מכתב המיוחס למרן הרמב"ם
ונודע בשם מגילת סתרים *(מובא מהרב מוהר"ם אלשקר בהשגותיו על ספר האמונות לר' שם טוב גם מהרב יש"ר מקנדיאה בספרו נובלות החכמה והוא כת"י בלונדון הבירה:)
התלמיד הנעים החשוב ר' יוסף בר יהודה נ"ע:
ישכינך ה' במשכן החיים והחכמה ויישירך בדרך הישרה והנפלאה ויתן לך לב לדעת המשלים הנבואים אשר באו והיעודים הנפשים שנבראו על יסודי הדעת האלקים והשמות הקדושים הנרמזים בקצת פסוקי הנבואה כי בידיעת הכללים אלו תנחל הירושה העולמית הנצחית אשר לא תפול תחת גבול ההעדר ותעלה למעלת החכמה הנפלאה ותדמה נפשך במלאכים קדושי עליון וינשאו דרכיך ויגבהו מדרכי המון העם ערלי לב ותבדיל ידיעתך מידיעת הסכלים אטומי אוזן משמוע וכי ידעתיך אוהב חכמת הקבלה ואמרך לה אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא מצורף מה שהגית לפני מחכמת התכונה ומקצת הערות נפלאות שעוררתיך בהם בענין הקבלה חכמה איומה ונפלאה ראיתי להנחילך עוד נחלת מושכליה ולהשלימך בשורש אחד שכל עיקריה וסעיפיה תלויה בה ובציור השורש הזה המונח בדרך שתלך בה תהיה מיודעי דעת העליון ותשקוטנה תאוותך ויתחזק כח שכלך ויתעורר עליך החפץ האלוקי ותהיה מכת השלמים גם תשיג כל מבוקשיך ובלבד שיהיו דרושים נכבדים משלימי נפשך הטהורה ולא תשוטט מחשבחך לחפץ גשמי נפרד מצד תמונתו ועצמותו מטביע החפץ האלוקי ורצון הבחירי במצולות ים גם תנהיג נפשך במעלות ובתיקון המדינה ובני חבירך ובאנשי ביתך ובתנועתך הנפשיות והגופניות ותשאר בחירתך בידך מושלת בכל מה שהוא נגד לשכלך זולת אל הפעולות הנכבדות והיקרות נרצעות אל אהבת הכבוד הנפשי ובחי האהבה הנמרצת אשר היתה ביני לבינך ובין אבותיך הקדושים כי רוב זמני הייתי נבוך בחקירת הנמצאים לדעת תוכן אמתתם כפי האפשר בחק ההשגה האנושית יגעתי ומצאתי מקצת האמת אך באמונה לא מצאתי באמתת הכולל מצד החקירה הפילוסופית ובדרכי מופתיהם לא שאומר במה שהשיגו הם בלתי צודק אבל עכ"פ צודק הוא כי מה שנתבאר אצלם מן החכמה לא בא המופת על סותרו אלא שהם לא מצאו הדרכים מיוחדים בחקירת טבעית כללי הנמצאות זולתי עמל שכלי אלא בדרכים הגיונות מטרידים את השכל ומבלבלים אותו אך אצל חכמת הקבלה אמתת הדרכים מסוקלים מאבני המכשול נודעו בה בקלות הנמרץ כל מה שיפול תחת ההשגה האנושית ובדרך זה דרכו הנביאים והשיגו כל מה שהשיגו מהודעת העתידות ופעלו פעולות זרות יוצאות מהמנהג הטבעי ומקצת דרכיהם לקחתי גם אני בידיעת טבעי הנמצאות ונודעו לי הספיקות העצומות שנסתפקתי בהם ונפתחו לפני כל דלתי המבוכות ונמסרו בידי מפתחות החכמה והבאור על כל נעלם ממני והנני משביעך שלא תגלה סודות האלה ברבים וההערות הנפלאים אלא למי שהוא דק בטבע ונקי במעשיו ונזדככו רעיוניו והולך בדרכי הלמוד והידיעה:
דע לך אחי כפי מה שהתבאר בספרי חכמי הקבלה כי השמות האלקים הקדושים רבו מלספר ומורים כולם על מהות המלאכים והולכים מעלה אחר מעלה ומדריגה אחר מדריגה ועלה אחת פשוטה עליהם שאינו גוף ולא כח בגוף ולא תוך גוף ואל שלש שלילות רמז הנביא לתאר העלה הכללית בשלש תארים סוד הקדושה ויחסה עם שאר העלות המתייחסות ממנה כיחס המלך עם השופטים ותחת השופטים השוטרים ותחת השוטרים השמשים ותחת השמשים הרצים יוצאים כולם דחופים בדבר המלך והשמות הם כחות מתהוות מן המלאכים לעשות רצון קונם ויניחו אלו הכחות בעולם השפל בגזירת בוראם כמו שיבוקש מהם לטובה ולברכה ואיך שיהיה כאשר יזכור אותו (המבקש) בשם המורה על אמתת בקשתו ומי שישיג ענין אלו השמות הקדושים ויזכירם בקדושה ובטהרה ויכלול בקשתו עם השמות ההם ויהיו לאחדים ביד בדרישה (אחד) [אחת] ישיג ממנו איזה מעלה שירצה ויהיה עמו כדבור רוחש וכקול דקה שישמע ממנו מבלי הגה ויבין ממנו רמזים באותם הענינים אשר ידרוש ממנו והוראת ענינים המבוקשים ועצות מרחוק יבואו לו להוציאו ממבוכותיו יעורר אותם בדברים עמוקים יפורש לו באמתת מבלי שום ספק וכשיזדמן מפני הטרדות ההמוניות שיתבלבל דעתו ויהיה נבוך במבוכה מה או מפני העדר הקדושה וטהרה אז יותרו לו ספיקותיו בקושי גדול ורבן של נביאים יוכיח במי מריבה ולכן אחי אורך ואאלפך חכמה כי בענין ידיעת היתר הנעלם מן החכמה צריך אתה שתכוון עצמך אל הקדושה וטהרה בכל מה דאפשר ומנבול הפה ומחוש המישוש תהיה מוזהר ומרוחק מאד ותכוין נפשך תמיד אל המדע האלוקי ותשכיל מן מוצא הדברים כי איש חמודות אתה:
אחר הדברים האלה לך לדעת כי בפסוק (שמות כ"ה כ"ב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל ימצא בו כ"ב מלות שרמז בהם בעל ס' יצירה באומרו כ"ב אותיות חקוק לחצבן המירן צרפן וצר בהם כל היצור וכל הנפש העתיד לצור והם כ"ב אותיות פשוטות ורצה בו כי כל מה שברא מרוחניות המלאכים אל הנפשות החיצוניות יחקקו באלה הכ"ב מלות ויהיה לאדם דעה בעולם ויזכור מה ששכח בדברים האפשרים ודע כי משה רבינו ע"ה כוללי השגותיו היו בהודעת חכמים האלה מסודר מכלל שמות המלאכים בהוודעו עמהם תמיד ואל זה רמז באמרו בכל ביתי נאמן הוא ויצא מכלל הפסוק הזה שבעה שמות מן שבעה מלאכי השבעה רקיעים שהם שצ"ם חנכ"ל (שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה) וכנגדם בקרבנות ז' פרים וכנגדם במועדים כולם הולכים בדרך השביעית, גם בשבע שביעית בשני היובל שבע שני השמיטה, ומשבעה חדשי ראש השנה ומשבעה שבועות מתן תורה ומשבעה ימים שבת כנגד זה בנה בלק ז' מזבחות והזאת יום ז' לטמאים וכבר ידעת ממה שקראת עמי בחכמת התכונה כי הירח ישוב למזל הפכי לו ליום השביעי למאורע אל תשתנה השפעתה בעולם השפל וזה כולו רמז והערת אל מה שיושפע בכאן ממניעי אלו השבעה כוכבי לכת והנה לך סדור שבעה שמות מפסוק הנזכר ושורה ראשונה מראשי תיבותיו והשניה מסופי תיבותיו ונקודם כנקוד הכתוב לפנים ולאחור ואלו הם השמות:
ול"ש וא"ם המ"ש הא"ע אח"א כא"א אאב"י
יכ"ם יכ"ל תנ"י מר"ל נת"ת לר"ה כלי"ל:
ודרך השתמשות בענין זה ככה הוא יתענה ביום ד' שהוא יום כוכב ומחלקו החכמה וידיעת נעלמות וינהיג עצמו בתכלית הטהרה ובושת הפנים מכל הבריות ובלכתו לשכב בשעה ראשונה מהלילה ירחץ ראשו וכל בשרו במים וילבש חלוק ומכנסים טהורים ונקיים וישכב יחיד ויאמר הפסוק הנז' בכוונה עצומה ובלב טהור וברוח נמוכה ואח"כ יזכור השמות הקדושים הנזכרים ולבו לשמים תמיד וכן תעשה ז' פעמים כלומר שתקרא פסוק הנך ואחריו ז' שמות מן המלאכים ויסדר אותם בפיו אחר הדמיון השלם ומחשבותיו פנויה הספק אשר יהיה בידו על אותו הענין מאיזו שיהיה יישן אחרי כן בצידו השמאלי ותמצא באמצע שנתך יחיל עליך רוח אלהין קדישין יסמר שערת בשרך בנפל תרדימת הבהלה והפחד על רעיונך בחלום לילה תראה מראות האי אשר יעוררך משנתך יקום למשפט אתך ויגיד לך תעלומות חכמה ונפלים לתושיה או יתראה כמתוכח עמך מורה אליך מקום שנסתפקת בו וכל אשר יהיה התבודדתך חזק ונוהגת במשפט המעשה הנורא הזה יתבאר אליך הספק באור אמתי וצודק ויטהר רקיע שכלך בספיקות הגדולות בזקוק נמרץ עד אשר לא ישאר מקום ספק בעניני מבוקשך וראה לך אחי חביבי כי על רוב יתבאר לך הבאור האמיתי במשל ובחידה ובבחינה זאת שיהיה כח השכל חזק להבין משל ומליצה דברי השפעת המלאך המליץ וחידותיו ואין זה פלא כי אף בנבואות האמתיות שנתנבאו בה הנביאים זולת משה רבינו ע"ה כל מה שהגידו ותעלומות נבואתן היה על צד המשל כמו שאמר הקב"ה (במדבר י"ב ו') אם יהיה נביאכם יי' במראה אליו אתוודע כמו שבארתי בספר אשר חברתיו לך וקראתיו "מורה נבוכים" ובאורו בחלק השני:
והתבונן אתה התלמיד החשוב בשבעה שמות הנזכרים איך ימצא בהם מהאותיות בכל אחד מהם מלבד השם השביעי וזה כי הששה אשר למעלה ימצא לכל אחד מהם ר"ל המלאכים שיורו עליהם טבעים שלשה מטבע העולם העליון לפי שהם שכלים נבדלים ומטבע העולם האמצעי לפי שמכל ציור אחד מהם יתחייב גלגלו המיוחד לו ומטבע העולם השפל לפי הסדור המיוחס לו בעולם השפל אך שם המלאך הממונה על גלגל לבנה ימצא בו מהאותיות לפי שלימותו הגלגל יכלו הגלגלים כולם ומקערירותיו ולמטה מצד המרכז נמשכו ד' יסודות פשוטים ופקח עינך הבן יקיר איך יודעו אליך תעלומות וסתרי החכמה האלקית וכל מה שנסתפקת מביאורי התורה ופירושיה יתבארו בדרך אשר גליתי אליך טעמה ואת גדלה ואת ידה החזקה ע"י הקבלה מהאותיות ונצטדקו נסיונותי על ידי ברוב ספיקות ולאהבתי אותך תהיה לך לבדך ואין לזרים אתך אם לא לאותם שחננם האל יתברך דעה ועליך ועל הדומים לך אמר הנביא סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם:
וד אחר ולמען היותך קרוב אצל המלכות ושתהא נושא חן לפניו מכל חכמי הזמן להיות כח אלוה דבוק בך לעמוד בהיכלו ומשרתיו שואלים ומבקשים פניך ראיתי להועילך בענין אחד מקובל ומעולה ויקר במציאותו וכי תעלה למדרגה יותר גדולה וינשאוך המלכים וכל שופטי הארץ יכבדוך וסרים יהיו למשמעתך לכל אשר תשאל מהם ותהיה מכת יועציהם ומנהיגיהם יבחרו בעצתך ויסכלו בעצת זולתך יחזיקוך כמלאך מליץ יבקשו דבר מפיך כמפי נביא ושואלים באורים ותומים:
תמצא בפ' ואלה שמות (ג' כ"א) פסוק שאמר השם יתברך לאיש החשוב שבמין האדם בהבטיחו לישראל שישאו חן בעיני מצרים באמרו ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם אשכילך בני כי בהפסוק הזה מהסודות האלקיים לא ישוערו מרוב מעלתם כי חלה על הרכבת המזלות כולם מן ההשפעה האלקית חלק גדול ובו י"ג תיבות כנגד י"ג מדות מהבורא יתברך שנרמז בפסוק ויעבור ה' על פניו וכבר ידעת רמז שרמזתי לך פנים בפנים מחכמת י"ג מדות וגליתי לך טעמם וסודם במה שנכללו תוך זה המספר ולא במספר אחר ולא אצטרך לכפול במאמר כי ידעתי שמדבר אני באוזן שומעת ועוד תמצא שאותיות הפסוק הזה הם מ"ו וסכום מניניו רמוז באות ראשונה מהפסוק ובהאחרונה והנה אין בה לאלפא ביתא שתי אותיות מוכפלות במבטא כי אם במ"ם והו"ו יורה על פשוטות חומרם והם קרובים ומתדמים לפשוטות מה שירוחק יותר מהג' שמות ועוד תמצא בו כי הו"ו במכתבו יעלה י"ב שהוא רמז לי"ב מזלות שהרמז בה לי"ב אבני חן שכל עניני העוה"ז תלוים בהם והנה המ"ם במכתבו יעלה שמונים אשר הוא מספר מוכפל ארבעים ואל ד' אותיות השם המפורש בעשרה עם כפל וזה רמז אל הגלגל העשירי אשר הוא קודש הלולים ליי':
ועתה שמע בני איעצך ויהי אלקים עמך אלמדך בדרך זו תלך בקבלה הנפלאה הזאת וזה מעשיהו תקח קולמוס מכסף צרוף ביום ה' שבו יום צדק ושמרהו ותעשה דיו ממימי וורד וכרכום ביום ד' יומו של כוכב הממונה על החכמה וחן ותעשה קלף שיהא תכלית עבודו ביום א' שהוא יומו של חמה הממונה על השולטנות וכאשר יהיה הכל מתוקן לפניך תחל כתיבתו יום ב' בשעה ראשונה מן היום ואותו היום תתענה ותתנהג בקדושה וטהרה וכן יעשה ישרטט בקלף ויכתוב עליו תיבה אחת ביום אחד בשעה ראשונה וכן יעשה מדי תיבה בתיבה עד תשלום כל הפסוק י"ג תיבות רצופות ואחר השלימך תשאהו עליך תמיד אך הזהר בני שכל עוד שתחזיקהו עליך השמר מכל דבר במעשה ובמחשבה כי אז יחלש כח הנשפעות אליו מהגרמים השמימים ויבטלו ואף גם אתה תשא חטאתך ותענש ובמקום תועלת השגתו היית משיג בהיפך חלילה לך לכן שמור ושמעת ומשום תן לחכם ויחכם עוד אעירך כי יוסף הצדיק נשא חן בעיני אדוניו בסבה מה מאלה הסבות שאין ראוי להאריך כי חכם אתה וגם אסתר המלכה לפני המלך באמרו ותשא חן וחסד לפניו ובו השגתי אני מה שהשגתי בעיני מלכי הערב במצרים ואלכסנדריא וכולם היו מזה המין וראה כי רמזתי לך סודות סתומים וחתומים שמרם על לוח לבך קשרם על גרגרותיך ותקבלם במשפט הראוי ואלקים יהיה עמך וכי ידעתיך רודף ודורך באהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך אוהב שלום ורודף שלום ומי תתום דרכיך בקדושה ובטהרה וביראת בוראך ובחקירת טבע הנמצאיה והסדורים הנמצאים והנשפעים מעולם העליון ע"ד הקבלה נתתי דרך עולך ראיתי להיישירך על שתי ההיישרות האלו הנכבדות הכוללות הרבה מהתחלת הקבלה הנבואית והרבנית והמעשיית יובילו אותך אל ההגעה בנעלם ובמסופק אצלך ואהבת כל הבריות וביחוד בפני המלכים והשרים וזה בהוראה שנית אשר הוריתיך ובהוראה ראשונה בגלוי הנעלם ובמסופק ועם שתי ההשגות האלה תשיג חיי הנפש הנצחית ותענג מזיו ההשפעה האלקית הדבקה בדבקים בו שאמרו ואתם הדבקים בי"י אלקיכם וגו' ובו גם תשיג חיי העולם הזה באהבת ושלום עם כללי הנהגותיך המדינות והמחשבות ותהי שמור בכל דרכיך דרכי נועם וכל נתיבותיך שלום יצרפך השם במצרף החכמה וידריכך בארח נכונה ויושיבך באהל שלם והשלום כנפש המתפלל בשלומך אנ"ס:
מכתב מרב אנטולי זצ"ל
לרבינו משה זצ"ל *(מכתבים אלו מובאים מהרב יש"ר מקנדיאה בםפרו תעלומות חכמה וחסר מהם הרבה ונעתקו בשלימות מכת"י אקספארד:)
מחמדי שירות ונכבדי זמירות להתעלס בכנף רננים קדמו שרים אחר נוגנים במליצות וחידות משליהם ובתבונות שכליהם העמידום על משמרותם במחלקותם לבית אבותם לפקודתם בעבודתם מהם משוררים בכנורות ומחצצרים בחצוצרות מהם מהללים בנבלים ומחללים בחלילים להזכיר ולהודות בכל מיני המודות בשם הנב"א על הודות מנצחים בשפתי רננות ומשבחים בנגינות במערך שפת יתר עודפת מור עובר נוטפת לאמר הנה שררה רודפת נפש יקרה אוספת וענוה נוספת לנכבד אשר הוא צפת על ראש הדת וטוטפת ובשמעי רנתם ונועם זמירותם יצאתי בעקבותיהם להיות לחברה להם כי צלחה ועברה רוה עצה וגבורה ואבוא בנוא אמון והיא עיר גדולה יכוננה עליון וארונן אל קול הפעמון רודף אחר ההמון אף כי קול הצלצל יגיע גיא הרים אל אצל באתי עד תכונתם אל מקום תחנותם ואתבונן והנה בפיהם השבח במענם והמהלל בלשונם ורוממות אל בגרונם דברי מלכות ידברו ותהלות יבשרו מעבירים קול בהמולה הנה תורה וגדולה ושם טוב כבוד ותהלה והנה עושר וסגולה ועטרת זהב גדולה הואל ובחר מופת הזמן כי הנה איתן והנה הימן ולכל שכל ומדע הנה כלכל והנה דרדע ואהי אני מתבונן על השמועה והנה קול שופר מקול תרועה ואשמע קול קורא באזני משה קבל תורה מסיני והאזנתי מארבע רוחות השמים כי יש שבר במצרים מי יתן גבותינו מלאות עינים לראות הנועם אשר שמעו האזנים בכבוד פנת יקרת אשר מסיני מחצבתה והעטרת אשר מנקרת צור חורב נוקרתה משם הגאוה והרהב האדרת עם לשון הזהב ואשר במחול משחקות יוצאות ועל פתח משכן הידידות צובאות אל בנות השיר תענינה לאמר צאינה וראינה בתפארת שר השרים וברגל מנזר הנזרים בו יצדק המהלל ולו יאות המלל מתהללים בו יתהללו ובעזות נגהו יתנהלו המנהל רחליו במעונות שחליו וישת לו עדרים בהררי נמרים לא ישכלו ולא יכריתו לא ירעו ולא ישחיתו כי זרוע אלקים אמצתהו וכפיר עמים שמתהו הוא הנצר יורש העצר משה רבינו פרשינו ורכבינו פאר הדור ופלאו ושמו עלה לשמים שיאו נר מערב ואור מזרח ישיש כגבור לרוץ אורח נזר החכמים מיד ומצוה לאומים בא מזרע הפרתמים הרב אשר אהב בהמון אדוננו וגאוננו מימון זכרו לחיי העולם וחלקו עם שבע כתות הצדיקים בגן עדן ויעמיד השם ניר לו בחסדו פרי צדיק עץ חיים לאנשי חלדו ויאמינו בה' ובמשה עבדו אלה תרומות מדותיו וקצות מעלות תהלותיו לבד מהנחלות אשר נחל מאבותיו ונגיד מישרים מגיד סר מרע וירא מצוה ובוטח בו יש תקוה הולך בתום וביד כל אדם יחתום בקש חפץ וכשרון ומצא בכל חכמה יתרון ובאר תעלומות התורה וחקר צפוני משנה וגמרא דלה עמוקות מתוספתא ומצא מים חיים במכילתא פרק כל קושיא תרץ כל הויה לא קמה לאיש בפירושו אתקפתא ולא עמדה במדרשותיו בתא ויחנם מחכמת בני מצרים בכל מלאכת השמים הודיע רמות ופליאות מהגיון ומספרי הרפואות רזי היצירה לפניו נגלו ומעשה המרכבה מפיו שאלו אף כי בצחות הערביים מפיו אנו חיים אסף וקבץ ורקם ושבץ למד ורבץ כמעשה יעבץ חרש וזרע חפר ונטע קצר ואצר בצר ועצר אלם אלומות והעמיד ערומות ערמות ערמות חכמותיו קוראות בראש הומיות קולי אליכם בני גליות מים שכלי לקטו מרגליות כי הצבתי לכם תלפיות והגדתי לכם האותיות אל תזכרו ראשונות וקדמוניות וראוי ליתן תודות ותושבחות אל אדונינו אשר הלביש פאר חכמי זמנינו במחלצות משה רבינו גאוננו ירום הודו ונשא וגבה יאיר אורו ושביבו יגה כי כל הלכה במדרשם אמורה וכל מדה קלה וחמורה קבלו מפי משה מפי הגבורה וכלם כקטן כגדול מבין עם תלמיד נכספים ונוהים למשה איש האלהים ומתפללים ודורשים מעם האדון אשר אנו מבקשים שיאריך האל ית' ימיו ושנותיו ולהשקיטו שלום במשכנותיו אמן כן יעשה האל אלקי ישראל ואנכי עבדך הצעיר רוחי אותי העיר נשאתי לבבי אל כפים ואשתחוה לפני אלקי השמים ואתחנן ואתפלל בלי דומם יומם וליל שישים בחיים חלקך כי הוריתנו דרך חקיך ותלמדנו משפטי צדקך ואתפלל לנוכח משרתך אני החתום משרתך לבקש מאדוננו לבלתי יחשוב עון על עבדו אשר באתי למול שכלו בכלי דלות כי לא לבשתי בגדי עצלות אך אמרתי להביא בכורים זו מנחת העומר שעורים להתיר במדינה החדש עד אשלח שתי הלחם להתיר במקדש גם אמנם על צחצוח לשוני הלמודה מרוב ימים עלתה חלודה אולי אוכל לענות ואצחצחנה וחכם באחור ישבחנה ואנשי עצתי העומדים בסודי ישכילו אם לא מדאגה פן תצא מפי שגגה ויראתי לנפשי פן יקום בי כחשי כי קרן עור פני משה והנה אלפי הדל במנשה על כן שמתי רסן שתיקה בלחיי כי מה אני או מה חיי או מה משפחתי הצעירה לבוא לפני צפירת התפארה כל שכן שבעיני קטונתי ולהשיג תאוה לא יכולתי ואומרה מה אאריך ומה אחבר עת לחשות ועת לדבר לו יתנני עושני כאחד ממשרתיך האומרים מזוזות פתחי ביתיך או כאחד המחזיקים בשוליך הקרובים אליך ומן המתאבקים בעפר רגליך ללחוך עפרות נעליך ואחלי ואולי יקרא שמך עלי ואמצא חן לפני הדרת משרתך ותמשוך אחד לעבדך בן אמתך והנני משתחוה מרחוק להר משרתך ובורך על גבי ברכי מול גבעת הדרתך להעביר שגגתי ואחרתי עד פה לחבר אגרת מהללים ואין בפי מלים ומה יענה השועל בסוכת השחלים ולולי שמנעוני זקני קהלי יצ"ו לא הגיעה אגרתי זאת לפני רגליך זולתי אני בעצמי שלום גאוננו ענק צוארונינו ושלום תורתו התמימה יגדל לעד וירבה לנצח והאל יפליא למענהו ויראני אותו ואת נוהו:
נשלם אגרת אנטולי בר יוסף עמש"י
תשובת הרמב"ם על המכתב הנ"ל
הגיע אלי אגרת כל אבני אקדח אוגרת אבל היתה סוגרת ומסוגרת ולא ידעתי בקחתה מהשליח אל מי שולחה ומי הוא המשלח ואומר לה אמנם כי יש בה סוד סתום גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום ואסיר צעיפה מעל פניה להשתעשע בפניניה והנה על כל בנות נסוכה שמורה וערוכה צולחת למלוכה ענקים בגרגרותיה ורבידים יקרים וצמידים על ידיה קשורים מעולפת ספירים ומעיל כבנות המלכים לבושה ואבנט זהב ואבן יקרה חבושה וכתר מלכות בראשה ובגדי שש ומשי רקמה ולוית חן על ראשה שומה יפה כלבנה ברה כחמה וכשחר נכון מוצאו סביב לה וקרנים כאור בכל גבולה וכצאת השמש בגבורתו זרח באהלה ובראותי כי כבוד הדרה מאד מאד נורא ובעיניה חצים שנונים לכל מביט יורה זחלתי ואירא ואומרה לה אחותי! רוחי ולבי עזבוני ורחמיך יקרבוני הסבי עיניך מנגדי שהמה הרהיבוני והנה למשחית נהפך הודי שימה מסוה והעמידני על עמדי זה חסדך אשר תעשה עמדי ותענה גש נא אלי ואל תירא מלהט החרבות ואל יבהילוך חיצי הרבות מנחה אנכי שלוחה להיות מהנצבות ואשאל אותה ואומר בת מי את? ותאמר בת איש שר וגדול בישראל רב פעלים מקבציאל באהלי תושיה גדל ומכל ארח רע חדל ובין חכמים רבה ובמלחמות התורה [קשת רבה] (קש רבה) וחלוץ מלחמתה בקרא (נקרא) ונפשו לעבודתה הערה משיב מלחמה שערה ונבדל הוא מכל סוחר ומורה וקשת נחושה במלחמת התורה יורה ואם בדרך השופטים דרך ובמערכות התלמוד ערך מברכות פיו תבורך יבורך ובן פורת עלי עין החכמה ושרשו פתוח אל מי המזמה ויונקותיו אל נתל הבין נצמדים הוציא פרח ויצץ ציל ויגמול שקדים ודודי אדום וצח ולשונו מהיר וצח ומכבודו הוא האיר כשחר הנראה שביב (סביב) לי הם הקרנים אשר נגלו בכל גבולי ומזוהר פניו הוא השמש הזורחת באהלי ושם האיש החכם ר' אנטולי והנה הוא לקראתך עם מרכבתו וראות פניך לבד משאלתו והשלוחה לפניך רחל בתו אם טוב בעיניך לשמוע עניני ולהבין מגמת אמרי ולחפש כל אבני קודש וקציני וחילי הנה בתוך אהלי ואה רע בעיניך אשובה לי ואלכה במר רוחי ודברי טמונה בחובי אל משפחתי ואל בית אבי ואומר לה אני גואלך ומעלה מעלה אעלך הראיני את מראיך השמיעני את קולך הרימי בכח קולך קול שודד ובוזה כי דבריך ערבו לי ככתב נביא וחוזה וגם לא תעבורי מזה ולפני תעמוד בכל עתותי שימה כחותם על לבי כחותם על זרועותי וכה תדבקין עם נערותי אבל כראוי ליפיך אשר חננך היוצר ישאל אביך מהר לנו מצר עת להאריך ועת לקצר ואם בין עמרים תלקט כשאר הנחשלים ימים או עשרה חדשים ותאכלי כאחד הרשים לחם ונזיד עדשים עד אשר ירחיב גבולינו האל ולהריק לנו ברכות יואל כי ה' דבר טוב על ישראל אז תאכלי סלת בשמן ודבש מורבכת יביאנה לפניך המרביך שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך:
הגיע כתב הדרת כבוד גדולת קדושת פנת יקרת מעלת מרנא ורבנא הה"ר אנטולי ש"ץ הדיין המהיר המורה דת ודין המזהיר אור המבינים הבהירה חמדת החכמים תפארת הסגנים אל השש ושמח בחברתו הנכסף לראותו לפי עוצם חכמתו ותוקף תורתו וטוב שמועתו משה בר מימון ושמחתי על כתבך ודברי שאלותיך כמוצא שלל רב ודבר ה' בפיך אמת על לבי ערב ויהי כטל ביום שרב וכתביך העידו לכל קוראיהם כי איש חכם אתה וערך התלמוד ערכת, ובלשון עבר בנת ויפה חברת וצחות דברת, ובגדי ענוה לבשת ובדרך קצרה הלכת וכגמול נפשך שמת ואם את ארצך ארץ רחבת ידים אתה בעל המזימה כאיש הבינים הלא אם קטן אתה בעיניך ראש המבינים אתה ומלא חמודות מאנשי המדות ומכתביך ושאלותיך ריח שמניך הטובים הריחותי וכערוגות הבושם היו לפני לזאת אמרתי לכל בני אמוני ראו ריח בני כריח השדה אשר ברכו אדני וישמחו כלם על ביאתך בארצנו והצצת מחרכינו והשגחת מחלונינו האל ידריכך בארמונתינו דרך ישרה לא תכשל בה וישפיע לך מטובותיו הצפונות ליראיו ויתמיד שלותך עם נבריו (נבראיו) ואשר הביאך עד הלום יטה אליך כנהר שלום אמן:
אגרת מהרמב"ם
שלחה לרבנא מרנא יפת בר מרנא ורבנא אליהו הדיין
לכבוד גדולת מר יפת החכם המבין הדיין המשכיל בן כבוד גדולת מרנא ורבנא אליהו הדיין החסיד זצ"ל מאת אוהבו המתפלל להוסיף כבודו משה בר מימון הרב זצ"ל הגיענו כתבך החביב אל נפשי ותמהתי על ענינו מפני שהרי אתה קובל עלי שלא קדמתי לשאול בשלומך מיום שנפרדנו מארץ הצבי ולא שלחתי לך כתבי ובודאי זה הענין שהזכרת בא ללמד ונמצא למד ואתה בוגד ולא בגדו בך ועוד שמאחר שנפרדנו מת אבא מארי ז"ל ובאו כתבי התנחומין מקצה ארץ אדום ומערב מהלך כמה חדשים ואתה לא שמת לבך לזאת גם ארעוני צרות רבות גלויות בארץ מצרים מחליים והפסד ממון ועמידת מוסרים עלי להרגני והרעה הגדולה שבאה עלי באחרונה שהיא רעה מכל רעה שעברה מיום היותי עד היום הזה והיא פטירת הצדיק זצ"ל שטבע בים הודו *(הוא אחיו ר' דוד המוזכר בסה"ד מרב סעדיה ן' דנאן יעוץ בתולדות רבינו ובהערה שם:) ובידו ממון רב לי ולו ולאחרים והניח בת קטנה ואלמנותו אצלי ונשארתי אחריו כמו שנה מיום שהגיעה השמועה הרעה נופל על המטה בשחין רע ובדלקת ובתמהון לבב וכמעט קט הייתי אובד ואח"כ עד היום הזה כמו שמונה שנים אני מתאבל ולא התנחמתי ובמה אתנחם והוא היה על ברכי גדל והוא היה האח והוא היה התלמיד והוא היה נושא ונותן בשוק ומרויח ואני היתי יושב לבטח והבין בתלמוד ובמקרא הבין בדקדוק הלשון ולא היתה לי שמחה אלא בראותו ערבה כל שמחה והלך לחיי העולם והניחני נבהל בארץ נכריה כל עת שאראה כתב ידו או ספר מספריו יהפך עלי לבי ויעורו יגוני כללו של דבר כי ארד אל בני אבל שאולה ולולי התורה שהיא שעשועי ודברי החכמות שאשכח בהם יגוני אז אבדתי בעניי ואני בכל זה איני קובל לא על חכם ולא על תלמיד ולא על רֵעַ ומיודע וראוי לקבול עליך יותר מכולם שאני והוא ואבא מארי ז"ל ארבעתנו הלכנו בבית ה' ברגש ולא שאלת ולא דרשת ומן הדין היה שלא אשיבך על כתב זה שהגיע עתה בעבור ההרשאה אבל אהבתי ערוכה ושמורה ולכתינו יחד במדברים וביערות אחרי השם לא אנשה ולא אחשוב לך עון ופשע, ועל כל פשעים תכסה אהבה והאל יודע כמה צר לי וקשה בעיני דוחק הזמן אשר אמרת וכל אותו ענין היטיב חרה לי עד מות ואילו היית כאן אצלי הייתי עושה עמך כראוי ואכבד ואהנה כפי כחי ושמחתי הרבה על זה הבן שחננך האל ר' אליהו התלמיד הנבון שמעתי שהוא עוסק בתורה ושהוא נבון לחש והולך בדרך טובה תחת אבותיך יהיו בניך תשיתימו לשרים בכל הארץ וכן יהי רצון אמן: תם
מוסר נאה מאד מהרמב"ם ז"ל
להרב החכם ר' אברהם בנו ז"ל
אברך את ה' אשר יעצני ובדרך אמת הנחני חסדיו אזכיר כעל כל אשר גמלני יסר יסרני ולמות לא נתנני בימינו אחזני ובצל ידו החביאני מסבלות הגלגל הוציאני ומתהפוכותיו הצילני בכור הזמן צרפני ומשחרות הילדות הלבינני ומתשובותיו (צ"ל וממשובותיו) הבדילני ממלחמת יצרי השקיטני ויגער בנחש השיאני ומתוק הטעימני ומעפר הקימני ועם נדיבים הושיבני הימים הורוני והנסיון השכילני והזמן הוכיחני ועד כה ברכני והחייני מזולתי הבינני ובין טוב לרע הבחינני אשר בידו קצי הודיעני ולא אדע מתי ומה חדל אני ולכן אהבתו העירני לצוות הילדים אשר חנני לשמור דרך ה' ולהורותם מאשר הורני ולהורישם אשר הורישני בטרם יקראני וכבודו יאספני שמעוני בני ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת ברכות שדים ורחם חזקו והיו לאנשים יראו את ה' אלקי אביכם אלקי אברהם יצחק ויעקב ועבדוהו בלבב שלם מאהבה כי היראה מביאה הזריזות מן החטא והאהבה מביאה זריזות למצות דעו כי הכל יביא במשפט על גלוי ועל נעלם על טוב ועל רע המטיב פעלו יטיבו לו בעולם הזה רואיו יפארוהו ויודעיו יאשרוהו ובהמלא מספר ימיו בהפרדו מבני אדם ישמח על כשרון פעלו ויתנחם ולא ידאג מאד למות כי לא ידאג לעונש אבל יצפה לגמול טוב לראות בטוב הצפון ליראי ה' וביתו יהיה נכון עד עולם והמשחית דרכו וירדוף הרע הרע ירדפהו וישיגהו וישחית מעשיו רואיו יעקשו עליו פיהם וילוזו שפתותיהם ובמותו בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל כי בחושך ילך ובחושך שמו יכוסה וישען על ביתו ולא יעמוד אחלי לפניכם תכירו יתרון האור מן החשך ומאסו במות וברע ובחרו בחיים ובטוב כי הרשות נתונה לכם הנהיגו עצמכם במדות הטובות כי טבע האדם תלוי במנהג והמנהג יוקבע בטבע דעו כי שלמות הגוף קודם לשלמות הנפש והוא כמפתח הפותח טרקלין ולכן עיקר כוונת מוסר על שלמות גופכס ותקון מדותיכם לפתוח לפניכם דלתות שמים תתנהגו בכבדות ובכבודות חדלו לכם מחברת הקלים ומישיבת הרחובות ומשחוק הבחורים כי משם יצא פרי רע המצאו תמיד בין כבירים וחכמים אך בענוה ובהכנעה ובשפל המקומות והטו ראשיכם ופתחו אזני לבכם לשמוע ולהאזין דבריהם ומה יגנו ומה ישבחו שקלו הענינים קצתם עם קצתם ואז תשכילו שמרו פיכה ולשונכם מהעתיר דברים לפניהם כלכלו דבריכם במשפט כי בהרבות דבריכם ירבו טענותיכם (טעותיכם) ואל תתהדרו ותתגאו לפניהם ואל תבושו לשאול הנעלם מכם אך בעת ראוי ובלשון ראוי חשבו ושקלו הדבר טרם תוציאוהו מפיכם כי לא תוכלו להשיבו אהבו החכמה בקשוה ככסף וכמטמונים תחפשוה הסתופפו בבתי החכמים הלומדים והמלמדים שם יהיה טיולכם והתענגו שם בשמוע החכמות והמוסרים והחדושים ופלפולי התלמידים קנאו ליודעים ובזו בלבבכם הגלמים כאשר תשאלו או תענו דבר אל תמהרו ואל תבהלו ואל תצעקו ואל תדברו בלעגי שפה דברו במבחר הלשון בצחות השפה בקול נחת בכיון הענינים כמבקש ללמוד ומחפש האמת ולא כמריב ומבקש לנצוח עמדו שם ברצונכם והתבוננו להוציא משם תועלת ואז ינעם לכם ויקל עליכם ואם תשלחו לבכם אנה ואנה [ואל] תפסידו הקרן בעמדכם כי לא תלמדו ויכבד עליכם המסגר המחלה הגוף ובצאתכם דעו מה תוליכו לבתיכם תקוהו במוחכם וצורררהו בלבבכם למדו בבחרותכם באכלכם הכנת זולתכם בעוד לבכם פנוי טרם ימלא מתשבות ונת המזכיר יחלש כי יבוא עת שתרצו ולא תוכלו ואפילו מה שתוכלו תתיגעו עם מעט תועלת כי לא ירדוף הלב את הפה ואפילו במה שירדפהו לא יחזיקהו כי ישכחהו הנה מוסרי בידכם מסור יש בו תועלת רב בלמוד לחזק האמת ולישב הדעת ולהסיר המבוכה כאשר תמצאו כתוב עמוק ומאמר נבוך בחורה או בנביאים או בחפרי החכמים אשר לא תבינוהו ולא תדעו מסתרו ונראה כסותר פנות התורה או דברי הבאי אל תזוזו מאמונתכם ואל יתבלבל שכלכם, עמדו בחזקתכם והפחיתות ההוא חשבוהו בכם כי לא דבר רק הוא מכם (דברים ל"ב מ"ז) הניחוהו בקרן זוית ואל תשקצו כל אמונתכם על חסרון הבנת דבר חכמה אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה אהבו האמת והצדק ובהם תדבקון כי תצליחו בהם ההצלחה ההיא נבונה על צור החלמיש שנאו השקר והעול ואל תתאוו למטעמותיהם כי הוא כבונה על החול וקראו עליו אמור אל תחי טפל ויפול לכן ינעם לכם האמת והצדק שנראה שתפסידו בו יותר מן השקר והעול שנראה שתרויחו בו וכן אמר החכם במוסרו אמת קנה ואל תמכור דעו כי האמת והצדק הם תכשיטי הנפש ונותנים גבורה ובטח ונצח לגוף ולא מצאתי רפואה לרכות הלבב כהרכבת האמת והצדק ולא הבטיחוני אחוזת מרעים ועשתרות קרנים ושלח ושריון ככובע האמת ומגן הצדק והיה ביום הנחילי אתכם את אשר הנחילני הבורא אנחילכם הנאמנות אשר בו הקנני הבורא החיל הזה כי במקלי עברתי להרויח לחם התמיד ונסכו והנה ברכני ה' עד כה והנאמנות הכניסני במקום שלא הכניסוני קרובי וירשתי מה שלא הורישוני אבותי והמשילני על גדולים וטובים ממנו והצלחתי והועלתי לי ולזולתי לכן הזהרו בו אפילו במה שלא הזהירה תורה אשר תדרוש שלומו עמדו בדבורכם אל יכבד בעיניכם שטר ועדים וקנין על הבטחת הדבר גלוי ונסתר בטלו ומאנו במודעי מרמות ומזמות ודקדוקים ועמוקים עקשיות וקושיות ודתות תחתיות הוי לבונה ביתו עליהם כי בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל תחיו בתמות ובתמימות ובנקיות ואל תגעו בשל זולתכס דבר קטן וגדול ואל תטעמו מאומה ממה שאינו שלכם ברור ומוחזק ברחו מן הספקות והעמידום בחזקת זולתכם דעו כי טעימת הדמאי גורמת ליגע מן הודאי והמעט להרבה והנסתר לנגלה עד שיוחזק לעקש כפרן גנב וגזלן ברחו מפניו הקונה ממנו אל ישמח והמוכר אל יתאבל יבוש בחייו יכלם במותו כל זה ראיתי ונתון אל לבי מי שיהר חשש ילד קש והזורע לצדקה קוצר לפי חסד התיחסו במוסרכם והסתפקו בנאמנותכם כי אין יחס כמוסר ואין ירושה כנאמנות קרבו הרחוקים השחו לקטנים האירו פניכם לשפלים רחמו על האביונים והעלובים שמחום בשמחתכם והפקידום בחגיכם ובמועדיכם כיד ה' הטובה עליכם והזהרו שלא יבושו ויחורו פניהם בסבת מתנותיכם אל תחדלו להטיב לכל אשר תוכלו והזהרו למי שיהיה מאסו הבטלה וגעלו השלוה כי הם סבה להשחתת הגוף ולמחסור ולשעמום ולפטפוט ולעקשות פה ולזות שפתים וסולם לשטן ולעובדיו והיא היא העצלה המנולה וכל עצב יהיה מותר אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון ומה נשאר עוד ראיתי לבנים השחירו ופחות נפחתו ומשפחות נספחו ושרים הוסרו מגדולתם ועירות גדולות נתערערו וקיבוצים נפרדו וחסידים נפסדו ואנשי אמונה אבדו ונכבדים נקלו ונתבזו בסבת המחלקת נביאים נבאו וחכמים חכמו ופילוסופים חפשו ויספו לספר רעת המחלקת ולא הגיעו לתכליתה לכן שנאו אותו ונוסו מפניו והתרחקו מכל אוהביו וגואליו ורעיו וגם אל כל שאר בשרכם אוהב מדינים התנכרו ורחקו וקרבתם פן תספו בכל חטאתם התפארו בסבל כי הוא הגבורה הישרה והנצחון האמתי כי בבקשכם הנקמה שמא לא תשיגוה ותחלו לבכם בתוחלת ממושכה ושמא תוסיפו על בשתכם חרפה כגולל אבן אליו תשוב אם תשיגוה הנה חטאתם לה' ודעו את אשר תמצא אתכם שנאה לב נוקם בלבול השכל טרוד שנה בלבול פעולה גלוי מומים וא"כ יולדוהו שוני פנים והלחשים אבדן הנפש קנאה אוכלת עכירות פמליא לומר לאחרים חוטא ומחטיא חרטה באחרית לכן תכירו מעלת הסבל והייתם קדושים בעיר אויביכם והתקדשתם ויתחרטו מזיקיכם ותגדל נפשיכם בעיניהם וישובו ויטיבו לבם אם הם אנשי לבב ואם הם אנשי בליעל יכאבו ויצר להם על אשר לא תתבזו עמהם לעשות כמוהם ותמלכו עליהם בכתר המוסר תתנהגו בענוה כי הוא סלם לעלות המעלות הרמות ועמה לא תצטרכו לסבל דעו כי אין עדי כענוה הנה רבן של נביאים לא נתיחס על כל מדותיו כמו על הענוה שימו מחסום לפיכם ורסן ללשונכם דעו כי מעלת הדבור חנן האל באדם באהבתו אותו על כל הברואים נחמד להשכיל וטוב להודות לו ולרוממו ולספר נפלאותיו ולכן לא יתכן להמיר טוב ברע ולדבר נבלה ושקר ורכלות והבאי כי הוא עון פלולי ושעבדו החומר לשכל כלומר הגוף לנפש כי שעבודו הוא חירותכם בזה ובבא לכן זממו אל תפיקו כהפיק מאוייו יוסיף לבקשו ולא ישבע עד שישתוקק למה שלא ישיג ויאבד עמו חלק אלקי ואם ימשול השכל וישתעבד הגוף ויכנע לא יבקש רק הצריך וישבע מן המעט ויקוץ המותר וינעם בחיים ויתנחם במות אכלו כדי שתחיו והיותר תחרימום אל תאמינו שרוב המאכל והמשתה יגדיל הגוף וירבה השכל כשק המתמלא מן המושם לתוכו כי הוא ההפך באכול מעט יש כח באצטומכא לקבלו ובחום הטבעי לעכלו אז יגדל ויבריא ודעתו יתישב ואם יאכל יותר מדאי האצטומכא לא יקבלנו והחום הטבעי לא יעכלנו נכחו יצא פגול הוא לא ירצה גופו ירזה ושכלו יתבזה וכיסו יתרוקן הזהרו שלא תאכלו עד אשר תעכלו כי הוא הפסד הגוף והכיס כי הוא סבת רוב תחלואים ועמלו טרם שתאכלו ותנוחו אחר שתאכלו אל תאכלו בבהלה כבעלי בולמוס אל תמלאו פיכם בלוגמא כי תסיג חברתה שנאו המאכלים המזיקים כאשר ישנא איש את רעהו השונאו ומבקש המיתו אל תאכלו בדרכים ואל תאכלו כעכברים כי אם לשעות הקבועות ובבתיכם המנעו מהתמיד סעודות עם הבחורים דעו כי בסעודות הקבוצים יודע תרבות האדם אם טוב ואם רע והרבה פעמים חזרתי רעב וצמא בביתי מיראת בראותי חרפת זולתי הזהרו מן היין המשחית עצומים ומבזה הנכבדים ומה טוב בעיני צואת יהונדב בן רכב לבניו אמנם אני לא אצונו כי לא התנהגתי אתכם מתחלת בריאתכם אך שברו כחו במים ושתוהו דרך מזון ולא דרך תענוג ראו כי לא לחנם נכתב גנות נח הצדיק כי אם ליקח מוסר דעו כי ההוצאה מתחלקת לארבעה חלקים ריוח הפסד מאוס כבוד ריוח הוא גמילות חסדים שתאכלו הרוח והקרן קימת הפסד הוא השחוק שמפסיד בו אדם מעותיו כבודו ובטול ימיו ואם ירויח קורי עכביש יארוג ואשם הוא אשם אשם מאוס הוא מה שנאכל כבוד הוא שמלתו לעורר לכן לבשו כדי השגתכם אכלו פחות מהשגתכם רק כדי מחיתכם מאסו השחוק והתרחקו מן השוחקים זרעו לצדקה יותר מכדי השגתכם וקצרו לפי חסד ראו חיים עם חברתכם ואשת נעוריכם ואל תגעו בשל זולתכם כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה חשבו כאשר הייתם בתיבת נח ותתנחמו ואף בשלכם בסדר ובמשפט להעמיד זרע ולהתמיד הבריאות הנה האש היושב עליו יכוה והמשכיל יתחמם נגדו ויגע בו לעת הצורך ויקבל ממנו תועלת הניחו לרצון שירדפכם ואתה לא תרדפוהו כבדו את נשיכם כי הם כבודכם אל תרפו מהם מוסר ולא תמשילום עליכם כבודם פנימה בהמעט ראיתם ימעט הזיקם אל תגלו להם מסתורי לבכם עבדו אוהביכם וקרוביכם כגופכם ומאודכם כיד ה' הטובה עליכם רק השמרו לכם מאד פן תעבדון בנפשכם כו הוא חלק אלהי:
דע בני אברהם ירחמך האל ית' כי ראוי לנו שנדע באמת כי תחלת מה שצוה הבורא ית' לישראל על יד הנביא האמתי משה רבינו ע"ה היה יום השבת ושם אותו ברית ואמר ית' ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ וגו' ואין ענין זה אלא להורות על היותינו נחים ומפסיקין מן הענינים המטרידים אותנו והמונעים מלהשיגו ית' והם עסקי העולם השפל וליחדנו לעבודתו ית' ולהמיר ולהחליף עבודתו ית' בארץ תחת עבודת פרעה מלך מצרים, והוא אמרו בסוף במשנה תורה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך יי' אלהיך משם וגו' וחתימת זה הפסוק הוא על כן צוך יי' אלהיך לעשות את יום השבת והסבה האחרת הראוי לסמוך עליה הנזכרת אחר כן היתה אמרו כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ וגו' וסוד זה הוא שתקדשו בפעולתי והוא יהיה יום השלימי לבריותי, הוא יום היותכם משלימים לנפשותיכם בהיותכם נפסקים מענייני העולם ולנוח מן התנועות והמלאכות לעבדני ולהשיגני אשר היא המנוחה השלימה האמתית ותהיה אז מנוחתכם על שתי פנים מנוחת הגוף ומנוחת הנפש וכלל שני אלה הענינים אשר בענין השבת הם כלנד שתי מילות והן מילת ערלת הלב ומילת ערלת הבשר כי ענין המילה הראשונה היא מילת ערלת הבשר והיא מילת אברהם אבינו ע"ה והענין השני היא מילת ערלת הלב והיא מילת משה רבינו ע"ה ועם שתי בריתות האלה יתאמתו דברי הבורא יתברך ויתקיימו בענין הברית הראשון והברית השני והברית השלישי והוא השבת אלו השלש הם על טהרת הנפש ועל התחבולה ועל ההפרדה ועל ההתבודדות לו ית' וראה והבן איך כפל מלת קדש בשבת והיותו דבק עם מלת יי' באמרו ויום השביעי שבת לה' אלהיך וגו' ובאמרו ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם וגו' ועוד אמרו וביום השביעי יהיה לכם קדש וגו' זו ראיה גדולה למי שיטעם הענין וידקדק בו על סוד תורת השבת ואמתת מה שנאמר בו בתחלה היותו מצוה ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום ליי וגו':
ודע בני אברהם ישכילך האלהים ית' כי הערלה הנאמרת באברהם ע"ה היא בבשר מפני כי השכל האנושי תחלת משכנו הוא בלב אשר הוא בשר והערלה הנזכרת במשה רבינו ע"ה היא בלב וכבר אתה ידעת שתוף שם לב מפני שהוא שכל נבדל ובא הענין כאלו יכלול השכל האנושי וירגילנו להיישיר הטוב לבלתי השתתף עם תאוות הגוף ויהיה נאבד ויש לך בני לדעת כי פרעה מלך מצרים הוא יצר הרע באמת וישראל כלם גם כן באמת הם כדמות דבר אחד בענין השכל האנושי ותבין זה מענין המלה והרכבתה ומשה רבינו ע"ה הוא השכל האלהי ומצרים בכללו הוא הגוף רוצה לומר הגוף בכללו האברים השרים והאברים שהם כעבדים להם והם הדבר הטפל וארץ גשן הוא מקום הלב וידעת כי בני ישראל הם אשר שלט בהם פרעה הרשע ועבדוהו בעבודת פרך אבל משה רבינו ע"ה אין בינו וביניהם שום יחס ולא להם עליו שום כח ולא שליטה ומשה ואהרן כלם דבר אחד אמנם מעורר הכחות הוא משה ע"ה ומעורר החמרים הוא אהרן ע"ה ודע בני כי המיתה הנזכרת בנביאים ע"ה היא הפסקת הדבקות אשר ביניהם ובין הדבר השופע עליהם וזה כלו כשיתעסק השכל האנושי עם תאוות הגוף ולא תפרש בו יותר ממה שהעירותיך עליו ומה שעוררתיך בני גם כן במאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים על אשת חיל אשר הוא נאמר על חמר נכבד כן היא ארץ ישראל ג"כ וירושלם אשר בה בית המקדש וכן הלב הוא משכן השכל האנושי וציון הוא מקום במוח נכבד מאוד בו משכן השכל הפועל ודע בני כי מלכי בית דוד הם דבר אחד בשכל האנושי אותם אשר נאמר בהם ויעש הישר בעיני יי' וגו' והוא השכל המתעסק בשפע האלהים ובהפכם הוא אשר היה משולח אל התאוות הגופניות כי באותו הזמן יבא מלך מן האומות וילחם בו אשר הוא יצר הרע בלי ספק ודע בני ישמרך האל יתברך כי שומרון הוא החמר הארור המקולל אשר לא ימלכו עליה אלא מלכים רעים וחטאים שהם התאוות כמו שנאמר בספר משלי גם כן על האשה הזונה והבן ג"כ היאך היה שונא שאול לדוד והוא האמת ואל תונה עצמך ולא יקטרג אותך השטן כשאול כי לפעמים יבא בו השכל האנושי ולפעמים יבוא בו השכל העפרי ויטה אחר התאוות ואז ימאס לדוד וראה והבן איך הלך שאול אחרי דוד אל מקום הנקרא בשכ"ו וזו המלה היא נאמרה על הלב עברו משכיות לבב או מי נתן לשכוי בינה והוא בלא ספק בעבור הסתלקו מן הדמיונות הגופניות והיתה המתשבה נקייה וטהורה במושכלות עת השפע אשר בא משמואל שהוא שכל נבדל ומשכנו במוח אשר נקרא שמו בניות ברמה ופי' רמ"ה עליונה וכשהלך שאול אל הלב לא מצאו שמה כאלו נאמר לו לך אל המוח שהוא יגבר בכחות למען היותו מלך עליהם ועלה אל מקום המוח ומצאו שמואל עמו ונתיסר אז שאול מפני שאין לו כח על דוד כי העזר היא משמואל אל דוד אף על פי שהיה מתחלה עם שאול ואחרי כן נאמר לו שהוא בניות ברמה והוא המוח בלא ספק ואין לו כח עליו בעבור שהיה עמו השכל האלהי אשר הוא שמואל וברח דוד מפניו ושאול פשט בגדיו ואלה הבגדים בא המשל בהם בתאוות כאמור הסירו הבגדים הצואים מעליו וגו' בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו':
ודע בני אברהם ירחמך האל יתברך כי המשכן וכליו בא המשל בו על גוף נכבד והתחיל בארון אשר הוא הלב בלא ספק וכן הוא גם כן התחלה בגוף ובארון גם כן הלוחות אשר הם השכל האנושי ובאומרו והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה וגו' המשל בזה בריאות והשולחן משל על הכבד והמנורה משל על המרה ומזבח העולה אשר נאמר בו אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה המשל בו על החום הטבעי ומזבח הקטורת הוא השפע והאמת והנכון הוא מה שבאר בו החכם רבי אברהם אבן עזרא זצ"ל נאמר לי עליו שהוא חבר בפירוש התורה וגלה בו סודות עמוקות ועצומות לא יבינם אלא מי שהוא במדרגתו והם השרידים אשר יי' קורא והוא זצ"ל דבר בפרשת ואלה המשפטים בפסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' מאמר נכבד על השמש ועל הירח ודברים נעימים אין ראוי שיבינם כל אדם וזה הוא אמרו שם אור הירח הוא מאור השמש ואני אגלה לך בני קצת מדבריו דע כי השמש אשר אמר הוא השכל האלהי והירח הוא השכל האנושי ימשוך השפע ממנו על אי זה צד שיהיה לפי גלוי המשל שהירח אין לה אורה ולא בהירות אלא מהשמש:
ואתה בני הנאמן לי אני מצוה לך שלא תעיין בפירושים ובחיבורים ולא תטרוד שכלך אלא בפירושיו ובחבוריו וספריו כי הם טובים מאד ומועילים לכל מי שיקרא בהם בהשתכלות יפה בשכל זך ובעיון דק ושהם אינם כשאר החיבורים כי הוא היה כמו אברהם אבינו ע"ה ברוח, וכל מה שתקרא מדבריו וברמזים אשר ידבר בהם עיין בהם עיון יפה והשתכל בהם השתכלות רבה בשכל זך ובעיון נקי כי החכם הזה הנזכר לא היה מתפחד משום אדם ולא היה נושא פנים לשום בריה והוא היה שט בארצות היום במקום אחד ולמחר במקום אחר עם שהיה משרת למלכים גם כן ואמנם בני אני השלכתי יהבי מאד על הדברים והחבורים עד שאני חולה כי עול מלכות ועול הבית עלי ואויבי חיים עצמו ורבו שונאי שקר ולא הספיק לי זה אלא הבנות הוסיפו יגון על יגוני ועל עסקי סודות מחשבותי:
ודע בני כי האדם המסכן בזה העולם השפל הנבזה אין לו מנוחה בו ואשריו למי שחתמו ימיו מהרה בלא טרדת נפשו ולולי זה החכם הנזכר רבי אברהם אבן עזרא זצ"ל אשר העירני על ענינים רבים ולא ידעתי בהם אלא אחר שחברתי פירוש המשנה והחבור שקראתיו משנה תורה וספר מורה הנבוכים הייתי מעירך על סודותיו שרמז בחבוריו ובספרים והשמר לך שלא תטריד שכלך הזך ונפשך היקרה אלא בחבורינו וחבוריו וזולתם שוא ותפל ויכלה הזמן והם לא יכלה ושמור נפשך מאד מדברי רוב חבורי אנשי צרפת היא פרנצ"ה אשר לא יראה להם שהם מכירים הבורא יתברך אלא בעת אכלם בשר השור שלוק מטובל בחומץ ובשומים והוא טבול הנקרא בלשונם סלס"א ויעלה איד החומץ ועשן השומים אל מותם ויחשבו אז להשיג בהם הבורא יתברך בכל שעה ושהוא קרוב בתפלותיהן וצעקותיהן בקראם בתלמוד וזולתו מחבורים ומדברי ראשי ישיבות גם בשומם הבורא יתברך מדרם לשונם בספרם ובזכרם הבורא ית' בכל שעה באותם הדברים המגשימים הבורא ית' עלוי רב וגדול מדברי הכופרים חלילה לו ויוציאו ספרי תורה ללא צורך יברכו בהם הקהלות:
ואולם בעבור זאת יסכימו לעשות צדקה מדרה"ם אחד או מפשוט אחד וכל אחד מהם על הרוב יקח שתי נשים עד שלא יהיה קבע מחשבתם אלא בתשמיש ובאכילה ובשתייה ובשאר הנאות הגוף לא בדבר אחר ויאמינו כי השם יתברך קרוב להם ושומע להם מזה לא זו הדרך ולא זו העיר להתקרב אליו יתברך אלהיהם עבוד ותורתם שמור ומהם מאד הרחק ואל תחבק חיק ואתה בני לא תהיה חברתך הנעימה הלא עם אחינו אוהבינו הספרדים הנקראים אנדלוזיא"ס כי יש להם שכל ובינה וזכות מוח ומזולתי אלה הזהר מהם וגם כן שמור עצמך ממקצת אנשים שהם שוכנים במערב הנקרא אליזירב"י והם המקומות אשר הם בארצות ברבריא"ה כי יש להם יובש וטבע גס וחוזק השמירה יהיה לך תמיד מאד מן האנשים השוכנים בין טוני"ס ובין אלכסנדריאה של מצרים ושוכנים גם כן בהרי ברבריא"ה כי הם יותר טפשים אצלי משאר בני אדם אף על פי שהם חזקים מאד באמונה והשם ית' עד ודיין עלי שאינם אצלי אלא כדמות הקראים הכופרים בתורה שבעל פה ואין אצלם זכות מוח כלל בכל עסקיהם בתורה ובמקרא ובתלמוד ולא בהיותם דורשים בהגדות ובהלכות וקצת מהם דיינים יאמינו וינהגו בעניין הנדה כמו שיאמינו וינהגו בני מאו"ם והם אומה מן האומות הדרים בארצות הישמעאלים לא יראו הנדה כלל ולא יעיינו בקומתה ולא במלבושיה ולא ידברו עמה ואוסרים ללכת בקרקע אשר דרכה כף רגלה ולא יאכלו מבשר הבהמה רביע האחרון ודברים ארוכים רבים יותר מאלו שיש לדבר בהם ובמנהגיהם ובמעשיהם:
שיר בשבח הרמב"ם זצ"ל
מתלמידו ר"י בר שמעון ראש הסדר
נשיא האל שלחו אל למופת \ וכל רואיו מאוד עליו תמהים
וחכמי הזמן את מועצותיו \ מבינים פוחדים כולם ורוהים
סעיפיהם בתחתית ירוצון / ומשה יעלה אל האלהים
עוד לו
נפשות מבינים במשה / רוב החכמים מקנאות
לבלי ברא איש כמותו / נשבע אדני צבאות
מאמר על אודות דרשות חז"ל, לר' אברהם בן הרמב"ם ז"ל
נעתק מלשון ערבי ללה"ק *(הכת"י הזה נמצא בין אוצר הספרים של הרב ר' דור אפענהיים מועתק מלשון ערבי ולא נודע שם המעתיק:)
ראיתי לפרש דברי השמות ועניינים בספר הזה והם הדרשות והמעשים והאגדות ואומר לשון דרשה הוא בקשת ענין וחקירתו לבוא עד תכונתו מלשון וחקרת ודרשת כלומר הדבר שנחקר בו בענין ויודע וידרש וימצא כי הוא הנקרא דרש וזה הכלל כל מאמר שהוא פי' פסוק או נסמך לפי' פסוק בדרך מדרכי הדרש או ביאור ענינים מן הענינים שיהיה חוץ למשפטי התורה ודיני האסור והמותר וחיוב ופטור טמא וטהור וכשר ופסל הוא יקרא דרש לשון מעשה כל דבר וענין שאירע שנעשה מלשון עשה יעשה ותועלתו למבין שמורה וערוכה ראה מעשה ונזכר הלכה ולשון הגדה מלשון הגיד לך אדם מה טוב שהם מגידים מאורעות שאירע וקרוב הוא עניינו לענין המעשה אלא שיש ביניהם הפרש כי המעשה יגיד דבר הנעשה בימי המגיד או בימי אדם ידוע ונזכר ואגדה תגיד דבר שאירע בלי להבינו בענין זה וזה שכתבנו ואם יעלה על דעתך לומר הואיל ועניינים אלו תורות גדולות ונאמרות לכל בעלי עינים וראשם מגיע השמימה ומדוע המשנה לא דברה בהם ולא מצינו בה דרש ואגדה ומעשים ההם כי אם דרש וידי משה כבדים בר"ה ובתענית מעשה חוני המעגל ולא שני?
התשובה: דע כי רבינו הקדוש וסיעתו לא נתכוונו לבאר במשנה הדברים שהם ידועים ומבוררים בענין אע"פ שאותן דברים צריכים ביאור גדול לבאים אחריו והראיה לזה שאינך מוצא במשנה שמצות עשה לקרא ק"ש בלילה וביוה ובערבית ושחרית וכן אינך מוצא בענין שבת שאסור לעשות בו מלאכה שזה ביאורו גלוי וידוע מהיותו צריך ביאור אכן דבר מאימתי קורין את שמע בערבית ובשחרית וכ"ה מנין אבות מלאכות מ' חסר אחת וכו' וכן לא הוצרך לדבר בענין מענייני האמונה ולא בחכמה אחרת ולא באחד שעריה מפני שפשוט היה לבני דורו וידוע וחלון בית השכל קרוע בהם ולא יבצר מהם מזימה הם מקום החכמה בענין שאמרו על תבונתם בעלי התלמוד וסיעתם לבן של ראשונים כפתחן של אולם ושל אחרונים אפילו כמחט סידקית וזה הענין ותכליתו יתבאר בשער השני באר היטב:
(מצאתי כתוב לרב ר' אברהם בן הרב רבינו משה זצ"ל בספריו שחבר בלשון ערב שקראו כתב אלספייא"ז דברים אלה שיש בהם תועלת גדולה למה שאני צריך להם להעתיקם ללה"ק חזי לי ואריך):
דע כי כל הנמצא בתלמוד וזולתו מחבורי החכמים ז"ל בעלי מדרשות והמעשיות דברי הפסוקים הנמצאים בידינו עתה מעשים ונעלמים מעיני כל ההוגים בתלמוד ורובי המפרשים לא שלחו בהם ידם ולא באה נפשם בסודם ואבי מורי ז"ל חשב לחבר ספר בפירושים כאשר זכר בתחלת פי' המשנה ולבסוף נטה מעליו ויירא משה מגשת אליו כאשר אמר בתחלת המורה ואני אחר פטירתו פירשתי בענין זה מעט קט ולא נטיתי מפני שנתעסקתי בחבור הספר הזה כי ראיתי תועלתו גדולה ונאמנה מהתחלת הראשונה אעפ"כ אני מעיר לבך ורעיונך ואתה פקח עיניך על הדרך הזה שדברו החכמים בדרשות הנמצאות להם וממנו כוונתם תהא צופה ויהיה לך לאלהים ואתה תהיה לי לפה ומזה תמלט נפשך מלהלעיג על דברי החכמים או מלכפור באמתת דבריהם או משתחשוב שהם מעשה ניסים כאשר נעשה לנביאיהם וכי כן יעשה לכל חכם ונחסיד ושאין הפרש בין קריעת ים סוף למשה וליוצאי מצרים ובין צליחת הירדן לאלישע ולאליהו או לאחד זולת אלו וכל זה תתחייב כשתקח אותם הדרשות על פי פשוטן או על פי הנראה מהם לכתחלה בעיון הראשון ודי היה בנו להורות שיש מדרשות ומעשיות שיש להם ענין פנימי נסתר חוץ מהענין החיצוני הנראה וכ"ש במה שגלה אבא מורי ז"ל בחבוריו מזה לולי כי חפצי ורצוני להוסיפך ביאור ולהודיעך מעשים בחלוק עניניהם שאני מחלק לך בקרוב ובמשלים
אמשול לך בזה הפרק וראיתי להקדים תחלה הקדמה זו:
דע כי אתה חייב לדעת כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה ולישא פני אומרה ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת אם אמת אתה אם לא שזה מן הדעות הרעות והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל ואינו ראוי מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גרעון וחסרון בהתבוננת מה שצריך להאמין בו ומדרך התורה מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו הישר אמר השי"ת לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט וגו' ואמר לא תכירו פנים במשפט וגו' ואין הפרש בין קבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה, או בין שנאמין לאומרה ונשא לו פנים ונטען לו כי האמת אתו בלי ספק מפני שהוא אדם גדול הימן וכלכל ודרדע שכל זה אינו ראיה אבל אסור ולפי הקדמה זו לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם לשלימות תכונתם בפי' התורה ובדקדוקיה ויושר אמריהם בביאור כללים ופרטיה שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה [ולהאמין] אותן כאשר נאמין אותן בפי' התורה שתכלית חכמתה בידם ולהם נמסרה להורותה לבני אדם כענין שנאמר על פי התורה אשר יורוך וגו' אתה רואה החכמים במה שלא נתברר להם מדרך סברתם ומשאם ומתנם אומרים האלהים! אילו אמרה יהושע בן נון לא ציתי' ליה כלומר לא הייתי מאמין ביה ואע"פ שהוא נביא כיון שאין בידו יכולת להודיע הענין בכוונה מדרך הסברא והמשא והמתן והדרכים שבהם ניתן התלמוד להדרש ודי בזה ראיה ומופת ולא נענעין להם עוד כיון שאנחנו מוצאים להם אומרים שלא נתאמת ולא נתקיימו בגמ' דברי הרפואות וכענין תקומה שאמרו שמונע להפיל הנפלים שלא נתאמת וכיוצא בזה עניינים רבים שדברו פ' שמונה שרצים במס' שבת וכו' ובמקומותם אתרץ דברים שבחנו אותם הבוחנים ונשמעו ביניהם וסמכו הם עליהם ולא יודה על אמתת עיון רופא אמתי ולא שכל:
ודע כי לא יתחייב בעבור מה שאמרנו שיהא מה שאמרו חז"ל אי כפית אכול אי צחית שתה אי בשל קדרך שדי במכמנא הדברים שאמרנו כי זה המאמר הוא עיקר הבריאות כאשר אמתוהו הבחינה ורפואות הרופאה ר"ל שלא יאכל אדם עד שירעב ושלא ישתה עד שיצמא וכשיצמא שלא יאחר לשתות וכשיתעכל המזון במיעיו שישליכנו ולא יאחרנו שאם צריך לנקביו שלא ישהה אותם וכן אין לנו לטעון לאריסטו ולומר הואיל ואדון חכמי הפיליסופים הוא והקים מופתים אמתים על מציאות הבורא ית' וכיוצא בזה מהדברים אמתים שבאו במופת ופגעו דרך האמת כי כן מצא האמת באמונת קדמות העולם ושאין הבורא ית' יודע הפרטים וכיוצא בזה ולא להכזיבו ולומר הואיל וטעה באמונת אלו כי כן טעה בכל אמריו אבל יש לנו ולכל נבון וחכם להתבונן כל דיעה וכל מאמר על דרך שיש להתבונן אותה ולאמת ולקיים מה שראוי לקיים ולבטל מה שראוי לבטלו ולעמוד מלפסוק הדין במה שלא הוכרע האחד משני הפכים אמרו מי שאמרו כאשר אנו רואים אותם ז"ל שאמרו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה וכן הם עושים במה שלא הוכרע האחד משני הפכין שמעמידים אותו באמרם בו תיקו וחוזרים להם מדעת שנתאמת להם באמרם בהרבה מקומות חזר בו ר' פלוני מדבריו חזרו בהם להורות כדברי ב"ש וגדול מזה בהוראתם ואהבתם דרך המשפט אמרו אוקי רבא אמורא עליה ודרש ואמר דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי וענינים אלו וכיוצא בהם אין להבינם ולהתבונן אותם מפני שהיה גדול העצה והחכמה אלא מפני הראיות והמופתים שיש עליהם וכן אמר אבא מורי ז"ל ביאורה והוא דבר מבואר וענין קל בעיני כל נוטה מעל תאות גופו וראיתי להביא כאן מאמר שאמרו ז"ל ואבאר לך כדי שיתיישב ויתקבל בדעתך אהבתם האמת והודאתם עליו אמרו מי שאמרו אמרו ז"ל בגמ' דפסחים ת"ר חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים וכו' עד אמר ר' נראים דבריהם שביום מעינות צוננים ובלילה מעינות רותחים ועתה שמע פי' המימרא א"ר לדעת חכמי ישראל שגלגל קבוע ועומד ולא יתנדנד ולא יתנועע והכוכבים והמזלות הת הנעים והנדים ולחכמי אומות העולם שגלגל נע ונד והכוכבים והמזלות אין להם תנועת אך הם כמסמרות נטועים ונעים בתנועות הגלגל ולא מעצמם להשיבם על דעת חכמי אומות העולם ולומר שגלגל קבוע שהרי אנו רואים מזלות הקטנים השמאלי מהם והימיני שלא ימצא לעולם השמאלי בימין ולא הימיני בשמאל אלא עומדים במקומם ולא יזוזו משם הוא שאמרו חז"ל מעולם לא נראית עגלה בדרום ולא עקרב בצפון וכו' וזאת לא יתתייבו בה אומות העולם אלא באמרם כי סבת הגלגל ותנועתו הוא מן הצפון לדרום או מן הדרום לצפון אבל בהיותם סוברים כי תנועת הגלגל העליון הוא ממזרח למערב וגלגל המזלות ממערב למזרח ימצא כי עגלה בצפון ועקרב בדרום ולא יזוזו ממקומם ולא יראה השמאלי ימיני ולא הימיני שמאלי כאשר נודע למי שהבינו בזה הענין והבין בענין התכונה כי אין ספק כי רבי בהשיבו עליהם שחשב כי סברתם היתה שתנועת הגלגל בין הצפון והימין ישרה תשובתו מעולם לא ראינו וכו' ורב אחא הביא ספק על תשובה זו ואמר כי דלמא כי סדנא דרחייא וכי צנורא דדשא ר"ל ואלו הגלגל בכללו יתנועע המזלות עומדת במקומה והגלגל סובב בתוך העוגהת כאשר תנוד הרחיים בתוך הכלי הסובב אותה והעץ העומד בתוכה קיים ועומד במקומו כן יהיה הגלגל סובב ועוגת המזלות עומד ישמור מקומו ולא ינוד השמאלי והימיני המזרחי והמערבי זהו פי' כי סדנא דריחייא ופי' כי צנורא דדשא ר"ל כאשר יסוב ינוד הדלת על מקומות שהציר סובב כאשר תסוב הדלת על צירה שעקר הדלת סובב ומשתנה מקומו והציר עומד ולא ינוד והאמת כי זה רחוק ויותר רחוק מגלגל קבוע ומזלות חוזרים ואין צורך לכל זה כיון שנתברר שתנועת הגלגל בין פאתי מזרח ומערב כאשר בארנו ואמר בסוף הברייתא חכמי ישראל אומרים ביום חמה הולכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע ודעת זו בלי ספק דבוקה לגלגל קבוע ומזלות חוזרים וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למעלה מן הארץ ובלילה למטה מן הארץ ודעת זו בלי ספק דבוקה לגלגל חוזר ומזלות קבועים וכאשר שמע ר' הדברים האלה שהם תוצאות מן ההקדמות שחלקו בהם תחלה הכריע דעת חכמי אומות העולם בראיה זו שאמר נראים דבריהם שביום מעינות צוננים ובלילה מעינות רותחים והנה זה עם היום ראיה זו רפה וחלושה כאשר אתה רואה ועתה התבונן מה שהורונו בברייתא זו ומה יקר עניינם שלמדו כי רבי לא הביט בדעת אלו אלא מדרך הראיות בלי להשים על לב [לא לח"י] ולא לחכמי אומות העולם והכריע דעת חכמי אומות העולם מפני ראיה זו שחשב כי היא ראיה מתקבלת שביום מעינות צוננים ובלילה מעינות רותחים והתבונן חכמת זה הסוד כי רבי לא פסק כדעת חכמי אומות העולם אלא שהכריע דעתם מדעת שיקול הדעת בראיה שזכרנו זהו שאמר נראים דבריהם הוא מלה מורה על הכרעה ואלו נתברר לו בודאי ובראיה שגלגל חוזר ומזלות קבועים היה פוסק הלכה כמותם כאשר עשו זולתו מן החכמים ז"ל בדעות אחרות ואמרו נצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל ובאמת נקרא אדון זה רבינו הקדוש כי האדם כשישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת ויכריענו לאמיתו ויחזור בו מדעתו כשיתבאר לו הפכה אין ספק כי קדוש הוא והנה נתברר לנו כי החכמים ז"ל אינם מעיינים הדעות ולא מביטין אותם אלא מצד אמיתתם ומצד ראיותיהם לא מפני האומר אותו יהיה מי שיהיה ואחר הקדמה אומר ומהשם אשאל עזר על התבוננת האמת כי כל הדרשות הנמצאים בדבריהם ז"ל בתלמוד ובשאר מקומות מתחלקות לחמשה חלקים:
החלק הראשון מחלקי הדרשות החמשה הם דרשות על פי פשוטן לא נתכוון בהם דבר אחר זולת הפשט והנראה בעיני ההוגים והחלק הזה עם היותו מבואר ואינו צריך דמיון אודיעך דמיונו לתוספות ביאור והוא בענין מה שאמרו במס' ברכות א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו וגו':
והחלק השני הדרשות שיש חיצון ופנימי והכוונה היות הענין הפנימי ולא הענין החיצון הפשטי ושמו לו ענין חיצון הפך עניני הפנימי לתועלת גדולה כבר התבאר רובס אבל לא כלם במורה הנבוכים ובפירוש המשנה ודמיון החלק מה שאמרו בגמ' דתענית אמר ר' אליעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בג"ע והוא עומד ביניהם וכל אחד ואחד מראה באצבע שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו וגו':
הנה פשט דרש הזה ירחיק כל בעל שכל וכל בעל אמונה מלהאמינו והענין האמתי שנתכוין עליו ר' אליעזר ששכרן של צדיקים הנזכרים לחיי עולם הבא הוא השגתם מהשם ית' מה שלא היה משיגים בעולם הזה בשום פנים וזה תכלית הטובה שאין למעלה ממנה והמשיל שמחת ההשגה ההיא כשמחת מחול וכן דמה שמחת כל אחד ואחד מה שלא היה יכול להשיג תחלה ממנו ית' באמרו וכל א' וא' מראה עליו באצבעה והביא ראיה על המלטת הנפש המשכלת מן האף והחמה בעז"ה באמרו ויושיענו והביא ראיה על ההדר והכבוד האמת שישנו אז לצדיקים באמרו נגילה ונשמחה בישועתו וזה תכלית בקצרות לשון ושלימות ענין מפי דמיון והוראת ענין נכבדים ורבים במלות קצרות ודברים מעשים ובזה תחשוב לכל כיוצא בזה:
החלק השלישי דרשות שאין להם ענין פנימי אלא כוונת אמרם דרך פשוטם בלבד אלא שידיעות פשט דרשות אלו והתבוננותו קשה מאוד על רובי המעיינים עד שלא יובן ואם יובן תהיה תכונת עניינו חסירה או שלא כראוי ולפעמים יראה מרוב דרשות החלק הזה הפוך כוונתם לקושי הענינים והשתתפות המלות ההם ונאמרו בשיתוף על שני הענינים וזה החלק בקושי ובהסתרו קרוב לחלק שלפניו אך במקצת מקומות יותר קשה ונסתרה לכן צריך להזהר בו ושלא יפסוק פי' במהרה כן יבוא לטעות ולצאת מן הדרך ודמיון חלק זה מה שאמרו בגמר' בברכות לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו ואם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש שנאמר על משכבכם ואם נצחו מוטב ואם לאו יזכור יום המיתה שנאמר ודומו סלה הנה כי זה לא נתכוון אלא פשוטו אך התבוננת הפשט קשה מפני כי הוראות יצר טוב ויצר הרע נעלמות והטבות שזכר קשה להבין ואני אעריך להבינו כדי שתחשוב כל כיוצא בו על זה ואומר כי לשון ירגיז ר"ל להמשיל ולהשליט יצר טוב הוא הדעת ויצר הרע הוא תאות הגוף וכיוצא בה וכוונת הענין שיש לו לאדם להמשיל ולהשליט דעתו על הנאת גופו ויעלה זה במחשבתו תמיד ואם די לו בזה להכנעת תאוותיו מוטב ואם לאו יוסיף על המחשבה ויהגה בחכו ויוציא בשפתיו פסוקים ומלות שיכניעוהו ויזכירוהו הכנעת התאוה וימנע מחשבתו לצאת ולהרהר בדבר אחר ויקרא ק"ש ויתבונן ענינו וישיבנו אל לבו וייחד ק"ש לשני הסבות האחד הוא הרפה והחלש מפני שאמר הכתוב על משכבכם ובק"ש נאמר ובשכבך והוא גזירה שוה ובמלות על דרך סברות והשני הוא החזק מפני שבק"ש זכרון גדולה תכלית יצר טוב והייחוד והאהבה והעבודה ונקם ושלם והכנעת יצר הרע באמרו לא תתורו וחיזוק יצר טוב שאמרו והייתם קדושים לאלהיכם ואח"כ אמרו אם נצחו מוטב [וכו'] כלומר אם הרע יעלה גאונו וגאותו ולא יכנע לבבו הערל במבטא שפתים באותם הפסוקים הנזכרים בק"ש אז יכניענו בזכרון יום המיתה וסוף כל האדם ודי בזה שברון יצר הרע והכנעת גאונו כענין מה שאמר עקביא בן מהללאל הסתכל בג' דברים וכו':
החלק הרביע שאומר אותו בפי' פסוקיה על דרך מחמדי השיר לא מפני שאומרים האמין כי ענין הפסוק הוא ענין הדרש ההוא וחלילה וחס! הוא מה שאמרו ז"ל מקרא לחוד ודמיון החלק הזה מה שאמרו בגמרא דתענית א"ר יוחנן מאי דכתיב עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר וכאשר אמרו שם בפירוש והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די וכן כל כיוצא בזה ולא יעלה על דעתך שכל דרש בפסוק מן הפסוקים כאשר יאמין מי שלא הגיע לדעת אמתית שאומרים שזה הקבלה בידם כאשר הוא בעיקר התורה והקבלות אין הדבר כן אך דע [כי] פירו' לפסוקים (מי שלא הגיע) שאינה תלויה בעיקר מעיקרי הדת ולא בדין מדיני התורה שאינם קבלה בידם אבל יש מהם לפי הכרעת הדעת ויש מהם דברים הנאים ומתקבלים על דרך מחמדי השיר ומשיאים המלות הענינים שהם יכולים לישא ומוציאים אותם וכמה פעמים על דרך תלמוד הבינה במחמדי השיר כי אני לא מסתפק במאמר דברי ר' יהושע בפ' וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא מלחמת עמלק שמע ובא כי זה משקול הדעת אמרו ולא מקבלה וראיה לזה ממה שאמרו שכן הוא כתובה בצדה ואם היתה קבלה בידו לא היה צריך לראיה לפירושו ועוד ראיה אחרת שהרי אנו רואים חכמים אחרים זולת ר' יהושע בפ' סוברים דעת אחרת ואם הדבר קבלה לא היו חולקים בו שהרי ר' אלעזר אמר מתן תורה שמע והביא גם הוא ראיה לפירושו ור' אליעזר אומר שמועת ים סוף שמע ובא והביא גם הוא ראיה לפירושו וכן אין ספק בעיני כי דברי האומר בפי' דבר אל בני ישראל ויטעו הסיע אותן מלבן כי זה על דרך תלמוד הבינה במחמדי השיר ולא על דרך פי' הדת ותמצא לחכמים ז"ל דרשות מזה החלק בלי ספק [שלא] יהא פי' דרשות פסוק אלא דרשות עומדות בעצמן כדאמר בגמרא ר"ה תנא הוא כנען הוא סיחון הוא ערד סיחון שדומה לסיח במדבר כנען על שם מלכותו ומה שמו ערוד שמו וקרוב להיות כי רוב הדרשות הנמצאות בדבריהם ז"ל הם מזה החלק כי הוא האמת שאין עליו מערער אלא שוגה ופתי כי זה החלק מדבריהם יתחלק לחלקים רבים בהחלק ענינים כהתחלק דעת המשוררים כן יתחלקו דרשות אלו בהתחלק דיעות האומרים וחכמתם והתבונן זה:
והחלק החמישי דרשות דברו בהם לשון הבאי ודמיון החלק הזה בגמר' דפסחים אמר מר זוטרא מאצל עד אצל הוה טעון ארבע מאה גמלי דרש אציל הראשון הוא ראש הפסוק והאחרון הוא סוף פסוק ולאצל ששם בנים ואלה שמותם עזריה בכורו וישמעם ושעריה ועבדיה וחנן כל אלה בני אצל ואמרו קצת המפרשים להנאת זה הדבור כי אצל הראשון הוא זה הפסוק והאחרון הוא פסוק שני שאחר זה ולאצל ששה בנים וגו' והדרשה היא על שני פתוקים אלו ועל שני הדרכים לא יסור דרש זה מהיותו לשון הבאי כי לא יתכן בעיני כל בעל דעה שיש דרש על המקרא כולה משא ארבע מאות גמלי וכ"ש על שני פסוקים הלכך אינו אלא לשון הבאי וכבר ביאר זה זולתינו והחלק הזה מהדרשות מעט מזער בהעריכו לשאר חלקים לפי שרוב דבריהם בלשון הבאי אינו אלא במעשיות כאשר אומר והחלק המעשיות ארבע חלקים החלק הראשון מעשיות שהיו ושאירעו בעולם כפי מה שתמצא אותם כתובים והוצרכו להביאם ללמוד מהם תועלת והתועלת אפשר שתהיה בדינים או בדיעות או באמונות או שיהיה המעשיות ההם מעשה נפלא ומאורע קרוב לענין הנזכר קודם אם כן יצא החלק לארבע דרכים:
הדרך הראשון הוא המעשה שתלמוד ממנו תועלת בדינים כדאמר בסוכה מי שהיה ראשו ורובו בסוכה וכן א"ל ב"ה לב"ש מעשה שהלכו זקני ב"ה וב"ש לקראת ר' יוחנן בן החורני ומצאוהו ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית א"ל ב"ש משם ראיה אף הם אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך וכדאמר בכתובות אמי' דרמא בר חמא כתבינה לנכסה לרמא בר תמא בצפרא לאורתא כתבינה לרב עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא קמיה דרב ששת אוקמיה בנכסים אתא רב עוקבא קמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסים אתא רב ששת קמיה דרב נחמן א"ל מה טעמא עבוד מר הכי א"ל שודא דדיינא עבדי א"ל אנא נמי שודא דדיינא א"ל חדא דאנא דיינא ומר לא דיינא ועוד מעיקרא לא בתורת האי אתית ובמעשיות דרך זו רבו מספר:
הדרך השני הוא מעשה שנלמוד תועלת במדות ודעות כמו שאמר במסכ' שבת לעולם יהא אדם ענותן כהלל ולא קפדן כשמאי מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה עד והלל לא יקפיד למדנו מן המעשה ההיא שצריך אדם להדמות להלל במדה כפי יכולתו שלא יקפיד ולא ירגיז ואפי' על דברים המקניטים שזו מדת נכבדת מאוד וזה הדרך נמצא בתלמוד הרבה:
הדרך השלישי הוא המעשה שנלמד ממנו עיקר מעיקרי האמונה כמו שאמר במסכת תענית מעשה שאמרו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים שלא ימוקו התפלל לא ירדו עשה עוגה ועמד בתוכה ואמר רבונו של עולם בניך שמים פניהם עלי וכו' הנה המעשה הזה יורה על אמתת אמונה נכונה שהשם ית' שומע בקול עבדיו הצדיקים ועונה אותם בצר להם שנאמר ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו וגו' ונאמר ע"י הנביא אז תקרא וה' יענה ואומר יקראנו ואענהו ודמיון מעשה זה שאמרו בתענית פעם אחת עלו ישראל לרגל ולא היה להם מים לשתות הלך נקדימון בן גריון וכו' עד לפיכך נקרא שמו מקדימות שנקדה לו חמה בעבורו וכמוהו הרבה בתלמוד:
הדרך הרביע מעשיות שנכתבו מפני שאירע בהם דבר פלא וענין תימה וכמוהו מה שאמר ביומא, ר' מאיר ר' יהודה ור' יוסי הוו קאזלי באורתא איקלעו לההיא אושפיזא א"ל ר מאיר לאושפיזא בני מה שמך א"ל כידור אינהו יהבו ליה כיסייהו ור' מאיר לא יהיב ליה כיסיה וכו' הנה המעשה הזה לא נכתב אלא להודיעך בינת ר' מאיר והפלא שאירע שנתאמתו דברי ר' מאיר בהכרת האיש ההוא וכמוהו מה שאמר במגלה דר' יהודה נשיאה שלח ליה לר' אושעיה אטמא דעגלא תלתא וגרבא דחמרא שלח קיימת בנו מתנות לאביונים הדר שלח ליה כוליא דעגלא תלתא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו וכן כל כיוצא בזה ומעשיות בדרך הזה בתלמוד לאין מספר ובגמרא דגיטין תמצא מהן לרוב ובמקומות אחרים בתלמוד ואפשר כי בהתחלק דיעות המפורשים במעשיות אלו שימצא בהם תועלות אחרות וימצאו בשלושת הדרכים שדברנו בהם כבר והאמת שזה החלק מהמעשיות יש לו דרך רביעי בפני עצמו על הדרך שבארנו:
החלק השני המעשיות שנראו וארעו בהם בחלום וזכרו אותם בלשון צח ופשוט לדעתם כי אי איפשר שיטעה בהם בעל שכל ובינה וכמו שאמרו חז"ל בברכות תניא אמר ר' ישמעאל פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וכו' וכזה בדבריהם בהרבה מקומות וכמו כן במעשיות שזכרו בהם מראות הנביאים ושדבר עמהם ושהועילו עמהם וכמו מעשיות שזכרו בהם שדים והרואה שאין לבו עמו יחשוב כי הם דברים היו בעולם כמו שנכתבו ויבוא לחשוב ולהאמין דבר הנמנע שאי אפשרי אבל חייב וכל זה יקרה לו לרוב פתיותו ומיעוט ידיעתו בטבע העולם ובמעשה הנסים ובדרך החכמים ז"ל שהוא דרך הנביאים שספרו בלשון הפשוט מה שראו במראות הנבואה ודרך זו דרכו החכמים כמו שבאר אבא מורי ז"ל במורה הנבוכים למבין:
החלק השלישי מעשיות שאירעו בעולם כמו שנכתבו אלא שדברו בהם לשון הבאי לדעתם כי לא יטעה בעל שכל שהם דברי הבאי והם היו מתירים חלק זה שהוא לשון הבאי כענין שאמרו בגמר' תמיד דברה תורה לשון הבאי דברו נביאים בלשון הבאי דברו חכמים בלשון הבאי דברה תורה בלשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים דברו נביאים בלשון הבאי ותבקע הארץ לקולם דברו חכמים בלשון הבאי תפוח וגפן ופרוכת וג' מקומות אלו הם במשנה כי בתלמוד ימצא הבאי לאין מספר שלא ימנע כ"ג ולא ב"ג: ודמיון החלק הזה מה שאמרו בגמר' דמגלה רבה ור זירא עבדי סעודתא בהדי הדדי קם [רבה] שחטי' לר' זירא בעי רחמיה עליה ואחייה פי' שהכהו ופצע בו חבורה גדולה שקרוב למיתה ולגודל המכה הביא שחטיה, ואולי היתה המכה ההיא בצוואר ופי' ואחייה מלשון ויהי מחליו ובלשון חכמים ז"ל עד שתחיה המכה וכמוהו בכתובות רבי חכינאי הוה קאזיל לביה רב בשילהי דר' שמעון בן יוחאי וכו' ואזיל ויתיב בבי מדרשא עשר שנין וכו' עד פרחה רוחה (שנפרדה ממנה נשמת רוח חיים) אמר לפניו רבש"ע ענייה זו לשוא שמרה בעי רחמיה עליה ואחייה ואין פי' פרחה רוחה שנפרדה ממנה נשמת רוח חיים במיתה אלא מרוב שמחתה כשראתה אותן בפתע פתאום נפלה להפרח חלק מחלקי הנפש החיה כאשר יקרה לבני אדם פעמים רבות ובקש רחמים וחיתה ותחי נפשה וכן כל כיוצא בזה:
החלק הרביע הם מעשיות שאירעו באמת אלא שדברו אותם בתבנית משל וחידה באלו נתבונן שלא נתבאר ענינם לכל אדם בכללו עד כשיתבונן בצורת מעשה החכם והנבון יבינהו וידע כוונתו ויראה בפשט מעשיות מהחלק הזה דברים נאים ונחמדים ודברים אחרים שמניעתו נכרת אפי' לפתי וקטן ויקרה לפי שמניעת דברים אלו בענין פשוטה (?) להאמין הדרש ההוא על פי פשוטה אע"פ שהוא נמנע אצל ולמי שידע טבע העולם ודרך מציאותיו יבין ענין המשל החידה ויכירנו ודמיון דבר זה כמו שאמרו במס' סוכה הנהו תרתי כושאי דהוו קיימו קמיה דשלמה ואמרו ליה לאלחורף ואחיה בני שישא ספרי דשלמה חזייא למלאך המות דהוו עציב וכו' עד פתח שלמה ואמר רגלוהי דבר אינש אינון ערבין ביה לאתר דמתבעיין אינון מובלין ליה הנה פשט המעשה נמנע מניעה גמורה לכל בעל שכל ובינה וענינו לפי הנראה בעיני הוא דבר אירע באמת ר"ל כי שני האלה נודע לשלמה כי היו הולכים בדרך כל הארץ מפני חולי שקרה להם או ענין אחר ורצה לקנות תחבולות להצילם מן המות והבריחם מן הארץ ההיא אל ארץ אחרת שהיתה טובה להם לפי מה שהיו צריכים ולפי מזגם שהיה חושב כי ימלטו שם ומתו במקום ההוא אשר חשב שלמה כי שם ימלטו ברצון השי"ת אשר אין מלפניו לא מנוס ולא מברח ובזה אמר שלמה רגלוהי דאינש וכו' וכל מה שנאמר בענין המעשה ההוא מלבד מה שפירשנו הוא לתיקון המשל ולחבר ענין החידה ואפשר כשיתבונן אדם היטב במלות המעשה הזה ימצא ענין לכל מלה ומלה ואין רצוני להאריך עתה בזה ואל תתמה מפני שזוכרים החכמים ז"ל בדבריהם מעשיות ואגדות שכלם בכללם משלים וחידות ואינם על פי פשוטם שהרי הם ז"ל מפרשים פסוקים מדברי הנביאים על דרך זה ראה מה שאומרים בפסוק הוא הכה את הארי ובפסוק הוא הכה את שני אריאל בגמרא דברכות והוציאוהו מפשוטו עם היות הנביאים אומרים אותו בלשון פשוט כאלו אין בו ענין שני ואין רצונו לומר כי פסוקים אלו יש להם עכ"פ פי' אחר חוץ מפשוטם ושמים אותם חידות ומשלים כ"ש שיש לנהג מנהג זה בדבריהם שפשוטם נמנע בעיני כל רואה בעיניו וכבר העיר על זה אבא מורי בפרק חלק מפירוש המשנת ומצאנו להם ז"ל מאמר נכבד מורה ומודיע כי ימצא חידות ומשלים ברוב דבריהם נענין שאמרו בגמרא דערובין תלמיד אחד שהיה לו לר' אליעזר שהורה הלכה לפניו אמר לה לאימא שלים דביתהו תמה אני אם יוציא זה שנתו ולא הוציא שנתו אמרה לו וכי נביא אתה וכו' עד שמו ושם אביו למה שלא תאמר משל היה הנה לך שהורינו בזה שיש בדבריהם [דברים] רבים שאינם על פי פשוטם והשב ראיה זו על לבך ושים עינך בה כי היא פליאה נכבדת וראיה גדולה והעיר אותי על ראיה זו אחד מנבוני תלמידי החכמים והחלק הזה האחרון מן המעשיות קרוב להיותו מהחלק השני מהדרשות ר"ל שהשני חלקים נכבדים וכלם מחמדים ועניניהם גדולים ונפלאים ואין לגלותם לכל אדם ומפני זה דרכו בהם דרכי החידות והמשלים ואתה דע לך ואחד מן הדברים שיש לך להתבונן ולהתעורר בו מפני שיש לך תועלת גדולה בידיעת המעשיות או יותר כגון שהיה ממנו בחלום וממנו בהקיץ בלי ספק וממנו משל וחידה וכשתבוא לפרש כל המעשה על דרך אחד מהחלקים תגדל המבוכה ולא יודע אמתת המעשה ולהעירך בזה די לך תועלת ודע כי כן הדרשות נמצאים מורכבים ר"ל כי ימצא דרש מורכב משני חלקים או יותר ודמיון המעשה המורכב משני חלקים או יותר ממה שאמרו בחגיגה ת"ר מעשה בר' יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על חמורו ויוצא מירושלים ור' אליעזר בן ערך אחריו ללמוד תורה מפיו א"ל שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה א"ל ולא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם ומבין מדעתו וכל עד יצא מחלציך הנה המעשה הזה קצתו היה בהקיץ בלי ספק כמו שאמר וקצתו בחלום נמצא שהוא מורכב מן הראשון ומן השני וכך כל כיוצא בזה ודמיון המעשה המורכב מג' חלקים המעשה שאחר זה המעשה שהזכרנו וזה שאמרו חז"ל וכשנאמרו הדברים לפני ר יהושע וכו' עד מזומנים לכת השלישית הנה המעשה קצת מהחלק הראשון וקצתו מחלק השני וקצתו מהחלק הרביעי ודמיון החלק הראשון מהמעשה הנה הוא גוף המעשה הנזכר בראשונה שהיו גבורים אלו מתעסקים בדרוש מעשה המרכבה ודמיון החלק השני מבואר במעשה שא"ר יוחנן בן זכאי ראיתי בחלומי ודמיון החלק הרביעי מה שאמרו בענין קבוץ המלאכים ועומדים לפניו ואי אפשר פי' ענין זה כי הוא גילוי סוד וכבר דברנו גדולות ונכנסנו לפנים שלא ברשות וביארנו מה שיש בו ספק לכל נבון וחכם ואומר אני כי בחלקי המעשיות והדרשות לחלקיהן ובהביאו דמיון כל חלק וחלק כי פרשתי זה כל הדרשות והמעשיות שנמצאים בתלמוד בכח הקרוב למי שמבין כי ידעתי כי לא יקשה אחרי זאת על המבין כשיראה דרש או מעשה שישמענו שידע ויבין מאיזה חלק הוא מהחלקים שזכרנו ובזה ימלט נפשו מלהוציא על המדברים ז"ל דבות שלא כראוי כאשר יוציאו הקראים והכסילים וכיוצא בהם או שיטבע ביון הסכלות בדברים הנמנעים ויחשוב שימצא דבר שאינו מצוי ושאירע דבר שלא היה ונברא ויבוא לכפור בהשי"ת בהגשימו אותו וכיוצא בזה וכן יקרהו בפרשו אותם הדרשות על פי פשוטם והאמינו אותם על דרך ההוא כמו שאמרו חז"ל תלמיד טועה ברבו תולה והתבונן עיקר זה כי הוא עמוד גדול וחומה בצורה ביארתיו בסיוע אלי בספר הזה ועתה אתה ברוך ה' שימנו כחותם על לבך וכטוטפות בין עיניך יהיה לך לפתח והקדמה לכל מה שתקרא או תשמע מהדרשות והמעשיות ועליך תועלת גדולה ותהיה ממשכילי האמת ומכיריו ולא מהפכם ההולכים אחרי ההבל ומהבלים והוא יתברך ברחמיו יישר מעגלותינו ויכין צעדינו לדרוך בנתיבות האמת וללכת באורחותיו יהי שמו מבורך אמן:
אברהם בן משה בן מיימון הספרדי
נשלם
שיר אשר שלח ר"י אלחריזי להרמב"ם ז"ל בחייו
נרשם עליו: ואלה עשיתים ולרבינו משה שלחתים
מאתך השר תהלתינו \ ובך וממך כל גאולתינו
מלאך אלהים את ונבראת \ בצלם אל ואם אתה בתבניתינו
בגללך אמר אלהים נעשה \ אדם בצלמינו וכדמותינו
עור לו בספר תחכמוני
יום עלו כל חכמי תבל \ אל מעלת רמים וגבוהים
עלו למרום השכל \ אך משה עלה אל האליהם
נוסח האגרת שהשיב רבינו משה ב"ר מימון ז"ל
לקהל הקדוש הנהדר קהל לוניל ז"ל *(נעתק מספר או"כ ובא לידי בכלות ההדפסה וליוקר ערכו העתקתיו והצגתיו פה
מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה, כנדגלות איומה, הוא העדה הקדושה, האבן הראשה, אשר על לוח לבם התורה חרושה, וקשתם במלחמתה נחושה, ולהם לבדם היא היום מורשה, עדת לוניל המה החכמים היקרים השרים האדירים, כלם גבורים, יגן אלהים בעדם לעולם, וירבה שלום בגבולם אמן מאת המתפלל בעדכם להתמיד אל שלותכם ולחזק אל בית החכמה על ידיכם משה בר מימון ז"ל הגיעו אלינו כתביכה הראשונים והאחרונים ועליהם חתומים האנשים אשר נקבו בשמות וברכנו הכל בכלל ובפרט י"י אלהי אבותיכם יוסף עליכם וכו' ומדבריכם ושירותיכם ושאלותיכם נכר רוב חשקיכם בתורה ורדיפתכם אחר החכמה, וחשוקתכם אל המזימה וידענו שהחתומים שרינו וכהנינו ולויינו כלם נשיאי עדה אנשי שם מן הגבורים אשר מעולם אנשי השם, יעש אלהים להם שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ אמן ואל יקשה בעיניכם אלופי איחור תשובתכם עד עתה כבר הודענו העלה בכתב הרב ר' יהונתן הכהן בחיר (!) יראה זרע יאריך ימים וחפץ י"י בידו יצלח, וכבר השבנו על אותן הספקות ושלחנו לכם עם זה הכתב החלק השלישי ממורה הנבוכים בלשון ערבי ואשר שאלתם שאעתיקנו לכם אני בלשון הקדש מי יתנני כירחי קדם לעשות שאלתכם בזה הספר ובשאר הספרים שחברתי בלשון קדר אשר הקדיר שמשי כי אהליהם (נ"ב: נ"ל אהלי חם) שכנתי, ושמחה גדולה היתה לי בזה להוציא יקר מזולל ולהשיב גזלה אל הבעלים, אבל סבות הזמן סבבוני אפי' הפירושים שעשיתי וכמה ענינים שחברתי בלישנא דרבנן שהן עדיין אפילות לא נשאר לי פנאי לדקדק אותן ולהגיהן עד שיצאו לאור העולם וכ"ש להעתיק מלשון אל לשון חי נפשכם אלופי ומיודעי אפי' לכתוב פרשה קטנה אין לי פנאי לא ביום ולא בלילה ומפני כבוד הצבור צערתי עצמי וטרחתי לכתוב כתב זה כלו בכתב ידי ומכל מקום הזה (הנה?) אצליכם בן החכם משמח אב אשרי יולדתו הוא התלמיד היקר נזר המשכילים ר' שמואל שצ"ו בר יהודה החכם ז"ל נבון ומשכיל ורחב לב הרבה ובעל דעה נכונה ולשון למודים נתן לו האל ולא יבצר ממנו כל אשר חפצו להעתיק לכם וכבר כתבתי לו כתב בכתב ידי בלשון ערבי (?) והגרי על עסקי ההעתקה ואם (ואתם?) אלופי ומיודעי חזקו ויאמץ לבבכם הרי אני מודיע לכם שלא נשאר בזמן הזה הקשה אנשים להרים דגל משה ולדקדק בדברי רב אשי אלא אתם וכל הערים אשר סביבותיכם שאני ידעתי שאתם קובעים מדרשות תמיד ושאתם בעלי בינה וחכמה אבל הכל המקומות האלה אבדה תורה מבינם רוב המדינות הגדולות מיתות ומיעוטן גוססות וכמו שלשה ארבעה מקומות תולים בכל ארץ ישראל ובכל סוריא מדינה אחת והיא אחלב שבה מקצת חכמים ועסקיהם בתורה אבל אין ממיתין עצמם באלה ובכל הגולה ובכל שער (בבל ושנער?) שנים שלשה גרגרים ובכל תימן וערי המצר הערבים כלם מעט עוסקין בתלמוד אבל אינם מכירים אלא הדרוש וקבל שכר לפי שבקצוות הן כבר נתנדבו מהם אנשים בעלי ממון יברכם אלהינו ושלחו שלוחים וקנו שלש נוסחאות מן החבור ונתנו נסחה בכל גבול וגבול הוא שהאיר עיניהם ותקן מעשיהם עד הודו אבל היהודים שבהודו אינם יודעים התורה שבכתב ואין להם מן הדת אלא שהם שובתים ונימולים לשמנה ובערי העלגים שהם בדת ישמעאל קוראים בתורה שבכתב ועושין כפשטה וערי המערב בעונותינו כבר נודע את אשר נגזר עליה ולא נשאר לנו עזרה אלא אתם אחינו אנשי גאולתנו חזקו ונתחזקה בעד עמנו ובעד ערי אלהינו השתדלו להיותכם אישים בני חילכם (חיל כי ?) הדבר תלוי בכם ועליכם מצות יבום או חלוץ או יבם ואל תשענו על מלחמתו (מלחמתי?) אני היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא שכבר זקנתי ושבתי לא מרוב השנים אלא מטבע הגוף שהוא ידוע חולי והבורא ית' יסייע על ידכם וישים אתכם לשם ולתהלה ברכה בקרב בארץ אמן:
מאמר על הנפש, לר' יוסף עקנין
והוא פרק א' מספרו הגדול מרפא הנפשות בלשון ערבי *(נעתק מספר דברי חפץ והוא מכת"י באקספארד:):
החלק הראשון בגדר הנפש הפנימית הנפת היא משלמת גוף טבע בעל רוח חיים בכח והוא לה תמימתו השלמה ורצונינו במה שאמרנו כי הנפש היא צורה עיקרית לא מקרית ואמרנו גוף טבע להבדיל גוף התולדה מגוף העשוי במלאכה כמו המטה והחותמת ואמרנו בעל רוח חיים בכח זה גבול שני להבדיל בו מן הברזל והאבן ודומיהם כי אעפ"י שהם מן הגופות הטבעיות אינם מזומנים לקבל רוח חיים ועל כן היא הנפש המשלמת גוף טבע בעל רוח חיים בכח וזהו גדר אריסטו אשר נתן לה ולקח זה השם מתמימות תנועתה ושלימום פעולה כי הוא הודיע כי הגופים בטרם היות הנפש בהם נקראו בעלי רוח חיים בכח ובהמצא הנפש בהם השלימה אותם והוא חיים בפועל וזה ענין מה שאמר החכם (קהלת י"ב ז') והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה ולא אמר אשר בראה ואשר יצרה וזה ענין מה שאמר (בראשית ב' ז') ויפח באפיו נשמת רוח חיים אח"כ הודיע שהיא משלמת חסרון הגוף (שם) ויהי האדם לנפש חיה ר"ל כי הוא בפועל בעל רוח חיים וגם זה כן ענין שאמר האל ית' (בראשית א' כ"ו) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו רצה להודיע כי הנפש חנתה בו והשלימה גופו הטבעי כמו שנאצל מזיו האל עליה ע"כ דמתה אליו מפני שהיא עיקר הגוף ולא גוף כי לא יתכן שירצה לומר באומר נעשה אדם בצלמנו צורה גשמית כי השכל ירצו שלא יהיה לו גוף כי אלו היה בעל גוף נתחדשו עליו המקרים וכבר רחקו מעליו כמו שהתבאר בס' הנקרא מה שלאחר הטבע ואמר האל ית' מעיד על כבודו כי המקרים לא ידובקו בו ולא ישנוהו כמו שנאמר (מלאכי ג' ו') אני ה' לא שניתי ועוד אמר בביטול הגשמות ממנו (דברים ד' ט"ו) כי לא ראיתם כל תמונה ומפני שנסתלקו מעליו עניני הגשמות מדרך השכל ומדרך הדת ידענו כי ענין מה שאמר נעשה אדם בצלמנו שתהיה הנפש דומה למצוותיו ופעליו הנכבדים כמו שאמרו חז"ל (ברכות י' ע"א) מה הוא טהור אף היא טהורה ומה הוא קדוש אף היא קדושה ומה הוא ראה ואינו נראה אף היא רואה ואינו נראה מה הוא סובל כל העולם כולו אף היא סובלת כל הגוף כי אינה בעל גוף בעל אורך ורוחב כדי שישלוט עליה הכפל והחילוק וכדי שיודבקו בה שאר המאמרות התנועה ויחולו בה אבל היא נושאת הגוויה מתקנת צרכיה משלמת חסרונה כמו שהאל ית' מתקן חסרון ברואיו ועוד כי אין יכולת בראות העין או בזולתו מן ההרגשות להשיגה אבל ישיגוה עין השכל כמו בוראה הנעלם מעינינו ונגלה לעין שכלינו כפי מה שנוכל להשיג ועוד כי היא קיימת במציאותה בלי נעדרת כמו בוראה שהוא קיים במציאותו בלי נעדר ולא ישיגהו כליון ועוד כי היא מתאחדת בדעות המושכלות על תכונתם ואעפ"י שיהיו רחוקות ממנה לפי יכולתינו וכפי מה שיתכן לה להשיג בוראה שהוא יודע כל המושכלות לא יבצר ממנו דבר מהם ואולם זכר למקום ההוא צלם ודמות להודיענו כי היא דומה לבוראה בשני ענינים במציאותה האמתי לענין ביטול הגשמות ממנה נסתלקו המקרים וקיום היותה על זה הענין נאמר צלם והשני היותה דומה אליו בפעליה האצולים ממנו בתקונה צרכי הגוף וידיעת האמיתות ושאר פעולה על זה אמר דמות ומה יקרו דברי רז"ל בבראשית רבה (פרשה ה') בפירוש וירדו בדגת הים אר"י בר חנינא זכו ירדו לא זכו ירדו ר"י איש כפר חנין [אומר] את שהוא בצלמנו כדמותנו ירדו את שאינו בצלמנו כדמותינו לא ירדו מי שנפשו זכה וטהורה ולא נתערבה בתערובות הגוף תצלח למלוכה על נפש שאין לה דבור מפני שיש לה יתרון עליהם ומי שדמתה לדמות הבורא יתב' וטבעה ביון מעמקי הגוף ובאה לחקור סתומיו ונשטפה בשבלת מימיו היא שפחה נחרפת לתאיותה הבהמית וזהו ענין מה שאמר ירדו כי החיות שאין להם דבור הם נכבדים וטובים ממנו כי יש להם תכלית צרכיהם אשר נבראו בעבורם גמורים בתכלית מה שיתכן להם להיותם והנפש הסכלה לא די לה כי נלאתה להשיג לתכלית מה אשר בשבילו נמצאה אלא עוד התעסקה בתאוות הבהמיות החולפות ואובדות כמו שאמר הקב"ה בתוכחתו כי רע עשה עמי על כן חפשה לא נתן ונפלה בעבדות שאין לה פדיון ולא נגאלה ממאסרו לאסור יהיה לה כסופה בעולם הבא מן העונש הקשה והמחלה והצרות ומה שאמרנו כי הנפש ההיא משלמת לגוף טבעי אין רצונינו לומר כי היא משלמת בעצמה אבל היא........*(כאן נמצא בכת"י ציון לחסר:) משלמת אותו כי הגוף יהי חסר בעוד שאין הנפש בו ...... כי השלימות ב' מינים האחד שיהיה הוא בעצמו השלימות כמו התמימות באש ההוא והשלימות בעצמו ובו תשלוט האש והמין השני הוא שיהיה עושה בשלימות כמו רב החובל כי הוא שלימות הספינה מפני שהוא שעושה בה השלימות וכמו הבונה שהוא שלימות הבנין כי הוא ישימהו שלם והנפש היא ממין הזה השני ועוד נוכל לחלק השלימות חילוק אחר על שני מינים המין הראשון האדם שהוא חכם סופר ומשכיל וכשירצה יכתוב והאחר כמו האדם אשר לא יכתוב ויתכן ללמוד הכתיבה ויהיה סופר אם כן הנפש ההיא השלימות לגוף הטבעי אבל היא השלמת נבדל כמו רב החובל שהיא שלימות הספינה והוא נבדל ממנה ולא יזיק לה בהבדלה ממנו והשלימות אשר איננו נבדל כמו התמימות באש שאינה נבדלת ובהבדלה ממנו תאבד התמימות ותמות וכן הנפש ההוא לגוף שלימות נבדל ר"ל פי בהפרדה מן הגוף לא תאבד ועוד יחלק השלימות לשני חלקים אחרים כי כשתהיה השלימות לאבר אחד ולא יעבור מעליו ויעשה צורה לאבר ההוא כמו ההראות כי היא שלימות לעין לא יסור מן העין והוא לה צורה וכשתהיה השלימות לאבר אחד ויגיע לכל האברים הוא נפש אבל היא נבדלת ממנה ובהבדלה ממנה תשחת כמו כח המגדל בגוף והכח הגופי אשר מקומותם ידוע באיכות הגוף ויגיע לגוף וכשיבדלו מן הגוף נשחתו ונאבדו ולא יפעלו פעולתם הראויות להם ולא בגוף הסובל אותם ובהיות השלימות לגוף כמו לאבר אחד נקרא נפש אבל הוא נבדל מנשאו כלומר כי כשיבדל מן הגוף לא יאבד כמו הנפש החכמה והראיה כי הנפש לא תאבד אחרי הפרדה מן הגוף בעבור כי היא פועלת בדבר הרחוק מגופה והיא חושבת לו עד אשר תדענו מבלי שיעמוד בפניה ומאחר אשר פעולתה עובר חוץ מגופו ומגיע לזולתו בזאת תדע כי היא קיימת אחר הפרדה מן הגוף ואם לא כן הדבר יהיה פעלה יותר נכבד ממנה וזה טעות שוא שיהא הפיעל יותר נכבד מהפועל כי הפיעל נמצא מכח הפועל כהמצא הפרי מן האילן ולא ימצא הפועל מן הפיעל והדבר מחויב שלא נקרא לנפש לבדה חיה אלא בהתחברותה עם הגוף אעפ"י שהיא משלמת אותו כי היא כמו הראות שהיא משלמת לעין הגוף ועל נפש החכמה הזאת נאמר (שמואל א' כ"ה כ"ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך וזה הפסוק רומז שהיא קיימת בקיימות הבורא יתב' אשר אין לו תכלית ולא סוף ואביגיל אמרה זה הפסוק והיא מן ד' נביאות שנתנבאו לישראל ואמרו רז"ל במדרש קהלת *(כוונתו בדרש רז"ל בפסוק הזה:) (מס' שבת דף קנ"ב ב') והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה תנה לו כאשר נתנה לך מה הוא בטהרה אף אתה בטהרה משל למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו כל פקחים שבהם החזירום מגוהצים טפשים שבהם החזירום מלוכלכים שמח המלך לקראת הפקחים וכעס על הטפשים על הפקחים הוא אומר כלים ינתנו לבית האוצר והם ילכו לשלום על הטפשים הוא אומר כלים ינתנו לכביסה והם יכבשו בבית האסורין אף הקב"ה על גופן של צדיקים הוא אומר יבוא שלום ינוחו על משכבותם (ישעיה נ"ז ב') ועל נפשם הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כ"ה כ"ט) ועל גופן של הרשעים הוא אומר אין שלום אמר ה' לרשעים (ישעיה מ"ח כ"ב) ועל נפשם הוא אומר ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע (ש"א שם) והנה הודיע כאן בביאור קיום הנפשות של צדיקים לעד אין להם כליון רק הם בנועם קיימת ובתענוג גדול ועצום והוא מה שאמר את ה' אלקיך (ש"א שם) והוא היותה דבוקה בבורא ויודעת אותו ועל נפשות הרשעים אמור כי היא בעונש מכאיב ויגיעה עצומה הם אסורים בה לבד והמשילה לאבן הקלע שהוא עולה למעלה כפי כח הקולע וכשתגיע לתכלית כח הקולע תשוב למטה בטבעה ותשוב למצוקי ארץ כן נפש הרשע מפני חכמתה ודעתה את הבורא תעלה למעלה ומפני רוע מעלליה תרד למטה למדרגה התחתונה של גיהנם ואין לה מנוחה מפני שהיא נכספת אל העליון והיא מתנהמת על המעללים והיא באבל וביגון והנה הנפש החכמה והרשע אין להם אבדון וכליון אך היא נבדלת האחת מן השנית כי האחת בנועם והשני בקצף ועונש כל ימי עולם ואמר עוד ר' אליעזר הגדול (מס' שבת שם) כי נשמת הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ושל רשעים כו' הודיע זה הענין החכם באמרו (קהלת י"ב ה') כי הולך אדם אל בית עולמו כי המות עולמו של אדם ועומד שם לעולם כפי מה שהוכן לו או כעס או הצלחה או עונש ועמל ואמר במדרש קהלת (שבת קנ"ב א') אל בית עולמו מלמד שכל אחד ואחד עושין לו מדור לפי כבודו משל למלך בשר ודם שיש לו חיילות הרבה כשנכנסין במדינה נכנסין בשער א' וכשיושבין נותנין לכל אחד ואחד מדור לפי כבודו והשער אשר זכר כאן הוא המות אשר ישתוו בו הכל כמו שאמר (קהלת ט' ג') מקרה אחד לכל אך יהיה הפרש בין הנפשות אחר המות ושם יודע הצלחת המצליח והפסד המפסיד ובזה הענין אומר (שם ג' כ"א) ומי יודע רוח בני האדם העולה למעלה ורוח הבהמה היורדת וגו' ופירוש ורוח הבהמה רומז לנפשות הכסילים והפריצים אשר נפשותם לאבדון וכליון ועונשם קיים לעד וחכמת שלמה ע"ה גדולה שישים דברים בבהמות אם נפשותם יורדת למטה או הנפש הטבעי או המתאוה אשר באדם בידוע שהם אובדות באבוד הגוף ואין הרמז אלא בנפש החכמה בכסילים או ברשעים וכבר הבאנו ראיות מן הדת ומן השכל על קיום הנפשות ובלבד הנפש החכמה משלוש הנפשות אשר הצלחתם קיימת בעוה"ב לצדיקים וכן קיום הנפשות (לרשעים) מפני שהם יודעים ואינם עושים והם אשר נאמר בם (ישעיה ס"ו כ"ד) כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה פירות תולעתם ר"ל נפשותם וניתן הכתוב אשם אשר לא תכבה ותולעתם אשר לא תמות כי שלא תאבד העלולה לא יאבד העלול ונפשות הכסילים לא תאבד באבוד גופן ובהן נאמר (מלאכי ד' ג') ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם וזכר בכאן אפר לאבוד נפשותם כי העצים לא ישובו אפר עד אבוד האש מהם והודיע במאמר הזה עוד כי נפשותם לא ישובו לגופם אחרי אובדם כאשר לא ישוב העפר אל הגוף אשר היה בו:
תם מאמר מרפא הנפשות לחכם ר' יוסף אבן עקנין בד"ח לב"א תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי ונפשי צרורה בצרור החיים בריך רחמנא דסייען:
נשלמו אגרות הרמב"ם
אודה במאורי רם הכונן מפעלי
לרצון יהיה ככליל טורח עמלי
נצח בטובך עודדני רהב גורלי