א. כתב בסמ"ק וסמ"ק וא"ז ואפי' לעשות מולייתא פירוש למלאות בשר תפל עם בשר תפל אחר שהודח שרי לכתחילה דהא אסקינן הילכתא מולייתא שרי כששניהם תפלים דשיעור מליחה כצלייה ובמליחה אנו מניחין חתיכה ע"ג חברתה והמלח מפליט גם מה שבלע מהעליונה עכ"ל ואם הפנימי מלוח והחיצון תפל מותר מיהא בדיעבד וכבכ"פ אבל אם החיצון מלוח והפנימי תפל ודאי אסור אף בדיעבד דבליעת (ס"א דפליטת) הפנימי נשאר בתוכה:
ב. וכן יש ליזהר שלא לטוח בבצק שום בשר לצלי שלא נמלח או שלא שהה שיעור מליחה דהוי כמולייתא דפשטידא דלקמן שאסור אף בדיעבד לפי שהקמח מעכב הדם מלפלוט ולצאת אבל אם רק משחו בשומן אווזות או ביצים מתובלות וכה"ג אפי' קודם שנצלה כמאכל ב"ד מותר בדיעבד:
ג. ודווקא מולייתא דבשר וכן דעשבי' וכה"ג בלתי מעורבים בבצים אבל מולייתא בבצים או בתערובת אסור דמשויה ליה באגודה מולייתא דבצים אף בצלייה כמבושל גבי עוף שנצלה בו הכבד דלקמן. לפי שהבצים נקרשים מיד ומעכבים הדם מלפלוט ואסור אפי' בדיעבד:
ד. וה"ה בשר שהודח ונמלח ושהה שיעור מליחה ונצלה בדיעבד בלי הדחה בתרייתא מותר כי האור שורף הציר ועוד כי כבר פלט וזב כל דמו ע"י מליח' ומה שנשאר מהדם שנבלע תוך המלח שעליו דבר מועט הוא והאור שורפו ואם יבלע בו איזה דבר כבכ"פ ומותר מק"ו מלא הודח ולא נמלח כלל. או לא שהה שיעור מליחה כדלעיל בתשובת בשר תפל שנפל לציר דבצלייה ובמליחה אמרינן בדם פליטה אפי' ממקום אחר תוך שיעור מליחתו דם משרק שריק וכבולעו כ"פ וכל שכן הכא דהוי דם דידיה ועוד דלא גרע מבשר שלא שהה שיעור מליחה ונפל לציר שמותר אפי' לקדירה:
ה. והא דפסקו התוספות פ"ב דחולין והא"ז בשם מהרי"ח דבשר מלוח צריך הדחה בתרייתא אפי' לצלי כל זה היינו לכתחילה אבל בדיעבד ודאי שרי ולא קיי"ל כמרדכי פ' כ"ה שכתב בשם מהר"ט לאסור. אך לכתחילה ודאי יזהר להדיחה אף הדחה בתרייתא דלא אמרינן אף בדם פליטה כבכ"פ אלא בדיעבד וכן נכון ליזהר לכתחלה כשמולחין בשפוד להשימם מיד אצל האש קודם שמתחיל המלח להפליט הדם:
ו. וכתב במרדכי ובא"ז פ' כ"ה והסמ"ג כשמולחין בשר בשפוד או הציר והשמנונית הנוטף ממנו אסור כל מה שנוטף קודם גמר צלייתו משום דהוי דם שפירש וכ"ש מבשר שלא נמלח כלל וגם אין אנו בקיאין עתה בתרי גללי דמלחא שנתנו בימיהם בתוך הכלי שמקבל הציר שישאוב הדם אליו בשולי הכלי ונשאר השומן צף מלמעלה דהא פירש בה"ג שתופס תלמודא תרי גללי דמלחא כלומר מעט מלח אבל מלח הרבה מחליש ופוסק כח הדם ונעשה צלול כמים ויתערב עם השומן ואין אנו בקיאין עתה שלא להרבות ולמעט הלכך אין לנו עתה ליתן כלי תחת הצלי אח"כ ששה' שיעור מליחה במלח והודח הדח' בתרייתא ג"פ שהיה ראוי לקדירה אבל כשמכיר שנצלה כ"צ אז המוהל שיוצא ממנו מותר לכתחלה אפי' אם לא שהה שיעור מליחה אע"פ שהוא אדום כדם:
ז. וככר שנחתך עליו הבשר שנצלה בלי מליחה אפי' האדים כולו מותר ומסתמא היינו בחצי צלייה כשניתר הבשר. וכן מתיר ג"כ בי"ד להדיא צירו מיד לאחר שנצלה חצי צליי' והכי נהגינן דאפי' לא נמלח כלל והיינו כשרוצין לאוכלו כך. אמנם אם רצה לבשלו אז צירו אסור לכתחלה כדאיתא לעיל:
ח. ובשר שמולחין בשפוד וכל שכן בשר שלא נמלח כלל וכן מולייתא דשניהם תפלים דשרי אסור מיהא להופכו תמיד כל שעת צלייתו אלא צריך להניחו לפעמים כדי שיזוב דמו דאל"כ לא יפול דם פליטה לארץ דדבר הנראה לעינים הוא שלא יפול שום דבר לארץ ורגילין למשוח בדרך זה העופות הקטנים בשומן של אווזא ולא יפול השומן לארץ. ומיהו בדיעבד נוהגין להתיר אפי' אם הפכו כל שעת צלייתו:
ט. ובשר שנמלח בשפוד וכ"ש שלא נמלח כלל וכבד וכחל אסור לצלות לכתחלה בשר אחר ששהה במליחה בשפוד עם שלשתן. אפי' הוא למעלה משום דהשפודין שלנו רגילין להפכן לפעמים העליון תחתון והתחתון העליון. ומיהו בדיעבד מותר אפי' בלא קליפה אפי' אם היפך בודאי העליון למטה דקיי"ל דם מישרק שריק בצלייה ובמליחה ואפי' אם הבשר שאצלו מלוח ולא הודח אח"כ והתפל לא הודח מתחילה דהבשר תפל לא נאסר מחמת שום דבר דכח האש מוציא הכל מק"ו מהדם בעין שעליו שהוא מדאורייתא וכן אין לאסור הבשר מלוח שבלע ממנו דמאחר שהוא רק דם פליטה ע"ז צלייה אמרינן ביה שפיר מישרק שריק וכבכ"פ ואין לאוסרו מטעם שהוא מלוח ונגע מתחילה בבשר שלא הודח וקיי"ל בשר מלוח שנאסר מדם אין להפליט עוד אפי' בצלייה כדאיתא לעיל דלא נאסר כאן כלל מצד רתיחת המליחה מאחר שלא נכבש בצירו אלא רק נגע בו דהא קיי"ל טהור מלוח וטמא תפל מותר אפי' אי נגע בו. מאי איכא למימר שיבלע ע"י רתיחת האור בצלייה אמרינן כבכ"פ כדאיתא לעיל ובכחל נמי. דהא דרש מרימר הילכתא בין כחלא בין כבדא תותי בישרא שרי לכתחילה עילוי בישרא דיעבד אין לכתחי' לא והיינו עם בשר ששהה במליחתן אבל עם בשר שלא שהה מותר לכתחילה מק"ו מב' חתיכות בשר תפילות דלא גרע דם כבד מדם דאורייתא וכן אפי' עם כחל לכתחלה מאחר דשניהם דרבנן ואין לחלק בין דם לחלב דהא דרש מרימר וכו':
י. ומ"מ נהוג עלמא לצלותה לכתחילה כל אחד לבד דילמא אתי לאיחלופי. אבל ללבן השפוד ביניהם לא מחמרינן כלל ואפי' בין כחל לכבד אבל דיעבד ודאי אפי' כבד וכחל שריא דהא מתיר במרדכי אפי' כבד שנמלח עם חלב דמפעפע וסריך טפי מטעם דאיידי דטריד וכו'. כל שכן בצלייה דמפליט יותר מהמליחה כדפרישית אבל בין בשר שלא שהה וכבד וכחל לבשר ששהה ודאי צריך ללבן השפוד כדפריש טעמא לקמן בתשובת עירוי תבשיל:
יא. ומהאי טעמא אוסר בי"ד להשהות על השפוד לכתחילה הצלי שלא שהה במליחה וכל שכן שלא נמלח כלל לאחר שהוסר מן האש דשמא יחזור הבשר החם ויבלע מן השפוד מאחר שאינו פולט יותר. מידי דהוה אבשר אחר שהיה אסור לכתחלה לצלות בו. ומיהו בכבד וכחל אין לחוש להניחם בשפוד עד שיצטננו לגמרי מאחר שעיקר איסורייהו אינו אלא מדרבנן יש לומר שעל זה וכיוצא בו לא גזרו. ול"ד לדם פליטה אע"פ שגם הוא מדרבנן דמ"מ נמצא בו איסור דאורייתא. מה שאין כן בכחל וכבד דהתיר לנו רחמנא לגמרי: