מאי לאו דאי לא בעיל מצי למיבעל. פירו' מדקתני משנה יתירא עד מוצאי שבת ד' לילות. תרתי קאמר דאי בעיל אית לה ארבעה לילות. ואי לא בעיל מצי בעיל עד מוצאי שבת. והא נמי דאמרי' והא עד מוצאי שבת ארבעה לילות קתני. פי' לישנא יתירא נמי דאיק. דאי תנא עד מוצאי שבת הוה אמינא לבד משבת וג' לילות הוא דנותנין לה ואי תנא ארבעה לילות נמי ותו לא הוה אמינא ארבעה לילות לבד משבת אבל השתא דתנא ארבעה לילות עד מוצאי שבת לא סגיא דליתיה לשבת בכלל. והא דאמרינן אי בשבעל ומאי קמ"ל כלומר בהאי לישנא יתירא דתנא. וק"ל דהא במסכת' נדה אמרינן דשמעינן מינה דשמש' בימים לא הפסידה לילות מלישנא יתירא דקתני עד מוצאי שבת ארבעה לילות ולא קתני ארבעה לילות ותו לא וכיון דכן לימא ליה דהא קמ"ל. י"ל דהא אתיא אליבא דמ"ד הת' שמשה בימים הפסידה בלילות. תו קשי' לן הא דאמרינן הכא קמ"ל דשרי למיבעל בשבת כדשמואל דאמר פרצה דחוקה מותר ליכנס בה בשבת ואע"פ שמשיר בה צרורות והתם דאמרינן קמ"ל דשרי למיבעל בתחלה בשבת כדשמואל דאמר פרצה וכו' דמדמי האי דשמואל לבעילה בתחלה. וי"ל דהכא קס"ד דדם חבורי מיחבר. וכיון דכן אע"פ שבעל עדיין הוי פירצה דחוקה. אבל התם אמרינן לה אליבא דהלכת' דדם מיפקד פקיד. וכיון דכן אפי' בתחלת בעיל' אינה חשוב פתח גמור אלא פירצה דחוקה: רבינו נר"ו:
הא דאמרינן אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין מפני שנאמר בהם פאר. איסורא לאו מהכא הוא אלא מדאמרינן התם מדקאמר רחמנא ליחזקאל פארך חבש עליך מכלל דכ"יע אסירי. אלא הכ' טעמא דמילתא קא יהיב. מ"ט אסור בתפילין טפי משאר מצות. מפני שנאמר בהן פאר. מר סבר טרד' דלא בעל טרדא הוא. ומר סבר לאו טרדא הוא כלומר מ"ס טרדא דלא בעל טרדא הוא כיון שעדיין יבא זמן שיבעול. אע"פ שעכשיו אין יכול לבעול טרד' דמצוה שמה ופטור ומ"ס לאו טרד' הוא. כלומר אין ראוי להיפטר עלי' כיון שעכשיו אין יכול לבעול גר' רש"י ז"ל:
אם כן טורד למה. לשאינו בקי. יאמרו בקי מותר שאינו בקי אסור רוב בקיאין הם. פירש"י ז"ל כיון דבקיאין למה הוא טורד ליפטו' מק"ש. ומהדרינן לשאינו בקי. יאמרו בקי מותר ושאינו בקי אסור כלומר כיון דהכי הוא האיך התירו סתם ליבעול בתולה בשב'. יאמרו בקי מותר שאינו בקי אסור. ואמרינן רוב בקיאין הם. וק"ל א"כ הדר' קושי' לדוכת' כיון דרוב בקיאים הן טורד למה. אטו מתני' דתנן סתמא חתן פטור מק"ש לא אתי' אלא למיעוטא. ותו הא דאמרי' נמי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול דמחזי כיוהרא כיון דרובא קרו מאי יוהרא איכא. ותו הא דאמרו לו תלמידיו לר"ג שנית לנו רבינו חתן פטור מק"ש. דלמא ר"ג בקי היה. ותו ק"ל הא דאמרי' הכא דאין מותר ליבעול אלא אותן שבארץ ישראל. דרובן בקיאין אבל שאינן בקיאין אסור. וכיון דכן היכי פסקי הלכתא דמותר לבעול בתחלה בשבת בסתם ולא חלקו בו בין בקי לשאינו בקי. ותו כיון דהכי הוא. דכיון דאפשר בהטי' לישתרי. אפי' בלא הטי' נמי. דומי' דהאי דאמרי' במס' שבת. גורר אדם מטה כסא וספסל. ובלבד שלא יכוון לעשות חריץ. וכיון דאפשר בלא חריץ אפי' כי עביד חריץ שרי. ה"נ כאן דאפשר בהטי'. לכולהו הוא דינא דנישתרי ור"ת ז"ל פי' כדפירש"י ז"ל אלא דכי מקשינן. יאמרו בקי מותר שאינו בקי אסור קס"ד דמקשה דכי א"ל לא כהללו בבליים שאור בקיאין בהטי' אין לומר שבבליים הללו אין בועלין לעולם אלא שלא בהטי'. ולדידהו פסיק רישא הוא. והיינו דא"ל כיון דהכי הוא דבבניי' אינן בקיאים כלל האיך התירו לבעול בתחלה בשבת. ולדידהו ליתסר. דקס"ד דלדידהו הוי פסיק ריש' ולהכי אהדר ליה רוב בקיאים הם כסבורים שאי אפשר. אבל בני ארץ ישראל כלומר לאו כקס"ד דאנא אמינא דבבליי' לא מזדמני להו כלל בהטי'. אלא רוב העולם בקיאין הן בזה. ובקיאין לאו דוקא למימרא דקים להו דידעי בודאי להטות אלא כלומר שמזדמנת להם תדיר הטי' ואפי' לבבליי'. וכי אמרי לך לא כהללו בבליי' שאין בקיאין בהטי'. הכא קאמינא מתוך שאין מכירין בדבר. ואף כשהוא מזדמן להם כסבורים שא"א. אבל בני ארץ ישראל מכירין בענין הטו' ויודעין שזה דבר שאפשר הוא. ושהוא מזדמן לרוב עולם. ואפילו לבבליי' אלא שאין מכירין בדבר. ולפיכך מותר לכולן לבעול בתחל' בשבת כיון דאפשר בלא דם. ואע"ג דאיכא מיעוטא שלא תזדמן להם הטי' לעולם. ולדידהו הוי פסיק רישא. אחר הרוב לעולם נידון. א"כ אפשר דלכל עולם הטו' מזדמנת ונקט רוב דהכא אורח' דתלמודא ומ"מ טרדא איכא לכולהו. שאין מוחזקין בעצמן. וכי אהדרי לך גבי טורד למה לשאינו בקי כלומ' לשאינו בקיא בעצמו. כלומר דלא מוחזק בנפשי'. אבל רוב העול' בקיאי' בדב' לומ' שהוא דבר המזדמן להם. ואין בקיאין בעצמן:
אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי. אלא מעתה שושבינן למה. מפה למה כלומר כיון דאפשר בהטי' מה הועילו בכך. א"ל שמא יראה ויאבד ולפום ספרי' דאית בהו ולטעמך מפה למה ה"פ. ולטעמיך דמקשת לי משושבינן. מ"ט לא מקשית לי ממפה. מפה למה. כיון דרוב בקיאין הם. אלא מפה היינו טעמא שמא יבעול בלא הטי' ויראה ויאבד. ה"נ שושבינן היינו טעמא שמא יבעול בלא הטי' ויראה ויאבד. ולפום האי פירושא לא קשיא לן כלל הא דמקשו. בתוספ' דהכא משמע דמילת' דאפשר הוא לבעול בלא הטי'. והתם במס' נדה אמרינן גבי שמואל דקאמר יכולני ליבעול כמה בתולת בלא דם. אמרינן שאני שמואל דרב גוברי' דהכא לא אמרינן אלא דמילת' דאפשר הוא. וזימנין דמתרימי הכי אבל שמואל היה בקי ליבעול כמה פעמים בלא דם בוודאי. ואהא אמרינן דרב גוברי'. אבל בתוספו' פירשו דהכא אמרינן בעילה בהטי'. אבל דשמואל בעילה כדרכה שהיא מתעבר' ממנה ואהא וודאי יישר חילי'.
המפיס מורסא בשבת וכו' תמה ומאי תיובתי' דהא אמרן דתנאי היא והיינו דלא פרכינן מהאי דלעיל לרב דתני' הכונס את הבתולה לא יבעול בתחלה בשבת וחכמי' מתירין ואמרי' מאן חכמי' ר' שמעון הוא. ות"ק דידי' ר' יהודא. ורב דאמר כר"ש ושרי אלא דהא אשכחן תנאי דפליגי עלה. וטעמא דפליגין נינהו דאפשר דאפי' לר"ש ליתסר ואפי' לר"י לישתרי ואיכא למימר מאן חכמי' ר"י. וכיון דכן הא מאי קושי' אע"ג דגבי מורס' מותר הכא אסו' דדם חבורי מיחבר. ואפשר לומר דר"ח בר אמי דמקשי היינו לדבי רב שמואל דאמרי אינהו דאסור. וסבר לה כר"ש והכא היינו טעמא משום דדם חבורי מיחב' והיינו דקשי' לי' מ"ש ממורסא ואמרי' דלא דמי דהכ' פקיד ועקור מן הבשר והוא כנוס בעין. והכ' פקיד דנפיק הייא מיהו לא עקיר מן הבשר דחבורי מיחבר: