א. כתב הרא"ש וסמ"ג כשרה ונבילה שנמלחו יחד ודאי בולע זה מזה ואוסרו ואפילו בכלי מנוקבא)א) וכ' בשערים דאסור אפילו בכלי מנוקב סי' כ': כדחזינן בעובדא דרב מרי בר רחל דאימליח ליה בשר שחוטה בהדיה בשר נבלה ונאסר הכל ובהכרח בכלי מנוקב דאם לא כן אף בלא נבילה נמי והיינו מטעם דמאחר דציר טמאים דאוריי' דאמרי' הטמאים לרבות צירן ורוטבן וקיפה וזיעה שלהן מחמירין ביה ולא אמרי' ששריק מינה בכלי מנוקב ואיידי דטריד לפלוט לא בלע. ועוד דלא אמרינן הכי אלא גבי דם דסמיך אבל ציר דקליש לא עכ"ל. וק"ק:
ב. ציר היינו לחלוחית שיצא מגוף הבשר. קיפה היינו תבלין ושאר דברים שנתבשלו עם הבשר. ובסמ"ק מפרש קיפה דקדקת שבשולי קדרה:
ג. וכתב במרדכי פ' כ"ה ואפילו אם יש רק ספק בבשר שמא נמלח עם הנבלה דנין בו לחומרא דספק דאוריי' היאב)ב) וכ"כ בשערים שם: ומסיק ואפילו שלא שהה יחד כלל אלא רק באקראי נוגעין יחד עכ"ל. והיינו אפילו לאחר שיעור מליחתן רק שלא נתייבשו עדיין מלחלוחית המלח שעליה כדאיתא לקמן ואסור כולו ולא סגי בקליפה דהא קיימא לן לחומרא שמלוח הרי הוא כרותח דצלי ורותח דצלי קיי"ל בששי' וכן פי' רשב"א דטמא מלוח וטהור תפל דקאמרינן היינו לאוסרו כולו. וכתב ראבי"ה וכללא הוא בין בחלב בין בציר או כל שאר איסורין כל דבר שאוסר בצלייה אוסר במליחה וכל שאינו אוסר במליחה אינו אוסר בצלייה:
ד. וכתב בסמ"ק ודוקא שהן לחין עדיין ע"י מלח שעליהן משום שהמליח נחשבת כרותח לענין דברים שיפלו עליהם או שיפלו בהן אבל אם הם לחין ע"י מים והן חיין כגון שנתייבשו פעם אחת ממליחה עד שניכר לעינים שאין בהן לחלוחית אז אפי' אם הודחו אח"כ והן לחין כשנוגעין יחד אין בכך כלום דכבר נתייבש כח המלח וחזקו. ואדרבה בהדחה העביר יותר כח המלח וסגי ליה בהדחה.ג)ג) וכ"כ בשערים גבי גבינה ובשר כדלקמן סימן י"א וכן השיב מהר"ש דמותר בארצינו: וכן כל איסור צונן אבל אם הם צלויים או מבושלין ולחין אפי' רק ע"י מים בעי קליפה כי ההיא דגוזל שנפל לכמכ' עכ"ל ומהכא שמעינן שבשר מלוח שהודח אחר המליחה אין עליו תורת בשר רותח כלל להתאסר לפי שעה מאיסור צונן שנפל עליו או שנפל בו אפי' יבש בלח:
ה. ואם הנבלה (הג"ה) לבדה מלוח אסור הכשירה מכ"ש דכשירה בולעת מציר רותחת ואינה פולטת כלל ובציר לא אמרינן שחוזר ופולט ממנה אגב דם וציר דידהד)ד) וכ"כ בשערים דאם שניהם מלוחים או הנבלה לבדה אז אף הכשרה אסורה. ואם הכשרה לבדה מלוחה אז מותרת סימן כ"ח. אך הגאון אינו מתיר כי אם בקידם וסילק קודם גמר פליטת הטהורה דעדיין טרוד לפלוט ולא קיימל"ן הכי שאיל"ה: ואם הכשירה לבדה מלוח מותרת בהדחה דהנבילה לא פלטה מידי ומפרש הרא"ש פרק כ"ה והיינו אפילו אם נמלח מכל סביבותיה פי' אף במקום שנוגעת בנבלה דמליחת הכשירה אינה מפליט הנבלה ואע"ג שנוגע בטהור ונמלח קצת ממנו אין בכך כלום דאמר שמואל אין הבשר יוצא וכו' וכו' עד שימלחנו יפה יפה פי' מכל צדדין עכ"ל:
ו. וכתב במענה לשון זה הכלל כל מליחה פולט ואינו מפליט עכ"ל. וכן התיר בסמ"ק אפי' לגבי פסח בוסר שנידך במדוך של חמץ מטעם דהבוסר צונן ואין בו כח להפליט המדוך אעפ"י שנחשב כרותח מצד חימוצו להתבלע מ"מ להפליט נחשב כצונן ואפילו אם לא הודח הנבלה מתחילה ולא אמרינן שבולע מיהא מדם בעין שעליו דבדם אמרינן מישרק שריק ואיידי דטריד לפלוט לא בלע ועוד דנגד הדם בעין שעליו במקום נגיעותו ודאי יש ס' בחתיכה. ול"ד לבשר שנמלח בלתי הדחה שאין ששים שם נגד הדם שעליה:
ז. וה"ה אם שניהם מלוחים ורק האחד לח והשני יבש אותו היבש חשוב לכל דבר כתפל שאם הנבילה יבישה והכשרה לחה מותרת. ואין חילוק כלל בין נמלח בשר בהמה עם אחרת או עם העופות ולא נאמר שאני עופות דרכיכי יותר וממהרים לפלוט כדאיתא לעיל מבציר נבלה אמרינן שנבלע קודם גמר פליטה:
ח. ואפילו לא נמלח הנבילה כ"א לצלי דהציר היוצא מיהא רותח הוא שהרי אינו נאכל מחמת מולחו ועוד דאין אנו בקיאין עתה להכיר בין מליחה של צלי למליחה של קדרה כדאיתא לעיל ומ"מ אם היא רק חתיכה קטנה ויש ששים בכשירה לא גרע מציר בעין ובשול עצמו שמותר כדאיתא לקמן. אמנם צריך ששים נגד כולה דלא ידעינן כמה ציר נפיק מיניה:
ט. ומאחר שציר נבלה דאורייתא אמרינן שפיר שמפעפע מחתיכה לחתיכה אף בלתי רוטב כמו בחלב. דמהר"ם לא התיר בכה"ג בדגים אלא מטעם דציר דגים מדרבנן. והילכך אם נמלח הנבלה עם חתיכות הרבה ואינה נוגעת בכולן ואין בשתיהן הסמוכות ששים נגדה שתיהן אסורות ואף כל האחרות הנוגעות בהן דמאן לימא לן לאיזה צד פלט כדאיתא לקמן גבי חלב גם לא קיי"ל כי"ד שפסק שמה שנכנס בספק יסייעו לבטל ואינם מצטרפין כלל לבטל כמו בבישול שיש שם רוטב שמוליך הטעם מחתיכה לחתיכה. שאילה:
י. וכן פסק במרדכי פרק כל הבשר ובסמ"ג והרא"שה)ה) וכ"כ בשערים סי' כ"ב: ובמליחה אין חילוק בין תתאה לעילאה דדוקא בחמי האור שיש כח בחתיכה להפליט חבירתה שייך זה החילוק אבל לענין מליחה כרותח שאין בה כח להפליט חבירתה אין חילוק כלל בין עילאי לתתאי או אם שוכבים זו אצל זו דלעולם טמא מלוח וטהור תפל אסור אפי' אם הטמא מלוח למטה לפי שמפעפע שפיר מלמטה למעלה בחתיכה הראשונה הסמוכה אצלה ומכ"ש אם הטמא מלוח עילאה וטהור תפל תתאה דבציר אין שייך לומר מישרק שריק כמו גבי דם. ואם הטהור מלוח וטמא תפל מותר אפי' אם יהיה הטהור מלוח תתאה ואפי' קליפה לא בעי אלא סגי בהדחה בעלמא דאין כח בחתיכה המלוח להפליט התפל כלל כמו חמי האור דאמרינן ביה אדמוקיר לה בלע שם פורתא עכ"ל:
יא. ומסיק במרדכי פ' כל הבשרו)ו) וכ"כ בשערים סי' כ"ב: וכן הדין בבשר וגבינה שנמלחו יחד או נוגעין יחד מלוחין ולחין מחמת המלח אם שניהם מלוחים שניהם אסורין ואם רק האחד מלוח והשני תפל המלוח מותר והתפל אסור. ואם שניהם מלוחים ורק האחד לח והשני יבש היבש מותר דיבש חשוב כתפל לכל דבר ואין שייך גם כן כאן היתר דלעיל איידי דטריד לפלוט הבשר לא בלע ואי בלע כו' דהא לגבי בשר הוי ליחלוחית הגבינה איסור דאורייתא דלא קאמרי' כבכ"פ וכתב ר"י א"ז פ' כ"ה וכל גבינה שנמלח חשובה אינה נאכל מחמת מלחו אם לא הדיחו פעם אחד היטב עכ"ל:
יב. ודוקא כשאין האיסור בעין ולח אבל כשהאיסו' בעין ולח כגון בשר שנפל עליו חלב אפי' אם הבשר חי ואחד מהן תפל הבשר אסור עד ששים מן החלב כדאיתא לקמן בתשובת כבוש הרי הוא כמבושל:
יג. ומ"מ תיבה שיש בה גבינה מלוחה ושמו עליה חתיכת בשר מלוח ונמצא ליחלוחית על הגבינות אע"ג דשניהם מלוחים ואיכא לספוקי שבא מן הבשר וספק דאורייתא הוא דלגבי הגבינה הוי דם פליטה והציר הכל דאורייתא. מ"מ מותר הוא דמספיקא לא מחזקינן אסור וטומאה ממקום למקום מאחר שיש לתלות שהוא מהגבינות עצמם אוקמינן הגבינה על חזקתה מאחר שאין ריעותא מבוררת לפנינו:
יד. וכן אם יש שם בשר מלוח בתיבה ונבלה מלוחה עליה למעלה על הדף וכן בכל כה"ג אם אין רגלים לדבר ואפי' הדחה אין צריך וגם אין להחמיר בזה כלל להדיחו או לקולפו דלא ליתי לידי תקלה להתירו בזה בשיש רגלים לדבר:
טו. ודוקא כשרה ונבלה שאיסורה מגופה אבל אם נאסר רק ע"י בליעה כגון בשר מלוח שנפל לאחר שיעור מליחתה לציר או נגעה למליח כשרה דלא גרע מליחה מצלייה גופא שקיי"ל שאין איסור בלועה הולך מחתיכה לחתיכה בלי רוטב גמור אפי' לכדי קליפה כדאיתא לקמן ואפי' אם האיסור למעלה בדף או בכלי ונראה להדיא שזב הציר על הכשירה. ואין שייך במליחה איידי דטריד לפלוט מותר דאין המלח מפליט אלא דם וציר דגופא ולא ממאי דבלעה ובדם ובציר דגופא אמרינן מישרק שריק וכבכ"פ וגם יש לדמותו קצת לדגים ועופות דלקמן שאין חוזרין ואוסרין העופות בבליעה איסוריהו. שאיל"ה: