מאמר חינוכי שנכתב לתלמידי הישיבה תלמיד ותיק
ב"ה
שוש תשיש בד' תגל נפשך בתורתו, את גודל אשרך זכור והצלחתך הרבה לא תמיש מנגד עיניך, את תורת ד' אתה לומד, וברצון ודעת אלקים אתה הוגה, פקח נא עיניך, וראה את להקות המלאכים אשר יסובבוך, ובשברון לב יקנאוך לאמור, הביטו נא בעלם הקרוץ מחומר שזכה לתורה אשר מאתנו גזלוה, ומן כסא הכבוד למענו הורידוה.
תלמיד ותיק
דע כי לב הישראלי הוא המקום אשר בחר ד' להשכין בו שכינת עזו, כמאמר הכתוב ושכנתי בתוכם, והמקום אשר אמר ד' בו לשכון צריך הוא טהרה וקדוש בתחילה. התדמה שבך ישכון בלא טהרה ובלא קדוש מקודם, ואיך תעלה תורתך לרצון אם אין בקרבך קדוש ומלכך רחוק ממך.
אבל ידעתי בני ידעתי, כי גם נפשך תערוג שתזכה לקבל בקרבך את האורח האין סופי, ולבך צמא עד בלי די שראשך לבך וכל אבריך יהיו מוכנים אל השראת הקדושה אשר בהם ישכון כבוד ד' ית', רק שאין אתה יודע את האמצעים המביאים לזה. ולו ידעת איפוא לקנות אמצעי זה, אז גם את כל אשר לך נתת בעד הטוב האמיתי הזה, שתעשה אתה מרכבה לשכינת עזו.
אמנם תלמיד ותיק
הט אזנך ותן לבך ואאלפך בינה איך להגיע אל המטרה היקרה הזאת. דע שתוכל להגיע לזאת, אך לא בכסף ולא במחיר, רק בעבודה תמה ונקי־ה. עבודה תמידית אשר תעבוד כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות.
הבורא ית' צוה שנעבדהו עבודה נאמנה ולידע אותו ידיעה אמיתית כמאמר הכתוב דע את אלקי אביך ועבדהו, והנה האדם לפי ערכו הנמוך והשפל אין באפשרותו להגיע לזאת, כי מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו להסתכל במראות אלקים בעיני שכלו, אשר עקום ושפל הוא, רק ד' בחמלתו הגדיל לנו חסדו ושערי שמים פתח עבורנו, והנחיל לנו מדותיו הקדושים והטהורים, אשר על ידם היכולת לעלות הרמתה ולהנות מזיו השכינה. תקע בנו אהבה־קדושה לאהוב את ד' בכל לבבנו ובכל נפשנו ולהתקשר אליו ית' בקשר אמיץ קשר של קיימא. נטע בלבנו יראתו לירא את השם הנכבד והנורא. לא יראת העונש בלבד, כי במה נחשב הוא, הלא גם הבהמה יראה ממי שתקיף ממנה, רק יראה עילאה מזו, אשר מחמת גודל אהבתנו אליו ית' נירא ונפחד שלא נמרד בו ח"ו, ועל עצמנו עם יצרנו נרגז ונכעס אם נמצא בנו שמץ דופי.
אבל בן יקיר
מאד יש להתאונן על כלי־קודש אלו שנשחתו. וחבל על המדות הללו שנחבלו. כי באותה אהבה שהמשיך ד' לנו ממעון קדשו שנאהבהו, אנו מרגישים אהבה לשטויות וביראה שנירא מפני אדון־כל אנו מרגישים יראה לא טובה וכעס על זולתנו.
בן יקיר
בטח תתמה, איך יוכל אדם להפוך מדות קדושות כאלו אשר ממקום קדוש יהלכון, לרע ח"ו, אל תתמה בכל אלה הלא גם מים זכים אם ינתנו בצלוחית מגואלת יראו מבחוץ מאוסים ומגואלים אף כי בצלוחית פנימה, המים עודם זכים וטהורים, בכל זאת לעיני כל המה עכורים. כן הוא גורל המדות הקדושות אשר נטע הש"י בנו, עם בני ישראל. אמת הוא שממקום קדוש יהלכון וקדושות וטהורות המה ורק לעבוד בהם את ד' נתנו בנו, בכל זאת כאשר מקום משכנם בתוך הגוף העכור והגשמי והחומר החשוך יסובבם, לכן ידמו בעיני האדם לעבודות ומגואלות, והוא אוהב את אשר ישנא ד' וכועס על זולתו ולא על עצמו. ומה ימתקו בזה דברי החכם שלמה המלך ע"ה באמרו: כעס בחיק כסילים ינוח, פירוש אל תדמה בנפשך שמדת הכעס הנמצאת בך כן היא גם בשורשה ופנימיותה לא כן, באמת מדה טהורה וקדושה היא, רק כאשר בחיק כסילים תנוח הוא הגוף אשר למלך זקן וכסיל נעבד, בתוך חיקו נתהפכה מטוב לרע ונעשה ממנה כעס.
לכן בן יקיר
אם בעל נפש אתה וחם אתה על כבוד קונך ותיקר נפשך בעיניך, רחם נא על כל המקדש אשר בקרבך. המה המדות הטובות אשר נתנו בך ואל תשחית אותן יחד עם נשמתך. אל תבהל ברוחך להוציא מדה אשר נתן ד' לך לעבדו, לשטויות. במדת אהבה תאהב רק את ד'. וגם את הדברים אשר יועילו לך לגופך לעבודתו ית'־שמו, כגון אכילה שתי־ה שנה תעסוק בהם רק כפי הצורך, לבריאות גופך לעבודתו יתברך ואל תאהב מותרות ושאר דברים אשר להבל דמו. במדת היראה אשר בך, תירא את ד' ואת רכך וכל תלמידי חכמים ואת הוריך. כי כן צוה ד' אשר אתה ירא מפניו שהקיש כבודם לכבודו יתברך. שמור נפשך מאד שלא תהפך את היראה־הקדושה הזו לכעס על זולתך ולריב עמו, כי אף אם חברך חטא נגדך, מדוע על ד' יזעף לבך, לקחת כלי הקודש שלו - היא היראה ותחבל ותנבל אותה.
בן יקיר
אם חפץ אתה למשול בך ולטהר את מדותיך, עשה לך שעורים לחשבון הנפש. לא רק בעת אשר מדותיך תתעוררנה ולרע ירוצו ח"ו, אלא אף גם בעת אשר ישקוטו. וכה תדבר עם נפשך, נפשי נפשי: איך אעשה רעה גדולה כזאת לאלקים, הלא טיטוס הרשע ימח"ש מה עשה חבל והרס את כלי המקדש, ותהי זאת לו לחרפה ולדראון עולם. והאם טוב אהי־ה ממנו אם ח"ו את כלי הקודש אחלל והמדות הקדושות אשר בי אחריב.
אם תתמיד להגות ככה. וכיתד שלא ימוט תקבע בלבך לטהר את מדותיך כנ"ל אז אף אם יחפוץ יצרך ויתאזר כח להתגבר עליך. לעורר את מדותיך לרע ח"ו לא תירא ממנו. כי יכל תוכל לו. וגם אז תכבש אותם ותהפכם לטוב לעבודת קונך ובוראך.
כי שאל נא מדוע זה הצמא ימשול ברוחו ולא יתאוה לשתות מי־רעל, יען שבמוחו ולבו הוחלט שסם המות הוא זה. לכן גם בזה כשתקבע בלבך ובמוחך את טהרת המדות, ולהפך תחליט בקרבך את הרעל אשר במדות רעות, אז שום רצון ונדנוד מרה רעה לא תתעורר בך.
תלמיד ותיק
עד עתה קראת את דברי אשר דברתי אל לבך ואל נשמתך אבל אל תדמה , שבקריאה זו בלבד כבר יצאת ידי חובתך וכבר נתגדלת תתקדשת בזה. לא, ואף אם כל היום תהגה בזה לא יועילוך אם העיקר יחסר מן הספר. ומהו העיקר הוא הרצון ולא רצון קלוש רק שלבך יחמוד וישתוקק לראות את פני השכינה... יודע אני שיש זמנים אשר לבך לד' יהמה, ואתה חושב מי יתן ויצמחו לי שש כנפים ככנפי המלאך. ואז אעוף השמימה נוכח פני אדון יוצר.
אבל טעית בן יקיר, הלא אתה רואה שאף המלאכים אשר בשמים ממעל, ישאלו אי־ה מקום כבודו. מבלי ראות אותו ית' ולהפך נביאנו אשר בינינו דרי מטה נמצאו. אמרו ואראה את ד אתה רואה איפה בעליל שמציאותך בצוה"ז לא יפריעוך, וכנפי המלאך לא יועילוך, לראות את פני השכינה. ואם תשאלני א"כ במה הדבר תלוי ומה יועיל לו, אבל כבר אמרתי לך שהתשוקה וההשתוקקות הן המה כנפי השחר שתוכל על ידם לעלות אל על, ולהתקרב אל ד' וכמו שאמרתי לך. לא רצון מעט אשר יש בטבע בכל לב ישראלי, רק שככה יתלהב רצונך וכ"כ תתלקד חשקת נפשך רוחך ונשמתך להתפp אל ד' עד שמגודל התשוקין והכסופין האלו העולין על גדותיהן תשתפך נפשך בשיח אל ד' וכה תאמר:
אכן ד' אל מסתתר אתה כל מעשיך מפליאין הם, אשר תקצר דעת האדם מלהבינם אבל הפלא הגדול אשר משתאה ומשתוממת אני עלי־ה ביותר הוא, העלמך והסתרך אשר אתה מסתתר מפני יושבי חלד. הלא השמים והארץ אתה מלא. בכל דומם צומח וחי כבודך שוכן. ואף את החומר מאין בראת ומאלוקות גלית לכן כל המציאות רק הארת מציאותך היא וגם אני כמתי כמוהם, בלתך לא נמצאתי. וזולתך אין ואפס אני. אתה מקיף וממלא אותנו, חנם כל זה סתומים עינינו מלראותך וכעוורים אנו מגששים ושואלים אי־ה מקום כבודך אשר לית אתר דפנוי מנך ואין פנה וזוית שלא נמצאת בו.
ואם כה תחשוב וכה תתמיד להתבונן, אז נשמתך תתלהב ותתפעל בתשוקין וכסופין לאלקים ולהתדבק בכבודו, ומגודל הצמאון והתשוקה אשר לך לד' תתפרץ תפלה זו מקרב לבך, אנא ד' אין סוף ואין תכלית לעילא מכל שמהן וכנוין, עשית מלבוש לכבודך וקראת את שמו עולם. עולם אצילות בריאה יצירה עשי־ה, ובו נתלבשת ונתכסת וכה גדול ההסתר עד שיש אנשים אשר לא ידעוך. ורבים מהם אשר ישכחו איך הם שקועים תמיד באלוקותך אף בשכבם ובקומם. ולא ידעו שאף בלכתם בבית ובחוץ בתוך אלוקות הממלא את כל העולם ומלואה הם הולכים.
אנא ד' פוקח עורים פקח נא את עיניהם ולבם ויראו כי אין עוד זולתך. לא בלבד שאין אלקים זולתך, רק שאין שום מציאות כי אם מציאותך. וכל מעשיהם בעולם הן במעשה הן בדבור והן במחשבה הכל ענין עבודה אלקית היא ואל ישעו בדברי שקר... ואם עוד לא זכו להיות מרואי פני המלך, אז אתה ברחמיך הבינם עד שידעו עכ"פ בדעתם שכל ההסתר הוא רק מצדם.
אתה נגלית בהדר כבודך על כל העולם ורק הם המוכים בסנורים, רואים את ההארה האלקית לעולם חומרי. וכמו שאמרת לנאמן ביתך, כי לא יראני האדם החסרון הוא רק באדם שהוא אינו רואה את האמת ואת העולם הרוחני ואת ההארה האלקית, רק חומריו. חקוק זאת על לוח לבם ויבושו ממך לעשות אף דברים נמוכים. לא לבד עבירות: וכמו שאמר מש"ר לישראל אחר קבלת התורה. ובהגלותך לעיני כל ישראל ולבעבור תהי־ה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, לא רק מעבירות תתרחקו, אלא לבלתי תחטאו אף מדברים נמוכים שאין חטאם מפורש בתורה תשמרו ע"י הבושה ממלך עולמים.
וגם לי עבדך פב"פ. תכלל בישועת ישראל וגם עלי יזרח אורך וקדושתך שאתה מאיר לישראל בניך, ואזכה למצוא את אבי שהתחבא ממני, וכן תעורר בטובך את נפשי רוחי ונשמתי, שיתלהבו ויתפעלו תמיד בתשוקין וכסופין נגלים לך ד כי זהו היסוד והעיקר להעביר עיני מראות שוא, ויקוים בי והיו עיניך רואות את מוריך אמן.
והנה בן יקיר, בטוח אני בד' שכאשר תתרגל לקרא את דברי אלה תתעורר נפשך לשוב אל אביך ולהשתפך בשיח לפניו ית', ואף זאת כי לא תסתפק בשיח אחד ולא יהי־ה די לך שעה אחת בעליות נשמה זו, רק תתמיד לקבוע עיתים עת דודים אלו, אל הרינה ואל התפילה, ובפרט בשבתות וי"ט ובעת שלש־סעודות בשב"ק, אשר אמרו תלמידי בעש"ט ז"ל שעל שעה זו נאמר יפה שעה אחת בתשובה וכו'
אבל כל זה איננו שוה לי אם את כל התפילות לא תתפלל בבחי' התדבקות רוחא ברוחא באופן הנ"ל. ואף בהגיעך לתפילה אשר פשטותה בצרכי הגוף, היא כפרנסה וכדומה, גם אל תאמר מה לנפש אל התפילה של צרכי הגוף, די לי אם אתפללה מקוצר רוח בלי שום התלהבות, רק כעבד שמבקש פרס מרבו, לא כן הוא. כי כונת אנשכה"ג גם בתפלה זו אשר תקנו היתה לקשרך על ידה לד' ושתגרם עי"ז יחוד קב"ה ושכינתי והנה הגם שקשה לי עתה להבינך ענין יחוד קב"ה ושכינתי, שאנו גורמים במצותנו ותפלתנו, ובפרט שהמאמרים הללו נכתבים בעיקר בשביל הבחורים לומדי ישיבתנו, אבל מפני שבטוח אני בד, שגם בחורים אלה לא יתמידו במצבם זה, רק עלה יעלו בהר ד" ואני תפלה לד' שיזכנו בדברי אלה ובשאר דברים לעזר להם ולהעלותם ולאמר "חזו במאי ברא דאתינא לגבך". לכן אעירך מעט בדרך משל ומליצה אבל בתנאי שקודם למעשה אל תתפאר לאמר שזה כבר כל ענין יחוד קב"ה ושכינתי" הם מלהזכיר. כי גם מי שיודע את מפת הארץ לא יטעה לאמר שהוא מכיר כבר את כל הארץ ומלואה על כל שאונה והמונה, מפני שהוא רק קוים ונקודות מכיר, ועצם הארץ נעלמה ממנו כבראשונה. רק זאת נאמר שיש לו איזה ידיעה אשר תקל עליו מעט להתקרב אל הארץ ולהכנס אל תוכה. כן גם אתה כשתעבד את ד, תקל לך מעט מעתה להתקרב אל היכלא דמלכא.
ודאי ידוע לך שיש דומם צומח חי מדבר, אבל כשאתה רוצה לדעת אל נכון את תוכן הדברים, אז אל תדון במה שעיניך רואות את אישיות הפרטים הצומח, כגון הבצלים והקשואים וכו' וכן הפרטים על החיות, בהמות ועופות למיניהם ולפרטי אישיותיהם. רק סגור עיניך ושמע שיש דבר רוחני אחד ששמו צומח, או נפש הצומחת, וד' צוה שהעצם הזאת ששמה צומחת תתגלה בעולם ע"י המין, כל הזרעים והנטיעות שנמצאו עתה בעולם, ויכול אתה לצייר רק ברעיונך העצם המופשט הזה ששמו צומח שנעלם מאתנו, רובץ על אלפי אלפים רבבות דשאים זרעים ירקות ונטיעות וכו' שנמצאו בכל העולם, ועל ידי כל אלו היא הנפש הצומחת הזו מתגלה בעולם. וכן בסוג חי ומדבר העצם מופשט ששמו חי, או נפש החיונה, מתגלה ע"י מין החיות בהמות וכו' ונפש המשכלת מתגלה ע"י אנשים הפרטים.
לכן כשאנו אומרים צומח חי מדבר, אין אנו כוללים אותם לאמר, צמחים חיים מדברים. לשון רבים, מפני שאין אנו מדברים עתה כלל במינים פרטיים ואף לא באישיותם הפרטית בצל זה וזה תפוח זה וזה וכו', רק אנחנו עוזבים עתה את כל אלו שעינינו רואות, ואנחנו מדברים מן עצם הצומח, שהיא נפש אחת, אשר כל מין הזרעים והנטיעות עובדים כלם בתכלית אחת לקיים את דבר ד'. להוציא ולגלות את נפש צומחת זו. וכן בחי אשר צוה ד' תוצא הארץ נפש חי־ה וכו', שכל אישיות פרטיות אשר נמצאו בעולם, תוציא את נפש החי־ה. לכן מי הוא המבדיל בין הצומח לחי וכו', נפשותיהם נפש הצומח ונפש החי וכן המדבר. ואף אם ימצא צמח בדמות צפור לא יצא בשביל זה ממין צמח לסרג חי, מפני שאין עצם החי מתגלה על ידו רק עצם הצומח וכו'
לכן מעתה כשאנו מדברים על ישראל, אז אין כונתנו האנשים הפרטיים, ראובן שמעון וכו' רק על עצם ישראל אשר מבדיל אותנו משאר בני אדם. כי יש עצם אחד ששמו ישראל או "כנסת ישראל", ונשמה זו מתגלת בעדה קדושה זו כלומר כל האנשים מישראל הם מרכבה אשר עליהם רובצת הנשמה האחת ששמה ישראל, ועל ידיהם היא מתגלה.
לכן בשביל נשמה זו שמתגלה בנו אנחנו מובדלים משאר בגי אדם, ומי שאין כנסת ישראל מתגלת בו אז אינו באמת ישראל, רק אדם כשאר בני אדם, ובשביל זה גם מצותיו שעושה כאין ואפס המה, וסרר תורה שכתבה מין ישרף עם האזכרות שבה, ואף שכתב בה ככל התורה המצוי־ה עתה בידנו, אבל כיון שבו אין עצם הישראל מתגלה אז אינו ישראל, ומה תועיל עבודת ומעשה האדם בלבד, וכמו שאמר הפסוק ואם צדקת מה תפעל לו. כי באמת רק כנסת־ישראל עובדת ד' למעלה וכיון שהיא מתגלה וקשורה בנו, לכן אם לא יעשו גם גופנו אמה מעשה קדושה מעין עבודתה אז נפריע ונבטל את כל עבודתה.
ואל תתפלא על כל אלה כי הלא עיניך רואות, אם יכעס האיש לא ישקוט רוחו עד שיעשה גופו איזה מעשה של כעס, שיכה באגרוף וכדומה. ואם ישמח ירקוד, ואף שאין הגוף כועס ולא שמח, רק רוחו הוא המתפעל ומתרגש בכעס ושמחה, מ"מ כיון שכוחו מקושר לגופו, אז אם לא יעשה גם הוא הגוף עשי־ה ופעולה מעין פעולת רוחו עתה, אז לא תתפשט פעולת הנפש, ואדרבה עוד תרגיש פגם בפעולותי־ה. לכן כאשר הנשמה האחת הפשוטה ששמה "כנסת ישראל" עובדת את עיקר עבודתה את ד', עבודה שהיא למעלה מן העולם הזה, אז מוכרחים גם אנחנו לעשות איזה פעולה מותאמת ומתיחדת לפעולת ולעבודת "כנסת ישראל" מפני שהיא מקושרת בנו ומתגלת על ידינו, וד' הוא היודע גזר עלינו את המעשים המתאימים ומקושרים בעבודת "כנסת ישראל" את ד' כאן נקח צמר לעשות מהם ציציות, וכאן נקח פרי ששמו אתרוג וכו' ומעתה מה לשטן ואוה"ע למנות את ישראל על עבודתנו את ד' לאמר, מה מצוה זו ומה העבודה הזאת לכם. לכם ולא לו ית' שאין עבודתכם ומעשיכם בדברים חומריים פועלת מאומה למעלה, הלא אתם השטן ואוה"ע לכו לגוף הרוקד, ושאלו אותו מה מעשיך שאתה קופץ למעלה, ונופל למטה, ושוב אתה שונה קופץ למעלה ונופל למטה עד מאה פעמים. והוא הגוף יענה שגם ממנו נשגב זאת, רק רוחו אשר קשור בו שהוא שמח עתה. הוא היודע והוא המצוה אותו עשה כך וכך, כדי שלא תפריע את שמחת לבי רק תעזור לי בה. ואף שאין שום טעם ושכל למצות רוחי. מוכרח אני לקיים ואני מרגיש מנוחה שלימה מנוחת הרוח והנפש באותו מעשה של ריקוד. כן גם בענין המצוות המעשיות. עיקר העובדת את ד' היא כנסת ישראל. ואנחנו רק מסייעים אותה ע"י מעשים אלו שהם מעין עבודתה אשר צונו ד' לסייע אותה בהם.
לכן, מעתה בין והבן את הפגם שאנו גורמים בביטול המצות או ח"ו בעבירה כנ"ל, אנו גורמים ביטול העבודה אשר "כנסת־ישראל" עובדת את ד' א"כ לא לעצמנו בלבד נעשתה המזימתה רק "לכנסת־ישראל" וכל איש ישראל אשר כנסת ישראל מתגלת בהם נפגם עי"ז ח"ו.
נחזור לעניננו, במה אנחנו נבדלים משאר בני אדם מפני שנשמת ישראל או "כנסת־ישראל" מתגלה בנו ומה היא הבחי' כנסת־ישראל, לא הארה אלקית בלבד, רק חלק עצם הוי־ה, והיא בחי' שכינה ששוכנת בנו וכמאמר הכתוב "ושכנתי בתוכם" בבחי' ומתעטרת לתתא בעמא קדישא.
לכן כשאנו מדברים מאחד בתור איש פרטי, אז שמו אדם לבד, כי רק חיותו הפרטית בו. משא"כ כשאומרים עליו את השם ישראל, כונתנו שפרטות היש שלו נעלם עתה, והנשמה האחת בחי' כנסת־ישראל ושכינה מתגלה עתה בו ואז הוא נכלל באחדות הפשוטה והאחדות הפשוטה בו. וזוהי סיבת ההתפעלות שהאיש הישראלי מתרגש ומתפעל אז, כי גופו ונפשו הפרטית נעשת צרה מהביל את נשמת הכנסת־ישראל שמתגלה בו עתה, וגבולו הפרטי והיש שלו עומדים להתפוצץ ולהתבטל, ואחדות הנשמה הפשוטה של כנסת ישראל שנמצאה עתה בו, מתרחבת וכגלי הים עולה ומתפרצת על כל גדותי־ה להכלל כלו באחד...
וזה לך האות, אם לב הישראלי קר ואינו מתלהב בעבודתו את ד' סימן הוא שאיש פרטי הוא ובחינת ישראל לא נתגלתה בו אף עתה בעת העבודה. והוא לבדו הוא העובד. משא"כ אם מתלהב לבו עתה בתשוקין וכסופין ובאהבה נגלה לד', אז תדע שכנסת ישראל נתגלתה בו עתה והיא מתרחבת על כל גבולותייה הפרטיים שלו והבחי' שכינה שמתעטרת לתתא בעמא קדישא נכללת עתה באחד ומתיחדת בקב"ה בחי' יחוד קב"ה ושכינתי־ה, אבל בטח זכור תזכור את אשר התניתי עמך שלא תחשוב שזה כבר כל ענין היחוד כנ"ל...
תלמיד ותיק
נתתי לך כאן רק ראשי ורמזי דברים. כבטחון שמעתה תתחיל ללמוד בהתמדה בתוה"ק וגם תעיין כפעם בפעם בספרי חסידות כי הם מאירים את הנפש, הרוח והנשמה אשר בקרבנו. ואם תשאלני ומה לנו אצל ספרי חסידות הלא די לנו התורה הנגלית לנו ולבנינו עד עולם דע כי לא מחכמה שאלת זאת.
עלם רך
שים נא אל לבך שזה כל האדם, אם יחלש האדם ח"ו ותבא עליו איזה מחלה, ראשית כל כאשר יבואו הרופאים, ימציאו ויספיקו לו סמי מרפא, ולא יספיקו לו הלחם אשר בו יחיה האדם. ואם ח"ו יתגבר עליו חליו אז ירבו יותר סמי מרפא. כן מתנהג עמנו הרופא כל בשר, בה במדה זו שירדו הדורות אחורנית וקדושתם נתמעטה, במרה זו הוסיף לשלוח לנו את עבדיו הרופאים הקדושים שיוסיפו לנו תרופות לנשמתנו הרופפת. התנאים ז"ל גלו לנו את המשנה ואחריהם הגמרא רש"י ז"ל ותוספות הקבלה וכתבי האר"י ז"ל.
וכעת כאשר הגענו לעקבתא דמשיחא, שההסתר התגבר מאד, צרות הגוף והנפש השתרגו ועלו עד למעלה ראש, וכמעט עבר על נפשנו המים הזדונים, וכל קדושת נפשנו כמעט נטבע ביק מצולה ח"ו. אז אמר שנמר ישראל אל יאבד ישראל, ואמר שומר יהי אור, ויהי אור, ושלח לנו את אור ישראל וקדושו, את האיש האלקי הר"ד ישראל בעש"ט ז"ל, והוא הוריד לנו מרגליות מכסא הכבוד, היא דרך החסידות, אשר עמוק עמוק הוא מי ימצאנו, וכל חולי הגוף והנפש שמסתכל בה מיד נתרפא, חאת כל תקומתנו שנוכל להתקומם ולקרב ביאת גואלנו אשר אליו נחכה שיבא בב"א. וכמו שאמר הבעש"ט ז"ל שהמשיח יתגלה כשיתפשט דרכי חסידותו בכל ישראל.
בכל עת אשר לב הנער ירגיש בנפשו איזו תשוקה לד' אזי יעיין במאמרים אלו הנכתבים עברית וגם [אידיש], עכ"פ לא פחות מפעם אחת בשבוע. מאמר זה הודפס לראשונה ע"י הרה"ח ר' נחמן גשייד ז"ל במהדורת ארץ ישראל של חובת התלמידים נמסר לדפוס בספר זה באדיבות בני המנוח ז"ל