א. כתב הרא"ש פ' ג"ה הקרומים וגידים והוורידין שהן משום דם אם חתכן לחתיכה כמו שדרך לנתח לבשול או אפי' רק נוקבן ומולחן ואפי' אם בשלן אחר כך מותר בדיעבד אפי' אותה חתיכה עצמה אעפ"י שהגיד כולה שם ואין ס' בבשר נגדו דמ"מ יצא עיקר הדם מהן במליחה מאחר שנחתכו לב' או נקבו ואף הגידין עצמן מותרין דכבר יצא דמן כולה ואפי' הורידין הקטנים שבשומן הכנתא והן דקי' מאד אפי' בשור כמו בית עכבי"ש משוככין זה בזה והם משום דם כתב רשב"א מעתה נהגו היתר כשחותכי' ומולחן אפי' לקדרה לכתחילה עכ"ל:
ב. וכן כתב בא"ז אם שכחו ולא נטלו גידי הצואר כמו שרגילין ומולחן ובישלן כך מותר בדיעבד (נ"ב ולפי' ר"ת אפי' לכתחילה) אפי' רק נחתכו כבר קודם המליחה. ובעוף אם רק הסירו ראשו (הג"ה) ממנו קודם המליחה או צליה או בישול מאחר שהוורידין פתוחים מלמעלה ואפי' אם צלאן כך בלי מליחה כלל דכשנחתכו חשבינן בדיעבד בין במליחה בין בצליה כאלו הוסרו לגמרי:
ג. ומיהו במליחה ובצליה בדיעבד אפי' לא חתכן כלל כגון שמלחן או צלאן עם החזה והזרוע שלם ואפי' לא חתך הראש וצלה הגידים כולו שלם כתב הרא"ש נוטלה לאחר מליחה או צליה והבשר מותר ואפי' בלתי קליפה (הג"ה) דכבולעו כ"פ וגם העור של החוטין ושל מזרקי מגין. וראיה מריש' גופיה דשרי רק משום קרום של מוח המפסיק והיינו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה ודאי בעי לחותכן ואפי' לצלי עד כאן לשונו. וכל שכן למליחה וכן מתירו בסמ"ג מטעם כבכ"פ וכ' וגם הדם מתייבש ואין מלחלח לפלוט:
ד. וכן אומצא דאסמיק וביצי זכר שצלאו בלי חתוכי כלל מותר עד כאן לשונו אמנם הגידים עצמם אסורים כדאמר רב פרק ג"ה חוטי' שבלחי אסורים ואמר שמואל חוטי' שביד אסורים וכתב הרא"ש אסורי' ואין להם היתר במליחה דמליחה אינה מפליט דם הכנוס בחוטי' אבל לא חתכ' וכמו שאין המליחה מפליטה כן אין הצליה מפליט' ואפי' אם מלחו וצלאן אסרו דהוי כו' (ס"א כמו מליחה אחר מליחה) כדאי' לעיל בתשובת לב. וכן כתוב בסמ"ג ובאגודה וכן השיב מהר"ש הגידים שהם משום דם מנקרים לאחר צליה ומליחה וכן הורה מהר"ש מנוישטא"ט בראש אווזא שנמלח ולא הוסר קרום של מוח שיש להסיר עדיין ודיו היינו אפי' שנמלח הראש שלם והיינו להתיר שאר הראש:
ה. אבל המוח עצמו אסור אפי' בדיעבד כשנצלה או נמלח שלם בין בעוף בין בבהמה כדאמרינן בגמרא האי מאן דטוי רישא וכו' ואי לא מוקרי גופיה אסור והוא הדין במליחה שהרי המליחה מועיל אף למוח שבעצם אפילו לקולא עד כאן לשונו. וצ"ל שבמוח הראש אין כח המליחה מוציאו לגמרי אלא פירש רק ממקום למקום אבל המוח שבעצמו' אינו מוחזק כל כך בדם כמו המוח של הראש וכ"ש בדם בעין הכנוס בגידין לא אמרינן כבישול שהמליח' מוציאו וצריך ליטלן אפי' לאחר בישול (ס"א מליחה והא) דמוקרא אסור היינו מטעמא דאין במוח עצמו ששים נגד הקרומים שהיינו אותה שדבוק בעצם הגולגולת ושעל המוח עצמו ומיהו נגד אחת מהן לבדו יש ששים כדאיתא לקמן:
[ה]. ומסיק הרא"ש אבל לקדירה ודאי צריך לחותכן דאין המליחה מפליט כל כך כמו הצלייה ולא קיי"ל כרבינו תם שמתיר בכבד במליחה כמו בצליה עכ"ל וכן כתוב באגודה שבבישול אף הבשר אסור והטעם שבבישול חוזר ובולע וצריך ששי' בבשר נגד הגידים ואי לאו הכל אסור. ואם נתבשל עם בשר אחר הוי כאילו דבוק בו לב שלם וכבד וצריך ששים נגד כולו דבבישול אין חילוק אף בבשר שאצלו בין איסור דם לחלב כדאיתא לעיל:
ו. אמנם מוח שנתבשל רק בקרום התחתון הדבוק אליו לבדו זה היה מעשה לפני ר' אלעזר רוק"ח והתיר לפי שיש במוח שפיר ס' נגד הגידי' שבו:
ז. ואם נתבשל הראש שלם אסור כולו ואם נתבשל ד"א אצלו צריך ששי' נגד כולו והוא עצמו נשאר באיסורו כדאי' לעיל בתשובת הבהוב ומליגה:
ח. אבל הקרומין והגידי' שהן משו' חלב אפילו נחתכו לחתיכות דקות אוסרי' הבשר עד ס' בין החתיכות שבו דבוק בין שנוגע בה בין במליחה בין בצלייה אפי' דיעבד אם לא הסירו כולן וצריך לחטוטי בתרייהו דהא חלב מפעפע והוי אף במליחה וצליה כדם אצל בישול ואפי' אם קרום מפסיק ביניהם כדאיתא לעיל וכ' ראבי"ה ואפי' קרומים הכנתא והטבחייא וחצר הכבד והכרס שלא נמנו אצל הז' קרומין ואינו אלא משום שנוגעין לחלב שעליה משום דכתיב אל תטוש תורת אמך פי' אומתיך עכ"לא)א) וקרו' של חלב שנקרוהו מן הבשר והוחזר אליו ונמלח עמו צריך ס' נגד כולו דאי אפשר להסירו לבד ועיין בהגה"ה::
ט. ומסיק עוד ראבי"ה מעשה בטחול שנצלה בלתי ניקור (הגה"ה) והתיר ר' משולם מטעם שיש בה ששים נגד החלב עכ"ל ובחילוקי דם וחלב וצלייה ובישול יש שלש כללים קצרים. (א) כל שאינו משום דם שנוגע או דבוק בו כגון גידי הדם והלב שלם או הכבד שדבוק בעוף במליחה או בצלייה הכל מותר אפילו אותה החתיכה עצמה בלתי ס' דכבכ"פ ובצלייה קולפו לחומרא בעלמא. (ב) ובחלב בין דבוק בין נוגע אוסרת כולו עד ששים ואפי' הנוגע לנוגע כששניהם רותחים או מלוחים ובזה הדין להיפך מבדם שבכאן המליחה והצלייה חמור מבבישול לחבירו לבטל כדאיתא לעיל ולקמן ואם יש ששים מותרב)ב) וציר נבילה דינו כחלב. שאילה: אך הקליפה בעי אף במליחה. (ג) ובבישול בדבוק בו ויש ס' באותה חתיכה עצמה מותרת ובחלב קולפו ולאו משום דנאסר בבישול. דביש ששים אפילו בחלב א"צ קליפה מדינא כדאית' לקמן אלא משום שנאסר כבר במליחה ולכן צריך ס' בחלב כנגד האיסור ונגד קליפה אם אין ס' אפי' בדם נעשית כולה נבילה וצריך ס' במה שאצלה נגד כולה ובתלוש מבטלה בששים ואין שייך קליפה: