Gan Naul, House I 2:1

חדר ב ובו חמשה עשרה חלונות דעת המחבר על איזו ענינים יונחו לשונות של חכמה, כח החכמה, נושאי החכמה, החכמה עצמה, תאר חכם. החכמה כוללת נפש האדם כולה. כל חכמה נאספת מן החוץ אל הפנים. לא תִּוָדַע החכמה לאדם במופתים. אין יקר מחכמה. כל דבר חכמה יש בו שני דרכים במציאות. החכמה אחת ותשתנה כפי העתים והמקבלים במשפט. כל דרכי ה' ומנהגיו בחכמה. מתכנת השמים והארץ בחכמה. ענין חכמה למודית. חכמת מלאכת מעשה.
תרתי בלבי ומצאתי כי החכמה הגמורה המתוארת "חכמה" בכל כתבי הקודש היא הכוללת נפש האדם כולה, גברת ממלכת על כל כחותיה הנטועות בה. ונפש האדם כוללת כל הכחות האצולות במעשה בראשית, כמו שיתבאר (בחדר ג') ומאלה הכחות המסתעפים כל המנהגים. והמנהגים הם אלו לעמת אלו, טובים לעמת רעים. והמנהג הישר בכל דבר ודבר כפי העת ומשפט המקבל הוא דרך החכמה. והמנהג השני לעמתו הוא דרך הסכלות. ואין המנהגים הישרים יכולים להודע לאדם מנפשו. ולא ימצאם במופתי הבינה והדעת כמו שימצא במופתים הדרכים הנכונים שבענינים הלמודיים כמו מופתי ההנדסה והמספר. כי דעת החכמה נשגבת מאד מכל הכחות הנטועות בנפש האדם שבכללן כח השכל כח הבינה וכח הדעת המולידים תחבולות ומופתים. ואולם נודעו המנהגים הישרים מאדון החכמה כולה, הוא אלהי עולם ה' שמו. עמו חכמה ותבונה, הוא הבין דרכה והוא ידע את מקומה, אז ראה ויספרה והודיעה לבני אדם כמו שיתבאר. על זה נאמר (איוב כח, כב) "והחכמה מאין תמצא" וגו'. והיה המענה (איוב כח, כג) "אלהים הבין דרכה" וגו'. וברחמיו ית' נטע בנפשות כל בני אדם כח החכמה, והוא הכח שבו יוכל האדם לקבל החכמה מפי החכם, הוא הלוח הפנימי שתצטיירנה עליו חקות החכמה. כמו שהמשיל ברוח הקדש (משלי ג, ג') "כתבם על לוח לבך". כי האדם יראה ויחכם, ישמע ויחכם, או ילמד ויחכם, ומה שרואה או שומע או לומד יצייר הכח הזה בנפש פנימה. לפי שכדמות הדבר שהוא מקבל נטוע ג"כ בנפשו. וכמו שאמרנו שנפש האדם כוללת כל הכחות האצולות במעשה בראשית. והָרְאִיָה שהזכרנו ענינו שיראה מנהגי החכמים שהן כפי החכמה. והשמיעה הוא שישמע מפי חכמים מה הן חקי החכמה ומשפטיה. והלמוד הוא שילמד בספר התורה וספרי הנביאים והחכמים משפטי החכמה. וכח החכמה יצייר בנפש פנימה ציורי החקים שרואה שומע או לומד. ומיסודות הכח הזה הוא כח השומר, כי בכחו שומר הצורות שצייר כח החכמה פעם אחת בתוך הנפש, והזכירוֹ החכם ראב"ע זצ"ל כמבואר בחדר הראשון. והנה באחת משלש אלה יקבל האדם החכמה. ואם שמע ראה או למד נאמר שיש בו חכמה. ועדיין לא יתואר בתאר "חכם". אבל אם אחר שקבל החכמה הרגיל לבו שינהג בכל עת כפי המנהגים שקבל ושיעשה הכל כפי החקים האלו, אז נתארהו בתאר "חכם" בעבור ציורי החכמה המושלים בלבו שגברו על ציורי הסכלות ההפוכים להם. כי כל תואר מן התוארים נופל על הציור המושל בלב שממנו מסתעף המעשה. כמו שאינך מתאר יודע צדק בתאר "צדיק" בעבור שנודעו לו דרכי הצדק. אבל תתארהו "צדיק" בלכתו בדרכי צדק ועושה צדקה. כי אם ינהג בכסל וברשע תתארהו "רשע ואיש בליעל", אע"פי שנטוע בנפשו כח לעשות צדק וגם יודע דרכי הצדק. ככה לא תוכל לתאר לנוהג בסכלות בתאר חכם אעפ"י שנטוע בנפשו הכח להיות נוהג בחכמה וגם למד חקי החכמה, בהיותו נלוז מלכת בדרכי החכמה האסופים בכח השומר הנטוע בו. הנך רואה מזה שהכח ביד כל אדם לקבל החכמה. כי ה' נתן לכל אדם עינים לראות ואזנים לשמוע, ונטע בכל נפש כח פנימי לצייר מה ששומע ומה שרואה ומה שלומד, וכן נטע בו כח לשמור הדברים שקבל. ואילו חסר האדם אזנים ועינים לא יחכם לעולם. כי שני החושים החצונים הללו הן אמצעיים בין החכמה שהיא מחוץ לנפש, ובין כח החכמה הנטוע בנפש. לכן אמר שלמה (משלי כ, יב) "אוזן שומעת ועין רואה, ה' עשה גם שניהם". פירוש בחסדו ית' תקן שני כלים אלו בגוף האדם שעל ידיהן יקבל החכמה ויחכם ויחי לעולם. וכן הכח ביד כל אדם להיות נוהג בחכמה, כי נטוע בנפש כל האדם כח הממשלה והרצון להטות כחות נפשו לכל אשר יחפוץ: