וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר. הנה ידוע למי שיודע וכן הוא האמת שכמו שאית יראה ואית יראה, יראה עילאה ויראה תתאה. כמו כן אית אהבה ואית אהבה שהיא חכמה עילאה וחכמה תתאה. והנה חכמה תתאה הוא כח מה כי מ"ה הוא שם הוי"ה יתברך שעולה מספר מ"ה במלואו והוא סוד כח מה שכחו יתברך בכל הדוממים והצומחים והחיים והמדברים. ולולא כחו וחיותו והשפעתו הכל לאין ואפס נחשבו. וכל זה מחויב האדם לאשתמודעא בחכמתו ובינתו להגיע למעלה ומדריגה בזה להחכמה תתאה שישתמודיעא בכל אתר ואתר. וכן להעמיק חכמתו ובינתו ושכלו בעולמות העליונים שהכל הוא בחכמה עשה, סוד כ"ח מ"ה שמחייה ומהווה כל העולמות העליונים מעולם העליון עד עולם התחתון. ולולא שפעת אורו יתברך והעדר כחו וחיותו כלא נחשבו, וכן בענין תורתו ותפלתו ומצותיו הכל מחייבים להיות בחכמה תתאה סוד כ"ח מ"ה שבכחו וחיותו אורו יתברך ששה כל המעשים ולית ליה מגרמיה כלום. וכן בענין השגת גדולתו ורוממותו יתברך עד אין סוף ותכלית הכל הוא בחכמה סוד כ"ח מ"ה כו'. הכל הוא ע"י כמו ושפעת אורו יתברך שנותן לו חכמה ובינה שישתמודעא לון כל זה היא ממדריגת חכמה תתאה, וממעלת ומדריגת חכמה תתאה בהתמדה והרגילות בתמידות בכל עת ורגע יכול להגיע למעלה ומדריגה חכמה עילאה, וסוד חכמה עילאה הוא ג"כ סוד כ"ח מ"ה כי רזא דאי"ן הוא רזא דמ"ה כי דא ודא אחת הוא. כי החכמה מאין תמצא והוא סוד כ"ח מ"ה. כי כל מה שאדם מרבה ללכת בדרכי חכמה תתאה כנ"ל אזי יודע יותר ביותר פחיתות ערכו וקיצורו בעבודתו יתברך. כי תכלית הידיעה הוא שאינו יודע. רזא דאי"ן ומ"ה כנ"ל והוא סוד חכמה עילאה. וזה סוד עשיה לעשיה, אם בחכמה תתאה וממנה יגיע לחכמה עילאה סוד שאינו יודע רזא דאי"ן ומ"ה כי החכמה מאין תמצא וסוד כ"ח מ"ה כנ"ל. אזי יודע שכל מה שפעל ועשה צריך עוד לעשות כי יודע פתיחות ערכו וקיצורו בעבודתו יתברך, וזהו עשיה לעשיה שלעשיה צריך עשיה אם הוא בחכמה תתאה כנ"ל:
וזהו סוד הכתוב (שמות יט) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל כי אמירה הוא לשון רכה ותגיד הוא לשון קשה כפירש"י דברים הקשים כגידין. והנה מדריגת יעקב היא מדרגה קטנה ופחותה לשון יוד עקב. ומדריגת ישראל הוא היותר גדולה ורמה לשון לי ראש כידוע למי שיודע באמת. וזהו כה תאמר לבית יעקב דהיינו לבית יעקב שהוא מדרגה קטנה תאמר להם שהיא לשון רכה תאמר להם התורה והמצות כפשוטו בחכמה תתאה סוד כ"ח מ"ה וכן כל הדברים בהכל יהיה בחכמה תתאה, ולמדריגה הזאת שהיא קלה יכולה להגיע אליו אפי' בית יעקב סוד מדריגה הקטנה והפחותה. וזהו תאמר לשון רכה שמשמועתה שהיא קלה שבנקל יטל להגיע אליו. ותגיד לבני ישראל שהוא מדריגה גדולה לי ראש כנ"ל. תגיד להם שהוא לשון קשה סוד חכמה עילאה. שכל מה שירבו ללכת בעבודתו יתברך הן בתורה הן בתפלה ומעשה המצות והן בכל עבודות כנ"ל. אזי יהיה יודעים יותר פחיתות ערכם וקיצורם בעבודתו יתברך. כי תכלית הידיעה היא שאינו יודע והיא סוד אי"ן ומ"ה סוד החכמה מאין תמצא ויהיה תמיד ברוב עשיה לעשיה כנ"ל. וזהו לשון קשה שיהיה קשה בעיניהם הדבר הזה שיהיה יודעים תמיד שהם בתכלית הריחוק ועדיין לא התחיל אפילו פסיעה אחת לפסוע ללכת בדרכי עבודתו המעולה והחשובה שיגיע להחכמה עילאה רזא שאינו יודע וכ"ח מ"ה ואין כנ"ל. ויהיו להם קשה הדבר הזה כנ"ל:
וזהו סוד הכתוב (תהלים פא) כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. כי חק הוא סוד הדברים בלא טעם כמשמעות אם בחקותי תלכו ופירש"י שם שהוא סוד המצות בלא טעם. כמו כן גם כאן כי חוק לישראל שאם ישראל יהיו הולכים בכל הדברים שבאים לכלל עשיה ויצירה ובריאה ודומם וצומח וחי ומדבר בלא חכמה תתאה סוד כ"ח מ"ה כנ"ל שהוא יתברך מחיה ומהווה בכחו וחיותו ושפעת אורו כנ"ל רק בדרך חק שהוא בלא טעם בדרך הטבע והעולם כמנהגו נוהג. אזי היא משפט לאלהי יעקב שיהיו עתידין ליתן את הדין על זה להשי"ת:
וזהו ג"כ סוד הכתוב (שם קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה כי בונים נקראו תלמידי חכמים כמאמר חז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך. שהם ת"ח הבונים קומת השכינה בחכמה תתאה וחכמה עילאה כנ"ל. ואבן הוא א' בן. בן הוא לשון והבן שמבינים באלופו של עולם בחכמה תתאה וחכמה עילאה. ומחמת זה מאסו בא' בן מחמת שיודעים ערכם ופחיתותם וקיצורם בעבודתו יתברך ובהבנתו מחמת חכמה עילאה רזא דאי"ן ומ"ה. כי תכלית הידיעה שאינו יודע כנ"ל. ואין נחשב למאומה מעשיהם בעיניהם מחמת גודל הידיעה והם נמאסו בעיני עצמם מחמת גודל חכמתם ובינתם ומעשיהם הטובים. ועל זה מסיים היתה לראש פינה כי מהנשמה כזאת מקבל השי"ת תענוג ושעשועים מחמת דכותו ושפלותו, וכמו שאמר הכתוב (ישעיה נז) ואני אשכון את דכא ושפל רוח יותר מהנשמות הגדולות והגבוהים והרמים בעיני עצמם. וזה ג"כ סוד הכתוב (שם שם) שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. כי לכאורה הקרוב מה צריך והרחוק למה יתרפא. אך לפי ענינינו מבואר על נכון כי הקרוב צריך רפואה יותר מן הרחוק. כי יודע יותר בקרבתו להש"י שהוא בתכלית הריחוק בעבודתו יתברך מההבנת גדולתו ורוממותו יתברך מחמת גודל ידיעתו שהיא בתכלית הריחוק מעבודתו יתברך. ולקרוב ונתרחק אמר ה' ורפאתיו שהש"י מקבל תענוג ושעשועים ממנו. וזה שלום לרחוק ולקרוב שמחמת קרבתו נתרחק מאצלו כנ"ל, וזה שאמרו חז"ל (ברטת לד) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי הבע"ת מסתמא תשובתו מחמת גודל ידיעותו שפגם בגדולתו ורוממותו יתברך שהיא בכל אתר ואתר ומחיה ומהוה כל הדברים מרום המעלות עד סוף הדומם. ויודע פחיתות ערכו וקיצורו בעבודתו ונשבר לבו בקרבו לרובי שברים וחתיכות. ומהנשמה כזאת מקבל השם יתברך תענוג ושעשועים יותר מהנשמה הגדולה כנ"ל ואני אשכון את דכה ושפל רוח כנ"ל. וזהו מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה מושיבי הוא לשון תשובה ועקרת היא לשון עיקר. כי בעל תשובה עוקר הבית הבנין של השכינה במעשיו הרעים בתחלה בעת עשותו רעתו. ועכשיו בתשובתו ויודע חטאו ופגמיו הגדולים שפגם בגדלות ורוממות של הש"י בחכמתו ובינתו שנותן אל לבו ועוסק במחשבתו. אזי מושיבי עקרת עקרת הבית. שמושיב העקירות של הבית שעקר במעבדיו הרעים הבנין של השכינה בתשובה חזקה מעומקא דליבא ומוחא, ואז אם הבנים שמחה שהשי"ת מקבל תענוג ושעשועים מזה ושמחה ממנו יותר מהנשמות הגדולות כנ"ל. ואני אשכון את דכא ושפל רוח. וזה שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ז) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני היא ג"כ כנ"ל. שכל מה שמרבה האדם ללכת בחכמה עילאה כנ"ל אזי יודע יותר שהוא רחוק ממנו יתברך יותר ויותר כנ"ל. ומחמת זה נאמר עליו ויחכם מכל האדם כי זה התכלית החכמה עילאה והידועה שהוא רזא דאי"ן ומ"ה ושאינו יודע. וזהו ג"כ סוד הכתוב (תהלים קיט) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי דהיינו מי שהוא בסוד ל"ב נתיבות החכמה ששם הוא בסוד אור גדול. מחמת גודל האור הבינה והחכמה, אזי יודע שהוא עדיין בסוד נר אור קטן ומיעוט שהיא בסוד אור לנתיבתי שמשיג האור של ל"ב נתיבות החכמה. שמחמת גודל וריבוי האור של החכמה יודע ביותר שאינו יודע רזא דאי"ן ומ"ה כנ"ל, ודברך הם לי כנר אור מיעוט וקטן בתכלית הריחוק מידיעותו ובינתו בחכמה עילאה כנ"ל. אזי הוא בסוד תפלה לעני שמתפלל על עניותו ושפלותו ושיודע באמת שעני היא בחכמתו ובינתו וידיעותו מחמת גודל ידיעתו כנ"ל.
והנה כתוב (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה' שעיקר החכמה הוא היראה עיקר היראה היא החכמה כי הם שניהם קשורים זה בזה. כי האחד בלא השני לא טוב היות לבדו והם שניהם החכמה והיראה הם בסוד חכמה ובינה. בסוד תרין רעין דלא מתפרשין והם בסוד יו"ד ה"א יוד היא חכמה וה"א היא בינה. והם שניהם נכללים זה בזה ומה שיש לזה יש לזה, וזהו וה' פקד את שרה כאשר אמר. כי שרה מרומז על האדם השלם שהולך תמיד בהחכמה עילאה מלשון ישרה היא לשון הבטה כמו אשורנו ולא עתה שהוא לשון הבטה. שהאדם השלם שהולך בחכמה עילאה תמיד הנקרא בשם שרה כנ"ל סוד הבינה והחכמה כי הם שניהם בסוד אחד כנ"ל. ולאדם כזה השי"ת נפרד אצלו כי פקודה היא לשון חסרון כמו (במדבר לא) לא נפקד ממנו איש שהוא לשון חסרון כי אדם שנכנס לחכמה עילאה כנ"ל אזי נפקד ממנו ידיעת השי"ת כנ"ל, וזהו וה' פקד את שרה. לאדם שנכנס בשם שרה כלל נפקד לשון חסרון. נחסר ממנו ידיעת הוי"ה יתברך, כי תכלית הידיעה שאינו יודע רזא דאי"ן ומ"ה הנאמר אצל חכמה עילאה כנ"ל. וזהו כאשר אמר. רצה לומר שאמירה ג"כ נפקד ממנו כי אמירה היא לשון רכה כמו שנאמר (שמות יט) כה תאמר לבית יעקב כפשוטו כנ"ל בלא חכמה עילאה רק בחכמה תתאה. ולאדם שנכנס בחכמה עילאה בסוד שרה נפקד ממנו לשון חסרון נחסר ממנו סוד האמירה סוד חכמה תתאה שאינו יוצא בה באמירה. והפקודה שנאמר פקד הולך על שניהם וה' רצה לומר שנחסר ממנו ידיעת הוי"ה יתברך. ונחסר ממנו ג"כ הכאשר אמר סוד אמירה ולשון רכה סוד חכמה תתאה שמבין בחכמתו ובינתו בהגיע למדרגת שרה שרה כנ"ל סוד חכמה עילאה שהוא רחוק בתכלית הרחוק מהשם הוי"ה בחסרון ידיעתו רזא דאין ושאינו יודע. ואינו יוצא מאמירה בחכמה תתאה כי יודע פחיתות ערכו וקיצורו בעבודתו יתברך. וזהו ויעש ה' לשרה כאשר דבר כי לאדם שנכנס בשם שרה שר"ה כנ"ל לחכמה עילאה אזי הוא בסוד עשיה לעשיה. שצריך עשיה לעשותו שמחמת גודל ידיעתו עומד בגדר שלא עשה עדיין שום פעולה ומעשה בעבודתו יתברך ועדיין צריך לעשותו. וזהו ויעש ה' לשרה כי לאדם שנכנס בשם שרה הנ"ל צריך עדיין לעשות להוי"ה ב"ה בעבודתו יתברך, וזה כאשר דיבר כי דיבור הוא קשה כנ"ל כפירש"י ותגיד לבני ישראל שלבנ"י שהוא קשה להם שכל עוד שמרבין בעבודתו יתברך יודעין יותר שלא פעלו ועשו עדיין ועומדים מרחוק בתכלית הריחוק בסוד עשיה לעשיה כנ"ל אכ"י נס"ו:
סליק
[זאת אמר אדמו"ר בר"ה שנת תקפ"ד לפ"ק]
במדרש אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים. יש להבין מה הלשון יפה דלשון יפה פירושו נאה ומהודר. גם הלשון מתורתן של בנים דמשמע יותר מן התורה של בנים והלא זה הוא התורה עצמה. זה ידוע שמזמן חטא אדה"ר נתערב טוב ברע וניה"ק מפוזרים וצריך כל אחד להעלותן. ובמה אפשר להעלותן ע"י התורה. למשל אם רוצה אדם לאכול בשר צותה לנו התירה לבדוק הסכין תחלה ואח"כ לברך עליו בעת אכילה. וכ"ז כדי לעשות כל דבר בקדושה וטהרה ועי"ז יוציא ניה"ק. ועתה נבוא לבאר הכתוב וישם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי פי' שאמר העבד לא אוכל לאכול עד מקודם דברתי דברי ובדיבור שידבר יוציא ניה"ק וסיפר המעשה איך באה רבקה לקראתו מתחלה ועד סוף, ולהבין איך יכול בסיפורי מעשיות להוציא ניה"ק ואמר עבד אברהם אנכי. קבלתי מאברהם שהאבות למדו התורה כולה ומכוליא הימין נובע תורה שבכתב ומכוליא השמאל נובע תורה שבע"פ. ולאליעזר קרא אברהם בן משק ביתי שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ולפיכך יכול אליעזר אפילו בשיחה להוציא ניה"ק ולהפריד טוב מרע. וזה ידוע שרצה להאכילו סם המות ונתנו לאכול עם בתואל על שלחן אחד בשני קערות ונתנו סם המות בקערה של אליעזר ואכל בתואל את סמה"מ שכוון להפריד אליעזר בדיבוריו הקדושים טוב מרע לפיכך אכל אליעזר את הטוב ואת הרע אכל בתואל. וזה שאמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות פי' שהיה שיחתו נאה ומהודר שהיה לו קדושה כ"כ שבשיחה יכול להוציא ניה"ק מהמאכל. ובאיזה כח יכול לעשות כך מתורתן של בנים פי' שלמד תורה הנתינה לבנים ומחמת התורה יוכלו לקדש את דיבורם ולהוציא בדיבורם ניה"ק מהמאכל והבן:
סליק