וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך: ופירש"י ז"ל וישלח יעקב מלאכים מלאכים ממש ותחלה נבאר ע"פ פשוטו מנ"ל לרש"י שהיו מלאכים ממש כי בפסוק נראה תיבת לפניו מיותר ומזה מדייק רש"י שהיו מלאכים ממש וידוע כשבאים לעולם הגשמי הם מתלבשים ומתגשמים באוירא דהאי עלמא וזה שיעור הפסוק מלאכים היינו הוא היכר בהם שהם מלאכים אף שהיו מלובשים כדמות אנשים לגודל רוחניותו ומדריגתו אבל לפני עשו היו אנשים ומזה נראה שהיו מלאכים ממש וק"ל: ויש עוד בזה לאלוה מילין איך שמרומז בפסוקים אלו מוסר השכל להורות הדרך אשר נלך בה כל ימינו וגם רש"י רימז ענין עמוק בתיבת ממש כאשר נבאר בס"ד ויקושר פסוקים אלו עם הסיום של הפסוקים מסדר הקודם ויפגעו בו מלאכי אלקים וכו' ויקרא שם המקום ההוא מחנים ע"פ מה שאמרתי כבר על ויעקב הלך לדרכו היינו שהלך לדרך וא"ו והוא לדרכו והיינו שכל השתדלות פעולותיו היה שיהיה מרכבה לבחי' וא"ו שהוא ת"ת עמודא דאמצעיתא כלול משניהם ממדת אברהם ויצחק שהוא חסד וגבורה והוא שאמר ויפגעו בו מלאכי אלקי' היינו שכך עלתה בידו שנפגע בו והיה כלול בו מלאכי אלקי' היינו בחי' ב' אבות אברה' ויצחק ולכך ויקרא שם המקום ההוא מחנים ע"ש שני מדות הנ"ל וכשזכה לזה שנכלל בו גם מדת חסד וגבורה אז וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו עשו היינו עולם עשיה שידוע שהנשמה היא חלק אלקי ממעל וניתן בגוף האדם בעולם העשיה שיקשר כל העולם העשיה לשורשו כל דבר לשורש שלו וזה כל פעולת הצדיק העובד את ה' לקשר ולייחד העולם עשיה אל עולם העליון לשורשו ולבטל כל הקליפות שבעולם העשיה ובזה נמחקין כל הדינים ודרך כלל כל ישראל צדיקים הם וצריכים לקשר עצמם בתורה או לתלמיד חכם בכדי שלא יטבעו ח"ו בענייני העולם העשיה הזה או במעשה או במחשב' בעסקם בו יומם ולילה לזה צריכי' התקשרות או בתורה או עכ"פ לת"ח ראשי הדור בכדי להעלותם שלא ישארו שם ח"ו: ויש בזה פרטי דברים איך להעלות כל דבר לשורשו כי יש ג' בחי' משכיל מושכל שכל משכיל היינו האדם הרוצה להבין ולהשכיל איזה דבר מושכל היינו אותו הדבר שרוצים להשכיל אותו ושכל היינו שבו משכילין מה שרוצים להשכיל והשכל הוא שורש אלוקות שהוא החכמה העליונה וכשהוא מכניס השכל שלו בכל דבר שהוא עושה אזי מכניס שורש אלוהות באותו דבר ובזה הוא מעלה הדבר לשורשו וכמו שאיתא בגמרא אצל נחום איש גם זו שזה היה מדתו שבכל דבר שהיה עושה ושאירע לו היה מכניס השכל העליון היינו החסד כי החכמה הוא שורש החסד כידוע וע"כ כשאירע לו שגנבו מאתו אבנים טובות שהוליך לבי קיסר והניחו עפר במקומו אמר גם זו לטובה והיינו שהיה יודע שעפר הוא ג"כ מן הד' יסודות אף שהוא יסוד התחתון אעפ"כ יש בו שורש אלוהות והיה מכניס עם השכל שלו שדבוק לשכל העליון בחי' חסד שבו שהוא שורש אלוהות שיש בו שהוא יכול להפך ולשנות כל הטבעים ואז נמתקו כל הדינים והוא שרימז לו אליהו ז"ל דלמא מעפרא דאברהם הוא היינו שמצא החסד שבו שהוא שורש אלוהות שיכול להפוך כל הטבעים וזהו מדתו של אברהם שהיה מדת החסד וזהו מעפרא דאברהם וזה י"ל ג"כ פירוש הפסוקים אחר שכתוב בסוף הסדר הקודם שיעקב זכה שנכלל בו ג"כ מדת אברה' שהוא החסד כנ"ל אז וישלח יעקב מלאכי' ממש ממש ר"ת משכיל מושכל שכל היינו ששולח המחשבות שלו שהוא השכל כנ"ל אל עשו אחיו היינו לתקן כל דבר של העולם העשיה במקום שהוא שם ודבוק עמו כאח ארצה שעיר היינו ששם צריך תיקון לבטל הקליפות שיש בעולם עשיה שדה אדום היינו דינים כדאיתא בזוה"ק וצריך להמתיקן ויצו אותם היינו שהיה מחבר ומקשר המחשבות בצוותא חדא כה תאמרון לאדוני לעשו היינו לשורש אדני שיש בעולם העשיה והיינו לקשר שורש אלוהות שיש בעולם העשיה בכל דבר ודבר שיקושר לשורשו על ידו שהיה מכניס בו השורש אלהות שבו כנ"ל ע"י מחשבותיו ושכלו שהוא דבוק בעולם העליון עם לבן גרתי היינו שהיה בתחלה מגורי בעולם התשובה שהוא מלבין עונותיהם של ישראל כי הנשמה היה דר בעולם העליון ואחר עד עתה היינו שאני צריך להמשיך גם לעולם עשיה וזהו ויהי לי שור וחמור וכו' שהם ענייני קליפות כנזכר בתיקונים ועזר לי הש"י שבטלתי אותי וקרבתי לקדושה שאדרבא הם מלמדים סנגוריא עלי ואשלחה להגיד לאדוני היינו ששלחתי המחשבו' והשכל להגיד היינו להמשיך ולקשר לאדוני היינו כל דבר מעולם עשיה לשורש אלוהותו ואדני שיש בו והכל ע"י החסד שהוא השכל כנ"ל וזהו למצוא חן בעיניך היינו למצוא מדת החסד בכל דבר כנ"ל שזהו מדת אברהם שהיה בו ג"כ כנ"ל וישובו המלאכים אל יעקב היינו שכך עלתה בידו ויאמרו באנו אל אחיך עשו היינו לעולם עשיה וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו היינו בזה שהמשכת והכנסת אלף היינו אלופו של עולם בכל דבר בזה ממילא הת' של אמת שהוא ארבע מאות הולך לקראתך לקשור עם המ"ם ויעשה אותיות אמת ואז נמתקין כל הדיני' והמש"י:
או יאמר עם לבן גרתי ופירש"י ותרי"ג מצות שמרתי והוא ע"ד איזהו חכם הלומד מכל אדם היינו אפי' מיצה"ר וכמו בכל לבבך בשני יצריך ובזה נתהפך גם הוא ליצ"ט וזהו ויהי לי שור וחמור וכו' היינו אפי' הכתרין תתאין נתהוו לי לסנגוריא והבן:
ויאמר אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק וכו' כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות י"ל שרימז בזה כי במקלי גימ' יעקב והיינו בשעה שעברתי את הירדן לא היה לי אלא שם יעקב ועתה הייתי לשני מחנות היינו שזכיתי להקרא גם בשם ישראל ונכנס בבחי' אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק והמש"י:
עוד י"ל כי במקלי עברתי את הירדן הזה ע"ד שסיפר אא"ז נ"ע זלל"הה שפעם אחת עבר הנעסטר בלי שום שם רק היה מניח חגורו ועבר עליו ואמר שבאמונה גדולה הוא שעבר וזה י"ל שרימז יעקב אבינו ע"ה במקלי גימ' יעקב היינו בשמו שהוא יעקב מדת אמת והיינו לגודל אמונה שלו בזה עברתי את הירדן והבן:
או יאמר ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם וכו': האומר אלי וכו' ויש להעיר בזה אומרו האומר דמשמע לשון הוה ומהראוי היה שיאמר אשר אמר אלי והנה בזוה"ק איתא וז"ל הכא תלי מלה לאתעטר' לאתרא בנייהו אלקי אבי אברהם לימינא ואלקי אבי יצחק לשמאלא ה' האומר אלי הכא אתעטר בקשורא חדא כדקא חזי והנה לפי זוה"ק היה ראוי לומר אצל כ"א בחינה שלו היינו אצל אברהם אל ואצל יצחק אלקים שהוא מדת הדין בחינתו אך יתכן דהנה ידוע יעקב היה מרכבה לשם הוי"ה ב"ה כי הוא היה כלול מכל הג' אבות והנה ד' יסודות שהם ארמ"ע ושורש שורשם שם הוי"ה ב"ה והנה אברהם היה בחי' מים יצחק היה בחי' אש יעקב היה בחי' רוח שהוא כולל כל הג' בחינות וזהו ה' האומר היינו השם הוי"ה ב"ה שהוא שורש "אמר ר"ת אש מים רוח כי שלשתן הם משורש יה"ו מהשם ב"ה והוא עיקר השם כי הה"א כפולה והיא אלי היינו הוא המרכבה לאלו הבחינות ועיין מה שכתבתי כבר על פסוק אמש אמר אלי והבן:
הצילני נא מיד אחי מיד עשו י"ל ע"ד דאיתא במדרש לעתיד יתעטף עשו בציצית וישב בין הצדיקים והקב"ה מושכו משם וכו' עי"ש: וי"ל שזה הוא מצוי ג"כ בעוה"ז בעו"ה שנתרבה השקר בעולם וכל אחד רוצה להעלות במעלות שלומי אמוני ישראל ורואה שהם מלובשים בגדי לבינים בשבת ולובשים טלית בע"ש במנחה ואומר היות אהיה כמוהו: וזה שקשה מכולן שזה גורם אריכות הגלות שהם נקראים ערב רב שהם מעורבי' בישראל וקשה להפרידו כמשל החיטה המוץ והתבן שבו שאינו דבוק כ"כ להחטה הוא מתפזר בקל אבל הפסולת שבחטה מתדבק בהחטה וקשה להפרידה וזה י"ל שמרומז הצילני נא מיד אחי היינו שהוא מעורב ומתדבק בו מיד עשו ואעפ"כ הוא עשו וק"ל:
כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים צריך להבין שאמר והכני מדבר בעדו ומסיים אם על בנים: וי"ל כי ידוע כשהשכינה שורה על האדם אינו מתיירא משום דבר בעול' כי היא פריסת גדפהא עליו ומרחפת עליו כאם על בנין. וזה י"ל וירא ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים היינו שראה שזכו להיות שורה עליהם רוח אלקים שהוא השכינה ותיבת עליו היינו על ישראל הכתוב למעלה ולכך לא היה יכול לקללם וזהו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים היא לשון תפלה שיהיה אם על בנים היינו שאמא עילאה תפרוס גדפהא עליהם ואז לא יוכל לשלוט עליהם שום דבר רע בעולם:
או יאמר כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני וכו' ולהעיר עוד מאי פן יבוא הלא זה אינו ספק כי בוודאי יבוא וכך היה לו לומר פן יכני גם צריך להבין תיבת אותו שהיה די לומר כי ירא אנכי וכו': וי"ל ע"פ דאיתא בזוה"ק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וז"ל כיוון דאתדבק במהימנות' אצטריך ליה לאתבחנא בהאי אתר דאתבחינו אבהן דיליה אדם עאל ולא אסתמר ואתפתי אבתרה וחטא בההיא אשת זנונים נחש קדמאה נח עאל ולא אסתמר וחטא ואתפתא אבתרה דכתיב וישת מן היין וישכר ויתגל וכו' אברהם עאל ונפק בשלם וכן יצחק ויעקב כתיב ביה ויצא יעקב מבאר שבע אתרא דרזא דמהימנותא וילך חרנה היינו סטרא דאשת זנונים ואשתזיב מינה דכורא דילה סמא"ל נחת לאגחא ביה קרבא ולא יכול ליה דכתיב ויאבק איש עמו וירא כי לא יכול ליה כדין אשתזיב מכולא ואשתלים בשלימו וכו' ע"ש וזהו שאמר כי ירא אנכי אותו היינו דמינה כבר אישתזיב כנ"ל על וילך חרנה אך עדיין היה ירא אותו היינו מן דכורה דילה שהיה נחת לאגחא ביה קרבא וזהו פן גימ' סמא"ל ע"ה והיה מתפלל שיהיה אם על בנים כנ"ל שאמא תפרוס גדפהא עליה וכך עלתה בידו עד וירא כי לא יכול ליה ואז אשתזיב מכול' והבן:
או יאמר כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני דידוע אית יראה ואית יראה יראה חיצונית דדחיל בגין רצוע' לאלקאה וכו' ויראת הרוממו' וכו' וכשאדם זוכה למדריגת יראה פנימית יראת הרוממות של אין סוף יתבר ויתעלה אז בטל ממנו כל היראה חיצונית אבל כשיש לו איזה יראה חיצונית הוא מחמת שנפל מיראת הרוממות ומן הבטחון ולכך שולח לו השם היראה חיצונית כדי לעוררו שיקשר עצמו אל היראה העקריות כידוע זה בספרי הקדושים של הכה"ג וזה י"ל שרימז יעקב כי ירא אנכי אותו היינו מחמת שאני רואה שיש לי יראה ממנו ונפלתי בוודאי מיראת הרוממת ולכך פן יבוא והכני ובאמת קשר עצמו בזה היראה אל היראה העיקריות וניצול הימנו כנ"ל וק"ל:
הצילני נא מיד וכו': י"ל בזה רמז על המן שהיה במדי כי הצילני נא מיד ר"ת המן ומיד אותיות מדי ורמז בתפלתו להצילני מיד המן הרשע שהוא עתיד להיות במדי ע"ד דאיתא בגמ' שהתנו ביניהם מלכי מדי ופרסאי מינייכו מלכי מינן אפרכי וכו' ואחשורש שהיה פרסי והיה מלך ע"כ המן המדי היה אפרכס:
ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו הנה נראה תיבת מן הבא בידו הוא לבלי צורך כלל ואפי' לפירש"י ז"ל צריך להבין מה משמיענו בזה ותחלה נבאר מה שפי' רש"י ז"ל על והיה המחנה הנשאר לפליטה התקין עצמו לשלשה דברים לדורון ולתפלה ולמלחמה לדורון שנאמר ותעבור המנחה על פניו לתפלה שנאמר ה' אלקי אבי אברהם וכו' למלחמה והיה המחנה הנשאר לפליטה ע"כ: והנה יש לדקדק בדברי רש"י אלו למה לא סידר אלו הג' דברים כמו שהן סדורים במקראות שהביא רש"י והיה נכון לומר התקין עצמו וכו' למלחמה שהוא הקודם בפסוק והיה המחנה הנשאר לפליטה ולתפלה שהוא אחריו ואח"כ לדורון שהוא המאוחר שבכולן ורש"י ז"ל היפוך זה הסדר לגמרי ותפס המאוחר תחלה והנכון בזה לפענ"ד דבאמ' שלשתן אלו ענייני' ממוצא אחד ושלשתן נרמזו בתיבת מנחה שכתוב בפירוש בפסוק שהכין עצמו כי הפשוט במלת מנחה היינו דורון וגם מרומזבו ג"כ תפלה ע"ד יצחק תיקן תפלת מנחה נמצא מנחה הוא ג"כ תפלה וגם מרומז בו מלחמה כי איכות מלחמה נמשך מבחי' גבורה להתגבר על שונאיו ולהפילם והיא ג"כ בחי' מנחה כידוע שמנחה הוא בחי' גבורה שיצחק תיקן תפלת מנחה בסוד פחד יצחק ועל סדר זה כתב רש"י הפשוט ומפורש יותר ידם והיינו לדורון שהוא הפירוש הפשוט כאן ואח' תפלה שמרומז בו ג"כ ואח"כ מלחמה כנ"ל ששלתן נרמזו בתיבת מנחה והנה ידוע שאברהם היה מדת החסד והיה מרכבה ליד ימין ויצחק שהיה בחי' גבורה היה מרכבה ליד שמאל ויעקב שהיה עמודא דאמצעיתא כלול מתרין דרועין ששניהם נכללו בו וזה י"ל הרמז בפסוק ויקח מן הבא בידו היינו מן אותם שני ידים שהיו מרכבה לקח מן ידו אחת שבאה לו ומפרש מן איזהו מנחה היינו מן יד שמאל שהיה לו היינו בחי' גבורה שהוא פחד יצחק שתיקן תפלת מנחה מזה לקח והכין לעשו אחיו והבן:
ויותר יעקב לבדו וכו' ואית' במדרש הה"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ע"כ והנה המדרש הזה הוא תמוה מאוד וי"ל ע"פ הגמרא כ"א מחויב לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי ע"כ: והנה כשנשים לב על דברי הגמרא זו הוא מוסר גדול ודרך ישרה להדרכת האדם כי כשעולה בדעתו שכל העולם לא נברא אלא בשבילו נמצא הוא יחיד בעולם וכל העמדת העולם וקיומו תלוי בו בהטבת מעשיו הוא מקיים את העולם וח"ו להיפוך הוא מחריב את העולם ואינו צריך לעשות עבודתו באיזה פניה שישבחוהו בני אדם או כיוצא בזה כי הוא העיקר בעולם וכל העולם טפלים אליו ואינו צריך להם רק כולם צריכים לו וזה מדריגה גדולה מאוד כשזוכה לזה ואז בוודאי הוא עובד לה' לבדו בלי שום בילבול ועירב מחשבה ופניה אחרת וגורם בזה ביטול כל הקליפות ונכנעים תחת יד הקדושה והשכינה כביכול: וזה י"ל שמרמז המדרש ויותר יעקב לבדו היינו כשזכה למדריגה גדולה זו שהבין והאמין שהוא לבדו יחיד בעולם ושל העולם תלוי עליו ועל מעשיו אז ונשגב ה' לבדו היינו שבוודאי עבודתו תמה ושלימה ונקיה וביטול כל הקליפות ונכנעים תחת יד הקדושה וראה ונגלה כי נשגב ה' לבדו והוא לבדו ואין בלתו רק הוא אחד ושמו אחד והבן:
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אקים ועם אנשים ותוכל וכו' ויקרא שם המקום פניאל וכו' ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על יריכו י"ל בזה דרך רמז כי אלהים הוא מספר הטבע והוא מוחין דקטנות כשנופל מן מדרגת האמונה ח"ו ונופל לטבעית וכשבאין מוכן דגדלות הוא יוצא מכל הטבעים ונתחזק האמונה בלבו שבכל דבר יש השגחה מאת הבורא ב"ה והוא למעלה מדרך הטבע וזהו שמרומז לא יעקב יאמר עוד שמך שהוא עקב ושפלות ורמז על מוחין דקטנות כי אם ישראל יהיה שמך והוא רמז על מוחין דגדלות ע"ד ישראל אותיות לי ראש הטעם כי שרית עם אלקים היינו עם כל הטבעיות ועם אנשים היינו מין אנושית ויצאת למעלה דרך הטבע וזהו ויקרא שם המקום פניאל הוא אותיות פני אל היינו שנתגלה אליו אור פני ה' ונתגלו החסדים שהם נקראים אל מחמת שיצא מן הטבע שהוא אלקים ויזרח לו השמש היינו שמש דא יעקב כדאית' ויזרח לו השמש זו נשמתו ע"ש נפש חיה הוא שמו כאשר עבר את פנואל היינו שהיה מקודם הסתרת פנים וזהו שנכתב כאן פנואל בוא"ו ע"ש פנו אל היינו שנפנה אל ממנו והוא צולע על ירכו והיינו שנפל מן האמונה שלו וכשעבר אותו וחזר למוחין דגדלות ולאמונה שלו אז ויזרח לו השמש היינו נשמתו כנ"ל והבן:
וישם את השפחות ראשונה וכו' ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים י"ל בזה בדרך רמז שהתור' מרמז' לנו כאן ענין עסק התורה ע"ד שאיתא בספרים הקדושים של הרב מפולנאה על פסוק בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה בשם הרב מוה' נחמן הארידינקער שפחה היינו בחי' שלא לשמה וכבר נתבאר לעיל זה באריכות וזה י"ל שמרומז כאן וישם את השפחות ראשונה היינו שהוא רמז שיעקב היה ירא מעשו ועשה זה בגשמיות וכן הוא מרמז ג"כ שהיה ירא מן היצה"ר שהוא עשו שהוא אורב לו תמיד ואינו מניחו לעשות וללמוד תיכף לשמה לכך בתחלה עסק שלא לשמה שהוא בחי' שפחה ואת לאה הוא כמו שאיתא בזוה"ק לאה הוא לשון לָאָה היינו אח"כ הוא מיגע את עצמו ובא לתכלית האמיתי היינו לשמה וזהו ואת לאה אחרונים ואת רחל ויוסף אחרונים היינו אח"כ עוזר לו הש"י שיכול ללמוד תורה לשמה ואינו צריך שוב ליגע עצמו רק נעשה כמעיין הטבע ומתגבר ומוסי' והולך תמיד בכל עת ובכל רגע וזהו האחרוו והחביב מכולן שזהו תכלית האמיתי וק"ל:
ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך והוקשה האוה"ח שהיה לו לומר אחי יש לי רב יהי לך אשר לך ולמה הפסיק בתיבת אחי במאמרו עיי"ש וי"ל לפענ"ד ויבואר ג"כ דברי רש"י שפירש כאן הודה לו על הברכות איך מרומז כאן בפסוק וכן הוא פי' הפסוק ויאמר עשו יש לי רב היינו אדון ושליט עלי ומי הוא אחי שהוא אדון עלי כיון שלקח הבכורה וממילא באו לו הברכות ובפרט בכרה אותיות ברכה ובכלל הברכות היה הוה גביר לאחיך ומה שקנה עבד קנה רבו וממילא יהי לך אשר לך כי אפי' שאקח לי אותם ע"כ יהיו שלך והבן:
או יאמר לבאר דבר רש"י איך מרומז כאן שהודה לו על הברכות כי כבר נתבאר זה לעיל שיצחק בירך את יעקב בברכת כל כמ"ש ואוכל מכל ואברכהו היינו בכל אברכהו עי"ש והוא כלל כל הברכות כמ"ש לא תחסר שאין שום מחסור כל בה כשיש מדת כל בה והוא שמרומז כאן בדברי עשו יהי לך אותיות כל למפרע היינו הברכות כל שיש לך יהי לך נמצא שהודה לו על הברכות שזה כלל כל הברכות גם י"ל שרימז באומרו שני פעמים לך גימ' מאה שהוא שורש כל הברכות כי כל הברכות של הקב"ה הם לא פחות ממאה כידוע סוד מאה ברכאן ולכך חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום כי הוא שורש כל הברכות שמשם נמשך כל הברכות ומקור הברכות הוא מאה: וזהו מרומז שהודה לו על הברכות והבן:
ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות י"ל ע"ד סכות בענן לך מעבור תפלה והוא שרימז ויעקב נסע מן סכות בענן ולכך ויבן לו בית היינו בית תפלה כמ"ש כי ביתי בית תפלה וכו' והבן:
או יאמר ע"ד שכתוב באו"ח בסי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו' כי אינו דומה ישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ומכ"ש כשיחשוב שיושב לפני מלך מלכי המלכי' הקב"ה ורואה במעשיו וכו' ומיד יגיע אליו היראה והכנעה והוא שרימז כאן ויעקב נסע סכותה כמו לסוכות לשון ראיה כמו אבי יסכה שדרשו חז"ל ע"ש שהיתה סוכה ברוה"ק וכו' והוא שאמר שיעקב הלך ונסע למדריגה זה שהיה תמיד רואה לנגד עיניו הש"י ומזה זכה ויבן לו בית היינו יראה כנ"ל שמזה בא לו יראה לאדם והבן:
ויעל מעליו אלקים במקום אשר דבר אתו יש להעיר בזה אומרו תיבת במקום כי היה נכון לומר ממקום לפי הבנת הענין גם אשר דבר אתו שהכוונה לפי הפשט היא על הש"י שדיבר אל יעקב היה ראוי לומר אשר דיבר אליו וי"ל שהתורה מרמזת לנו בזה ענין גדול ע"ד שאמרתי כבר על ומסדר את השוכבים במשמרותיהם דהנה יש כמה מדריגות ובחינות שונות זה מזה בענין עבודתו י"ש ובכל איזה מהבחינה שאדם מתעצם בו בהשתדלות פעולותיו כך הוא התדבקות הש"י עמו באותו בחי' שהוא משתדל ומשתוקק להשיגה וזהו ומסדר את הכוכבים היינו הש"י ב"ה וב"ש הוא מסדר נשמות של ישראל שנמשלו לכוכבים במשמרותיהם לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר והיינו לכל או"א לפי הבחינה שהוא ממתין ומשתוקק ומצפה לה ומשתדל להיות מרכבה לאותו בחי' כך הוא סדר התדבקות הש"י עמו לכל א' וא' לפי ענין בחינתו ועבודתו ולפי בחינת עבודתו כך היא העלאת השכינ' כביכול באותו בחי' שהוא משתדל בה וכבר נתבאר זה לעיל ויעקב הלך לדרכו דתיבת לדרכו אינו מובן וי"ל דהכוונה בזה להורות איכות השתדלות פעולותיו של יעקב היה שהלך לדרך ו' היינו זה היה כל הליכותיו שיהיה מרכבה לבחי' וא"ו שהוא ת"ת וכך עלתה בידו שאברהם אע"ה היה מרכבה ליו"ד של שם הקדוש הוי"ה ב"ה ויצחק היה מרכבה לה"א ויעקב היה מרכבה לוא"ו וידוע שהיה כלול משניהם והיה נכלל בו ג"כ יו"ד ה"א והיה מרכבה לשם הוי"ה ב"ה וזה י"ל שמרומז בפסו' ויעל מעליו אלקי' מעליו כמו על ידו והיינו שע"י פעולותיו כביכול נתעלה אלקי' במקום היינו באותו בחי' שהיה משתדל בה היינו שזכה להיות מרכבה להשם הוי"ה ב"ה שהוא בהכאה מספר מקום באותו בחי' נתעלה אלקים על ידו אשר דבר אתו י"ל שקאי על יעקב שכבר זה דיבר והתפלל ע"ז כדאיתא באוה"ח על פסוק והיה ה' לי לאלקים גם תיבת במקום חסר וא"ו גימ' יעקב והבן היטיב כי יש בתוכו דברים נעלמים: