האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. הנה ידוע למי שיודע וכן הוא האמת כי כתיב (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו כי נשמות עמו ישראל חציבות מתחת כסא כבודו יתברך הגבוהה והרמה הרבה יותר מהמלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש, שהם בסוד עומדים תמיד במעלה ולא בסוד מהלך. ועל כן נקראים בשם עומדים. אבל לא כן האדם השלם שמכונה בשם מהלך. שהולך תמיד ממדריגה למדריגה היותר גדולה ואינו יכול לעמוד על מדריגה אחת עד שבזיכוך חומרו וגופו עולה למעלה ומדריגה היותר גבוהה וכמה מהמלאכים שרפים ואופנים וחיות הקודש בעת התהפך החומר לצורה ובטהרת וזיכוך גופו וחומרו אזי יכול לשאוב אצלו כל החיות והכח של הדוממין והצומחין והחיין והמדברין. כי זה ידוע למי שיודע וכן הוא האמת כי דרך הענף להתקרב אל השורש. כי הכל הולך ונמשך ונשאב אל השורש. ולכן הדומם נמשך ונשאב חיותו וכחו אל הצומח ומחמת שריבוי החיות יש בהצומח יותר מן הדומם אזי רוב החיות שבהצומח מושך ושואב המעט חיות שבהדומם. כי הכל הולך אל השורש ודרך הענף להתקרב אל השורש. ולכן הדומם נמשך ונשאב חיותו וכחו אל הצומח. וכמו אבן השואב שכל מה שהיא זך ביותר אזי שואב ומושך ביותר כל הדברים השייך לשורשו. וכן החי מושך ושואב החיות והכח שיש בהצומח. שהוא ג"כ מחמת רוב החיות והכח שיש בהחי יותר מן הצומח וכו' כנ"ל. וכן המדבר מושך ושואב החיות והכח שיש בהחי היא ג"כ ע"ד האמור, כי דרך הענף שחפצו ורצונו להשתוקק להתקרב לשורשו שגדול ממנו ולהיות נשאב ולהתכלל עמו בשורשו לבל יפרד ממנו ולהיות לצוותא חדא. נמצא שאם בדברים הגשמיים והעביים הוא כן. כש"כ וק"ו בדברים הרוחניים שמחויב ג"כ להיות כן. כי כל הדומם וצומח וחי ומדבר וכל דבר שבא לכלל עשיה ויצירה ובריאה הכל במאמר וברוח פיו של השי"ת המה נבראו ועומדים ובכח וחיות שפעת אורו יתברך. ולולא זאת כלא היה וכאין וכאפס נחשבו. וע"כ הצדיק התמים שמזכך גופו וחומרו מחמת ריבוי וגודל אור נשמתו בזיכוך וטהרת גופו וחומרו. נמשך ונשאב אצלו כל החיות והכח של כל הדברים הגשמיים שבהדוממים והצומחין והחיין והמדברין, כי טבע הענף להיות נמשך ונשאב ולהיות נכלל בהשורש, ולכן צדיק אוכל לשובע נפשו כי כולם מתאוים וחפיצים וחושקים שהמעט חיות וכח של השי"ת שיש בתוכן להתקרב ולהיות נשאב ונכלל בהשורש הגדול שבהצדיק סוד הנפש שבו. שהוא ממשיך ושואב בזיכוך וטהרת גופו כל הרוחניות והחיות שבהדומם והצומח והחי והמדבר ובהעשוים והיצורים והנבראים. וזהו צדיק אוכל לשובע נפשו. שכל האוכלים מתאווים וחפיצים ומשתוקקים להשביע את נפשו. של הצדיק אף ע"פ שנפשו הוא קטן בערך הנשמה ובכח שבו. אף על פי כן לגבי כל הדברים הגשמיים. והעביים שבאו לכלל עשיה ויצירה ובריאה. נפשו היא השורש הגדול לשאוב ולהמשיך להקריב כל החיות והרוחניות שבעולם השפל להיות נפשו ישבע וימלא נפשו. שנפשו הוא השורש של כל הדברים הנ"ל שרוחניותם וחיותם יתדבקו בהשורש ויהיו לצוותא חדא. והוא סוד שרשעים בחייהם קרואים מתים. ולהיפך הצדיקים במיתתן קרואין חיים הוא ג"כ מחמת זה הענין. שהרשעים מחמת גשמיותם ועביותם בהשקעת העולם הזה ותאוותיו נתגברו אצלם הגשמיות של כל הדברים הנ"ל בסוד הענף להיות נמשך ונכלל בהשורש הוא הגוף. והחומר של הרשע. ונתבטל הנפש והרוח שבו בריבוי החומר והגוף העב והגשמי, וזהו בחייהם קרואים מתים כנ"ל שמעט החיות והרוחני של הרשע שבהם סוד הנפש והרוח של השי"ת נתבטלו בריבוי הגשמיות. שהם ממנא תבירא סוד המיתה שלהם. וזהו בחייהם קרואים מתים שהחיות שלהם הם בסוד המיתה סוד הגשמי. וכן להיפך צדיקים במיתתם קרואים חיים רצה לומר שהמיתה שלהם פירוש הגשמות שלהם סוד הגוף והחומר שלהם שהוא ממנא תבירא הוא בסוד החיים סוד הרוחניות. שנהפך אצלם החומר לצורה וזיכוך וטהרת גופו וחומרו להיות כולו בסוד הרוחניות:
וזהו שאמרו חז"ל (תהלים כד) לה' הארץ ומלואה קודם ברכה (שם קטו) והארץ נתן לבני אדם לאחר ברכה. שבברכתו של האדם השלם על כל הדבר הגשמי אזי נתהפך הגשמי והעביות של הדבר שעושה בכוונה להשי"ת לרוחניות להיות בסוד אדם להיות לאחד ע"י שימלא נפשו בסוד לשבוע נפשו וכו'. להיות נמשך ונשאב ולהתכלל אצלו החיות והכח והרוחניות של הדברים להיות בסוד לשובע נפשו. וזהו ג"כ סוד הכתוב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם שבאם השמים שמים לה' שהוא סוד החכמה. כי שמים כינוי לחכמה עילאה. רצה לומר שבאם האדם בטהרת וזיכוך גופו וחומרו זוכה להיות בסוד שמים לה' כנ"ל. בחכמה עילאה וטהרת וזיכוך גופו וחומרו להיות הכל ברוחניות. אזי והארץ נתן לבני אדם שממילא נותן הארץ לבני אדם בסוד צדיק אוכל לשובע נפשו. שהארץ סוד גשמיות הדברים של כל העוה"ז מתאווים וחפיצים ומשתוקקים להתקרב ולהיות נשאב כוחם וחיותם ורוחניותם בסוד האדם להיות נכלל בהשורש הגדול שלהם שהאדם הוא השורש של הרוחניות ושל גשמיות העוה"ז על ידי הזדככות וטהרת גופו וחומרו. וזהו והארץ נתן לבני אדם שממילא ינתן לו הגשמיות של העוה"ז להיות נשאב ונמשך הרוחניות שבהדבר לנפשו ורוחו בסוד לשובע נפשו כנ"ל. וזהו שאמר הכתוב (איוב לד) אם ישים אליו לבו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף. שבאם השלים את לבו גשמיות הדברים של העוה"ז בחכמה ובינתו על רוחניותם וחיותם. אזי רוחו ונשמתו של האדם השלם יאסוף הדבר אצלו להיות הכל בסוד הרוחניות. כי הרוחניות נמשך ונשאב בהשורש הגדול שלו. כי דרך הענף להתקרב ולהתכלל בהשורש כנ"ל בסוד לשובע נפשו. וזהו מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא. כי באם ח"ו בהעדר הצדיקים להיות מקושרים הדברים התחתונים בעליונים. כי הצדיק בזיכוך חומרו וגופו וטהרתו בחכמה עילאה. אזי נתקרב ונשאב אצלו כל הדברים כבאו לכלל הוי"ה להיות מקורב להשורש סוד חכמה תתאה בחכמה עילאה כנ"ל. וזהו סוד (בראשית א) יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. רקיע מכונה בשם צדיק והשי"ת נתן אותו בין אמצע המים ויהיה מבדיל בין מים למים שמקרב חכמה תתאה בחכמה עלאה. כי מים כינוי לחכמה והצדיק מקשר ומקרב ומייחד המים התחתונים סוד חכמה תתאה החיות והרוחניות של כל הדברים במים עליונים סוד חכמה עילאה כי היא ניתן באמצע כנ"ל. ואם ח"ו בהעדר הצדיקים אזי מים תחתונים סוד חכמה תתאה בוכים שאין מי לקרב אותם בסוד צדיק אוכל לשובע נפשו כנ"ל. וזהו אין בין מים עליונים לתחתונים אלא כמלא נימא. שלעתיד ידמה היצה"ר לרשעים כחוט השערה כמ"ש חז"ל הללו בוכים והללו בוכים וזהו כחוט השערה שאמחז"ל. שהיצה"ר ידמה לרשעים הוא כמלא נימא האמור כאן. ר"ל שמלא נימא הנאמר כאן שבין מים למים הוא סוד שלא נתקרב המים תחתונים סוד חכמה תתאה בחכמה עלאה סוד מים עליונים הוא מחמת כמלא נימא שבין מים למים שאין חס ושלום צדיקים בדור להתקרב? אותם ויש הבדלה ביניהם כמלא נימא. שהרשעים שלהם ידמה היצה"ר כחוט השערה לעתיד הם מבדילים בין מים תחתונים למים עליונים כשאין אדם לקרב אותם. ומחמת עבודת רשעים יש הבדלה ביניהם שלא נתקרב חכמה תתאה בחכמה עילאה:
וזהו האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, כי הוא לשון הנהגה לשון דבר אחד לדור שהוא הנהגה. ושבהנהגות האזינות השמים כי שמים כינוי לחכמה עילאה. שאם האדם מתנהג באזינות השמים שמאזין לסוד השמים סוד חכמה עילאה, ומתנהג בה ועומד כמשמעות ואדברה כנ"ל בזיכוך וטהרת גופו וחומרו. אז ותשמע הארץ אמרי פי שממילא משתוקקת הארץ סוד הגשמיות לאמרי פי. להיות נחשב ונשאב הרוחניות והחיות שבה מהשורש הגדול שלה. כי כל ישעה וחפצה של הענף להתקרב ולהיות ככלל בהשורש להיות לאחד בסוד צדיק אוכל לשובע נפשו כנ"ל שהוא בסוד האזינו השמים כנ"ל להיות לאחד בהשורש שלו, וממילא ינתן לו מאכלו וצרכו שלו כנזכר לעיל בסוד צדיק אוכל לשובע נפשו כנ"ל:
אופן השני
באופן אחר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. כי הנה כתיב (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. נמצא הארץ מכונה בשם חכמה והשמים מכונה בשם בינה. החכמה היא סוד אהבה עילאה, והבינה היא סוד יראה עילאה. והנה כתיב (תהלים ב) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה ודרשו חז"ל במקום גילה שם תהא רעדה. שבמקום אהבה שם צריך להיות היראה כי אהבה בלא יראה לאו כלום. וכן יראה בלא אהבה לאו כלום. כי הם שניהם מדובקים יחדיו וצדקו ותלוים זה בזה, והוא לשון אדברה הוא לשון קשה כמו שפירש"י שדיבור הוא קשה אמירה היא רכה. והנה אדברה שהיא קשה מורה על יראה עילאה, לכן נאמר אצל שמים ואדברה כי הם שניהם מורים על בינה כמו שנאמר כונן שמים בתבונה שהיא בינה. ואדרבה הוא (לשון) ג"כ יראה עילאה בסוד הגבורה בגימ"ל כי מבינה דינין מתערין. ואצל הארץ כתיב אמרי פי כי הם שניהם בנושא אחד כי הארץ בסוד חכמה כמו שנאמר בחכמה יסד ארץ. וחכמה היא אהבה עילאה כנ"ל. ואמרי פי היא ג"כ לשון רכה שאמירה היא רכה סוד אהבה. לכך נאמר אצל הארץ אמירה כי שניהם הם בסוד האהבה ושם שניהם בסוד הבינה סוד היראה. ולכן אצל השמים כתיב האזינו כי האזנה היא באהבה כי צריך אהבה מתוך היראה סוד שמים ודבר. ואצל הארץ כתיב ותשמע לשון שמיעה שהיא היא היראה כי צריך יראה מתוך אהבה ואהבה מתוך יראה אמן כי"ר:
אופן השלישי
עוד יש לומר באופן שלישי האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. הנה ידוע למי שיודע וכן הוא האמת שהתורה הקדושה אשר היא קדומה אלפים שנה לבריאת העולם. בסוד דכתיב (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום. ויומו של הקב"ה אלף שנים כמו שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. ויום יום היינו תרין יומין בסוד אלפים שנה הנמשכים מספירות החכמה והבינה בסוד ואאלפך בינה. שהם שניהם בסוד אלפים שנה (בגי' ספירה). וקדומתה מרמזת על גודל ההעלם וההשגה מרעיון בני האדם שהחכמה ובינה הם משלשה ספירות הראשונים. שנאמר בהם במופלא ממך אל תדרוש. בסוד (דברים כט) הנסתרות לה' אלקינו שהמה קדומים לשבעת ימי הבנין סוד השבעה ספירות שלמטה מהם שנאמר עליהם (שם) והנגלות לנו ולבנינו שמורה על השגה ותפיסותם והוא סוד אורייתא מחכמה נפקא, ולכן מחמת קדומתה כנ"ל בסוד החכמה והבינה הקדומה לשבעת ימי הבנין המורה על בריאת וחידוש העולם. נברא בה כל העולמות מעולם העליון עד עולם התחתון ועד בכלל. כמאמר הרשב"י באורייתא ברא קוב"ה עלמא כי הוא בסוד ששים ריבוא אותיות. וכל עולם ועולם לפי גודל ועוצם בהירתו ככה נתצרף אצלו הששים ריבוא אותיות לצירופי שמות הקדושים להאיר לו ולהשפיע לו מאורה הטובה הגדולה להתנהג באורה לקיום העולם ההוא. כי זה ידוע למי שיודע וכן היא האמת כי שני אבנים בונים שני בתים ושלשה אבנים בונים ששה בתים כנ"ל כי אבנים נקראים אותיות ומן שני אותיות יוצאים שני תיבות ומשלשה אבנים יוצאים ששה תיבות. כ"ש וקל וחומר מששים ריבוא אותיות שעולה צירופיהם עד אין מספר לפי שיעור העולמות שהם אין סוף ומספר ועד אין תכלית. נמצא העולה מזה כי לכל עולם ועולם לפי גודל ועוצם בהירתו וזיוותו ככה נצטרף אצלו הששים רבוא אותיות של התורה הקדושה. לצרופי תיבות על שמות הקדושים להאיר לו בצירופי שמותיו הקדושים. וזהו באורייתא ברא קב"ה עלמא ועליה קיימא עלמא עד רדתה לזה העולם בששים רבוא נשמות. שכל נשמה ונשמה יש לה אות בתורה המושך והמשפיע חיות וההארה להנשמה ששייך לו לקיומו ולהחיותו. שהוא בסוד קיום העולם סוד ששים רבוא אותיות בסוד ששים רבוא נשמות עמו ישראל. ולכן תמצא מעשרה דורות שמאדם ועד נח מפורש בהם מעשים גשמיים. ועביים שמחמת שהיו קרובים לחטא אדם הראשון שהשליך הנחש בו הזוהמא ולא היה כח באור נשמתם לקבל אור התורה על צירופי התיבות של שמות ממעשי המצות מחמת חומריותם ועביות גופם. ולפי קלות של נשמתם מחמת חטא אדם הראשון שלא ישבר הכלי מחמת שריבוי השמן וריביו האור גורם כיבוי הנר. והיה מוכרח להיות הצירוף של האותיות של התורה הקדושה של צירופי תיבות של מעשה הגשמיות כדי שיהיה יכולת בידם לקבלם. ונסתפק להם במצוה אחת לפי גודל אור נשמתם. וכן בעשרה דורות שמנח ועד אברהם שנתרחקו מעט יותר מן חטא אדה"ר ונתגדל מעט אור נשמתם ונתלבנו מעט חומריות ועביות גופם. ואז נתצרף אצלם האותיות של תוה"ק על סיפורי מעשיות דקים מעט יותר מעשרה דורות הראשונים ונתוספו אצלם מעט מן אור התורה על צירופי מעט מן המצות בשבעה מצות שנצטוו בני נח מחמת שנתגדל מעט האור של נשמתם ונתלבן מעט חומריות ועביות גופם והיה יכולת בידם לקבל אור התורה על צרופים מן המצות שלא ישבר הכלי שלא היה כן בעשרה דורות הראשונים. וכן הדורות שמאברהם עד יצחק ומיצחק עד יעקב ומן יעקב עד י"ב שבטים שנתרחקו עבייתם מחטא אדם הראשון. שנתלבנו באברהם ונצטרפו ביצחק ונזדככו ביעקב. ואז נזדכך חומריות ועביות גופם עוד ביותר ובפרט בפיסוק זוהמתן בעמדן תחת הר סיני בקבלת התורה על צירופי תיבות של מצות עשה ולא תעשה. ומעט נתצרף אצלם על סיפורי מעשה גשמיות כי נתגדל אור נשמתם ועביות גופם נתמעט שלא ישבר הכלי מחמת ריבוי האור של התוה"ק בצירופי מעשה המצות עשה ולא תעשה. נמצא העולה מזה שהששים ריבוי אותיות של התוה"ק בהעולמות עליונים שמה המה מאירים בצירופי שמות הקדושים והטהורים כל עולם ועולם לפי גודל בהירתו ועוצם טהרתו. ככה מאירה כל התורה בלי לבושין רק בהצירוף שמותיו הקדושים באורות זכים ובהירים רק בירידתה לזה העולם הגשמי בגופות הגשמיים והעביים הוצרכה להתצרף על סיפורי מעשי הגשמיים ומעט מצות עשה ולא תעשה מחמת טעם הנ"ל:
והנה ידוע למי שיודע וכן הוא האמת שמשה רבינו עליו השלום מחמת זיכוך חומרו וגופו מכל וכל והראיה והאות על זה ששני פעמים ארבעים יום וארבעים לילה בקבלת התורה לא אכל ולא שתה. זכה למעלה ומדריגה היותר גבוהה מהמלאכים ושרפים ואופנים עד שנתקנאו בו המלאכים בקבלת התורה. ובודאי בזיכוך גופו וחומרו ידע כל התורה כולה כפי צירופי שמותיו בכל העולמות העליונים בלא הלבשה והעטפה. וזה ידוע למי שיודע וכן הוא האמת שהאזנה מרמזת על הדיבור הקרוב והשמיעה מרמזת על דבר מרחוק. ודיבור הקרוב מרמזת על זיכוך הדבר בלא הלבשה והעטפה. ודבר שהוא רחוק מורה על חומריות ועביות הדבר שנתלבש ונתעטף הדבר בריבוי לבושין וכיסוין. וזה ידוע למי שיודע שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה ממש כי הוא היה כלי מוכן לשכון בתוכו ממש השם יתברך בזיכוך חומרו וגופו מכל וכל. וזהו שאמר משה רבינו ע"ה האזינו השמים. כי שמים כינוי לעולמות עליונים שהמה יכולים לקבל אור התורה בלשון האזנה שמשמעותו בקרוב שהוא בלי לבוש והעטפה כפי צירופי שמותיו בכל עולם ועולם לפי גודל ועוצם בהירתה כנ"ל. וזהו שאמר להם ואדברה מורה על גילוי הדבר בלא לבוש יכסות. כמו שאמרו חז"ל ששכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה, וזהו ואדברה שממילא יוצא הדיבור מתוך גרונו בלא התלבשות, ולהארץ שהוא העולם הזה השפל אמר לה בלשון השמעה ותשמט הארץ, שמחמת חומריות ועביות העולם הוצרך לאמרה בלשון השמעה שמשמעותה רחוק הדבר. שמורה על הלבשה והעטפה של הדבר שהצריך להלביש ולהעטיף שתוה"ק בריבוי לבושין וכיסוין. כדי שתוכל לקבל אור התורה בריבוי לבושין וכסוין שלא ישבר הכלי מחמת ריבוי האור:
וזהו אמרי פי כי אמרי הוא לשון לבוש כמו בצע אמרתו שתרגומו בזע פורפריא דליה שהוא לבוש. שמחמת גשמיות העולם והגופים הוצרך לעשות לבוש ועיטוף לפיו להלביש התורה בסיפורי מעשיות ובמצות עשה ולא תעשה, כדי שיהיו יכולת בידם לקבלה מחמת ריבוי לבושין וזה אמרי פי. וזהו יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כי זה ידוע למי שיודע וכן הוא האמת כי המטר בעת ירידתו מתחלק שאינו יורד בכל המקומות שיהיו רק פעם במקום זה ופעם במקום אחר. אבל לא כן הוא הטל שיורד בכל המקומות בשוה. וזהו יערוף כמטר לקחי דהיינו התוה"ק במקום לקיחתה ששם היא בלא לבוש והעטפה. רק בצירוף שמותיו הקדושים כל עולם ועולם לפי גודל אורו הרב. אזי היא עורפות שם כמטר שאינה שוה בכל העולמות. כי כל עולם ועולם לפי גודל ועוצם בהירתו וטהרתו ככה נצטרף שם בצירופי שמותיו. וזהו כמטר לקחי במקום לקיחתה שהוא בעולמות עליונים היא שם עורפת כמטר בצירוף שמותיו כנ"ל אבל כשהוא בסוד אורחתו דהיינו בירידתה לזה העולם שהוצרכה להתלבש ולהתעטף כנ"ל. אזי הוא כטל ששוה ירידתה בכל העולמות כי מחמת ריבוי לבושין וכסוין יכול כל האיש לקבל בשוה לענין הלבשה. כי לדבר המגושם ביותר צריך להתלבש ביותר ואז רואה בם כפי אורחותיהם. כי כיון שהוא צריך להלבשה אזי אין חילוק להרבות בלבושין וכיסוין. אבל לא כן בעולמות עליונים שבמקום לקוחתה שם הוא כמטר שאינו שוה בכל המקומות, כי בכל עולם ועולם מאירה שמה כפי צירופי שמותיו בלא הצירוף ומשונה עולם מחבירו, אבל בסוד אמרתי כנ"ל אזי הוא כטל שצריך להתלבש לכל אחד ואחד לפי חומרו וגופו לפי גשמיותו, שכיון שצריכה להלבשה אז אין לה חילוק בריבוי לבושין:
אופן הרביעי
עוד יש לומר באופן רביעי האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, והוא קרוב לאופן השלישי רק בהפרש דק נפרש האופן הזה מן השלישי, והסביר הענין ע"פ משל לקרב אל השכל ובאופן הזה יתורץ ב' ענינים תמוהים. האחד מה שאמרו רז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדקים גמורים יכולים לעמוד, וכבר עמדו על זה כל הספרים שלמה יוגדל ויתנשא כוחו של בעלי תשובה מהצדיק הגמור שלא טעם טעם חטא מעולם וכל אחד יתרץ לפי טעמו, והענין השני שאנו רואים בחוש שהצדיקים שבדורות הללו אינם עומדים בהתמדת התורה יום ולילה כנגד הצדיקים הראשונים, ואעפ"כ נמסרו להם רזי התורה וסודותיה ללמוד לעם המסתופפים תחת צילם הדרך אשר ילכו בה לעבודת השי"ת לבל יכשלו בהנהגתם בתורות גדולות ופירושים מתיקות לשומעיהם, ומגלים פנים בתורה כהלכה ללכת בדרכי היושר בעבודתו יתברך, וכל דיבוריהם המה כחרב חדה ושכל עמוק על פי הסוד, ומאין נמשך להם כל זאת, והסביר והטעים על פי ההפרש שנמצא בין שני האדונים הללו ובזה ההפרש יתורצו השני ענינים הנ"ל בטוב טעם ודעת והוא לאדון שירש בירושת אבותיו, שאביו אדון היה ואבי אביו למעלה ועכשיו נפל לו בירושה הגדולה בודאי האדון מוציא הכל מוכן לפניו כל הדברים הצריכים להאדון הן בית לגדולתו והן כלי תשמישו ולבושין הצריכין לאדון והכל מוציא מוכן לפניו בירושה מאבותיו. וכן העשירות בעצמה בא לו בלא טרחה ויגיעה כי במעט שכל וההבנה יכול להתרבות אדנותו וכל צרכי עניני מלכותו כי לדבר המוכן בנקל יכול להתרבות בהתפעלות מעט ומעט שכל, אבל לא כן הוא האדון שגדל מעצמו שלא בא מזרע האדנות רק ברוב חכמתו ושכלו ובינתו ורב חילו וגדלו ברוב כחו ועוצם יגיעתו וטרחתו עשה לו כל הכבוד הזה בכבישת המדינות הרבות בחכמתו ושכלו עד הגעת הגדולה לשבת על כסא גדולתו, ובודאי האדון הזה לא נמצא אצלו שום דבר מוכן כי מהיכן ומאין לו, ומוכרח בעצמו להכין לו כל צרכיו ועניני גדולתו והיכלותיו וחדריו והן כלי תשמישו וכל צרכי עניניו הצריכים לגדולתו מוכרח לעשות הכל בחכמתו ובינתו. כי לא מצא שום דבר מוכן לפניו כמלך שמלך בירושה מאבותיו. ובודאי האדון הזה שהגדיל מעצמו בגודל חכמתו ובינתו בכבישת המדינות עד אין מספר ברוב כחו וחילו אין נאה לו לשבת בתבנית הבית והיכלות וחדרים ולבושין וכלי תשמישו שהיו כתבנית והיכלות וחדרי' ולבושין וכלי תשמישו שיש להאדון שירש בירושה מאבותיו. כי לא יהיה חילוק בינו לבינו ברוב חכמתו ובינתו ועוצם יגיעתו וטרחתו שעשה לו כל הכבוד הזה להגעת הגדולה שיהיה שוה בכל צרכיו ומעשיו וצרכי גדולתו לאדון שבא לו בירושה בלא חכמה ובינה וטרחה ויגיעה ועמל. אזי בודאי מוכרח לעשות הכל כל ענינים הנ"ל כפי גודל חכמתו ובינתו ושכלו בעת כבישת המדינות להגעת הגדולה. מוכרח לפי גודל החכמה והבינה והשכל הנ"ל לעשות כל צרכי עניני הגדולה הן בנין המלכות והיכלותיו וחדריו ועשיית כלי תשמישו ולבושיו וכל צרכי עניניו יעשה הכל לפי שכלתו וחכמתו ובינתו הרמה ביתר שאת ויתר ההפרש שבינו לבין האדון שנפל בירושה מאבותיו. שבודאי יעשה הכל בחכמה נפלאה לפי גודל חכמתו ועוצם בינתו מה שלא הגיע זה לאדון שבא לו בירושה. והנה האדון בעצמו אי אפשר לו לעשות בעצמו כל צרכי עניניו הן היכלותיו וכלי תשמישו ולבושיו ומוכרח לקחת אחד מהאומנין הבקיאין בטוב כל הגדולה הנ"ל והם יעשו כתבנית והמראה אשר יראה להם האדון ברוב חכמתו וגודל בינתו ושכלו ובודאי כל לבם ועיניהם תלוים על המראה אשר יראה להם האדון ויעשו כתבניתו וכדמותו. והנה מחמת גודל חכמתו ושכלו שעולה על לבו ומוחו ולבו בענין עשיית הדברים הנ"ל אי אפשר לו להוציא מכח אל הפועל כפי מחשבתו אל הדיבור בעשיית הדברים הנ"ל כפי חכמתו ורוב בינתו ושכלו ומוכרח ליקח נייר חלק ולצייר על הנייר תבנית הבית והיכלותיו ודמות עשיית הכלי תשמישו ויצייר הלבושין כפי גודל חכמתו וגודל בינתו ושכלו בענין עשיית הדברים הנ"ל. כי להוציא הדברים מהמחשבה אל הציור יותר בניקל יכול לצייר כפי מחשבתו ולהוציא מהמחשבה אל הדיבור והאומנין הבקיאים בטוב כל המלכות הנ"ל יעשו זאת בודאי הכל כפי תבניתו וציורו וכהמראה אשר יראה להם האדון בגודל חכמתם ושכלם שיש להם בענין מלאכה הנ"ל:
והנמשל מובן מאליו כי התורה הקדושה אשר היתה קדומה אלפים שנה קודם בריאת עולם כמו שנזכר בהפירוש שלישי. שבה נבראו כל העולמות מעולם העליון עד עולם התחתון הזה כנ"ל שהוא בודאי ציור כל העולמות. ומן הציור שנצטייר על הנייר אש שחורה על גבי אש לבנה יכול להגיע ולהשיג כל העולמות העליונים שנבראו בה. כי התורה היא בסוד ששים רובא אותיות ונתצרפו האותיות שלה בכל עולם ועולם לפי גדול ועוצם בהירתו ככה הצירוף שלו כל עולם בצירוף משונה מן העולם חבירו להתנהג כל עולם לפי צירוף שמותיו השייך לו הארתה להאיר לו כפי בהירתו וטהרתו. נמצא מן התוה"ק יכול להגיע ולהשיג כל העולמות כפי צירופי שמותיו הקדושים בכל העולמות כנ"ל בפירוש השלישי והוא מן הציור יודע הבנין. אבל לא כן מי שמזכך ומטהר גופו וחומרו גשמיותו ועביותיו ואין מסך המבדיל בין גופו לאורו של נשמתו שהוא חלק אלקי ממעל החצובה מכסא כבודו יתברך. ומדמה הצורה ליוצרה בהפיכת החומר לצורה. אז מחמת גודל אור של נשמתו הנחצבה מכסא כבודו יתברך יודע כל העולמות עליונים שהם מצורפים משמותיהם הקדושים, כל עולם ועולם כפי הצירוף שמתנהג עמו שמאיר בצירוף אותיותיו השייכים להשמותיו הקדושים מן האותיות של התוה"ק. ולהיות שאחר כך כשראה בהתורה כל האותיות שלו אזי יודע כל צירופי שמותיו הקדושים כמו שהם מצורפים בכל העולמות כל עולם ועולם כפי צירופיו, כי הוא ציור כל העולמות ומן הציור יכול לידע הבנין כי מי שיודע באמת הבנין ממילא יודע הציור:
וזהו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. אין פירושו של בעלי תשובה ששב מעבירות שעשה שאם כן למה יוגדל ויתנשא מהצדיק הגמור שלא טעם טעם חטא. אלא פירושו של בעל תשובה הוא כך שמי שמזכך חומרי וגופו מגשמיותו ועביותו מכל וכל ואין מסך המבדיל בין גופו לאור של נשמתו. שנתהפך אצלו החומר לצורה ומדמה הצורה ליוצרה. ואז ממילא יודע כל העולמות העליונים כמו שהמה מצורפים בשמות הקדושים מן התוה"ק כל עולם ועולם כפי הצירוף שלו כנ"ל וממילא כשאח"כ רואה בהתוה"ק אזי רואה בה כל הצירופים שנתצטרפו ממנה העולמות העליונים. כי מי שיודע באמת הבנין ממילא יודע הציור כנ"ל. וזה במקום שבעלי תשובה עומדין רצה לומר ששב מעולם העליון כי תשובה הוא. מלשון שב וחוזר ששב וחוזר מעולם העליון שמחמת זיכוך וטהרת גופו וחומרו נתגדל אור נשמתו סוד חלק אלקי ממעל. שיודע כל העולם ועולם כפי הצירוף שלו בשמות הקדושים מן התוה"ק. וממילא יודע כי שב וחוזר בעולמות עליונים ורואה בתוה"ק. אזי יודע ורואה בה כל צירופי שמותיו כמו שהיא מצורפת בכל העולמות העליונים הקדושים של שמות הקדושים. וזה פירושו של בעלי תשובה ששב וחוזר מעולם העליון. וזהו אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי צדיק גמור משמעותו לשון גמור וסבור שאינו מזכך ומטהר גופו וחומרו רק שעוסק תמיד בהתורה יומם ולילה לקיים והגית בו יומם ולילה כמשמעות גמור. וזהו צדיק גמור שגומר תמיד בהתורה הקדושה בלא זיכוך חומרו וגופו. וצדיק כזה אינו יכול לעמוד במקום שהבעל תשובה הנ"ל עומד כי הבעל תשובה הנ"ל יודע הבנין הנ"ל וממילא יודע הציור סוד התורה כנ"ל. והצדיק הגמור הנ"ל יודע הציור אבל לא הבנין עצמו סוד העולמות העליונים. ואינו דומה מי שיודע הבנין בעצמו באמת למי שיודע ערך הציור המציור על הנייר אש שחורה על גבי אש לבנה. וזה הדבר הוא תירוץ ג"כ על הענין השני למה הצדיקים שבדורות הללו יודעים רזי התורה וסודותיה. כי היא ממילא מובן שמי שיודע באמת הבנין בעצמו ממילא יודע הציור המציור על הנייר שהצדיקים שבדורות הללו המה סוד הבעלי תשובה הנ"ל:
וזהו האזינו השמים ואדברה כי שמים כינוי להעולמות העליונים. רצה לומר שאם האדם מזכך ומטהר גופו וחומרו ואין מסך המבדיל בין גופו לאור של נשמתו שהפך החומר לצורה ודימה הצורה ליוצרה. אזי יכול להאזין כל העולמות העליונים כמו שהיו מצורפים בשמות הקדושים מן האותיות של התוה"ק. כל עולם ועולם כפי צירופיו על פי התוה"ק כנ"ל. מחמת גודל אור של נשמתו בלא מסך המבדיל מחמת חומריות ועביות גופו. וזהו ואדברה רצה לומר שממילא אחר כך כשרואה בהתוה"ק אזי ממילא מדברת בו התורה בצירופו שמותיו הקדושים כנ"ל שמי שיודע באמת הבנין בעצמו ממילא יודע הציור. אבל ותשמע הארץ ר"ל כשאדם שומע להארץ סוד הגשמיות והעביות שאינו מזכך ומטהר גופו וחומרו כנ"ל. אזי אינו רואה בהתורה הקדושה רק אמרי פי סוד הלבוש שנתלבשה בה התורה בסיפורי מעשיות ומצות עשה ולא תעשה. כי אמרי הוא לשון לבוש כמו בצע אמרתו כנ"ל והוא סוד הציור הנ"ל. בילא"ו נס"ו:
סליק