ואם לא ראתה בכל י"א יום עד יום האחרון טובלת מיד למחרתו וא"צ לשמור לו יום אחד לטהרתו בסוף נדה (עא:) תנן הרואה יום י"א וטבלה לערב ב"ש אומרים מטמאים משכב ומושב וחייבין בקרבן ובית הלל פוטרין מן הקרבן טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואח"כ ראתה ב"ש אומרים מטמאין משכב ומושב ופטורין מן הקרבן ובית הלל אומרים הרי זה גרגרן ופירש"י הרואה יום י"א. שהוא סוף ימי זוב ואין יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה: משכב ומושב. אפי' בעלה מטמא שהוא כבועל שומרת יום כנגד יום דקסבר יום י"א בעי שימור: ובית הלל פוטרים מן הקרבן. דלא בעי שימור אבל לענין טומאה מודו מדרבנן להחמיר גזירה יום י"א אטו תוך י"א יום דמטמאה בועלה מדאורייתא עד שתספור קצת יום המחרת: טובלת יום שלאחריו. דעבדה שימור קצת ושימור מעליא הוא אלא שתוך י"א יום אסור לעשות כן שלא תבא לידי ספק שמא תראה לאחר תשמיש ומצטרפים הימים לזיבה ואין טבילתן טבילה: גרגרן. ממהר לחטוא שמא ירגיל בכך תוך י"א אבל לענין טומאה טהור עכ"ל ובפרק בא סימן (נדה נד.) גרסינן אמר רב ששת זאת אומרת גרגרן דתנן אסור רב אשי אמר נהי דאחד עשר לא בעי שימור עשירי מיהא בעי שימור ופירש"י זאת אומרת מהך ברייתא שמעינן דאסור להיות גרגרן ולשמש ביום י"ב עם הרואה בי"א ופסק הרמב"ם בפ"ו מהא"ב דאסור לשמש כל יום י"ב וכרב ששת וכן נראה מדברי רש"י במשנה וכ"כ בהדיא גבי פלוגתא דר"י ור"ל דבסמוך וז"ל ומדרבנן מיהא אפי' רואה יום י"א אסורה לשמש ביום שלאחריו כדקתני מתניתין הרי זה גרגרן ואמרי' בס"פ בא סימן גרגרן דתנן אסור עכ"ל ורבי' כתב סתם דיום י"א לא בעי שימור אי משום דס"ל דרב אשי פליג ארב ששת ואמר דלא בעי שימור אפי' מדרבנן והלכה כוותיה דבתרא הוא אי משום דאע"ג דסבר דלדברי הכל בעי שימור מדרבנן וכדברי הרמב"ם ורש"י לא חשש לכתוב כן משום דלא נפקא לן מינה השתא מידי ולא בא לכתוב כאן אלא מה שהוא דין תורה בלבד: