שתי פעמים מצינו בכתבי הקדש לשון "חכמה" מונח בבנין התפעל. האחד על המתחכם ברשע ובכסל. והשני על המתחכם בשטות ובדמיון. ואלו הן:
(שמות י, א) "הבה נתחכמה לו פן ירבה". ידוע כי פרעה ויועציו וחרטומיו היו מִכַּת ה"חכמים בעיניהם", עד שאמר (שם ח, ב) "מי יי' אשר אשמע בקולו?" ואין כפירה עצומה מזאת; והיו בוזי חכמה וצדק. והנה עצתם שיעצו על ישראל היה בתכלית הרשע והכסל. כי הם גרו בארצם והיו תושבים ביניהם. כמו שנאמר (בראשית מז, כז) "ויאחזו בה", והכל ברצון פרעה ושריו. ואח"כ התנכלו עליהם על לא-חמס בכפם, ונהגו עמהם כמו עם עבדים נמכרים להם לעבודה; לחצום וענו אותם בפרך. וכל המנהגים המתועבים האלו תֵּאַרוּ בשם "מנהגים של חכמה", לפי שציורי רשעתם הפנימיים גזרו כן. וכח הבינה והשכל שבהם עבדים משרתים למלאות חפצם הרע. וכדברי הכלל הי"ח. ולכן דִמוּ כי מעשיהם בחכמה כדרך ה"חכמים בעיניהם" המאמינים כי טבע הנפש שהיא בעלת החכמה שאינה צריכה לְהִוָסֵר. ועל זה הקדימה התורה לכל הספור "הבה נתחכמה לו". להורות שלדעתם גזרו בחכמה מה שגזרו. ובאמת היה רֶשע וכסל שאין כמוהו. ולכן נכתב ב"התפעל" בעבור שחקקו חקים הסותרים דרכי החכמה. והוא כמו הקדמה נפלאה לכל הנכתב אחרי כן מחוזק לב פרעה חרטומיו וחכמיו, ושהיו מכחישים בה' ובנפלאותיו. לא לקחו מוסר ולא יראו את ה'. שכל זה נמשך בעבור היותם "חכמים בעיניהם ונבונים נגד פניהם". ולכן נפרע השם ב"ה מהן באותות ובמופתים נוראים נפלאים, הכל למעלה מן הטבע כי כן דרך ה' עם הכת הזאת, ובארנו מקצת הדברים למעלה (חדר י"ב חלון י"ד) ובחדושינו לספר "חכמת שלמה" שהעתקנו, כתבנו ענינים נכבדים בדרוש זה.1חכמת שלמה, פרשה יב פסקא יז (עמ' 186-192), והזכיר גם בקצרה פרשה י פסקא ח (עמ' 145); פרשה יא, פסקא ו (עמ' 159) תראינה עיניך, ותעלוזנה כליותיך. ואני תמה על רבינו משה [רמב"ם] זצ"ל שהביא ראיה מפסוק זה שנופל לשון חכמה על הערמה והתחבולה הרעה. והיה לו להבדיל בין "נחכמה" ובין "נתחכמה" שהוא בהתפעל. ולא נכתב כן בשאר המקומות זולתי בכתוב זה. וַיִּוָתֵר הוא לבדו, ועמו השני המתבאר בחלון הסמוך, ושתיהן על המנהגים כדרך כל בניני שרש חכם. כי פרעה ושריו נועצו כדת מה לעשות בישראל, ואיך ינהגו עמהם. והסכימו שֶׁיֵעָשׂוּ עבדים בערים ובשדות. ואינני מוצא בענין זה תחבולות וערמות. זולתי מנהגי רשעים ו[מנהגי] "חכמים בעיניהם":