ג) שם. שנים מקרא וכו' כתב של"ה שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום עליה. וכ"כ רש"ל וכ"מ במגילה דף ד' אבל הל"ח סי' מ"א פסק דיקרא כל פסוק ב"פ והתרגום עליו. וכ"כ בהגהת י"נ בשם האר"י וסד"ה. וכ"כ בכתבים. וכ"מ סי' קמ"ה שהיו נוהגין כן בזמן שהיו מתרגמין. והפסוק האחרון אומרו גם אחר התרגום כדי לסיים בתורה. מ"א סק"א. וכ"כ בשער הכוו' דף י"ב ע"א דמנהג האר"י ז"ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבהכ"נ או לבית מדרשו ואם היה שם ס"ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום והוא היה קורא המקרא מתוך הס"ת והיה לו תלמיד אחד שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום והוא אומר אחריו וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפרשה ולא היה עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פ"א ולשנותה מקרא פ"ב ואח"כ קורים כולה יחד תרגום פ"ג אלא כל פסוק ופסוק בפ"ע היה קורא שמו"ת והיה דוחק עצמו לקרותה ביום ו' והיה אומר כי זה סוד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו זולת אם אירע לו שום אונס גדול מאד שאז היה קורא הפ' שמו"ת אחר סיום תפלת שחרית דיום שבת קודם סעודת שחרית כמו שצוה רבינו הקדוש לבנו ולא כמו אותם הקורים אותה באמצע תפלת שחרית דשבת עכ"ל. ועיין לקמן או' ז' ואו' כ"ה: