בפתיחה לחלק א' של שו"ת בני בנים הזכרתי פרוש על ספר בראשית שכתבתי בשנת תשל"ג. הוא אשר אנכי נותן לפניכם היום, אלא שנשתנה ונתרחב וגם הוספתי בו מקצת פרושים על שאר חומשי התורה. במשך השנים הרציתי קטעים ממנו בעל פה ובכתב בפני אלפים ורבבות, בארץ ובחו"ל, ורבים אמרו מי יראנו טוב ועודדו אותי להוציא הדברים בדפוס.
קראתי לו "חיבה יתירה" לפי מאמרם באבות פרק ג' חיבה יתירה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה וכו'. וגם חיב"ה הוא ראשי תיבות חידושים בפשט התורה ורומז לדברי רשב"ם בתחילת פרשת וישב בשם רש"י, שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום עכ"ל.
הכל יודעים שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עיין במסכת שבת דף ס"ג, אבל מעטים יודעים מהו פשט, ועוד שטועים שאסור לפרש אחרת מדברי רבותינו הקדושים נ"ע גם במה שאינו קשור להלכה. ואינם יודעים שדרך כל גדולי המפרשים רש"י ואבן עזרא ורמב"ן וכו' וכן התוספות בגמרא לפרש פשוטו של מקרא גם שלא כדברי התלמוד והמדרשים ואפילו בפסוקים הנוגעים להלכה, ורק נזהרו שלא להורות נגד המקובל בשום פנים, כמו שהאריך בספר תורה שלמה חלק י"ז במלואים עמודים רפ"ו־שי"ב. וכל שכן בפרושים בעלמא, וז"ל האור החיים בהקדמה, ולפעמים אמשוך בקסת הסופר בפשטי הכתובי' בדרך משונה מדרשת חז"ל, וכבר גליתי דעתי שאין אני חולק ח"ו על הראשונים אפי' כמלא הנימא אלא שהרשות נתונה לעובדה ולזורעה וכו' עכ"ל. וכן כתב בהתחלת פרשת האזינו, והגם שקדמוננו בחרו דרך אחרת כבר אמרנו שע' פנים לתורה ובענין האגדה יכולים לפרש הגם שיה' הפי' מנגד לדבריהם כל שאין הניגוד בדברי הלכה וכו' עכ"ל. וכשהתחלתי בפרושי בשנת תשל"א שאלתי את ציס"ע הגמו"ז זצלה"ה האם מותר לפרש שלא כדברי חז"ל במה שאינו נוגע להלכה, והשיב שמותר ובתנאי שהכוונה היא להרבות ביראת שמים עכ"ל.
והנה מה שהובא בשם חז"ל שבעים פנים לתורה הוא לאו דוקא, אלא הכוונה היא לסך הקיים וכמו שבעים לשון ושבעים אומות העולם. ופנים לתורה פי' הדרכים והשיטות בהן מתפרשת התורה בכללותה, ועיין בהקדמה לפרוש הרוקח בספר החכמה שמנה ע"ג שערי תורה ואחד מהם שער הפשט. אבל לדרוש פסוק אחד או מלים מסויימות באופן אחד ואחר כך באופן אחר לזה אין קץ כמו שהביא בשומר הברית לספר חסידים סימן תתקפ"ח.
וגם בפשט יש הרבה דרכים, והעיקריות הן משמעות הלשון ופשט הענין. משמעות הלשון, אף היא נחלקת למשמעות המלה ומשמעות המשפט וכו'. בהרבה מקרים מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ולכן יש בו כמה משמעויות, ולדוגמה מה שנאמר בפרשת קדשים ולא תשא עליו חטא, שלשון זה נמצא בפרשת אמור ולא ישאו עליו חטא ומתו וגו' ובמובן אחר בפרשת כי תבוא ישא ה' עליך גוי מרחוק, ולכן הכתוב בקדשים מתפרש כשניהם ועיין בני בנים חלק ב' סימן כ"ז בהג"ה. אך הרבה פעמים משמעות המלה סותרת את משמעות המשפט ולהפך וממילא האחד פנוי למדרש, ולא באתי להאריך בענינים אלה אלא להעיר.
ופשט הענין, הוא ההבנה הכללית בנושא הכתוב. במקום שפשט הענין סותר את משמעות הלשון העיקר כפשט הענין, ולדוגמה בפסוקים המיחסים לקב"ה גוף ואברים כביכול, שאף שאין שום מניעה מצד הלשון לפרש כן אבל כיון שסותר את עיקרי הדת על כרחך לפרש את הכתובים בדרך משל ושדברה תורה כלשון בני אדם, וכן כל כיוצא בזה. ואילו כדי לפרש מעשי האבות דרושה בקיאות בדרך ארץ של בני אדם כלשון רשב"ם בפרשת תזריע, כלומר הבנת דרך חייהם ופעולתם, כי בתורה הסתום מרובה על המפורש ורק מקצת המעשה מבואר בכתוב, או אפילו כל פרטי המעשה מבוארים עדיין אינו מבואר למה נהגו באופן זה ולמה לא נהגו באופן אחר.
ובענינים אלה הפשטים משתנים תמיד, וכל דור מבין את מעשי התורה על פי הבנתו ונסיונו בחיים. וגם הנחה אחת תכריח פשטים הרבה, ולדוגמה אם האבות ראו ברוח הקודש את כל עתיד עם ישראל אזי פשט מעשיהם יתפרש באופן אחד, ואם לא חזו כן ברוח הקודש יתפרשו הרבה ממעשיהם באופן אחר. ומכאן חזרה לתנאי הגמו"ז שמטרת הפרוש צריכה להיות להרבות יראת שמים, כי בני אדם שונים זמ"ז, יש הרוצים לראות את האבות כשונים מהם בתכלית השנוי והגדולה כדי ללמוד ממעשיהם, ויש אדרבה הרוצים לראות את האבות כדומים להם כדי ללמוד ממעשיהם.
ונמצא שאי אפשר כלל לאמר שיש רק פשט הענין אחד, אלא דור דור ודורשיו דור דור ופושטיו. ואני הצעיר באלפי, דלותי בחכמה ובבינה, יראתי מלגשת אל הקודש, אבל חגרתי עוז לבאר מקצת פשטי תורה המתחדשים בעזרת החונן לאדם דעת. חקרתי ודרשתי היטב ובפרט כדי להבין מעשי הקדמונים כאילו הם נשקפו למולי, הלכתי אחריהם ובינותי דבריהם והצצתי בפניהם עד שנדמה היה שהכרתי אותם מקרוב. לא היתה שאלה גדולה וקטנה שלא שאלתי אודותם והרבה מן השאלות תרצתי מן הכתוב, וכמה פעמים נגלה אור גדול בבית מדרשנו.
ואני מבקש מחילה מאבותנו הקדושים על אשר הארתי דמותם ובארתי נמוקיהם, שמא טעיתי בכוונתם, אבל תורה היא ולדורשה אני צריך. ואיני אומר קבלו דעתי, ואם יש דבר שאינו ערב לחיך הקורא מראש אני מבטלו בעבורו, כי לא כתבתי אלא למי אשר ימצא בדברי תועלת.
והנה במסכת שבת דף נ"ה אמרו כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה וכו', וכן אמרו בבני עלי ובני שמואל ודוד ושלמה, וראיתי במפרשים שדייקו שהאומר כן אינו אלא טועה אבל אינו נתפס עליו כעוון כיון שכן פשטות הכתוב. ועדיין קשה, למה נתן הכתוב מקום לטעות ושבני אדם יוציאו לעז על גדולי האומה, וכי אפשר בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב ובגנות צדיקים דיבר הכתוב כמו שתמהו במסכת בבא בתרא דף קכ"ג לגבי לאה. והגם שאינו דומה, כי לאה לא חטאה כלל, מה שאין כן אלו בודאי חטאו ועיין בספר חסידים סימן קע"ד וקצ"ה, אף כי לא בחמורות כמו שמבואר בגמרא, וזה גופא היה עונשם שנתלה בהם עוון יותר מאשר חטאו. ומכל מקום בודאי לא היה הכתוב מייחס להם כן אם לא לאיזו תועלת.
ונראה לפי מה שהמלך מצווה יותר בקריאת התורה משאר בני אדם, כמו שנאמר בפרשת שפטים וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו' וקרא בו כל ימי חייו וגו'. ואף על פי שכל אדם מצווה ללמוד תורה ונלמד מוהגית בו יומם ולילה, ובירושלמי מסכת סנהדרין והובא בתורה תמימה שם למדו ממלך מקל וחומר, שונה דין המלך מכל ישראל, כי מצות עשה למלך לקרוא בספר תורה דוקא מה שאין כן שאר בני אדם יוצאים בתלמוד תורה בעלמא וכמו שכתבו התוספות והובא ברמ"א ביורה דעה סימן רמ"ו סעיף ד' שיוצא בלימוד תלמוד בבלי שהוא בלול במקרא במשנה ובגמרא. והנה מה הוא זה שהמלך צריך לקרוא בתורה ואינו נלמד ממקום אחר, הוי אומר אלה פרטי מעשי האבות ותולדות האומה וספור הנהגתה, שדברים אלה שייכים בפרט למנהיג אשר אין על גביו אלא ה' אלקיו, וכמו שאדם ונח ואברהם ויצחק ומשה לא היה עליהם אלא ה' אלוקיהם.
ולכן כתבה תורה את מעשה ראובן כאילו שכב את פלגש אביו, ובנביאים נכתב על בני עלי ובני שמואל ועל דוד ושלמה כאילו סרחו, כדי שהמלך ילמד שאפילו גדולי האומה או בניהם יכולים להיכשל בעוון חמור. ומזה יקח מוסר לעצמו שלא לטעות שבעבור היותו מורם מעם לא יחטא, וזהו שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו וגו'. ותדע, כי החטאים שנכתבו אצל ראובן ובני עלי ובני שמואל ודוד ושלמה היו בנשים ובצע כסף והסרת לב, והם אשר המלך הוזהר בהם בפרשת שפטים. ונוח להם לגדולי האומה שנכתב עליהם שסרחו אם על ידי כן ימנעו אחרים מלחטוא.
ואם בכל הדורות חובה עלינו ללמוד ממעשי התורה, כל שכן בימינו, כי היום בארצות הנאורות בני אדם דומים למלכים ויותר מרוב השרים במשך כל הדורות. וכן יהיה לימות המשיח, אף על פי שמשיח בן דוד ינהל עניני הארץ אבל תושביה ישבו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ואין רודה אותם, וגם זה כלול במאמרם אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד עכ"ל כי גם מלכות ישראל בכלל.
נסיתי שלא ללקט בקונטרס זה דברי שאר מפרשים, כי הם כתובים במקומותם ומה תועלת לכפלם ולאמר שאנחנו חברנו חבור ארוך כמו שכתב הרמב"ם במאמר תחית המתים. אך אולי ראיתי מקצת פרושים ושכחתי שראיתים ואחר כך דימיתי שאני חדשתים. ובכמה מקומות כתבתי פרוש ואחר כך מצאתי אותו בספר אחר, והשארתי אותו על כנו כיון שגם אני חדשתי אותו ולמה אמנע ממני הטוב כמו שכתב בהקדמה לספר אבן האזל. ועוד שבדרך כלל יש שנוי והוספה בין מה שכתבתי לבין מה שכתבו אחרים. ובודאי צרוף כל הפרושים שונה, והמעמיק בקונטרס זה ילמד ב"ה שיטה בלימוד פשט ויועיל לו גם בלימוד גמרא והלכה, כי הדיוק בלשון ובענין אחד הוא בכל מקום.
הרבה עמלתי ויגעתי בפרוש זה, ולא כתבתי מאומה שאין לו גלוי או רמז במקרא, והרביתי סמוכין מן התורה או מנביאים וכתובים ומקצת מדברי חז"ל. ולא מנעתי את ידי לפעמים מן הדרש והרמז, לאן אשר הוליכה אותי הרוח הלכתי. ואני מבקש שאם ימצא בו הקורא דבר קשה לא ימהר לבקרו אלא יחזור עליו כמה פעמים עד שיבקע אורו, ואם גם אז לא יבין דברי יודיעני ואולי אודה לו או אצטדק.
יהודה־הרצל הנקין ב"ר אברהם הלל שיח' וחנה ע"ה