א. בפ"ב דביצה ופ' כ"ה אמר שמואל כבוש הרי הוא כמבושל פי' כל דין שנוהג באיסור שנבלע בהיתר ע"י בישול כך דינו אם נכבש בתוכו כשיעור כבישה. אפי' צונן בצונן. וכ' שם במרד' פ"ב דביצה בשם ראבי"ה ואפי' בלא חומץ ודבר חזק. אלא אף בשאר משקין שאין חזקין וחריפין כלל דתנן פ"ז דשביעית ורד ישן שכבשו בשומן חדש חייב בביעור אלמא בלא חומץ נמי הוה נ"ט כמבושל עכ"ל. והילכך היתר שנפל לתוך איסור ושהה בתוכו כשיעור כבישה בכל שאר איסור לבד מבשר בחלב. אפי' צונן ותפל בצונן ותפל בדבר שאין מתערב האיסור תוך ההיתר שהיינו דבר יבש בתוך דבר לח כגון בשר תפל שנפל לתוך דם או י"נ או במשקה אחר אפי' שאין איסורו מגופו. וכן שרץ מת שנפל לתוך מאכל צונן שיש בו רוטב או שאר ליחלוחית ומשתהו ביה יום שלם אסור מה"ת דכבוש הרי הוא כמבושל דודאי בולעין זה מזה כדאי' לקמן והיינו בכל שאר איסורין לבד מבשר וחלב שאין איסור שרייתו אלא מדרבנן כדאמר בגמ' בשר בחלב חידוש הוא דאי תרו ליה כוליה יומא שרי מדאוריי' דדוקא דרך בישול אסרה תורה ואי לא בלע מן החלב מאי חידוש ובליעתה בכולה כמו הבישול:
ב. וכתב לשם במרדכי פ"ב דביצה בשם מהר"ם וריב"א וכ"כ באגודה דכבישת יום שלם ר"ל מעת לעת. ובהכי סגי ליה מדאמרינן בשר בחלב חידוש הוא דאי תרו ליה כולא יומא וכו'. גם שמעינן מהכא מדאמרינן מותר מדאוריי' ש"מ שמדרבנן מיהא אסור בשריית יום שלם דהיינו מע"ל והילכך שריי' בשר בחלב אין איסור אלא כשידוע לנו בודאי שהבשר שרה בתוכו מע"ל כגון שהחלב היתה מכוסה מע"ל קודם שנמצא בה הבשר או בכה"ג שיש רגלים לדבר ואי לאו הכי מותר דשמא עתה נפל דספק דרבנן לקולא. אבל בשאר איסורים שמדאוריי' הן הוי ספיקא לחומרא וכבר איתרע ליה חזקתיה:
ג. וכבוש אינו חמור מבישל עצמו שאם יש בהיתר ס' נגד האיסור שמותר כגון אם היה בחלב ס' נגד הבשר או נגד השרץ שנפל בה שאז כל החלב מותר דלא גרע מאלו נתבשל עמה ועוד דאין נ"ט אלא עד ס' וכן לענין שאם היה האיסור נטל"פ באותו ההיתר שהיה מותר ג"כ כדאי' לקמן:
ד. אבל אם היתה החלב מועט שלא היה בה לכסות כל הבשר אלא רק מקצתו אז אין איסור אלא מה ששרה תוך החלב אבל מה שלמעלה מותר כשקולף נגד מקום נגיעת החלב דהא החלב אינו מפעפע למעלה ולכן אותו מקצת שבתוך החלב אסור אפי' היו בה ס' בכל חתיכת הבשר נגד החלב מועטת שנפל הבשר עליה דהבשר צונן שחוץ לחלב אינו מסייע למקצת הבשר שבתוך החלב לבטלה בס' כמו בבישול אע"פ שהוא הכל חתיכה אחת דבדבר צונן אין מתפשט הבליעה בתוכו דמה שלמעלה מן החלב אין כבוש וכן בשאר איסורים אם שהה במקצת תוך היתר לח כשיעור כבישה א"צ בהיתר ס' כ"א נגד אותו המקצת לבד מטעם דפריש. והילכך חתיכה גדולה (הג"ה) שנפלה במקצתה תוך חלב ואשתהי שם תוך מע"ל ונתבשל אח"כ ואין בחתיכה ס' נגד כל אותו המקצת שנאסרה מתחילה אלא נגד החלב לבד כל החתיכה איסור. דאין שייך כאן לפי שסופו להתפשט בכל החתיכה כמו בחתיכה רותחת דלעיל דבעוד שנאסרה אותו מקצת מתחילה לא היה כח בחלב להתפשט בכולה דצונן היא ודומה לירך שנתבשל בה הגיד שצריך בירך ס' נגד כל הגיד ונגד קליפתה לפי שכבר נאסרה הקליפה בעת המליחה אליבא דראבי"ה ושאר גדולים שאין אוסרין חלב במליחה כ"א כדי קליפתה ואין שאר מה שבקדירה מסייע לבטל אותו המקצת כמו בט"ח שנפל ע"ג בשר דלעיל אע"פ דאין לחוש הכא מצד החלב אם אפי' בודאי הגביה אותה פ"א לחוץ (הג"ה) או נשארה לבדה בסוף העירוי מאחר שמיד שמתחיל להתבשל מתפשטת החלב בכל הקדירה דהא אין איסור אותו המקצת עתה מהחלב לבד אלא אף הבשר עצמו נאסר כבר מאחר ששהה בתוכו כשיעור כבישה ואותו המקצת בשר דבוק הוא ובאיסור דבוקה לא משערינן הקדירה להתיר אלא אותה חתיכה עצמה כדאי' לעיל והילכך צריך אז ס' בשאר התבשיל נגד כל אותה חתיכה ואי לאו הכל אסור דמאחר שאסרו חכמים הוי כשאר איסורין אלא שלא גזרו על הנאתן כדאי' לקמןא)א) ודומה לחתיכה שנתבשלה בין שאר חתיכות ונמצא דבוק בה לב שלם וכבד ואין בהחתיכה ס' נגדה שכולה אסור:. אבל אם לא אשתהי שם כשיעור כבישה ודאי אף אותה המקצת מותר אם יש רק בכל מה שבקדירה ס' נגד כל המקצת לבד כדאיתא לעיל בתשובה במה מבטלין איסור דהא לא נאסר אותה המקצת מעולם וחשיב כאלו נפל בה החלב רק עתה בעת הבישול שבכל הקדירה משערינן ומ"מ צריך ס' נגד כל אותו המקצת דא"א לעמוד על שיעור בליעתו:
ה. וכ"ש הכבוש בחלב ואין בו ס' נגד הבשר שניהם אסורות באכילה דאף הבשר לא סגי בקליפה דהא נחשבו מעתה כאלו נתבשלו יחד כדאי' לעיל וכתב במרדכי פ"ב דביצה ומ"מ שניהם מותרים בהנאה הבשר והחלב מאחר דכבוש דבשר בחלב רק דרבנן וכן בכל בשר וחלב שאיסורו רק מדרבנןב)ב) כגון כחל וקיבה שנתבשלו בחלבה וכן כל בשר שנתבשל בחלב שחוטה ובחלב טמאה: הוא מותר בהנאה דעל ההנאה לא גזרו רבנן אבל בבשר וחלב הנאסרה ע"י כלי ב"י הוא נקרא שפיר איסור דאוריי' כדילפינן מכלי מדין שהצריך הכתוב הגעלה ולכן המאכל אסור לשם אפי' בהנאה כדין כל בשר בחלב דאוריי' כדאי' לקמן:
ו. יש מתירין מה"ט לכתחי' ליתן לבהמה מי הדחה כלי ש"ב וחלב צונן בכלי אחד ואעפ"י ששרוי יחד מע"ל מאחר שמותר בהנאה ועוד מאחר שאין בשר וחלב ממש ויש מחמירין לגרוס מיהא צונן בשר בחלב לכתחילה והמחמיר שלא לשופכם בכלי יחד אלא בזא"ז. פירש כשיערה הבשר תע"בא)א) ובנימוקי מהרי"ו סי' כ"א כתב דהוי בשר בחלב ואסור בהנאה::
ז. וכתב במרדכי פ' כ"ה וכ"כ הרא"ש אם נמצא עכבר בשומן אווזות מהותך אם יש להסתפק ששפכו מידי יום יום שומן רותח באותו כלי אז הכל אסור כי השומן שנאסר אז מכח עירוי מכלי ראשון נתבלבל אח"כ בכל הקדירה דשמא היה בו העכבר זמן מרובה וע"י ששפכו בו שומן רותח נחשב כל השומן רותח ע"י אותו עירוי ונאסר הכל ואם ידוע הוא שלא שפכו עליו שומן רותח אם השומן הוא רך שהעכבר מנענע בו ממקום למקום הכל אסור אם אין ס' בשומן נגד העכבר אע"פ שהוא צונן מטעם כבוש הרי הוא כמבושל. ואם השומן קשה בעת מציאת העכבר אז יטלו סביב העכבר כדי נטילה והשאר מותר וכדי נטילה הוא כעובי אצבע עכ"ל. ונ"ל שאע"פ שידוע שבוודאי היה השומן רך בעת נפילת האיסור מאחר שנמצא העכבר בשולי הקדירה וספק דאורייתא הוא מ"מ אחר עת מציא' האיסו' ושאילת חכם אזלינן וההיא שעתה קשה היה ואמרינן מיד אחר נפילת העכבר נתקשה תוך שיעור כבישה ולשון דשמא היה בו העכבר דנקט משמע אפי' אם הי' הכלי פתוח ולא מוכחת מילתא היא אלא שאנו חוששין בו כל פעם לחומרא ומה שאנו תולין בשרץ הנמצא בקערה שמא עתה נפל היינו מטעם דבספק א' ודאי דינא הוא שחוששין כל פעם לחומרא בין בדאורייתא בין בדרבנן והא דתלינן בקערה לקולא לפי שכל הטומאות כשעת מציאתו ואין מחזקינן טומאה ממקום למקום:
ח. וכן עכבר שנמצא בשכר וחומץ צונן שהוא אסור כדאיתא לקמן אין לאוסרו ג"כ כ"א בחששת שרייה מע"ל:
ט. ואפילו הכלי שהיה בו המאכל שנאסר ע"י כבישה נהוג בו עלמא איסור בכלי חרס ועץ אע"פ שהוא כבוש. דכבוש כמבושל אעפ"י שלא הזכיר אסור בכלי כמו במאכלא)א) ומיהו וודאי כלי מתכת ואבנים אינם בולעים כ"א ברתיחת האור ובהדחה סגי:. והיינו בחששת שרייה מע"ל אחר נאסר הכל בין המאכל בין הכלי דמאחר דאמרינן כבוש כמבושל (הגה"ה) אף בכלי אמרינן שבמע"ל אחרת בלע הכלי וכ"ש הכלי ששהה בו גופא דאיסורא מ"ד ככל חביות די"נ שצריכין הגעלה. וכן חלב תפל ששהה מע"ל בקערה הודח' ש"ב ב"י אסורין אפי' בדיעבד (מהרי"ש) ול"ד ליין ששהה בחביות ש"ע דלעיל דבי"נ הקילו (מהרי"ט) וה"ה לשאר היתר ששרוי בכלי של איסור ב"י וכן שאר איסורים ששהו בכלי של היתר מע"ל שאסור הכל אפי' באיסור תפל שאין חריף כלל כמו דם וכה"ג. אבל אם לא שהה כ"כ מותר וידיח הכלי ומותר אף לרותח אבל אם האיסור לא היה צלול אלא מעורב במים או בהיתר אחר אינו אוסר הכלי כדאי' לעיל בתשו' בשר ששהה מע"ל בשרית המים סי' כ"ז:
י. וכתב במרדכי פ' כ"ה ובסמ"ג ובפחות מכאן ר"ל שלא שהה ההיתר תוך האיסור מע"ל בשאר איסור מותר. וקליפה מיהא צריך דמאחר שהאיסור לח אצלו ודאי בולע ממנו כדי קליפה (הג"ה) אבל בשר בחלב מותר בהדחה בעלמא עכ"לב)ב) אך בסמ"ג משמע קצת שצריך גם כן קליפה מדלא אשמעי' הדחה אפי' באיסור לח: היינו אם ההיתר דבר ששייך בו קליפה כגון בהיתר יבש שנפל באיסור לח אבל איסור יבש שנפל בהיתר לח מותר הכל אפי' אם אין בו ס' נגד קליפת האיסור ואפי' בשאר איסור כדאי' לקמן:
יא. וכתב בסה"ת ובסמ"ג בשם ר"ת בד"א ששניה' תפלים אבל אפי' רק אחד מהן מלוח הבשר או החלב בכה"ג אפי' לא אשתהי שם הבשר אסור דחשוב כרותח ובולע מהאיסור שהוא לח וצלול אצלו ואסור כולה אם אין שם ס' (וכ"כ בשערים) אבל אם הבשר חי או אפי' צלוי ואין בו בקעים סגי בקליפה ואם הבשר והחלב שניהם תפלים וחי ואין בו בקעים סגי בהדחה עכ"ל (הג"ה) וק"ק. וכן פרש"י וא"ז ומפרש לשם בסמ"ג והא דשרי רבא ההוא בר גוזלא דנפל בכותח זהו מפני שהגוזל היה תפל וגם הכותח לא היה בה כ"א מעט מלח עכ"ל:
יב. ובשר מתובל שהוא מבושל דינו כמלוח בלא בישול לפי שהתבלין מרככין הבשר מרתיחו אבל בלתי מתובל אינו בולע אלא כדי קליפה והגי' במ"יי פ"ט דא"מ והא דצלי סגי בקליפה היינו צלי צונן אבל רותח צריך להניח כדי נטילת מקום בעומק עכ"ל:
יג. וצ"ל דהיינו שנפל בתוכו אבל נפלה ט"ח על צלי רותחת ודאי צריך ס' דמחממת וה"ל חם בתוך חם כדאיתא לעיל וכן בשר מבושל שבולע ר"ל אפי' לאחר שנצטננוא)א) ומשמע בפרנ"ס דחלב מבושל חשוב כמו כן רותח אפי' לאחר שנצטנן: ומיהו הוא הדין בשר מבושל רותחת תפל שנפל לחלב צונן סגי בקליפה כדאיתא לעיל ולקמן ול"ד לחתיכה רותחת שנפל עליה ט"ח ואין בחתיכה ס' לבטל דנ"נ כולה דהתם החלב מועט והבשר חם מרובה ומחממת וה"ל חם בתוך חם. אבל חי שחשוב כרותח לבלוע איסור צונן לפי שעה מצד מליחתו היינו דווקא שלא הודח אחר מליחה כדאי' בתשו' כשרה ונבילה שנמלחו יחד. ומה"ט אעפ"י שאין בישול בלא מליחה מ"מ אם אינו מתובל סגי בקליפה כדאי' לעיל:
יד. אבל החלב שנפל בו הבשר הוא מותר אפי' באכילה אפי' אם הבשר מלוח או צלוי או מבושל ומתובל אע"ג שאין בו ס' נגד הבשר לפי שאין בולע כלל מן הבשר שהוא יבש אצלו וגם לא שהה בתוכו שיעור כבישה שיהא נחשב כמבושל וכ' במרדכי פ' כ"ה בשם מהר"ף ואפי' אם החלב מלוח והבשר מבושל החלב מותר לפי שאין בה כח להפליט טעם הבשר היבש אצלו עכ"ל ואפי' אם הבשר רותח אם הוא דבר מועט כדכתב התו' פ' כ"ה שאם נפל מעט בשר רותח לתוך חלב צונן החלב מותר דהמעט בשר אינו יכול להרתיח החלב המרובה עכ"לב)ב) ואפילו אם החלב רק בכפליים מן הבשר או כמה יהיה שיעורו שאיל"ה:. והיינו אפי' רותח שהיד ס"ב ואפי' אם אין בחלב ששים (הג"ה) כנגד קליפת הבשר כדמסיק עוד שם בתו' פ' כ"צ בשם ר"ת והרא"ש פ' כ"ה וכן השיב מהר"ם דבכל דבר שהצריכו חכמים קליפה ר"ל אם כדי קליפה הוא אבל אם לא שייך בו קליפה א"צ וגם א"צ שיהא בו ס' נגד קליפה (נ"ב הלשון מגומגם) הבשר מדלא קתני בברייתא אסור גבי חלב כדקתני קליפה גבי בשר עכ"ל ודווקא רתיחת מליח אבל אם החלב רותח ע"י האור ודאי גם החלב אסור אם אין בו ס' נגד כל הבשר אפי' אם הבשר היה צונן דמאחר שהוא המרובה מרתיח הבשר והוי ליה חם בתוך חם וא"צ בזה שהייה כלל דכח הרתיחות מוציא טעמו מיד. ולדידן שאין נוהגין עתה להניח לטעום קפילא ארמאי אלא מבטלין רק ע"י ס' ומין במינו בטל אין חילוק בין אם סילק הבשר קודם שנח רתיחות החלב שאז איכא למיקם אטעם בשר אם הוא נ"ט לחלב לבין שהניחו בתוכו שעה שלימה שאז בוודאי חוזר חלב הנאסר הנבלע בבשר ופושט לקדירה וה"ל מין במינו וגם חוששין בכל פעם שכבר חזר חלב הנבלע ופולט לקדירה שבזה ליכא למיקם מטעם דמין במינו הוא ולכן הוי דינא כל פעם אם יש ס' בחלב נגד כל הבשר אז החלב מותר ואי לאו החלב אסור וכ"ש הבשר שהרי אין בו לבטל החלב ואע"פ שסילקו בעוד שהחלב מרתיח ולא אמרינן דאיידי דטרוד לפלוט לא בלע מדאסרי' להשהות כלי הנגעל תוך היורה ולהגעיל כלים הנאסרים בכלי שני עם הנאסר בכלי ראשון אע"פ שהמים צריכין לרתוח כל שעת ההגעלה (ודלא כתשובות הגאונים) ובסמ"ג מוכח שהרי הדבר הנראה לעינים הוא לענין כשנותן ירק בקדירה רותחת משתנה מראית המים ובשר שמן נמוח בתוכו ונראה שומנו על הרוטב עכ"ל:
טו. ודווקא יבש בלח שייך ביה כבוש כמבושל אבל יבש ביבש שאינו בולע ממנו אין שייך חילוק בנגיעה בין לפי שעה לזמן ארוך וסגי להו בהדחה בכל עניין. ולשון הרוק"ח ואם חפץ להחמיר קולף מקומו. ולשון סמ"ג וסמ"ק ב' דברים יבשים כגון בשר וגבינה או כשרה ונבלה ושניהם חיים אפילו מלוחים הן אם הם יבשים וצוננים ונוגעים יחד סגי להו בהדחה ואפי' הן מלוחין ולחין רק שלא יהו לחין מחמת מליחה דמליחה כרותח מיהו אם הן מבושלין או צלויין והן לחין אפי' שלא מחמת מליחה בעי קליפה. וכתב בי"ד וכל דבר שצריך הדחה כגון היתר יבש צונן בקערה של איסור צונן אסור להעלותו לכתחילה דילמא אכיל ליה בלא הדחה וכן כל כה"ג עכ"ל: