(מל"א, י, כג) "ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעושר וּלְחָכְמָה". פירוש, אחר שכלה לספר את כבוד המלאכה אשר עשה שלמה הבנינים והערים שבנה, גדלו ותקפו, ואיך הביאו לו האניות עושר רב ממרחקים, אמר שהיה המלך גדול מכל מלכי הארץ לעושר, בכל הפרטים התלוים בעושר. כאילו תאמר רבוי הזהב והכסף והכלים והבנינים והמרכבות והסוסים וסגולת מלכים והעבדים והמשרתים ומאכליו ומשקיו וכמו שספר בספר קהלת (ב, ד-י). וגם ברוב הכבוד הנמשך מן העושר, וכן גדול מהם לחכמה בכל הפרטים התלויים בחכמה, הן חכמת ההנהגה הישרה בהיותו נוהג בצדק ובמשפט ושופט את עמו בחכמה ובצדק, הן בדברי פיו ללמד את העם חכמה ודעת. משליו ומוסריו הכל חן ושכל טוב, הן בחכמת למודיות וטבעיות וחכמת כל מלאכת מעשה. בהיות לו גנות ופרדסים ובנינים לא נראו כדוגמתן בכל העולם:
(מל"א, י, כד) "וכל הארץ מבקשים את פני שלמה לשמוע את חָכְמָתוֹ אשר נתן אלהים בלבו". פירוש "חכמתו", דברי חכמתו הגדולה בעניני ההנהגה צדק ומשפט ומישרים. וכדברי הכלל הי"ב. והזכיר "חכמתו" בכנוי בעבור [היותו] נבדל בחכמתו משאר כל אדם כדרך (שם ח, יא) "ויחכם מכל האדם". כי זכה לרוח חכמה יותר מאשר היו לפניו ולאחריו. וכמו שבארנו בכלל השלשים ואחד שקבעה החכמה נתיבותיה לעמת מצב כל נפש ונפש. חֻקֵי המלוכה למלכים, לרוזנים ולשרים ולשופטים וכיוצא. והנה הפסוק הזה "וכל הארץ", נכתב אחר פסוק "ויגדל המלך שלמה וגו' לעשר ולחכמה". להודיע שהיה שלמה גדול מכל מלכי ארץ לעושר, וגדול מהן בחכמת למודיות טבעיות ומלאכת מעשה. ולא באו ממרחקים לראות עשרו וכבודו, יופי עריו ובניניו שעשה כפי דרכי חכמות למודיות ומעשה כדרך בני אדם המתאוים לבוא ולראות דברים יקרים כאלו, רק באו לבקש ולשחר את פני שלמה. לא יופי המדינה וכל אשר בה, כי אם פני המלך לשמוע מפיו תורה ומוסר ומשלי חכמתו. והנה (משלי א, ז) "חכמה ומוסר אוילים בזו". ואצל שלמה באו לשמוע וללמוד מפיו, לעֵד ולאות כי נתפרסם לכל העמים כי חכמתו אמת, לפי שנבעה ממקור החיים מן השם ב"ה. ולכן הוסיף "אשר נתן אלהים בלבו". ועם זה נתקיימה הבטחת התורה שאמרה (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". והטבנו לדבר על זה בבית הראשון (חדר ז' חלונות א-ב). שאע"פ שאין על החכמה מופתי הדעת, תִּוָדַע לכל העמים שאנחנו בעלי החכמה ושהנוהגים כפי החקים האלו הם עם חכם ונבון, בעבור שיראו הנפלאות הנעשים מן העם הנוהג כן, וכמו שסמך (דברים ד, ז) "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיי' אלהינו בכל קראינו אליו". והרחבנו שם בענין זה. וכמו שראו בשלמה הפלא הגדול שהיה מבין כמעט מחשבות בני אדם, ופתר החידות הקשות וכמו שיתבאר בחלון ח'. ונתברר להם שהוא ענין אלוהי ושכל מנהגיו ומוסריו חכמה באמת.
וכדוגמא זו נאמר על המלך המשיח יגלה במהרה בימינו. (ישעיה ב, ד) "ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים". כי יקבלו מוסריו ותוכחותיו הנאמנים בראותם עוצם הנפלאות ממנו והדר כבוד תבונתו ודעתו. וכענין (שעיה ס, ג) "והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך". ושמא תאמר שבאו ג"כ בצל הכסף, להנות עי"כ גם מעשרו של שלמה? ושהיה שלמה מעניקם מטובו ברוחב לבבו וברוח נדיבתו? לכן סמך ואמר (מל"א י, כה) "והמה מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב וגו' דבר שנה בשנה". כלומר כל כך היתה תשוקת העמים ומלכיהם לשמוע תורותיו ומוסריו עד ששמו מחיר בידם לקנות חכמה ומוסר. ואולי תאמר כששמעו פעם הראשון שמפיו תצא תורה ומוסר, קצו בדבריו ולא יספו לשמוע עוד? על כן אמר "דבר שנה בשנה", כלומר מידי שנה בשנה עלו למלך שלמה לשמוע וללמוד. ללמדנו כי אשרי אדם ירא את ה', שומר המצווֹת ועושה אותם שע"י כן זוכה לרוח אלהים. ובאמצעות זה לוקח כל הנפשות ומקרבן לדרך החיים. זהו כוונת הכתובים הללו וכלילת יופים. לא כדברי הרב ר"י אברבנאל זצ"ל שאמר בפירושו שהודיע הכתוב שהחכמה סבבה לשלמה העושר. חלילה חלילה! כי לא היה שלמה צריך לקבל מתנות. והרבה הָרֵי זהב וכסף בעולם1ששם חופרים ומוצאים זהב וכסף מתחת לאדמה שהיו נודעים לשלמה בחכמתו. וכמו שכתבנו בפרושינו לספר "חכמת שלמה":2חכמת שלמה, פרשה ז פסקא יז (עמ'103)