עצי הסכך כל זמן שהסוכה קיימת אסורין מן התורה וכו' בפ"ק דסוכה מנין לעצי סוכה שאסורין כל ז' ת"ל חג הסוכות ז' ימים ותניא ר"י ב"ב אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסוכות ז' ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה' הקשו התוספות דהכא משמע דעצי סוכה כל ז' אסירי מדאורייתא ובפרק כירה משמע שהוא מדרבנן ובפרק המביא כדי יין מייתי דרשא דהכא ואפ"ה משמע התם בסוף שמעתין דלא אסירי אלא מטעם מוקצה וי"ל דהא דאסורין מדאורייתא היינו בעודה קיימת אסור ליטול ממנה עצים אבל בשנפלו דבטלה מצותה לא אסירי אלא מדרבנן ור"ת מפרש דעצים של כדי הכשר סוכה חיילא קדושה עלייהו ואסירי מדאורייתא אבל היותר מכדי הכשר לא מיתסרי אלא מדרבנן והרא"ש כ' דברי התוספות ואח"כ כתב והא דאסירי עצי סוכה היינו דוקא הסכך אבל עצי הדפנות מישרא שרו דכל מאי דדרשינן מחג הסוכות היינו דוקא בסכך כדלקמן גבי פסולת גורן ויקב ודלא כהרמב"ם שכתב עצי סוכה אסורין כל ז' בין עצי דפנות בין עצי סכך והתוס' בפ' המביא כדי יין כתבו דברי ר"ת יותר מפורשים וז"ל ותירץ ר"ת דמה שאמרו מה חג לה' אף סוכה לה' היינו לפי שיעור סוכה כגון ב' דפנות ושלישית אפילו טפח אבל אי עביד דפנות שלימות יותר משיעור סוכה לא נפיק מקרא ועל היותר קאמר שאסור מטעם מוקצה ע"כ ותמה מהר"ר אליה מזרחי ז"ל על הרא"ש היאך נעלם ממנו זה שכתבו התוספות בפרק המביא ובאמת שהוא דבר שראוי לשית לב אליו ואפשר לדחוק ולומר שהרא"ש סבור שמ"ש התוס' בפרק המביא בשם ר"ת דמ"ש מה חג לה' אף סוכה לה' היינו לפי שיעור סוכה כגון ב' דפנות ושלישית אפילו טפח לדוגמא בעלמא נקטיה ולאו דוקא דבדפנות ודאי ליכא שום איסורא אלא בסכך והוי כאילו אמר היינו לפי שיעור סוכה כגון ז' על ז' ויש לדקדק בדברי הרא"ש דנהי דמדאורייתא לא מיתסרי עצי הדפנות משום דמקרא דחג הסוכות לא משתמע אלא סכך ולא דפנות איכא למימר דמדרבנן איתסר משום מוקצה וא"כ למה תמה על הרמב"ם שאסר עצי הדפנות דדלמא מדרבנן אסר להו וי"ל דמשמע ליה להרא"ש דכיון דאפי' הדפנות שבשיעור הכשר סוכה לא אסירי מדאורייתא לא הוו אסרינהו רבנן דלא גזרי רבנן אלא בדבר שיש בו צד איסור תורה כגון סכך ששיעור הכשר סוכה אסור מה"ת גזרו רבנן על היתר על כך אבל בעצי דפנות דלית בהו צד איסור לא גזרי ומיהא אין זה טעם מספיק דהא כיון שהדפנות צורך הכשר סוכה הם אמאי לא אמרינן כיון שסוכה זו קצתה דהיינו הסכך אסיר מן התורה גזרו חכמים גם על הדפנות ולא חילקו בהם בין הצריך לשיעור הכשר סוכה ליותר על כך כשם שלא חילקו בסכך ואפשר שזה היה טעמו של הרמב"ם ותו לא תיקשי לי מה שתמהו עליו הרא"ש ומהרא"ם כתב ליישב דברי הרמב"ם מתמיהת הרא"ש וז"ל שמא י"ל דאיסור דפנות לאו מקרא דחג הסוכות הוא דמפיק לה אלא משום דדפנות צריכי לה לסוכה דאי לאו דפנות לא קיימא סככה והו"ל כאילו בטלינהו לגבי סככה והו"ל כסכך ואסירי מידי דהוה אסמוך לסכך דכיון דבטלינהו לגבי סכך הו"ל כסכך וכל פורתא דשקיל מינייהו סתירה הוא עכ"ל ודעת הר"ן כדעת הרמב"ם שכתב בפ' המביא כדי יין ועצי סוכה דמיתסרי אף דפנות בכללן שאף הם צריכין להכשר סוכה ומיהו לאחר שעשה השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר הסוכה אם אח"כ הוסיף דופן משמע דלא מיתסרא אבל עשאן לארבעתן סתם כולם אסורות ומוקצות: אם אחר שסיכך הסוכה ותקנ' בדפנותי' סמך לדפנותיה עוד קנים או זרק על סככה חבילות מקושרות ולא נתכוון לעבות הכותל או הסכך כתבתי בסימן תקי"ח אם מותר ליטול מהתו' שהוסיף בפ' לולב הגזול אהא דאמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו כתב הר"ן מסתברא דה"ה להדס שנותנין בסוכה דמריחא אקצייה אבל יש חולקים ואומרים שלא אמרו כן אלא בהדס שבלולב שכיון שהוא צריך למצותו וא"א אלא בו לריחיה שהוא עומד אקצייה אבל הדס של סוכה דכיון דאפשר ליה בעצים דעלמא מעשה עץ בלבד משמש ומהבערה בלחוד אקצייה שלא יפחות מסוכה אבל מריחה לא אקצייה עכ"ל. כתב בהג"א פ' המביא כדי יין היכא דעביד סוכה ולא יתיב בה שריא בהנאה דהזמנה לאו מלתא היא מא"ז ע"כ כחב בא"ח אפילו עשה סוכה אחרת בחה"מ וא"צ לראשונה אפ"ה עציה אסורים בהנאה כל ז' וכתב עוד אין מועיל תנאי לעצי סוכה והדפנות והלכך העושים סכך או דפנות משומר הנקרא פינוי"ל לא מהני ביה תנאה אבל על הנוין כגון צורת פתח ומה שמעטרין הדפנות לנוי בעלמא מהני בהו תנאי עכ"ל: כתב הר"ן בפ' המביא כדי יין איכא למידק דהכא אמרינן דסוכה אסורה מן התורה ובפ' ב"מ (כב.) יהבו טעמא להך ברייתא דתניא אסור להסתפק מהם עד מוצאי י"ט האחרון של חג משום בזויי מצוה ובפ' כירה (שבת מה.) אמרינן דטעמא משום מוקצה תירץ הרמב"ן דכולהו איתנייהו דעצי סוכה כל ז' אסורים מן התורה כחגיגה ונויי סוכה אסורים כל ז' משום בזויי מצוה והיינו ההיא דב"מ ובשמיני של חג סוכה ונוייה אסורים משום מוקצה והיינו ההיא דפ' כירה ובסמוך אכתוב אם התנה ליהנות מעצי סוכה ונוייה לכשיפלו אי מהני האי תנאה: