ביחס לנישואיהם של לְקוּיִים בדעתם סוכם, כי לחרש ולחרשת תיקנו חכמים נישואים מדבריהם, וכשם שנישואיהם ברמיזה כך גירושיהם ברמיזה. ואילו בשׁוטֶה ובשׁוטָה, וכן בקטן, לא תיקנו חכמים כל נישואין. With regard to the marriages of people of unsound mind, the Sages enacted marriage for deaf-mutes, as they can both betroth and divorce by intimation. However, in the case of imbeciles, as well as minor boys, the Sages did not institute marriage at all.
כיון שגיטיהם של הלקויים בדעת אינם מדברי תורה, לכן, מי שנעשה חרש או שוטה אינו יכול לגרש את אשתו כלל. שהרי הנישואים היו מדברי תורה ואין גירושין מדברי סופרים יכולים להתיר אותם. ואשה שנישאה בהיותה בריאה, ונשתטתה, אם היא מטורפת לגמרי עד שאינה יכולה לשמור את גיטה אין לה גירושין מדברי תורה, ואם אינה יודעת לשמור עצמה אינה מגורשת מפני גזירת חכמים. Since the divorce of an imbecile is not valid by Torah law, one who became a deaf-mute or an imbecile after marriage cannot divorce his wife. In the case of a healthy wife who became imbecilic, if she is unable to guard her bill of divorce she cannot be divorced by Torah law. If she can guard her bill of divorce but cannot take care of herself, she may not be divorced by decree of the Sages.
ומכאן גם תוצאות לדיני ייבום: נישואי חרשים יוצרים זיקת ייבום רק מדברי סופרים, ולכן אין בכוח ייבום כזה לפטור את הצרה או להוציא צרת ערוה לגמרי. אולם אם הנישואים תפסו מדין תורה (כלומר, אם הקידושין נעשו כששניהם היו בריאים), הרי חלה אז חובת ייבום מן התורה, שאין לה הפקעה על ידי חליצה. These rulings have ramifications for the halakhot of levirate marriage. The marriage of deaf-mutes applies by rabbinic law, and therefore this marriage does not entirely exempt a rival wife. However, if the marriage was valid by Torah law, i.e., if the betrothal was performed when both parties were healthy, the obligation of levirate marriage applies from the Torah, despite the fact that in practice the bond cannot be released by means of halitza.
אגב הדיון בפרק זה הועלתה גם שאלה כללית: האם מוטלת החובה על בית הדין, או על ההורים, למנוע ממי שאינו בר דעת לעשות מעשה אסור (״קטן אוכל נבלות״), אלא שבעיה זו לא הגיעה בפרקנו לידי הכרעה. These discussions led to a general question: Is it the duty of the court or of the parents to prevent one who is not legally competent from performing a prohibited act? This issue is left unresolved in this chapter.