שופטים ושטרים תתן לך וגו' הלכה קרובו של אדם מהו שיהי' כשר לדון וכו' אלא כשם שהקרוב פסול להעיד כך פסול לדון ומה ראית לומר כן ארשב"י כתיב ועל פיהם יהי' כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף ריבים ביום ומה ריבים פרט לקרובים אף נגעים פרט לקרובים ע"כ והוא תמוה מאד ב' מה ענין שאלתו ומה ראית הרי יליף דיינים מעדים דכתיב בהו בהדיא לא יומתו אבות על בנים ודרשינן בעדות בנים ואי נימא דא"א למילף דיינים מעדים משום איזה טעם מאי משני דיליף מנגעים וריבים ואיהו גופי' מנ"ל י"ל הנ"ל ע"ד כך דקרא דלא יומתו מוקמינן בדדמי אעדים ולא אדיינים דמסתמא לא נחשדו שישפטו ח"ו לאהבת הקרוב משפט מעוקל וכן פי' המפרשים שופטים ושוטרים תתן לך פי' לנפשך שתתן אותן אנשים שישפטו גם אותך ולא ישאו פניך גם לך הממנה אותם וממילא בטוחים אנחנו שישפטו העם משפט צדק וא"כ לא נחשדו בכך ויוכשרו קרובים לדון ואין לומר דהאי קרא דלא יומתו אבות לא משום חשד אלא גזה"כ בלי טעם וה"ה לדיינים דמה"ת לומר גזה"כ אם יש למצוא טעם משום חשד טפי עדיף לומר שאינו גזה"כ והיינו דמסדר המדרש ספיקו הכא אהאי קרא וכי בעי למילף מעדים קאמר שפיר מה ראית לומר גזה"כ בלי טעם וע"ז משני כיון דמקשי נגעים לריבים ואף אי יהיבנא לך לריבים דעדים קאמר שיהי' הכהן הרואה הנגע פסול לקרוביו כמו עדות מ"מ הו"ל גזה"כ דהרי דבר הנוגע להוראה מצוה לראות טריפה לעצמו (כדאיתא חולין ד' מ"ד ע"ב איזהו ת"ח זה הרואה טריפה לעצמו) (וצ"ע הא בנגעים רואה לטהרו או לטמאו ועוד הא דהרואה טריפה שבח לת"ח שהוא מחמיר על עצמו ויש ליישב ע"פ הר"ן שם שרואה טריפה הכוונה שיוכל לברר ההלכה שהוא מותר לאכול וע"ז נאמר עליו יגיע כפיך כי תאכל) וע"כ גז"ה הוא הדר ילפינן ריבים מנגעים לענין דיינים ודוק:
שופטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך ע"ד שאמרו במדרש וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד ורחמים שהקב"ה נותן חסד ורחמים ואנחנו נותנים צדק ומשפט ובזה נגמרה האירוסין וארשתיך לי בצדק ומשפט ובחסד וברחמים הנה הקב"ה נתן לנו ערים גדולים ובתים מלאים כל טוב היינו חסד ורחמים שלו ע"כ עלינו להושיב דיינים למשפט וצדקה והיינו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך שהוא חסד ורחמים שלו שהוא נתן לך ע"כ גם אתה תתן צדק ומשפט משלך:
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק (עיין רמב"ן כי כל שבט ושבט צריך להעמיד לעצמם שוטרים ושופטים עיי"ש) כי לכאורה הי' יותר ראוי אם דייני שבט זה ידונו אנשי שבט אחר ולא ידון את בני שבטו אך כבר אחז"ל עפ"י סוד כי י"ב צירופי הוי' ית"ש נגד י"ב שבטי יה וי"ב שערים בשמים לכל שבט שער הידוע לו וכל א' מושפע מצינור שלו ולכן מה שנדון על שבט זה לא יהא נדון לפני ב"ד של שבט אחר וקרוב לזה הנדון לפני פליליהם ה"ל מיקר אלילים כי כל שופט יושב על כסא שר שלמעלה והוא אלילי של גוים ובני ישראל עם קרובו יושבי' על כסא ה' מ"מ כל שבט ושבט תחת צירוף הוי' ששייך לשער השמים שלו ע"כ לא יצא משפט צדק אם לא יהי' נדון בב"ד של שבטו והיינו בנל שעריך שערי שמים אשר ה' אלקיך י"ב צירופים נותן לך לשבטיך לכל שבט שער וצירוף שלו ועי"ז ושפטו העם משפט צדק:
צדק צדק תרדף פירש"י כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים שבזכותם תחי' ותירש הארץ ונ"ל לפרש דכתיב אשר אני נותן לכם לרשתה כי קיי"ל מתנה יש לה הפסק והקב"ה נתן לנו הארץ בלשון מתנה שיש לה הפסק שאם אינן עושים רצונו יגלו ממנו אך אתם תעשו טוב ויהי' לרשתה כירושה שאין לה הפסק והיינו אני נותן לכם שתביאו במעשיכם הטובים לידי כך לרשתה והנה אי הי' הזקנים מוחים בשרים לא נחרב הבית כידוע מאחז"ל על זקנים שלא מיחו בשרים (שבת דף נ"ה ע"א) וע"כ אמר אם צדק צדק תרדוף אחר ב"ד כשר שימוחו בשרים אז וירשתה את הארץ אשר אני נותן לך במתנה שיש לה הפסק אותו תירש ירושת עולם אם תרדוף צדק היינו דיינים כשרים המוחין בשרים ואמנם יען כתיב ונתתי אותה לכם מורשה ודרשינן מורישין ואינן יורשין נמצא לשון ירושה הוא לרעה ח"ו ע"כ אמר כאן למען תחי' וירשתה ולא המתים יורשים חיים אלא תירש ירושת עולם:
א"נ י"ל וירשת דהנה כתיב בכל מקום אשר תדרוך כף רגליכם דרשו חז"ל אפי' בחו"ל לכם נתתיו אך שהוא כיבוש יחיד אם לא בהסכמת סנהדרין כך פירשתי בפ"ק דגיטין ע"ש אמנם היינו ע"י סנהדרין כשרים אז נחשב לכיבוש רבים ויש לו קדושת א"י והיינו צדק צדק תרדוף היינו מינוי סנהדרין כשרים למען תחי' וירשת בכל מקום אשר תדרוך כף רגליכם כי ירבו ימיכם על האדמה כתיב והנה ע"י רשות סנהדרין לצאת למלחמה יש לו קדושת א"י ויקוים בכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה תחיו ותאריכו ימים בכל מקום אשר תכבשו בחו"ל ולא הוה כיבוש יחיד:
למען תחיה וירשת את הארץ לאפוקי מאותן שלא זכו בחייהם לירש אלא המתים ירשו את החיים ומורישין ואינם אבל אתם בזכות מינוי הדיינין כשרים תחי' וירשת את הארץ בחייהם:
*כי יפלא ממך דבר למשפט דברי רבות בשעריך אפשר לפרש אפי' מה דאמרו חז"ל (שבת דף י"ד ע"א) והי' קשה אותו יום במחלוקת בית הילל ובית שמאי בשמונה עשר דבר כיום שנעשה בו העגל וכוונת הדבר שע"י שברי הלוחות שבא על ידי מעשה העגל בא השכחה לעולם ונן על ידי שנפל מחלוקת בין ב"ה וב"ש בבהמ"ד גברה ג"כ השכחה והיינו כוונת הפסוק כי יפלא ממך דבר למשפט והיינו עכ"ח ע"י שכחת קבלת התורה דאיש מפי איש ע"כ בא לך דבר שכחה זו משום דהי' דברי ריבות בשעריך דהי' תחילה מחלוקת חכמים במדרשיך ומזה בא אח"כ השכחה ודוק:
וקמת ועלית יש לפרש דהנה כמו שיש מחלה ורפואה באיברי הגוף יש ג"כ חולה ורפואה בנשמה דהיינו שלפעמים יבוא בלב אדם דבר תימה ופלא וספק הן בלימוד הן בענין התבוננות הלב בשאר ידיעות וכדומה לו והתמי' וספק ובלבול בדעתו היינו חולי לב ובוודאי לא בא לידו דבר קושיא זו אלא לחשוב עוד ולהתבונן ולחקור בשכלו עוד עד שיגיע לדעת ענין הדבר על נכון ולהשיג ענין יותר גדול ועמוק בזה שלא השיג מעולם עד עכשיו דוודאי אם לא שיהי' חפץ הבורא להשיג ענין הדבר על בורי' לא הי' עולה בדעתו הספק והצ"ע והתמי' של קושיא זו בלבו ולא כמו שמצינו אצל פרעה שנפל לו קושי' מי ה' אשר אשמע בקולו ולא נודע לו תירוץ הדבר דמשגיא לגוים ויאבדם דאדרבא הי' זה מן הקב"ה להם כדי לטרדם כדכתי' משגיא לגוים ויאבדם אבל לא כך הוא בישראל דמדנפל לו תמיה בלבו על איזה דבר ע"כ חפץ הבורא שישיג עי"ז דבר חדש ולעלות למדרגה גבוה ממה שהי' מקדם ומצינו שנענש אדם על זה אם הוא מסלק דעתו ואינו חושב לידע תירוץ על הפליאה שנפלה ממנו דוודאי אם הי' חושב ועוסק הי' משיג תירוץ הדבר והי' עולה במדרגת למעלה והיינו דכתי' כי יפלא ממך דבר למשפט דמשפט היינו דבר מתורץ ונכון ונקרא יוסטיץ בלע"ז ולך יוקשה הדבר ולא תהי' משפט בעיניך אז תראה שתתבונן עוד בדבר ותחשוב אמיתת הדבר ועי"ז וקמת ועלית דהיינו שע"י הפליאה הזאת תעלה אח"כ למעלה במדרגה הנ"ל ודוק:
ובדרך זה פירש מורי הפלאה זצ"ל פסוק ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו וחק היינו לשון קושי' בלי טעם והיינו שתשמור היטב כל הקושיות שעלו בלבך ובוודאי תשיג תירוץ וטעם הדבר דכל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך דבשלומא פרעה הי' מתמה מי ה' אשר אשמע בקולו והי' מן הקב"ה כדי להטרידו כדי שלא להשיג האמת אבל אתה לא כן כי אני ה' רפאיך ומעורר לך לספיקות ותמיהות כדי שתשיג ותבין הענין על בוריו יותר והיינו רפואות הנפש שתעלה למעלה ודוק:
ועפ"ז יש לפרש מה שנחלקו הספרים בנוסח תפילתינו שלאחר השירה ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והרבה מרבותינו זצ"ל כתבו שלא לאמרו רוצים דבזה אנו אומרים ביום ההוא יהי' ה' אחד די ורוב הספרים מקיימין הגירסא כדי לייחד שמו ארבע פעמים נגד ד' עולמת אבי"ע ואפשר לפרש הגירסא הזו כפשוטו דוודאי א"א לאדם להשיג אמיתות הייחוד לתכליתו וכן א"א לאדם להשיג אמיתת ותכלית של תורה דקב"ה וישראל ואורייתא חד הוא ולפי גודל מעלת האדם אף אם יעלה למדרגה גדולה אז ידע יותר ממה שהי' יודע לפנים ואפ"ה לא השיג הסוף אך אפשר להשיג בכל יום ויום יותר ויותר והנה כן הוא הדבר באומות העולם דוודאי ישראל יודעים יותר מאחדות הבורא וגם מידעת (הבורא) יותר מה דא"א לשום אומה להגיע בידיעה זו למעלת ישראל ולכך כתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד לרמז על זה דאף אם גם האומת יד יבינו שה' אחד ושמו אחד אפ"ה שמע ישראל לשון הבנה דהיינו אתה ישראל תאזין ותשמע עוד ידיעה יותר בענין ידיעת הייחוד ולכן אחר שאנו אומרים ביום ההוא יהי' ה' אחד מוסיפים עוד לומר ובתורתך כתיב לאמור שמע ישראל דישראל יהי' משיגין יותר השגה גדולה מענין היחוד:
*ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה"א בו ושמרת לעשות ככל אשר יורך הנה לכאורה הך סיפא דקרא ושמרת לעשות מיותר הוא דכבר נאמר ועשית גם הך כף הדמיון של ככל אין לו הבנה ונראה לתרץ דמס' סנהדרין פ"ח דייק ר' אושעא מדכתי' יורך משמע דבעינן שיהי' חידושי סופרים עיי"ש ברש"י והנה ידוע דדברי סופרים צריכין חיזוק ודברי תורה אינן צריכין חיזוק חוץ אם חזינן דמקילין בדברי תורה אז צריכין אנו להוסיף גזירה שיהי' שמירה לדברי תורה ככתוב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרת והנה לכאורה אם נחלק זקן ממרא עם הב"ד על איזה חלב שהם אומרים שאסור מדברי תורה והוא אומר שהוא מותר לגמרי ובירושלים הורה הכהן כב"ד שהוא דאורייתא וממילא כשחזר הזקן לעירו הוצרך לומר שהוא אסור והנה ירצה לומר אח"כ לבני אדם שישאלו אותו על אותו חלק אם הוא אסור שהוא אסור מדרבנן לכן כתבה התורה ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך ע"כ תאמר להם שהוא אסור מדאורייתא וחייב כרת אם יאכל אותו אך לכאורה כיון שאותו חלב הוא דאורייתא א"כ אין צריך חיזוק ואין צריכין אנו לגזור עוד שמירה לאסור דבר אחר הדומה לאותו חלב כדי שלא נבוא לאכול אותו החלב כיון שהוא דאורייתא אפ"ה אותו הזקן שאמר בעירו שהוא מותר והתחיל לפרוץ גדר בענין איסור החלב הוא הוצרך אח"כ לגזור ולהוסיף איסור על דבר הדומה לו דגבי' הוה כעין איסור דרבנן וצצרך חיזוק והיינו דאמר הכתוב אע"ג דצריך אתה לעשות כפי אשר יגידו לך וע"כ דצריך לומר שהוא מדאורייתא ואפ"ה ושמרת היינו לעשות משמרת להוסיף שמירה כדי לעשות ככל אשר יורוך המה מעצמם בכף הדמיון מדרבנן שצריך חיזוק טפי:
ועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך יאמר כי הנה דברי תורה אין צריכי' חיזוק משא"כ דברי סופרי' והנה להיות כי מתחלה הי' נראה לו הסברה בהיפוך מסברת ב"ד הגדול ע"כ בא להזהירו שלא יהי' קל בעיניו אלא יראה כי המקום גורם שהם יושבים במקום אשר בחר ה' ע"כ הם ראוי' לכוון האמת יותר ממנו ויהי' כל דבריהם בעיניו כתורה גמורה ומ"מ יעשה לזה סייגים וגדרים כאלו הי' הם המורים שצריך גדר וסיג ה"נ הואיל ובתחלה נחלקו בזה צריך סייג וגדר וזהו שאמר ועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' כי לא מפיהם תצא תורה כי מאת ה' היא מן המקום ההוא ומ"מ ושמרת לעשות פי' תעשה משמרת וסייג ככל אשר יורוך כאלו הם יורוך מדרבנן בעלמא:
וכי יבוא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל וכו' יאמר נא מי שדרכיו מקולקלי' והוא הלוי הנלוה ונדבק לא' משערי העולם ולא במקום אשר בחר ה' אם דעתו של זה לשוב אזי העיקר הוא החשקות והתאוה רבה שבוער בקרבו לשוב ואז מיד תקובל תשובתו כדכתיב מיום אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני נשמעו דבריך ומאז יבוא בכל אות נפשו וחשקו הרב אל המקום אשר יבחר ה' המדריגה העליונה של כל הצדיקים ובשרו הכתוב ושרת בשם ה' ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה' כאותם הדבקים והנלוים שם לפני ה' כן יהי' חלק כחלק יאכלו פי' לשעבר הי' הצדיקי' הללו נוטלים חלק וחלק הרשע הזה בג"ע והוא יטול בגיהנם חלקו וחלקם כידוע אמנם עתה חלק כחלק יאכלו ועוד גדול בעל תשובה מהצדיקים שלא עיוותו מעולם ודי לו לתקן א"ע משא"כ הבע"ת שצריך להוציא יקר מזולל מעמקי הקליפות ואז מעלה עמו כל פגמי משפחותיו ואבותיו כמובא אצלינו על פסוק שה לבית אבות שה לבית וה"נ קאמר לבד ממכריו על האבות:
כי אתה בא אל הארץ וגו' לא תלמד לעשות וכו' עד כל עושה אלה יראה לי כי יש חילוק בין תועבות ה' לתועבות הגוים כי תועבות ה' הוא מה שעושים העמים דברים שנראה להם ליושר ונימוס ועבודת אלהות וסוברי' שזהו הצלחתם והוא נתעב ונמאס בעיני ה' אמנם הילוך מלבושם וסלסולם שערות וכדומה ממעשה נערות וכדומה זהו נקרא תועבת הגוים שגם אצל חכמי העמים יחשב זה לסכלות ומעשה טפשים ינהגו בם נערים והוא דבר נתעב אצל רואיהם ולכן נקרא תועבות גוים והזהיר הכתוב לאמור שלא נתחיל להרגיל ולהנהג בנינו בתועבות הגוים שהוא מלבושם ולשונם והדומה לזה ואם נהי' שמורים וגדורים בזה אז נהי' בטוח שלא יצא א' מבנינו לתרבות רעה ח"ו וההיפוך בהיפוך כי מהקטנה יבואו בנינו אל הגדולה עד שיעבדו ע"ז ח"ו וזהו שאמר לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ואז תהי' סמוך ובטוח שלא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וקוסם קסמים וכדומה אשר הם תועבת ה' כי מתועבת הגוים יבוא אל תועבות ה' ע"ד ותתפשהו בבגדו וינס ויצא החוצה שפי' בזוהר כשהקליפה תופשת במלבושים סופו לצאת החוצה לגמרי ח"ו ר"ל משעות רעות:
*וקמת ועלית אחז"ל מכאן שבהמ"ק גבוה מכל הארצות (סנהדרין פרק וי"ו) וזה תימה דא"כ מאי מספקא לי' לדוד איזהו מקום בהמ"ק ותו דהרי החוש מעיד דאינו כן ונראה לבאר העולם הוא עגול כעין כדור וההרים וגבעות שעליו המה בולטים כמו בליטות באתרוג ובדבר עגול לא שייך לומר גבוה יותר דאם תתפוש אותו על צד האחר יהי' דבר ההוא גבוה והיינו אם אין לציור מקום ההתחלה אבל לפי קבלתנו שמקום בהמ"ק משם הושתת העולם והוא הנקודה האמצעית וההר העומד שם עלי' הוא הגבוה מכולם ולכך נאמר וקמת ועלית:
עפ"י התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה הוסיף שגם על משפט דיני ממונות לא יאמר המוחזק קים לי' כדעת הממרה וק"ל:
ולא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל פירש"י אפילו אומר על ימין שהיא שמאל ומכש"כ שהרי אומר על ימין ימין יש לפרש דבשבת דף ס"ג ע"א איתא שדרשו חז"ל אורך ימים בימינה למיימינים בה פירש"י משמאילים שאינם יגיעים בה כל צרכן א"נ מיימינים לשמה ומשמאילים שלא לשמה עיי"ש ופשוט אפי' אם לא כיון ההלכה נמצא לא עיין בה כל צרכו מ"מ אם עסק לשמה זוכה לאורך ימים והנה זקן זה שנחלק עם ב"ד שבעירו כל א' חושב שהוא עיין כל צרכו והוא מהמיימינים שיזכה לאורך ימים וחברו מהמשמאילים ולכשיכריעו ב"ד הגדול כ"א מהם כאלו שללו מאידך ימין ואורך ימיו ואולם אם בכל זאת אעפ"י שעושים ימינו שמאל בכל זאת אינו ממרה דבריהם ומקבל עליו כי לא משום אורך ימים ולא משום עושר וכבוד עסק בתורה א"כ ממילא הרי עסק לשמה והרי נשאר ימינו ימין לאורך ימים ומיושב לשון רש"י שאומרים על ימין שמאל ומכש"כ שהוא אומר לך על ימין ימין היינו ע"י שתציית להם יהי' ימין שלך שחשבת לימין באמת ימין וק"ל:
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל פירש"י ואעפ"י שאומרים על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהוא ימין ומכ"ש שאומרים לך על ימין שהוא ימין וכבר פרשתי בזה בכמה אופנים ונלע"ד לדינא נכון דודאי אם ב"ד הגדול יעמדו למנין ויסכימו לאחד מן הצדדים מחוייבים לשמוע להם והיינו ימין בלי ספק אך אם אחר ששמעו טענות שניהם אז ב"ד הגדול ג"כ מסופקים ואינם יכולים להכריע הנה נשאר הענין בספיקא דאורייתא דאפילו לרמב"ם דכל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא מ"מ בספק חסרון ידיעה בוודאי עבדינן הכא לחומרא והכא לחומרא כמו ס' נדה ס' זיבה וכדומה והנה זה הזקן יאמר איך אניח וודאי שלי מפני ספק שלהם קמ"ל אפי' אומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין היינו הכא לחומרא והכא לחומרא צריך לשמוע כש"כ אם מחליטים הדבר לוודאי שזהו הימין שפשיטא שצריך לשמוע:
*לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ופי' בספרי והובא ברש"י אפי' אומרים לך על ימין שהוא שמאל וכ"ש שאומרין לך על ימין ימין והכוונה שהשי"ת מסר פירוש תורתינו לסנהדרי הגדולה עפ"י פירושם והבנתם צריכים אנו לשמוע בוודאי הסנהדרין הם צדיקים ורוצים לכוון האמת אלא שהזקן ממרא אומר שטעו וכיון שהקב"ה נותן חכמה לחכימין והוא צוה לשמוע לסנהדרין בוודאי לא יניח אותם הקב"ה לטעות ואי אפשר שיהי' ביניהם ובין האמת סתירה וזה שמסיים כיון שאני מצוה לך לשמוע אפי' על שמאל ימין כי מה שמחליטים לפסק הלכה זה רצוני תוכל לבטוח שלא אניחם בטעות וודאי הם אומרים על ימין ימין ולא יעזוב ה' חסידיו ורגלי חסידיו ישמור:
*ועוד י"ל דרך רמז מוסר לפעמים שמאל יותר חשוב שמטעם זה אנו משתחוים בצאתנו מתפלת י"ח לצד שמאל שהמתפלל יראה כאילו השכינה כנגדו ונגד שמאלו הוא ימין הקב"ה ואמנם בצדיקים גמורים הם מרכבה לשכינה ששרוי' על גביהם וא"כ ימין דידהו היא ימין ה' ונשארת בחשיבותי' ובזה עצמו פליגי הזקן ממרא אינו מחשיבם לצדיקים ושמאל דדהו חשוב כימין ואפ"ה תשמעו שה' נצב בעדת ה' עליהם:
אשימה עלי מלך בסנהדרין פרק חלק שאחיתופל ראה אש יצאה מאמתו וסבר שהוא ימלוך וטעה כי בן בנו שלמה מלך שאמו בת שבע היתה בת אחיתופל וי"ל דברי חכמים וחידותם בגמרא קידושין דף פ"א ע"א איתא במעשה דרב עמרם חסידא שאשבעינהו ליצה"ר דעריות ונפיק מיניה כעמודא דנורא חזינן דיצרא דעריות אש הוא ואיתא בספרים דמי דנטיר ברית זוכה למלכות וראי' מיוסף הצדיק וזה אחיתופל כבש יצרא דעריות וראה שיצא אש מאמתו היינו יצה"ר דעריות שהוא אש וסבר שיזכה למלכות רק שגה ברואה כי שלמה בן בתו מלך בירושלים וק"ל (מש"מ):
אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי י"ל דהגוים מלכותם וממשלתם היא ע"י כח וגבורה או ע"י חכמה ותחבולת מלחמות וכדומה ע"כ בוחרים מלך מי שיותר גדול בכל אלו הוא ימלוך עליהם וכן אנחנו נעשה כמוהם כי כל העדה כולם קדושים ממלכת כהנים וגוי קדוש א"כ יהי' המלך היותר גדול וקדוש מכולם ולזה טען קרח כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו כי לא נחשב משה בעיני קרח ראוי להתנשא על קהל ה' ועל כן אז כי נבחר שאול צוחו מה יושיענו זה אע"ג שהי' משכמו ולמעלה גבוה מכל העם מ"מ לא החשיבוהו למלוך על עם קדוש ושוב אח"כ החל רוח ה' לפעמו והי' גם שאול בנביאים ואמר כאן שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך ולא תאמר מה יושיענו זה דכיון דבחר בו הקב"ה א"כ יתן ה' רוחו עליו (היינו מלך אשר יבחר ה' בזה ה' אלקיך בו רוח ה' אלקיך בו יהי':
*אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי שום תשים וגו' בספר שופטים שאמרו ישראל נשימה עלינו מלך לשפטינו ככל הגוים וחרה שמואל עליהם ומדוע ויש אומרים משום שאמרו לשופטינו "ככל הגוים" וקשה שהרי גם בפקודת המצוה נאמר כן ככל הגוים ונראה דידוע דהאוה"ע יש להם שרים מלאכי מעלה לכל אומה יש מלאך שר שלהם והם מסבבים השכינה ומקבלים השפע מהקב"ה וא"כ הם משפיעים על המלך היושב על כסא אלהים דהיינו שרו ועל ידו יושפע כל השפעה אבל ישראל אין להם מלאך רק השי"ת הוא לבדו בדד ינחנו ואם המלך ישראל הגון יושפע לישראל על ידו ודוגמת שרי מעלה הוא מלך ישראל דלמטה אם הוא הגון וזה ככל הגוים אשר סביבותי שמלאכיהם ושריהם סובבים הקב"ה כן יסבב מלך שלנו שלמטה היושב על כסא ה' פני השכינה לקבל השפע והוא המלך בעצמו יהא בדוגמא שרים של מלכי האומות למעלה:
*מקרב אחיך תשים עליך מלך ודרשו חז"ל ממובחר שבאחיך ולפי דעת הרמב"ם דלענין חליצה צריכים הדיינים שיהי' אביו ואמו מישראל מכש"כ לענין מלך והקשו הראשונים א"כ איך הי' רחבעם שהי' אמו עמונית איך הי' ראוי למלך ונראה דמלך בן מלך אין צריך משיחה אם הוא ראוי לכך וכיון דאין צריך משיחה לא קרינן בי' שום תשים עליך מלך וה"ה נמי דלא בעי מקרב אחיך ממובחר שבאחיך ודי אם רק אביו מישראל (עיין תשובת חת"ס או"ח סימן י"ב וי"ג):
ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תוספן לשוב בדרך הזה עוד יל"ד מתחיל בסוסים לשון רבים ומסיים הרבות סוס והוא לשון שכולל המין כולו ועוד פשטות הטעם כמ"ש רמב"ן שלא יראה כסומך על סוס ורכב כי לה' הישועה וא"כ מ"ט תלה בישיבת מצרים ולולא דמסתפינא הייתי אומר דתרי לאוי נינהו משני ענינים ואקדים מה שפירש"י פ' דברים ה' אלקיכם הרבה אתכם הגדיל אתכם ע"ש ה"נ י"ל הרבות להגדיל ולייקר שער הסוסים והיינו כי מלך ישראל נצטווה שלא ירבה לו סוסים ולא יסמוך על רכבו ופרשיו אבל עכ"פ יעשה כל טצדקי שיהי' בדרך הטבע שגם מלכי חתים וערביים לא ירבו להם סוסים (ולא יהא צריך לסמוך על נס) הא כיצד יקח מחיר הסוסים שבמצרים כאשר עשה שהע"ה ועל פיו יצאו סוחרי סוסים למלכי חתים וערביים וירבה עליהם וייקר מקח הסוסים וזה לאו השני ולא ישיב העם מצרימה למען הרבות והגדיל מחיר הסוס הגם כי המעשה בזה עצמו איננו מרוחק אך ה' אמר לכם לא תבואו בדרך הזה של מצרים עוד:
לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו י"ל דרך רמז ירמי' הנביא אמר ליהוקים מלך יהודה אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו ובמצודות שם וז"ל יתכן שהי' יהוקים מסגף עצמו במאכל ומשתה ועשה הרע בחשבו שהסגוף יכפר על רעתו ועל זה אמר הלא אביך מתענג וכו' והנה כתיב עקב ענוה יראת ה' שכל מי שהוא עניו נקל לו מאוד להיות ירא ה' ואין צריך להכניע גופו בתענית וסגופים וזה לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל היינו שלא יהא צריך מתיבת המצוה להסיר ימין ושמאל ההי' שבראש תיבת המצוה שהיא מימין וההי' בסוף התיבה שהיא מן השמאל ונשאר צום לא יהא צריך לצום רק אוכל ושותה וטוב לו בעבודת השי"ת וק"ל (מש"מ):
למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב כל ישראל רמז למה שאחז"ל (ברכות דף ד' ע"א) בזכות שהקטין דהע"ה את עצמו ואמר מפיבושת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי זכה ויצא ממנו כלאב שהי' מכלים פני מפיבושת בהלכה והנה כלאב נכנס בחיים לג"ע ונמצא דוד המלך ישראל חי וקיים וכלאב בנו חי בגן עדן והיינו לבלתי רום לבבו מאחיו למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כי הוא חי וקיים ובניו קיימים כמו כלאב:
לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם ולא ימצא בקרבך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים וגו' יל"ד לשון לא ימצא בקמץ ע"כ נ"ל עפ"י מ"ש במקום א חר לא תלמד לעשות ר"ל שלא ילמוד ספרי האומות כמסתפק ולבסוף ידע כי האמת עמנו ויעבוד ה' בלב שלם יותר חלילה וחלילה להיות בספק רגע א' כי יאמין בקבלת אבותינו וילמוד להבין ולהורות דיני כישוף וע"ז נמצא הלומד כמסופק הרי הרהר רגע בע"ז וכ' רמב"ן בפסוק פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה כי כל מי שלא הרהר בע"ז לא יוליד מודה בה ע"כ אמר אם לא תלמד לעשות כמסופק (רק לדין ולהורות) אז ממילא לא ימצא בקרבך מעביר בנו ובתו באש כי מי שלא הרהר לא יוליד מודה בה נשאלתי מ"ט חזינן דמי שהמיר דתו מיד הוא שונא ישראלים בלב ונפש יותר מכל הגוים ואחז"ל גיורא עד עשרה דרא לא תבזי ארמאה באפי' ומ"ש מומר שמיד מבזה ישראל ושונאם ועמדתי על חקירה זו ואמרתי עפ"י דברי רמב"ן הנ"ל שזה המומר הוא כבר יותר מדור העשירי שהרי השרש הי' כבר באבות אבותיו ואפי' במעמד אתם נצבים כבר פרה ראש ולענה שלו וכבר עברו עליו כמה דורות:
כי יכרית ה' אלקיך וכו' וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם וגו' עיין בפנים הנה ידוע הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין האדם מן העולם והם שונאיו באמת ומ"מ אחז"ל יצר תנוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת היינו אלו הג' הנ"ל יצר הוא קנאה אכזריות וכעס קנאת איש מרעהו ונקרא מדברי חז"ל יצר סתם כאמרם כל הכועס כאלו עע"ז דכתיב לא יהי' בך אל זר איזהו אל זר שבלבו של אדם זה יצה"ר נמצא שהכעס נקרא בשם יצר סתם ותינוק הוא רדיפת הכבוד והגיאות לסלסל בשערו ובגדיו במעשה נערות כאשר קראוהו כן חז"ל גבי יוסף ואשה כלליות התאוה נקראת כן בכל מקום ואמרו שלא להרחיקם מכל וכל כי יש להם זמן ומקום בקדושה ועיקר הקנאה הוא הכעס ואכזריות בעוברי עבירה מבלי לשאת פניהם ולהאבידם מע"פ האדמה ומצות עשה שלימה היא ובערת הרע ולא תחמול ולא תכסה ושאול נענש בחמלו על אגג וישראל נצטוו לא תחי' כל נשמה התאוה היא לעת הצורך לקיום הגוף כמאמר הלל לתלמידיו לגמול חסד עם הדא אכסניא הוא הגוף בית אושפיזא של הנשמה וחייבת ליהנות לו כפי צרכו ומצוה רבה נמי איכא גומל נפשו איש חסיד וגאוה לת"ח יאה שמיני שבשמינית בעת לומדו עם תלמידים וע"ז אמרו זרוק מרה בתלמידים אבל בינו לאחרים שאינם תלמידיו אמרו לא מיני' ולא מקצתי' (ולפ"ז יתקיימו ב' דיעות חז"ל ואלו ואלו דא"ח וק"ל) והיינו דקאמר דהע"ה ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' דהיינו רחץ ר"ת רש"ע לקנאות ברשעים ולהתאכזר עליהם ה' היא שמיני שבשמינית גיאות שהתירו ץ' צורך שלעת הצורך הותרה התאוה ולכן כתיב אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וגבי עגלה ערופה נהי כתיב שהזקנים ירחצו ידיהם לומר שלא התאכזרו להורגו ולא מפאת גיאות פטרוה בלא לוי' ולא מפני רב תאותם חסו על כספם לתת לו פת לחם וחמת מים על דרכו כי ידינו לא שפכו ועינינו לא ראו ולכן נקראו צדיקים ארץ חפץ עיין פירש"י בקהלת אפסוק והארץ לעולה עומדת כי לא חפצה נפשם בשמיני שבשמינית נ"א לא מיני' ולא מקצתו ונעשה מה' א' פי' אין ונעשה מרחץ ארץ ולפמ"ש לעיל שניהם אמת עם תלמידיו יהי' תופס בשמיני שבשמינית ובלא"ה לא מיני' ולא מקצתו ונעשה ממנו ארחץ פעמים א' אין פעמים ח' וק"ל והיינו דקאמר ארחץ בנקיון כפי ודוק והנה בכניסתם לא"י הורגלו מאד במדות אכזריות אף להרוג ולהשמיד כל הגוים ובמדת התאוה בתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת והורגלו במדת הכבוד והגאוה לבטוח בערים בצורות כדכתיב בערים בצורות אשר אתה בוטח בהנה ולכן הוצרכו זהירות ביותר להשמר מכל אלה ע"כ משה הזהירם כי יכרית ה' אלקיך את הגוים וגו' וירשתם היינו אכזריות וישבת בעריהם היינו גיאות ורוממות ובבתיהם היינו תאוה בתים מלאים שלש ערים פירושו שונאים (כמו ויהי עריך) תבדיל לך הג' שונאים הללו היינו קנאה וכבוד ותאוה תבדיל לך בתוך ארצך בתוך גופך ארציות שלך וקורהו ארצך ע"ש ארץ הנ"ל שיבדילם עד שיצריכם כנ"ל ומסיים והי' לנוס שמה כל רצח אותיות רח"ץ הנ"ל ומפרש והולך וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו ויוכח רעהו שהוא בבלי דעת:
ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך ופרש"י דהיינו קני וקניזי וקדמוני לעתיד לבוא ויל"ד הא רש"י מביא בפ' משפטים והוא מהמדרש דמיתת שוגג היינו ע"י שאחד הרג מזיד ולא הובא לב"ד הקב"ה מסבב שיבואו יחד בפונדק אחד ונהרג זה שהרג במזיד על ידי אחד בשוגג וא"כ לעתיד שיתבער היצה"ר לא שייך זה ואולי י"ל דהגרים הנתוספים על ישראל לא יבואו למדרגה ההיא אלא די שיהיו בבחינת מדרגת ישראל כמו עתה וא"כ משכחת לה כזה בגרים:
ולא ישפך דם נקי בקרבך בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה והי' עליך דמים, יש לחקור איך יהי' זה לכשירחיב ה' גבולנו לתת לנו כל הארץ היינו קיני קניזי וקדמוני שהוא לע"ל בב"א איך יארע שפיכת דם נקי עד שנצטרך להוסיף ערי מקלט והנה ראיתי בתחילת הפרשה כי תבוא אל הארץ וישבת בעריהם ובבתיהם מה צורך לאורך הזה בעריהם ובבתיהם ראיתי למורי בהפלאה שכ' בפ' עגלה ערופה שמן הנמנע שישפך דם נקי באויר ארץ הקדושה לולא חטא עיוות הדין (וכמו שאחז"ל שבת דף ל"א ע"א שבעון עיוות הדין וכו') ע"כ יצאו שופטיך ויתעסקו בעגלה ערופה ונלע"ד דבתחלת ישיבת ישראל בארץ עדיין הי' אויר הארץ ודירת הבתים מטומאה מתועבת הגוים עד זמן רב שנתקדש ע"י ישראל ע"כ התחיל פ' עגלה ערופה וישבת בעריהם ובבתיהם ועי"ז שהי' הערים והבתים שלהם ע"כ יארע מעשה הרציחה ואומר אח"כ לע"ל אם ירחיב גבולך להוריש לך גם קני וקניזי וקדמוני יצטרך בתחלתם להוסיף ערי מקלט מטעם שישבו שם האומות האלו ומסיים ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' אלקיך נותן לך כי האויר קדוש ואם ישפך ח"ו והי' עליך דמים פי' מחטא הדיינים ועיוות הדין כנ"ל:
מי האיש וכו' בית כרם ואשה והרמב"ם הקדים כרם לבית מפני שבתוכחה נאמר אשה תארש בית תבנה כרם וכו' שבקללה הכל מהופך ש"מ שהי' ראוי להקדים כרם לפרנסתו קודם לבית וקשי קראי דהכא עיין רש"י והנה אנו סומכים על ר' נהוראי סוף מס' קידושין שאמר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה והיינו כדברי רשב"י ר"פ כיצד מברכין ור' ישמעאל הקשה הא כתיב ואספת דגניך ונ"ל בזמן שישראל שרוים על אדמתם מצוה לאסוף דגנך לא לצורך פרנסתו דצדקו דברי רשב"י ודברי ר' נהוראי אלא משום מצות ישוב א"י ומשו"ה הי' בועז זורה גורן השעורים ואלישע שנים עשר צמדים לפניו ולא לבד עבודת קרקע אלא לימוד כל האומנות משום ישוב וכבוד א"י שלא יאמרו לא נמצא בכל א"י סנדלר ובנאי וכדומה ויביאום מארצות רחוקים ע"כ הי' לימוד כל אומנות מצוה ורשב"י ור' נהוראי מיירי כשאנו מפוזרים בין האומות ויש בהם אומנים מרובים ולא צריך לנו והעוסק בהם הוא להמציא לו פרנסתו ע"כ מניח אני כל אומניות ואיני מלמד בני אלא תורה וע"כ כשעושים רצונו של מקום שנטיעה אינו לפרנסה אלא למצוה ע"כ בית קודם לכרם אבל בתוכחה שאינם עושים כרשב"י והכרם הוא לפרנסם הי' להקדים כרם לבית אלא שבשגעון ינהג והכל מהופך: “who is the man…” A house, a vineyard, and a woman. The Rambam (Hilchot De’ot 5:11) put (the verse about) a vineyard before (the verse about) a house (whereas the Torah put house first) because in the rebuke it is written “…a woman you will betroth, a house you will build, a vineyard…” (Deuteronomy 28:30) because in the curse everything is reversed, from which we learn it would have been appropriate to put the vineyard for his livelihood before the house, and the verse here presents a difficulty, see Rashi. (Rashi says that the verse refers to the fourth year’s produce - that is, he may well have planted it before building a house.) Behold, we rely on Rabbi Nehorai at the end of Kiddushin who said, “I set aside all the trades in the world, and I teach my son only Torah,” which is like Rabbi Shimon bar Yochai in Brachot 35b; and Rabbi Yishmael challenged this from the verse “you will gather your grain.” It seems to me that when Israel is settled on their Land, it is a mitzvah to gather your grain, not for the need of making a livelihood, because the words of Rabbi Shimon bar Yochai and Rabbi Nehorai are correct, but rather because of the mitzvah of developing the Land of Israel, and because of this Boaz winnowed barley in the threshing room and Elisha the prophet plowed with twelve yoke of oxen before him. And not only agricultural work, but study of all the professions because of (the mitzvah of) developing and honoring the Land of Israel, so that people will not say there is no shoemaker in all of the Land of Israel, or a builder, and the like, and bring them far distant lands. Therefore, study of all the professions is a mitzvah, and Rabbi Shimon bar Yochai and Rabbi Nehorai were referring to when we are dispersed amongst the nations who have many professionals and do not need us, and one who occupies himself with them - it is in order to find a livelihood; therefore, “I set aside all the trades in the world, and I teach my son only Torah.” And when they do the will of the Omnipresent, planting is not for making a livelihood, but rather is for the mitzvah; therefore, a house precedes a vineyard, but in the rebuke, when they are not acting according to Rabbi Shimon bar Yochai, and the vineyard is for making a livelihood, it would be appropriate to place the vineyard before the house, but when acting from madness (see Deuteronomy 28:28) everything is turned upside down.
*מי האיש אשר בנה בית וגו' אמרו בגמרא למדך תורה ד"א בתחלה יבנה בית ואח"כ כרם ואח"כ ישא אשה ובתוכחה כתיב בהיפך שיהי' מעשיהם מקולקלים והרמב"ם בה' דיעות בתחלה כרם ואח"כ בית ואח"כ אשה וקשה מהש"ס ולכאורה יש לומר דהקרא דמיירי מלא חללו היינו בשנה הרביעית וא"כ כבר נטעו ג' שנים קודם וא"כ שפיר י"ל כהרמב"ם דהנטיעה קודם בנין בית אבל לשון הגמרא קשה:
ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו הנה כל החוזרים אינם שבים לביתם אלא מתקנים הדרכים ואפ"ה כתיב ישוב לביתו לצורך ביתו וענינו שמחשבתו על כרחו לאשתו אבל הכא גבי רך לבב לא שייך ישוב לביתו ויש לפרש מי שרך לבבו מעבירות ישוב לביתו בתשובה ולא ימס לבב אחיו כלבבו כי אז יהי' ממחטיאי רבים ואין מספיקים בידו שוב לעשות תשובה ע"כ ימהר לשוב בתשובה ויתקבל:
*כי תקרב אל עיר להלחם וקראת עלי' לשלום ובשמואל איתא ביואב שצר על תקוע ולא קרא לשלום והיתה האשה החכמה שלומי אמוני ישראל היא סרח בת אשר קראה לו למה לא קרא לשלום והשיב דרק ראש שבע בן בכרי שמרד במלך דוד הוא מבקש וקשה עדיין לא השיב על שאלתה ונראה מסתמא עיר שסגרה נגד האויב מסתמא אין רצונה בשלום ואפ"ה צותה התורה לקרוא לשלום שלא יהי' אכזריות כגזלנים נוטלין והורגין לכך יקראו לשלום שיהי' ניכר שהמה לעצמם גרמו כך וכ"ז אם באמת רוצה להלחם אבל שם לא רצה להלחם וזה שדייק כי תקרב אל עיר "להלחם" רק אז תקרא עלי' לשלום:
*ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' וגו' ועל פיהם יהי' כל ריב וגו' י"ל דת"ח כשהמה כראוי אזי ת"ח מרבים שלום וכל טוב עליהם נאמר כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשמו אבל אם לא יתנהגו ויעשו כראוי אדרבא יהי' כל ריב על ידיהם ונאמר עליהם ועל פיהם יהי' כל ריב וכל נגע והכהנים הם המורי העם הת"ח:
ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו ע"ד שכ' הרא"ע כיון שנמצא ההורג סמוך לעירם ש"מ יש שום חטא בעיר שאילולא כן לא אירע זה סמוך לעירם והיינו כיון שידינו לא שפכו פי' הרוצח איננו מבני עירנו וא"כ איך אירע שנרצח פה דוקא ע"כ עינינו לא ראו לא השגיחו על חטאי בני עירנו ועי"ז חטאו ונתגלגל שנהרג סמוך לכאן:
ויאכלהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך כי חטה היינו לימוד התורה הכל צריכין למרי חטיא (בבא בתרא דף קמ"ה ע"ב) ונקרא אכילה והפלפול וסברא נקרא דבש ר"ת ד'יעה ב'ינה ש'כל ולגמור והדר לסבור (כדאיתא שבת פרק במה אשה) כי הסברא נאכל על השובע באחרונה והיינו ויאכלהו עיקר סעודה חלב חטה ואח"כ שכבר אכל דב"ש אשביעך על השובע:
ס"פ בני העיר סתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה סי' לדבר רחבעם בן שלמה הנה עובדא דרחבעם יפלא איך נהיתה כדבר הזה וכי שוטים היו היועצים הנערים ההמה וגם יל"ד בקרא דקרי להו הילדים אשר גדלו עמו והזקנים אשר היו בחיי שלמה לא לחנם דקדק הקרא בכך והנה בספר באר שבע הקשה איך מלך רחבעם הא לא היתה אמו מישראל וכבר כתבתי במק"א דהמצוה היא על המשימים מלך בתחלה מקרב אחיך ממובחר שבאחיך תשים עליך מלך אבל אם כבר הושם מקרב ממובחר שבאחינו שוב הבנים הנולדים ממנו ויורשים המלכות בתורת ירושה ואין אנו המשימים אותו למלך אין לנו להסירו ממלוכה הואיל ואין אמו מישראל ואמנם אם המלכות בירושה ואין צריך השימה כלל צ"ע קצת דבאמת קיי"ל מלך בן מלך אין צריך משיחה ובריש מס' ר"ה אמרינן בן מלך הדיוט הוא כל זמן דלא אימנו עלי' ע"ש ואפשר היינו באותן שאינם נמשחים וצ"ע והנה אי נניח שרחבעם מלך מעצמו בירושה אין להם לבוא בכח הקל מעולינו אלא לבקש ממנו כמבקשים ממלך והוא גם הוא יש לו להתחסד ולהקל עולם ומכש"כ כשיש מורא שימרדו וכעצת הזקנים אבל הם אין להם לבוא בכח ויד חזקה לאמר הקל מעולינו כי הוא רשאי ולא הם אך אם צריך מינוי חדש א"כ עדיין הדיוט הוא ויכולין להתנות עמו על מנת כן אנחנו מקבלים אותך שתקל מעולינו אלא לפ"ז אם יעשה כרצונם היום ביום מינוי מלך הרי הודה שלא בירושה בא אלא בשימה חדשה א"כ שוב יטענו עליו שאסורים לשומו מלך כיון שאין אמו מישראל ע"כ הילודים שנתגדלו עמו ולא חשו אלא לכבודו הם אמרו מה בכך אם ימרדו עכ"פ יהודה ובנימין יהי' עמו ויהי' עכ"פ מלך משא"כ אם יודה להם יפסלוהו ממלוך ויהי' הדיוט אך הזקנים שלא חשו על רחבעם כי מה לו ולהם הם חשו למלכות בית דוד ע"כ אם היום תהי' וגו' ולא ימרדו ולא יתחלק מלכות בית דוד נהי שהוא יהי' פסול מלמלוך כיון שאין אמו מישראל ימליכו אחד מאחיו מבני דוד ושלמה אשר אמם מישראל ויהי' הוא הדיוט ומלכות בית דוד לא יתנזק' אבל הילודים אשר נתגדלו עמו חשו לו ולהם ולא למלכות בית דוד והבן זה ובמקום אחר כתבתי עוד מזה צרפם יחד:
בפרק שירה פרידה מה הוא אומר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך פסוק זה דרשו חז"ל שאמרו מלכי או"ה כשאמר הקב"ה כבד את אביך וגו' ואמר ששה דברות אחרונות בדברים שבין אדם לחבירו עפ"ק דקדושין אמרו בירושלמי ומייתי תוס' פ"ק דחגיגה דכתיב והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי אע"ג דאסור לרכוב על הפרדה אותה פרדה ברי' מששת ימי בראשית הוה ע"ש וצ"ע לאיזה צורך ברא הקב"ה הפרדה הזאת וכתבתי במק"א כי רכיבת הסוס מורה על המתגאה כמ"ש רמב"ן על פסוק כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים וחמור מורה על כניעה ושפלות וע"כ אאע"ה ומרע"ה ומשיח שיבב"א רכבו על חמור כניעה ושפלות והמלך צריך להתגאות כי אין כבודו מחול ומ"מ לבו יהי' נשבר בקרבו כדכתיב לבלתי רום לבבו ע"כ רוכב על פרדה מורכב מסוס גאוה ומחמור ענוה והנה הקב"ה מלך גאות שם מוצא ענותנותו כשאמר ה' אלקיך ולא תשתחוה לאל אחר ולא תשא ושמור שבת חזר והשגיח בשפלים כבד את וכו' והיינו יודוך כל מלכי ארץ מלכי דייקא שילמדו ממך להיות מעורב מגאוה וענוה והיינו פרידה שאומרת שירה יודוך ה' כל מלכי ארץ:
ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו כבר הארכתי במק"א במקראי קדש אלו וכעת ניישב בעזהי"ת מה שמקשים מה הי' חטא ישראל בשאלם מלך הלא כן צוה פה ית' גם ליישב אומרו סביבותינו והנראה בזה שמרמז על דבר עליון כי ידוע ע' שרים למעלה של ע' אומות מסבבי' כסא הכבוד וכשישראל עושי' רצונו של מקום ב"ה הם בפנים בסוד ובצל כנפיך תסתירנו וע"ז נאמר ולא יכנף עוד מוריך וידוע כי כל שר של כל אומה ואומה שורה ומשפיע אל המלך של אותו אומה ורוחו בקרבו ולעומת זה מלכות בית דוד הם יושבי' על כסא ה' כביכול ורוה"ק שופע עליהם ומלכותם עם מלכות שמי' ית' אדוקים זה בזה ולא יצויר השראת השכינה בקרב כל ישראל כ"א ע"י שבט מיהודה ואפי' מרע"ה הוצרך לחור בנה של מרים משבט יהודא כמבואר בזוה"ק וע"ז נאמר שבת אחים גם יחד אחים ר"ת א'הרן ח'ור י'הושע מ'שה' וכבר בארתי במק"א כי זהו משכן ה' ר"ת מ'לך ש'ר כ'הן נ'ביא ה"נ חור בחי' מלכות יהושע שר אהרן כהן משה נביא היינו משכן ואכ"מ להאריך בזה מ"מ ראוי ונכון לישראל לבקש להם מלך שיושפע מאת השי"ת כמו שאו"ה מושפעים מאת שר שלהם הסובבי' הכסא ולא תהא כהנת כפונדקית אמנם לבקש מלך לשופטם זהו נמאס מאוד כי אין לנו צורך לנימוס מדינות ומשפט מלך כי משפטינו חרוץ בתוה"ק ונמסרו לעוסקי' לשמה ונביא וכהן ואין התורה בירושה כמו המלכות אבל יבקש זה מי שמאמין כי משפטי התורה רק כנימוסי הגוים וביד מלך חכם להוסיף ולגרוע כפי המקום והזמן וזה דעת אפקורסי' ח"ו והא"ש כי ישראל בימי שמואל בקשו מלך לשפטינו ככל הגוים וזה נמאס אבל מ"מ בפ' זו לא כן הוא אבל דקדק לומר אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי דייקא השרים הסובבי' את כסא הכבוד כנ"ל והם משפיעי' למלכיהם ה"נ אשימה עלי מלך אשר יהי' מושפע מאת ה' אלקי ישראל וע"ז נאמר שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו ממש להשרות שכינתו עליו ממש וק"ל:
והי' כשבתו על כסא ממלכתו וגו' וכתב לו ס"ת והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו פי' כי כשישראל ברום המעלות אזי מלכם יושב על כסא ה' ומשמש ברוה"ק ואורים ותומי' עפ"י יצאו ויבואו אמנם בסור כל אלה יקרא כסא ממלכתו ומ"מ אחז"ל רב בדק בספרא וכן הי' ג"כ במלכי ישראל הכשרי' שלא זכו לרוה"ק בדקו בספרא וה' ענם וזהו פי' והי' כשבתו על כסא ממלכתו ולא על כסא ה' ומ"מ וכ' לו ס"ת וגו' והיתה עמו פי' זכיות התורה יהי' עמו וכ"כ רמב"ן ז"ל וקרא בו כל ימי חייו פי' בס"ת יקרא כל קורות של ימי חייו:
לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל פי' כי אחז"ל המתגאה כאלו עע"ז והרמז כי העושה מצוה ומתגאה בה אזי הוסר ממנו מדריגת ענוה הנקראת מ"ה ואם תסיר מן מצוה אותיו' מה נשאר צו ואין צו אלא ע"ז כידוע והיינו לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל שלא יסיר מן המצוה אות ימין שהוא מ"ם ואות שמאל שהוא ה"א וישאר אמצעי צ"ו ח"ו כן לא יעשה:
במסרה עשה וי"ו העיר אשר היא עשה עמך מלחמה רוח סערה עשה דברו ולשמחה מה זו עשה ואת מאמר מרדכי אסתר עשה קול רינה וישועה באהלי צדיקי' ימין ה' עשה חיל ימין ה' רוממה ימין ה' עשה חיל הפי' כפשוטו ע"ד מחז"ל אומה זו משמים המליכוה ורשע שהשעה משחקת לו כל צורריו יפיח בהם פירש"י ז"ל בהפסת רוח בעלמא שולט על שונאיו וכן או"ה בזמן הזה שולטים כרצונם א"כ אל תשמח ישראל אל גיל בעמים ואל תשמח ביום אידם והעיקר תלוי בנו לשמוע קול ת"ח צאי לך בעקבי הצאן על משכנות הרועים וזהו העיר אשר היא עשה עמך מלחמה אפי' רוח סערה עשה דברו מצלחת היא בכל דרכי' ואמר רוח ע"ז יפיח בהם בהפחת רוח בעלמא א"כ ולשמחה מה זו עשה אלא מה יעשו ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כי הת"ח נקרא מרדכי ודור הגלות נקרא אסתר הסתר אסתיר ע"כ אם אסתר יעשה מאמר מרדכי אזי ימין ה' עשה חיל וק"ל:
בהפטרה מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון יאמר כי אינו דומה גאולה העתידה ב"ב לגאולות שעברו כי אז לא הי' מושג לכל כי ה' שוכן בקרבנו אבל האמינו לקול נביאים וחכמים שהי' מרגישים בהשגת רוה"ק וראו נסים ונפלאות הרבה אשר עדות הם שהשכינה שורה בישראל אבל לא הושג לעין כל משא"כ לע"ל יהי' מראי' באצבע הנה אלקינו זה כמבואר סוף מס' תענית והנה אפשר כבר הי' ראוי מכמה פעמים להיות נגאלים גאולה שאינה שלימה או לשום שלום בינינו ובין או"ה שאנו שוכנים בצלם או יותר מזה להיות גאולה ממש כמו בבית שני וכדומה אבל אין חפץ בזה כי אם גם אנחנו אפשר שנתפשר ונקבל גאולה כזה רק להיות גאולים מ"מ אבותינו הקדושים לא יתרצו עתה כ"א בגאולה שלימה וטוב לישראל לסבול אורך הגלות כדי שתהי' בסוף גאולה שלימה כנ"ל וזהו מה נאוו על ההרים רגלי מבשר בהקדים כי לע"ל לא נצרך לביאת מבשר ברגליו לספר כך וכך אירע אלא כתיב כנשא נס הרים תראו וכתקע שופר תשמעו ע"כ מה יהי' נאה ויאה על ההרים האבות ברגלי מבשר כשבא יבוא ברגליו לבשר הלא לא יתרצו בזה ומה יהי' בשורתו מבשר משמיע שלום בין או"ה לישראל וא"נ יהי' במדריגה יותר באופן שמכונה מבשר טוב והוא משמיע ישועה ממש שיצאו בראש גאולים מ"מ אינו אלא אומר לציון מלך אלהיך והיא תאמין לו אבל לא תשיג כי כן הוא וא"כ מה נאוה זה אל ההרים ומה הנאה יש להם בזה אבל גאולה שלימה קול צופיך נשאו קול צופיך דייקא כי יהיו רואים וצופים בעצמם כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון:
קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון בתחלה יש לפרש דברי הפסוק אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו והענין נ"ל ליישב עפ"י דברי הירושלמי דאמר מר מימי לא כוונת זימני חדא בעי כוונת ומנית כשורי ואידך אמר מאן עייל קמא מלכא ברישא אקלפתא או ריש גלותא ואידך אמר מחזקינא טיבותא לרישא דכי מטאי למודים מנפשי' כרע, והנה בס' עשרה מאמרות פי' בו שהכוונה במדות עליונות אלקפתא וריש גלותא וכן מני כשורי הוא מנין המדות עיי"ש ודפח"ח מ"מ עדיין צריכין אנו למודעי איך יאמרו אותן החכמים על עצמן מימי לא כוונת ומי יכווין אם הם לא כיוונו ואיך מפרש חטאי' לומר מחזיקנא טיבותא לרישא אבל אמתיק ע"ד משל אם רצה להתחלות לפני מלך על דבר מה והנה איננו קרוב למלכות שיבוא לפניו בחדרי משכיתו וידבר עמו פא"פ אלא מסדר דבריו בכתב ומשלחו למלך ע"י אגענט א' או מסרו בעצמו למלך כנהוג הנה בעת סדרו כתב שריפט ההיא פונה עצמו מכל עסקיו וסוגר עצמו שעה או שתים בחדר מיוחד שיהי' לבו פנוי מכל מה שיטרדנו כדי שלא יכשל בכתבו באופן שיהי' הכל נכון ומסודר עצהי"ט בבואו לפני המלך ואפשר עי"ז ישיג בקשתו אך השר הקרוב קרוב אל המלך אין מן הדין שיבקש בקשתו בכתב מן המלך כ"א יבוא אליו לפני ולפנים בחדרי משכיתו וידבר עמו פא"פ והנה שם אינו ברשות עצמו להסתיר בחדר מיוחד מקום שלא יתבלבל דעתו והלא שם ישוטטים עיניו לראות נפלאות מבנין ההיכל ומעמד משרתיו ומושב עבדיו ומלבושי המלכות וכתרו וכלי הבית ההמה אשר כל רואיו יתמה וישתומם ועי"ז יתבלבל דעתו מהר ויכשל בדבריו ומכש"כ כשזה השואל כל מגמת חפצו ובקשתו אינו אלא זה כי הוא מתאוה לראות תמיד פני המלך ורוצה לידע טכסיסי מלכותו ובנין היכלו ומפני זה נגש היום לפני המלך ובהיות זה כל תאותו א"כ בבואו לפנים אל היכל המלך ורואה כל זה אז תאותו הגדולה אינו מניחו מהעלים עין להסתכל אנה ואנה ובקל יתבלבל בדבריו ויהי' זה סיבה למניעת בקשתו ממנו וק"ו בן בנו של ק"ו אם השרים המשרתים שם יש מהם מתנגדים לזה השואל ורוצים לבלבלו ולהטרידו כדי שעי"ז ימנע המלך ממנו חפצו ובקשתו אשר חפץ אז המשרתים פותחים כמה אוצרות עם כלים משונים בתוכם כדי שיביט ויסתכל באוצרות ההמה ויסתתמו טענותו שלפני המלך ולצאת מזאת המבוכה הוא על א' משלשה אופנים זה למעלה מזה א' שזה השואל יסדר דבריו טרם בואו לפני המלך וירגיל את עצמו בהם כמה פעמים ביום ולהרגיל כל תנועותו השייכים לזה לכרוע ולהשתחוות במקום הראוי ולנשק רגלי המלך ולבכות במקום הראוי לשחק ולשמוח במקום הראוי הכל לפי ענין הבקשה ההיא באופן שבבואו לפני המלך לא יתבלבל משום דבר להכשל בלשונו או בתנועותיו באבריו כי כבר הורגלו ונעשה טבע שני אצל פיו ואבריו המדריגה השני' היותר טובה מן הראשנה והוא שיהי' כ"כ אהוב לפני המלך שיכניסהו ג"כ לחדר מיוחד ויסיר מפניו כל משרתיו בשעה שהוא מתיחד עם אוהבו ושם ידבר עמו בסתר אהלו ויגלה לו את כל לבו אמנם מדריגה השלישית היותר גדולה וטובה הוא שהוא השואל כ"כ גדול ונכבד ורואה פני המלך תמיד בכל יום ויום עד שלא יתבלבל עי"ז כבן כרך שרואה פני המלך ולא יבהילוהו רעיוניו הנמשל הוא בוודאי אנחנו אין אנו מתפללים אלא כמי שמיחד עצמו בחדר ומפנה כל מחשבתו כדי לשלוח כתב בקשה אל המלך לכן קל עלינו לכווין פי' המלות כי אין אנו זזים בבהכ"נ בעמדינו בתפלה לא כן חסידי' הראשונים הי' מפשיטי' הגשמיות עד שהי' קרוב למדריגת רוח הקודש כמבואר בשו"ע ונכנסו לפרדס ומסתכל בהיכל המלך ית"ש מתפללים בכוונות ההמה כידוע ולהיות כל חפצם ומגמתם שיזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ועתה בהגיע עיונם אל המקום ההוא קשה לעצור כח להתפלל בכוונת פי' המלות או לשפוך נפשו לה' כי ישוטטו רעיונותיו לעיין במקום הספירות ומעמד השרים מאן ליעול ברישא אלקפתא או ר"ג ולמנות כשורי ומכש"כ כשזה מתנגד לכמה שרים למעלה שאין רצונם בזה הם מגלים לו מסתרים דווקא בשעת התפלה כמ"ש בחו"ה כדי שעי"ז יתבלבל תפלתו ולצאת מזאת המבוכה יש לזה שלשה תקנות א' שירגיל עצמו כמה פעמי' להתפלל כך בלא כוונת יחודי' שמות ספירות עד שיהא רגיל בתכלית ההרגל ולא יתבלבל והן הנה דברי ירושלמי הנ"ל שהחכמי' השלמי' האלו אמרו מימי לא כוונת אין רצונם שלא כוונו מה שאמרו וכבדו ה' בשפתם ולבם בל עמכם ח"ו לחשוב כן על בחירי ה' אך נהפוך הוא שמרוב זהירתם לשמור מוצא פיו בכוונת הלב ע"כ לא כוון מימיו בשמות ויחודים בשעת התפלה כדי שלא יתבלבל וכאשר העיד על עצמו ר"ש מקינון לאחר שלמד כל סדרי קבלה חזר להתפלל כתינוק בן יומו ואמרו פעם בעי כוונות בשמות ויחודי' ונתבלבל ומני כשורי או מאן ליעול ברישא וכו' הם כוונות ידועים אין בידינו לפרשם ואמנם אידך אמר שכבר הרגיל א"ע כ"כ עד שיוכל עתה לכווין ולא יתבלבל וזהו שהחזיק טובה לרישא דמנפשי' כרע והוא מובן כנ"ל במשל השני היותר קרובי' אל אלקים הוא שהקב"ה רוצה בתפלתו ועושה רצונו ושומרו מבלבול ומכשול וע"ז כתיב והי' טרם יקראו ואני אענה שטרם שיתחיל לקרוא אל ה' צריך הוא שיענהו השי"ת כדי שיכול להתפלל בכוונה כדי שעוד הם מדברים ואני אשמע וע"ז אנו מתפללי' תחלת תפלתינו אדני שפתי תפתח כדי שפי יגיד תהלתך וזהו פי' דברי דהע"ה בפסוק שהתחלנו אחת שאלתי מאת ה' וגו' רק צריך אני להקדים כי עיקר התפלה בתורה היא בעת צרה ובלאה"נ כל המתפלל רוצה להיות נושע ממה שהוא בו במיצר לכן כתוב יענך ה' ביום צרה הן הנה דברי דהע"ה אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש פי' אותו דבר שאני מתפלל אותו אני מבקש בשעת תפלה והוא כי כל בקשתי ושאלתי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו וא"כ קשה עלי התפלה אמנם כי חסדי ה' עלי כי יצפנני בסכה ביום רעה פי' התפלה שהוא יום צרה אז יצפנני בסכה כדנזכר לעיל בהמשל מרוב אהבת המלך אותו נכנס עמו בחדר לפנים מחדר בהחבא באופן שלא יתבלבל כלל יסתירני שם בסתר אהלו ועי"ז בצור ירוממני, והשלישי הדבקי' בה' יותר מכל הנ"ל הוא למשל שנהי' כולנו כבן כרך שרואה את המלך כי נהי' לפנים ממלאכי השרת כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל א"כ לא נצטרך הסתר בחדר כי כל המקומות שוין אלינו לטובה וזהו פי' הפסוק שהצגנו פתח דברינו קול צופיך וגו' בהקדם מה שכתבו הספרים דכשאדם מתפלל תפלה א' בשלימות אזי מתקבצין כל התפלות שלו ושל כל העולם שנדחו לבר מימי קדם כולם עולים עמו וכבר כ' כי לע"ל תהי' הכוונה שלימה מפני שיהי' רגילים לחזות בנועם ה' וזהו קול צופיך נשאו קול פי' תפלתם של הרואים וצופים פני ה' נשאו קול אחר שארי תפלות שנדחו כבר ונישאו עמהם יחדיו ירננו כל התפלות כולם יחדיו ירננו כי עין בעין יראו ויהי' רגילי' כ"כ עד שלא יהיו מוטרדים עי"ז וק"ל: