[שמואל ב, יד, כ] "ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את כל אשר בארץ". פירוש "חכם" במנהגיך שאתה נוהג בחֻקוֹת החכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והמאמר הזה הֵשיבה אשה התקועית למלך על שאלתו (יד, יט) "היד יואב אתך בכל זאת? ותען האשה ותאמר חי נפשך וגו' כי עבדך יואב הוא ציוָני וגו' לבעבור סבב את פני הדבר עשה עבדך יואב את הדבר הזה". וחתמה דבריה "ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים". ואם תפרש שאמרה כן בעבור שהבין כי יד יואב היתה בכל זאת, וכמו שחשב רש"י ז"ל, יסתור הכתוב הזה יסודנו שיסדנו שכל תאר "חכם" על הנוהג במנהגיו בחכמה, והרי במקום הזה הונח על המבין דבר מתוך דבר. ועוד שאלה אחרת, שבכתוב זה הונח לשון "חכמה" על מלאך אלהים, וזה סותר מה שיסדנו שלא הונח תואר "חכם" זולתי על השם ב"ה ועל האדם, ולא יונח על מלאכי השם ברוך הוא ועל הצבאות, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ג' חלון ח' ט'). וזהו אחד משני כתובים שרמזנו עליהם (שם חלון ח'), ואמרנו שבתחילת המחשבה סותרים דברינו, ואולם אלו השאלות לא תעמודנה אם רק תביט לביאורנו.
ודע כי האשה הַחֲכָמָה הזאת תקנה מליצתה בתבונה גדולה, ולא אמרה "ואדוני חכם" וגו' בעבור שהבין דוד כי יד יואב אִתָּה, שעל זה כבר אמרה "חי נפשך וגו' כי עבדך יואב הוא ציוני". גם אין כל כך חכמה שהבין דוד שיואב סבב השמועה, כי מגלגולי דברי האשה בנקל היה יכול להבין זה; בפרט כי לא היה נעלם מדוד שיואב אוהב את אבשלום. אך אמרה כן לחתום שאלתה ובקשתה שישיב המלך את אבשלום, כי הַחֲכָמָה הזאת ערכה טענות חזקות להוכיח את המלך על פניו שלא טוב הוא עושה בענין אבשלום, ושכפי חֻקֵי התורה ראוי לו לקרבו ולהצילו, וכמו שיתברר בבית הזה (חדר י"א), כי שם בארנו הפרשה כולה בפירושים נכונים. וכששמע המלך חכמת האשה הזאת, הבין כי לא מִשֵׂכֶל האשה יצאו הדברים, ושיד יואב אִתָּה, והוא שָׂם את רוב הדברים בפיה. וכשראתה האשה שהמלך משים דבריה על לבו ורוצה להודות לה, הוסיפה לומר "ואדוני איש חכם" וגו', כלומר אתה אדוני איש חכם ונוהג כפי חֻקֵי התורה, ולכן ידעתי שגם בדבר הזה תנהג כראוי ותשיב הבן הנדח. ולהפליג חכמתו וצדקתו הוסיפה "כחכמת מלאך אלהים", לא אמרה "ואדוני חכם כמלאך אלהים", לפי שאין להניח תאר "חכם" על המלאכים והצבאות, ועל כן אמרה "כחכמת מלאך אלהים", שאע"פ שלא יונח תאר "חכם" עליהם מטעם שכתבנו בבית הראשון (חדר ג' חלון ח'), לפי שכל מנהגם בחפץ אחד לעשות הטוב בעיני השם, כל אחד כפי דרכו, ואין ענינם בבחירה ורצון פעם כך ופעם כך כפי משפט החכמה. הנה אמרנו שם ג"כ שהם מלאים דעת וארחות החכמה ויודעים הדרך הנכונה בכל דבר, דעת התורה וסוד השם הנכבד, וכל פעולתם בדרך קבועה, לא ישנו ולא יחליפו, ונדמה להם החכם המופלא המתואר חכם-לב, שהצטיירו בלבו דרכי החכמה, וכדברי הכלל הכ"ז, כי נעשה החכמה בלבו בדעת קבועה, כדברי הכלל הכ"ח. ועל חכם כזה יש לבטוח שלא יסור רגע מהיות נוהג בחכמה, כי הוא כמלאך ה' צבאות שפעולתו נאמנת וקבועה לעד. אלא שהמלאכים לא פועלים טוב בבחירה, והחכמים נוהגים בחכמה בבחירתם. ועל זה המשילה האשה הזאת מנהגי דוד שהן בחכמה תמיד, לפי שהוא חכם-לב, לחכמת מלאך אלהים הקבועה על דרך אחד לעד לעולם. וכן היתה החכמה אצל דוד כדעת קבועה, וכמו שהמלאך משרת פני עליון במרומים, כן דוד נוהג בחכמה בארץ. ועל זה אמרה "לדעת את כל אשר בארץ". כלומר כן אתה שמת אל לבך כל חֻקֵי החכמה ומנהגיה מה שחייב אדם לעשות תחת השמש. וכל כך הצטיירו בלבבך עד שהן אצלך כעניני דעת המושכלות הראשונות הקבועות בלב תמיד. ולפי שנעלית בחכמתך, ידעתי שגם בדבר הזה תנהג בחכמה ותשיב את בנך אבשלום אשר הדחת. וספר הכתוב כי המלך שמע לדבריה והשיב את אבשלום, והבן.