זאת המגלה נכתבה בין הכתובים לפי שיש בה יחס ושורש ישי אשר עומד לנס עמים הוא מלך המשיח ולכן היא עיקר התורה כלה וכל דברי הנביאים כאומרם ז"ל כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעה"ב עין לא ראתה אלקים זולתיך יעשה למחכה לו לרמוז שאעפ"י שבדברי הנביאים נמצאו בהם דברים רבים מעניני ישראל ומהקורות אותם ומתוכחותם עכ"ז עיקר דברי הנביאים כלם היו לבשר את ישראל בעניני המשיח ובדברים העתידים להיות באחרית הימים כפי מה שהשיגו מכח נבואתם בכח מראת אלהים כפי השפע שנשפע עליהם עד שהיו רואים דברים של ממשות בעניני המשיח כעין ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגילה על ראשה כמ"ש וה' בראשם. ושבעה נרתיה עליה רמז למה שאמרו שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב שזה רמז על מ"ש במקום אחר בסדר נזיקין תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אין חוזרין לעפרם שנאמר והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים וא"ת אותם אלף שנים שעתיד הקב"ה לחדש את עולמו לצדיקים מה הם עושים הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטים על פני המים שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים וזהו כנגד וחד חרוב שהוא רמז שיהי' חרב משטן ומיצר הרע וחרפת עמו יסיר לפי שלא ילכו אחר התאוות כמו בראשונה כאומרו ואת הצפוני ארחיק מעליכם כו' ולא תהי' הנאתם ותענוגיהם אלא להדבק בהשי"ת ולעסוק בתורתו הנמשלת למים וז"ש הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטים ע"פ המים כי מצד התורה הם משיגים השגת בוראם לעלות ממעלה למעלה ויעשו להם כנפים כנשר יעופו השמים עד שישיגו מעלת השם ודבקותו ועל זה נאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא הוא יום ה' הגדול והנורא שהוא אלף שנים בעיניו כיום אתמול כי יעבור וזהו כנגד אלף שנים שעתיד הקב"ה לחדש עולמו למי שאז יהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' והאלילים כליל יחלוף וזה לרמוז שאז לא יחסו בצל כנפי שמש ולא בכנפי השחר ולא בכנפי הכרובים ליקח אותם אמצעיים אלא בצל כנפי הקב"ה וזהו ועושה להם כנפים כנשרים כאומרו ובצל כנפיך יחסיון ועוד אפרש זה בפסוק אשר באת לחסות תחת כנפיו בס"ד וזהו ראיתי והנה מנורה רמז על התורה דכתיב ותורה אור וגילה על ראשה וז' נרותיה עליה כמו שפירשתי ושנים זתים עליה רמז לב' משיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד אשר עליו נתנבאו הנביאים וכל נביא הי' משיג כפי השגתו לדמות הצורה ליוצרה כמו ישעי' שאמר בפרשה שמעו רחוקים אשר עשיתי המדברת בענין המשיח מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים. וקרא למלך המשיח מלך ביפיו לפי שהשגתו הי' יותר גדולה מזכריה ולא ראה הדבר במראות אלקים ובמשל כאומרו ראיתי והנה מנורה אלא דמהו למלך ביפיו להורות על מעלתו ויפי' ועל יופי ומעלת ישראל שישיגו באותו זמן כשיעשה נקמה באויביו ויושיעם כאומרו ה' חנני לך קוינו היה זרועם לבקרים ר"ל ישבר זרועם וכחם בהיותם בתקפם ובגבורותם וזהו היה זרועם כמו ונהייתי ונחליתי אף ישועתינו בעת צרה כנגד הישועה ולכן סמך מיד פרשת קרבו גוים לשמוע המדברת בנקמת אדום כאומרו כי יום נקם בלבי ואמר כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום ואמר ונהפכו נחליה לזפת כו' וכן ישעי' דמה ג"כ מלך המשיח לאילן שיש לו שרשים מרובים ואמר שרש ישי אשר עומד לנס עמים לפי שיעשה שרש למטה ויעמוד בקיומו לעולם בלא שינוי כבראשונה ולכן אמר ג"כ הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל לרמוז שבימים הבאים ישרש יעקב בשרשים מרובים ויוציא פרח ויצץ ציץ ומלאו פני תבל תנובה פרי חדש וטוב ולא כימים הראשונים שאמר ויגמל שקדים וכן ירמי' ע"ה דמה מלך המשיח לאילן שיש לו צמחים טובים ואמר הנה ימים באים נאם ה' והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך והשכיל וכו' ובימיו תושע וכו' וזה לפי שישעי' ע"ה קראו שרש ישי לומר שיהי' כמו האילן שיש לו שרשים מרובים כאלו תקוע במסמרות שלא ימוט. ולפי שאולי אפשר שיעשה שורש למטה ולא יעשה ענף וצמח למעלה לזה בא ירמי' ודמהו לאילן שיש לו צמחים רבים ואמר והקימותי לדוד צמח צדיק ובפירותיו וצמחיו ישכיל ויעשה משפט וצדקה לפי שהוא איש צמח ומתחתיו יצמח בצדק ובמשפט ולא בסורי הגפן נכריה עד שיקראו שמו ה' צדקינו ולפי שירמי' דמה מלך המשיח לצמח צדיק אמר בנבואת זכרי' שמע נא יהושע הכהן הגדול כו' כי הנני מביא את עבדי צמח וכבר פירשתי כל אותה פרשה בפ' אחרון ממ"ס אבות כי באותה פרשה רמז על גאולת ישראל אעפ"י שלא יהיו ראוים ולכן אמר ויראני את יהושע הכה"ג שהי' לבוש בגדים צואים ועכ"ז השי"ת עשה עמו נס ואמר ראה העברת מעליך כו' וכן יעשה לישראל וזהו שמע נא יהושיע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה כלומר להיות אות ומופת לישראל שהשי"ת יגאלם אע"פ שלא יהיו ראוים וזהו כי הנני מביא את עבדי צמח הוא מלך המשיח הנקרא צמח צדיק ולפי שזה הצמח אין אנו יודעים מאי זה אילן הוא בא דוד ושלמה ע"ה ופירשוה שלמה אמר מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים זאת קומתך דמתה לתמר כו' לפי שאמר בתחלה כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים שדמה אותו לתפוח בעצי היער שיש שם עצי יער עם התפוח לפי שלא היתה גאולתם שלימה ולכן דמהו לתפוח שאין לו צל הרבה כשאר אילנות ועכ"ז אמר בצלו חמדתי וישבתי אעפ"י שאין לו צל הרבה. והנכון שאמר כתפוח בעצי היער על ענין ג"ע ועה"ב וכמו שאמרו כריח שדה אשר בירכו ה' הוא ריח שדה תפוחים והוא ריח ג"ע ולפי הדרך הראשון לפי שבתחלה דימה אותו לתפוח חזר עכשיו לדמותו לתמר וזהו מה יפית ומה נעמת באותו זמן שהוא עתיד שהוא כמו מלך ביפיו והוא כמו צמח צדיק ומהו זהו הצמח זאת קומתך דמתה לתמר לפי שבאותו זמן קומתו כתמר שמתמר ועולה למעלה מעלה הפך ממ"ש ואתה תרד מטה מטה וכל זה מצד שדים שנדמו לאשכולות הם שני תורות שבכתב ושבע"פ וכנגד הפרי שהוא המשובח שבפירות אמר אמרתי אעלה בתמר שזה רמז על מ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים כו' וזהו כנגד אעלה ר"ת אתרוג ערבה לולב הדס וזהו אעלה בתמר מצד אלו הד' מינים שהם כנגד ד' אותיות של שם ולפי שזה יהי' בזמן התחי' אמר וחכך כיין הטוב היא יין המשומר בענביו משי"ב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים הוא כנגד דמיכי חברון שיקומו בתח"ה באופן שבא שלמה לפרש זה הצמח מהו ואמר זאת קומתך דמתה לתמר שזה רמז על מלך המשיח וכן בא דוד ופירש זה הדבר יותר ואמר צדיק כתמר יפרח שזהו כנגד צמח צדיק וכנגד יציץ ופרח ישראל אשר זה הפסוק נאמר במזמור שיר ליום השבת אשר נתקן ונתייסד על המנוחה האמיתית העתידה להיות בימות מלך המשיח כאומרו והיתה מניחתו כבוד וזהו שאחז"ל ליום השבת לעולם שכולו שבת ובאותו זמן טוב להודות לה' מצד טובו והוייתו וכן ולזמר לשמך עליון כלומר לפי שבאותו זמן יהי' עליון נורא על כל אלהים וכן רמז זה על ישראל שבאותו זמן יראו כי שם ה' נקרא עליו ויתקיים בו ונתנך ה' אלקים עליון על כל גויי הארץ ובזה הזמן להגיד בבוקר חסדך כי הבוקר הוא רמז על הגאולה כאומרו הבקר אור והאנשים שילחו ואמרו זה בוקרו של אברהם וזכותו דכתיב וישכם אברהם בבוקר וכתיב אמר שומר אתא בוקר וגם לילה שזה רמז שבא בוקר הגאולה וגם לילה של הגלות בשביל עונותיהם ולכן שובו אחיי וזהו להגיד בבקר חסדך שראוי להם לספר חסד השם שעשה עמהם בגלותם וכן יש להם לספר אמונתך שעשית עמהם בלילות ובגלות שהצילם בין כמה זאבים והאמין וקיים דברו שנשבע שלא יכלו כדכתיב ואותך לא אעשה כלה ואם הוא כפשוטו יאמר טוב להודות לה' על הטובות שהוא גומל לך בכל בקר וערב להשיב נשמות לפגרים מתים ע"ד שאמרו ומפליא לעשות ז"ש חדשים לבקרים שהאדם מפקיד ביד השי"ת רוחו ונשמתו עיפה ומחזירו לו חדשה ונקיה ובזה ניכרת איך רבה אמונתך בלילות וע"ז אמרו כל מי שלא אמר אמת ויציב בבקר ואמת ואמונה בערב לא יצא ידי חובתו מההודאה שחייב להודות להשי"ת בבקר ובערב שמחזיר נשמתו לגופו נקיה וחזקה וזהו להגיד בבקר חסדך כי' וזהו כנגד טוב להודות לה' שהוא רחמים וחסד אל כל היום וכנגדו אמר להגיד בבקר חסדך וכנגד ולזמר לשמך עליון שהוא כנגד הלילה וזהו ולזמר כאומרם קומי רוני בלילה אין רנה של תורה אלא בלילה אמר ואמונתך בלילות שמקיים דברו ואמונתו להחזיר הפקדון לבעליו ואמר עלי עשור ועלי נבל כנגד טוב להודות לה' עלי הגיון בכנור כנגד ולזמר לשמך עליון להורות שזה השיר החדש נאמר על מלך המשיח שאז טוב להודות לה' בנבל עשור כי עד אותו זמן לא היו משוררים אלא על השמינית כאומרו למנצח על השמינית אבל בזמן המשיח אז ישירו שיר חדש שהוא השיר העשירי קדש כאמרם עשר מיני שירות נאמרו בעולם השירה הראשונה אמרה אדם כו' השיר העשירי עתידים לומר ישראל בזמן המשיח דכתיב השיר יהי' לכם כליל התקדש חג וזהו שיר חדש ולא שירה חדשה וזה השיר עתידין לשורר בנבל עשור דכתיב רננו צדיקים בה' בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש וע"ז השיר החדש אמר בכאן עלי עשור ועלי נבל ולהורות ע"ז תמצא שאחז"ל השיר שהיו אומרים הלוים על הדוכן ביום הראשון היו אומרים לדוד מזמור כו' ביום השבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא אומרים מזמור שירו לה' שיר חדש שכולו כשבת ומנוחה לחי העולמים וזהו כנגד השיר העשירי שעתידים לומר שיר חדש על הגאולה האמיתית אבל כל שאר הגאולות בלשון נקבה שירה חדשה וזהו עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כנגד ולזמר לשמך עליון שאז הוא עליון נורא ולכן תמצא שהכניס בנתים פסוק להגיד בבקר חסדך כי לא הי' ראוי לו לומר אלא טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון עלי עשור ועלי נבל ואח"כ להגיד בבקר חסדך אבל אמר טוב להודות לה' וסמך מיד להגיד בבקר חסדך להורות שההודאה היא להגיד בבקר חסדך שהוא הגאולה העתידה כמו שפי' ואחר שהוכיח שהיא על הגאולה העתידה והבקר אור אמר עלי עשור ועלי נבל וכו' כלומר אחר שזה כן ראוי לי להודות בנבל עשור לפי שהוא כלי מוכן לאותו שיר חדש של הגאולה העשירית ואמר כי שמחתני ה' בפעליך להורות שאז הוא זמן השמחה כאומרו כי בו ישמח לבנו וכתוב ישמח ה' במעשיו ואולי שאמר שמחתני ה' בפעליך כנגד טוב להודות לה' לפי שהוא מדת רחמים במעשה ידיך ארנן כנגד ולזמר לשמך עליון אעפ"י שהוא דין והוא ע"ד חז"ל חסד ומשפט אשירה אם בחסד אשירה ואם במשפט אשירה וכה"א כיס ישועות אשא וכו' וכן ה' נתן במדת רחמיו וה' לקח במדה"ד כאומרם ז"ל כ"מ שנאמר וה' הוא ובית דינו כי הוא"ו הוא מקל תפארה שבט מישור שבט מלכותו וכן בכאן כי שמחתני ה' בפעליך שהם ברחמים ובמעשה ידיך ארנן אעפ"י שיש שם יד שמאל ארנן לפי שמה שחושב אדם שהוא רע הוא טוב ואין אדם שידע סוד הדברים על בוריין זולת השי"ת שהוא בעל המחשבות וזהו מה גדלו מעשיך ה' ולפי גדולתם ומעלתם אין אדם שיוכל להשיגם והטעם לפי שמאד עמקו מחשבותיך ואחר שהוא עמוק עמוק מי ימצאנו. או שיאמר מאד עמקו מחשבותיך לומר כי אולי אעפ"י שגדלו מעשי ה' אולי ישיג האדם בהם דבר מה לז"א שא"א אחר שעמקו מחשבותיו מאד מאד מי הוא שיכול להשיג מחשבת השי"ת ואעפ"י שיראה לו שהשיג וירד לעומק הדבר אולי לא היתה זאת מחשבת השי"ת ואחר שזה כן איש בער לא ידע וכסיל לא יבין כו' לרמוז שאעפ"י שאמרו שמשחרב ביהמ"ק ניתנה הנבואה לשוטים. בכאן אינו כן שאפי' כסיל לא יבין את זאת והוא ענין צדיק ורע לו וזהו בפרוח רשעים ואולי יאמר אעפ"י שגדלו מעשיך ה' ומחשבותיך זה הדבר ברור לרואי השמש ואפי' הבער והכסיל יבינו זאת שבפרוח רשעים כמו עשב שהטעם היא להשמדם עדי עד וזהו איש בער לא ידע והכסיל לא יבין כי בפרוח רשעים הוא להשמדם בענין שלא יהי' להם נחלה בקרב אחיו ולא חלק באלהי ישראל וזהו ואתה מרום לעולם ה' וכ"ז רמז אל אומות העולם שישמידם השם ויכלו באפס תקוה וזהו להשמדם עדי עד כאומרו תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה' וזהו כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו בזמן המשיח ובאותו מקום ותרם כראם קרני שזהו מלכות ישראל ואמר בלותי בשמן רענן לרמוז שיבלו בטוב ימיהם ולא יהיו כימים הראשונים שעלו ישראל במעלה וירדו ולהורות על מעלתם אמר שהשם ינקום נקמתם מהקרובים והרחוקים וזהו ותבט עיני בשורי וישמח לבי במפלתם. ובקמים עלי מרעים ממקום רחוק שלא אוכל לראותם תשמענו אזני ואז צדיק כתמר יפרח שזהו רמז על ישראל שיהיו כתמר שנותן הפרי לע' שנה וכן ישראל תהי' שכרם ודרים באחרית כמו התמר באופן שאותם שיהיו שתולים בבית ה' לעבוד את הי בחצרות אלקינו שלמעלה יפריחו לעולם כאומרו כי טוב יום בחצריך של עוה"ב מאלף ימים בעה"ז ולכן בחרתי הסתופף בבית אלהי אפי' בין המזוזות מדור בפנים באלהי רשע שזה רמז על דירת עה"ז ואמר עוד ינובון בשיבה לרמוז שאעפ"י שיהיו שם זמן רב ויזקינו לא יהי' להם צער וחולשה לפי שעוד ינובון בשיבה וזהו כעין מ"ש בסוף המאמר שהבאתי לעיל שאומר שהקב"ה עושה להם כנפים כנשרים כו' ושמא האמר יש להם צער ת"ל וקוי ה' יחליפו כח וכתיב עוד ינובון בשיבה. ולפי הדרך הראשון באומרו צדיק כתמר יפרח בא דוד לפרש כמו שאמרנו מה שקראו הנביאים למשיח צמח וכן צמח צדיק ואמר שבאותו זמן המשיח שנקרא צמח צדיק כתמר יפרח שיהי' מתמר ועולה מעלה מעלה ויעשה פרי ותנובה כמו התמר שפריו מתוק לחיך וזהו כעין מ"ש שלמה זאת קומתך דמתה לתמר ואז יהיו ישראל שתולים בבית ה' בל ימוטו לעולמים ותגבהנה פארותיו שיצאו מבית ה' שהם שתולים שם ובחצרות אלהינו יפריחו וזהו לא יהי' זמן מועט אלא זמן רב ינובון בשיבה כמו עוד יוסף בני חי וכן ויבך על צואריו עוד וכ"ז להגיד כי ישר ה' וכל דרכיו משפט ואעפ"י שיראה לנו שהשי"ת יעות משפט באיחור גאולתינו או בכיוצא בזה שקר ודמיון הוא שאין עולתה בו אעפ"י שהוא צור וחזק ואעפ"י שדרך החזקים והגבורים להעביר הדרך. הוא אינו כן וזהו צורי ולא עולתה בו וכמ"ש הוא אלקי אלקים ואדוני האדונים ועכ"ז לא ישא פנים ואוהב גר באופן שיוצא לנו מזה שכל הנביאים והמדברים ברה"ק כ"א לפי כחו והשגתו הי' מדבר בכל נביאותיו בענין מלך המשיח זה קירא לו מלך וזהו קורא לו שורש וזה צמח או תמר וזה קורא לו זית וכן כל הנביאים כאו"א דבר בו וכנה לו שם כפי השגתו ולא די זה אלא שבא דניאל וקראו אבן דכתיב חזה הוית עד דאית גזרת אבן ולא בידין ומחה לצלמא על אפוהי ונקרא אבן לפי שמלך המשיח יפרק הרים וישבר סלעים מצד אבן ישראל החזק וזהו כי מראש צורים אראנו ואומות העולם נקראו נבל יוצרים דכתיב ושברה כשבר נבל יוצרים המשל אומר נפלה כיפא (תרגום סלע כיפא) על הקדירה ווי לקצרה נפלה קדרה על כיפא ווי לקדרה וע"ז רמז כל אותה פרשה על אבן אחת שבעה עינים וכן והוציא את אבן הראשה תשואות חן חן לה וכ"ז להורות על חוזק מלך המשיח ומעלתו ומעלת ישראל ואעפ"י שבעונות ישראל בני ציון היקרים נחשבו כנבלי חרש ותשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות אותם שהיו אבני זכרון לבני ישראל. זמן יבא שיהיו סגולה מכל העמים כעין אבנים טובות ומרגליות ויהיו נקראים אבן הראשה ואבן מאסו הבונים תהי' לראש פנה אשר זה רמז על דוד שהי' מאוס מאחיו כדכתיב ודוד הוא הקטן ואנו בטוחים שיצא ממנו שרש ישי הוא צמח צדיק הנקרא זית רענן ונקרא צדיק כתמר יפרח ונקרא אבן ישראל אבן השוהם לפוצץ הרים וסלעים הם ההרים הגבוהים והחזקים סלעים מחסה לשפנים הם הגוים הטמאים שיהיו נשברים כאבן הזאת כאלו היו עם לא עצים. הרי לך מפורש מה שאמרנו כי כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח כל א' וא' כפי כחו והשגתו אבל עוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתיך לרמוז שאעפ"י שכל הנביאים הי' להם כח לדבר בענין המשיח כפי מה שהשיג בנבואותו אבל בענין עוה"ב זה דבר שלא ניתן לנביאים להשיג השגתו לפי שהוא דבר פנימי ורוחני מאד ולכן לא נמצא ענין עוה"ב מפורש בתורה ולא בנביאים אלא ברמיזה במאמרם ז"ל וכמו שכתבו המפרשים ז"ל לפי שהוא דבר שאין צריך לשומו בכתב לפי שהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה כאלו הוא מוכרחות לשוב למקומה הראשון כאומרם שכר מצוה מצוה ואומר כי נר מצוה ותורה אור ואומר נר לרגלי דבריך. להאיר בחשך ולהוליכני אל מקומי הראשון וזהו ונחך ה' תמיד וכו' ואומר צדק לפניו יהלך וכו' אבל עניני העוה"ז הם נסים נסתרים בבגד התולדות ולכן הזכיר טובות העוה"ז ולא טובות עוה"ז וכן הטעם בזה לפי שהנביאים יכלו להשיג עניני העוה"ז הגופנים אבל עניני העוה"ב שהם דברים דקים מאד ופנימיים לא יכלו לדבר בו לפי שהוא דבר נעלם מהם כאומרו אבל עוה"ב עין לא ראתה זולתיך מכל הנביאים כי לו לבדו יאתה ולא לאחר והוא שמור למחכה לו ויוצא לנו מזה שעניני המשיח אעפ"י שהם דברים גדולים מאד הם דברים גשמיים וגופניים בערך עניני העה"ב לפי שענין עה"ב הוא דבר דבק בו י"ת כאומרם ז"ל והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע וזאת היא השמחה השלימה כאומרו נגילה ונשמחה בך ואומר כי בו ישמח לבנו עד שלסיבת זה לא השיגו הנביאים לדבר בו לפי שהוא דבר פנימי ודק מאד ולא נתנבאו רק בעניני המשיח והנה כל התורה כולה כוללת אלו השני דברים ענין המשיח וענין העוה"ב והם הם יסודות הבית אשר הבית עומד עליהם והם הם בטחונם של ישראל לפי שהם אין עובדין את השם בסבת הנאת העולם הזה והצלחותם כאומרם היום לעשותם ומחר לקבל שכרם שזה רמז על עוה"ב הנקרא מחר כאומרו אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום לפי ששכר העה"ב אינו נישג אלא מעט מעט בעשיית המצות כמו שכתבו בזהר בפסוק שור או כשב או עז כי יולד. עגל או טלה או שעיר לא כתיב אלא שור או עז. כי מיד בלדתם השיגו מה שיש להשיג בסוף אבל האדם הוא להיפוך כי עיר פרא אדם יולד וכפי מה שהוא עושה המצות כך עולה ממעלה למעלה עד שזוכה בג' נפשות שהם נפש רוח נשמה אשר בהם עולה כל הג' מעלות ולכן אעפ"י שיהי' האדם חסיד בתכלית השלימות אין לו להתהלל במתת שקר לומר שיזכה לעוה"ב ולכן אמרו שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם לפי שהם בעלי שינוי ובחירה ולכן אמר הן בעבדיו לא יאמין כו' וכמו שאמרו ביוחנן כה"ג ששימש פ' שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי ולכן אמר לקדושים אשר בארץ המה כלומר הקדושים האמיתיים הם אחר שהם קבורים בארץ אבל כל עוד שהם בחיים ע"ז נאמר אל תתהלל ביום מחר שהיא רמז לעה"ב כי לא תדע כו' ואולי תשתנה כרגע וכל צדקותיך לא תזכרנה לפי שרוח המושל הוא יצה"ר עולה עליך להדיחך מעל ה' אלהיך והוא הנקרא ילד ינון ונופש אשר כל החיים הולכים אחר הילד השני וזהו כי לא תדע מה ילד יום באופן שהם אין יכולין להשיג זה השכר האמיתי של עה"ב אצא בעשיית המצות עד יום מותם כאמרם כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים ואומר תוסיף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון כאומרי והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה באופן שהשכר האמיתי הוא שכר העה"ב באחרית הימים כאומרו עקב אשר שמע אברהם בקולי ועקב הוא שכר באחרית להדבק בשם ה' כאומרו ובו תדבק וזהו תכלית האהבה והייחוד כדכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ואמרו ז"ל ואפי' נוטל את נפשך כאומרו כי עליך הורגנו כל היום וכל זה כדי להשיג תכלית הדבוק בשם ה' שהוא השכר האמיתי ועל זה קובלין ישראל כמה יסורין וכמה צרות כדי להשיג שכר העה"ב וכמ"ש בפ"ק דברכות רשב"י אומר ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם לא נתנם אלא ע"י יסורין ואלו הם תורה וא"י ועה"ב ואמר עה"ב מנין שנאמר ודרך חיים תוכחת מוסר זהו יסוד מוסד לעם הקדש הדבקים בו ובתורתו ולפי שידוע שאעפ"י שעם הקדש גאולי ה' הם חכמים מחוכמים דבקים בה' עכ"ז יש בהם דעות שונות ולאו כ"ע דינא גמירי ואעפ"י שהם מאמינים בה' ובתורתו אולי יהיה בהם איש אשר יעלה בלבו לומר מי אני ומי ביתי כי הביאותני עד הלום להשיג מעלה גדולה כזאת לאור באור פני מלך חיים אשר עין לא ראתה אלהים זולתיך יעשה למחכה לו ואעפ"י שטוב ה' לקויו ולנפש תדרשנו כי שם בעולם הנשמות הוא השכר האמיתי עכ"ז אני הייתי רוצה לראות דבר של ממשות בטובות העה"ז ולא מהצלחות הגופניות אלא טובות המביאות לחיי עולם לפי שהאדם אינו יכול בקשתו לפי רוב המקרים והיסורים של העה"ז עד שלסיבת זה הוצרכה התורה ליעד בתורה ובנביאים ובכתובים ייעודי מלך המשיח והטובות הגופניות שישיגו שם איש תחת גפנו ותחת תאנתו והנאת ושמחת לויתן עם יין המשומר בענביו משי"ב וביעור רוח הטומאה מן הארץ וחרפת עמו יסיר עד שלסיבת זה רוחו יתן בקרבם ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים לפי שיהיו מוכנים להשיג השגת השם באין שופ"ר עד שלסבת זה אמרו כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח לפי שזה דבר יותר כולל ויותר גופני לרוב העם הצריכים והמבקשים זה אבל ענין עוה"ב הוא דבר ראוי ליחידי סגולה אשר יעשה למחכה לו לשמו ולאהבתו ולא בסבת דבר אחר ועכ"ז עניני המלך המשיח הם דברים גדולים ונוראים אחר שכל ישעם וכל חפצם הוא להשיג השלימות האמיתי ולהדביק ב"ה ולכן תמצא כי מלך המשיח שמו כשם רבו לפי ששמו בקרבו כאומרו וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו וזה לפי שאמר בפסוק של מעלה והקימותי לדוד צמח צדיק הוא מלך המשיח הנקרא בשם רבו דכתיב יהי' צמח ה' לצבי ולכבוד וזהו וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו וכן נקרא מלך המשיח מלך ביופיו על שם השם דכתיב ה' מלך עולם ועד וכן נקרא צדיק דכתיב כי צדיק ה' ותמר דכתיב צדיק כתמר יפרח וכן נקרא זית רענן יפה פרי תאר כאומרו ושנים זתים עליה וכתיב שמן זית זך כנגד השם ותורתו שיש בה כ"ז אותיות עם הכפולות כמנין זך ואמר להעלות נר תמיד כנגד המנורה והתורה שנקראת ותורה אור והשם נקרא אור שנאמר וכבוד ה' עליך זרח וכ"ז לרמז שמלך המשיח דבק בשם ה' ובתורתו ושמו בקרבו ולכן נקרא לו ה' שלום וזהו וזה שמו אשר יקראו ה' צדקינו ולכן ישראל דבקים בו ובשמו וכל ישעם וכל חפצם לזכות למלך המשיח כדי להתדבק בה' ובתורתו כדי לזכות לג"ע הנרמז בעץ החיים ולכן כל ישראל נקראו על שמו צדיקים דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ החיים לפי שהם נצר מטעי מנצר ושורש מלך המשיח כאומרו ונצר משרשיו יפרה וכן הם מעשה ידי להתפאר ולהקרא בשם ה' אלהיהם ודוד משיחם בשם מלך כאומרם כל ישראל בני מלכים דכתיב ברעהו יעבוד חנם והוא הי' מלך יהודה וקרא לכל א' מישראל רעהו ואומר בי מלכים ימלוכו וכן כל ישעם וכל חפצם לעלות במעלות ולהתמר ולעלות בשם תמר דכתיב אמרתי אעלה בתמר להיות נקרא צדיק כתמר ולמעט אחזה בסנסיניו וכן נקראו בשם צמח וציץ ושרש דכתיב הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל וכן נקראו בשם אור דכתיב ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם ועל שמם נקרא השם אור ישראל כדכתיב והי' אור ישראל לאש וכו' וכן נקראו זית רענן על שמו כדכתיב ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה כנסת ישראל נמשלה ליונה והנה עלה זית שאמרה יהיו מזונות מרורים כזית ובידו של הקב"ה ולא יהי' מתוקי' כדבש בידו של בשר ודם וכן ישראל רצו וקבלו על עצמ' היסורים והמכות והקללות מידו של הקב"ה לכתובה ונדוניא ותוספות כדאמרינן ביציאת מצרים יום חתונתם על מצות ומרורים כדי לזכות לחיי הע"ה ולא מתוקים מדבש בהנאות עוה"ז כדכתיב יעבור נא אדוני לפני עבדו בעוה"ז לאכול הנאותיו ואני אתנהלה לאטי סובל על כרחי עד תום כחי ונוס לחי ביד איש עתי היא עשו איש יודע ציד ואם יהי' פי' עה"ב עולם הבא אחר התחיה כמו שפר' הר"י גיקטוליא ז"צל בס' המצות שלו במערכת עולם אין בין עוה"ב לימות המשיח אלא כמלא נימא וחוט השערה לפי שהוא פי' שבכל מקום שאומר מזומן פלוני לחיי עוה"ב איני אומר על עה"ב שאנו קורין לג"ע שא"כ מה מעלה השיג' ר"ע וחביריו ודורו של שמד וכל אותם שנתבשרו בבת קול שיהי' מזומנים לחיי העה"ב יותר מהאחרים שהרי כל ישראל יש להם חלק לעה"ב אבל אמר שקרא עוה"ב העתיד להיות אחר יום הדין וכשנשמתו של אדם יוצאה ממנו הולכת לעולם הנשמות הנקרא ג"ע של מעלה ואז כל הנשמות מקבלות הליבון והעונש קודם שיכנסו לג"ע של מעלה וכן נשמות הצדיקים עומדות שם בג"ע ועדיין לא הגיעו לחיי עוה"ב ולכך אמרו בברכות בפרק הרואה בענין מיתתו של ר"ע יצאה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שיצתה נשמתך באחד ואתה מזומן לחיי העוה"ב והרי כבר הי' נפטר ר"ע ומדוע לא אמר ואתה בעה"ב אלא אתה מזומן וכן בפ"ק דע"ז ר"ח בן תרדיון וקלסתירו מזומנין לחיי העה"ב וכן ר"א בן דורדיא שגעה בבכי' עד שיצתה נשמתו ויצאת ב"ק ואמרה מזומן ר"א לחיי העה"ב אע"פ שכבר נפטרו מן העולם. והרי כולם מודים שמאחר שנכנס אדם לחיי העה"ב אין שם דין ולא עצבון וא"כ איך הי' ירא שמואל מיום הדין דגרסי' בחגיגה ר' אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני כ' ומה שמואל הי' מתיירא מיום הדין אני עאכו"כ ואם שמואל הנביא כבר הי' בעה"ב למה הי' מתיירא אמנם הדבר כמו שביארנו שעוה"ב היא אחר יום הדין והעיקר הוא שיקבוץ כל הנשמות ליום הדין משם יזכו הזוכים לחיי העוה"ב כאו"א בחלקו הראוי לו וכשיתנו רשות לכל צדיק וצדיק ליכנס לעה"ב יכנס לפי שאין נכנסים שם אלא ברשות וכו' ודמיון הנשמות בתוך זמן זה כששוכנות בגוף כמי ששוכן בבית למטה מן העליה וכשנפרדות מן הגוף ועולות למעלה היא כמי ששוכן בעליה שע"ג הבית והכל נקרא בית אלא שזה מקום הגוף וזה מקום הנשמה ולכן אמר מזומן פלוני לפי שאע"פ שעלו לעולם הנשמות אין מי שידע כמה שיעורו וחלקו לעה"ב עד שיתפרסם ליום הדין וכמו שאמרו ב"ש ג' כתות ליום הדין וכו' וכשהקב"ה רוצה לחלוק כבוד לצדיקים קודם יום הדין מכריז עליהם שהם בני העה"ב כגון ר"ע ור"ח ור"א בן דורדיא וזה כבוד גדול שסלק מהם ספק יום הדין ולכן אמר מזומן לפי שמזמנים אותם תחלה ונכנסים ברשות דגרסי' בפרק הספינה יברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה א"ר אבא א"ר יוחנן לא כירושלים של עה"ז ירושלים של עה"ב ירושלים של עה"ז כל הרוצה לעלות אליה עולה אבל ירושלים של עה"ב אין עולים לה אלא במזומנים לה הרי ביארנו בכאן כ"מ שנאמר פלוני מזומן לעה"ב כדמיון המזמן את חבירו לסעודה שהוא נכנס ברשות עכ"ל וקצרתי ועליתי והיוצא מדבריו שעה"ב הוא עולם הבא אחר התחיה ואחר יום הדין שאז ימצאו שם כל המזומנים והכתובים לחיים בירושלים כ"א לפי חוקו וחלקו הראוי לו כפי מה שקבל מן הצער והיסורין וע"ז נאמר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו' וכן אמר והיו לי ליום אשר אני עושה סגולה כו' הוא יום הדין אשר אח"ז יבא עה"ב אשר שם יהיו סגולה עם ישראל הקרובים אליו וע"ז אמר כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח שאז ישיגו ישראל כל הטובות העתידות אבל עולם הבא שאחר יום הדין והתחיה שיחיו המתים עין לא ראתה השכר האמיתי המזומן ומוכן באותו זמן לפי שאז ישמח ה' במעשיו כביכול שעד אותו זמן הי' המלך נעצב על ביתו ובניו ואז יתקיים כי בו ישמח לבנו אחר שבשם קדשו בטחנו ועברנו עליו כמה הכאות וחבלות וזהו יעשה למחכה לו. ואחר שזה כן למי כל חמדת ישראל והדרו ויופיו ומלכותו אלא למלך המשיח הוא משיח בן דוד הנקרא שרש ישי וצמח צדיק ומלך ביפיו לפי שהוא משתמש בשרביטו של מלך כדכתיב הוד והדר תשוה עליו וכתיב הוד והדר לפניו והוא צדיק כתמר יפרח. ועדיין לא ידענו בן מי זה העלם ומאי זה שבט הוא ואם משפחתו הבכירה או הצעירה עד שבאה זאת המגלה היא מגלת רות והודיעה אותנו שהוא מהגדולים אשר בארץ משבט יהודה בעל המלוכה ומשפחת אמו היא בת מלכי קדם בת עגלון מלך מואב הוא רות המואביה השבה משדה מואב עד שלסיבת זה ראוי לו למלוך על ישראל מצד אביו ומצד אמו ראוי הוא למלוך על כל מלכי הגוים ומלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וישתחוו לו כל מלכים בין מלכי ישראל בין מלכי האומות כל גוים יעבדוהו אחר שיראו הנסים שהשם עמו וברוח ה' רוח חכמה ובינה יקריב את ישראל לאביו שבשמים וברוח שפתיו ימית רשע הוא ארמילוס הרשע ואז יבואו כל העמים לקרא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד ולכן מדה כנגד מדה ראוי שכל גוים יעבדוהו ולפי שכבר אמרנו ששמו כשם רבו אמר בו יהי שמו לעולם קיים בלי שינוי כמו שאני ה' לא שניתי וכל זה לפי שבוטח בה' ושם ה' נקרא עליו ולכן תמצא מלך המשיח רמוז במזמור לשלמה אלהים ואעפ"י שנראה שנאמר על שלמה. הכתוב יפרש וירמוז על מלך המשיח כפי מה שנראה מתוכו ולז"א לשלמה שהוא מלך שהשלים שלו ולכן אמר משפטיך למלך תן הוא שלמה וצדקתך לבן מלך הוא משיח בן דוד ורמז ג"כ אחר שהוא מלך בן מלך ראוי לו המשפט והמלוכה וכן רמז מלך ובן מלך לפי שהוא מלך מצד אביו ראוי שידין עמך בצדק וענייך במשפט. ואח"כ שהוא בן מלך ג"כ מצד אמו מעגלון מלך מואב ראוי שישפוט עניים וידכא עושק הם אומות העולם העושקים בני ישראל ובני יהודה. וכן מדתו של הקב"ה שכשרוצה לייסר. לאמות העולם ולקנטרן אינו מקנטרן אלא לאותם שבאים מהם לקיים מהרסיך ומחריביך ממך יצאו וכן עשה ע"ו בלעם שהתנבא על אומות העולם ועל עקירתם יותר מכל נביאי ישראל בענין שלא יקראו תגר ע"י נביאי ישראל כשיוכיחום אחר שבלעם שהי' מהם ייעד עקירתם כאומרו ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת וכן בעמלק אמר ואחריתו עדי אובד וכן תמצא בעובדיה שלא נמצא בכל הנביאים מי שנתנבא על עקירת אדום כמוהו וכמו שהזכיר בדבריו וכבר אמרו עובדיה גר צדק הי' ולכן אמר שמועה שמענו מאת ה' וכו' לפי שהוא שמע מה שלא שמע נביא אחר ממפלת אדום ואמר שמענו לפי שהתנבא על ירמיהו שיהי' ג"כ מבני בניה של רחב הזונה שעתיד להתנבאות ולומר שמוע שמעתי לפי שנבואתם דומות זו לזו במפלת אדום ולכן עתיד לבא משיח בן דוד שבא מרות המואביה לדכא עושק ולקרקר כל בני שת ואמר יפרח בימיו צדיק לומר שכל הנביאים עתידים להתנבאות עליו לקרא צמח צדיק ואין אנו יודעים מתי יהיה לזה אמר יפרח בימיו צדיק. ואח"כ ספר ממשלתו שיהיה מים עד ים ומצד מלכות אמו לפניו יכרעו ציים וישתחוו לו כל מלכים כמו שפירשתי וכ"ז לפי שיציל אביון משוה בין הגוים ואמר יהי פסת בר להורות על הצלחת הארץ ולא ירעבו ולא יצמאו וכן ייעד על תחיית המתים וזהו ויציצו מעיר כעשב הארץ. יהי שמו קיים לעולם כמו שפירשתי ולפי שזה דבר פלא היות ישראל בשפלות ודלות שנים הרבה ואח"כ שיזכו למעלות אלו ומי יאמין לשמועתו. לז"א ברוך ה' עושה נפלאות לבדו ואפי' בעל הנס אינו מכיר בניסו ואמר כלו תפלות דוד בן ישי לרמוז שעד אותו זמן היה ראוי להתפלל ולשוב אל ה' אבל אחר שהם במעלה זו ולא ישובו לכסלה כאלו כלו תפלות דוד בן ישי לפי שכל תפלותיו לא היו אלא שישלים השם זה ולפי שמלחמות מלך המשיח לא יהי' בחיל ובכח כי אם בשם ה' תמצא שנתיסד זה המזמור במספר המזמורים לשבעים ושתים רמז לשם המפורש של ע"ב של ויסע ויבא ויט לפי שה' נלחם להם במצרים בשם הגדול והקדוש הזה וכן תמצא מזמור ה' בעזך ישמח מלך שנתקן על מלך המשיח שבמספר המזמורים הוא כ"א רמז לשם אהי' שעולה כ"א ולכן התפלל דוד עליו קודם זה המזמור במזמר יענך ה' ביום צרה ואעפ"י שפירשתי אותו בפ' וישל' יעקב על יעק' כשראה עצמו בצר' עשו עכ"ז נ"ל לפי קשור המזמור שסמ' לו ה' בעז' ישמח מלך שמדבר על מלך המשיח ובזה המזמור התפלל עליו וזהו יענך ה' ביום צרה הוא יום ה' הגדול והנורא אחר הריגת משיח בן יוסף שיהיו ישראל ביום צרה כאומרו עת צרה היא ליעקב וכו' וזהו הנה יום בא לה' ואז ויצא ה' ונלחם בגוים ההם לעזור למשיח בן דוד כאומרו בכאן ישלח עזרך מקדש כו' ישגבך שם אלהי יעקב ולא אלהי אברהם כו' לפי שביעקב כתיב האל העונה אותי ביום צרתי ושם אלהי יעקב הוא יב"ק הנזכר בסוף המזמור דכתיב "יעננו "ביום "קראינו וזה נקרא שם אלהי יעקב לפי שזה השם כלול ביעקב ונשארה העי"ן כנגד שם המפורש של ע"ב וכנגד ע' סנהדרין שיצאו מיעקב ושם יב"ק בו כלולים שם הוי"ה ושם אהיה ושם אדני וכלם עולים ק"יב כנגד שם יב"ק ובכח זה השם מלך המשיח נוצח המלחמות לפי שמשתמש בשמו של הקב"ה ושמו בקרבו כאשר פירשתי ואמר ישלח עזרך מקדש לרמוז למה שכתבו בסתרי התורה על קן צפור שהקב"ה יתקן ויזרז ויזיין למלך המשיח בכל מיני יופי משמו הגדול וזהו ישלח עזרך מקדש וכן ישלח עזרך מקדש רמז בכאן ב' דברים שבשבילם ראוי שהקב"ה יעשה לו נס הא' בשביל ישראל וקדושתם שנתחללו ונחשבו לנבלי חרש ונהרגו כמה וכמה מהם והב' בשביל ירושלים עיר הקדש שנהרסה ונחרבה זה כמה שנים. כנגד הא' אמר ישלח עזרך מקדש כנגד ישראל שנקראו קדש דכתיב קדש ישראל לה' וכנגד הב' אמר ומציון יסעדך לפי שהגיע זמנה ליבנות ולזה רמזו במדרש רבה ישלח עזרך מקדש א"ר לוי כל טובות וברכות ונחמות שעתיד הקב"ה ליתן לישראל אינן אלא בשביל ציון. ישועות דכתיב מי יתן מציון ישועות יעקב. עוז מציון שנאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון. ברכה שנאמר ברוך ה' מציון. שופר שנאמר תקעו שופר בציון. חיים מציון שנאמר כטל חרמון כו'. תורה שנאמר כי מציון תצא תורה. עזרה מציון שנאמר ישלח עזרך מקדש מקדוש מעשים טובים ומציון מעשים טובים ע"כ. ולפי שכל טובות לישראל באות מציון אמר יזכור כל מנחותיך לרמוז שהי' מתפלל לשם אחר שרצה לבנות ציון שיהיה זה הבנין קיים לעולם ויזכור השם המנחות והעולות סלה בלי הפסק. או שיאמר יזכיר מן אזכרתה לומר שיעלו לרצון ולריח ניחוח ולפי שמלך המשיח עומד לנס עמים זה ימים רבים ומצטער על צרתם של ישראל וכמו שהוזכר בדבריהם שהוא יושב ברומא בין המנוגעים ממתין מתי יבא יומו כמ"ש היום אם בקולו תשמעו ולפי שזה חפצו וישעו אמר יתן לך כלבבך ואז נרננה בישועתך ולפי שאין הישועה שלו אלא של ה' כאומרו לה' הישועה לז"א ובשם אלהינו נגדול ובזה ימלא ה' כל משאלותיך ואחר שהמגדול שלו הוא שם ה' ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו ואעפ"י שלא יהיו ראוים השי"ת יעשה עמהם נסים וגבורות כדי להושיע ימינו שהי' בין האומות וזהו בגבורות ישע ימינו כאומרו הושיעה ימינך וענני ואעפ"י שיבאו כל הגוים שהם גוג ומגוג אלה ברכב ואלה בסוסים לא לירא מהם אחר שבשם ה' אלהינו נזכיר באופן שבאותו זמן המה כרעו ונפלו יחד ואנחנו אעפ"י שנפלנו קמנו וזהו ואנחנו קמנו ונתעודד ואמר ה' הושיעה וכו' לרמוז שהענייה והנצחון לא יהי' בחיל ובכח אלא בשם ה' וזהו ה' הושיעה וכו' ובישועת המלך המשיח מיד יענינו ביום קראינו ובכאן חתם בשם יעקב שהוא יב"ק וזהו יענינו ביום קראינו ולפי שזה מדבר על מלך המשיח סמך מיד ה' בעזך ישמח מלך המשיח ובישועתך הנזכרת מה יגל מאד תאות לבו נתת לו שהיא תשועות ישראל כאומרו יתן לך כלבבך כו' ולפי שהשפתים הם כלי הלב אמר וארשת שפתיו בל מנעת סלה ואמר כי תקדמנו ברכות טוב לרמז למה שאמרנו שקודם בואו יקדמנו השי"ת בברכות ובכלי זיין ובעטרת פז. ולהורות שעניני המשיח יהיו קיימים לעולם ולא יפסקו כבראשונה שונה אמר חיים שאל ממך לעולם כאומרו אורך ימים ורומז בזה שאע"פ שמלך המשיח לא שאל אלא חיים שלא ימות כמשיח בן יוסף השי"ת נתן לו אורך ימים עולם ועד יותר ממה ששאל כמו שמצינו בשלמה שלא שאל אלא חכמה שהיא התורה שנקראת חיים והשי"ת נתן לו עושר וכבוד מכל המלכים וזהו כעין מ"ש במדרש ע"פ שפתי צדק ירעון רצון. כותיים יודעין לשאול על הפתחים כו' וזהו גדול כבודו בישועתך אחר שנתת לו כלי זיינך שהם הוד והדר כדכתיב הוד והדר לפניו וזהו הוד והדר תשוה עליו ובזה תשיתהו ברכות לעד אחר שהוא בעל ברכות ונתת לו השמחה והדביקות יותר מכל המלכים וזהו תחדהו בשמחה את פניך אעפ"י שהם פנים של זעם ומלת תחדהו יהי' מן חדוה רמז על שמחה כפולה כאומרו אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יהי שמחה חדשה וכ"ז לפי שהמלך נושע בה' ובחסד עליון בל ימוט שהוא שם של ע"ב שעולה כמו חסד הרמוז במזמור לשלמה ובזה תמצא ידך לכל אויבך או שרמז הישועה שהיא במלת ה' שהוא רחמים ומפלת האויבים בשם אדני שהוא דין וזהו תמצא ידך כמו הנה יד ה' הויה במק'. או שיאמר שבשם ה' שהוא רחמים יפלו האויבים וזהו ימינך תמצא שונאיך כאומרו ימין ה' עושה חיל או שרמז תמצא ידך לכל אויביך למה שאמרנו למעלה במזמור לשלמה כי מצד אב הוא משבט יהודה ובזה יושיע לישראל בשם הויה הכלול ביהודה. ומצד האם שהיא בת עגלון מלך מואב קרקר כל בני שת וזהו תמצא ידך וכו' תשיתמו כתנור אש כנגד תקדמנו ברכות טוב וכן פרימו מארץ תאבד כו'. נטו עליך רעה חשבו מזמה בל יוכלו כדכתיב למה רגשו גוים כו' על ה' ועל משיחו. כי תשיתמו שכם מקובצים בחלק אחד בענין שלא יברח איש מהם ואז במיתריך תכונן על פניהם וזהו כנגד כי תשיתהו ברכות לעד וגו' ולפי שלזה צריך דין לכלותם. אמר רומה ה' בעזך ואז נשירה ונזמרה גבורתך שהראת בהם והושעת ימינך כדכתיב בגבורות ישע ימינו וכל זה בישועת השם שמו הגדול שנתנו למלך המשיח לעשות המלחמה וכמ"ש הוד והדר תשוה עליו לפי שהקב"ה רצה לתת לו סימניו כאומרם ז"ל ה' בעזך ישמח מלך א"ר סימון זש"ה מי הוא זה מלך הכבוד שחלק כבודו ליראיו שנו רבותינו מלך ב"ו אין רוכבין על סוסו ואין יושבין בכסאו ואין משתמשין בשרביטו. משה ישתמש בשרביטו שנאמר ויקח משה את מטה האלהים. אליהו רכב על סוסו כו' מלך ב"ו אין לובשין עטרה שלו והקב"ה נתנה למלך המשיח שנאמר תשית לראשו עטרת פז. מלך ב"ו אין לובשין פורפירא שלו והקב"ה נתנה למלך המשיח שנאמר הוד והדר לפניו וכתיב הוד והדר תשוה עליו. מלך בו"ד אין יושבין על כסאו ושלמה ישב שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך מלך ב"ו אין קוראין לסגן שלו בשמו והקב"ה קרא למשה בשמו שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה. וכן קרא לישראל בשמו שנאמר אני אמרתי אלהים אתם וכן הקב"ה קורא למלך המשיח בשמו שנאמר וזה שמו אשר יקרא ה' צדקנו וירושלים נקראת על שמו שנאמר ושם העיר מיום ה' שמה הוי ה' שמה בעזך ישמח מלך עכ"ל הרי פירש איך השם רצה שהצדיקים יהיו נקראים על שמו כמו משה וישראל ומלך המשיח וזה להודיענו כי בשם ה' אשר בקרבם נתנם ה' עליון על כל גויי הארץ וזהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ובזה השם מתפאר ומתכבד משא"כ במלכי בו"ד שאינם רוצים שישתמשו בשרביטיהם לפי שהם מתקנאים באחרים שמא יקחו מלכותם משא"כ בהקב"ה שהוא רוצה בכבודם של ישראל יותר מכבודו כמו שאמרו באותו מלך שהי' מקטיר לע"ז ולא חש הקב"ה על כבודו ועל ששלח ידו נגד הנביא נתיבש ידו וז"ש ולתתך עליון על כל הגוים לתהלה לשם ולתפארת שכשישראל טובים ומהללים להשי"ת ומתדבקים בו. מיד הקב"ה מתפאר בהם ואומר להם שיקראו בשמו וזהו ולשם ולתפארת ולא במלך המשיח לבד אלא משה וישראל נקראו על שמו כמ"ש רי סימון וכמו שאמרו במדרש רות ע"פ שמעה עמי ואדברה שדרשוהו על העתיד ועל העבר כדי שיהי' לי פתחון פה נגד שרי אומות העולם שאומרים מה נשתנו אלו מאלו אלו עובדי ע"ז וכו' ואע"פ שמיכאל נשתתק. הקב"ה משיב דכתיב אני מדבר בצדקה באי זו צדקה ר"א ור' יוחנן חד אמר בצדקה שעשיתם עם עולמי שקבלתם תורתי שאלו לא קבלתם הייתי מחזיר עולם תוהו ובהו דכתיב נמוגים ארץ וכל יושביה כיון שאמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע נתבסם העולם שנאמר אנכי תכנתי עמודיה סלה בשכר אנכי וכו' וחד אמר בצדק' שעשיתם עם עצמיכם שקבלתם את התיר' כו' וזהו שאמרו שם שמעה עמי ואדברה מהיכן אתם נקראים עמי מן ואדברה משעה שאמרתם כל אשר דבר ה' כו' אלהים אלהיך אנכי תני רשב"י אלהים אני לכל באי עולם אבל לא יחדתי שמי אלא לבני אינו נקרא אלהי האומו' אלא אלהים אלהיך אנכי ר' יודן פתר קרא במשה אמר הקב"ה אע"פ שקראתיך אלהים דכתיב ראה נתתיך אלהים אלהיך אנכי הא אנא על גבך. ר' אבא בר יודן פתר קרא בישראל אמר הקב"ה אע"פ שקראתי אתכם אלהים דכתיב אני אמרתי אלהים אתם אלהיך אנכי על גביכם ע"כ רמזו בזה מה שאמרנו שאינו כמלך ב"ו שירא שיהי' אדם נקרא על שמו שמא יקח מלכותי אבל הקב"ה אע"פ שנקראים הצדיקים על שמו אינו ירא מהם כי לעולם הוא על גביהם וז"ש בעזך ישמח מלך הוא משיח חוטר מגזע ישי. וזה מהדברים הגדולים עמוק עמוק מי ימצאם שיבא מלך המשיח משרש נחש מבת עגלין מלך מואב. ורעה עוד מזאת שבא לוט על בנותיו והוליד עמון ומואב. וכל טובת ישראל הי' עתיד לצאת ממואב דכתיב ביה ולא ידע בשכבה ובקומה עד שאמרו בסתרי כי ובקומה של בכירה נקוד על הוא"ו לרמז שממואב תצא רות שעתיד מלך המשיח לצאת ממנה שעתיד ליישב על כסא ה' למלך ועתי' ליק' שבט מישור שבט מלכו' בידו שהוא מטה האלהי' והוא מקל תפארה ולכן נקוד על בקומה של בכירה על הוא"ו לרמוז שהוא"ו היא שבט המשפט הנתון לדוד ושלמה ומלך המשיח אבל בקומה של צעירה הוא חסר וא"ו ולכן כתיב בכאן ותשכב את אביה וברות כתיב ותשכב מרגלותיו וכאן כתיב ולא ידע בשכבה ובקומה ושם כתיב ותקם בטרם יכיר איש את רעהו. ולפי שלוט נתכווין לעבירה והי' להוט אחרי בולמס של עריות ובנותיו נתכוונו לשם שמים להעמיד העולם כאומרם ואיש אין בארץ זכו הנקיבות של עמון ומואב להיות מותרות כמו שדרשו עמוני ולא עמונות מואבי ולא מואבית ואמרו שם ותשקין גם בלילה ההוא להורות שהכל הי' מהשם באופן שתצא ג"כ נעמה העמונית מהצעירה ואעפ"י ששתיהן נתכוונו לש"ש אחר שהקדימה הבכירה לילה א' הקדימה ד' דירות. לישראל ק"ו מי שמקדים לעשות מצוה וגרסינן בהוריות פ' כהן משיח ובנזיר פ' מי שאמר הריני נזיר אחרון א"ר. חייא בר אבא אר"י לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשביל לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ד' דורות לישראל במלכיות עובד וישי דוד ושלמה ואמרו עלה בפ' שור שנגח את הפרה א"ר חייא בר אבין אר"י בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשביל לילה אחת שקדמה כו' ואלו צעירה עד דאתי רחבעם דכתיב ושם אמו נעמה. וא"ת מנין שנתכוונו לשם מצוה דגרסינן במס' הוריות ובפ' הריני נזיר צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל ללוט ושתי בנותיו הן נתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם והוא נתכוון לדבר עבירה כתיב ופושעים יכשלו בם ע"כ ולכן נאסרו הזכרים והותרו הנקיבות. וכן הענין בעצמו בענין פרץ וזרח שילדה תמר ליהודה שהיתה כלתו שהוא ג"כ מסודות התורה ולכ"א ויהי ביתך כבית פרץ כמו שנפרש בס"ד. הרי לך מפורש בן מי זה העלם ואיך משפחתו הבכירה בישראל שהוא מיהודה אשר לו המלוכה אשר עליו התנבא גור אריה יהודא ולא ישוב מפני כל אעפ"י שנראה שיש בו חסרונות בענין תמר ורות המואביה שהם דברים של גזל ואונאה. מטרף בני עלית וקבלת מעלה בענין שלא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו מצד אמו שהיא ג"כ ממשפחת מלכים ושרים וחוקקים וזהו מבין רגליו כמ"ש ובשליתה היוצאת מבין רגליה וכן אמר משה ע"ה שמע ה' קול יהודה מצד עצמו שההודאה עמו ואל עמו תביאנו אע"פי שהוא מעם אחר. ידיו רב לו מצד אביו ועזר מצריו תהיו מצד אמו וכמו שפירשנו ב"פ תמצוא ידך לכל אויביך. הרי לך איך משפחתו הבכירה מצד אביו וכן מצד אמו משפחתו הבכירה לפי שהיא בן הבכירה ולכן נכתב בתורה ענין בנות לוט וכתיב ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן להורות שמואב בא מצד הבכירה ולפי שכל זה הי' גנוז בתורה בין שאר הגנוזים נכתבה זאת המגלה בין הכתובים להודיע לנו האיך הי' זה והאיך נתערב זרע יהודה בבנות מואב ולכן התחיל ואמר ויהי בימי שפוט השופטים אשר בכלל דבריה ספר ענין רות המואביה האיך באה לחסות תחת כנפי השכינה והיאך נזדווגה בבועז שהי' ממשפחת המלכים והוליד את עובד ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד זהו כלל המגלה להודיענו בן מי הילד הזה שבא במראות אלהים ובהשגחתו הנפלאה עד שנראה שכל דברי זאת המגלה כתובים באצבע אלהים ויד ה' עשתה זאת בדרך נס עד שלזאת הסבה תמצא שכנה התורה למלך המשיח כאלו הוא בן השם כאמרו ה' אמר אלי בני אתה כי בכח יד אדם א"א להיות אלא שהשי"ת בכח ידו ובהשגחתו הנפלאה סבב סבות וגלגל גלגילין להוציא לאור תעלומה בענין שיצא זה הילד מאותו זקן בכח ה' מרות המואביה לכלות ולהכרית כל אלה הגוים לקיים מהרסיך ומחריביך ממך יצאו וזהו שאל ממני ואתנה גוים נחלתיך כו' תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם כמו שכתוב ושברה כשבר נבל יוצרים וכמו שאמרו אומות העולם נמשלו לחרס כו' ועתה מלכים השכילו וראו דבר זה איך אפשר זה שיבא מלך זה מכם לכלות אתכם אם לא הי' בכח יד ה' ולכן עבדו את ה' ביראה וכו' ואחר שהוא בני ואני ילדתוהו נשקו בר פן יאנף ולפי שזמן ביאת המשיח עתיד להתאחר בעונות ישראל אמר אשרי כל חוסי בו אעפ"י שיתאחר כאומרו אם יתמהמה חכה לו כי באיבא לא יאחר ואחר שכל אלו הדברים מסובבות מהשם יתברך וכבר התנבאו ע"ז הנביאים כפי מה שהזכרתי למעלה ובהכרח היו דברי השם ראוים להתקיים למה אנו מעלילים עלילות כנגד אלימלך עד שהאריכו בדבריהם ז"ל ואמרו שלזה ויהי בימי שפוט השופטים אוי לו לדור ששופטיהם צריכים להשפט כי לפי האמת זה רע גדול שהשופט אחרים צריך שישפטוהו וכמאמרם כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא וכמו שפירשתי בפ' שופטים ושוטרים תתן לך שראוי לכל אדם שישפוט לעצמו קודם שישפטוהו אחרים ולכן האריכו בדבריהם ז"ל ואמרו אלימלך גדול הדור היה ולפי שהוצרך לצאת חוצה לארץ באו לו כל הקורות האלו ואמרו עוד שאחר שהי' גדול הדור ופרנסם לא הי' ראוי שכשיראה צער בציבור שיפריש עצמו וילך לו לארץ אחרת כמו שעשה אלימלך כשראה רעב בארץ וילך לו לגור באשר ימצא וז"ש במדרש רות ר' חנינא פתח כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו א"ר חנינא מה השועל הזה יושב ומצפה בחרבות בשעה שהוא רואה בני אדם מיד בורח כך היו נביאי השקר וכתיב ולא עליתם בפרצות כמשה. למה הי' משה דומה לרועה יפה שנפרץ גדר של צאנו עם חשיכה ועמד וגדרו מג' רוחותיה ונשתיירה שם פרצה בא ארי ועמד כנגדו. אבל אתם לא עליתם בפרצות כמשה לא הייתם יכולים לעמוד במלחמה ביום ה' ואת אלימלך כד אתא עקתא לברך שבקתינהו ואזלת הה"ד וילך איש מבית לחם יהודה ועוד אמרו שם והתניא בשעת מלחמה ובשעת הדבר כנס רגליך ובשעת הרעב פזר רגליך ולמה נענש אלימלך על שהפיל לבן של ישראל עליהם משל לבולדכטיף שהי' שרוי במדינה והיו בני המדינה בטוחים שאם תבא שנת בצורת שהוא יכול לפרנס את המדינה עשר שנים. באת שנת בצורת היתה שפחתו בסודקי וקופתה בידה כך אלימלך הי' מגדולי הדור ופרנס צבור כיון שבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל באים על פתחי זה בא בקופתו וזה בא בקונסתו ברח והלך מפניהם ולכן וילך איש גרדום ע"כ באופן שבסבת זה מת הוא ושני בניו ואבד כל ממונו ונכסיו ונשארה אשתו ערומה שלולה כמו שאמרה אני מלאה הלכתי וריקם השיבנו ה' ואחר שהשם גזר מימי קדם והגיע זמן הגזירה למלכות בית דוד וידוע שאין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא מה טעם נאשים לאלימלך עד שאמרו שבעבור זה נענש היא ובניו וכל ביתו עד שנראה שזה הוא כמו עלילה שרוצה השם להעליל על בני אדם ח"ו ומלקה אותם ומקיים גזרותיו אשר צוה מימי קדם וכן באלימלך היה לו לקיים דברי גזרתו בענין דוד ומלך המשיח לפי שהגיע זמנו ואלימלך הלך להציל עצמו מפני הרעב כמאמר חז"ל רעב בעיר פזר רגליך ונענש. ואעפ"י ששבר לב בנ"י בברחו מפני הרעב אם לא הי' רצון השם לקבל דברו לא הי' מסבב ומגלגל אלו הגלגולים עד שנראת שכ"ז הוא כמו עלילה עד שלזה אמרו נורא עלילה על בני אדם וכמו שאמרו בכתונת הפסים שעשה יעקב ליוסף לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שלא יטיל קנאה ביניהם שהרי בשביל ב' דינרין של משי שעשה יעקב ליוסף יותר משאר הבנים סבב שירדו אבותינו בגלות והאיך אפשר זה והלא כבר כתיב ידוע תדע כי גר יהי' זרעך כו' זש"ה נורא עלילה על בני אדם לומר שהקב"ה עושה נוראות גדולות לבני אדם על ידי עלילה וכן ביום אכלך ממנו מות תמות והלא כבר נגזרה גזירה קודם זה זמן רב שהי' כתוב בתורה אדם כי ימות באהל אלפים שבה קודם שנברא העולם שנאמר ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום שני ימים שהם אלפיים שנה ועוד אחז"ל וחשך על פני תהום זה מלאך המות שנברא ביום ראשון וא"כ למה תלה המיתה באכילת העץ. וכן תלה מיתת משה ואהרן במי מריבת קדש דכתיב על אשר לא קדשתם אותי והלא ל"ח שנה קודם זה נאמר בלתי כלב בן יפונה הוא יראה אלא שהקב"ה גוזר כל אלו הגזירות כשהוא רצונו ואח"כ נראה לנו שיש בכל אלו הדברים סבה מה כמו גלות מצרים בשביל כתנת פסים ומיתת אדם בשביל אכילת העץ ומיתת משה ואהרן על אשר לא קדשתם אותי הוי כורא עלילה על בני אדם שמביא הקדוש ב"ה נוראות גדולות בעולם בעלילה והכל בדין חתוך ובאמת ותמים ולא יכריח לשום אדם לעשות דבר בשביל גזירתו לפי שהכל תלוי בבחירת האדם כאומרו ובחרת בחיים וכמו שפי' במשנה הכל צפוי והרשות נתונה וכן במגלת איכה באומרו עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם שאעפ"י שחרבן הבית הי' בגזירת עירין לא בשביל זה הכריח לישראל לחטוא ח"ו כי לעות אדם בריבו ה' לא ראה ולכן לא תאמר שהשם גזר כך כי הכל תלוי בבחירת ישראל אבל אינו מעניש בשביל זה לשום אדם וזהו עשה ה' אשר זמם עכשיו מחדש לפי מעשיהם ובזה בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם. ודבר זה הוא מנוראותיו ולפי הנראה לנו הוא עלילות כמי שנכנס עם אחר בעלילה וכן בענין משה ואהרן נראה לנו שבא בעלילה עמהם כאומרם ז"ל אם משה חטא אהרן מה חטא הוי תריבהו על מי מריבה ואפי' במשה נראה שהשי"ת רצה להכנס עמו בעלילות לפי שמשה הי' משמר עצמו כל מ' שנה כדי שלא יהי' נכשל אחר ששמע אם יראה איש והקב"ה לוכד חכמים בערמם כמאמר ודברתם אל הסלע וכי בשביל שאמר שמעו נא המורים הי' ראוי לומר לכן לא תביאו את הקהל הזה אלא שנראה שרצה השם להכנס עמו בעלילות עד שלזה אמר המשורר משה ואהרן בכהניו כו' עד שאמר אל נושא היית להם ונוקם על עלילותם באופן שכמעט הי' מסופק בפעולות השם האיך הם כי מצד א' הי' רואה גדולתו ונוראותיו ומצד אחר הי' רואה קדושתו וזהו ה' מלך ירגזו עמים להורות כי מצד נוראותיו ירגזו עמים ולהורות על נוראותיו אמר ה' בציון גדול וחזר לומר שאעפ"י שהוא גדול ונורא יש להודות לו מצד קדושתו וזהו שמך גדול ונורא ואעפ"כ קדוש הוא והעד שאעפ"י שיש לו זרוע עם גבורה עכ"ז יש לו קדושה ורחמים וזהו ועוז מלך משפט אהב לומר שאע"פ שהוא גדול ונורא אוהב המשפט והרחמים כמו תאחז ידך במשפט ואע"פ שאתה כוננת משרים שהיא הדין הישר עכ"ז משפט וצדקה ביעקב אתה עשית וא"כ רוממו ה' אלהינו כלומר ראוי לכם לרוממו מצד קדושתו ולא מצד נוראותיו וזהו והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא שאפי' מצד מקומו הוא קדוש וחזר לבחון שהוא קדוש מצד עצמו וזהו משה ואהרן בכהניו כו' לרמוז שאעפ"י שהוא קדוש הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כי זהו קדושתו שאינו נושא פנים אפי' לקרוביו וזה יתברר לך ממשה ואהרן שהיו הגדולה בישראל וכן שמואל בקוראי שמו כלומר שג"כ הוא מקורא עמהם לפי שהם משבט אחד קוראים אל ה' והוא יענם בעמוד ענן ידבר אליהם לרמוז שלפעמים יענם בפנים מאירות ולפעמים בעמוד ענן ידבר אליהם בפנים עצבות אעפ"י ששמרו עדותיו כמו שמצינו כל מ' שנה לא נתיחד אליו הדבור בפנים מאירות ובא לפרש הדבר ואמר ה' אלהינו אתה עניתם ומצד אחר היית אל נושא להם ומצד אחר ונוקם על עלילותם ומה הי' פעולתם שחטאו במי מריבה בדבר התלוי בחוט השערה עד שא"א לנו לומר אלא שרצה השי"ת ליכנס עמהם בעלילה וזהו ונוקם על עלילותם וא"ה רוממו ה' אלהינו לפי שהוא קדוש מצד המקום ומצד עצמו וזהו והשתחוו להר קדשו כי קדוש ה' אלהינו ולמעלה לא אמר אלא כי קדוש הוא מצד עצמו ולא מצד אחר וכמ"ש יהושיע לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים הוא מצד עצמו ולא מצד שהוציא אתכם מארץ מצרים ולכן חזרו לומר את ה' לעבוד לבד ר"ל מצד קדושתו. באופן שאלו הדברים נראים כעלילות מצעדי גבר מצד קוצר השגתינו אבל מצד קדושתו היא דבר ראוי והשומע סבור שהם עלילות ולז"א ונוקם על עלילותם ועכ"ז רוממו ה' אלהינו כי קדוש ה' אלהינו ואינו בא בעלילות עם בריותיו אלא ברחמים ואעפ"י שנראה לכאורה שהוא דין ונורא עלילה על בני אדם עד שלזה אמר הריעו לאלהים כל הארץ לרמוז שאע"פ שנראה שפועל פעולותיו במדה"ד שהיא אלהים עכ"ז יש להללו במדת אלהים ולכן אמר זמרו כבוד שמו כלומר כי מצד כבודו וכבוד שמו ראוי להללו וחזר לומר שימו כבוד תהלתו כלומר שאע"פ שמצד כבוד שמו אין אנו יכולים להללו כי שמו והוא דבר אחד ואיך יהללו למי שאין מכירים. לזה חזר לומר שימו כבוד תהלתו לומר שיש להללו מצד כבידו ומעשיו ומתוך זה יבא להללו אחר שרואה מעשה ה' הנורא ולכן לא אמר כאן זמרו אלא שימו כבוד תהלתו לפי שהוא דבר של ממשות. ואחר שזה כן. אמרו לאלהים מה נורא מעשיך עד שברוב עוזך יכחשו לך אויביך כלומר שאפי' אותם שהם אויבים ומכחישים בו באומרם שנוהג העולם בדין מצד נוראותיו ועוזו יכירו גדולתו ולכן כל הארץ ישתחוו לך וכו' ר"ל מצד רחמנותך וכן יזמרו שמך סלה מצד אלהים כאומרו כשמך אלהים כן תהלתיך על קצוי ארץ ולכן לכו וראו מפעלות אלהים שהם כלם פעולות ישרות בדין יצדק ומצד אחר נראה שהוא נורא עלילה על בני אדם כלומר שנכנס עמהם בעלילות כמו שאמרנו במשה ואהרן ואלימלך והתחיל לספר הגדולות והנוראות שעשה לעמו בשם אלהים וזהו הפך ים ליבשה כדכתיב ויסע מלאך האלהים שזה רמז על טובות העוה"ז וכנגד טובות הנפש אמר השם נפשינו בחיים בסבת תורותו שנתן לנו במדת אלהים דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור אנכי ה' אלהיך ומצד התורה יש לנו חיים אמתיים ואעפ"י שעברנו ייסורים רבים במדת אלהים כן צרים להשיג דרך חיים בתוכחת מוסר וזהו כי בחנתנו אלהים צ' כ"כ. ואע"פ שהבאתנו במצודה והרכבת אנוש לראשינו עכ"ז ותוציאנו לרויה ולפי שידוע שיצר לב האדם רע וחוטא נתן לנו כפרה בקרבנות המקדש וזהו אבא ביתך בעולות לכפר עונותי או לפי שאמר שעבר צרות רבות ולפי שמצד הצרות אדם נודר נדרים ואולי אחר שיצא לרוחה אינו משלים נדרו לז"א שאינו כן אלא אבא ביתך בעולות אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי בצר לי ולכן עולת מחים יותר ממה שנדרתי אשלם ולכן שמעו ואספרה כל יראי אלהים אשר עשה לנפשי כלומר שעשה לי טובות גדולות בטובות נפשי במדת אלהים ולפי מעלתו והטובות שעשה עמי מי יוכל להללו ולשבחו לז"א אליו פי קראתי כלומר בפי קראתי לו אל אלהים ולפי שלו דומיה תהלה ורומם תחת לשוני כלומר רוממותו ומעלתו תחת לשוני ולא אוכל לספרם ויהיה פי קראתי כמו בפי קראתי. או יאמר אליו פי קראתי לרמוז שכל דבריו היו בפי ה' ומלתי על לשוני וזהו אליו פי קראתי כי הוא פי ולשוני ומסדר דברי והוא משים ומסדר רוממותו תחת לשוני לומר דברים טובים כאומרו לשוני עט סופר מהיר ואעפ"י שלבי לא הי' מוכן מצד דבר מה. לא ישמע ה' וזהו און אם ראיתי בלבי לא ישמע אדני אע"פ שהוא דין או יאמר ע"ד מאמרם ז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה חוץ ממחשבת ע"ז כמוזכר בקדושין וזהו אליו בפי קראתי ועדיין רוממותו תחת לשוני כשהוא עונה אותי ואעפ"י שלא אהי' ראוי מצד מחשבות לבי שהם רעות לא הי' מביאו בהם אלא במה שאמרתי בפי וזהו און אם ראיתי בלבי אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפלתו שאני בצדק ואיני מביט דבר אחר וכל זה בשם אלהים אע"פ שהוא דין ומה יעשה בשם הוי"ה ואחר שזה כן ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי שרמז בזה שבריבוי הצרות והתלאות לא ימנע מפיו סדור התפלה ואע"פ שלבו לא הו' מוכן בסדור התפלה עשה עמי חסד גדול כאלו הייתי מוכן וזהו וחסדו מאתי. היוצא לנו מזה איך פעולות השם הם ישרות ותמימות ואע"פ שהם נמשכות ממדת אלהים שהוא מדה"ד הם טובות וישרות ואע"פ שנראה מפשטן שהם נוראות ואין אנו מבינים טעמם עד שמצד זה אנו אומרים שהוא בא בעליל' כאומרו נורא עלילה על בני אדם עכ"ז כשיסתכלו בהם בהסתכלות נמרץ יראו כי טוב ה' וכל דרכיו משפט כאומרו טעמו וראו כי טוב ה' ולא אמר ראו כי טוב ה' ולכן אמר בכאן לכו וראו מפעלות אלהים כלומר שילכו ממועצותיהם ויעבירום מהם ואז יראו מפעלות אלהים שהם ישרות ואע"פ שיראה שהוא נורא עלילה כמו שאמרנו בגלות מצרים שתלו אותו בכתונת פסים וחטא משה ואהרן במי מריבה והליכת אלימלך מארצו למואב שנראה שהיה לקיים דברי השם אשר דבר בימים הראשונים ממלכות בית דוד שעתיד לצאת מרות המואביה בתו של עגלון ואח"כ נראה שנכנס עמו בעלילות ומת הוא ושני בניו עכ"ז אחר הסתכלות כל מפעלות אלהים הם ישרות כי אחר שהי' אלימלך גדול הדור ופרנס לא הי' לו לצאת לח"ל בשום סבה מהסבות בענין שלא ישבר לב נדכאים אחר ששמו עיניהם עליו לפי שהי' עשיר גדול וזהו שאמרו במדרש רות. רעב שבא בימי שפוט השופטים ר' הונא בשם ר' דוסתאי מ"ב סאין היו ונעשו מ"א והתניא לא יצא אדם חוצה לארץ אלא א"כ היו סאתים חטים בשקל אר"ש אימתי כשאינו מוצא ליק' אבל מוצא ליק' אפי' סאה בשק' לא יצא חוצה לאר'. והתניא בשעת מלחמה ובשעת הדבר כנס רגליך ובשעת הרעב פזר רגליך ולמה נענש אלימלך אל שהפיל לבן של ישראל עליהם כו' ככתוב לעיל באופן שאלימלך טעה באומנותו כי אחר שהי' נשיא העם הי' ראוי לו למות בראשונה קודם שיצא מארץ כנען ורעה עוד מזאת לעזוב צאנו עצבים ועגומים שהיו בטוחים בו שיפרנסם בלחם עשרה שנים כמו שאמרו במדרש והוא הי' הראשון שהתחיל לחפש בסדקים כאלו הי' עני שואל על הפתחים והלך לו אל ארץ אחרת שלא ברצון השם עד שלסיבת זה נענש והאומר שהי' סיבה מאת השם בשביל מלכות בית דוד שהגיע זמנו. והלא אין מעצור לה' להושיע ולהשלים אמרתו אשר צוה מימי קדם ולתת בלב רות המואביה שתצא מבית אביה ותלך לארץ ישראל להתגייר כמו שעשתה בתיה בת פרעה ואנקלוס הגר כמוזכר במקומו או דרכים אחרים רבים היו ביכולת השם מה שאין כחנו משגת אע"פ שאלימלך ישב בארצו וזה וזה יתקיים והוא לא רצה אלא לעזוב ארצו ומולדתו ארץ קדושה ולילך אל ארץ טמאה לשבוע לחם ולעזו' עמו וקרוביו ולשבר לבם ולסיבה זו נענש מכ"מ במיתת בנים ונכסים כמו שישראל מת לבם בקרבם כשראוהו הולך ואחר שהוא נשא עונו וענשו נתקיימה גזירת השם ברות המואביה שדבקה בחמותה ונזדווגה לבועז ויצאה מהם שרש ישי אשר עומד לנס עמים זהו כלל המגלה כלה:
ואני הדל באלפי צעיר התלמידים אברהם בן לאדוני החסיד ר' יעקב סבע ז"ל עלה בדעתי לפרש חמש מגלות כיד אלקי הטובה עלי וזיכני השי"ת לפרשם ולגמרם ואז חרה אף ה' בעמו ונתגרשו כל היהודים שבפורטוגאל בגזירת המלך מנואל ימח שמו וזכרו ולא די זה אלא שצוה ליקח כל הספרים שבמלכותו אחר שצוה ליקח הבנים והבנות והבתי כנסיות. והנחתי כל ספרי בעיר פורטו בגזירת המלך ושמתי עצמה בסכנה והבאתי עמי ללישבונה פי' התורה שחברתי עם פי' מס' אבות ופי' חמש מגלות עם חיבור צרור הכסף שמדבר בדינים שחברתי בימי נעורי. וכשהגעתי ללישבונה באו אלי היהודים שהעבירו קול במדינה כל יהודי שימצא עמו ספר או תפלין שימות ומיד קודם שנכנסתי למלון שהי' מחוץ לעיר הולכתי אלו הספרים בידי והלכו עמי שני יהודים וחפרו תחת זית א' וקברום שם ואעפ"י שנתקיים שם זית רענן יפה פרי תאר מצד התורה שהיתה בקרבו אני קראתי אותו אלון בכות לפי ששם קברתי כל מחמד עיני הם פירושי התורה והמצוה הנחמדים מזהב ופז רב לפי שבהם הייתי מתנחם משני בני שלקחום בע"כ להמיר דתם והייתי אומר זאת נחלת עבדי ה' והם טובים לי מבנים ובנות באופן שנשארתי ערום מכל ולא ראיתים לפי שמיד השליכוני בבית הכלא מקום אשר אסירי המלך אסורים ועמדתי שם מרעיד קרוב לששה חדשים. ואחר שזיכני השם בעבור זכות אבותי לצאת משם ולמלכות פאס באתי עלה בדעתי להחזיר עטרה ליושנה ולזכור קצת ממה שהי' כתוב שם ועלה בידי לחבר פירוש התורה ופי' מסכת אבות ועכשיו אני רוצה לפרש פי' חמש מגלות בעזר הסם כפי מה שאזכור ומהשם אשאל עזר ומענה לשון להתחיל ולגמור פי' המגלות חבילות חבילות מיוסד בקצת מקומות על פירוש יונתן ב"ע זצ"ל לפי שהוא הטוב שבפירושים ובימים הראשונים קראתי זה אשכול הכופר לפי שהספרים הראשוני' הם צרורות כספי וזהבי הראשון שמדבר בענין הדינים קראתיו צרור הכסף ופי' התורה קראתיו צרור המור ופי' מסכת אבות קראתיו צרור החיים. ולפי שכבר תמו הצרורות ובטלו ולא מצאתי צרור אחר קראתי שם זה החיבור אשכול הכופר לפי שהוא דומה קצת לצרורות כספי וזהבי וכן לפי שיש בו ה' אשכולות הם חמש מגלות שיש באחת מהם אשכול הכופר דודי לי וכן קראתי אשכול הכופר לומר שאעפ"י שבטלו האשכולות כאומרם אשכול איש שהכל בו מקרא משנה תלמוד אגדות. הכופר שמכפר עונותיהם של ישראל עם כל זה מצאתי אשכול לאכול אעפ"י שבכורה אותה נפשי. אבטח בה' ויסמכני בכחשי ולחשי ויעזרני להוציא לאור תעלומות בפירוש אלו חמש המגלות הרמות ואף גם זאת כי ראמות לאויל חכמות. שפתי יפתח בדעת ומזמות.