מבואות לספרות האמוראים: בבלי וירושלמי / יעקב נחום אפשטיין
מבואות לספרות האמוראים: בבלי וירושלמי, מאת יעקב נחום אפשטיין1לרשימת הקיצורים – ראה בסוף הספר. הערת פב"י.
חלק א: בבלי וירושלמי
ערוך בידי תלמידו עזרא ציון מלמד
דבר העורך
כי נח נפשיה דר' אסי עיילו רבנן
לנקוטינהו לשמעתתיה
מנהג־קדמונים זה, כינוס תורתו של חכם "כדי לצרפם שלא ישתכחו" (רש"י), – ברכה יתירה בו אם השאיר החכם אחריו דברים שבכתב, חיבורים שלמים ואפי' רשימות והערות, כי לבם של ראשונים כפתחו של היכל, וק"ו אם היכל זה – ס"ת מונח בו. לפיכך נעתרתי לבקשת חברַי ותלמידיו ומוקירי תורתו של מו"ר זצ"ל והעזתי להוסיף על מצות מורי ואספתי לתוך הספר הזה גם הערות ורשימות, שנמצאו באוצרו (לא הבאתי הערות של ח"ג ומראי מקומות והקבלות), כי כל הערה שלו מאירה את עיני הלומד.
ידעתי גם ידעתי, שאין שלמות בדברים הניתנים כאן. אילו זכינו, שהמחבר ז"ל יכין את הספר לדפוס בידיו – בוודאי היה משנה הרבה, מוסיף וגורע, לאור מחקריו המעמיקים, שהרי רובם של הדברים האצורים בספר זה נכתבו ונאמרו לפני יותר משלשים שנה, ובשנים אלו נתעשרה חכמת ישראל בגניזות שיצאו לאור עולם ובסתומות שנתגלו ונתפרשו.
המבוא לירושלמי למשל, אינו אלא פתיחה לסמינריון, שנכתבה בקיץ תרפ"ו, וכמה דברים נתחדשו מאז ע"י המחבר ז"ל במחקריו וע"י רעו הגדול ר"ל גינצבורג ז"ל, והגדיל לעשות הגאון הר"ש ליברמן יבלח"א (וכן בשנת תש"ג הו"ל הרב מרדכי י. ליב זק"ש "דקדוקי סופרים" לתלמוד הירושלמי, חלק ראשון, מסכת ברכות).
כיו"ב המבואות למסכות מן הבבלי הם חלק מפתיחות למסכות התלמוד, שלימד בסמינריונים, וגם הם נכתבו לפני יותר משלשים שנה. המבוא לפסחים למשל נכתב בשנת תרפ"ז. לכל מבוא, שקרא לו "פתיחה", הקדיש כארבעה שעורים, שבהם דבר על המשנה של אותה מסכת (חלקים אלו נדפסו ב"מבואות לספרות התנאים") ועל תלמודה. בדבריו אלו פתח לנו דרך ללימוד שיטתי ומעמיק באותה מסכת: ניתוח הסוגיא, השוואת הבבלי לירושלמי, בירור דברי הלכה ואגדה ודיוק בענייני לשון וסגנון.
קוינו, שלאחר פתיחות אלו נזכה לשמוע מפיו גם מבוא כללי לבבלי. ברם לא איסתייעא מילתא.
רובן של הפתיחות היו מקשה אחת, ואני חלקתין לפרקים, וקבעתי לפרקים כותרות (בין סוגריים מרובעים). אך לא שניתי את הסגגון – סגנון הרצאה.
אחריות גדולה הטיל עלי מו"ר זצ"ל בצוותו עלי לערוך את כתביו. בכמה מקומות לא זכיתי לעמוד על דעתו, וכמה פליטות קולמוס – פשוטו כמשמעו – השארתין כמות שהן.
ולדבר זה ישימו לב כל הבאים להשיג על דבריו, וכבר למדונו חז"ל "אין משיבין את הארי לאחר מיתה". ומה נפלאה התנהגותו של ר' יהושע כלפי בן־מחלוקתו ר' אליעזר לאחר פטירתו: "ואבן אחת היתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה פעם אחת נכנס ר' יהושע התחיל נושק אותה האבן ואמר האבן הזאת דומה להר סיני וזה שישב עליה דומה לארון הברית" (שהש"ר). דברי הכמינו ומעשיהם יהיו לנגד עינינו בבקרנו דברי אחד מגדולי הדור לאחר פטירתו.
גם בספר זה רב חלקה של אלמנת המחבר, הגב' צפורה אפשטיין מב"ת, אשת חבר כחבר, אשר צירפה בטוב־טעם ובדיוק פילולוגי את דפי כה"י והעתיקה אותם בדייקנות למופת. יישר כוחה!
אפריון נמטיינהו לרחימאי הרב ד"ר בנימין דה־פריז שליט"א (שעבר על כל עלי ההגהה) ופרופסור שרגא אברמסון יצ"ו (שעבר על עלי ההגהה של כמה מן המבואות למסכות), שהצילוני מכמה שגיאות בהערותיהם. חילכון לאורייתא!
וברוכים יהיו שרי החנוך והתרבות וראשי המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלם, וביחוד מורי פרופ' גרשם שלום נ"י שעוררו ועודדו את המפעל הזה, הוצאת כתביו של פרופ' אפשטיין זצ"ל. זכות המצוה תעמוד להם לעד.
ויישר כוחם של מנהלי הוצאת הספרים ע"ש י"ל מגנס והוצאת "דביר" בע"מ, שהוציאו תורה נאה בכלי מפואר. ברכת ה' תחול על כל מעשי ידיהם.
חן־חן לבעלי דפוס "סיון", מנהליו ופועליו, שהשתדלו להוציא מתחת ידם דבר מתוקן.
ואני תפלה, שבזכות מו"ר יאיר ה' את עיני באור תורתו, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות בבריות גופא ובנהורא מעליא.
ירושלם, חמשה עשר באב תשכ"ב
המתאבק בעפר רגלי רבותיו
לס' "הן ה' אלקים יעזר לי".
ע"צ מלמד