א. זכות אבות במ"ק מערכה זו אות י"ד הבאתי משם הרב אספקלריא מאירה דמוכח מהזהר ח"א דף קס"ח דסבר דלא תמה זכות אבות לעולם ע"ש ועתה ראיתי ברעיא מהימנא ח"ג דף קע"ד ע"א דמוכח בהדיא דלצדיקים לא תמה ונעלם זה מהרב אספקלריא המאירה דמלשון ר"מ הנזכר מוכח כשיטת ר"י ז"ל שכתבו התוס' ודו"ק:
ב. זכיות כתבו גורי האר"י ז"ל דכשהאדם בצרה יזכיר זכיותיו וכתבנו בעניותינו דצריך לדבר בלשון סתום וה' בוחן לבות וכליות יבין כוונתו וירחם עליו. אבל אם יאמר בפירוש שיש לו זכיות יקטרגו עליו וימצאו כמה מומין בזכיותיו ותהי להפך לעורר מדת הדין עליו. ובזה ניחא מה שאמרו בתנא דבי אליהו ז"ל קטנתי מכל החסדים אין קטנתי אלא מעט ואין מעט אלא צדקה וכו' ופירש הרב הגדול נזר החסידים כמהר"ר יהודה חאבילייו זלה"ה דזכר בעת צרה זכיותיו כמ"ש האר"י זצ"ל וזהו קטנתי שנתמעט ממונו בצדקה וגמילות חסדים עכ"ד.
ולפי דרכנו יבא על נכון דאפיקיה בלשון זה דפשט הלשון נראה שכונתו נתמעטו זכיותיו מכל החסדים שעשה ה' עמו אמנם פנימיות כונתו להפך שנתמעט ממונו בצדקה וכדי שלא יקטרגו על זכיותיו למצוא איזה עילה ודופי לפי רוב ענותנותו אמרה בלשון זה. וה' בוחן לבות וידע כונתו בעצם וירחם עליו. ואפשר לפרש בזה פ' שמע ה' קולי אקרא וחנני וענני כי דוד הע"ה היה עושה בדרך זה לומר לישנא דמשתמע פשטו תפלה על צרתו אמנם פנימיות כונתו להזכיר זכיותיו ועל זה אמר שמע ה' מדת רחמים קולי אקרא ברוב רחמיך שמע קולי פנימיות כונתי וחנני כי ירא אנכי להזכיר הזכיות שמא יקטרגו. ותרחם וענני ודו"ק:
ג. זרע וקציר דע כי ששה חדשים של קיץ ממונה עליהם מיכאל וששה חדשים של חורף מנהיג גבריאל דכתיב ששה חדשים בשמן המור מור גימ' גבריאל וימי השנה הפשוטה הם שנ"ד ימים גימ' מיכאל וגבריאל. ס' קדמון רמזי התורה כ"י פ' נח. וכ' עוד שם אמנם במדרש אמר הקב"ה לגבריאל בצאתך לבשל הפירות הזקק לסנחריב והיה בניסן נראה כי גבריאל שולט בקיץ ומיכאל שהוא מים והוא רחמים שולט בחורף עכ"ד:
ד. ז' מצות בני נח רמוזות באותיות א"ב דהיינו. א. אבר מן החי. ב'. ברכת ה' ג'. גזל. ד'. דינין. ה'. הרג. ו'. וסת ע"ז כנדה. ז'. זנות:
ה. זקנה אמרו במדרש תנחומא סוף פ' מקץ צריך אדם שיתפלל על זקנותו שיהיו עיניו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות שבזמן שיזקין הכל מסתלק ממנו ע"כ. וצריך להתפלל עוד שיהיה דעתו מיושבת ויזכור תלמודו ויהיה לו כח בכל אבריו וגידיו.
ו. זעם אמרו הקדמונים דשיתא אלפי שני הוי עלמא שני אלפים הראשונים גבר יצה"ר ופשעו בזנות וב' אלפים שניים בע"ז וב' אלפים אחרונים הללו ממון וסי' זעם וה' מהר"ם ן' חביב ז"ל משלוניקי רמז פ' בזע"ם תצעד ארץ הולכת ארץ ועולם כמנהגו ועל זה באף תדוש גוים:
ז. זמרה מועיל לזכרון כ"כ בס' ארץ החיים מזמור ל"ה ובזה יש להליץ בעד דוד הע"ה שאמר זמירות היו לי חקיך בבית מגורי דהצער גורם שכחה ולכן אזמר דמועיל לזכרון בבית מגורי כדי שהצער לא יגרום שכחה והקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה דהיה לו לומר חקיך אזמר אבל זמירות היו לי חקיך משמע קלים כזמירות:
ח. זאת היא השכינה כידוע וכמ"ש בתקונים כמה פעמים ומייתי כמה קראי. גם זאת היא התורה כמ"ש בש"ס ובמדרשים בכמה דוכתי אין זאת אלא תורה גם זאת היא מילה ורז"ל אמרו במדרש פ' אחרי דעשרה דברים נקראו זאת ע"ש. ודורשי רשומות אמרו כי צום קול ממון גימט' זאת שיועיל לבטל גזרות רעות כמ"ש לקמן במערכת קו"ף בס"ד:
ט. זלזול המזלזל חבירו והוא שותק נגדו לוקח כל מצותיו וכשמת מראים לו כל מצות האחר מפני ששתק וז"ס הפ' מי ילד לי לי את אלה ואני שכולה וגלמודה מכל כך מצות לקוטי הרמ"ע ז"ל כ"י.
י. זכירת עמלק כ' רבינו הרב הרקח סי' רל"ד אמרו במדרש אמרו ישראל לפני הקב"ה אתה אמרת לנו הוו זכורים מעמלק מה אנו לשעה אחת אתה שאתה חי וקיים לעד ולעולמי עולמים לך לזכור א"ל הקב"ה בני בזמן שאתם קוראים פ' עמלק מעלה אני עליכם כאלו מחיתם שמו עכ"ל. ואני עני כתבתי בקונטרס אהבת דוד דרוש י"ד דהטעם דמחשבה טובה בישראל הקב"ה מצרפה למעשה. ועוד כי בקריאת פ' עמלק זוכרים גנותו ושעתיד לימחה שמו בזה נכנע כח הסט"א של עמלק ע"ד מ"ש רבינו האר"י זצ"ל במ"ש בעלינו לשבח שהם משתחוים להבל וריק שבזה נכנעים הקליפות. ועוד כמ"ש המקובלים שע"י קריאתנו בתורה אנחנו מבררים ניצוצי הקדושה מהענין ההוא כמ"ש בזוהר הקדוש שהי' עוסקין בפי' עמון ומואב וא"ל הינוקא חזינא דעמון ומואב מתגרו בכו וא"כ אנו מבררים ניצוצי הק' אשר בקלי' עמלק. ובזה פירשתי כמה מאמרי רז"ל בעניותי עש"ב. והיינו דאמר בתנחומא פ' תצא אמר הקב"ה תהיו אתם מזכירים שמו למטה ואני מוחה אותו מלמעלה וכו' ע"ש.
יא. זריז מי שהוא זריז לקיים המצות כתבו המפרשים דאינו בסוג מי הקדימני דע"י הזריזות כ"י נמצא שהוא מקדים וזה רמזו רז"ל זריזין מקדימין למצות.
יב. זכות אבות בויקרא רבא פ' בחקותי א"ר אחא לעולם זכות אבות קיימת. ואפשר רמז כי אברהם יצחק יעקב גי' תרל"ח והוא גימט' זה הוא קרן קיים לעד בדקדוק. עוד יש רמז במספר תרל"ח דבזכותם וצירוף רחל שטענה לפני הקב"ה כמ"ש במדרש איכה והשיבה הקב"ה יש שכר לפעולתך תהיה הגאולה ויתבטלו ת' איש דעשו וזה רמז רחל ת'. ועד"ה רחל היא השכינה ובעבורה נגאל כמ"ש בזוהר הק' ועמה יפקון. ואז יתבטלו ת' דעשו. והכל בזכות אבות וזה רמז מספר שמותם נאים רחל ת' דבעבור השכינה רחל נגאל ויתבטלו ת' דעשו ותהיה גאולה שלימה בב"א. ועוד יש לרמוז דבזכות אבות וצירוף רחל יבא אליהו הנביא זכור לטוב גי' ת' לבשר הגאולה ועוד יש לרמוז דברישא יקים סוכת דוד שהיא השכינה רחל ואח"כ יבא אליהו הנביא ז"ל וזהו צירוף תרל"ח רחל ת'. ועוד יש לרמוז ודו"ק.
יג. זיווג כשהאיש והאשה שווים במעלה אי אפשר שיולידו וזה רמז אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר א'. הרמ"ע ז"ל במאמר אם כל חי ועמ"ש אני עני בקונטרס פני דוד פ' חיי שרה אות ז':
יד. זיווג חקירה בענין הזיווגים אם מה' אשה לאיש מדוע נענש הנושא אשה לשם ממון וכיוצא וגם יש לחקור בשמשון דכתיב כי מה' היה ונענש ובקונטרס הנזכר אות כ"ו הבאתי אני הדל דברי הרב שבלי הלקט ח"ב סי' מ' וע"ש מ"ש אנא זעירא על דבריו עיין שם באורך בס"ד:
טו. זאב אחד יש שקורין לו לופגאר"ו והוא בן אדם ומשתנה לזאב ובשעה שמשתנה לזאב רגליו יוצאים בין כתפיו כך בנימין בין כתפיו שכן. וזה סגולה להנצל מזאב זה בשעה שנכנס לבית ליקח דשן הצבור באש וישליך אילך ואילך ולא ינזק ממנו וכך היו עושין במקדש משליכין דשן אצל המזבח דכתיב ושמו אצל המזבח. רבינו אפרים ז"ל בפי' התורה כ"י פ' ויחי ועוד האריך:
טז. זאב שנהפך לאדם אפילו שהוא משתנה לאדם בכל שעה יש לו זנב כך היתה רצועה יוצאה מחלקו של בנימין ונכנסת לתוך חלקו של יהודה ועליה היה בנין בית המקדש. רבינו אפרים ז"ל שם פ' ויחי.
יז. זלפה עיין במערכת פ' אות ל"ג.
יח. זו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. זו גימ' אחד כמ"ש מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. יצרתי שלא נברא העולם אלא בשביל ישראל ועשיתי יצירה חדשה ויפח באפיו נשמת חיים לרוח ממללא כמ"ש מהרימ"ט ז"ל לשבחו ית' וז"ש תהלתי יספרו ועמ"ש בצוארי שלל. והנה בפ' אחת דברי אלקים שתים זו שמענו. פירש הרב כמהר"ר יהודה קורייאט ז"ל זו ר"ת זכור ושמור כי בדבור אחד נאמרו עכ"ד:
יט. זאת היא השכינה כמ"ש בזוהר הק' ובתיקונ' בכמה דוכתי וכמש"ל וכי כתיב וזאת שם רמז יחוד קב"ה ושכינתיה ו' רומז לקב"ה וזה רמז וזאת אשר דיבר להם אביהם שיכוונו ליחד קבה"ו תדיר בכל מעשיהם וז"ש וכל מעשיך אפי' צרכי גופך אכילה ושינה וכיוצא וזהו מעשיך יהיו לשם שמים שם רומז לשכינה שמים לקב"ה וז"ש וזא"ת קבה"ו אש"ר אימא אביה"ם רמז לאבא:
ואפשר לפרש איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. במ"ש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ואמרו בזהר הק' ורבינו האר"י ז"ל דמשה רבינו ע"ה היה אומר ה' אלהיך על השכינה. ונמצא דאת דמרבה ת"ח הוא כתוב כביכול אצל השכינה את ה' אלהיך תירא דהיינו לירא מהשכינה. וז"ש איש בער במקום קול קול דכתיב הקול קול יעקב נעשה בע"ר גימ' ב' פעמים קול והמלאכים שעמו הם אבלים כמ"ש בזהר הקדוש וזהו ר"ת איש בער לא ידע וכסיל אבליו והוא בחסרונו אינו מכבד ת"ח ואינו רוצה ללמוד תורה מהם כי בסכלותו לא יבין את זאת כלומר אינו מבין את הנאמר גבי זאת שהיא השכינה את ה' אלהיך תירא שהיא השכינה והאת הוא מרבה ת"ח והוא לא יבין את דכתיב אצל זאת מלכות שמים ודו"ק:
כ. זכרים אמרו במדבר רבה פ"ג כבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים. ואפשר טעם לדבר ונקדים אשר שאלוני דרבים בתורה חכמי המערב שאול ישאלו מה טעם נשים פטורות מסוכה ומלולב והלא הסוכה והלולב הם להמשיך חסדים ומקיפים דאימא וז"א אל המלכות ומטעם זה לחייבו הנשים לתקן המ' דשייכי גבה עכ"ד:
ואני בעניי השבתי איברא דאמרו בזוהר ור"מ דכל נשי ישראל אחידן בשכינה. אמנם אדרבא מטעם זה הם פטורות בסוכה ולולב כיון שמצות אלו לתקן המ' וצריך שיהיו ע"י הזכרים להמשיך מאימא ומדכורא אל הנוקבא. ונשים פטורות זכר לדבר אין חבוש מתיר עצמו ועל דרך שלא יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש. וגם שהיחוד על ידי שהמ' מעלה מ"ן. ונראה מהזהר הקדוש פ' ויחי דף רמ"ה ע"ב דמ"ן הם מנשמות הצדיקים דכורין וזהו כח זכר ע"ש ולזה נשים פטורות. אמנם הגם שהם פטורות יכולים לעשותם כמי שאינו מצווה ועושה ולדעת ר"ת יכולות לברך. ובמקום אחר הארכתי לתת טעם לרוב מ"ע שהז"ג דנשים פטורות. ולפי האמור א"ש מ"ש רז"ל כבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים ודי בזה ודו"ק כי קצרתי וא"ש ההי"ב:
כא. זכירות שבת ומעשה מרים הנביאה. ראיתי בס' מאורי אור ח"א חדש על הש"ס שנדפס במיץ שכ' בדף ע"ז ע"ג וז"ל תמהני על הא דילפינן זכרהו בקדוש היום מנלן מדאורייתא בפה דלמא בלב סגיא דהא במגילה דף י"ח אמרי' זכור יכול בלב ת"ל לא תשכח מוכח זכור לחוד בלב ואין לומר כעין ג"ש מהתם א"כ נילף גם זכירת מרים וליכא מ"ד דחייב בפה. ואפשר קושטא דמילתא אמירה מדרבנן וק"ה דבר תורה בלב סגיא וכו' עכ"ל ונעלם ממנו ברייתא דתורת כהנים פ' בחקותי וכך היא שנויה זכור את יום השבת יכול בלבך כשהוא אומר שמור הרי שמירת לב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך וכו' וכן הוא אומר זכור את אשר עשה ה"א למרים יכול בלבך כשהוא אומר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד הרי שכחת לב אמורה הא מה אני מקיים שמור שתהא שונה בפיך וכן הוא אומר זכור את אשר עשה לך עמלק יכול בלבך כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך עכ"ל הרי מפורש בין בזכירת שבת בין בזכירת מעשה מרים דיש חיוב בפה ובלב מן התורה כמ"ש במגילה גבי עמלק:
ועוד נעלם ממנו דהרמב"ן ז"ל בס' המצות בעשין שכ' הוא ז"ל מצוה ז' וז"ל נצטוינו לזכור בפה ולהשיב אל לבנו מה שעשה הוא יתעלה למרים וכו' ושנינו בספרא זכור את אשר עשה ה"א למרים וכו' יכול בלבבך כשהוא אומר השמר וכו' ע"ש והיא ברייתא דת"כ שהבאתי והרי הרמב"ן נמי קרי בחיל דזכירת מעשה מרים בלב ופה הפך מ"ש הרב הנזכר דבזכירת מרים ליכא למ"ד דחייב בפה:
ואגב ראיתי להרב הגדול מר מחותננו ז"ל בפי' ספרי שנדפס מחדש שכ' סוף פ' תצא דזכירת עמלק חייב לזכור בפה וכ"כ רבינו האר"י ז"ל גבי וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול וכו' ע"ש ונראה דסבר הרב ז"ל דבאומרו לשמך הגדול וזוכר מעשה עמלק כמ"ש האר"י ז"ל בזה יצא י"ח זכור בפה ואני בעניי נ"ל שבזה יצא י"ח בלב דוקא ולא בפה כמ"ש אני הדל בקונטרס יוסף אומץ סי' כ"ג. ובפרט לפי המדרש שהביא רבינו הרקח והבאתיו לעיל מערכה זו אות י' וע"ש מה שכתבתי ובמש"ע הרב הנז' שם ודו"ק ועיין מה שכתבתי בזה בקונטרס אהבת דוד דף ס"ג כי שם העירותי על דברי מאורי אור הנז' יותר באורך ע"ש: