וידבר ה' אל משה לאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש וכו' פירש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות וביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס ע"כ הנה בוודאי התורה היא נצחיות ונוהג תמיד בכל דור ודור ויש במקראי קודש אלו רמז לפענ"ד להורות דרך ה' אל הצדיקים החכמים שבדור איך שיראו לקרב נשמות ישראל העשוקים ר"ל: להשם יתברך ויתעלה וזה היה גם מעשה אהרן ובניו שהיו מקריבים קרבנות ישראל חטאת ואשמות ועולות כ"א לפי בחינתו ומה שהיה צריך לו והיו מעלים ומקרבים בזה נשמות של ישראל לכ"א לפי מה שהיה צריך לו ולפי בחינתו וזהו הזירוז הוא מיד ולדורות כי אף שאין קרבנות בזה"ז עכ"ז צדיקים שבכל דור ודור מקרבים נשמות קדושות של ישראל ע"י תפלתם הזכה ותורתם שאומרים באמת ובתמים בכוונת הלב בד"ור והוא שאמר אח"כ זאת תורת העולה הוא העולה היינו כי ידוע תורה שלא לשמה לא פרחת לעילא ואין לה עליה רק מי שלומד תורה לשמה זו התורה היא שעולה לעילא וענין לשמה הוא ידוע מ"ש בכתבים שהוא לשם ה' היינו שיתייחד ה' אחרונה שהיא השכינה כביכול עם יה"ו שיהיה נעשה הוי"ה שלם יחיד קב"ה ושכינתיה ויהיה השם שלם וידוע ה' יש לה ג' צירופים ה"י ה"א ה"ה נמצא ג' מלואים של ה' הם היא וזהו שמרמז הפסוק זאת תורת העולה היינו זו הוא התורה שעולה לעילא היא העולה היינו כשהכוונה בה היא להעלות ה' שהוא לשמה לשם ה' שיש לה ג' צירופים שהם היא זו הוא התורה שעולה ופרחת לעילא על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר היינו מזבח לשון יסורים כמו מזבח כפרה כמ"ש אוה"ח והוא שאמר על מוקדה היינו שיבער בלבו על המזבח היינו ה' מזבח ר"ל היסורים של השכינה כביכול כל הלילה שהיא בגלות הדומה לליל' עד הבוק' היינו שיאיר הגאולה ויהי' קרבה אל נפשי גאלה ויהיה נהירו דכל עלמין ואש המזבח תוקד בו היינו שיבער בלבו אש התלהבות הנ"ל על המזבח תמיד בכל עת ובכל רגע ולבש הכהן היינו העובד ה': מדו בד היינו לשון בדידות ר"ל שישים אל לבו שהוא לבדו יחיד בעולם וכל העולמות תלוים עליו כדאית' בגמרא חייב כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי וכבר נתבאר זה לעיל ומכנסי בד היינו מי שמכניס לו זה הבדידות בלבו ולומד אותו יראת שמים ילבש על בשרו היינו שיקרב עצמו אל הצדיק: והרים את הדשן אשר תאכל האש י"ל ע"ד ששאל אחד להרב המגיד ז"ל האיך נוטלין התלהבות להש"ית והשיב לו מי שצריך לאש מחפש באפר וזה י"ל גם כאן והרים את הדשן היינו אפר שיחזיק עצמו לאפר ועי"ז יתעורר בלבו התלהבות להבורא יתברך וזהו והרים את הדשן היינו הבחי' אפר ירים אותו: אשר תאכל האש ר"ל שיבוא לידי אש התלהבות ושמו אצל המזבח היינו שעי"ז ישים אל לבו יסורי השכינה כביכול כנ"ל עד הבוקר היינו עד שיאיר אור בוקר נהירו דכל עלמין וזהו זירוז מיד ולדורות כנ"ל וזהו שרימז רש"י בצחות לשונו הטהור וביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס: כיס הוא מספר צ' וזהו חסרון היינו שחסר א' שהוא אלופו של עולם ואין יחוד ח"ו ולכך ביותר צריך לזרז לעשות יחוד והבן:
ועל דרך הנ"ל י"ל הפירוש על והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם היינו ע"ד הנ"ל שצריך ללמוד תורה לשמה והיינו לשם ה' וה' יש לה ג' צירופים והם הי"א והוא שאמר והיא היינו הלימוד תורה לשמה שהיא לשם ה' וג' צירופים שלה שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד היינו מחמת שאין אחד שהוא אלופו של עולם בהתורה שלומד עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה היינו כשיש הקב"ה שם מצילנו מידם ע"ד ששמעתי מן אא"ז זללה"ה אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד היינו שיש בו אחד שהוא אלופו ש"ע:
עוד י"ל שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו וכו' ע"ד דאיתא בתיקונים ובזוה"ק אני ה' לא שניתי אבל לחייביא אשתני ואסתתר ואתכסי בכמה לבושין ואף כשעושה עבירה ח"ו אם לא היה משפיע בו חיות וכח לעשותו בוודאי לא היה יכול להניע בשום אבר לעשות העבירה אבל הוא באתכסא שהרשע אינו רואה זה וזה גורם גלות השכינה וזהו שלא אחד בלבד היינו כשאין אחד בלבד בלי לבושין אזי עומד עלינו לכלותינו אבל והקב"ה היינו כשיש אחד בלבד בלי לבושין מצילנו מידם והבן:
או יאמר בפסוק זאת תורת העולה היא העולה על מוקד' על המזבח כל הליל' עד הבוק' וכו' ולבאר זה נקדים לבאר פסוק מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה והפסוק הזה אינו מובן ואף לפי דרש חז"ל צריך להבין שפתח במלך וסיים באיש ולהבין זה נבאר בקצרה כי ידוע שהקב"ה ברא העולם בג' מדות בחי' חסד וגבורה ומדה האמצעי' הכלולה משניהם הנקרא משפט וכן הוא הענין שבתחלה עלה במחשבתו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו חסדו הגדול ואח"כ הבריא' עצמה היה צמצם שהוא בחי' דין וגבורה אך שאין העולם יכול להתקיים במדה"ד שיתף מדה"ד ברחמים וזהו בחי' אברהם יצחק ויעקב והוא שרימז הפסוק אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ באלו הג' מדות דבר ויקרא ארץ ועיין בזוה"ק וכן העולם מתנהג ע"פ ג' מדות האלו לפעמים במדת החסד ולפעמים במדה"ד ח"ו ולפעמים במדה"ר שהוא ממוצע מן חסד ודין והנה כשהעולם מתנהג במדת החסד אין זו הנהגה ישרה כי החסד הוא בחי' טוב לכל לרעים ולטובים ואין הפרש ניכר בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו וכמ"ש ישעיהו הנבי' ע"ה חמה אין לי לפשוע על מדה"ד וכן כשמתנהג העולם ע"פ מדה"ד חלילה אין העולם יכול להתקיים כלל ח"ו כי מי יצדק לפניו בדין אבל כשהעולם מתנהג ע"פ מדת המשפט שהוא מדה אמצעית אז מתנהג העולם כשורה הטוב והחסד הוא לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור והגבורה והדין הוא לעוברי רצונו ואז ניכר בין עובד ה' לאשר לא עבדו והנה ידוע מלכותא דרקיע הוא כעין מלכותא דארעא וכאשר העולם מתנהג למטה כך הם מעוררים הנהגת אלוהות כביכול ב"ה וב"ש במדותיו לכן נשתנה לפעמים כי הוא לפי הנהגת העולם והיינו כי הצדיקים והחסידים שבדור המה מצד החסד כמאמר חז"ל איזהו חסיד המתחסד עם קונו והנה תיבת קונו יש לו ב' פירושי' א' קונו היינו בוראו מי שברא אותו והשני הוא לשון תיקון כמו ידע שור קונהו ופירש"י מתקנו בחרישה וזהו מרמז על נשמתו של אדם שעושה עמה חסד כמאמר הסבא במשפטים על פסוק וכי ימכור איש את בתו לאמה וכו' לא תצא כצאת העבדים ע"ש והיינו בתו דא נשמחא שיורדת בעולם הזה כדי לתקן צרכי הגוף בעולם הזה כי הנשמה היינו השכל והחכמה כמחייה את האדם לא תצא כצאת העבדים וכו' חיינו שלא יגור ויירא ביציאתו מן העולם משום דבר שבעולם כדרך העבדים היוצאים מן אדוניה' אשר מורך בלבב' מחמת האדנו' התקוע' בלבם רק יצא בבחי' חרות כמו אשריך ארץ שמלכך בן חורין וכו' וכן שארה כסותה ועונתה לא יגרע ע"ש בסבא לכן הצדיקים והחסידים העושים זה ומתתסדים עם קונם הם בוודאי מצד החסדים והם נקראים אנשי צורה ואנשי חומר הם מצד הגבורות ורשעים מצד הגבורות שבגורות והבן לכן כשהעולם מתנהג למטה ע"פ אנשי הצורה שהם המושלים ומנהיגים הדור בבחינתם בחי' החסד אזי מעוררים בזה מדת החסד למעלה ומתנהג העולם כולו במדת החסד של הש"י ב"ה וכן להיפוך ח"ו כתיב במשול רשעים יאנח העם ע"ש אך צריך להבין שעיקר הנהגה ישרה הוא כשהעול' מתנהג במדה האמצעית והאיך הוא התעוררת הזה בעולם התחתון אך הענין הוא בוודאי בעוה"ז אי אפשר שיתנהג בעולם ע"פ צדיקים וחסידים כאשר שמעתי מהרב הגאון מפולנאה זללה"ה בשם הרמב"ם ז"ל כי הרמב"ם מקשה על הא דאיתא אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה א"כ למה ברא כל העולם ומלואו לא היה לו לברוא רק האדם ההוא שהוא סוד ד' אמות של הלכה ותירץ כי כל העולם כולו נברא בשביל אותו האדם שהוא ד' אמות של הלכה ואם האיש ההוא היה צריך לחרוש בשעת חרישה ולקצור בשעת קצירה וכן כשהיה צריך לו בגד ללבוש היה צריך הוא עצמו לתקן כל מיני תיקון הצריך תורתו מתי היתה נעשית ולא היה אפשר לו להיות ד' אמות של הלכה לכן ברא הקב"ה עולם ומלואו זה חורש וזה זורע וזה קוצר וזה טוחן וזהו מתקן מלבוש ונותן לו בכדי שלא יצטרך להטריד עצמו ממלאכתו מלאכת שמים ועי"ז יש לכל העולם כולו שיתוף וחיבור עם ד' אמות של הלכה נמצא א"א זה להתנהג העולם ע"פ אנשי הצורה ואנשי החסד כי היה חלילה ביטול להם ולעולם מחמת טרדתם בעבודת הבורא ב"ה ולכך שיתף להם אנשי החומר לעשות צרכי העולם בכדי שלא להטרידם ממלאכתם מלאכת שמים וכשהעולם מתנהג כך והאנשי החומר יודעים ומבינים זה שעושים צרכי העולם רק בכדי שיהיה הרוחה לאנשי הצורה ויהיו ממולאים מכל טוב הצריך להם בכדי שלא יטרדו ויבטלו ח"ו מעבודתם יתברך ולכך הם נכנעי' תחת ידם לכל אשר מצוים להם ומשגיחין עליה' להספיק להם כל צרכיהם וכן בוודאי מוטל הדבר על אנשי הצורה להשגיח על אנשי החומר בכל עסקיהם שלא יצאו ח"ו חוץ לשיטה בעוסקם בטרדת העולם שלא ישכחו בבוראם חלילה ולהזכירם בכל פעם ולהדריכ' ולהנהיל' בדרך הישר' ע"פ הדת והתור' וע"פ השכל האלוהי' להורו' להם הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו ובזה נעש' שיתוף וחיבור אנשי החומ' עם אנשי הצורה ובזה מעוררים בעולם העליון שהוא מנהיג ג"כ את כל העולם כולו במדת הרחמים שהוא כלול מחסד וגבורה בחיבור ב' מדות אלו שהוא נקרא מדת משפט מדת הרחמים והגבורות הם נכנעים ומצומצמים תחת יד החסדים שלא להתפשט החסד יותר מכדי הצורך ונמתקו הגבורות הקשים ומתנהג העולם ע"פ רחמים ועפ"ז נבאר ש"ס ב"ב רבב"ח הוה אזיל במדברא וכו' תא ואחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע בהדי הדדי חזאי דעביד כוי כוי שקילנא לסולתאי ואנחיה בכוותא דרקוע אדמצילנא בעיתא ולא אשכחיה אמרי גנבי איכא הכא אמרו גלגלא דרקיעא הוא דהדר נטריה עד למחר וכו' וע"פ הדברים הנ"ל שאנשי החומר עם אנשי הצורה הם משותפים ע"י השגחתם כ"א על חבירו זה ליתן לו די צרכו וסיפוקו ופרנסתו וזה להשגיח עליו להדריכו בדרך הישר וזהו רימז רבב"ח היכי דנשקי ארעא ורקיעא היינו אנשי החומר שהם בחי' ארעא יש להם חיבור ונישוק עם אנשי הצורה שהם בחי' רקיע מתחברים יחד וחזאי דעביד כוי כוי היינו לשון חלונות ר"ל בזה יש להם שיתוף וחיבור בענייני השגח' זה על זה והוא בחי' חלונות שמסתכלי' ומשגיחים זע"ז שקילנא לסולתאי פירש"י סל הלחם וכו' פי' אחר אשר ראה והבין זה שכל העולם הם חיבור א' וכ"א צריך לחבירו פנה עצמו מכל ענייני ועסקי עוה"ז מלעסוק בפרנסתו ותלה פרנסתו בבטחון בה' וזהו אנחיה בכוותא דרקיעא אדמצלינא בעיתא פירוש כשעסקתי בתורה ועבודה ולא אשכחיה היינו פרנסתי אמרתי וכי גנבי איכא הכא היינו אתמוהי קא מתמה במקום המשפט והבטחון חלילה יהיה עול ורשע לחסור פרנסתי ח"ו והארץ ניתנה וכו' פני שופטיה וכו' כמעט ממש כגונבים והבן אמרו לי גלגלא דרקיעא הוא דהדר והוא ע"ד משל ששמעתי מאא"ז זללה"ה למלך שעשה מלחמה ויש לו חיילות רבים יש מהם הולכי רגלים ויש מהם רוכבי סוסים ודרך המלחמה הוא שאותם הולכי רגלים הם עומדים בקשרי המלחמה מקושרים ומשולבים אחד אל אחד ולא יסורו כי מקושרי' הם יחד בטבעות ברזל והם העומדים בעומק המלחמ' שא"א להם לברוח אנה ואנה והרוכבי סוסים אף שהם ג"כ במלחמה כשבא עליהם המלחמה בחזקה הם בירחים בסוסיהם ואין מוסרים נפשם אבל הרגלי' הם מוסרים נפשם במלחמה בשביל כבוד המלך וכשה' עוזר להם שמנצחין המלחמה אזי באים הרוכבים ובוזזי' השלל כי יש להם סוסי' כאשר יוכלו שאת ונותני' עליה' משא אבל הרגלים אינם לוקחין מהשלל כלל רק מעט לחם ומים בכדי להחיות את נפשם על יום א' עכ"פ כי כבד עליהם המשא טורח כובד השלל ודי לו בשלל נפשו ובוטח הוא הלא כולנו עובדים מלך אחד בעד כבודו הרמה וכשיחסר לי איזה דבר בשעת השלום אזי יתן לי הרוכב מהשלל הרבה שלקח הוא כי מלך אחד אנחנו עובדים ובוודאי יש לנו חלק בזה השלל יותר מהם כי אנחנו הגורמים בעזרת הש"ית ניצוח המלחמה במסירת נפשינו והם אינם עושים כן ואינם רוצים ליתן להם משללם אף מזון סעודה א' באומרם שהם גרמו ניצוח המלחמה והנמשל מובן כי אנשי הצורה והעבודה הם הרגלים הם המוסרים נפשם תמיד על כבוד המלך מלכו של עולם והם שמנצחים המלחמה להשבית כל המקטריגים והמסטינים הקמי' עליהם ורוצים למנוע השפע מן העולם ועל ידם יורד השפע לעולם והרוכבים הם אנשי החומר אשר רוכבים על סוסים גדולים וטובים הם המזלות שלהם ובשעת ניצוח המלחמה והשפע בא לעולם הם חוטפים הרבה שפע ואנשי הצורה די להם בסיפוק יום יום כדרך התורה והבטחון ודי להם בניצוח המלחמה שכבוד המלך נתגדל ודעתם שאנשי החומר בוודאי יספיקו להם די צורכם כי הם באמת העיקר והם לא כן ידמו ואינם רוצים ליתן להם כלום ואומרי' לנו המים והשפע וזהו גלגלי דרקיעא פי' בעלי מזלות הם חוטפים את השפע נטרי עד למחר פי' עד אשר יעורר עצמו המלך בחסדו הגדול ולהסתכל על עובדיו ועל מעבדיו ואז בוודאי יתן לכם השם בחסדו הגדול כל טוב ויבושו כל המצירים אתכם וירויח לכם בחסדו הגדול בכל טוב כי הוא היודע באמת שבכם תלוי הניצוח ולכם ראוי השלל והשפע לבוא בראשונה ועתה נבאר מה שהתחלנו בו מלך במשפט יעמיד ארץ היינו מאן מלכי רבנן כשהמלך שהוא הת"ח ועובד ה' כשהוא במשפט היינו ממוצע בין אנשי החומר ובין אנשי הצורה והעבודה הם המנהיגין את העולם ואנשי החומר נכנעין להם שלא יתפשטו יותר מכדי צורך עבודתם הגסה והעבה רק להחיות נפשם ונפש הת"ח ועיקר ההנהגה הוא ע"פ עובדי ה' יעמיד ארץ היינו אז יש לעולם העמדה ותקומה כי ממילא מעוררים מדות העליונים להתנהג השפע ג"כ במשפט כנ"ל ואיש תרומות פי' אבל כשיש איש שמפריד זה מזה ואין מלך שליט בעולם אלא כל איש הישר בעיניו יעשה והחומר מתפשט יותר מדאי ח"ו ובזה יהרסנה ח"ו והבן: ועפ"ז נבאר משנה במסכת אבות ר"ח ב"ח אומר הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה וכו' כי יום הוא מדת החסד ומדת הצדיקים: ולילה הוא בחי' הגבורה והרשעים אשר במחשך מעשיהם או אנשי החומר העוסקים בחשכיות ועכירות הגשמיות ומהראוי היה שיהיה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד היינו שיתאחדו ויתחברו זה בזה אנשי החומר עם אנשי הצורה כי בוקר הוא בחי' חסד מדות הצדיקים כמו הבוקר אור וערב הוא בחי' אנשי החומר כנ"ל יהיה הכל אחדות אחד כדאיתא במדרש ברא צדיקים ברא רשעים ואיני יודע באיזה מהם חפץ ה' יותר כי כתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהם של צדיקים חפץ ה' יותר שהם בחי' אור ומבואר בשם אא"ז זללה"ה שנעשו הרשעים כסא אל הצדיקים ולפי דרכינו נעשו אנשי החומר כסא לאנשי הצורה כנ"ל: וזהו שאמר התנא הקדוש בצחות לשונו מוסר השכל הנעור בלילה היינו כמו וינער פי' רש"י כאדם המנער את הקדירה ממטה למעלה והוא פי' הנעור היינו שמערב עצמו בלילה פי' לאנשי החומר או לרשעים שהם בחי' לילה להם דווקא הוא מקרב עצמו ואינו מקרב עצמו כלל אל אנשי החסד והצורה והמהלך בדרך יחידי היינו כי הנחש הולך יחידי והנחש אמר לאדם ולחוה כידוע ושורש הדברים הוא כי הקב"ה צוה לאדה"ר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ביודאי היה בציווי זה כל התורה כולה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת כדי לקיים נפשי בנצחיות אשר יעשה האדם וחי לעולם והנחש דבר סרה על הקב"ה שעשה זה לטובת עצמו ולא לטובת האדם כמו שכתוב בפסוק ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים ועשה זאת לרעה ח"ו לאדם ולחוה כדי שלא יהיו כאלקים כי באמת הוא להיפוך אם היה נשמר מזה שלא לסור ממצות ה' היה כאלקים כי צדיק מושל ביראת אלקים הקב"ה גוזר וצדיק מבטלו וכן לעתיד יהיו הצדיקים דומים לבוראם כדאיתא במדרש על פסוק ויותר יעקב לבדו מה הקב"ה פוקד עקרות ומחיה מתים ורופא חולים כך הצדיקים ג"כ כן: וכשסר ממצות ה' בזה נעשה היפוך מזה: וזה י"ל הפי' המהלך בדרך יחידי היינו שהולך בדר' הנחש שהוא תמיד יחיד כי החסידים ואנשי הצורה שבדור המה החיות והנשמה של אנשי החומר וכל ציווים ואזהרתם כדי לעשות האדם וחי בהם לעולם שכולו ארוך חיים הנצחיים ומי שמנער עצמו בתערובות ושיתוף עם אנשי החומר לבד ומתרחק מן אנשי הצורה נופל במדריגה יותר לעשות מעשה נחש באומרו שכל מעשיהם ואזהרתם הם לרעה להם והם רוצים להגדיל עצמם ולהשפיל אותם והאמת הוא במדת הראשיות כנ"ל אשר להם כח הממשלה ומשפט המלוכה ואנשי החומר יהיו נכנעים כמו הגבורות הצריכים להכניע לחסדי' כנ"ל או במדת הצדקה ושאר אזהרתם לטוב להם והוא מהפך כמו מעשה נחש אשר אמר והייתם כאלקים וזהו המהלך בדר' יחידי היינו בדרך של נחש ההול' יחידי כנ"ל ומפנה לבו לבטלה הוא ששמעתי מן אא"ז זללה"ה כי המלך הוא הלב של כל ישראל כמו שאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני והיה ירא עצמו על ההליכה כי ושמע שאול לשון הבנה כי הוא עדיין מלך קודם משיחת דוד ולכך ישמע ויבין כמו הלב שומע ומבין ויהרגני אבל לא על החזרה כי בחזרה יהיה כבר דוד מלך והבן העולה מזה כי המלך הוא לב של ישראל וכן בכל דור ודור מאן מלכי רבנן והם לב ישראל וכל אנשי הצורה הם לבם של ישראל וזהו ומפנה לבו לבטלה כי הת"ח הוא ממש לבו וחיותו: והוא מפנה ומסיר אותו ממנו ומהעולם חלילה וזהו גורם בטלה חלילה והבן בוודאי הרי זה מתחייב בנפשו:
ועתה נבאר משנה באבות בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר א' יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות כי זה גלוי וידוע כי עשרה מאמרות הם עשרת הדברות ועתה נבאר בחי' עשרת הדברות וממילא יושג ויובן בחי' המאמרו' ע"ד משל למלך חכם שרצה לצוות איזה דבר חכמה לעשות לו כמו עטרה למלך או היכל למלך בוודאי לחכמים ונבונים אשר יש להם חכמה ותבונה ודעת ואשר מלאת לבם לעשות המלאכה חפצים מאוד בזה לעשות נ"ר למלך בוודאי אם יאמר להם המלך רק דיבר א' או אפשר אפי' במחוג בעלמא שיבינו את מחשבת חפץ ורצון המלך בוודאי כה יעשו ואין צורך למלך לדבר עמהם הרבה רק שהמל' הוא מלך חסד ורוצה שהכל יבינו מחשבתו הרחוקים והקרובים בכדי שיהיה לכולם חלק בעטרה וכתרו והיכל המלך מה עושה משלשל עצמו מדיבור אל דיבור בדיבורים הרבה ומצמם שכלו הנדול ומרבה בדיבורו הקדוש בכדי להבינם תוכן כוונתו ובמה ישיגו עשות חפצו ורצונו: והנמשל הוא כי כל המאמרו' ובריאות העולם הם בחי' עשרת הדברות ובחי' כל התורה לעבדה ולשמרה ולעשות מזה עטרה וכתר למלך ושורש כל התורה כולה הוא אנכי ה' אלקיך ולא יהיה לך אלקים אחרים ויתר התורה הם רק תרי"א עיטין האיך לקיים זה כמ"ש בזוה"ק ובוודאי לחכמים ונבונים לא היו צריכים לכל התורה כולה רק לבחי' דיבור אנכי וממילא השיגו והבינו מזה כל התורה כולה כמו אאע"ה קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה והאיך ידע לקיים אך כשבא להשגה זו שהבין שיש בחי' אנכי ה' אלקיך והבין בוודאי שיש בחי' אלקים אחרים חלילה כמו שמבואר בדרושי חז"ל בתחלה עבד לחמה ולבנה כי היה סובר שהם אלוהות ואח"כ הבין שיש להם מנהיג והוא בחי' אנכי וכן בכל אדם כפי בחינתו אשר מואס באלקים אחרים כך השיג בחי' אנכי והבן זה כי זה כלל גדול ושער גדול והוא היה חכם גדול והבין מה שמונע אנכי דהיינו טריפות או זנות או לבישת שעטנז או כדומה מכל המצות ל"ת הבין בחכמתו הזכה והרמה שכל מצות ל"ת מרבה אצל אדם בחי' אלקים אחרים ובחי' העשיות דהיינו כיבוד אב ואם וכדומה מגדל כח הנשמה להשיג בחי' אנכי וכך השיג וקיים כל התורה כולה וממילא בוודאי לא היה צריך הקב"ה לומר רק בחי' אנכי לפני החכמים והנבונים והם הבינו ממילא שיש אלקים אחרי' והיו נשמרי' בחכמת' מכל מצות ל"ת הגורמי' הפסד בנפש שמרבי' בחי' אלקים אחרים והיו מקיימין כל הבחי' מ"ע להגדיל ולדבק הנפש לבחי' אנכי כמו המעשה אצל אא"עה והבן רק הקב"ה רצה שאף קטני הדעת יבינו וישיגו ויצטרפו לבחי' אנכי ולא יהיה לך צמצם עצמו כביכול מדיבור לדיבור בחמשה מ"ע וחמשה מל"ת כדאיתא בש"ס בשעה שאמר הקב"ה אנכי אמרו או"הע לכבוד עצמו הוא דורש והיינו שלא השיגו בחי' אנכי וכשאמר כבד את אביך וכו' חזרו לדברות הראשונות להבין ולהשיג בחי' אנכי מבחי' כיבוד אב ואם הגשמיים וכן בחי' לא יהיה לך אלקים אחרים יש להבין מבחי' לא תחמוד אשת רעך כי החכם שלמה המלך ע"ה דימה אשה זונה לע"ז והבן והתורה שהוא בחי' אנכי דומה לאשה טובה אשר שומר' ברית אלוף נעוריה נמצא ההשתלשלות הדיבורים מדבו' לדבור היה בכדי שיהיה מובן ומושג לכל כמו החכם הדורש ברבים ורוצה שיבינו כולם הוא מלביש הדברים במשל ומליצה רק התורה המשל ומליצה הכל אחד הם כמו שאמר שהע"ה בספר משלי להבין משל ומליצה ע"ש מה שפירש רש"י והבן והוא שאמר הכתוב אחת דבר אלקים היינו אנכי שתים זו שמענו פי' מבחי' אנכי ממילא מובן בחי' לא יהיה לך כי עוז לאלקים היינו בוודאי היה מובן כל התורה כולה שהוא של הקב"ה כמו אאע"ה רק ולך ה' החסד כנ"ל כי אתה תשלם לאיש כמעשהו היינו מה שאמר הקב"ה דיבורי' הרבה הוא מחמת חסדו הגדול כי אתה תשלם וכו' כמאמר התנא כדי להפרע וכו' וכדי ליתן שכר טוב וכו' וזהו בעשרה מאמרות נברא העולם והנא במאמר אחד כנ"ל היינו ע"י בחי' אנכי כי הוא עיקר הבריאה והעמדה אלא להפרע מן הרשעים אשר הקב"ה צמצם עצמו מדיבור אל דיבור בכדי שישיגו הכל והם לא רצו להשיג ולהבין ולקיים ומאבדיו את העולם שנברא בעשרה מאמרות ונפרעין מהם וליתן שכר טוב לצדיקי' שמקיימין את העולם אע"פ שמצמצם הקב"ה עצמו הם משגיחין בכל הדברים על בחי' אנכי כי זה עיקר העמדת בריאת העולם שנברא בע"מ והבן:
וזהו שאמר החכם שהע"ה ברוב חכמתו פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כי ידוע כי עשרה מאמרות הם ממש עשרת הדברות ויאמר ט' הווין אלא בראשית נמי מאמר הוא ונמצא מאמר בראשית הוא בחי' אנכי שהוא הראשית והעיקר ובראשית תרגום ירושלמי בחוכמתא נמצא בחי' אנכי הוא בחי' חכמה לכן היו בעלי החכמה משיגים ממנו כל התורה והבן כי זה הוא בנין אב ואב לכולם והם דבוקים בו והבן וזהו פיה פתחה בחכמה היינו התורה פתיחתה בחכמה בחי' אנכי ותורת חסד היינו כל שאר התורה הוא בחי' החסד שהקב"ה רצה לזכות את ישראל שיהיו הכל משיגים זה ולכך הרבה להם תורה ומצות וזהו על לשונה היינו דברי תורה כלשון בני אדם והבן:
ועתה נבוא לבאר מאמר בעל הגדה אשר כל איש ישראל אומרים אותו בוודאי ברוה"ק נאמרה מהו שאלת החכם ומהו תשובתו ומהו החילוק בין דברי החכם לדברי הרשע כי החכם אימר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם ותשובתו כהלכות הפסח וכו' והרשע אומר מה העבוד' הזאת לכם ותשובתו להקהות את שיניו יש בזה דברי' עמוקים ונבאר בתכלית הקיצור והחכם יבין גם יבוא בביאור ארבעה בנים דברה תורה כי כבר בארנו לעיל כי לחכמים די באזהרה א' ובדיבור א' אנכי ואברהם אבינו ע"ה השיג כל התורה בעצמו מחמת כי מאס ושיבר כח אלקים אחרים מעצמו ולפי בחי' הסרת אלקים אחרים כך זכה לבחי' אנכי והבין והשיג בחי' בריאת האדם ברמ"ח מצות עשה ושס"ה מל"ת והאיך הם מאירים באדם ומחיים אותו כמבואר' בס"י וכשבא אאע"ה הבין והביט וכו' וראה ועלתה בידו הבריאה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן וכו' וקשר עשרים ושתים אותיות בלשונו וכו' ע"ש כי איתא בש"ס מצות בטילות לעתיד לבוא והוא תמוה הא התורה הוא נצחיות וכל מצוה ומצוה הוא חיות העולמות כמבואר בכ"מ ואיך שייך ביטול בהם אך להבין זה הואיל ועסוקים אנו באותו ענין ובאותו הלכה הלכות חג בחגו ונבאר כי איתא בר"מ כי מצה הוא לשון קטטה ומריבה והיינו שעושה מריבה ודוחה הקליפה גם מצה היא י"ה מכוסה באתב"ש בבחי' מ"צ וכשהקב"ה שם אזי נקרא מצה ע"ש ולבאר זה כי ידוע אותיות מצוה הוא שם הוי"ה ב"ה רק אותיות י"ה הם בהעלם באותיות מ"צ והם בחי' המוחין אשר לע"ע הם מכוסים ולעתיד לבוא כשיתגלה המוחין ובחי' הדעת יהיה מצה בבחי' מצוה כי יהיה שם הקב"ה ויהיה חיבור וזיווג ומצוה יהיה בבחי' הוי"ה ב"ה שיתגלה התלת מוחין וזהו והם שתים שהן ארבע ויהיה ג' בחי' הויה שורש חב"ד ולענ"ד הוא מרומז בזוה"ק ובר"מ כמה פעמים כי בתחילה עלו ישראל לבחי' מצה ואח"כ לבחי' לחם הנני ממטיר לכם לחם מן השמים והשמים הוא בחי' ו ולחם הם בחי' שלשה הוויות והבן שהם תלת מוחין וזהו שאיתא בש"ס לעתיד לבוא תוציא א"י גלוסקאות פי' לע"ל יסיר המכסה מן המוחין ויהיה הכל הוי"ה ב"ה ותוציא א"י לחם בלי מוץ ותבן כמו הארץ מה שזורעים בה היא מוציאה אם חיטים יפים יהיה מוציא חיטים יפין וכן להיפוך ח"ו וכן הוא בכל הדברים שבעולם וזיווג איש ואשה יוציא הנשמות כפי הזיווג בלי מוץ ותבן לכן יהיה ביטול היצה"ר וביטול המות כמ"ש ובלע המות לנצח וכו' כי יהיה הכל בהתגלו' מוחין עילאין אשר הם חיים והמש"י וזהו רמז בש"ס מצות בטילות לע"ל היינו תיבת מצוה יהיה בטל רק יקרא שם הוי"ה ב"ה כי יתגלה אור המוחין המכוסה במצ' דמצוה ומאא"ז זללה"ה שמעתי או בשמו או בשם הרמב"ן ז"ל כי ישיגו העולם בחי' המצוה ושורש חיות המצוה האיך שהוא ממש חיות נפשו וחיות כל העולמות כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ובריתי היינו התורה וכמו שהשיג אאע"ה מצד עצמו כל התורה כנ"ל ולא ששמר התורה בציווי הקב"ה מחמת שהיה מצוה לו כי עדיין לא היה תורה רק שהשיג מצד השכל שורש חיות של כל מצוה ומצוה איך שהיא חיות נפשו וצריך לעשותה לחיות נפשו כדי לדבק לחי החיים ואז לע"ל ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים וזהו והיה עיניך רואות את מוריך כי אותיות רבי הם בחי' חו"ב עם הנביעו כמבואר לעיל בשם אא"ז זללה"ה וזהו ולא יכנף עוד מוריך פירש שלא יהיה מכוסה הבחי' רבי שהוא חו"ב באותיות מ"צ שהוא הסתרה רק יהיה הכל באתגלייא וישיגו הכל אורחות חיים כמו אאע"ה שורש של כל המצוה וסודותיה האיך הם מאירים באדם ובכל העולמות ומחיה אותם וא"א להיות כלל שלימות האדם כ"א ע"י ושני הפירושים עולים בקנה אחד לפי המבין וזהו פי' מצות שם מצות שהוא לשון ציווי זה יהיה בטל לע"ל כי לא יעשו המצות מחמת שהוא מצווה מאת השם ב"ה ואם לא היה מצווה לא היה עושה רק ממילא יהיה רודפים לקיים המצות כדי להחיות נפשם כמו שרודפים אחר הדבר המחיה בגשמיות בלי שום מצוה ולכן יהיה בטל שם של מצות שלא יכונה כלל בלשון ציווי רק מצד השכל והשגת עצמם יעשו אותם כנ"ל ודי בהערה זו למשכיל להבין שורש הדברים והאיך שני הפירושים עולות בקנה אחד: וזה שאמר בעל ההגדה ברוך המקום וכו' כנגד ארבעה בנים דברה תורה אחד חכם וחכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם והיינו כי החכם עיניו בראשו שיש לו בחי' חכמה שהוא בחי' בראשית שהוא מאמר ראשון בחי' אנכי כנ"ל: ומכח זה החכם משיג מאליו כל התורה כולה שהם תרי"א עיטין לבחי' אנכי כנ"ל והבן: ולכך לחכם לא יקרא בשם חוק ולאו בשם מצוה אלא או כפירוש הא' שיקרא אצלו בשם הוי"ה ב"ה או כפירוש השני שלא יהיה דרך ציווי רק ממש יהיה רודפים אחר זה אחר אשר יתגלה אור החכמה שורש החיות של כל העולמות וזה תמיהת החכם מה החוקים וכו' אשר צוה ה' אתכם ואם לא הייתם מצווים לא הייתם עושים הלא מי שיש לו מוח בקדקדו יבין שזהו ממש החיות של הכלל והפרט ותשובתו הוא כהלכות הפסח היינו שיש מוחין דגדלות ומוחין דקטנות כן ג"כ יש בני אדם כמותם וצריך לצרפם שניהם יחד ולהמתיקן כנ"ל בדרוש הארוך וזה יהיה עד ביאת משיח צדקנו בבא: וזהו שמרומז אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ס"ת חרן שהם בחי' ג' אלקים שהוא מוחין דקטנות כידוע ולכן היו צריכים עשרה דברות ועשרה מאמרות וזהו אין מפטרין אחר הפסח וכו' פי' שאין עתה גאולה שלימה בבחי' התגלות המוחין כי יש עוד אחר הפסת זמן הספירה כידוע מה שכתוב בכתבים והבן: ושאלת הרשע הוא ממש להיפוך כי הרשע שאין משיג כלום נועם מתיקות התורה והמצוה והיא כעבודה קשה לכל העושים בה וכמשא כבד יכבדו ממנו איזה מצוה אשר הא עושה בע"כ והוא ששאל לעבדי המלך מהו זה עבודה אשר יצוה לעבדיו לעשות כה או שזהו אין מצות המלך כלל וזהו לכם כמאמר הנחש הנ"ל וזהו לפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר והבן ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל: כי הגאולה היה רק למאמינים בו יתברך כמ"ש באוה"ת ועברתי בארץ מצרים כמלך העובר ממקום למקום: והוא ד"מ לבני המלך הנתונים בשביה קשה ומצפים בכל יום לצאת לאביהם ולמלכם ופעם א' עבר המל' דרך אותו המקום שבניו שמה ובעבור המלך והכירו בניו את אביהם ומלכם ותפסו עצמם בו ובבגדו ומי הוא אשר יושיט ידו שמה להעבירם מאביהם חדא דיתחייב בנפשו ועוד מחמת אימת המל' ירא ליגע אצלו כלל: וזהו כמלך העובר ממקום למקום והבן אבל לרשע שאינו מאמין בזה כדאיתא בספרים הקדושי' של הגאון מפולנאה בשם הרב המגיד מבאר ז"ל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו כיון שאינו מאמין בו ואינו נותן לב בעבור הצדיק דרך גיהנם לדבק בו בשביל שלא היה מאמין בו בחייו לכן אינו עולה עמו וזהו ממש הענין ברשע זה השואל על ה' ועל עבדיו וכפר בעיקר ואינו מאמין בו לכן אלו היה שם לא היה נגאל כי כל ניצוצי השכינה עלו וכל הקליפות תפול עליהם אימתה ופחד וידמו כאבן ושאלת התם שלא השיג בחי' אמת התורה רק בתמימות הולך ומאמין בה' ובעבדיו הוא שואל סתם מה זאת:
ושאינו יודע לשאול צריך להגיד לו ולפתוח לו פתחים באמונת התורה והמצוה ולארבעה בנים יחשב אף שאחד רשע כמו ארבע מדות בנותני צדקה אף שאחד מהם הוא לא יתן ולא יתנו אחרים כמבואר בשם אא"ז זללה"ה וזהו כנגד ארבעה בנים דברה תורה היינו הרבה התורה בדיבורים כנגד החכם תופס התורה כולה בחכמה כנ"ל: ושאלתו הוא להחזיר את העולם למוטב ולהבינם שורש הדעת והחכמה וצועק בקול רם עורו ישנים מתרדומתכם כי התורה והמצוה אין זה כי אם ה' אלקים חיים ואין זה בחי' מצוה רק הוי"ה ב"ה וב"ש כנ"ל ומשבר שיני רשעים פי' ברוב חכמתו משבר חכמת הכוזבים והאפיקורסי' וזהו שיני רשעים שברת לה' הישועה על עמך ברכתך סלה: וזהו כדי יתן שכר טוב לצדיקי' שמקיימין את העול' שנברא בי' מאמרות וזהו כנגד ארבעה בנים דברה תורה היינו דברי תורה כלשון בני אדם להבינם כנ"ל והבן:
דרוש זה דרשתי בשבת הגדול בק"ק סדילקאב תקמ"ב לפ"ק:
או יאמר זאת תורת העולה: פי' כל העליות והתפלות שאתה מעלה לא תהיה רק בשביל זאת היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה פי' ואם תדע כי היא העולה מעצמה והיא הנותנת בך מחשבה ודיבורים לדבר ולייחד על מוקדה כי היא חולת אהבה בוערת בה כאש על המזבח כי היא סובלת עם ישראל כל הצער והיסורי' אשר הם בערך מזבח כפרה כל הלילה כל משך זמן הגלות המר והנמהר לכן היא חולת אהבה ליחדא בבעלה ומזכרת עד מתי יתמשך גלותא עד הבוקר עד שיבוא בוקרן של ישראל להאיר להם: וא"ת שהוא משתוקקת לייחד עצמה וכביכול הוא אינו משתוקק לכך נאמר ואש של המזבח היינו של היסורין שאנו סובלין ואמנו אתנו ג"כ תוקד בו בקב"ה: לכן ולבש הכהן מדו בד הוא הישראל העובד בסוד כהן איש חסד המתחסד עם קונו והבן:
והבשר כל טהור יאכל בשר והבשר אשר יגע בכל טמא וכו': י"ל בזה ע"ד רמז דהנה ידוע מ"ש בזוה"ק על לא תעשה לך פסל שלא יאמר אדם ח"ו תורה שלא קיבל מרבותיו או שלא קיבל מרב הגון ע"ש והנה יש תורה כזו שטעון גניזה ואסור ליהנות ממנה ויש שטעון שריפה והמש"י. והנה התורה מכונה בשם בשר כמו בשר היה יורד לישראל משמים וכן תו"הק נמי ירדה לישראל מן השמים והוא שרימז והבשר היינו תורה אשר יגע בכל טמא היינו שלא קיבל מרב הגון והיא בכלל טמא יש אשר לא תאכל היינו שאסור לאכול ממנו והוא כינוי לגניזה ויש אשר באש ישרף כנ"ל אך והבשר כל טהור היינו התורה שקיבל מרב הגון שהוא טהור וישר אז כל טהור היינו שיטהר עצמו מקודם ואח"כ יאכל ויהנה מהבשר היינו התורה ההיא והמשכיל יבין: