משה קבל כו' כי צריך לפרש על תושבע"פ שנמסר רק ליחודי סגולה והוא אשר בכחו לחדש חידושים כנודע במ"א באריכות וזהו מ"ש הרע"ב שהמוסרים שחדשו מלבם חז"ל הן הן שניתן בכללות תורה שבכתב מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש כו':
אנשי כנה"ג כ' הרע"ב שהחזירו עטרה ליושנה לומר הגבור והנורא. ויש להבין מאחר שגם מקודם הי' אומרים הגדול והחזירו הגבור והנורא א"כ מ"ט קראם השם אכנה"ג כנסת הגבורה או הנורא הו"ל למקרי' אולם הגבורה נכללת בגדולה והבן זה כי לא שייך שחדשו בבחי' גבורה כי חסרון הגבורה אינו חסרון לעצמה רק לבחי' הגדולה והבן היטב ובמ"א אבאר בעזהי"ת:
הוי מתלמידיו של אהרן כו' לכאו' מיותר רק הוי רודף שלום. נראה כי אהרן פעל שיוכל האדם להיות כן ואל יחזיק טובה לעצמו בהיותו כן כי אינו רק מתלמידיו של אהרן:
עשה לך רב נראה שיכול לעשות והאיך. אך ללמוד מכל דבר שרואה ומשיג כידוע. ונק' זה רבו שלומד ממנו וגם לך ממש ללמוד מאהבת עוה"ז ויראה וכדומה. כידוע:
פ"א עשה לך. ללמוד מעניני עצמו בהתנהגות הגוף מכו"מ לשמור הנפש. וכן בהפקדתו על משרתיו וכדומה שיכול האדם ללמוד מעניני עצמו איך לעבוד הבורא ב"ה וב"ש. ועי"ז וקנה לך חבר שגוף. האדם נתחבר אל הקב"ה עי"ז שע"י עניני הגוף יפול ללמוד עצמו דרך לעבוד השי"ת כנ"ל:
הרחק משכן רע אין כל אדם זוכה להיות חלל מקרבו כי יש ב' נפשות יצ"ט ויצה"ר כמ"ש רש"י ז"ל ולזאת צריך להרחיק מהשכן באדם ולרע ממש אין צורך הרחקה. אעפ"י שהוא שכן. רק שמדבר מעניני הרשות. שלא יתקרב אליו ע"י מעשה הרשות ע"י שיתקדש בדברים המותרים:
אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות כי וודאי אדם זוכה ע"י העבודה ויגיעה לבוא אל השלימות ויכול לבוא לבחי' מנוחה אבל המכוון בעבודה אינו צריך להיות ע"ז שיגיע אל המנוחה רק להיות מרוצה מאד בגוף העבודה אף להיות כל ימיו. וזהו ושנא את הרבנות שזהו אחר השלימות הראוי שנק' בחי' רב ללמוד כי כלו טוב. והביא רש"י גמ' דפסחים פשוט נבילתא בשוק ולא תימא כהנא אנא כו' פי' להיות העבודה לפשוט עצמו מעניני החומרי ולא להיות הרצון במנוחה ושלימות אף שהעבודה תמה וברורה. כנודע עכ"ז צריך האדם להיות מרוצה ביגיעה רבה לעשות רצון המקום ב"ה וב"ש. וזהו פשוט נבילתא בשוק במקום הרשות הרבים כנודע:
אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. וודאי הקב"ה מסייע וכן אחז"ל הבא לטהר מסייעין אותו. ופי' מסייע אינו דוקא רק על הקב"ה רק כל הנבראים וכל העולמות וגם הטבע מסייעין לעבוד השי"ת כנודע להעובדים. אך אם אין אני לי אין שום ברי' מסייע ועוד להיפך ח"ו. רבים מכאובים לרשע והבוטח בד' חסד יסובבנהו וכולן מסייעין וז"ש וכשאני לעצמי מה אני פי' שאדם צריך לידע שע"י מעשים אין שום ערך שיכול לעבוד כראוי רק ע"י שיודע שמסייעין כו':
עשה תורתך קבע אמור מעט פשוט הוא שלא ילמוד דרך חקירה רק לקבוע למודו בלב לקיים למודו:
אמור מעט ועשה כו' להיות הקיום לשם ד' ותורתך ישים על לבו כתבם על לוח לבך להביא לידי מעשה שזה עיקר: