ועכו"ם שהדליק מישראל וכו' עד אין מברכין עליו ברייתא שם ופריך בגמ' שם מ"ש עכו"ם מעכו"ם דלא משום דלא שבת ישראל מעכו"ם נמי הא לא שבת וכ"ת אתוספתא דהיתרא קא מברך אי הכי עכו"ם מעכו"ם נמי אה"נ גזירה משום עכו"ם ראשון ועמוד ראשון ופירש"י גזירה משום עכו"ם ראשון אי שרית בעכו"ם שהדליק מעכו"ם משחשכה אתי לברוכי בעכו"ם שהדליק מבע"י ובאותו אור עצמו שלא ניתוסף משחשיכה כגון שמברך עליו סמוך לחשכה מיד עכ"ל ולפי זה אור של ישראל שהודלק בשבת בעבירה פשיטא שאין מברך עליו סמוך לחשיכה דאור שלא שבת הוא אבל היכא דנתוסף משחשיכה אפשר דמברכין עליו ולא גזרינן אטו קודם שניתוסף דלא גזרו אלא בשל עכו"ם שרגיל להדליק בעבירה הוא. כתב הרב המגיד בפכ"ט דלדעת הרמב"ם שגורס דהא דתנן אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם במסבה היא משום דסתם מסבתן לע"ג וכמ"ש בסימן רנ"ו הא דשרינן בעכו"ם שהדליק מישראל לברך עליו דוקא כשאין העכו"ם במסבה אבל אם הוא במסיבה אסור מפני שהיא לע"ג ואיני יודע למה תלה הדבר בהרמב"ם דהא מאן דלא גריס כהרמב"ם מחמיר טפי כמו שנתבאר בסימן הנזכר ולדברי הכל במסבה מיהא אסור ושמא י"ל שרצה להכריע סברת הרמב"ם דלדידיה אתי הכל שפיר אבל למי שגורס גירסא אחרת בשמים מ"ט וכו' אפי' שלא במסבה אסור וא"כ ה"ה לנר והיכי שרי בגמ' לברך על נר שהדליק עכו"ם מישראל: כתב עוד ה"ה שם בשם הרמב"ן שישראל שהדליק מעכו"ם אין מברכין עליו בי"ה אע"פ שבמוצאי שבת מברכין עליו כבר אמרו בגמרא שעל תוס' ההיתר הוא מברך וה"ל כאור היוצא מן העצים ומן האבנים אבל בי"ה אין מברכין אלא על אור ששבת ממש או על אור שהודלקה ממנו וכן נהגו במקומותינו להדליק מעששית של בית הכנסת ונראה שזו היא כוונת רבי' שהזכיר אור ששבת בי"ה בדוקא ואמר שאין מברכין אלא עליו עכ"ל: