה על אברהם ולא על יצחק. ובתפלה אנחנו אומרים ועקידת יצחק לזרעו ברחמים תזכור. והענין דהנסיון של אברהם היה שישחוט בנו יחידו שנולד לו למאה שנה. וביצחק היה הנסיון להיות נשחט. והנה אנחנו רואים בחוש אשר דוחק הפרנסה ואהבת הבנים מביאים את האדם לכמה מכשולים. ומ"מ בודאי דגם אלו האנשים העוברים על חוקי התורה למען אהבת הבנים וכדומה, דהיה מניח עצמו להיות נהרג על קידוש השם. ומוכרח דיותר בנקל הנסיון להיות נהרג ולהאבד מכל וכל מלהיות נשאר בעולם בכל חושיו ורק יחסר לו פרט אחד מהאהוב אצלו. וע"כ נסיון של אברהם אבינו שהיה בפרט אחד וזה הפרט היה אצלו היותר גדול ואהוב אצלו, גדול יותר מנסיונו של יצחק וע"כ נזכר הנסיון העיקר על אברהם. והנה מה דאנחנו מזכירים זכות אבות בתפלה ולכאורה מה יועיל מעשה אבות להבן והלא אמרו לא הציל אברהם את ישמעאל, ורק משום דגם לנו נשאר קצת ממעשיהם הטובים בירושה מהמדות הטובות שלהם, וכמו שאומרים בתפלה מה יפה ירושתנו וע"כ ראוי שיזכור לנו זכותם. והרי אצלינו נשאר בירושה חלק גדול מהנסיון של יצחק יותר ממה שנשאר לנו מהנסיון של אברהם, וע"כ אנחנו מבקשים שיזכור לנו עקידת יצחק כי מעשיו הטובים הוריש גם לנו קצת: