XII. ספרי זוטא1[רוב הדברים בפרק זה לקוח מן המבוא ל"ספרי זוטא פרשת פרה", שנתפרסם בתרביץ ש"א. כמה פרטים נתבררו יותר בדברי מו"ר זצ"ל ב"מעין תשובה" בתרביץ ש"ג.]
על יד מדרשו של ר' ישמעאל ("דבי ר' ישמעאל") לבמדבר היה נמצא גם מדרש לספר זה מבית ר' עקיבא2ירוש' פסחים ריש פ"ט הופמן, 56 ואילך..
אבל "דבי ר"ע" לבמדבר מבית מדרשו של הספרי דברים וספרא – אבד לנו; אלא שנשארו לנו שרידים מענף אחר של דבי ר"ע, הוא "ספרי זוטא".
ספרות:
צונץ, גד"פ הו' ב' 51;
רצה"ח, אגרת בקרת, פרסבורג תרי"ג, כו–כז;
פרידמן, בהוספה שניה, קכא ע"א–קכב ע"ב;
בריל, יובלשריפט גרץ, 179 ואילך;
קאׄׄנינסברגר, ספרי זוטא; Quellen, III ואילך;
ר' ישראל לוי, Ein Wort, 2;
הופמן, 59 ואילך;
הורוויץ, ספרי זוטא, במבואו הגרמני עמ' XV–XXI וב־JE XI 333 b..
בניגוד ל"ספרי" סתם שלנו לבמדבר, שנקרא גם "ספרי רבתא" (או"ז ח"א סי' רכז), נקרא המדרש השני לבמדבר "ספרי זוטא" (אצל הר"ש ושלאחריו), – "זוטי" (ילקוט) "ספרי של פנים אחרים" (הראב"ד בפי' ת"כ) – "של פנים שני" (רש"י ויק' י יט), "ברייתא דספרי" (רש"י סנהד' כט א), "מדרש פנים אחרים של וישלחו" וכדומה (ערוך), אבל גם "ספרי" סתם3הרמב"ם בפיה"מ ובס' המצות, המפרש לתמיד כז א, עיטור וסמ"ג., או "ספרי ירושלמי"4המיוחס לרש"י לדהי"א ה לו.. על־יד זה הוא נקרא גם בשם הירושלמי הכולל לקובץ של מדרשי־הלכה: מכילתא, כך ברשימה ישנה של הגניזה5מאן, Texts and Studies, I, 645.: כתאב מכאלה ואבתדאה לפי שנאמר בכל קודש לא תגע יכול אף במעשר, וכן תמיד בס' המצות להרמב"ם, ובמקום אחד – אפילו "מכילתא דר' ישמעאל"6שורש יא, אבל בעשין י"ד: ספרי..
ציטטים ממנו נמצאים בעיקר בילקוט ובמדרש הגדול, ומהם בצירוף ציטטים אצל שאר ראשונים נאספו לאספה, ראשונה ע"י קאׄׄניגסברגר, ואח"כ ע"י הורוויץ, בצירוף הקטע שפירסם שכטר ב־JQR VI, 657 ואילך7ממטות לא כג עד מסעי לה כב, עמ' 330–334 שו' 11: יכול אם היתה. מתוך קטע א"פ 18heb. c.. ומתוך קטע פירקוביץ II פירסמתי (תרביץ ש"א ס"א) ס"ז של פרשת חוקת כלה.
ס"ז אינו דומה למדרש־הלכה של "דבי ר"ע" סתם, כך אין בס"ז 259 מה שנזכר בירוש' פסח' ריש פ"ט; הברייתא שבבבלי סנהד' מה ב, שהיא כלשון ספרי דברים פיס' צד, אינה שוה בסגנונה ובלשונה לס"ז 334; "ת"ר" שבב"ב קיא א אינו דומה בסגנונו לס"ז 318, וחציו השני של המדרש: יכול אף תירשנו וכו' – ליתא שם; "ת"ר" בעירובין פג סע"א אינו ס"ז 283 שהוא מדרש אחר (מלחם – ולא כל לחם, חמשת רבעים משלנו, במקום "של ציפורי" שבת"ר, עי' להלן).
אמנם שיטת מדרשו היא שיטת דבי ר"ע: לומד ג"ש אע"פ שאינה "מופנה" (235, 240, 250, ועוד), דורש כפילות, וי"ו, את (234), או (239), מ־ מן (283).
אבל הוא אינו שייך לחוג זה של תלמידי ר"ע, שהלכותיו נשתקעד במשנתנו, שהיא בעיקרה משנת תלמידי ר"ע; הוא שייך לענף אחר של האילן הגדול הזה, ענף השונה גם בכמה וכמה מהלכותיו, גם בשמות החכמים שנזכרו בו וגם בטרמינולוגיה שלו ממשנת בית ר"ע וממדרשם. גם בלשונו ובסגנונו מתייחד ונבדל מכל שאר מדרשי ההלכה ומכל ספרות התנאים שבידינו.
המדרש הזה הוא בעיקרו – דבי ר' אליעזר בן יעקב8הורוויץ בהקדמתו עמ' XVII., שכן "תני ראב"י" ו"דבי ראב"י" לספר במדבר הנמצאים בתלמוד ישנם כאן:
א) "תני ראב"י" שבירוש' מכות פ"ב לא רע"ד: תני ר' ליעזר בן יעקב כלפי (=לפי) שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח הרי מי שהכה את בנו בנו השני נעשה גואל הדם וכו'. ומניין אפי' אמר שאיני יכול להקבילו ת"ל בפגעו וכו' – ס"ז 334 15, ושם 333 13.
ב) "תני [דבי] ראב"י" שבבבלי ב"ב קיט ב: תני ראב"י9כ"י מ': תניא אמ' ר' אליעזר, כי"י ה' ור': תניא ראב"י אומר, אבל הנכון כלפנינו, וצ"ל: תני (תנא) דבי ראב"י. אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה = ס"ז 287 ו־317: אמר ר' אליעזר בן יעקב נאמר כאן וכו' אף מדבר האמור כאן צלפחד. אמר לו ר' שמעון אי אפשר לומר מקושש היה צלפחד מפני שהיה מקושש בשנה הראשונה וכו' וכי אפשר שיהיו בנות צלפחד בנות מלכים נאות וכשרות הקטנה שבהן היתה יושבת ארבעים שנה עד שלא נשאת.
כאן קיצר הבבלי והביא תמציתו של דבי ראב"י, שהרי לפי דעתו של ראב"י וודאי שכך היה, שאף הקטנה שבהן היתה כבר בת ארבעים בשעה שנשאת.
וכמה וכמה סתמות שבס"ז הם כראב"י:
א) ס"ז 237: ולקח הכהן מיד האשה נאמר כאן מיד ונאמר להלן (ב"ביכורים") הטנא מידך מה מיד שנאמר להלן (כלומר: כאן) תנופה ("שהרי תנופה מפורשת כאן") אף מיד שנאמר כאן ("להלן") תנופה (ומכאן לביכורים שצריכים תנופה) – סתם כראב"י, ספרי תבוא פיס' ש: מידך מלמד שטעונים תנופה דברי10כ"י ר' ופס"ז. בעל מה"ג בילבל ס"ז עם דברי הגמרא, אבל כאן תנופה מפורשת. ר' אליעזר בן יעקב, מנחות סא א וירוש' ביכורים פ"ב סה ע"א.
ב) ס"ז 297: לפה שנאמר מקצה שלש שנים (דב' יד כח) אבל אין אתה יודע חילופים למה ("מעשר זה במקום מה בא") חילופים לשני או לראשון ת"ל לנחלה מה נחלה אינה פוסקת אף מעשר אינו פוסק וכו' – סתם כראב"י, ספרי ראה פיס' קט: ראב"י אומר אינו צריך הרי הוא אומר ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה מה נחלה אינה חה אף מעשר ראשון אינו זז, ר"ה יב ב (מה נחלה אין לה הפסק).
ג) ס"ז 245: ורקיקי מצות משוחים יכול כדרך המושחין אמרת בשמן כדי קיום שמן כיצד הוא עושה טובל אצבעו ונותן אחת על זו ואחת על זו כמין כי – סתם כראב"י, ספרא נדבה פרשה י ו: סלת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וכו' ראב"י אומר מושח את הרקיקין כמין כי וכו'.
ד) ס"ז 282–283: ועשה אשה ריח ניחוח לה' מלמד שאינו רשאי לאכול בזבחים עד שיביא לאישים (קרבן) – סתם כראב"י, כריתות פ"ב מ"א: ראב"י אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרק עליו הדם11עי' בכ"ז הופמן 65 בהערה, והורוויץ שם הערה 29..
ה) ס"ז 318: נתן תתן להן זה חלק אביהן. בתוך אחי אביהן זה חלק אחי אביהן – סתם כראב"י, ספרי פיס' קלד: ראב"י אומר אף חלק אחי אביהם נטלו, ב"ב קיח ב; תוס' פ"ז.
ו) ס"ז 303 12: כשאמר דמה שלא יצא דמה חוץ לגת שאם יצא דמה חוץ לגת פסולה – סתם כראב"י, תוס' פרה פ"ג י: נתן בידו כשהוא מזה בין חוץ לגיתה ובין חוץ למערכה פסול. ר"א בן יעקב אומ' חוץ לגיתה פסולה חוץ למערכתה לא יחזיר וכו'.
ז) ס"ז 329: וטהרתם אתם ושביכם יכול יהוא מקבלין הזייה עד שלא נכנסו לברית ת"ל אתם ושביכם מה אתם בני ברית וכו' – סתם כראב"י בס"ז 305: אמר ראב"י לכן נאמר והיתה לבני ישראל בני ישראל מקבלין הזייה אין הגוים מקבלין הזייה, א"ל ר"א וכו' א"ל וכו' אתם ושביכם מה אתם וכו'.
ואף ח) ס"ז 263 (ממדרש הגדול!): וכן את מוצא ברחב הזונה שהטמינה את מרגלי יהושע וכו' ועליה הוא אומר ומשפחת בית עבודת הבוץ שהיתה עסוקה בבוץ ד"א שהטמינה את המרגלים בבוץ ("בפשתי העץ") ר' אליעזר בן יעקב אומר שהיתה עסוקה בביסינ[ו]ן.
ספרי פיס' עה: עבודת הבוץ שהטמינה את המרגלים בבוץ לבית אשבע שנשבעו לה המרגלים ר' אליעזר או' זו רחב הזונה שהיתה עסוקה בכסנין12ר"ד פרדו מהגהות מהר"ס: וי"ג בכסנין (ובד' ווילנא שיבשו דבריו, ונמשך אחריו הורוויץ, ואני – אחריו במאמרי הנז' להלן) כמו פת הבאה בכסנין: דפו': באכסנאי', כ"י ל': באכסנאין, ר': באכסניין..
אף זה סתם כראב"י, כי כאן הוסיף בעל מדרש־הגדול לעיקר ס"ז ("שהיתה עסוקה בבוץ") עוד "דבר אחר" מתוך ספרי פיס' עח, שהקבלתיו למעלה, כי הנכון בספרי: בביסנין, βύσσινα, βύσσινον "בגדי בוץ"13כמו שביררתי במאמרי "ביסינון" בהשלח כרך מד (תרפ"ה), 399 ואילך., ו"ר' אליעזר" שבספרי מקוטע במקום "ר' אליעזר בן יעקב"14חילופים כאלה נמצאים עוד בספרי פיס' פד ופ"ה, שישנם בס"ז 267 בשם ראב"י., ואין "ד"א" מעיקר ס"ז, כי בעל ס"ז אינו משתמש כלל ב"ד"א", אלא במקום "ד"א" רגיל אצלו: ובצד השני אתה אומר15"לצד שני" גם בברייתא שבב"מ עי' להלן..
וכל מקום שאתה מוצא ב"ציטטים" שבמה"ג "דבר אחר" הרי זה חשוד מתחילתו שהוא לקוח ממקור אחר ושהוא לשון בעל מה"ג, והם: ס"ז 234 13, 235 17 (שאינו בילקוט), 247 20 ואילך – 248 31 (שהכל ממדרש רבא, ועי' להלן), 264 6, 7, 19 (שהכל לקוח מספרי), 265 9, 14, 31, 35, 266 17 (ומכאן עד 273 הכל מספרי!), 269 12, 270 14, 19, 20, 32, 33, 271 18, 273 216ועי' הורוויץ עמ' XX. 274 31, 276 2 (שאינו בילקוט), 10 (שאינו בילקוט), 24 (שאינו בילקוט), 277 11 (= ספרי), שם 14 (בח"נ, ואינו בילקוט), 279 22, 319 13.
וכך הדבר אפילו בציטט שישנו גם בילקוט, ס"ז 317 2 (= ספרי פיס' קלג, סתם), שאמנם אפשר שנשתנה מן "ובצד אחר אתה אומר", כשם שבוודאי נשתנה "ד"א" מן "ובצד אחר" בציטטים שישנם גם בילקוט, שבס"ז 249 שו' 3 ושו' 2717בשו' 3 חסר בילקוט "ד"א אתה אומר", ובשו' 27 חסר בילקוט "אתה אומר".: ד"א אתה אומר (10: ד"א היה ר' שמעון אומר), כשם ששינו הסופרים בב"מ קטו א18כ"י ר' א' וב', ילקוט, שאילתות וה"ג (כה"ג כ"י פריז: צד שני) רי"ף ורא"ש, "צד" גם בכ"י פלו' (ד"ס). "דבר אחר" במקום "לצד אחר"19עי' הורוויץ עמ' XVI..
ומכיון שכך וודאי ש"ד"א" שבכאן הוא הוספת בעל מה"ג אל עיקר ס"ז.
וסתם ס"ז הוא אפוא ראב"י.
ואף ס"ז 305 320כ"י שלי דף א ע"ב שו' 5. הוא דבי ראב"י: והיתה לעדת בני ישראל למשמרת אמרו פעם אחת שאלו לומר הרי פרה ששתת מי חטאת ונשחטה על אתר מה הי[א] והיו מבקשים לחטאות ("לטמא") את בשרה א'21"להם" אין גם בילקוט. ר' ליעזר בן יעקב לכך נא' והיתה לעדת בני ישר' למטמרת כשהן שמורים הן מי נדה ואם אינן שמורין אינן מי נדה.
כי דברים אלו, שנאמרו כאז בשם ראב"י, אינם דברי ראב"י, אלא סידור מדרשו, אבל הדברים הם דברי החכמים שלפניו, דברי ר' יוסי הגלילי לפני הזקנים (וביניהם ר"ט ור"ע) ביבנה או בלוד, ספרי פיס' קכד ותוס' מקואות ספ"ז.
ואף בס"ז 282: הא כיצד ראב"י אומר הצבור מביא ששים ואחד והיחיד מביא ששים – אין "ראב"י אומר" אלא מאמר מוסגר של המסדר האחרון, וכולה ראב"י היא22גם ס"ז 302 שו' 1 ואילך מתאים לדעת ראב"י בספרי ותוס' פרה..
גם הרגילות של שם ראב"י בס"ז והמעשים הרבים שבשמו שנזכרו כאן (ס"ז 258, 263, 267 ב"פ, 282, 287, 289 בהערה, 305 ב"פ, 315, 327–328, 328) מוכיחים שלפנינו דבי ראב"י.
וכך גם הטרמינולוגיה שלו המיוחדת, ומתוכה: אין במשמע אלא, במקום "אין לי אלא"; אמרת, אמר (הכתוב), כשאמר, במקום "ת"ל". הא מה הדבר, במקום "הא כיצד" – אנו מוצאים בפי ראב"י ודבי ראב"י23עי' הורוויץ שם וב־JE בערכו, אבל "אמרת, לא אמרת", שבמח"ו שלהלן אינו מדברי ראב"י אלא סתם המדרש., ספרי שופטים פיס' קצה (אין לי במשמע אלא), זבחים צא ב "[דבי]24כ"י מ' וק' ויל'. ראב"י" (אמרת)25"אמר" נמצא גם בברייתא שבכ"מ קטו א שהזכרתי: אמר מאומה ואמר כל מאומה, כנו' כ"י ה' ושאיל' כ"י הנצי"ב (בהשמטות) ובה"ג כ"י פריז: אמר מאומה כל מאומה, ועי' בהעמק שאלה. ובכ"י מ' וילקוט: (נ)אמר משאת ו(נ)אמר מאומה.; מח"ו 634 = ס"ז 289 בהערה (הא מה הדבר)26במח"ו צריך להשלים ע"פ ספרי שלח פיס' קטו, ולהגיה: ראב"י אומר מניין שלא יתנני באמצע בגד ת"ל על ארבע כנפות < יכול יתן על הקרן אמרת על ארבע כנפות > הא (ב)מה ה(כת' מ)דבר תוך שלש אצבעות מן השפה וכו'. הסופרים שלא ידעו פירושו של "הא מה הדבר" שיבשוהו.. ובצד השני (אתה אומר) במקום "ד"א" (לעיל); "מכל צד" במקום "מכל מקום"; "והלא אוֹמַר וכי דין הוא" במקום "והלא דין הוא".
אבל המסדר האחרון של ס"ז לקח גם ממקורות אחרים, וביחוד השתמש הרבה בדבי ר' שמעון ודבי ר' אלעזר ב"ר שמעון27עי' הופמן, 64–65 והורוויץ שם XVII., שהם גם נזכרים הרבה מאד בס"ז (ר"ש, 238, 239, 243, 248, 249, 251, 253, 254, 259, 263, 266, 267, 268, 269, 272, 287 [– אמר לו] = 317, 292, 303, 304, 311 [משנה], 313, 315, 322, 333; ראב"ש, 229, 232, 238, 245, 247, 258, 259, 275, 277, 288, 317, 329).
והתבונן בס"ז 258, ד': ויעשו את הפסח בראשון ראב"י אומר אם לימד ("ללמד") שהפסח בראשון כבר לימד וכו' אלא מלמד שלא עשו ישראל פסח כל ארבעים שנה וכו'. כיוצא בו ר' אליעזר ביר' שמעון אומר וישבתו העם ביום השביעי מלמד שלא עשו ישראל שבת בל ארבעים שנה וכו'.
כאן השלים המסדר את "דבי ראב"י" ע"י "דבי ראב"ש".
המשנה שלו אינה מתאימה כלל למשנתנו28עי' הורוביץ בפתיחתו.. היא לפעמים משנת ר' נתן (ס"ז 284 8: ומטמא טומאת אוכלין, בניגוד לחלה פ"א מ"ח, אבל כר"נ פסח' מה ב ותוס' נדה פ"ו יא, שאם נפסל מאוכל־אדם אינו מטמא) או משנת ר' יוסי (ס"ז 228 21 וכלים פ"א מ"ט, שאינו מבדיל בין ההיכל לבין האולם ולמזבח)29עי' מ"ש לעיל עמ' 127–128., או משנת ר' יהודה (ס"ז שלי: חוקת 17 13; 26 30; 27 12; 28 29; 32 22).
גם נזכרו בס"ז כמה וכמה תנאים, שאינם שכיחים בכלל בשאר מדרשי הלכה כר' יונתן בן המשולם, ור' חנינא (חנניה), אלעזר בן מתיא ושמעון בן פנחס, ור' שמעון בן חנינא ור' נהוראי ואיסי בן מתיא. אבל רבי לא נזכר בכל המדרש הזה!
כל אלה מראים על חוג אחר ובית־מדרש אחר של תלמידי ר"ע, וגם על מסדר אחר, שלא היה מתלמידי רבי המובהקים, ושמדרש־הלכה זה לא נשנה ולא נסדר בבית־מדרשם של שאר מדרשי הלכה מבית ר"ע.
את מקומו של המסדר האחרון אנו למדים מתוך ס"ז 283 19: שבעת רבעים מדבריים וקב וחצי ירושלמיים שהן חמשת רבעים משלנו, בהשואה לדבי ר"ע (ת"כ) שבעירובין פג ע"ב שהזכרתי: שהן ה' של ציפורי.
המסדר הוא אפוא בן ציפורי, וטבריה (דרשות שנדרשו שם!) נזכרת בס"ז עמ' 305 13 (ס"ז שלי 15 20) ועמ' 302 14 (ס"ז שלי 10), ולעומתה בס"ז 313 12 (ס"ז שלי 30 24): מעשה בבית דגן שביהודה: 314 22 (ס"ז שלי 33): משום חמשה זקנים שבאו מיהודה; 281 11; פפייס איש אונו; גם מכל אלה יוצא שהמסדר חי בגליל ולא ביהודה.
והנה בציפורי ישב – לפחות זמן רב – בר קפרא30סנהדרין צג א ועוד., תנא ופייטן, שהתבדל מבית מדרשו של רבי, שעלה מיהודה והתיישב בגליל. ואמנם אנו מוצאים את דרשת ב"ק שבברכות סג א – סתם בס"ז 317 1: זלת (כצ"ל) קפיץ קני באתר דלית גוברין השתדל להיות גבר.
ואע"פ שאין אנו מוצאים כאן בס"ז סוף מטות, 330 12–13 את "תני ב"ק" שבע"ז עה ב31אבל "ר"א הקפר", ס"ז 240 – אינו ס"ז, אלא לקוח מספרי., אין זאת אומרת עדיין, שאין הוא המסדר; שכן אפשר ש"תני ב"ק" זה לקוח ממקים אחר במדרשו, או מ"משנת" ב"ק, ולא ממדרשו.32[לא הבאתי כאן את דברי מו"ר זצ"ל על יחסו של ר' חייא לספרי זוטא, שמהם הסיק, שר"ח הוא מסדר הס"ז, משום שחזר בו, שכך הוא מעיר ב"מעין תשובה": התחלתי לפקפק בדעתי זו – מפני שמדרש זה, ס"ז, מצטיין ומתבדל מכל מדרשי־הלכה בסגנון דרשותיו, וביחוד בהלכותיו, ומשנתו אינה מתאימה כלל למשנתנו, משנת רבי, מה שלא יצוייר אצל תלמיד רבי כר' חייא, התלוי בו ונמשך אחריו…".]
יש בקטע שפרסמתי כמה דברים החשובים לבירורי הלכות ומשניות, ועליהם העירותי במקומם. כאן אני רוצה להעיר על נקודה אחת היסטורית שזכיני בה בקטע זה בהיסח הדעת.
באמצע וויכוח של הלכה מסופר כאן לתומו (ד ע"א של הקטע, עמ' 17 בהוצאתי):
אמרו היו תלמידים אדומים לבית שמאי באותה שעה אמרו להן (אותם התלמידים לב"ש) צאו וראו מי שיש לו טומאה ייפה כוחו להציל וכו'.
"אדומים" אלו הם "דרומיים", שהרי בלשון המשנה "אדום" הוא ה"דרום": חומץ האדומי (פסח' פ"ג מ"א) – "בסימה דרומיה" (ירוש' שם רפ"ג כט ע"ד); ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום (כתובות פ"ה מ"ח) – "לדרומה" (ירוש' שם ל סע"ב)33עי' גם ערך מלין לשי"ר ע' לוד אות ב' ורז"פ מבוא הירושלמי ו ע"א.. ור' ישמעאל ישב בכפר עזיז (כלאים פ"ו מ"ד), דרומית ליוטא, אבל אצל אבסביוס באונומאסטיקון נזכרות כערי ה"דרום" (Δαρωμᾶ) יוטא, דומא וכרמל34ועי' גוטי, ביבלווארטרבוך בערכו, [ועי' האונומאסטיקון של אבסביוס בתרגומו של ע"צ מלמד מס' 383, 545 ו־611.]., והירונימוס בפירושו לישעיה כא יד אומר: Duma non tota Idumaea provincia, sed quaedam eius regio35תומסן 56 וקליסטרמן 79.; דומא ויוטא הן אפוא מגבול "אדום" ו"דרום".
מצד אחר נחשבות בחשמונאים א' בית צור36בימי נחמיה נחשבה עוד בית־צור כעיר יהודית (נחמיה ג טז), ועי' Pälestina etc., 22, Hölscher. ומראשה, דרומית מערבית לחברון, ל"אדום", ובית־צור כעיר העומדת על הגבול37חשמונאים א' ד כט, סא; ה סה–סי, ועי' קדמוניות סי"ב פ"ח ו.. ואצל יוסף בן מתתיהו נחשבות אפילו היותר צפוניות, תקוע והירודיון, ל"אדום".38מלחמות ס"ד פ"ט ה, ועי' שם ז.
והנה גם ה"אדומים" שנקראו ע"י הקנאים לעזרת ירושלים39מלחמות ס"ד פ"ד, ב–ד. אינם אלא (כ"אדומים" שבפ"ט שם) יהודי "דרום" זה40שי"ר בערך מלין, ע' אדום בסופו, קלוזנר, היסטוריה ישראלית ח"ד, 173 ואילך..
ומכיון שאנו יודעים41גרץ, Geschichte, II 3, נוטא 24., שבית שמאי היו קרובים ברוחם אל הקנאים – הרי ניתן לנו ברמז זה שבקטע שלנו החוט המקשר את הקנאים עם ה"אדומים": הם תלמידי בית־שמאי שביניהם.
ולשון "באותה שעה" מוכיח שהם רומזים לשעה קדומה, לשעה ידועה וקבועה, ז"א לזמן שלפני החורבן בשעה שב"ש וב"ה דנו ונהרגו (בי"ח דבר) על כמה מהלכות טומאה.
ועלינו לזכור שגם אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון, שנתמנה מטעם הממשלה הלאומית לשר צבא בארץ "אדום"42מלחמות ס"ב, פ"כ ד. – אחד מתלמידי בית־שמאי היה43מכיל' יתרו בחדש פ"ד: אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון = בית שמאי, בביצה טז א, גרץ שם נוטא 26, הו' חמישית עמ' 810 הערה 1..
ותשובתם של "האדומים": מי שיש לו טומאה יפה כוחו להציל – אנו מוצאים אחר כך בפי ר' יהודה (לענין אחר)44תוס' נגעים פ"ז ט, ספרא מצורע פ"ה יג.. וידוע שר' יהודה היה שונה משנת ר' אליעזר השמותי45מנחות יח א..