וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' צרי' להבין בזה בשינוי הלשון שפתח וידבר אלקי' וסיים ויאמר וי"ל בזה אשר חנני ה' ברחמיו וברו"ח כי ידוע שכל המכות שהיו למצרים היה נגוף ורפוא נגוף למצרי' ורפוא לישראל ולכך היה המופת הראשון שאמר לו הקב"ה כי ישאל אליכם פרעה תנו לכם מופת כי כן דרך כל הרשעים שואלים אות או מופת ואמר השלך את המטה ויהי לתנין כמו שאמר הרב הקדוש מוה' יעקב יוסף הכהן ז"ל על הגמרא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח כי הנחש היו לו שני בחינות כי הנחש ממית וכתיב כי ישוך הנחש והביט אל נחש הנחושת וחי וכן ת"ח שדבוק בתורה צריך להיותו נוקם היינו בחי' גבורה ונוטר היינו בחי' נטירה ושמירה שהוא בחי' החסד כי הת"ח דבוק בתורה ובתורה יש ג"כ שני בחינות אלו זכה נעשה לו סם חיים לא זכה וכו' וכן ת"ח צריך שיהיה לו שני בחי' אלו בחי' גבורה ובחי' חסד והנה משה היה עניו מאוד והיה מתגבר בו בחי' חסד מאוד ולכך היה המופת הראשון שהראה לפרעה שנהפ' המטה לתנין והראה לפרעה שיש לו שני בחי' אלו ויהיה נגוף ורפוא לישראל רפוא ולמצרי' נגוף בשני הבחי' אלו והוא שאמר וידבר אלקי' אל משה היינו שדיבר שהיה לו בחי' אלקים ולכך נאמר וידבר לשון קשה ויאמר אליו אמירה היא רכה והיינו שיהיה לו גם בחי' חסד כדי נגוף ורפוא נגוף למצרי' ורפוא לישראל והבן:
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וכו' ופירש"י וארא אל האבות והנה דברי רש"י אלו אין להם שום ביאור מה רוצה רש"י בזה וי"ל לפע"ד אשר חנני ה' ברחמיו וברו"ח כי זה וודאי ואמיתית כי התורה ניתנה בלא נקודות והטעם הוא כי יש ע' אנפין לאוריית' ונדרשת התורה בנקודות השייך לענין הדרוש פנים מפנים שונים ויוכל לנקוד התורה בכל נקודות שרוצים שיעלה יפה ענין הדרוש ויש לזה רמז מה שנזכר בתיקונים בענין פתח אליהו וכו' מלכות פה ותורה שבע"פ קרינין לה וידוע שמלכות הוי"ה שלה בלי ניקוד והיינו כי מלכות הוא סוד תורה שבע"פ וא"א להיות בניקוד כי ע' פנים לתורה וצריך לדרוש פעם בניקוד זה פעם בניקוד אחר לפי ענין הדרוש והנה ידוע אברהם היה מדת החסד שהוא אל ויעקב היה בו ג"כ מדת החסד שהוא אל כמ"ש ויקרא לו אל אלהי ישראל ופרש"י אלהי ישראל קראו ליעקב אל וכו' עי"ש וזה י"ל שמרמז וארא אל "וארא מספר יצחק "אל בצירי שהוא חסד הם האבות כי אל הם אברהם ויעקב שהם בחי' אל כנ"ל ויצחק שלא היה בחי' אל וארא מרמז עליו שהוא מספר יצחק נמצא בתיבת וארא אל כלולים האבות והוא שפירש"י אל האבות שבתיבות אלו נכללו האבות והבן:
עוד י"ל ברמז דברי רש"י אלו ע"פ מה שקבלתי מן אא"ז זללה"ה למ"ד היינו תלת יוד"ן שהם תלת מוחין והם בחי' אברהם יצחק ויעקב וזהו י"ל שרימז רש"י אל אותיות אל היינו שמתלבש אלופו של עולם בלמ"ד שהם מוחין האבות הם עצמם האבות וכנ"ל והמשכיל יבין:
עוד י"ל וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב דיש להעיר בזה יתור תיבת אל בכאו"א וי"ל לפי ענ"ד אשר חנני ה' ברחמיו ובר"ח ע"ד דאיתא כי ר"ת של אברהם יצחק יעקב הוא מספר כ"א שהוא שם אהי"ה וכ"א כלול מתלת נמצא בכ"א הוא שם אהי"ה וג"פ אהי"ה עולה שם ס"ג שהוא במילואו ג' יודי"ן וא' בגי' אל וכ"א כלול מכולם נמצא בכ"א יש שם אל והוא שרימז פרט תיבת אל בכאו"א והבן:
או יאמר ע"ד דאיתא בזוה"ק שמות דף ג' ע"ב שמש ומגן דא ברית קדישא מה שמש זרח ואנהור על עלמא אף ברית קדישא כן ע"ש ושדי הוא שם של ברית בחי' יסוד כידוע והנה אברהם הי' ראש הנימולי' והאבות הם שקיימו וקבלו עליהם זה ולכך נגלה הש"י עליהם בשם שד"י כפי בחינתם שהיה בו וידוע דכל א' כלול מג' וג' פעמים אל הוא מספר מגן שהוא רזא דברית קדישא כנ"ל בשם הזוהר והוא שכתוב אל בכ"א וא' שכ"א היה רזא דברית והיה כלול בו ג"פ אל שהוא מספר מגן שהוא רזא דברית קדישא:
או יאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם איתא בתיקוני' שד"י זו לבר ממזוזה ושמי ה' כו' זו לגאו ממזוזה ונראה לפי ענ"ד פי' אשר חנני ה' ברחמיו ובר"ח כי ידוע שד"י הוא בחי' צמצום שאמר די שהיא דין והוי"ה הוא שורש לכל החסדים והתפשטות הרחמים והנה איתא מזוזת אותיות ז"ז מו"ת וידוע מות נמתק ע"י שם מה"ש שהוא במילואו מספר האמת והוא שאמר וארא אל האבות באל שדי שהוא בחי' צמצום שהוא דין לבר ממזוזה שהוא אותיות ז"ז מו"ת היינו שלא הגיעו עדיין למדרגת אמת שימתק כל הדינים ויהיה לגמרי זז מות וזהו ושמי ה' שהוא שורש התפשטות כל החסדים לא נודעתי להם כפרש"י לא נכרתי להם במידת אמיתית שלי שעלי' נקראתי הוי"ה אבל למשה נתגלה ה' בבחי' הו"יה שאותיות משה במילואו מספר האמת והוא שם של מה"ש הנ"ל שבו זז מות ונמתקו כל הדינים ונעשה הוי"ה שורש כל החסדים כי כשמו כן הוא שזכה למדריגת אמת והבן:
או יאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם הראני ה' בזה ברחמיו וברו"ח דברים נוראים ונפלאים ונקדים מה דאיתא בגמרא קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה וכו' עי"ש וצרי' להבין זה מהיכן ידע והשיג לקים כל פרטי מצות התורה: וי"ל לפע"ד ע"פ ששמעתי בשם האשל הגדול כי אברהם קיבל על עצמו אות ברית ובמצוה זאת הוא כלול כל התרי"ג מצות גם שמעתי כי ברית מספר תרי"ג ע"ה וי"ל שזהו כוונתו שבו כלול כל התרי"ג מצות: וי"ל שמזה המצוה הסתכל א"א ע"ה פרטי כל התרי"ג מצות של כל התורה כולה וקיים כל מצוה ומצוה מן התרי"ג מצות ע"י מצוה זו שהוא ברית קדישא כולל כל המצות ולכן היה אברהם אע"ה מגייר גרים והבן זה ואפרש מעט כי כתבתי לעיל במ"א בשם אא"ז נ"ע זללה"ה כי כשאדם בקטנות מוליד נשמות גרים וזהו את הנפש אשר עשו בחרן שהם ג' בחינות אלקים דקטנות מספר חרן ואז בימי אברהם בוודאי היה כל התורה כולה שהיא נגד האדם באברים וגידין היה אז בסוד קטנות שהיה מצומצם באבר קטן שהוא אות ברית והתורה וקב"ה ונשמתיהון דישראל כולהו חד ונמצא אור נשמתו ובחינתו היה בסוד קטנות כענין התורה ולכך היה מגייר גרים והבן וכן כל האבות היו מגיירים גרים כדאיתא במדרש וישב יעקב בארץ מגורי אביו מלמד שהיו יצחק ויעקב מגיירין גרים כמו אברהם ע"כ והיינו ג"כ מטעם זה שבימיהם לא היה עדיין התפשטות התורה רק בסוד קטנות מצומצם באבר קטן שהוא אות ברית כנ"ל והיה אור נשמתן ובחינתם ג"כ בסוד קטנות כנ"ל ולכך היו מגיירין גרים: וזה י"ל הפירוש וארא אל האבות באל שדי שאז היה שם הוי"ה ב"ה שהוא סוד כל התורה כולה ע"ד שמי עם י"ה שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח היה אז מצמצום באל שדי שהוא רזא דברית קדישא כנ"ל ומשם היו מסתכלין היינו משם שדי היו מסתכלין בשם הוי"ה ב"ה לקיים כל פרטי מצות התורה שהוא שמו של הקב"ה ואור נשמת האדם כי אורייתא וקב"ה ונשמתיהון דישראל כולהו חד ולכך היה אז שמו של הקב"ה גם כן בסוד צמצום בשם שדי כמו אורייתא ונשמתיהון דישראל עד אח"כ שבא מרע"ה וכבר הוליד יעקב י"ב שבטים ונתפש' שם הוי"ה ב"ה לי"ב צירופים ואח"כ מהם יצאו ששים רבוא ישראל שהיו במצרים ואז נתפשט השם הוי"ה ב"ה שהוא סוד כל התורה כנ"ל יותר בכל צדדיו ונעשה מזה ס' רבוא אותיות התורה שכל אחד מישראל היה לו אחיזה באות א' של התורה כידוע שם ישראל מורה ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה וזהו בחי' גדלות שיצא השם הוי"ה ב"ה שהוא סוד כל התורה כולה מן הצמצום לבחי' התפשטות ס' רבוא אותיות התורה שהם כלל כל התרי"ג מצות שהם שם הוי"ה ממש כנ"ל והבן איך כל התורה כולה הוא שמו של הקב"ה וזהו הכל ע"י הדעת שנתפש' כידוע שהדעת הוא מעלה כל הבחי' קטנות אל בחי' גדלות ולכן כשבא משה ומצא ס"ר ישראל והוא היה שורש כולם שהיו כולם נכללין בו כידוע אז הוציאם ממצרים שהוא בחי' קטנות לבחי' הגדלות שהיא נתינת התורה הקדושה בהתפשטות רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת המפורשים בס' רבוא אותיות התורה וזה היה מאמר הראשון למשה בהוציאך את העם ממצרים בחי' קטנות תעבדון את האלקים על ההר הזה היינו הר סיני שעליו ניתנה התורה בבחי' גדלות: וזהו וארא אל האבות באל שדי כי משם היה כל בחינת עבודתם כנ"ל בסוד הצמצום ושמי ה' לא נודעתי להם היינו שעדיין לא הגיע לבחי' התפשטות כנ"ל כי בדעת חדרים ימלאו ואם אין חדר מי ימלא והבן לכו אמור לבני ישראל אני הוי"ה שעתה יצאו מגדר הצמצום והקטנות ויתפש' שמי הוי"ה ב"ה בסוד הגדלות והתפשטות הדעת בנתינת התורה בכל פרטיה ושרשיה ותרי"ג מצות שבה והבן כי יש בזה שער התורה ועבודה וה' יכפר בעדי ואם שגיתי ח"ו פשיטא יכפר בעדי אמן:
או יאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי י"ל בזה לפע"ד ע"פ ששמעתי בזה מהרב הקדוש מוה' יעקב יוסף הכהן כי אותיות אל מורה א' היינו אלופו של עולם ול' יש לו ג' קווין ע"כ דברי קדשו ויש בזה משל למעיין הנובע שאם הצינורות שהמים נמשכין דרך שם נקיים אז המים יוצאים צלולים ואם ח"ו הצינורות אינם נקיים אז המים יוצאי' מטונפים והנמשל מובן כי כ"א ממשיך בעבודתו ובתורתו שפע קודש ממעין דלעילא דרך צינורת נשמתו כ"א לפי בחינתו ועבודתו ואם צינורות נשמתו נקיים שלא פגם בהם כלום ח"ו והמשיך בהם אלופו של עולם אז המים והשפע הנמש' דרך שם זך וצלול ואם ח"ו פגם בצינורות נשמתו וגרם שאין אלופו של עולם מתגלה בתוכם אז השפע היורד דרך שם הוא ח"ו אינו נקי והבן וזה י"ל פירש הפסוק כאן וארא אל אברה' וכו' אצל כ"א אל היינו שכ"א המשיך א' זה אלופו של עולם בתוך הלמ"ד היינו ג' קווין שהם הצינורות נשמתו והם נקיים ולכך וארא אליהם באותו בחינה ממש היינו באל שדי ג"כ בבחי' אל והוא השפע קודש שהיה מתפשט עליהם ממעין נביעו דלעילא זך וצלול והבן והמשל הזה הוא כלל כל התורה כולה הן בדיני איסור והיתר הן במשפטים בדין תורה כדאיתא בשם אא"ז נ"ע זללה"ה שתלת אבהן הם תלת דיינין:
וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה והקשה האוה"ח דהיה די לומר את ארץ כנען למה לי שוב את ארץ מגוריהם ותירץ דלא יקשה להם הא עדיין לא נשלם הגירות של ארבע מאות שנה לכך אמר את ארץ מגוריהם אשר גרו בה היינו האבות כי משנולד יצחק התחיל הגירות אך לפ"ז קשה דהוי סגי לומר את ארץ מגוריהם למה לי אשר גרו בה ונראה לפע"ד בעה"י שיש בזה רמז מגוריהם היינו לשון מגורה שפירושו אוצר שנאסף שם אל מקום אחד התבואה והוא מרמז על יחודים קדושים שעשו האבות להמתיק כל הדינים והגבורות וזהו גרו בה אותיות גבורה שהמתיקו הגבורות בשורשם:
או יאמר אשר גרו בה היינו שעשו יחוד ו' עם ה' כי ידוע אותיות י"ה הם תרין ריעין דלא מתפרשין רק וה' פעמים ח"ו בחטא גורם פירוד ביניהם והוא שמרמז שהאבות הקדושים עשו יחוד ו' בה' וזהו גרו היינו גר ו' בה היינו בה"א והמש"י:
או יאמר וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה ע"ד שאמרתי על ויעש דוד שם כי איתא בזוה"ק שהשם של ע"ב שהוא ישר הפוך וישר הוא נגד תלת אבהן כ"א תיקן לפי בחינתו אברהם תיקן בחי' ישר ויצחק הפוך וכו' ודוד המע"ה שתיקן רגל רביעי היינו שחברם יחד ועשה מהם שם של ע"ב באותיותיו בשלימות וזהו ויעש דוד שם שהוא עשה ותיקן וחיבר השם בשלימות וזה י"ל שמרמז הפסוק את ארץ מגוריהם היינו יחודים כנ"ל שעשו כולם אשר "גרו "בה מספר רי"ו אותיות של השם ע"ב שכולם עסקו בזה כ"א לפי בחינתו והכל באותיות זה השם ע"ב והבן:
וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכר את בריתי: יש להעיר בזה תיבת מעבידים שהוא פועל יוצא והיה די לומר אשר מצרים עובדים אותם: וי"ל בזה ע"פ מה שאמרתי כבר על פסוק וידעו מצרים כי אני ה' שהוקשה אא"ז זללה"ה שלפי הנראה היא תמיה מאוד שיעשה ה' כל האותות והמופתים בשידוד המערכות למעלה מדרך הטבע וכל היד החזקה ושל המורא הגדול שעשה הכל הוא בשביל שידעו מצרים כי אני ה' ולפע"ד נראה פשוט שבאמת קאי על ישראל אותם שהם בחי' מצרים שעושים מעשה מצרים שנטבעו בשקר ר"ל וכל עבודתם שעובדים הש"י הכל היא בשקר והוא שאמר הש"י שכל כך יהיה התפשטות אור השכינה והתגלות אלוהות עד שאפי' הם יכירו וידעו כי אין שום דבר מבלעדו יתב' רק אני ה' ומבלעדי אין אלקים והיינו ע"י שיראו שמי שנטבע בשקר ר"ל יהיה לו ירידה והשפלה עד נוקבא דתהום רבא ומי שיש לו נקודה של אמת יתעלה ויתנשא למעלה למעלה ברום המעלות ואז יתחזק האמונה בלבם באל יתב' שא"א להרים יד ורגל בלתי נפש חיונית מהבורא יתב' ויתעלה והכל הוא ממנו יתב' וזה י"ל פירש הפסוק אני שמעתי את נאק' בני ישראל שזהו נאקתם אשר מצרים מעבידים אותם היינו צעקתם לפני הש"י שיעזור להם להוציאם ממעמקים מזה שנטבעו בשקר וכל עבודתם הוא בשקר בחי' מצרים וזהו אשר מצרים מעבידי' אות' ולגודל רחמיו וחסדיו של הש"י תיכף כשרוצים ליטהר וצועקי' ע"ז לפטור מהצר והמיצר ומשתוקקי' לבוא לבחי' אמת ואזכור את בריתי היינו כי ידוע כפי המדה אשר האדם מעורר במחשבתו ובמעשיו מלמטה כך מעוררים עליו מלמעלה ולזה כיון שהם מעוררים מדת האמת שהוא מורה על אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים שהוא ראש תוך סוף שהוא התקשרות אלהותו מן אין סוף עד אין תכלת וזהו בחי' ברית התקשרות מעילא לתתא ולכך ואזכור את בריתי היינו שאהיה מעורר מלמעלה אותו המדה ואהיה ממשי' מדת אמת שהוא התקשרות מעילא לתתא בחי ברית מן א"ס עד אין תכלית והבן:
עוד י"ל וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם דהתורה ניתנה תמיד לידרש לפי ענין ראשי הדור ובחינתם ומדריגתם ולפי דורם כמו שראיתי באיזה ספר ושמדומה לי שהוא בספר ברית מנוחה ששם המפורש היא נמסר לדרוש בו כל דור לפי אותו הדור ונפי מה שצריך לאותו הדור ע"כ וידוע הוא שכל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה נמצא בוודאי ג"כ נדרשת בשל דור ודור לפי דורשיו ולפי נשמת אותו הדור: והנה בדורות שלפנינו בימי אא"ז זללה"ה היה לפע"ד נדרש פירוש הפסוק באופן זה ע"פ הידוע ממה שהאיר לנו כי צדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא פירוש בכל צרתם לו צר כביכול היינו כשיש ח"ו איזה צרה וצער לאדם יבין שבוודאי לו צר כביכול הצרה הזה והחסרון הזה יש בשכינה ולא היו יודעים מזה להתפלל עליה ולכך שולח הש"י אותו הצרה והחסרון ח"ו על הצדיק כדי שיבין להתפלל על חסרון השכונה כביכול וכשימולא חסרונה ימולא ג"כ חסרונו וזהו צדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא ע"כ דברי קדשו ולפי דברי אלו יש לומר כך הפירוש בפסוק אני שמעתי את "נאקת ר"ת אל נא קרב תשועה כי ידוע השכינה כביכול נקרא תשועה והוא שצועקים עבור השכינה כביכול לקרב השכינה הנקרא תשועה שהוא בהרחק ובפירודא כביכול וזהו אשר מצרים מעבידים אותם והיינו שיש להם מצירים בגשמיות ומזה רואים שבוודאי כביכול לו צר דוגמת זה שכביכול השכינה נפלה לעמקי הקליפות הנקרא מצרים והוא צעקתם למלאות חסרונה ואז אני שמעתי את צעקתם זה ואזכור את בריתי היינו השכינה כביכול והנה כך היה נדרש הפסוק לפע"ד בימי בע"ש זללה"ה ואנשי דורו שהיו בזה המדריגה שלא להתפלל כלל על חסרון של עצמו רק חסרון על השכינה כביכול כנ"ל ועתה לפי דורותינו כך נדרש לפע"ד זה הפסוק ע"פ הנ"ל שר"ת נאקת הוא אל נא קרב תשועה והיינו סתם תשועות כ"א לפי מה שצריך לו והוא הצעקה עצמה אשר מצרים מעבידים אותם וצועקים עבור עצמם ואעפ"כ לגודל רחמיו וחסדיו של הש"י שהוא רחמי גוי רחמי הוא מקבל אפילו תפלה וצעקה עבור עצמם ואמר וגם אני שמעתי דלכאורה היה לו לומר וגם שמעתי ותיבת אני נראה כמיותר אבל לפע"ד י"ל כך הכוונה אף שהם אינם שומעים ואינם מבינים זה כלל ואינם במדריגה זו שלא לבקש כלל על עצמו רק עבור השכינה הקדושה אבל אני שמעתי זה כדאית' שכל ההרגשות שבאדם החיות הוא המרגיש והחיות הוא משורש חיות לכל החיים ואני שומע ומרגיש כביכול צער השכינה הקדושה וזהו ואזכור את בריתי היינו למעני אעשה לזכור את בריתי שהוא השכינה כביכול וממילא ימולא חסרונם בגשמיות ג"כ כנ"ל והמשכיל יבין:
וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ופירש"י זה אחד מן העשרה ק"ו שבתורה והוקשה האו"הח אמאי לא כתיב תירוץ של הש"י בזה עי"ש מה שתירץ: ולפע"ד נראה לומר פירוש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח: רוח לשון רוחניות היינו שהיה קטן וקצר כח המושג שלהם ולא יכלו לקבל דיבור הש"י ולכך ויצום אל בני ישראל היינו לשון חיבור בצוותא חדא והיינו שיחברו רוחניותם אל בני ישראל ואז יוכלו לקבל דיבור הש"י כי משה הוא התורה ע"ד ותרא אותו כי טוב הוא והמשכיל יבין:
או יאמר וידבר משה לפני ה' לאמר צריך להבין תיבת לאמר שאינו צודק כאן שאינו לאמר לזולתו כיון שעם ה' היה מדבר וי"ל בזה בדרך רמז לפע"ד מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"פ ששמעתי פירוש לשון קל וחומר כי מן הקולא נידון חומרא וכן להיפוך מן החומרא נידון קולא כפי ענין הק"ו: והנה כאן אמר משה ג"כ ק"ו כפירש"י זה אחד מעשרה ק"ו שבתורה והנה כאן היה באמת כך מן החומרא נידון קולא היינו אותו דבר שהיה חומרא ונגוף למצרים היה קולא ורפוא לישראל כדאית' ממכות דם נתעשרו בני ישראל וכן בכל המכות כידוע זה: וזה י"ל פירוש הפסוק וידבר משה לפני ה' לאמר היינו מן הדבור שהוא קשה מורה על דין יכנס לבחי' אמירה שהיא רכה והיינו שיהיה לישראל נמתק הדין של מצרים והבן:
כבד לב פרעה מאן לשלח העם יש להעיר בזה שלא נכתב זה הלשון רק במכה הראשונה שהיתה דם גם עדיין לא נודע כ"כ כבדות לבו. והנה שמעתי בזה בשם מחותני הרב המפורסם מוה' ליפא מק"ק חמעלניק וכמדומה לי שראיתי אח"כ כתוב זה במדרש והיינו כבד לב פרעה שאצל פרעה נתהפ' הלב ונעשה כבד ע"כ: והנה ידוע זה שמאתו לא תצא הרעות ח"ו וכל רעה שבא ח"ו לאדם העון עצמו הוא מייסרו וגמול ידיו יעשה לו תייסרך רעתך ותמוגגינו ביד עונינו ח"ו ולכך בוודאי מעין הפגם והרע שעשה הוא העונש: וזה י"ל הטעם שהיתה מכה הראשונה מכת דם כי היה מענין הפגם והחטא שלו שהרע שלו היה אז שלבו נעשה כבד ומהחטא הזה נולד משחית ומזה בא עליו מכת דם שהיא מעין כבד שיש בו ריבוי דם והיא מלאה דם וי"ל ע"ד הלצה שזהו שרמזו חז"ל ממכת דם העשירו בני ישראל כי ידוע שכל המכות היה נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל וכדאית' בספרים הקדושים של הרב מפולנאה ע"ה כי ממכה עצמה מתקן רטיה והיינו אותו דבר שהיה למצרים נגוף היה רפוא לישראל כמבואר שם באריכות עי"ש: והנה כאן היה למצרים מכה מכבד מכת דם ודמים תרתי משמע והיה אצל ישראל המשמעות השני שהוא ממון והעשירו בני ישראל ויש עוד בדברים אלו דברים סתומים ונעלמים למעיין ומשכיל היטב היטיב וימצא בהם דברים נפלאים: The heart of Pharaoh is hard, he refuses to let the people go. There is a need to comment about this since this language is only used in the first plague, which was blood; moreover, the hardness of his heart was not known so much yet. But behold, I have heard about this in the name of my child's father-in-law, the famous rabbi, our master, Rabbi Lipa from the holy congregation of Chmielnik, and I believe that I saw it afterward written in a midrash, that with Pharoah, his heart was transformed and turned into a liver. To here [is what he said]. And behold it is well-known that evil does not come from Him, may He be blessed. Rather the evil that comes to a person, God forbid, is the iniquity itself that afflicts him, and the work of his hands shall be done to him [alluding to Isaiah 3:11]. Let your evil reprove you [alluding to Jeremiah 2:19], and You have consumed us by means of our iniquities [alluding to Isaiah 54:6], God forbid. Therefore, the punishment is certainly similar to the offense and the evil that he did. And one can say about this, that the reason the first plague was the plague of blood was that it was from the same idea as the offense and his sin. For his evil was that his heart became a liver; from that sin, the destruction was created, and the plague of blood came to him from that. For it was similar to the liver, since there is much blood in [the liver]. And it can be said in a poetic way that this is what the sages, may their memory be blessed, hinted to [by saying] that the Children of Israel became wealthy from the plague of blood. As it is well-known that all of the plagues were illnesses and remedies — illnesses for the Egyptians and remedies for the Jewish people. And it is as it is found in the holy books of the rabbi from Polnoye, may his memory be blessed: That He prepared a bandage from the plague itself, meaning that the same thing that was an illness for Egypt was a remedy for the Jewish people, as is explained there at length, see there. And behold, the Egyptians had a plague from the liver here, a plague of blood [dam]. But [damim] means two things. And with the Jewish people, it was according to the second meaning, which is money; so it made the Jewish people wealthy. And there are more things [like this]. These things are hidden and unrevealed; one who pauses and contemplates very well can find amazing things in them.
ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה: י"ל בזה בדר' רמז ע"פ הידוע דכל המכות היה נגוף למצרי' ורפוא לישראל וי"ל שגם כאן רימז בתיבת פדות שהיה לישראל פדות וגאולה ולמצרים היה צירוף תדף שהוא למפרע אותיות תדף ע"ד להדוף אויבי' מפני' וזהו ושמתי פדות אותיות פדת יהיה בין עמי ובין עמך שיתחלף בין עמי הצירוף ובין עמך כנ"ל וזהו למחר יהיה האות הזה למחר כמו למחיר לשון חילוף היינו האות הזה היינו התיבת פדת יהיה לחילוף למצרים יהיה הצירו' למפרע כנ"ל ומלת האות הזה מצינו גם תיבה נקרא אות כמאמר' ז"ל גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר אל דעות ה' ע"כ הרי שמכנה שני תיבות לאותיות וכן י"ל ג"כ כאן שקאי האות הזה על תיבת פדת והבן ויש עוד בזה מילין עילאין כי השכינה הקדושה השרויה בישראל הוא בחי' דלת על דלית לה מגרמה כלום כדאיתא בזוה"ק ונקראת ג"כ פת ע"ד לחם אלהי' הוא מקריב וזה לעומת זה עשה אלקים אמא דע"ר היא ג"כ קוראת עצמה לילית שהיא אותיו' לי לית והיינו ג"כ ע"ד דלית לה מגרמה כלום ונקראת גם ת"ף שהיא מספר לילית גם בשביל ת"ף מחנות שעמה וע"כ לישראל הוא פדת אותיו' פדות וישע שהו' מרמז על השכינה הקדושה השרויה ביניהם והוא מלשון פדות וגאולה והצלה ולמצרים אותיות תד"ף שהוא ת"ף וד' באמצע כשמה דאמא דע"ר שהיא חורבה ושממה שנמשך ממנה אבל לישראל הוא פדות כנ"ל וה' יפדה אותנו במהרה אמן:
וממקנה בני ישראל לא מת אחד י"ל הרמז בזה כי מכות דבר וברד כשמצטרף עם א' שהוא אלופו של עולם נעשה אור רז וזהו וממקנה בני ישראל לא מת והטעם אחד היינו ע"י הצטרפת אחד שהוא יחידו של עולם כנ"ל נמתק ונעשה מן דבר וברד אותיות אור ורז והבן: