מן המיצר קראתי י״ה ענני במרחב י״ה; קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי. "In distress I called on Yah; Yah answered me and brought me relief"; "Hear my plea; Do not shut Your ear to my groan, to my cry."
כי איתא במדרש קהלת ט', ר׳ מונא דשאב ור׳ יהושע דסכנין בש״ר לוי פתר קריי׳ בר״ה וביוה״כ. משל למדינה שהיתה חייבת ליפסין למלך שלח המלך גבאי טמיון לגבותה, ברחוק י׳ מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו והתיר להט שליש וכר/ כך ער״ה גדולי הדוד מתענין, הקב״ה מתיר להם שליש מעונותיהם שנאמר כי עמך הסליחה למען תורא, אר״א מר״ה סליחה מתוקנת לך, [למען תורא] שתהא יראתך על בריותיך וכו׳ עד שביוה״כ מוחל להם הקב״ה את הכל ע״ש. In Midrash Kohelet [Kohelet Rabbah] 8, "Rabbi Mona of Shaab and Rabbi Yehoshua of Sikhnin in the name of Rabbi Levi interpreted the verse as regarding Rosh HaShana and Yom Kippur. This is analogous to a province that owed taxes to the king. The king dispatched a tax collector from the treasury to collect it. [When he was] at a distance of ten mil, the prominent leaders of the province emerged and lauded him, and he forgave one-third for them. At a distance of five mil, the middling ones emerged and lauded him, and he forgave one-third for them. When he neared [and was right outside the province], men, women, and children emerged to greet him, and he forgave it in its entirety, etc."
מר״ה הסליחה מתוקנת והוא כדי שנירא ממנו ית', את כל העולם ברא הקב״ה כדי לירא מלפניו, כמשה״כ והאלקים עשה שיראו מלפניו, ואף הסליחה הוא שנירא מלפניו, כי כשהאיש מלוכלך בחטאים ובשביל זה מתיסר ביסורים קשים ומרים ר״ל, קשה שירא מד׳ יראה אמיתית מגדלותו ית׳ ומהדר גאונו, כי עיקר היראה היא מגדלות ד׳ שכל נפש ישראלי מרגשת, כ״א לפי ערכה, ואז יש איש שגם מדגיש בקרבו את היראה לירא מגדלות קדושתו ית', וגם מזדעזע מלחטא ח״ו נגדו, ויש איש שבקרבו מרגיש יראת העונש, אשר גם היא יראה מגדלות ד', אשר נפשו פנימה מרגשת, רק מפני שהאיש לאו בר הכי הוא ותמיד שקוע הוא רק בעצמותו וצרכיותיו, לכן את יראת נפשו יראה מגדלות ד', הוא מדגיש ליראה מצרכיותיו שלא יחסרו לו, וזה הוא רק בשעה שנפשו של איש הישראלי עומדת (קיימת), אז יכולה להרגיש את קרבת אלקים אשר אלי׳ וליראה את יראתו ית', משא״כ כשמלוכלך האיש בחטאים ומדוכא ביסורים ר״ל עד שכלו רובץ ונופל שאף א"ע ונפשו אינו מרגיש אז קשה שיתרגש ביראת ד׳ ויפחד מהדר גאונו.
וזה שאומר הפסוק כי עמך הסליחה למען תורא וכמ״ש המדרש מר״ה הסליחה מתוקנת לך היינו הסליחה והישועה, כדי שתהא יראתך על בריותיך, וכיון שבר״ה עי״ת ויוה״כ הם ימים שנמצא בהם הקב״ה (כדרשת חז״ל ר״ה יח) דרשו ה׳ בהמצאו, לכן מהתגלות האלקית לנפשו של האיש, יראתו ית׳ מתעוררת בכל אחד ביתר שאת ויתר עז, ולמה נמצא ומתגלה עתה, לגלות מלכותו ית', כי היום הרת עולם, וכל הבריאה לגלות מלכותו ית׳ על ישראל היתה. וזהו הפשט במדרש הנ"ל שעל התעניתים של ער"ה ר״ה ויוה״כ אומר, משל שיצאו בני המדינה וקלסוהו, איזה קילוס הם התעניתים, אבל להנ״ל חוץ מן השירות ותשבחות שאומרים בימים אלו, גם כל התפילות הבכיות ותחנונים אף התעניתים קילוס לו ית׳ הוא, שנתגלה לנו, ונפשנו בקרבה מרגשת את התגלותו ית׳ ותירא ממנו, ומפחדת על חטאי'.
ומאוד צריכים לעורר את היראת שמים בימים אלו, כי היראה בעצמה, קבלת עול מלכותו ית׳ עלינו הוא, כל צעקות ישראל בימים אלו התגלות מליכותו וקבלת מלכותו ית׳ עלינו הוא, אפילו הבקשות על צרכיותינו גם כן מן התגלות מלכותו וקילוס הוא, שנתגלה לנו מלכותו ית׳ ומקבלים את מלכותו עלינו ושבים אליו, וגם מבקשים ממנו שיספיק לנו את צרכיותינו, כי מי הוא אשר יספיק את צרכיותיו של עמו ועבדיו אם לא הוא ית׳ מלך מלכי המלכים הקב״ה, והוא בעצמו הקילוס שמכירים ומקבלים עלינו את מלכותו, וזה הסימן לאדם אם מתפחד ביראה בימים אלה וכשמביט בקרבו, אינו מצדיק א״ע רק אדרבה גם כל חטא קטן, גדול בעיניה ומצטער וכועס ע"ע, הוי נגדו ית׳ חטאתי, ואיך אני ממליך אותו ית׳ עלי, ולא עוד אלא דומה לו שגם על כל השנה מקבל הוא עתה יראת שמים ואימת המלכות, אז גם כל צעקותיו שצועק אפילו על צרכיותיו, קבלת עומ"ש הוא וקילוס אליו ית', אדרבה בימים אלו צועק על צרכיותיו יותר מאשר בכל השנה.
משל לבן מלך שנשבה בין פוחזים ורקים שמענים אותו, והרגיש פתאום שהמלך קרוב אליו, התחיל לצעוק בקולות מרים מאוד הושיעני אבי, הושיעני מלכי, מפני שהרגיש שהמלך בא עתה אל מקום הקרוב לו, נמצא שצעקתו היתירה סימן התגלות המלך הוא, גם תוספת שבירת לבו של ישראל על צרותיו, צרות אוהביו וצרות כלל ישראל סימן של הרגשת התגלות מלכות שמים הוא, אבל זה הכל אם בעיקר, יראתו אליו ית׳ התחזקה, ותשוקתו להמליך אותו ית׳ נתגברה.
הנה גם בכל השנה שבים בתשובה כ״א לפי מדרגתו וגם בכל יום מתפללים על חיים בריאות ופרנסה, ובמה מתייחד יומו דראש השנה, בקולות, כלומר לא לבד בשעה שתוקעין בשופר רק בכלל בחריפות של התשובה, וחריפות גם של הבקשות על הפרנסה, וכל זה מפני הרגשת נפשותינו את אבינו מלכנו שנתגלה לנו, וכנ״ל כמו בן המלך שבשעה זו שמרגיש את אביו מלכו קרוב לו שצועק בכל לבו וכחו לא כפי שמבקש בכל השנה, כך צריכה להיות גם בקשתנו בר״ה, יש לנו תקיעות שופר אבל כל התפילות וכל יום ההוא מתיחד בהקולות וחזקת הצעקות, והוא גם סימן של הכרת התגלות מלכותו ית' וקבלת עומ"ש, מי שתפילותיו בימים אלו הם רק כבכל השנה אף אם מרבה בפיוטים מ"מ כיון שלא בהתעוררות יתירה ולא ברעש הם, סימן הוא שאינו מכיר את אביו שנתגלה, משא״כ כשתפילותיו בהתעוררות יתירה וברעש סימן שמכיר הוא את אביו כי נתגלה ומקבל עליו עומ״ש.
ויכולים להבין זה במשל הידוע מכ״ק אאמו״ר הה״ק זצוקלל״ה בספרו הק׳ א״א, בבן מלך וכו'. ולהנ״ל הוא כשהתחיל הב״מ לסור מדרך הטוב, ומסר עצמו לשטותים והבלים ולאנשים ריקים ופוחזים, קטרגו עליו ועל מעשיו עד שבין כל הדברים אשר קטרגו עליו, אמרו גם שלא לבד שאינו מקיים את מצוות המלך ולא בלבד שאינו נותן לב לגדל את מלכות אביו, וגם על עצמו אינו מקבל את מלכותו, רק שכ״כ דעתו נשתטה בשטותים עד שגם אינו מכיר את אביו המלך, ואין בין אביו וזולתו ולא כלום, ויהי כי גרשוהו מן המלך לבין אנשים מענים ומיסרים אותו, ומגודל יסוריו כבר התחיל לבקש הוי חסר לי זה, הוי כאן כואב לי, והתחיל כבר לתת לב אל מצוות אביו, וגם ביקש וקרא הוי אבי רחם עלי והצילני, רחם וקרבני והשיבני אליך ואת כל רצונך אמלא, רפא בא לי מכל מכותי, איך זה אוכל עתה לעשות ככל אשר עלי לעשות אם ידי נשברות, לבי עלי דוי וראשי מלא פצעים, גם עתה לא חסרו מקטריגים באמרם שגם עתה אינו מכיר את אביו ומלכותו, וכל צעקותיו הן רק כיון שנתגרש מבית אביו ומכים ופוצעים אותו וכואב לו, צועק, וכיון שעוד נחקק בזכרונו מאז את מוסדו של אביו וגם עתה הלא שולח לו אביו מוכיחים בסתר לכן צועק אבי, אבי, אבל בעיקר צעקתו הוא על מכאוביו, ועוד הביאו ראיה על קטרוגם הזה, באומרם איך זה שהדברים הטובים שמקבל ע״ע ממצות המלך הם מפני שמכיר הוא אותו, למה זה גם את דברי ההוללים שומע ובעצותיהם הולך, והועיל קטרוגם עד שנשאר בכל בקשותיו ובכל תחינותיו בגולה וצרה ר״ל.
פעם אחת עבר המלך לפני חלונות חדרו בשעה שהיתה דעתו מיושבת עליו והתחיל לצעק את כל צעקותיו שהיה דרכו לצעק אותם, הוי כואב לי, הוי לאכול אין לי, השיבני אבי קרבני אליך וכו׳ אבל בקול כ״כ גדול מר צורח צעק עד שרעשו הסיפים, ורץ אביו אליו וקרבהו ולקחו אליו, ויהי כי התחילו המקטריגים לקטרג שמתוך הרגילו צועק ובוכה, וכי גם עתה אינו מכיר את אביו, וכשאינו מכיר אותו גם את מלכותו אינו מקבל ע״ע, הרעים עליהם אביו המלך, עתה הנני רואה שרק משנאת בני כל הימים אתם מקטרגים, כי מי הוא אשר לא יכיר בקולו הרועש שרק מהכרתו אותי כ״כ הרעיש. ולמה זה הרעיש כשראה אותי, מפני שמכיר ויודע שאני המלך ובידי הכל, את דברי תשובתו באמת מתוך קבלת עול שב, ואף את בקשתו על צרכיו מתוך הכרת וקבלת מלכותי צועק.
והנמשל מובן, שישראל בני בכרי ישראל, בשבילם ברא ד' את כל העולמות ושהם ינהגו את כל העולמות, ומתחילה כן היה בחי׳ ישראל אשר בך אתפאר, אבל אח״כ סרו מן הדרך וקטרגו במרום עליהם, ובתוך הקטרוג אמרו גם שמגודל שטיפתם בשטותים אינם מכירים כלל במלכות שמים ואומרים לעץ אבי אתה וכו' ונתגרשו מארמון המלך לבין אנשים המענים אותם ומיסרים אותם, וכבר התחלנו להרגיש בצרותינו, ומבקשים ומחננים אותו ית׳ הוי כואב לנו אבינו, הוי זה חסר לנו, ולמה כ״כ נתרחקנו ממך מלכנו קרבנו אליך.
אבל גם המקטריגים אינם יושבים בטל ומקטרגים הם לאמור שגם עתה ח"ו אינם מכירים את מלכותו ית׳ ולא מכניעים ומבטלים א״ע אל מלכות שמים, ורק מפני צרתנו אנו צועקים ומפני הנביאים שלוחים הנגלים מד׳ אשד מאז, ומפני שלוחים הנסתרים שגם עתה שולח ד׳ לנו, נתרגלנו לשוב, אבל הכל רק רגילות, נתרגלנו שצריכים לבקש דברי תחנונים, נתרגלנו שצריכים לדבר דברי תשובה, והכל בלא הכרת מלכותו באמת, וגם ראי׳ מביאים לדברי קטרוגם באמרם הלא רואים שגם לאחדים שומעים, ולא בלבד ליצה״ר המפתה אותם בהרבה פיתויים, רק גם לכל שחץ ובליעל, כי עתה בעתים הללו יכולים לאמור בצדק, שמן בני הנעורים אשר מתפקדים וסרים מדרך הטוב ר"ל רבים יותר מפני שרואים מאחרים שעושים כן, מאשר אלו שסרים מפני פתוי יצה״ר בלבד, אם אלו ואלו עושים כן א״כ גם הוא צריך לעשות כן, כי אם לאו לא יחשב לחכם, רק לבני דור הישן וכדומה, ובזה מביאים המקטריגים ראי׳ שגם הטוב שעושים גם דברי התשובה וכו׳ הכל מפני הרגילות, ואדון אחד מלכות שמים ח"ו אינם מכירים, ולכל מי שאומר להם מקבלים ממנו.
וזהו שאע״פ שאנו שבים ומתפללים מ״מ נשארים בגלות וצרותינו עוד יותר מתגברות, כ״כ עד שלא רק לפני אבות אבותינו שהיו לפני מאות שנים, רק גם לנו אלו אמרו לפני שלשים שנה שעתה נהי׳ בכ״כ צרה גדולה כי אז לא יכולנו בשום אופן להשיג איך נוכל להתקיים במצב איום ונורא כזה, אבל אם נפשנו מרגשת בימים אלו כי ד׳ לפנינו ומתרגשת ורועשת מעומק לבנו את כל התפילות התקיעות והתשובות, אז פה כל מסטינינו נסתם, וזה האות שהכרנו את מלכותו ית׳ ומקבלים את עול מלכותו ית׳ עלינו, ובאמת שבים בתשובה, ואז אפילו הבקשות שמבקשים בענינים הנוגעים לצרכיותינו ג״כ סימן הוא על שמכירים את מלכותו ית׳ שנתגלה לנו עתה, וזהו שר״ה מיוחד בחריפות־התפילות, קולות התקיעות וקולות התפילות והוא מפני שמכירים את התגלות מלכותו ית׳, ובזוה״ק שמות כ' ע״א איתא אמר ר׳ יהודא וכו׳ גדולה צעקה מכלן וכו׳. צעקה וזעקה דבר אחד הוא, וזה קרובה להקב״ה יותר מתפילה ואנחה דכתיב כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו, ואנו אומרים קודם תקיעת שופר מן המיצר קראתי י״ה וכו', כבר אנו מכירים את התגלות מלכותו ית׳ ואותו ית' קוראים, קולי שמעת, בהקולות שלנו צעקות וזעקות, תשמע שרק אותך מכיריו וקוראין, ואת מלכותך מקבלין, לכן אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.
וזהו שאע״פ שאנו שבים ומתפללים מ״מ נשארים בגלות וצרותינו עוד יותר מתגברות, כ״כ עד שלא רק לפני אבות אבותינו שהיו לפני מאות שנים, רק גם לנו אלו אמרו לפני שלשים שנה שעתה נהי׳ בכ״כ צרה גדולה כי אז לא יכולנו בשום אופן להשיג איך נוכל להתקיים במצב איום ונורא כזה, אבל אם נפשנו מרגשת בימים אלו כי ד׳ לפנינו ומתרגשת ורועשת מעומק לבנו את כל התפילות התקיעות והתשובות, אז פה כל מסטינינו נסתם, וזה האות שהכרנו את מלכותו ית׳ ומקבלים את עול מלכותו ית׳ עלינו, ובאמת שבים בתשובה, ואז אפילו הבקשות שמבקשים בענינים הנוגעים לצרכיותינו ג״כ סימן הוא על שמכירים את מלכותו ית׳ שנתגלה לנו עתה, וזהו שר״ה מיוחד בחריפות־התפילות, קולות התקיעות וקולות התפילות והוא מפני שמכירים את התגלות מלכותו ית׳, ובזוה״ק שמות כ' ע״א איתא אמר ר׳ יהודא וכו׳ גדולה צעקה מכלן וכו׳. צעקה וזעקה דבר אחד הוא, וזה קרובה להקב״ה יותר מתפילה ואנחה דכתיב כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו, ואנו אומרים קודם תקיעת שופר מן המיצר קראתי י״ה וכו', כבר אנו מכירים את התגלות מלכותו ית׳ ואותו ית' קוראים, קולי שמעת, בהקולות שלנו צעקות וזעקות, תשמע שרק אותך מכיריו וקוראין, ואת מלכותך מקבלין, לכן אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.