(בראשית כה, יט) וכי יצחק בלבד הוליד והלא כבר נאמר בני ישמעאל ובני קטורה, אלא כל אלו לא היו חשובין לפני לכלום אלא יצחק שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (כ"א י"ב). ולפי שראה אברהם שכלם אינם עתידים לקבל את התורה עמד ושלחם למזרח דכתיב וישלחם מעל יצחק בנו [וגו'] קדמה (כ"ה ו'). אמר להם בני הוו יודעים שבני יצחק צדיק ותם הוא וכל אומה שתשעבד לבניו נטרפת לגיהנם, אלא עמדו לכו מפניו כדי שתנצלו מדינה של גיהנם. אמרו לו אבינו עד מתי נשב שם, אמר להם זה יהיה לכם סימן, כל זמן שישראל משתעבדין בין האומות שבו במקומכם, ובזמן שישראל נגאלין בואו ושמעו לישראל כדי שתזכו לשולחנם, והיכן פי' הדבר הביטו ארחות תימא [הליכות שבא קוו למו] (איוב ו' י"ט) ואין שבא אלא בניו של אברהם שנאמר ויקשן ילד את שבא (כ"ה ג'), וכשנתגדל שלמה בחכמתו, אמרו שמא זה משיח הוא, מיד באו אצלו שנאמר ומלכת שבא וגו' (מ"א י' א') אל תקרא ומלכת שבא אלא מלכת' [ד]שבא. לשם (גו') [ה'], שמא תאמר נביאים היו להם שנתנבאו בשם אלהים, אלא שהיו מסורים ובאים בידם מאברהם, ומנין שבאין לימות המשיח ומשמשין לישראל שנאמר שפעת גמלים תכסך וגו' (ישעיה ס' ו'), הוי אברהם הוליד את יצחק.
(בראשית כה, כג) שני גוים בבטנך. השנוי מכל גוים במעיך, הה"ד ואת עשו שנאתי (מלאכי א' ג'). ד"א שני גוים שני שנואי גוים, יעקב דרחים לעיל סני לרע, עשו דסני לעיל רחים לרע.
(בראשית כה, כב) ויתרצצו הבנים בקרבה. א"ר חמא בר חנינא באותה שעה בקש סמאל להרוג את יעקב במעי אמו, א"ל מיכאל אל תשחיתהו שהוא מך ותם שנאמר למנצח [וגו'] לדוד מכתם (תהלים נ"ח א') אל תקרא מכתם אלא מך תם. באותה שעה היו מלאכי השרת מתרגשין אלו עם אלו, אלו מסייעין למיכאל ואלו מסייעין לסמאל, אמר הב"ה לאותם המתרגשין ומסייעין לסמאל, בודאי שאתם מסייעין בדבר זה שנאמר האמנם אלם צדק (שם (שם ב'), אמנם הוא שתדברו על צדיק לאלמו, כד"א והנה אנחנו מאלמים אלומים (ל"ז ז'). מישרים תשפטו בני אדם (תהלים שם) לא תעשו כן אלא במישרים תשפטו בני אדם, עזרו את הצדיק והזיקו את הרשע. אף בלב עולות תפעלון (שם ג'), בני יעקב עתידין להביא קרבנות על עוונותיהם וכל הרהורי הלב, פעלו עמו טוב, הוי תפעלון, כד"א פעלת לחוסים בך (שם ל"א כ'). בארץ חמס ידיכם תפלסון (שם נ"ח ג') אבל עשו הרשע שעתיד לחמוס בארץ פלסו לו בידכם מעכשיו נתיבות בגיהנם, הוי תפלסון. ומנין שבעשו הרשע הכתוב מדבר, שכן כתוב אחריו זרו רשעים וגו' (שם ד'). ותאמר אם כן, כיון שראתה רבקה עצמה בצער הזה, הלכה למדרשו של שם, לפי שברכו אביו שהשכינה לא תהא זזה מתוך ביתו שנאמר וישכון באהלי שם (ט' כ"ז). אמרה לו, ר' אני מצטערת ביותר. אמר לה צדיק ורשע יש במעיך ומבקש הרשע להרוג הצדיק, הה"ד כה אמר ה' על שלשה פשעי אדום (עמוס א' י"א), וכה"א זרו רשעים מרחם. נתעטפה לפני הקב"ה בתפלה ואמרה אם רשע הורג את הצדיק למה זה אנכי, ממי יצאו י"ב שבטים שהם עתידים לקבל את התורה שנאמר בה אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב').
(בראשית כה, כה) ויצא הראשון אדמוני. הה"ד ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כ"ג מ'), אמר הקב"ה לישראל אני לקחתי אתכם, דכתיב ואתכם לקח ה' ויוצא וגו' (דברים ד' כ'), פרעתם לי שנאמר ויקחו להם איש שה לבית אבות (שמות י"ב ג'), ויקחו לי תרומה (שם כ"ה ב'), אף עכשיו קחו לכם תחלה ואני פורע לכם שנאמר ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה (ירמיה ג' י"ד), הוי ולקחתם לכם. א"ל הקב"ה אם לעצמכם אתם עושים ולקחתם לכם ביום וגו' והיה היום הזה לכם לזכרון (שמות י"ב י"ד), אם נטלתם את הלולב וקראתם את ההלל כאלו עשיתם טובה. וכה"א אמרת לה' אדני אתה (וגו') טובתי בל עליך (תהלים ט"ז ב'), הוי [ולקחתם] לכם ביום הראשון פרי עץ הדר אמר הקב"ה לישראל בזכות לקיחת הלולב אני מצילך מד' מלכיות הללו. פרי עץ הדר זו מלכות בבל, מה אתרוג זה דומה לזהב כך אנת הוא (רישא) [ראשה] די דהבא (דניאל ב' ל"ח). כפות תמרים זו מלכות מדי, מה עסקו של לולב זה ארוך כך המן נתלה על עץ ארוך של חמשים אמה, וענף עץ עבות זו מלכות (מדי) [יון], מה הדס זה עשוי קליעה, כך מלכותם עשויה קליעה. א"ר סימון קכ"ז דוכוסין, קכ"ז אפרכסין, קכ"ז מלכים העמידה יון. וערבי נחל זו מלכות אדום שמכתבת טרוניא (מבלי) [מכל] אומה ולשון ומעכבת אותם בהם.
(בראשית כה, לא - לב) תני ר' אליעזר אומר כשהיו יעקב ועשו במעי אמן אמר יעקב לעשו עשו אחי אנחנו שנים לאבינו, שני העולמים לפנינו העוה"ז והעוה"ב, העוה"ז יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן וקיחת אשה והוליד בנים ובנות, אבל העולם הבא אין בו כל המדות הללו, רצונך טול אתה העוה"ז ואני אטול העוה"ב. ומנין שכך הוא שנאמר ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי, כיום זה בחר לך כיום שהיינו בבטן. ולמה קורא העוה"ב בכורה מפני שהוא ארוך וזה קצר. הנה אנכי הולך למות, מיד כפר בתחיית המתים, מה חיים שיש בהם רוח ונשמה מתים, וכיון שמתו מנין שיחיו, ולמה אצטער אני שלא אעשה תאותי בעוה"ז ולהמתין [ל]עולם שאין בו שכר טוב. מיד נטל עשו בחלקו העוה"ז ויעקב נטל בחלקו העוה"ב.
(בראשית כה, לג) ויאמר [יעקב] השבעה לי. הה"ד חכם בעיניו איש עשיר (ודל מבין יחקרנו) (משלי כ"ח י"א) זה המן הרשע, ודל מבין יחקרנו (שם) זה מרדכי. ד"א [איש עשיר] זה עשו שבזה את הבכורה בשביל הלעטה וכפר בתחיית המתים, ודל מבין יחקרנו, ומי זה, [זה] יעקב שחקר דעתו בשבועה אם ברצון לבו היה מוכר הבכורה, וכדי שלא יוכל לחזור בו שנאמר השבעה לי כיום. מכאן אתה למד שבבטן נשבע לו על כך ליטול העוה"ז בחלקו ולהניח העוה"ב בחלקו של יעקב. ויאמר [יעקב] השבעה לי, הה"ד מזקנים אתבונן (תהלים קי"ט ק') ממי למד יעקב שלא קיים תנאיו כי אם בשבועה, מאברהם שלא קיים דבריו עם אליעזר כי אם בשבועה. וישבע לו, במה השביע יעקב לעשו, א"ת בהקב"ה, והלא כפר בו, וא"ת במילה, והלא כפר בה, נשבע בחיי יצחק אביו שהרי בכבוד אבותיו היה זריז. וימכר את בכורתו ליעקב, מה חשב יעקב כשקנה את הבכורה, וכי אפשר לו לפשוט להיות בכור, אלא מנח למד, אמר יעקב והלא יפת בכור היה ונח לא נתן את הבכורה אלא לשם שנאמר ברוך ה' אלהי שם (ט' כ"ו) ואומר וישכון באהלי שם (שם כ"ז). הריני למד שמי שיש בידו הבכורה, בידו היא לתנה למי שיחפוץ אעפ"י שאינו בכור, שהרי הכתוב מעיד על שם שהיה כהן שנאמר והוא כהן לאל עליון (י"ד י"ח), לכך קנה יעקב את הבכורה.
(בראשית כו, א) מלבד הרעב הראשון. וכי מה צורך להזכיר הרעב שהיה בימי אברהם, לומר לך שלא בא הרעב בימי אברהם אלא כדי לנסותו, אף רעב שבא בימי יצחק לא בא אלא כדי לנסותו, לקיים מה שנאמר ה' צדיק יבחן (תהלים י"א ה'), ואומר טרף נתן ליראיו (שם קי"א ה') כדי לבחון, אבל לעתיד לבא יזכור לעולם בריתו (שם).
(בראשית כו, ג) גור בארץ הזאת. אעפ"י שאמרתי לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת (י"ב ז') עדיין מתבקש לכם זכות למתנות הארץ ואין עליה עדיין אלא גר. וכן אברהם אמר גר ותושב אנכי (כ"ג ד'). הוי גור בארץ הזאת.
(בראשית כו, א) הרעב הראשון. ראשון לנסיון, הראשונים באו על חטא בימי אדם הראשון ובימי (אבימלך) [למך], אבל הרעב שבא בימי אברהם ובימי יצחק לא באו אלא לנסיון. ד"א הראשונים לא באו אלא בשביל רשעים ואלו באו בשביל הצדיקים.
(בראשית כו, יב) ויזרע יצחק. הה"ד אל יתהלל החכם (ירמיה ט' כ"ב), אם אין חכם מכיר למי שבראו היאך הוא חכם, ואף ברשעים יש חכמים, שנאמר כי בכל חכמי הגוים (שם י' ז'), הוי חכמים בעיניהם (ישעיה ה' כ"א), חכמים בני אדם שהבינו דרכי חמה ולבנה ומזלות, מה חמה יתירה על הלבנה וחלקוה אל החדשים, התקינו השנים על התקופות והחמה והשנים נוהגות ובאות כמו שהתקינו לא חסר ולא יתר, חכמים הם לתקן התקנה הזאת הגדולה לידע דרכי ה' ברקיע ולא ידעו להכיר מי שבראן ואת כל העולם, חכמים לבנות מדינות וכרכים ולעשות כלי זין וכלי מלחמה, לכבוש את הים בלא דרך ולא שביל [מהלכים] ברוח על פני המים ולא החכימו לומר מי עשה את הים, מי משיב את הרוח, הרי חכמים לכל דבר ובדבר אחד הם טפשים באמת, אבדו חכמתם שלא הכירו להב"ה, ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים (ירמיה י' ח'), בגיהנם ידלקו שהיא יחידית, מה שבח לאלו בחכמתם. ואל יתהלל הגבור (שם ט' כ"ב), אף הרשעים נקראו גבורים, הוי גבורים לשתות יין (ישעיה ה' כ"ב). מי הן הגבורים אלו הן הצדיקים שכובשים את יצרם שנאמר טוב ארך אפים מגבור גו' (משלי ט"ז ל"ב), שהם מושלים ביצרם לעשות רצון המקום, וכה"א לא בגבורת הסוס יחפץ (תהלים קמ"ז י'), אלא במה הוא רצונו, רוצה ה' את יראיו (שם י"א). (ו)אל יתהלל עשיר בעשרו (ירמיה ט' כ"ב) אם אינו נותן צדקה וגומל חסד מנכסים שלו אין לו אלא תקלה וכה"א עשר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה' י"ב) (ואם) [ואבד] העשר ההוא בענין רע (שם י"ג) שעיניו רע כנגד גבאי צדקה, אומר' (ליתן) [לו תן] לשבויים, (הן) [תן] לעניים, להברות אבלים, לקבור מתים והוא נוזף בהם ומקללם, אומר להם אין לכם מלאכה או אי אפשכם לעמול, לפיכך אין עשרו מתקיים בענין רע, שהוא מגנה את גבאי צדקה, ובמה הוא שבחו של אדם השכל וידוע אותי (ירמיה ט' כ"ג), הסתכל ועשה מה שאני עושה, כי אני ה' גו' (שם), אם עשית כל המעשים הללו הרי את כיוצא בי. רצונך שתתקרב לי הוי דן כראוי, עשה צדקה שהיא חביבה עלי יותר מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח (משלי כ"א ג'). חטא אדם ישוב ויתן צדקה ויגמול חסד וימחל לו, בחסד ואמת יכפר עון (שם ט"ז ו'), אם יש לו לאדם אלף רבוא זהב אין עומדין לו בעת צרתו, שכן הוא אומר לא יועיל הון ביום עברה (שם י"א ד'), ומי עומד לו, איסר אחד שהוא נותן שנאמר וצדקה תציל ממות (שם). עני אחד סומא בב' עיניו ואין לו מה יאכל נתן לו אדם איסר או לגימא אחת אל יאמר אדם בעצמו כלום יודע הסומא מי נתן לו, אמר הב"ה אני רואה את הסתרים אני משלם על ידיו, הוי וצדקה תציל ממות, לכך נאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל (ירמיה ט' כ"ג). ולפי שידע יצחק כח הצדקה לפיכך נתן נפשו עליה הה"ד ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו', כד"א זרעו לכם לצדקה (הושע י' י"ב). ד"א ויזרע יצחק, הה"ד מלוה ה' חונן דל (משלי י"ט י"ז) א"ר עקיבא משל לה"ד אם היה דניסטס לבעל הזמורה הרי לבו גס בו, אם ילוה להגמון אחד כמה יהא לבו משתבח, הלוה למלך עאכו"כ, כך אלולי הדבר שכתוב כל האומרו חייב מיתה, אמר הקב"ה רצונך שתהא דניסתס שלי ויהיה שמח לבך תן לעני, הוי מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. הא כיצד היה ככר בעשר פרוטות והעני עומד ליקח ואין לו אלא תשעה ובא אחד ונתן לו פרוטה, נטל את הככר ואכלו ושבה נפשו אליו, אמר הב"ה אף כשנפשך מצפצפת לצאת מגופה הריני משיבה לתוך גופך, הוי וגמולו ישלם לו. לפיכך היה יצחק זהיר בצדקה, הה"ד ויזרע יצחק וגו', כד"א זרעו לכם לצדקה. פתוח תפתח את ידך (דברים ט"ו ח'), העושה מצוה מדוחק סוף עושה אותה מריוח, והמבטל מצוה מעושר סופו לבטלה מעוני. וכה"א פתוח תפתח את ידך ר' יונתן בן יוסי אומר פתוח תפתח גו' פתח ליתן עד שלא תפתח ליטול. ב' ידות הן אחת פתוחה ליתן ואחת פתוחה ליטול, כמה בין (זה לזה) [זו לזו], כמה הנותן צריך ליתן הודאה לפני הקב"ה שעשאו מן הנותנין ולא מן הנוטלין. ב' ידים אחת מלמעלה ואחת למטה, יד העני מלמטה ויד בעל הבית מלמעלה, כמה זה צריך ליתן הודאה שהיתה ידו העליונה ולא התחתונה. ד"א פתוח תפתח את ידך, כל הנותן צדקה [לא] לעצמו בלבד הוא מטיב, שאף לכל הבריות הוא מטיב, שנאמר פתוח תפתח, אם פתחת ידך לעני תפתח השמים להוריד הגשמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (דברים כ"ח י"ב), נמצא זה מטיב לעצמו ולכל העולם, ואל יאמר אדם מחסר אני מנכסי, מה אני לעניים, יסתכל אדם שכל מה שאינו חסר אינו מוסיף. שער הראש והזקן שהם מסתפרין מגדילין, גבות העינים שאינן מסתפרין אינם גדלים כלום, ולכך נמשלו ישראל לרחל, אם גוזזין אותה מגדלת שער בכל שנה, והחזיר שאינו נגזז אינו מוסיף, כך הם ישראל והאומות, ראו כמה לנותן צדקה למי שאינו נותן, כרחל וכחזיר. אם נתת צדקה לא משלך אתה נותן אלא משל הקב"ה שנאמר לי הכסף ולי הזהב (חגי ב' ח'). וכן דוד אמר כי ממך הכל ומידך נתנו לך (דה"א כ"ט י"ד). וכן היה ר' אליעזר איש ברתותא אומר כבדהו משלך כי אתה ושלך שלו. ר' מאיר אומר כבד למלך משלו שאתה וכל אשר לך משלו. ומנין אתה אומר שבזכות הצדקה הגאולה באה ובית המקדש נבנה שנאמר ציון במשפט תפדה (ישעיה א' כ"ז), זו היא הגאולה, ושביה בצדקה (שם) אלו הגליות, שבזכות הצדקה הגליות מתכנסות. ומנין אתה אומר שמתן הצדקה נותן שלום בעולם שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום (שם ל"ב י"ז), כל מי שיש בו צדקה וגמילות חסדים אפילו כל מעשיו רעים אין גזר דינו מתחתם ליאבד, שכן בסדום לא נחתם גזר דינם אלא על שלא היו נותנים צדקה שנאמר ויד עני ואביון לא החזיקה (יחזקאל ט"ז מ"ט). ואף אנשי דור המבול לא הכירו את בוראם ולא רצו לעשות צדקה, אף הם אבדו מן העולם. וכן אליפז אומר מבלי משים לנצח יאבדו (איוב ד' כ'). הרשעים תלמידיו של נבל שנאמר ולקחתי את לחמי וגו' (ש"א כ"ה י"א) ואח"כ הרשעים אומרים למה אני נותן את שלי לעני, אין המקום יכול ליתן לו, אלא לפי שהוא שונאו לא נתן לו, ואני נותן לשונאו של הקב"ה, ואינם יודעים שהנכסים לנסיון הם ניתנין לאדם, ולכך נקרא שמם נכסים שנכסים מזה ונתנין לזה. ר' אלעזר בן עזריא אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה וגו' למען יברכך (דברים כ"ד י"ט), הכתיב ברכה למי שבאה על ידו מצוה בלא מתכוין, אמור מעתה היה הסלע צרורה לו בסדינו ונפלה ממנו ומצאה העני ונתפרנס בה הרי הכתוב קובע ברכה כשוכח עומר בשדהו.
(בראשית כז, כב) הקול קול יעקב. הה"ד לכן כאכול קש לשון אש (ישעיה ה' כ"ד), וכי יש קש שאוכלת אש, והלא דרכו של אש לאכול את הקש, אלא זה עשו שנמשל לקש ששולט בבית יעקב שנמשל לאש, שבשעה שישראל משליכים מידיהם ד"ת לארץ שולטים בהם, הה"ד לכן כאכול קש לשון אש, זה ביתו של עשו שנמשל לקש שנאמר ובית עשו לקש (עובדיה א' י"ח), לשון אש זה [בית] יעקב דכתיב והיה בית יעקב אש (שם). וחשש, תהרו חשש (ישעיה ל"ג י"א), להבה ירפה (שם ה' כ"ד), זה ביתו של יוסף דכתיב ובית יוסף להבה (עובדיה שם). שרשם (ישעיה ה' כ"ד), אלו האבות שהם שרשיהן של ישראל, ופרחם (שם) אלו השבטים שהם פרחיהם של ישראל, וכ"כ למה, כי מאסו וגו' (שם) תורה זו תורה שבכתב, (את) [ואת אמרת קדוש ישראל נאצו (שם)] זו תורה שבע"פ, הוי הקול קול יעקב.
(בראשית כז, כז - כח) וירח את ריח בגדיו. רב אמר כיון שצפה אביו יצחק שהבוגדים שיצאו מיעקב יתנו ריח טוב שיעשו תשובה, מיד שרתה עליו שכינה וברכו, הה"ד וירח את ריח בגדיו, בוגדיו, כגון יוסף משתיתא ויויקים בן צרורות. ראה ריח בני, גדולה היא התשובה שאפילו הרשעים הבוגדים לפני יוצרם מתקבלים כריח הקטרת שנאמר מר ואהלות וגו' (תהלים מ"ה ט') אל תקרא בגדותיך אלא בוגדותיך. וכן יצחק אמר כשהריח ריח הבגדים, ראה ריח בני כריח שדה, זה ריח הקטרת שמקטירין בבית המקדש שנקרא שדה, כד"א ציון שדה תחרש (ירמיה כ"ו י"ח). אשר ברכו ה', כד"א כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה (תהלים קל"ג ג'). א"ר יודן בן פזי בדיאתקי נתתי הטל ליעקב מתנה הה"ד ויתן לך האלהים מטל השמים. א"ר שמואל בר נחמן בשעה שישראל באים לידי עברות והגשמים נעצרים, הם מביאים להם זקן אחד כגון ר' יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדים, אבל הטל אינו יורד בזכות בריה, מ"ט כטל מאת ה' וגו' אשר לא יקוה לאיש (מיכה ה' ו') הוי ויתן לך האלהים וגו'.
ויתן לך האלהים. הה"ד והיה שארית יעקב (מיכה ה' ו'), זה היה השארית שאמר הקב"ה לאליהו, והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים וגו' (מ"א י"ט י"ח). ואלו הן שהפריש בימי גדעון שנאמר כל אשר ילק בלשונו וגו' ויהי מספר המלקקים [וגו'] שלש מאות (שופטים ז' ה' - ו') אלו שלא כרעו לבעל, וכל יתר העם כרעו על ברכיהם לשתות מים (שם) שהיו משתחוים לע"ז. ומאלו שלש מאות שלא כרעו [ולא] השתחוו לע"ז עמדו אלה ז' אלפים, ועליהם הוא אומר והיה שארית יעקב. א"ר פנחס בר חמא, א"ל ישראל כטל אתה עושה אותנו, א"ל שאתם זכים, וכה"א וישכון ישראל בטח בדד (דברים ל"ג כ"ח) ואין בטח אלא רוחצן כד׳׳א וישבו במדבר לבטח (יחזקאל ל"ד כ"ה). בדד, לא כבדד שאמר משה, ה' בדד ינחנו (דברים ל"ב י"ב), ולא כבדד שאמר ירמיה, מפני ידך בדד ישבתי (ירמיה ט"ו י"ז), אלא כבדד שאמר אותו רשע, הן עם לבדד ישכון (במדבר כ"ג ט'). עין יעקב (דברים ל"ג כ"ח) בברכה שברכן יעקב אביהם והיה אלהים עמכם (מ"ח כ"א) אל ארץ דגן ותירוש (דברים שם) בברכה שברכן יצחק אביהן ויתן לך וגו' ורוב דגן ותירוש. אמר להם הק"בה כשם שהטל אין בריה שולטת בו, כך כשאתם עושים רצוני אין בריה שולטת בכם. וכן את מוצא שהקב"ה לא נתן רשות לצדיקים למנעו. גדעון אמר הנה אני מציג וגו' אם טל יהיה על הגזה לבדה (שופטים ו' ל"ז), א"ל הב"ה אני כתבתי אהיה כטל לישראל (הושע י"ד ו') ואתה אמרת [ו]על כל הארץ (יהיה) חורב (שופטים שם), איני עושה כן, מנין שאין כתוב ויעש אלהים כן, אלא ויהי כן וישכם ממחרת ויזר את הגיזה (שם ל"ח), מעצמו היה כן שלא שמע הקב"ה לעשות כן, שאין כתוב שעל הארץ היה חורב. אבל כשאמר יהי נא חרב על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל (שם ל"ט), מיד ויעש אלהים כן (שם מ'), הה"ד ויהי חרב על הגיזה [לבדה] ועל כל הארץ היה טל (שם). וכן אתה מוצא שלא שמע הקב"ה לאליהו על הטל, ולמה לא שמע הקב"ה לבריה על הטל, לפי שמתנה היא ליעקב, שנאמר ויתן לך האלהים וגו'.
ויתן לך האלהים. מהו האלהים בדין, אם היה ראוי ליתן לך בדין יתן ואם לאו לא יתן. אבל לעשו הנה משמני הארץ יהיה מושבך (כ"ז ל"ט), בין ראוי ובין אינו ראוי יתן לך. ולמה ברכן יצחק כן, אלא כך אמר יצחק, יעקב צדיק אפילו עושה ומתיסר אינו קורא תגר, אבל עשו הוא רשע ויאמר כשם שהתפללתי לע"ז ולא מצאתי בה ממש כך התפללתי לפני הקב"ה ולא מצאתי בו ממש. וכן עשה שלמה בסדר תפלתו, כשיהיה אדם מישראל בא ומתפלל כאן אם היה ראוי ליתן לו תן לו, הה"ד ונתת לאיש ככל דרכיו (מ"א ח' ל"ט), אבל הנכרי כל מה שהוא מבקש, שנאמר ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי (שם מ"ג). ד"א האלהים, א"ל אימתי אתה מרגיש בברכות הללו כשיטול הקב"ה מלכותו ויודיע אלהותו. אבל לעשו מה הוא אומר הנה משמני הארץ גו' שהוא מקבל מיד.
(בראשית כז, ל) כאשר כלה. מהו כאשר כלה, כיון שנתברך יעקב נשתכלל העולם כד"א ויכלו השמים (ב' א'). ד"א יצא מעוטר בברכות ככלה. ד"א כאשר כלה שנתברך עשר ברכות כנגד עשר הדברות שעתידים בניו לקבל, שנקראת התורה כלה כד"א ויתן אל משה ככלותו (שמות ל"א י"ח) ככלתו כתיב.
(בראשית כז, לו) ויאמר הכי קרא שמו יעקב. הה"ד אשר קרך בדרך (דברים כ"ה י"ח). ר' יהודה אומר קרך, טמאך, כד"א מקרה לילה (שם כ"ג י"א). ור' נחמיה [אומר] קראך ודאי, מה עשה עמלק ירד לו לבית ארמון מצרים ונטל טומסיהון של שבטים שהיה שמם חקוק עליהן ובא ועמד חוץ (לעגן) [לענן] והיה קורא ראובן שמעון לוי אחוכון אנא, פוקו דאנא בעי למעבד עמכון פרקמטיא, וכשהיה אחד מהם יוצא היה הורגו. ורבנן אמרין הקירן לפני אומות העולם. א"ר חוניא משל לאמבטי רותחת וגו'.
(בראשית כז, לט) הנה משמני הארץ יהיה מושבך. הה"ד למנצח על השמינית (תהלים י"ב א'). א"ר איבו אמרו ישראל לפני הקב"ה לכשתכניס אותנו מח' מלכיות אנו מקלסים אותך הה"ד והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו [וגו'] אשר ישאר מאשור וגו' (ישעיה י"א י"א). ד"א למנצח על השמינית זו אדום שהיתה משתמנת מאחרים ואחרים משתמנים ממנה. א"ר יהושע בן לוי מלכות שהיא מושחלת בין מלכות למלכות, הה"ד ראשה די דהב טב, חדוהי ודרועוהי (דניאל ב' ל"ב) תרין וירכותיה תרין שקוהי תרין גום ארכבתהון רגלוהי תרין וקרסולוהי הא תמניא. א"ר שמואל בר נחמני אינון וסמריהון. ד"א למנצח על השמינית. זה עשו שנטל שמנו של עולם כד׳׳א הנה משמני הארץ יהיה מושבך. ד"א הנה משמני הארץ, הה"ד מכל משמר נצור לבך (משלי ד' כ"ג), זו שבת כד׳׳א שמור את יום השבת (דברים ה' י"ב), כי ממנו תוצאות חיים (משלי שם), בזכות השבת עתידין ישראל לנחול את הארץ שנאמר אם תשיב משבת רגלך וגו' והרכבתיך על במתי ארץ (ישעיה נ"ח י"ג - י"ד), ואין תוצאות אלא ישראל שנאמר והיו תוצאותיו מנגב (במדבר ל"ד ד'), והיא נקראת חיים כד׳׳א אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קט"ז ט'). ד"א מכל משמר נצור לבך, שלא ישא אשה שאינה הגונה לו שנאמר לשמרך מאשה זרה (משלי ו' כ"ד), כי ממנו תוצאות חיים אם נשא אשה הגונה לו זוכה לצאצאים בעלי תורה, כד׳׳א עץ חיים היא למחזיקים בה (שם ג' י"ח).
(בראשית כז, מב) ותקרא ליעקב בנה הקטן. וכי מן התולדות איני יודע שעשו בנה הגדול ויעקב בנה הקטן, למה הוצרך לומר את דברי עשו בנה הגדול ותקרא ליעקב בנה הקטן לומר לך אעפ"י שאמר יצחק (ליעקב) [לעשו] ואת אחיך תעבוד (כ"ז מ') לא קבל עליו, אלא כשם שהיה נוהג עמו בגדלות שררה קודם הברכה כך עשה אחר הברכה, וללמד על יעקב הצדיק שלא זחה דעתו עליו על הברכות, וכשם שהיה מקטין עצמו ביותר קודם שנתברך כך היה מקטין עצמו אחר שנתברך.
(בראשית כז, מג - מה) וקום ברח לך. הה"ד דום לה' והתחולל לו (תהלים ל"ז ז'), קבל עליך את הדין אפילו אתה נשחק ונעשה חלל על שמו של הקב"ה, (ו)אל תתחר במצליח [דרכו] (שם) לא תראה בשלותן של רשעים ותעמוד כנגדן ותאמר היאך אלו שמחים, באיש עושה מזימות (שם) לא תעמוד כנגד שעתו של עשו הרשע שכתוב בו יקרבו ימי אבל אבי וגו' (כ"ז מ"א), אלא מהו הרף מאף ועזוב חמה (תהלים שם ח'), לא תבט אלא במה שאמרה רבקה ליעקב וקום ברח לך גו' עד שוב אף אחיך. (ו)אל תתחר אך להרע (שם), אם עשית כן משלח אני ומכנס גלותכם כמ"ש ושלחתי ולקחתיך משם, ולמה לא תתחר בהם שאין להם שלוה אלא בעוה"ז, ומיד כי מרעים יכרתון גו' וענוים (המה) ירשו ארץ וגו' (שם ט' - י"א). ושלחתי ולקחתיך משם הה"ד ויברח יעקב שדה ארם (הושע י"ב י"ג). כל עבדות ישראל ללבן לא עשה אלא בשביל צווי אמו שא"ל ושלחתי, והוא לא חזר עד שלוחה שנאמר ותמת דבורה מינקת רבקה (ל"ה ח'), וכי מה טיבה של דבורה אצל יעקב אלא ששלחה אותה אליו רבקה אמו כדי שישוב, כשם שאמרה לו ושלחתי ולקחתיך משם.
(בראשית כח, א) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. הה"ד ברכות לראש צדיק (משלי י' ו'), בשעה שנתברך יעקב מאביו בתחלה אמר שיר של פגעים עליו ואמר יושב בסתר עליון, אמר לה' מחסי, כי הוא יצילך גו' לא תירא גו' עד רק בעיניך תביט (תהלים צ"א א' - ח') ברכו אביו. ואף רבקה אמרה ברכתה כנגדן ואמרה כי אתה ה' מחסי וגו', לא תאנה וגו' עד על שחל וגו' (שם ט' - י"ג) ברכתו... לעשות חזקה בזה המקום התחילו לעשות עמו מריבה.
(בראשית כו, כד) וירא אליו ה' בלילה ההוא. כשם שנראה לאברהם ג"פ כך נראה ליצחק, ללמדך שהיה צדיק כיוצא בו. בעבור אברהם עבדי, הגיד לו שאעפ"י שמת אברהם, זכותו עומדת לבניו, וכה"א נוצר חסד לאלפים (שמות ל"ד ז'). כשנתבשר אל תירא כי אתך אנכי, מיד ויט שם אהלו ויכרו (כ"ו כ"ה) עשו חזקה במקום.
(בראשית כז, א) תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מ"ה י"ז), מדבר ביצחק ובאברהם. אברהם נתברך, וה' ברך את אברהם (כ"ד א'), ויצחק ויברכהו [ה'] (כ"ו י"ב). אברהם הוליד [צדיק] ורשע, ויצחק הוליד צדיק ורשע, אברהם אשתו עקרה ויצחק ג"כ, אברהם כתוב בו זקנה ויצחק ג"כ ויהי כי זקן יצחק.
(בראשית כז, ו) הנה שמעתי את אביך מדבר. אמרה רבקה ליעקב, בני שמעתי את אביך שקרא לעשו וא"ל הלילה ליל הפסח הוא ובו עליונים אומרים שירה, הלילה הזה בו אוצרות טל חיים נפתחים, היום הזה ברכת טללים, הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים עד שאני בעודי, ואוכלה. ובזכות כך תזכה להתברך. (ואני) [ו]אברכך לפני ה' לפני מותי. מהו לפני ה'. תשרה עלי רוח הקדש והברכות יהיו מאצלו. אמרו רבותינו יצחק לא הזכיר ה' ורבקה למה הוסיפה בדברים ואמרה לפני ה', לא אמרה כן אלא לחבב הברכות בעיני יעקב. אמרה לו אל תהי סבור שברכת אביך היא קלה, שכל מה שהוא מברך מכח הקב"ה הוא, שכבר מסר הברכות לאברהם וכשיברך הקב"ה יהיה שם ועל ידו יברך.
(בראשית כז, טו) החמודות. אלו בגדי אדם הראשון שהלבישו הקב"ה בגדי כהונה שנאמר ויעש [וגו'] כתנות עור (ג' כ"א). שהיה בכורו של עולם, שעד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, ואדם מסר(ה) [ם] לשם בכורו של נח, ושם לאברהם ואברהם ליצחק ויצחק לעשו שהיה בכורו, ועשו היה רואה את נשיו עובדות ע"ז והפקידן אצל אמו הה"ד אשר אתה בבית.
(בראשית כז, כב) הקול קול יעקב. עשו אם הגיעו צרה התחיל מחרף ומגדף, אבל אתה אם הגיעוך יסורין כבוש יצרך ולא תכעיס בקולך את יוצרך, וכה"א לך עמי בא בחדריך (ישעיה כ"ו כ'), הסתכל בחדרי לבך וראה שלא לפי עוונותיך הבאת[י] עליך יסורין, שאין חדריך אלא חדרי כליות שנאמר חופש כל חדרי בטן (משלי כ' כ"ז), ואם באו עליך יסורין לא תפתח פיך ותקרא תגר אחר מדת הדין אלא סגור דלתיך בעדך (ישעיה שם), למה, חבי כמעט רגע עד יעבר זעם (שם), שאין היסורין לעולם אלא עוברין הם, שאם מפטט אתה בקולך הרי ידיו של עשו עושות כך. אם הקול קול יעקב הרי הידים ידי עשו, שכן אתה מוצא ברפידים פטטו ישראל בקולם ואמרו היש ה' בקרבנו (שמות י"ז ז'), בא עליהם עמלק מיד שנאמר ויבא עמלק (שם ח'). ד"א הקול קול יעקב, אין לך תפלה שנשמעת שאין בה מזרעו של יעקב, ואין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו שנאמר והידים ידי עשו, אתיא כההוא דאמר ר' יוחנן, בשוט לשון תחבא (איוב ה' כ"א), בהרהורי לשון תחבא.
(בראשית כז, כד) ויאמר אני. אינו אומר אני עשו, אלא אני, כלומר אני יעקב, מכאן שקשה לצדיק לדבר שקר משום שנאמר דובר שקרים לא יכון (תהלים ק"א ז'). אבל יצחק לא הבין הדבר.
(בראשית כז, כה) ויאמר הגישה לי. אינו אומר הבא אלא הגישה, ללמדך שכל מי שמאכיל אביו כאלו מגיש קרבן להקב"ה, וכן בדין שג' שותפין יש באדם.
(בראשית כז, כו) גשה נא ושקה לי. למה אמר שישקנו, לפי שבשעה שצפה יצחק רשעים עומדים מיעקב נתעגמה דעתו עליו ונסתלקה הימנו רוח הקדש, לפיכך אמר ליה שישקנו, כדי שתשרה עליו רוח הקדש מתוך השמחה, שאין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה שנאמר והיה כנגן המנגן וגו' (מ"ב ג' ט"ו).
(בראשית כז, כח) אני ישנה ולבי ער (שה"ש ה' ב'), יעקב היה ישן לו שלא יטול את הברכות, קול דודי דופק (שם), זה הקב"ה שהוא נתן הדבר בלבך. פתחי לי אחותי (שם), הודיעה הקב"ה שאין יעקב נוטל קללות אלא ברכות, ומהו שקראה תמתי (שם), על שילדה תאומים. שראשי נמלא טל (שם), שעטר הקב"ה ליעקב ברכת טל הה"ד ויתן לך האלהים מטל השמים. א"ר פנחס הכהן מנין אתה אומר שיעקב שותף עם בוראו בכל דבר שנאמר לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא (ירמיה י' ט"ז). כו ז להלן כתוב וישלח אבימלך [וגו'] ויקח את שרה (כ' ב') וביצחק לא מצינו ששלח ליקח את אשתו, מלתא אמר', (דנחית) [דנכית] ליה חויא חבלא מדחיל ליה. (אסא) [אריא] חד בר סיבי סגי ולא מצי הוה דנתכסי נפשיה בצניעותא, צבי הוה דנוחי (ואבדיה) [ואבריה] נפשיה ונפל למערתא, וכל חיותא דאתיא הוה דנסטריה, אחיד הוה ליה ואכליה. אתה תעלא וקם לבר אמערתא ושייליה להיכן אנת מרי קודם, א"ל אריה מטול מנא לא קריב את לותי ולא עול אנת למערתא, א"ל תעלא אלולי דחזי אנא עקבתא דסגיאי דאעלן בתרעא ודנפקין ליתנא, חזי עייל הויתי, מלפא דין דנש דחד זמן גדיש לון אולצנא מן דחזון קינדוקוס מפסין וערקין מיניה, כך אבימלך ע׳׳י שלקה על לקיחתו שרה לכך לא לקח את רבקה.
(בראשית כו, כב) ויעתק משם. מכאן אתה למד כשהשעה דוחקת אדם ב' פעמים חזקה הוא וצריך לדחות מפניה. ויחפור באר אחרת, מכאן ששנוי המקום מסייע לנדחק.
חביבין יסורין שמצילין את האדם ביום הדין שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה (תהלים צ"ד י"ב) למה, להשקיט לו מימי רע (שם י"ג). א"ר לוי זה יום הדין ויום המיתה. רבנין אמרי זה ר"ה ויוה"כ.
(בראשית כז, כב) הקול קול יעקב. הה"ד אל גנת אגוז ירדתי (שה"ש ו' י"א), למה נמשלו ישראל לאגוז, אלא אם יטול אדם קופה וממלא אותה תמרים וגרוגרות ויבקש ליתן לתוכה דברים דקים חטים או שומשמין אינה מחזקת, אבל אם יש בתוכה (תמרים) אגוזים ומבקש ליתן בתוכה דברים דקים מחזקת היא, כך אם יבאו גרים מכל העולם להתערב בישראל מחזיקים הם אותם לכך נמשלו באגוז. ד"א אל גנת אגוז א"ר לוי כל הפירות אתה משליכן ואין להן קול אבל אגוז כלו קול, כך ישראל כשמגעת להם צרה מרצין בקולן לפני הקב"ה, מפני שהוא ירושתן, ולכך נאמר הקול קול יעקב (קול יעקב). ד"א מה אגוז יש לו ד' פרדים כך ישראל יש להם ד' דברים מועילים וטובים, מקרא משנה (פרק) [הלכה] והגדה.