בראשית הנה באותיו' מספר מנצפ"ך נו"ן פשוטה היא ז' מאות ע"כ ת"ש הוא במקום נו"ן פשוטה וא"כ איש"ת דבראשית הוה כאלו כתיב אין ותמצא בבראשית אותיות ב'ר'א' א'י'ן' י'ש' שברא יש מאין כדאיתא בספר יצירה עשה אינו ישנו ע"ש:
בראשית שי"ן תרי"ג כי כל מצוה מכונה שי"ן וישראל מעוטרי' בתרי"ג שיני"ן כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם יה"ו נקרא, וכ' בעה"ט שם יה"ו נקרא ר"ת שי"ן וחז"ל פירשוהו אתפילין שבראש מפני דכתיב וראו כל עמי הארץ שהתפילין שבראש נראי' לכל עמי הארץ, אבל כל מצוה ומצוה היא שם יה"ו נקרא וע"כ אשר עשה משה לעיני כל ישראל במתן תורה בראשית תרי"ג שי"ן וכתיב "בראשית" תרי"א מפי מרע"ה ושתים זו שמענו מפי הגבורה:
ובין המים אשר מעל לרקיע, פירש"י שאינם על הרקיע אלא למעלה ממנו ותלוים במאמרו של הקב"ה ע"ש ונ"ל רמז בהבדלת המים אחז"ל (במסכ' תענית) התורה נמשלה למים שמניחי' מקום גבוה ונוזלים למקום נמוך והיינו מים התחתונים, אך כתיב ויגבה לבו בדרכי ה' לא יתבייש מפני המלעיגים ולא ישא פני כל איש למחות בעוברי עבירה ולהורות לעם ה' דרכי ה' ויבטח באלקיו לבדו והיינו המים העליונים המגביהים לשבת והם תלוי' במאמרו של הקב"ה ולא בשום סמיכה מהעוה"ז ואנשיו, והיינו דכתיב המקרה במים עליותי"ו דייקא ולא ירידותיו אלא עליותיו:
*ויאמר אלהים תדשא הארץ וגו' עץ פרי עושה פרי למינו וגו', ופרש"י עץ פרי שיהי' טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן וגו' לפיכך כשנתקלל האדם על חטאו נפקדה גם היא ונתקללה וצריך ביאור למה לא נענשה מעיקרא ויש לומר דנהי שהיתה ראוי לעונש מיהו הארץ ניתנה לבני אדם ואם היא תקולל יהי' העונש לאדם והוא לא הי' אז ראוי לעונש ולכך נפקד העון עד שהי' הוא בר עונשין:
ועוד יש לפר' דחטא האדם בא ע"י חטא הארץ דאדם שאכל מעץ הדעת הי' לו תירוץ שראה שאשתו אכלה ולא מתה ועכר"ח צ"ל דעיקר חטאו הי' שהוסיף על דברי השם ואמר ולא תגעו בו שעי"ז הי' לנחש מקום לפתות כפירש"י לקמן כשם שאין מיתה בנגיעה וכו' אמנם גם זה לא הי' חטא דהרי אמרו חז"ל שצריכין לעשות סייג וגדר והשיגה דעתו לדעת חכז"ל וצ"ל דלפי הנראה אמר לה שלא תגע אפי' בעץ, דאל"כ לא הי' לנחש מקום לפתות ע"י דחיפה בעץ ולאסור הנגיעה בעץ דזה משמרת למשמרת דדי באיסור נגיעת הפרי ועשה שלא כדין דאין עושין סייג לסייג, איברא דיש לומר דזה שייך אם אין טעם העץ ופריו שוה אבל אם טעם העץ שוה לפרי א"כ ממילא הכל חד (וכולא חדא גזירה היא) ומה לי נגיעת פרי לנגיעת עץ ואזהי' ראוי לעשות גדר לאסור נגיעת העץ ולא חטא אדם כלל כמ"ש, א"כ ע"י שנגלה חטא הארץ שלא הוציאה טעם עץ ופריו שוה בא חטא אדם שהוסיף שלא כדין ובא המכשול על ידי הארץ לפיכך כשחטא אדם נתקללה גם הארץ על עונה וא"ש דברי המדרש הנ"ל:
את שני המאורות הגדולים וגו', ואמרו חכז"ל שאמר הקב"ה לפייס הלבנה עתידי' צדיקים שיקראו בשמך יעקב נקרא קטן ודוד הוא הקטן, נ"ל לפרש לפי מה שראיתי ואוסיף נופך דבתחלה לא נבראו ב' מלכי' בכתר א', אך החמה הי' שבעתי' כמו לע"ל והלבנה הי' כאור החמה של עכשיו והיתה קטנה בערך החמה ולדעתה ולצביונה נבראה כמו כל הבריות וכשם שאין ביצי כינים מתרעם על שלא נעשה פיל כי לצביונו נבראו כן לא התרעמה הלבנה על שנבראה כאור החמה של עכשיו, אך כשראה השי"ת שאין העולם כדאי לשמש באור הזה גנז אור החמה עד לע"ל לעולם התיקון בב"א, אז נתמעטה החמה והיתה כלבנה הראשונה ונעשו ב' מלכים בכתר אחד והי' לה להחמה להתרעם כי מפני רוע מעללי מצעדי אנשים שאינם ראוי' לאורה תתמעט אורה. ועוד שיהי' ב' מלכים היא והלבנה בכתר אחד ומ"מ לא התרעמה ושמחה ביסורי' לכבוד השי"ת והיינו דאחכז"ל השמחים ביסורי' עליהם הכ' אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ואמנם הלבנה שקטרגה נענשה למעט עצמה, אך עי"ז יקראו צדיקים בשמה כי אלו הי' העולם ראוי' לשמש באור הראשון כמו שיהי' לע"ל אז לא יקראו הצדיקים בשם קטן דרך ענו', כי לא ימצא קטן וגדול כי כולם יודעים את ה' מקטני' ועד גדולי והלבנה היא קטנה באמת ולא לתפארת יהי' לה אך עתה שאין העולם כדאי ויש גדולים וקטנים והצדיקים הגדולים לענוה יתירה מכנים עצמם קטן ה"ז כבוד ותפארת להלבנה ואין להאריך:
*ויצו ה' אלקים וגו' מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וגו' ויש לפרש עפ"י דברי הפלא"ה שאמר לפרש המשנה סוף קדושין ראית מימיך חיה ועוף מתפרנסין בצער וגו' אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי ופירש דהיינו כל הדומם וצומח וחי ומדבר מתאוין לעלות במעלה הגבו' מהן וכך הטביע ה' מהדומם יוצאים כוחות לצומח ונתעלו לצומח והצומח החי אוכל אותו ונתעלה לחי וכך הי' ראוי שכל הברואים יתאוו שיאכלם האדם להעלותם אלא שזה אם אדם צדיק וע"ז אמר אלא שהרעותי את מעשי ועי"ז קפחתי את פרנסתי ולכך קודם החטא הי' מצוה על האדם לאכול כדי להעלות אותם ומטעם זה עצמו לא הי' רשאי אדם לאכול מעץ הדעת טוב ורע שמגרה היצ"הר ולכך אמר ויצו ה' מכל עץ הגן אכל תאכל בדרך מצוה להעלותן ולכך תשמור שלא תאכל מעץ הדעת שלא תחטא על כולם:
ועץ הדעת טוב ורע לפי דעת רז"ל הי' מותר לו עץ הדעת ביום שבת אלא שהאכילתו בוסר פי' קודם זמנו וכן הסברא נוטה לא לתוהו בראו פי' לא לחנם נטע הקב"ה אילנות האלו בתוך הגן אם הפירות אסורים לעולם אע"כ הי' מותר בזמן מן הזמני' וקבלו חכז"ל שאלו המתין עד שבת הי' מותר בו, ונ"ל להסביר בעזה"י עפ"י מ"ש רמב"ן עץ הדעת טו"ר ר"ל שע"י אכילתו נולד לאדם הבחירה והחפץ וקודם לכן הי' עובד ה' בטבע מזגו ולא הי' חפץ כלל על זה, והנה מובן כי זה כל האדם להיות בעל בחירה ויבחר בטוב ובחרת בחיים, אבל אם אין לו חפץ אין מקום לשכר ועונש אך אם שורש אדם מנעוריו בנוי על יסודות רעועים עפר מן האדמה נוטה לבהמיות אם יהי' לו בחירה קרוב להפסד שיבחר הרע לו וימאס בטוב לו הוי אומרי' לרע טוב ולטוב רע וקרוב להפסד מן השכר ע"כ רצה הקב"ה שלא יאכל מן העץ בעש"ק עד כניסת שבת אז הי' זוכה לנשמה יתירה הקדושה ביתר שאת ואז אם יאכל ויכניס בו כח חפץ והבחירה יהי' יסודו בנוי על יסוד קודש ושוב לא יסור ממנו בחירה הטובה אפי' אחר שבת כי הכל הולך ונמשך אחר היסוד שהבנין בנוי עליו אך הנחש השיא לאכול קודם שבת בעוד שעפרורי' גשמיות גבר עליו ע"כ תחלת יסוד בנין בחירתו לא טובה הי' והרי הוא קרוב להפסד מן השכר:
*האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל וכו', וחז"ל דקדקו על לשון אשר נתתה עמדי ואמרו שהי' כפוי טובה עיי' רמב"ן ויש לפרש בדרך דרוש עפ"י מה שאמרו חכז"ל חוה סחטה ענבים ונתנה לו דהנה לכאורה יש לאדם טענה שראה שהיא אכלה ולא מתה אלא דיש לומר דאין זה ראי' דדלמא היא לא היתה בכלל הציווי אע"ג שהיא היתה בכוחו ונבראת ממנו דלמא כוחו לאו כגופו דמי וסברא הזאת היא פלוגתא בחולין דק"כ אי משקין היוצאין כמותו או לא ולכך סחטה ענבים ליתן לו ואז יש לו טענה ממ"נ אי דבר שבכוח כגופו ומשקין כמותן א"כ היא כגופו וגם עלי' הציווי ולמה לא מתה ואי אינה כגופה א"כ כיון שסחטה רשאי לאכול והיינו דקאמר אדם אשה אשר נתתה עמדי והיתה בכוחי ונתנה לי מן הע"ץ כנ"ל שסחטה, לכך ואוכל ממ"נ:
*אמרו חז"ל ארבעה פתחו באף, הנחש האופה קרח והמן וסימנך הא דתנן ה'נ'א'ק'ה בחוטם ר"ת נאקה נחש אופה קרח המן שכולם פתחו בחוטם היינו אף וכולם סופם לאבדון:
הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, צע"ג בפסוק זה כאלו ח"ו צר עינו במה שהי' כאחד ממנו וכמאמר הנחש כי יודע אלקי' וגו' ונפקחו עיניכם והייתם כאלקי' יודעי טוב ורע אבל הנחש אמרה אמת ורק בכוונתה נכשלה כי הקב"ה ברא את האדם על מנת שיהי' למעלה ממלאכי השרת אשר יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, ואמנם אחר החטא אפי' עם ה' ישראל קדושים לא השיגו במתן תורה מה שהשיג מרע"ה ואמרו דבר אתה עמנו ואעפ"י שהם חשובי' כמלאכי השרת היינו מדרגה פחותה שבמלאכי' הנקראי' אלקי' יודעי טוב ורע, אבל מדרגה עליונה כלו טוב כמו מרע"ה ותרא אותו כי טוב, לזה לא זכינו אחר החטא עד שיתוקן החטא במיתה ויחזרו ויחיו לעולם התחי' אז ישובו לקדמותן, וזה הי' באמת טעם שצוה שלא יאכל מעץ הדעת שלא יהי' כאותן המלאכים הפחותי' היודעי' טוב ורע אלא יהיו כמלאכי מעלה ויותר מהם והחכם ר' וואלף היידענהיים פ' קרח הוכיח במישור כי כל מקום שנאמר אחד בפתח כגון אחד הנערי' הוא הפחו' בהם, והיינו דאמר הקב"ה הן האדם נפל ממדרגתו והי' כאחד ממנו היינו הפחות' בפמלי' של מעלה היודעי' טוב ורע ותקונו להעלותו ע"י מיתה, ועתה פן ישלח ידו ואכל וחי לעולם ולא יתוקן לעולם ע"כ טוב לו לגרשו מגן עדן עד שיתוקן בעולם התחיי' והנחש הערום ברשעתו אמר אמת כי חשש הקב"ה פן יהי' כאלקי' יודעי טוב ורע והקב"ה לא רצה שיהיו כאותן אלקי' אלא טוב מהם, והנחש אמר באופן שתבין האשה שלא רצה שיהיו כאלקים טו"ר אלא פחות מהם:
*כי היא היתה אם כל חי, יש לפרש למה קרא אותה עתה לאחר החטא חוה על שם היתה אם כל חי עפ"י מה שאמרו חז"ל פ"ק דע"ז בואו ונחזיק טובה שאלמלא חטאו הם, אנו כמי שלא באנו לעולם, וחוה גרמה זה החטא לכך קראה אם כל חי:
וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה, יש לדקדק באריכת הלשון יוכתב וישע ה' אל מנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה ונראה לענ"ד לפרש ואטה למשל אזני הנה אם יביא איש פחות ונבזה דורן נאה מהודר אל המלך לא יקובל מצד גריעות איש המביא, וכן אם נכבד אחד מהשרים יביא דורן נמבזה, גם זאת לא לרצון יהי' מצד פחיתות ערך הדורן ובפרט אם שניהם לגריעותא איש המביא ודורן המובא אבל אם שניהם כאחד טובים הדורן והמקריבו, יעלה לרצון לריח ניחוח וזה הי' בשני אחים הללו הבל הי' צדיק גמור וראוי לשרת בקודש למלך הכבוד וקרבנו מבכורות צאנו ומחלביהן המובחר שבכולן וקין הי גרוע וקרבנו מן הגרועים שהביא זרע פשתים וזה וישע ה' אל הבל הוא המקריב וגם ואל מנחתו המובחר ואל קין דייקא וגם ואל מנחתו הנמבזה לא שעה.
ועד"ז יש לפרש שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם, ידוע, דבר נאה והגון יקובל ממי שאמרו גם מפחותי ערך מכל מלמדי השכלתי כתיב ואם יאמר דבר אחד בלשון צח ונקי מאדם מפורסם מאוד גם כן ישא חן בעיני שומעיו ומה גם אם יצמדו שניהם יחד יכו דבריהם שורש בלב שומעיהם וזה שנו "חכמים" דייקי "בלשון" המשנה בלשונם הצח והנקי, ברוך שבחר "בהם" "ובמשנתם" וק"ל (מספר שיר מעון).
ונח מצא חן בעיני ה', במדרש הוא מצא אבל הקב"ה לא מצא ע"כ י"לפ כי יש דורשין לגנאי בדורותיו הי' צדיק אלו הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלום והי' זה לטובה גדולה לו כי הקב"ה בראו בדור רשעים שנחשב על ידיהם לצדיק ולא מעשיו גרמו לו ככה, וזה הקב"ה לא מצא חן בו במעשיו כי רק דורו גרם לו, ובזה יש לומר המשך הכתובים ונח מצא חן וכו' ומפרש ואילך ואלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו, דווקא וק"ל (מספר שיר מעון).
ונח מצא חן בעיני ה', נח אותיות חן אלא חן נו"ן פשוטה שגימטרי' שבעה מאות נמצא חן יתר על מספר נח שש מאות וחמשים כמספר שנותיו של נח עד שנשתכר ונתגל בתוך אהלה כי מ"ט שנה אחר המבול נטע הכרם גימטרי' א'ד'מ'ה איש האדמה, ובשנת חמשים שנה שתה ונשתכר ועד אז מצא חן בעיני ה', נמצא נח ושש מאות וחמשים עולה גימטרי' חן (נון פשוטה) ונח מצא חן, וכבר כתבתי כי חן עולה תש"ח אותיו' שח"ת כי בני דורו ותשחת הארץ, אמנם שח"ת בקדושה ר"ת ש'לום ח'יים ת'ורה, אחכז"ל פ' הרואה מי שרואה באר בחלום יצפה לשלום לחיים לתורה והוא באר שח"ת בברכה ובקדושה:
בהפטרה
מחר חדש, שקצף שאול על שנשאל דוד מעם יהונתן לזבח משפחה, נ"ל כי מלכות ישראל הוא כירח יכון עולם והוא מלכות בית דוד באמת שאומרי' בקידוש הלבנה דוד מלך ישראל חי וקיים ששלח ר"ח סימנא לרבי כדאית' במס' סנהדרי' ור"ה וע"כ הי' המלך עושה יו"ט וזימן עבדיו ושריו ביום החדש, וחשב שאול שהוא המלך אשר מלכותו תיקן כירח יכון עולם, ודוד לא די שלא בא אל המשתה שהוא לקיום מלכותו של מלך אלא הוא עשה זבח משפחה כאלו אך לו המלוכה וזה מרד גדול, ולהשמר מזה אמר יהונתן והוא צוה לי אחי שאחיו לא תארוהו בתואר מלך אלא בתואר אחי ש"מ שאין הזבח לסי' מלכות אלא זבח משפחה בעלמא, ועוד הארכתי בזה:
והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, יראה, דיבוא כל בשר בכל שבת זה יהי' בעולם התיקון שיתוקנו כל י"ב צרופי הוי' ית"ש כי בגאולת מצרים לא הי' רק תיקון יו"ד הויות כמ"ש האר"י גמטרי' כי סר לראות ס"ר גמטרי' יו"ד הויות ולע"ל אי"ה יתוקנו י"ב צרופי' גמטרי' שי"ב י'ש'ב' עולם לפני אלקי' גמטרי' חד"ש ע"כ והי' מידי חדש בחדשו אז מדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות:
נשאל מעמדי עד בית לחם וגו', עיי' הפסוקים, כי כל הימים אשר בן ישי חי לא תכון אתה ומלכותך, אין להאריך בדקדוקים, ואומר כי קיי"ל אין מעבירי' על המצות לעשות מצוה אחרת ולהניח אותה שלפניו, והכא לסעוד על שולחן המלך הוא מצוה משום ברוב עם הדרת מלך ועיי' מג"א ססי' קמ"ז דמצוה שהיא רק משום ברוב עם הדרת מלך מותר להעביר ממנו לאחרת, ובאמת המעיי' ברש"י שם ביומא יראה שאינו כן אלא משום שעדיין לא התחיל בשום א' מהם ע"ש, והכא נקרוא דוד מאחיו לזבח משפחה ויש בזה ב' דברי' למעליותא א' דאכילת זבח קדוש טפי ומעבירי' ממצוה קלה לחמורה ממנה ועוד כיון שכבר נקרא הו"ל כאלו כבר התחיל בה והיינו דאמר יהונתן נשאל רצה לומר שאלני להורות לו הלכה למעשה אם מותר לעבור ממצות רוב עם הדרת מלך למצוות זבח משפחה ובשגם הוא קרא לי אחי וע"כ הוריתי לו שמותר לילך בית לחם ויפה הורה, אך מבואר שלהי מס' סוכה נ"ה ע"ב ומג"א סי' תרפ"ד דדבר שצריך היכר ופרסום כגון לפרסם שהוא ר"ח שמסופקי' בו, וכיוצא בו דוחה לתדיר ולמקודש וא"כ ה"נ כיון שמלכותו של שאול הי' מפוקפק א"כ צריך פרסום והכירא ואין להעביר' מהדרת מלך למצוה אחרת אפי' חשובה ממנה והיינו תשובת שאול כל ימים אשר בן ישי חי לא תיכון אתה ומלכותך וצריך הכירא ופרסום ולא טוב הורית אתה יהונתן: