של מי אתה מי שולחך כו'. כלומר הלמ"ד משמש במקום 'של', כמו שמפרש, דלא יתכן לפרש "למי" כמו שמוש הלמ"ד בכל מקום – דהוא משמש להבאת דבר אל דבר, ויהיה פירושו 'למי אתה הולך', דאם כן לא יתכן התשובה "לעבדך ליעקב" (פסוק יח), ולפיכך צריך לפרש "למי אתה" 'של מי אתה'. ומפני שאין דרך אדם לשאול כל אדם 'של מי אתה', דמה נפקא מיניה יהיה למי שהוא, וכל אדם הוא לעצמו, ולפיכך צריך להוסיף ולומר 'מי שולחך', מפני שהיה רואה מוליך המנחה, ואמר 'מי שולחך', שכן דרך לשאול על דבר חדוש, שראה מוליך המנחה. והביא ראיה מן התרגום דתרגם 'דמאן אתה' שרוצה לומר של מי אתה. ומפני שפירש 'של מי אתה מי שולחך' אם כן לא יתכן לפרש "ולמי אלה לפניך" על המנחה של מי היא, דכיון דאמר 'מי שולחך' בכלל הזה הוא של מי המנחה, שהמנחה היא אל השולח, ולכך הוצרך לפרש מיד "ולמי אלה לפניך" 'ואלה שלפניך של מי הם', כלומר למי המנחה הזה שלוחה. גם בשביל שבא לפרש שני הלמדי"ן, למ"ד של "למי אתה" ולמ"ד של "ולמי אלה לפניך" כאחד, שפירוש שניהם במקום 'של' הביא ראיה לשניהם דהוא כמו "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד, א): I will appease him. He told them to relate to Eisov how ashamed he was about the injustice he had done him and to request forgiveness on his behalf.