הכלל השני. יתכן הנחת לשון "מחשבה" גם על הציור הפנימי והענינים השכליים, הדעות והאמונות שאין להם התלות עם דבר מעשה, וכבר רמזנו על זה (חדר א' חלון ג') למעלה. וטעם הדבר מבואר ממה שבארנו שהנחת לשון "מחשבה" על הצטיירות הכחות הפנימיות בתוך האדם, ובכלל הצטיירות הכחות המדעיות והשכליות גם הדמיוניים שאינן במציאות, וחכמות למודיות שאין לאדם דרך מעשה בהן, וכן הצטיירות הכחות [בנפש]1מלה מטושטשת וכתבנו לפי השערה הפנימי שאינן יוצאין לידי מעשה, כאדם האומר "אילו היה פלוני חי עדיין הייתי מטיב עמו", או "הייתי מתנקם ממנו"; שכל אלו הם מחשבות [וכן] הציורים בנפש בעת ההיא ואין בהם הסכמה לעשות מעשה. וזהו ההבדל הראשון המבדיל בין לשונות "עצה" ובין לשונות "מחשבה". כי הנחת לשון "עצה" זולתי על ההסכמה ההחלטית לעשות מעשה, ואינו נופל על השכליות והאמונות והדעות כמבואר (חלון ב' י"ג) למעלה, ולשון "מחשבה" נופל גם על כל אלו. ואני אסביר לפניך כל הכתובים המזכירים לשון "מחשבה" שהן מענין זה בעז"ה.
Loading...
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור
