ואתה תצוה את בני ישראל י"ל ע"ד כל העול' לא נברא אלא לצוות לזה היינו להצדיק וזה י"ל הרמז שאמר הש"י למשה ואתה תצוה היינו אתה הוא הצוות של כל בני ישראל כי כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל וכל ישראל הם לא נבראו אלא לצוות לך והבן:
ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד י"ל בזה בדרך רמז מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח כי ידוע כולם בחכמה עשית שכל הדברים בחכמה נבראו ונעשו והתיקון שלהם הוא ג"כ ע"י חכמה היינו כשמדבר דבורים וצירופי אותיות בחכמה בזה הוא מעלה כל הנצוצות קדושים התחתוני' הנתונים בשפלות ובזה ממשיך להם אור ומאירים מחשכיותם וזה י"ל שמרומז בפסוק שמן זית היא החכמ' כידוע זך היינו הכ"ב אותיות התורה וה' אותיות מנצפ"ך כפולי' הם מספר ז"ך והיינו ע"י שמדבר צירופי אותיות הקדושים בחכמה שהיא בחי' שמן זית אז כתית למאור היינו מה שהיה מתחלה כתית ומעוך ונמוך ממשיך לו אור שהתחיל להאיר מגו חשוכא: ושורש הכל הוא להעלות נר היינו השכינה הנקראנר כמו כי נר מצוה וגם נשמת האדם נקרא נר כמו כי נר ה' נשמת אדם: ועיקר הוא להעלותם לבחי' תמיד שהוא בחי' ארבע אלפין שהם מן ד' אהי"ה שהוא בחי' תמיד: והיינו שהוא מעלה אלופו של עולם שהוא השכינה כביכול הנקרא נר לבחי' ארבע אלפין של ד' אהיה: ונעשה ה' אלפין: ועי"ז נמתקו הדינים בשורשן ויש בזה עוד רמז אל כוונת הקטורת ויאמר ה' אל משה ע"ש.
שתי כתפיו לזכרון יש בזה סוד כוונה ויחוד לזכרון בר"ה מענין כתפיים ע"ש וזהו שמרמז שתי כתפיו הם יחוד לזכרון והמש"י:
עוד י"ל שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד כי איתא בר"מ כי התורה היא רמ"ח מצות עשה כדי להמליך הקב"ה על כל רמ"ח איבריו וממילא נמלך על כל העולם ועיין בפרשה משפטים דף קי"ח ע"א וזהו י"ל שמן זית היינו התורה שנמשל לשמן זך היינו יהיה זך בלי שום עירוב שמרים ופסולת וכוונה אחרת רק להמליך הקב"ה על רמ"ח אבריו וזהו מאור ע"ה גימ' רמ"ח להעלות נר כי השכינה כשמקבלת מבין תרין דרועין נעשה נר עיין בפ' תרומה במאמר האי רביא דלא יכיל ברכת מזונא ע"ש וזהו להעלות נר תמיד היינו שיהיה נעשה מן מאור שהוא מספר רמ"ח נר ע"י שתקבל מבין תרין דרועין ויהיה זיווג תמיד בסוד תרין רעין דלא מתפרשין בתדירא והמש"י:
רבוע יהיה כפול יש בזה רמז נפלא לענ"ד מה שחנני ה' בזה ברחמיו וברו"ח ע"ד והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' ואיתא בכוונת האר"י ז"ל שהפירוש הוא כך כי השם הוי"ה ב"ה אותיות י"ה הם א"וא רעין דלא מתפרשין לעלמין ובאותיות ו"ה יש לפעמים פירוד ח"ו אבל לעתיד יהיה הכל שוה שיהיו אותיות וה" ג"כ תמיד ביחודא וזהו הפי' בפסוק ביום ההוא יהיה ה' היינו השם הוי"ה כולו שוה ו"ה לי"ה כאלו היה יהיה היינו שני פעמים י"ה ע"כ והבן וזה י"ל שמרומז כאן בפסוק כי ידוע שם הוי"ה ב"ה נקרא שם בן ד' וזהו רבוע מה שהוא כעת רבוע שם בן ד' יהיה לעתיד נכתב יהיה כפול היינו כפל אותיות י"ה ע"ש שיהיה יחוד גם בו"ה תדירא בלי שום פירוד לעולם יהי רצון שיהיה בב"א אמן:
עוד י"ל ע"ד הגמרא כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו וזה י"ל הרמז כשמתפלל ע"ז רבוע היינו שם בן ד' יהיה היינו יתהוה שיהיה בבחי' י"ה י"ה כנ"ל כפול אזי יכפול לו הקדוש ב"ה פרנסתו וק"ל:
ולא יזח החושן מעל האפוד והנה מפרשי התורה מונין אותו בכלל התרי"ג מצות שחייב כ"א מישראל לקיים תמיד כי ידוע שהתורה היא נצחיות ונוהג בכל אדם ובכל זמן: וי"ל בזה לפענ"ד מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח איך שמצוה הזאת הוא נוהג בזמן הזה ג"כ כי החושן היה על לבו ואפד הוא מספר פה וזהו ולא יזח החושן היינו הלב מעל האפד היינו מעל הפה שיהיה פיו ולבו שוים ולא יהיה חלוק לבו מפיו וק"ל:
ונתתה אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן וכו' י"ל בזה בדרך רמז האורים דא יראה שיש בו אותיות יראה התומים לשון תמימות ואחדות דא אהבה מספרו אחד והיו על לב אהרן היינו שיהיה בלב שלם בכל לבו שני בחי' אלו יראה ואהבה:
עוד י"ל ע"ד דאיתא בגמר' כל המתמים עם הקב"ה שעה עומדת לו שנאמר התהלך לפני והיה תמים וכו' והיית לאב המון גוים ופירש"י עולה לגדולה דכתיב מקודם לזה לא יקרא שמך אברם כ"א אברהם יהיה שמך כי אב המון גוים וכו' ואית' שהוסיף לו ה' חומשי תורה ועי"כ עלה לגדולה והיית לאב המון גוים וגם הגביה אותו למעלה מכל המזלות שנאמר הבט נא השמימה וכו' אין הבטה אלא מלמעלה למטה והכל אחר שנתוסף לו הה"א שהוא ה' חומשי תורה כי ע"י התורה שישראל דבוקים בה אמרו חז"ל אין מזל לישראל שהם למעלה למעלה מכל המזלות והתורה אומרת בי מלכים ימלוכו שעל ידי התורה יכולין לשבור כל הבעלי מזלות והשרים ואיתא אור שנברא בששת ימי בראשית היה אדם יכול להסתכל בו מסוף עולם ועד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים בכל דור ודור ושמעתי מאא"ז זללה"ה היכן גנזו הקב"ה בתורה גנזו שע"י התורה יכול להסתכל מסוף עולם ועד סופו והנה איתא ליהודים היתה אורה זו תורה ומהיכן למדו אבותינו זה מדכתיב אורה בה' והי' די לכתוב היתה אור אלא לרמוז אור ה' חומשי תורה והם ה' אורות ואעפ"כ הוא כולה חד ע"כ אורה זו תורה שיש בה ה' חומשי תורה והוא חד וזה י"ל הרמז בפסוק ונתת אל חשן המשפט שהוא על הלב ומסתמא יש בו ג"כ בחי' לב והוא רמז על התורה שהוא לב כי מתחיל בב' ומסיים בל' את האורים היינו ה' אורים ר"ל ה' אורי' של ה' חומשי תורה זוכה ע"י התורה ואת התומים היינו כשמתמים עם הקב"ה שעה עומדת לו והיינו שעולה לגדולה כנ"ל כ"א לפי מדריגתו כדאיתא בזוה"ק ומשה עלה אל האלקים כל עלמא כד סלקין סלקין לרבו ולמלכו ומשה כד סליק כתיב עלה אל האלקים זה היה כל עליותיו וכן כל אדם ע"י התורה יכול לעלות לגדולה ולהשיג ה' אורות שבתורה שנכללו בחד ולהשתמש באור הגנוז אור המוצנע מסוף עולם ועד סופו וזהו והיה על לב אהרן היינו שהכל הוא ע"י התורה שנקרא לב כנ"ל והבן:
ועשית מעיל האפוד כליל תכלת וכו' פעמון זהב ורמון וכו' י"ל בזה בדרך רמז דהנה הרמב"ם חלק איכות הדיבור לחמשה עניינים אסור ומותר ומצוה וכו' עיי"ש והנה הצדיק השלם יכול להעלות כל הדיבורים לעשותם בסוד הקדושה בתורה ותפלה והוא שרימז הפסוק ועשית מעיל האפוד אפד גימ' פה מעיל לשון מעילה ובגידה והיינו אפילו בבגידת הפה היינו דיבורים שלא לצורך אפי' אותם תעשה כליל שיוכלל תכלת היינו במקום הקדוש' והירא' כידוע תכלת היא בחי' יראה ויכול לעשותם כפי תחרא תרגומו כפי שריון ושריון היינו צדקה ע"ד וילבש צדקה כשריון וצדקה היא רמז על תורה ותפלה כמ"ש באורח צדקה תמצא חיים גם צדקה רמז על תפלה כי ר"ת של צדקה צ' אמנים ד' קדושות וכו' היינו שיעשה דיבורי חול כדיבורי קודש של תורה ותפלה וזהו כפי תחרא כפה המדבר דברי קודש המרומז בתרגום של תחרא וכו' ועשית על שולי המעיל היינו שפסולת והבגידה והמעילה שהם דברים האסורים לעשותם פעמון זהב פעמון הוא ע"ד ותחל רוח ה' לפעמו ורמון היינו תפלה שהוא רמז על פושעי ישראל שהם מלאים מצות כרימון וכל תפלה שאין בה מפושעי ישראל אינה תפלה ולא תעלה לרצון כ"א עם פושעי ישראל והוא שאמר להעלות אותם דברי בגידות ע"י תורה ותפלה שיהיה בה מפושעי ישראל ואז ונשמע קולו בבואו אל הקודש היינו שאז תפלתו נשמעת כשיהיה בצירוף פושעי ישראל והבן: