(בראשית יח, א) הה"ד עד שיפוח היום (שה"ש ד' ו'), הרתיח הב"ה אותו היום שמל אברהם כד׳׳א כחם היום. ונסו הצללים (שם) שלא באו אצלו עוברים ושבים כדי שלא יצטער אברהם להכניסם ולכלכלם, ואין צללים אלא אורחים שנאמר כי על כן באו בצל קורתי (י"ט ח'). אלך לי אל הר המור (שה"ש שם), נתן הב"ה כח באברהם, ביום שמל את עצמו מל את ישמעאל וכל אנשי ביתו והיה הדם יוצא כנהר והעמיד מהערלות גבעה. אמר הב"ה למלאכי השרת באו נבקר את החולה, אמרו מה אדם ותדעהו (תהלים קמ"ד ג') אתה הולך למקום הטנופת של דם, א"ל חייכם ערב עלי אותו ריח של דם ובשר של ערלות מריח לבונה שנתנה בקטרת ובמנחות, שנאמר וירא אליו ה'. אל הר המור זה אברהם שנקרא מר שנאמר מר ואהלות קציעות (תהלים מ"ה ט') ואל גבעת הלבונה (שה"ש שם) גבעת של ערלות שהיא חביבה לפני המקום מהלבונה שהיו מקריבים במקדש. כבשים בני שנה (שמות כ"ט ל"ח). שמאי והלל, א' אומר למה נקראו כבשים שמכבסין עונותיהן של ישראל, וא' אומר למה נקראו כבשים שכובשים עונותיהם של ישראל.
ד"א וירא אליו ה'. עד שמל אברהם היה נגלה עליו הב"ה כאלהים (וגלגלו) [ונגלה] לו המצוה באלהים, ללמדך שכל מי שאינו שומר מצות מילה הקב"ה נפרע ממנו, אבל אחר שמל, הקב"ה נגלה עליו [ב]ה', ללמדך שכל המקיים מצות מילה הקב"ה מרחם עליו. באלני ממרא שכל הממרה בברית אברהם כאלון הזה שאינו עושה פירות כך אין לו זכות לעולם הבא.
(בראשית יח, ב) וירא וירץ לקראתם. כיון שראה אותם אברהם עומדים על גביו היה מתחרט ואומר אוי שלא ראיתי אותם מרחוק, באותה שעה הרחיק[ם] הקב"ה (ממנו) [מאברהם] מיד וירץ לקראתם. ד"א מהו וירץ לקראתם. מה ראה אברהם, אלא אמר אברהם אם רואה אני שכינה ממתנת יודע אני שהם בני אדם הגונים, ואם אין שכינה ממתנת עליהם יודע אני שאינן בני אדם מהוגנין, וכיון שראה שכינה ממתנת עליהן ידע שהן בני אדם הגונים ומיד וירץ לקראתם.
(בראשית יח, ג) אל נא תעבר מעל עבדך. א"ר אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אין קטן יכול לומר לגדול המתן לי עד שאבא אצלך, אבל הב"ה, אמר [לו אברהם] אל נא תעבור וגו'.
(בראשית יח, ה) ואקחה פת לחם. אמר מעט ועשה הרבה. ואף הקב"ה אמר מעט ועשה הרבה. שאמר וגם [את] הגוי וגו' (ט"ו י"ד) לא א"ל אלא בד' ונו"ן. אבל כשנפרע מהם נפרע בע"ב אותיות שנאמר או הנסה אלהים וגו' (דברים ד' ל"ד).
(בראשית יח, א) וירא אליו ה'. זש"ה כי חסד חפצתי ולא זבח (הושע ו' ו'), מצינו שהתורה ראשה וסופה ואמצעיתה ג"ח. ראשה קשט את הכלה שנאמר ויבן ה' [אלהים] את הצלע (ב' כ"ב). סופה קבר את המתים שנאמר ויקבור אותו בגי (דברים ל"ד ו'). אמצעיתה בקר את החולה שנאמר וירא אליו ה'. אמר הב"ה באו נרד ונבקר את החולה, שמדת בקור חולים גדולה היא לפני, וירד הקב"ה ומה [ומ"ה = ומלאכי השרת] לבקר את אברהם הה"ד וירא אליו ה'.
זש"א זה הדבר אשר צוה ה' תעשו (ויקרא ט' ו'), כנגד מי אמר משה המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד אברהם אבינו, לחנוני א' שהיה לו אוהב והיה כהן והיה לו טומאה בתוך ביתו והיה מבקש להביאו אל תוך ביתו, א"ל הכהן אתה מבקש שאכנס תוך ביתך, שמע לי והסר הטומאה מתוך ביתך, כיון שפנה החנוני את ביתו מן הטומאה הלך והביא הכהן אל ביתו. כך הקב"ה כשבקש להראות לאברהם אוהבו היתה ערלה תלויה בו ולא נראה לו, כיון שמל עצמו מיד נגלה עליו שנאמר בעצם היום הזה נמול אברהם (י"ז כ"ו) ואח"כ וירא אליו ה', לפיכך אמר משה לישראל אותו דבר שצוה ה' לאברהם, שימול, תעשו וירא אליכם כבוד ה'.
(בראשית יח, כג) ויגש אברהם. מה ראה אברהם לבקש רחמים על סדום וללמד עליהם סנגוריא, לומר שהיו בה צדיקים מה שלא חשב על שאר העיירות. א"ר יהודה הלוי לפי שעה שבא אמרפל וחבריו להלחם עם הסדומיים נפלו מלך סדום ועמורה לתוך הבורות ונצל מלך סדום, התחיל אברהם מהרהר בלבו אפשר נפל לבור ונצל תאמר שהיה כשר ובני עירו כשרים לכך אם אמצא בסדום (י"ח כ"ו). מדה אחת היתה בסדום היו נותנין עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותם אצל קיר נטוי ודוחים אותו ולוקחים את ממונן, הה"ד עד אנה תהותתו על איש וגו' כקיר נטוי גדר הדחויה (תהלים ס"ב ד').
(בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר. הה"ד גאות אדם תשפילנו (משלי כ"ט כ"ג) זה היה אדה"ר שנתגאה על המקום ועבר צוויו ואכל ונתגאה מלעשות תשובה, השפילו הב"ה וגרשו מג"ע. ושפל רוח יתמוך כבוד (שם), זה אברהם שהשפיל רוחו ואמר ואנכי עפר ואפר, ולכך קראו הקב"ה האדם הגדול בענקים (יהושע י"ד ט"ו) זה גדול מן האדם הראשון.
(בראשית יח, כח - לב) אולי יחסרון. למה פחת חמשה כדי שיגיע תשעה לכל עיר א' יצ... על דור המבול. ואולי ימצאון שם ארבעים כדי שיגיע שמנה לכל עיר ועיר כנגד אותם שמנה שנצולו בדור המבול. אולי ימצאון שם שלשים, כנגד ל' צדיקים שהעולם עומד עליהם. עשרים, מפני שהיה סבור שיש עשרה לוט ואשתו וד' בנותיו וד' חתניו, וכל אחד מהם עשה נפש הרי עשרים. ולמה עשרה כדי כניסה לכלן מסדום ומעמורה ד' איש ואשתו, אדמה וצבוים [וצער] ששה איש ואשתו. ד"א למה עשרה שכבר נשתיירו בדור המבול שמנה ולא נתלה העולם בזכותן. ד"א למה י' שהיה סבור שיש שם י' [לוט] ואשתו ו[ד'] בנותיו וד' חתניו. ר' יהודה בר סימון אומר נאמר כאן עשרה ובירושלים אפילו אחד, הה"ד שוטטו בחוצות ירושלים וגו' (ירמיה ה' א').
(בראשית כ, א) ר' אבין פתח ואולם הר נופל יבול (איוב י"ד י"ח) זה לוט שנפל מהר, זה אברהם, יבול שנשתייר ערום מכל אשר לו. וצור יעתק (ממקורו) [ממקומו] זה אברהם שנקרא צור, הביטו אל צור חצבתם (ישעיה נ"א א'), פנה ממקומו, לפי שחרב מקומו של סדום פסקו העוברים ושבים, אמר מה אני מפסיק צדק מביתי, הלך ונטה לו אהל בגרר, הה"ד ויסע משם אברהם. א"ר חייא עובר הייתי אצל כנישתא דבבלאי בצפורי ושמעית מינוקא דיתבין וקריין ויסע משם אברהם ארצה [ה]נגב, למדתי גדולים דברי חכמים שאמרו הזהר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן וכו' וכל דבריהם כגחלי אש, שמשעה שפירש אברהם ממנו היתה פרישתו פרישת עולם.
(בראשית יח, יא) ואברהם ושרה זקנים. מה ת"ל עוד ואברהם זקן (כ"ד א'), ר' אמי אמר כאן זקנה שאין [שיש] בה לחלוחית, להלן זקנה (שיש) [שאין] בה לחלוחית. באים בימים, א"ר אחא יש לך שהוא בזקנה ואינו בימים כגון שמואל הרמתי, בימים ואינו בזקנה כגון מרע"ה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה.
(בראשית יח, יב - יג) א"ר יהודה בר סימון בשעה שצחקה שרה אמנו ואומרת שהיא ראויה לילד אלא אברהם אבינו זקן, א"ל הקב"ה אתם (מזקינות) [מילדות] עצמכם (ומתילדות סברו כן) [ומזקינות חבריכן] ואני זקנתי לעשות נסים, הה"ד למה זה זה צחקה שרה [וגו'], לפי שלא האמינה האף פגע בה לפיכך נקצרו ימיה.
(בראשית יח, טז) ויקומו משם האנשים. קימה היתה למלאכים על שבאו אצל אברהם. וישקיפו על פני סדום, אין פני אלא זעם כד׳׳א ונתתי פני באיש ההוא (יחזקאל י"ד ח').
(בראשית יח, יח) ונברכו בו כל גויי הארץ. כשישראל עושים רצונו של מקום כל העולם מתברך על יושביו. אמר ר' נחמיה אמר הב"ה לאברהם ונברכו בו כל גויי הארץ אם לעותרא אינון עתירין (מהן) [מינן] אלא לשאלה, כשהן נכנסין לצרה הן שואלין [לנו] ואנו מגידין, כיוסף דניאל ומרדכי.
(בראשית יט, יז) אל תבט אחריך. אל תחוס עינך על שום דבר שהנחת אחריך בתוך ההפכה, כדי שלא יהפך לבך. ואשתו שהביטה חמלה על ביתה ונזרקה בה מינות ונתאותה לחזור שם ונדונה כהם במקצת כמ"ש ארץ פרי למלחה וגו' (תהלים ק"ז ל"ד).
(בראשית יט, כו) ותבט אשתו מאחריו. א"ר אליעזר עדית אשתו של לוט נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום והביטה לראות אם הן הולכות אחריה אם לאו וראתה אחריה שכינה ונעשית נציב מלח, הה"ד ותבט אשתו מאחריו של מלאך. ד"א מאחריו אחר שהזהיר אותם המלאך אל תביט אחריך.
(בראשית כ, טו) ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך. הה"ד רעך ורע אביך אל תעזוב (משלי כ"ז י'), ויהי אחרי כן וימת נחש וגו' ויאמר דוד אעשה חסד עם [חנון בן] נחש וגו' (דה"א י"ט א' וב') עד ורוח הקדש צווחת רעך ורע אביך אל תעזוב, בילקוט על הפסוק תמצא גו'. ובית אחיך אל תבא [ביום] אידך (משלי שם) זה יהורם בן יהושפט כיון שמלך עמד והרג כל אחיו שנאמר ויקם יהורם על ממלכת אביו ויתחזק ויהרוג את כל אחיו בחרב (דה"ב כ"א ד') הוי ובית אביך וגו'. טוב שכן קרוב וגו' (משלי שם) הה"ד כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב (שם כ"ו כ"ז). כרה שחת בה יפול, אלו בעלי שכם שהמליכו לאבימלך בן ירבעל בן פלגשו שהיה רשע גמור והניחו ליתר בניו שהיו כשרים שנאמר ויאספו כל בעלי שכם [וגו' וילכו] וימליכו את אבימלך (שופטים ט' ו'). (וילכו) ויגידו ליותם וילך ויעמוד בראש הר גריזים וישא קולו ויקרא (שם ז'), למה עמד וקלל בראש הר גרזים והלא לא נתנו הקללות אלא בהר עיבל, אלא אמר יותם הכותיים עתידים לומר שלנו הר גריזים שבו נתנו הברכות, ואינם יודעים ששם נתנו הקללות, היאך אותם שהיו עומדין [בהר עיבל] ומקללין, למי היו מקללין, לא לאלו שכנגד, נמצא הקללות באות על הר גריזים (התחיל אומר) [והברכות] על הר עיבל לפיכך אמר יותם איני מקלל את אחי ואנשי שכם אלא על הר גריזים. התחיל אומר הלוך הלכו העצים וגו' (שם ח') א"ר מנשיא משל הם הדברים הללו, הלוך הלכו העצים אלו ישראל שנמשלו לעצים, כד׳׳א כימי העץ ימי עמי (ישעיה ס"ה כ"ב), ויאמרו לזית מלכה עלינו (שופטים שם) זה עתניאל בן קנז שהיה משבטו של יהודה שנקרא זית כד"א זית רענן יפה [פרי] תאר וגו' (ירמיה י"א ט"ז). א"ל עתניאל בן קנז החדלתי את [דשני] וגו' והלכתי לנוע על העצים (שופטים שם ט'), ואניח את פלפול תורתי המאירה לעולם כשמן זית, שעליה נחלו ישראל כבוד, כד"א כבוד חכמים ינחלו (משלי ג' ל"ה), וכל העוסק בה מכבד להקב"ה ואקבל מלכות ואבטל מד"ת. ויאמרו העצים לתאנה לכי [את] מלכי עלינו (שופטים שם י'), זו דבורה הנביאה, מה התאנה הזאת מתוקה, כך היתה דבורה מתוקה לישראל שפנתה מכל עסקיה ושפטת את ישראל הה"ד (ויבא) [ויעלו] אליה בני ישראל למשפט (שם ד' ה;). מה אמרה להם החדלתי את מתקי (שם ט' י"א), זו תורה שהיתה עוסקת בה שנאמר ומתוקים מדבש (תהלים י"ט י"א). ד"א אניח דברי נבואתי שכתוב בה ותהי בפי כדבש למתוק (יחזקאל ג' ג'). ואת תנובתי הטובה (שופטים שם), זו השירה, ותשר דבורה (שופטים ה' א'), ואין תנובה אלא לשון שירה כד"א ותירוש ינובב בתולות (זכריה ט' י"ז). ויאמרו העצים לגפן (שופטים ט' י"ב), זה גדעון, מה הגפן עושים ממנו נסוך על גבי המזבח כך גדעון בנה מזבח והעלה עולות, מה אמרו לו, משול בנו גם אתה וגו' (שם ח' כ"ב), מה אמר להם, החדלתי את תירושי (שם ט' י"ג), אמר להם מניח אני אדון שבשמים שהוא ראש לכל וכל זמן ששמין בטחונם במקום ולא בב"ו הוא שמח בהם והם שמחים בו, ולי אתם אומרים שאמשול עליכם, לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם (שם ח' כ"ג). ועל דבר זה זכה אבימלך לשור על ישראל ג' שנים כנגד ג' דברים הללו שהשיב גדעון לכבודו של מקום. כיון שראו כך ויאמרו [כל] העצים אל האטד (שם ט' י"ד), זה אבימלך שלא היו בו מעשים טובים. כיון שהטה לב בעלי שכם להמשילו קבל עליו ואמר להם אם באמת (ובתמים) [אתם וגו' (שם ט"ו)]. א"ל מה טוב לכם המשול בכם שבעים איש כל בני ירבעל וגו' (שם ב'). ורוה"ק צווחת רבים מבקשים פני מושל ומה' משפט איש (משלי כ"ט כ"ו) שהוא עושה משפט בהם על מעשיהם הרעים. וז"ש יותם ועתה אם באמת ובתמים עשיתם וגו' שמחו באבימלך וגו' (שם ט"ז - י"ט). מה עלתה להם, ואת [כל] רעת [אנשי] שכם השיב אלהים בראשם ותבא עליהם קללת יותם (שם נ"ז). אימתי, וישלח אלהים רוח רעה (שם כ"ג), הוי כורה שחת בה יפול. [ו]גולל אבן (משלי כ"ו כ"ז) זה אבימלך כיון שהמליכו אותו מה עשה, הרג כל אחיו על אבן א'. מה היה סופו, אף הוא מת באבן א' שנאמר ותשלך אשה אחת פלח רכב וגו' (שופטים שם נ"ג), הוי גלל אבן אליו תשוב. אמר הב"ה לאבימלך, רשע, טוב שכן קרוב (משלי כ"ז י') [ש]היה אבימלך מלך פלשתים לאברהם, על ששכן בארצו ראה כמה ברכו, כמה כבדו ויקח אבימלך צאן ובקר וגו' (כ' י"ד), הנה ארצי לפניך, מאותו האיש שהיה אחי בני ירבעל ונעשה רחוק מהן והרגן, הוי מאח רחוק (משלי שם).
(בראשית כא, לד) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ר' יוסי אומר אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן (ע"ב) [ע'] שנה שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה גו' (שמות י"ב מ"א). חזר לחרן ועשה שם ה' שנים, הרי ע"ה שנים, נמצא מהפלגה ועד שיצא מחרן כ"ו שנים, הן הן י"ב שנים שעבדו את כדרלעומר [וי"ג שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר]. אותה שנה שיצא אברהם מחרן היתה שנת הרעב וירד למצרים ועשה ג' חדשים ובזכותו עלה יבולה בה, וישב לו באלוני ממרא אשר בחברון, (היה) [והיא] השנה שכבש את המלכים [ועשה שם עשר שנים עד שלא נשא את הגר שנ' ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית וג'] מקץ עשר שנים (ט"ז ג'), ואברהם בן פ"ו שנים נולד ישמעאל, נמצא מן הפלגה עד שנולד יצחק נ"ב שנה, [ישיבתה של סדום נ"ב שנה], מהם שלוה והשקט היה לה ולבנותיה כ"ו שנה. (שנאמר) ויגר אברהם וגו' ימים רבים, הימים הללו היו מרובין על של חברון, וכמה הם של חברון (כ"ב) [כ"ה] שנה והללו (כ"ח) [כ"ו] שנה.
(בראשית כא, ז) היניקה בנים שרה. ר' פנחס הכהן אמר ולא ליצחק לבדו ילדה שהוא אומר היניקה בנים, אלא היו נשי אנשי מצרים תמהות לומר אפשר שילדה שרה בן, והיו אומרות זו לזו, לא זקנה היתה שרה שילדה בן, אלא בן שפחה הוא. ומה היו עושות, היו נוטלות את בניהן והולכות אצל שרה ואומרות היניקי לי את הילד הזה. ואמרו שרה היתה צנועה יותר מדאי, א"ל אברהם אין זו שעת הצנע אלא גלי את דדיך כדי שידעו הכל שעשה הקב"ה נסים עמנו. מיד גלתה דדיה והיו נובעות כב' מעינות חלב והיו כל מטרניות באות ומיניקות את בניהן והיו אומרות אין אנו כדאין להניק את בנינו מחלבו של צדיק.
(בראשית כא, יא - יד) חושך שבטו שונא בנו (משלי י"ג כ"ד) זה אברהם שלא רידה את ישמעאל יצא לתרבות רעה, שהיה עובד ע"ז ושופך דמים, וכיון שהגידה לו שרה מעשיו אמרה לו לגרש הוא ואמו, נצטער על בנו על שיצא לתרבות רעה הה"ד על אודות בנו, על מעשי בנו, והיה סבור אברהם שלא יגרשנו שמא יחזירנו למוטב, עד שא"ל הקב"ה לגרשו שאין בו תוחלת. הה"ד אל ירע בעיניך וגו' ואת הילד וישלחה, מי שכתוב בו ואברם כבד מאד במקנה (י"ג ב') שלח בנו ריקם, אלא על שיצא לתרבות רעה שנאו ולא נפנה אליו לקיים מה שנאמר חושך שבטו שונא בנו.
(בראשית כא, כט) מה הנה שבע כבשות האלה. א"ל אברהם אני רוצה שתקח מידי אלו ז' כבשות שתהיינה משמשות ב' עדויות, א' על השבועה, ועדות שחפרתי את הבאר הזה, כל זמן שתהא עדותך קיימת תהא עדותי קיימת.
(בראשית כב, א) תניא ר' אליעזר אומר י' נסיונות נתנסה אברהם אבינו, מה היה זה והאלהים נסה את אברהם. ולמה נצטרך לנסותו, והלא הב"ה חוקר לב ובוחן כליות, אלא כשנברא העולם ברא הקב"ה את האדם והיו מלאכי השרת קוראים תגר לפני הב"ה ואמרו רבון העולמים מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' ה') שתק ולא השיבם. בא אדם לידי סרחון והרג קין להבל אחיו ובאו דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום והיו אומרים מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו, והקב"ה שותק. כיון שבא אברהם היה הקב"ה מונה שבחו בפני מלאכי השרת ובפני כל מעשי ידיו והיה נמלך בו על כל דבר ודבר כד"א המכסה אני מאברהם וגו' (י"ח י"ז), אמרו המלאכים אנו משמשים לפניו ולא נמלך בנו, וזה רמה ותולעה מה טבו, אם מפני שנסהו בי' נסים, אם מפני שנסהו במילה, כל גופו הציל מן האור ועל אבר א' לא ישמע לו. משיבה אותם רוה"ק באו וראו טיבו של אברהם שבגללו היתה לי ולכם ישיבה במרום שנאמר שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תהלים קכ"ג א'). והיו מלאכי השרת קושרים קטיגור ואומרים מעתה נניח כבודך ומלכותך ונאמר קלוס לאברהם, קדוש אברהם, ברוך אברהם, אמר הב"ה כל המכבד אברהם לי מכבד, וכה"א כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו (ש"א ב' ל'), ואומר ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח' ו'). ר' יהודה אומר באותו הלילה נסהו הב"ה על בנו הה"ד והאלהים נסה את אברהם.
(בראשית כב, ב) (הר) [ארץ] המוריה. אמר אברהם רבש"ע כשר אני להקריבו והרי שם בן נח כ"ג שיקבלו ממני, אמר לו כשתגיע לשם אני מקדשך ועושה אותך כהן. וזהו המוריה תמורתו של שם כד"א ולא ימיר אותו (ויקרא כ"ז י'). אתיא כההוא דאמר ר' זכריה הב"ה בקש להוציא (שכינה) [כהונה] משם שנאמר ומלכי צדק וגו' [והוא כהן לאל עליון] (י"ד י"ח), כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, הוציאה מאברהם, שנאמר ברוך אברם לאל עליון וגו' וברוך אל עליון (י"ט - כ'). א"ל הכי מקדימין ברכת עבד לברכת רבו, מיד הוציאה מאברהם שנאמר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק (תהלים ק"י ד') על דבורו של מלכי צדק, והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון, הוא כהן ואין זרעו כהן. וכן א"ר יודן בשעה שאמר הקב"ה לאברהם והעלהו [שם] לעולה, אמר לפניו כלום יש קרבן בלא כהן, א"ל כבר מניתיך שאתה כהן לעולם שנאמר על דברתי מלכי צדק. עטנא חדא אפקת קלוסי' רומי חייבת דלא יגזרון יהודאי בניהון, בההוא זמנא אתתיה דרבן גמליאל אולידת בר, אמר אבוי מה נעבד אם נגזריניה אנן בטלין קלווסין של קיסר, ואי לא נגזריניה אנן עברין על פתגמי אוריתא, טב דנמסר נפשתנא לקלקולה ולא נרגיש קדם יוצרנא. קם וגזר יתיה, אשתמע מלתא להגמונא דבקרתיה, שדר סרדיוטין בגיניה. נם ליה למה [עברת] על גזרתא דמלכא. א"ל קלווסין דמרי תקיף מקלווסין דמלכא. א"ל ההוא הגמונא אתחייבת קטלא על דמרדת במלכא, ובגין דרבה דאומתך את לא אקטלך אנא, ברם משדרנא לינוקא ולאמיה קמי קיסר ומה שיגזור עליהון קרי להון. קם ושדרה עם ינוקא עם סרדיוטי דהגמונא. בליליא אתארחא בביתא דאסוירוס חד מחשובי מלכא. א"ל (אמיה) [אתתיה] דאסוירוס מה טביה דינוקא הדין אזל קמי מלכא, א"ל קיסר גזר דלא נימול ית בננא ואנא עברנא על גזרתא דמלכא וגזרנא לטליא הדין, ואנא וינוקא לקטלא על דא. א"ל הרי לך ברי זעירא והוא ערלה אובילי יתיה קמיה קיסר ושבקי לי בריך, עבדת כן ואזלת קמי קיסר. אמר קיסר לרברבנוהי, אסתכלו בטליא הדין אי אתגזר וקטלו יתיה ולאמיה. גלו יתיה ואשכחוניה ערלה. רגז מלכא על ההוא הגמונא ועבריה, אמרו ליה חשיבי מלכותא לא יכעוס מלכא על עבדו, דידעינן בהאי טליא דגזיר הוא, ברם אלההון עביד להון נסים לשזבה יתהון מידנא. א"ל קיסר, א"כ אלההון רחים עליהון מה מהניון קלווסין די לנא. בההיא שעתא בטילה גזרתה ואזלת אנתתיה דר"ג. א"ל אנתתיה דאסוירוס במטו מינך הואיל ואשתזיב בריך בגלגולא דברי, כד יגדלון יהון שושבינין דין לדין. א"ל ולואי דלהוי כן. כד גדל בריה דר"ג אתעביד נשיאה והוה ר' יהודה, כד גדל בריה דאסוירוס אתעבד מלכא על יונאי והוה אנטונינוס בן אסוירוס ואתקשרת רחמתא בין רבנו הקדוש ובין אנטונינוס. על דינק חלבא מההיא צדיקתא זכה ואוליף אוריתא סגי ושמש אנטונינוס קמיה רבי כל יומו ואחסין עלמא הדין ועלמא דאתי.
(בראשית כא, ד) וימל אברהם וגו' בן שמנת ימים. הה"ד למנצח על השמינית (תהלים י"ב א'). הה"ד נצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך (משלי ו' כ'). ח' מצות יש כאן שחייב אדם לעשות בכל יום, ואלו הן, נצור בני מצות אביך, זו מצות מילה שנתנה לאברהם אבינו, ואל תטוש תורת אמך, זו מצות פריעה שהוראת סופרים היתה שאין פריעה בתורה כתובה. קשרם על לבך תמיד (שם כ"א) אלו תפלין של יד שנאמר וקשרתם לאות על ידך (דברים ו' ח') ושמצוה ביד שמאל כדי שתהא מכוונת כנגד הלב ותכפר על הרהור הלב תמיד, ז"ש חייב אדם למשמש בתפלין כל שעה כדי שלא יסיח דעתו מהם, ענדם על גרגרותיך (משלישם) אלו תפלין של ראש שמצותן בין העינים דכתיב לטטפות בין עיניך (דברים שם), ולמה כן כדי שיכפרו על ראיית העינים, וכה"א ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר ט"ו ל"ט). נמצינו למדים רמ"ח אברים יש בו באדם וכלם תלוים בלב ובעינים לכך צוה להניח תפלין ביד כנגד הלב ותפלין על בין העינים, לכך אמר ענדם על גרגרותיך אלו העינים שכל הדברים נגררין אחריהן. בהתהלכך תנחה אתך (שם כ"ב) זו מצות ציצית, שאין חייב בציצית אלא בשעה הראויה ללכת בדרך, ואי זו זו שעת היום, וכה"א והיה לכם לציצת וראיתם אותו (במדבר ט"ו ל"ט) בשעה שהוא יכול לראותו, שיכיר בין תכלת ללבן. בשכבך תשמור עליך (משלי שם) זו ק"ש של ערבית, והקיצות הוא תשיחך (שם) זו ק"ש של שחרית, כד"א ובשכבך ובקומך (דברים ו' ז'). ולכך סמך ק"ש לעטיפת ציצית שאין אדם חייב לקרוא את שמע בערב אלא בשעה שהיא פטורה מציצית כגון שעה של לילה, ואין חייב לקרותה ביום אלא בשעה הראויה לציצית כההוא דתנינן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן דציצית. כי נר מצוה (משלי שם כ"ג) זו תפלה, מה נר אינה מאירה אלא לפי שעה, כך כל תפלה אינה מגינה אלא לפי שעה. רב[א] אשכח לרב המנונא דהוה מאריך בצלותיה, אמר מניחין חיי העולם, זו ת"ת, ועוסקין בחיי שעה, זו תפלה. ותורה אור (שם) זו התורה, מה אור מגין לכל העולם כלו אף תורה מגינה בעוה"ז ובעוה"ב. הרי ח' מצות שחייב אדם לעשות בכל יום על הסדר, מילה ופריעה, תפלה של יד, תפלה של ראש, ציצית, שמע שחרית, תפלה אחר תורה שחייב ללמוד. ולמה הזכיר מילה בראש שאם אינו מהול אינו חייב בכל אלה שנאמר מגיד דבריו ליעקב (תהלים קמ"ז י"ט) לפי שהוא מהול כיעקב, ועל התורה שהיא שמינית אמר דוד למנצח על השמינית.
(בראשית כא, יב) כי ביצחק יקרא לך זרע. יצחק אין כתיב כאן אלא כי ביצחק, ב' תרין שהוא עתיד לנחול ב' עולמות העוה"ז והעוה"ב. א"ר יודן זכרו נפלאותיו אשר עשה (תהלים ק"ה ה'), מופת נתתי למי שמוציא מתוך פיו, כל מי שהוא מודה בב' עולמות יקרא לך זרע, וכל מי שאינו מודה בב' עולמות לא יקרא לך זרע.
(בראשית כב, א) כשגלו דניאל וחבריו גזר עליהם הב"ה ואמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים (יחזקאל ד' י"ג), עמד נבוכדנאצר וקיים את הדבר הזה. התחיל גוזר שיהיו אוכלים מלחם שלו שנאמר וימן להם המלך וגו' מפת בג (דניאל א' ה'), ולא קבל עליו דניאל אלא [אמר] אעפ"י שגזר הב"ה עליו שנאכל לחם טמא בקש לנסות אותנו, אלא אנו נעשה את שלנו והקב"ה יעשה את שלו. התחיל אמר לשר הסריסים בבקשה ממך נסה נא את עבדיך ימים עשרה, וא"ל ואתם יכולים להתנסות ימים י' שלא לאכול לחם ולא לשתות יין. א"ל הן שאנו בני בניו של אותו שנתנסה בי' נסיונות שמא זכותו יעמוד לנו. ולא כבר מצאת אותנו י' ידות [על החרטומים] שנאמר וימצאם עשר ידות (שם כ'), בזכות מי, בזכות י' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכלן, וכיון שעמד[ו] בנסיונות מה כתוב ויתן אלהים את דניאל לחסד ולרחמים (שם ט') הוי נתת ליראיך נס להתנוסס (תהלים ס' ו') לכך והאלהים נסה את אברהם.
(בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר. באותה שעה היה אברהם מחשב בלבו ואומר היאך אני עושה, אם אני מודיע לשרה, נשים דעתן קלה עליהן ואינן רוצות לשמוע דבר קטן כ"ש דבר גדול, ואם לא אודיענה, כיון שאינה רואה אותו תמית את עצמה, מוטב שאודיענה, מיד אמר לה תתקני לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשתה ונשמח היום. א"ל מה טיבה של שמחה זו, [א"ל] זקנים שכמותנו שנולד בן לזקנותם לא דין שנשמח באכילה ושתיה, מיד הלכה ותקנה שמחה ומשתה גדול, כשהם יושבים במשתה א"ל את יודעת שכשהייתי בן ג' שנים הכרתי את בוראי, והנער הזה גדול ולא נתחנך, ויש מקום רחוק ממנו ששם מחנכין את התינוקת, אקחנו לשם ואבואה, א"ל קחנו לשלום, ומקום החנוך היכן הוא, א"ל הר המוריה, שמיראתו של הב"ה נעשה הר ואעלהו שם. א"ל כל חנוך שהוא צריך לך וחנכהו. מיד וישכם אברהם בבקר, למה בהשכמה, [אמר] עד שתהא ישנה אצא בכח שיש לי רשות, ערבית שמא יהפך לבה על יצחק, ועוד שלא יראו אותנו בני אדם וישאלונו.
(בראשית כב, ד) ביום השלישי. למה נתעכב ג' ימים והלא דרך קרוב הוא מחברון ועד הר המוריה, הלך שטן ועשה לפניהם (הר) [נהר] גדול שאין לו מעבר, כיון שהגיעו אמר מי ירד, אמרו הנערים אנחנו יורדים ורואים אם יש שם מים הרבה, אמר אברהם אם אעזבם לירד שמא יטבעו שם, ירד אברהם ועלו המים עד ברכיו, א"ל רדו שאין מים יותר מכאן. כיון שהגיעו לחצי הנהר עמדו להם המים עד צואריהם, באותה השעה תלה אברהם את עיניו לשמים ואמר רבון העולמים בחרתיך והבחרתיך, נגלית עלי ואמרת לי אתה יחיד ואני יחיד הודע שמי בעולמי, ואמרת לי העלה יצחק לעולה לפני ולא הרהרתי ולא עכבתי והריני עוסק באמרתך, ועכשיו באו מים עד נפש, אם טובע יצחק בני או אני מי יקיים מאמרך ומי ייחד שמך בעולם. באותה שעה א"ל הקב"ה חייך שעל ידך אני מתיחד בעולמי, מיד גער הב"ה ויבש הנהר ונמצאו עומדים ביבשה.
(בראשית כב, ז - ח) ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי. למה אבי אבי תרי זמני, כדי שיתמלא (וגו') [עליו רחמים]. ויאמר (לו) הנני בני, מה א"ל במאמר א' אמר יצחק לאברהם לאן אנו הולכים לבדנו, א"ל אברהם עד עכשיו היו הנערים עמנו ולא בקשתי (לך) לומר [לך] בפניהם, אלא עכשיו אני אומר לך להקריב קרבן, והיו הולכים. חזר יצחק וא"ל יש לך אדם שמעלה את בנו על גב המזבח, א"ל בני מה ראית, א"ל הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, א"ל יצף ה' לההוא דיגער ביה, מ"מ אלהים יראה לו השה לעולה בני, ואם אין, שה לעולה בני. א"ר יהודה באותה שעה נזדעזעו אבריו של אברהם אבינו, אמר שמא יברח בני ואהיה בוש כלפי מעלה. כיון שראה יצחק שנשתנו פני אביו מיד נרתע ונזדעזע שידע מה שעתיד להיות. א"ל אבא אל תירא, יהי רצון (שיתן) [שיתקבל] כל (דם) רביעית [דם] שלי (כ) [ב]רצון לפני מי שצוך עלי. מיד זלגו עיניו של אברהם דמעות, אמר יודע אני בבני שאינו מעכב צוויו, בני תם הוא ומהלך בתומו לפני קונו, כבר מחל על דמו, מהר ועשה רצון יוצרך כרצונך והוא יעשה רצונך כרצונו, ונשאו שניהם לעשות רצון יוצרם בלב שלם הה"ד וילכו שניהם יחדיו, זה לעקוד וזה ליעקד.
(בראשית כב, ט) ויעקד את יצחק בנו. ר' יוסי אמר, יצחק אמר לאברהם קשור ידי ורגלי שלא אבעוט בך ונמצאתי מחלל מצות כבוד [אב] מפני שהנפש חצופה היא, שלא אראה המאכלת באה עלי ואבעוט בך ואזדעזע ואפסל מן הקרבן ונמצאתי מתחייב כל מיתות לשמים. א"ל אבא מהר ועשה רצון יוצרך, גלול בגדיך וחגור מתניך ושרפני יפה, אבא דמי זרוק וחלבי ואפרי ואברי שרוף והאפר שלי קח והולך אותו לאמי והניחנו באוצר שלה וכל זמן שתראנו תאמר זהו בני. עכשיו תשחטני (ותבטל) [ותבדל] ממני איך תגיד לשרה אמי. לא תודיע את אמי כשעומדת על הבור או על הגג שמא תפיל עצמה ותמות. צר לי עליכם מה תעשו עלי לזקנותכם, א"ל יודעים אנו שמיתתנו קרובה, מי שנחמנו עד עכשיו ינחמנו עד יום המיתה.
(בראשית כב, יב) [ו]אל תעש לו מאומה. א"ל אברהם מי אתה, א"ל שליח של רבון העולמים, א"ל שמא שטן אתה ותבקש לרמותנו ואעבור על רצון קוני, א"ל [אני הוא] שבשרתיך על הבן הזה, אני הוא שאמרתי לך שוב אשוב אליך (י"ח י'), ולמה אמרתי לך ב' השבות, א' ללידה וא' להצלה, ועכשיו עשוני פרקליט להציל את יחידך, ומן הטעם הזה הכיר אברהם ששליח רבון העולמים הוא. כי עתה ידעתי, אמר אברהם רבש"ע אדם אם מנסה את חברו שאינו יודע מה בלבו, ואתה שאתה יודע הלבבות והכליות והנסתרות גלויות לך היית צריך לעשות לי כך, לא (היה) [היית] יודע שאם תאמר לי להקריב את בני אני מביאו לפניך בזריזות ובלב שלם. א"ל הקב"ה בשביל להודיע לאומות העולם שלא על חנם בחרתי בך הה"ד עתה ידעתי, הודעתי לכל שאתה אהובי. ולא חשכת את בנך, וכי מה צריך לומר את יחידך אחר שאמר את בנך, שלא תאמר כל חלאים שהם חוץ לגוף אינם חלאים, אלא מעלה אני עליך שאמרתי לך שתקריב לי את עצמך ולא עכבת הה"ד את יחידך כד"א מיד כלב יחידתי (תהלים כ"ב כ"א).
(בראשית כב, טז) בי נשבעתי. הה"ד לך אכול בשמחה לחמך (קהלת ט' ז'). מדבר באברהם, בשעה שהקריב האיל אמר איני זז מכאן עד שתשבע לי שאינך מנסני עוד, שמא ח"ו לא אהיה שומע לך ואבדתי כל מה שיגעתי, ממה היה מתירא, מן היסורין. מיד נשבע לו שלא ינסהו עוד שנאמר ויאמר בי נשבעתי. א"ל הקב"ה חייך יסורים קשים ונסיונות אחרים היו ראוים לבא עליך, אל תתירא מהם, לך אכול בשמחה לחמך, גו' כבר נולד אביו של מי שעתיד לקבלם הה"ד את עוץ בכורו (כ"ב כ"א) והוא אביו של איוב כד׳׳א איש היה בארץ עוץ (איוב א' א').
(בראשית כב, יד) ה' יראה. א"ר שמלאי נתעטף אברהם בתפלה ויצחק בנו, אמר אברהם גלוי וידוע לפניך שהיה לי מה להשיבך כשאמרת לי להקריב את יצחק, ואלו השיבותיך לא היה לך מה להשיבני, ולא השיבותי לך אלא עשיתי את עצמי כאלם וכחרש, כך כשיהיו בניו של יצחק נדונים ביום הזה אפי' יש להם כמה קטרוגים מקטרגים אותם, כשם שדוממתי ולא השיבותי אותך, אף אתה לא תקבל מהם, הה"ד ויקרא אברהם שם המקום ההוא [ה'] יראה היאך דממתי ולא השיבותי אף הוא ידום ולא ישיב למקטרגים. בהר ה' יראה, אמר יצחק גלוי הוא לפניך שלא שור העליתי לפניך אלא עצמי ובשרי, אף כשיבאו בני לידי צרות וצוקות שיש להם כמה קטיגורים תזכור להם עקדתי, ויראה לפניך כאלו עפרי צרור ע"ג המזבח, הוי בהר ה' יראה, עקדתי שנעשית כבר ה' יראה לפניך לדורות. אשר יאמר היום, מפני שראש השנה היה. את מוצא (ל') [ק'] קללות חסר ב' אמר משה לישראל וכתב אחריהם אתם נצבים היום (דברים כ"ט ט') לומר שהיסורין מעמידין אותן, וכה"א דרך קשתו ויציבני (איכה ג' י"ב) אחר שדרך קשתו ויציבני, ואומר אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג' י"ב).
(בראשית יח, א) והוא יושב פתח האהל. א"ל אתה נצטערת וישבת פתח האהל אני אוציא ממך כהנים משוחים בשמן המשחה ויושבים פתח האהל שנאמר ופתח אהל מועד תשבו (ויקרא ח' ל"ה). ד"א פתח האהל אף כל ישראל בניך כשיהיו מקריבים קרבנותיהם פתח אהל מועד לא יהיו מקריבים אלא פתח אהל מועד, ושחטו פתח אהל מועד (שם ג' ב'). ד"א פתח האהל אם יעברו בניך על התורה ולא יקריבו קרבנותיהן פתח אהל מועד מעלה אני עלי(כ)[ה]ם כאלו (אתם) שופכים דם נקי שנאמר ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' (ויקרא י"ז ד').
(בראשית יח, טו) לא צחקתי כי יראה. מכאן שהנשים כזבניות הן, כי יראה מפני היראה מכזבת ואינן מודות על האמת לכך אין מקבלין עדות מן הנשים. ויאמר לא כי צחקת, אמר לה אברהם דברי המקום ודבריך דברי המקום אמת ודבריך בדאים.
(בראשית יח, יז) אז יגלה אוזן אנשים (איוב ל"ג ט"ז) זה יעקב אבינו ע׳׳ה שגלה לו הב"ה את הקץ וכשבקש לגלותו לבניו חתם בפיו, הוי ובמסרם יחתום (שם). אז יגלה אוזן אנשים, זה אברהם שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם, ובמוסרם יחתום, אלו הסדומים, כיון שלא מצא הקב"ה ביניהם צדיקים גזר דינם, הוי ובמוסרם יחתום.
(בראשית יח, כ) ויאמר ה' זעקת סדום. ר' חנינא בן דוסא אמר נגלה הב"ה וג' מלאכים על אברהם, התחיל מבשרו על הריון אשתו שנאמר למועד אשוב (י"ח י"ד), ואח"כ הגיד לו מעשה סדום. מכאן אתה למד שכל מי שמבקש לדבר עם חבירו דבר שאין לרצון לו יתחיל בדבר טוב ויגמור בדבר רע.
(בראשית יט, יט) ותגדל חסדך. הזכיר לו החסד, מכאן שבחסד נצל ולא במעשיו. כמה גדול כח הצדיק, שכל זמן שהיה שם כלה הפורענות שנאמר לא אוכל לעשות דבר (י"ט כ"ב).
(בראשית יט, לב) ונחיה מאבינו זרע. זה מלך המשיח שבא משתיהן, דוד בא מרות המואביה ורחבעם מנעמה העמונית ומלך המשיח מבני בניהם. וז"ש צופר לאיוב החקר אלוה תמצא (איוב י"א ז'), מפני שכתב עליך תם וישר (שם א' ב') והגיעוך כל הצרות הללו אתה קורא תגר, על חקירתו של הקב"ה אתה מבקש לעמוד, אלו בא לפניך דין אדם ששכב עם בתו מה היית גוזר עליו, [א"ל שריפה, ואילו בא לפניך דין אדם ששכב עם כלתו מה היית גוזר עליו], א"ל סקילה, א"ל ב' דינין אלו באו לפני הב"ה, לוט עם בנותיו ויהודה עם כלתו. נטל הב"ה מאלו ומאלו והעמיד מהם מלכים בעוה"ז וגואל לעתיד לבא, זה מלך המשיח, ובניו של אהרן מקריבין נשרפו.
(בראשית כא, ה - ו) ואברהם בן מאת שנה. מכאן אתה למד שאברהם בין הבתרים בן ע' שנה היה. ר' לוי אמר בשעה שנולד יצחק הוסיף הב"ה אור של גלגל חמה קצ"ח חלקים כנגד מה שיש בו עכשיו, מנין צ"חק עשה לי אלהים, נאמר כאן עשיית אלהים ונאמר להלן עשיית אלהים, ויעש אלהים את שני המאורות (א' ט"ז). למלך שנולד לאוהבו בן ובקש לכבדו ועשה פוטה בכל המדינות. וראוי היה העולם מכיון שנולד יצחק שישתמש באותו האור אלא שצפה הב"ה שעשו ויעקב עומדין ממנו, ועשו משתמש עם יעקב ממנו בעוה"ז, וצפנו ליעקב ולבניו לעתיד שנאמר אור זרוע לצדיק (תהלים צ"ז י"א), ואומר וזרחה לכם יראי שמי וגו' (מלאכי ג' כ'), והיה אור הלבנה וגו' (ישעיה ל' כ"ו).
(בראשית כא, כז) ויקח אברהם צאן ובקר. למה נתן לו ב' מינים. צאן כנגד ישראל שנקרא צאן כד׳׳א ואתן צאני (יחזקאל ל"ד ל"א), ובקר כנגד אבימלך, והמלכים נקראו בקר כד׳׳א חמאת בקר (דברים ל"ב י"ד).