עתה נבאר הסוד של משלוח מנות איש לרעהו, ובתחלה נבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל במדרש רבה במגילה על פסוק (אסתר ג, ח) ישנו עם אחד אלהיהם ישן הוא. הגם שכל דברי המן הוא להבל וריק. אמנם זה כולו שטות והאיך כתבו במגילה. והנראה ובו יבואר כמה מאמרי חכמינו ז"ל וזה יצא ראשונה שאמרו חכמינו ז"ל במסכת סוטה פרק ראשון דף ה' ע"א, בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה, ואמרו חכמינו ז"ל שמינית שבשמינית צריך להיות גאוה. ועיין בעין יעקב דכ"ז עיין שם. והנראה כי עיקר בריאת העולם עבור לשעשע באיומתו כי כשאדם מתפלל ולומד ועובד את הבורא ברוך הוא וברוך שמו בתורה ובמצות. אזי יש להקדוש ברוך הוא שמחה גדולה מזו כמו שאמרו חכמינו ז"ל במסכת זבחים (מו.) לשם ששה דברים הזבח נזבח ואמרו לשם ריח לשם ניחוח ופרש"י שנחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו. ובזה עיקר עבודתינו לתת נחת רוח להבורא ברוך הוא ליוצרינו ולבוראינו בעבודתינו תמה ובכל הדבורים אנחנו ממשיכין שפע רב בכל הברואים והיצורים והנעשים וכשיעלה זה במחשבת לבב איש, אזי יתלהב לבבו בקרבו וככה יגיד במחשבתו איש אשר נוצר מטיפה סרוחה ואחריתו רמה ותולעה יעלה ככה למעלה על ידי מעשיו הנעימים ויעשה פרי במעשיו שיוכל לשמח בו הבורא ברוך הוא אשר הוא קדוש ומשרתיו קדושים ויבא שפע רב בכל העולמות ובכל המלאכים ובכל הנשמות והאל הקדוש ישמח בו:
וזה הוא פירוש הפסוק (ישעיה סא, י) שוש אשיש בה', כלומר שאדם שמח במה שמביא להקדוש ברוך הוא שמחה במעשיו. וזה הפירוש שוש, כלומר שאנכי שש ושמח במה שאני אשיש בה', שאני גורם שאשיש שאני מביא שמחה בהבורא ברוך הוא כביכול אני מביא שמחה. ואדמו"ר בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בעריש זלה"ה, אמר גם כן בזה הסגנון על זה הפסוק שוש אשיש בה', שאני שש מה שאני משמח במצות הבורא ברוך הוא. אמנם דברינו שאני שש מה שאני גורם שמחה בהבורא ברוך הוא. וזה חיוב על כל אדם שיהיה לו שמחה במה שהאל הקדוש משמח בו ומשעשע בעבודתו. והנה אם אדם יהיה עניו ויאמר מה אני ומה חיי שאגרום שמחה להבורא ברוך הוא, אזי יבין בלבבו ויאמר בלבבו באמת הוא אחת מחסדי ה' ומנפלאותיו הבורא ברוך הוא שאדם קרוץ מחומר יגרום שמחה ותענוג וחדוה באלהי האלהים ואדוני האדונים אשר הוא גבוה על כל גבוהים ורם על כל רמים כמ"ש המשורר (תהלים קד, לא) ישמח ה' במעשיו. ובמעשיו הוא עולם העשיה עולם התחתון הוא עושה נחת רוח להבורא ברוך הוא. מחמת שיש להאל ברוך הוא נחת רוח מבני אדם. אשר המה מזרע ישראל עבדו מגודל השעשועים הוא מביא שפע לכל הנבראים והיצורים והנעשים. וכן כתב הפייטן הציב וירה אבן פינתו עבור לשעשע באיומתו: And this is the explanation of the verse (Isaiah 61:10), "I will greatly rejoice (or, as understood here, Joy, I will rejoice) in the Lord": This means to say that a person rejoice in that which he brings joy with his actions to the Holy One, blessed be He. And that is the understanding of "joy" - that I am joyful and happy about that which "I will rejoice in the Lord," that I cause joy, that I bring joy to the Creator, blessed be He; as it were, I bring joy. And our master, our teacher, our rabbi, the holy light, our teacher, the rabbi, Rabbi Dov Berish, may his memory be for a blessing in the world to come, also spoke about this verse in this fashion: "Joy, I will rejoice in the Lord" - that I will rejoice in that which I made the Creator, blessed be He, rejoice with commandments. However our words are that I rejoice in [the actual reality of] that which I cause joy to the Creator, blessed be He. And that is an obligation for every person, that he should rejoice in that which the holy God rejoices in him and delights in his service. And behold, if a person is modest and say, "What am I, and what is my life, that I should cause joy to the Creator, blessed be He," he should then understand in his heart and say in his heart, "This is truly one of the kindnesses of the Lord and of the wonders of the the Creator, blessed be He, that man who is formed from material should cause joy, pleasure and happiness to the Power of the powers and the Master of the masters, who is higher than all the high and loftier than all the lofty." It is like the poet said (Psalms 104:31), "may the Lord rejoice in His creatures (maasav, those that He made)." And it is "in maasav," in the world of action assiyah, the lower world, that he makes a pleasant spirit for the Creator, blessed be He. Since God, blessed be He, [derives] a pleasant spirit from people that are from the seed of Israel, His servant; from these great delights, He brings down the bountiful flow to all Created, Formed and Made. And so too wrote the hymnist, "He set up and cast His cornerstone in order to delight in His fear."
וזה הוא עיקר עבודת האדם עבור לעשות נחת רוח להבורא ברוך הוא. אמנם אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקדוש ברוך הוא נחת רוח במעשיו. הגם שיהיה סובר שהוא עניו ושפל ברך. אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקדוש ברוך הוא נחת רוח בתחתונים אין זה נקרא עניו ושפל ברך, אדרבה הוא נוטה קצת למינות ואין זה עניו ושפל בדך העולה על לב בני האדם כי אין נחת רוח להקדוש ברוך הוא מהעושין רצונו. רק זה הדרך שאדם מתענג בעת אשר לומד ומקיים מצותיו ועיקר הנחת רוח של בני ישראל בעת עסקם בלבבם שהאלהי האלהים ואדוני האדונים יש לו נחת רוח כביכול ושמח במעשינו הטובים. וכן אמר אדומו"ר בוצינא קדישא מהו' דוב בעריש זלה"ה, שהקדוש ברוך הוא שמח במעשינו ובמצותינו ובתורתינו כמאמר הכתוב (משלי טו, כ) בן חכם ישמח אב, ואנחנו נקראים בנים למקום. ואמר אדומו"ר שזה פירוש המוזכר כמה פעמים ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, כי פרנסה הוא לשון תענוג. ונמצא שכל אדם צריך להיות עניו ושפל ברך בכל דבר אפס בזה שיש לאדם תענוג במה שהקדוש ברוך הוא שמח במצותיו ובתורתו לדבר הזה אין להאדם להיות שפל ברך לאמר מה אני שאשמח להבורא ברוך הוא. כי כן רצון המאציל העליון שיהיה שמח בזה שישראל עושין מצות כמאמר הכתוב (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר, וכביכול שמתפאר בישראל ושמח בהם וזה מרוב חסדו ורחמיו של הבורא ברוך הוא וכמו שכתב הפייט אשר אימתך כו', ורצית שבח מגלומי גוש כו', מחסרי דעת והוא תהלתיך. נמצא צריך תענוג מתענוג שמחה משמחה, דהיינו שיהיה לו שמחה במה שיש להבורא ברוך הוא שמחה ממעשיו כביכול ובזה אין להאדם להיות עניו ושפל ברך לאמר מה אני שאשמח להבורא ברוך הוא, רק הוא יבטח בה' ברוב חסדו וברוב רחמנותו שהוא שמח במעשיו התחתונים. וכשאדם יהיה לו תענוג מתענוג ושמחה משמחת הבורא ברוך הוא יתלהב לבבו בקרבו וישמח ויעלוז ויעבוד את האל הטוב בשמחה ובטוב לבב. והנה ידוע שעולם העונג נקרא מדה שמינית כמו שכתוב בספר יצירה אין מעלה מעונג. כי כן בינה אם הבנים נקרא עולם העונג ובינה נקרא למנצח על השמינית מדה השמינית ונקראת אם הבנים שמחה. ונמצא צריך להיות שבני ישראל צריך להיות להם שמחה משמחה ותענוג מתענוג, דהיינו שיהיה לו שמחה במה שהקדוש ברוך הוא שמח במעשיהם הטובים של ישראל, וכבר כתבתי שמדה השמינית נקראת אם הבנים שמחה, מדת העונג בסוד ונהר יוצא מעדן. (בראשית ב, י) ונמצא כשיש לו שמחה משמחה ותענוג מתענוג נקרא שמיני שבשמינית ובזו אין להיות עניו ושפל ברך ולומר האיך אני שמח ולומר שאני משמח את הבורא ברוך הוא במעשי ובמצותי ואשר לו שרפים וחיות ואופני הקודש ישמח אותו קרוץ מחומר, כי בזה אין להיות עניו ושפל ברך, אדרבה יתענג וישמח במה שהשם יתברך שמח במעשיהם הטובים של ישראל:
וזה שאמרו חכמינו ז"ל על מדת הגאוה בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא דלית ביה. ואמרו חכמינו ז"ל כמה שמיני שבשמינית, כלומר שצריך שלא להיות עניו ושפל ברך במדה שמיני שבשמינית בתענוג שבתענוג. שעולם העונג נקרא מדה שמינית. וידוע שכל המדות המה באדם התחתון בסוד נעשה אדם בצלמינו. (בראשית א, כו) ומבשרי אחזה אלהי (איוב יט, כו) בגין חסד שנקרא אהבה וגבורה שנקרא התגברות מעשינו הטובים ותפארת ומדת הנצחון כמבואר בתומר דבורה, שיהיה לבני ישראל תענוג ושמחה מתענוג ושמחה שיש לבורא ברוך הוא ממעשינו הטובים ואל יהיה בזה עניו ושפל ברך ולומר שאין אדם ראוי לכך, רק בשביל בני ישראל נבראו כל העולמות כולן. וזה שמיני שבשמינית, כלומר תענוג ושמחה של הבורא ברוך הוא וברוך שמו כמו שמבואר, כי עולם הבינה אם הבנים שמחה, אשר היא מדה שמינית מתתא לעילא נקראת עולם העונג כמבואר. חבה יתידה נודעת לנו עמו בית ישראל לא די מגודל התפארות אשר האל ברוך הוא מתפאר במעשינו כמאמר הכתוב ישראל אשר בך אתפאר, ושמח ויש לו נחת רוח כביכול ממעשינו הטובים כמו שנאמר בן חכם ישמח אב. ועל ידי זה יתלהב אדם בעסקו בתורה ובמצות והוא במצותיו מביא שפע רב לכל העולמות וההיכלות והנשמות והמלאכים, עוד חיבה יתירה נודעת לנו אשר אנחנו כנסת ישראל בתפלתינו יכולין לבטל גזירות כמו שאמרו חכמינו ז"ל (מו"ק טז:) צדיק מושל ביראת ה'. מי מושל בי צדיק, הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה וצדיק מבטלה. וזה שעשועיו של הקדוש ברוך הוא ומתפאר בעמו בית ישראל. כאמור ישראל אשר בך אתפאר, שבצדקותינו ובמעשינו הטובים מהפכין גזרותיו יתברך מאבל ליום טוב וממות לחיים ומבטלין כל גזירותיו:
ועל פי זה יכולין להבין דברי הגמרא במסכת סנהדרין (צב:) ביקש נבוכדנצר לזמר שירות ותשבחות שיגנה שירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה בא מלאך וסטרו על פיו. ולכאורה אין לו הבנה וכי היאך עלה על דעת הרשע זה נבוכדנצר יהיה יכול להגיד שירות ותשבחות שיגנה זמירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה, וכי בשביל כך יהיה השירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה מגונה, וכי אם אחד מגיד שירות יותר מחבירו יהיה השירות של חבירו מגונה. אפס נראה לי, כי בזמן שהבורא ברוך הוא אוהב כנסת עמו בית ישראל. וכנסת ישראל המה ברום המעלות אז יש בישראל כח לבטל גזירות רעות. הגם אם הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה יש בידם לבטל הגזירה כמאמר צדיק מושל ביראת אלהים. כמו שאמר שמעון בן שטח לחוני המעגל כבן המתחטא על אביו ועושה רצונו והוא מחמת גודל שעשועים שהאב משתעשע בבנו מבטל רצונו מפני רצון בנו. כן אנחנו נקראים בנים למקום מחמת גודל שעשועים שמשתעשע האל וכו'. יתברך עמנו מבטל גזרותיו מפני רצון ישראל. וזה הוא בזמן שאנחנו חביבים עליו יתברך, לא כן חס ושלום בזמן הסתרת פנים. והנה נבוכדנצר הרשע אמר (דניאל ד, לב) וכמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. והנה בזמן שישראל המה אהובים לפני הקדוש ברוך הוא כביכול לא כן הוא שכמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא, שהרי הצדיקים יכולין לבטל גזירותיו ובעבור שמתפאר האל ברוך הוא עם עמו ישראל מחמת גודל תפארתו ושעשועיו בישראל המה יכולין לבטל גזירותיו, אם כן כביכול הקדוש ברוך הוא לאו כמצבייא עושה בחיל שמיא ודיירי ארעא, שהרי הצדיקים יכולין לבטל גזירותיו כביכול, רק נבוכדנצר הרשע לא רצה כן שהצדיקים יכולין לבטל גזירותיו יתברך כביכול מרע לטוב ומיגון לשמחה, כי הוא היה רוצה להחדיב הבית המקדש והיה מתיירא אולי צדיקים שבדור יבטלו גזירותיו ויבנה הבית המקדש לכן רצה נבוכדנצר הרשע להמשיך בשירות ותשבחות שהקדוש ברוך הוא לא ינהג את עולמו על ידי רצון עמו בית ישראל מחמת גודל השעשועים והתפארות שהשם יתברך מתפאר בעמו בית ישראל, רק כאשר יגזור האל יתברך כן יקום אפילו לרעה כן יקום ולא יוכלו עמו בית ישראל לבטל גזירותיו:
ולכן אמר כמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. שרצה נבוכדנצר הרשע שלא יהיה מי שיבטל גזירותיו. ולא כן כונת דוד המלך ע"ה שרצה דוקא שהאל יתברך יתפאד בנו ומגודל התפארות ושעשועים בעמו בית ישראל יהיו יכולין לבטל גזירותיו וכל תהלותיו של דוד המלך המלך ע"ה מלא בזה שהאל יתברך עושה רצונינו כגון רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע, (תהלים קמה, יט) וכגון רוצה ה' בעמו (שם קמט, ד) וכגון קולי אל ה' אקרא כו' (הגם שאמר הכתוב (שם קטו, ג) כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, היינו בשמים ובארץ אבל לא בדיירי על ארעא. כי הדרים בארץ יכולין לבטל גזירותיו) וכמה פסוקים נאמרו בתהלים להורות שעמו בית ישראל יכולין לבטל גזירות האל ברוך הוא:
והנה ידוע שדוד המלך ע"ה על ידי שירות ותשבחות פעל שהאל יתברך נמשך באלו השירים שאמר כגון ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה, ט) עשה בשירות ודבורו פעולה שהאל יתברך נמשך במדת הרחמניות. וכשאמר המשורר (שם) טוב ה' לכל, פעל שהאל יתבדך נמשך במדת הטוב שצדיק עושה בדבורו רושם. לכן אל יפתח פיו לשטן. ולכן נבוכדנצר הרשע ביקש לעשות בדבורו רושם ופעולה למעלה במה שאמר וכמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא, שלא יהיה חס ושלום כח לבני ישראל לבטל גזירותיו כדי שלא יבנה הבית המקדש. ולא כן רצה דוד המלך ע"ה בשירות ותשבחות שלו, רק אדרבה שבשעשועים ובתפארת ישראל יבטל כנסת ישראל הגזירות רעות. וזה ביקש נבוכדנצר הרשע להגיד שירות ותשבחות שיגנה שירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה. כלומר, שרצה להפך דבורו של דוד המלך ע"ה. שדוד המלך רצה בדבורו שהאל ישמע שועת כנסת ישראל ויבטלו גזרותיו יתברך, והוא אמר להיפך וכמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. ובא המלאך וסטרו על פיו, רק שהכל יתנהג על פי כנסת ישראל ותפלת הצדיקים. כי הנה מ"ש הוא סוד שכינה בתחתונים או בעליונים. כי אם יש צדיקים בדור שבתפלתן מבטלין גזידות האל יתברך אזי יש שכינה בתחתונים , כי התחתונים יכולין לבטל גזירותיו יתברך שמו. וזה אשר אמר דוד המלך ראש המשוררים (תהלים קטו, ב וכו'.) למה יאמרו הגוים איה אלהיהם ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה, כלומר שבשמים כל אשר חפץ עשה. וכו'. לא כן כביכול בארץ כל אשר חפץ עשה. כי בארץ צדיקים יכולין לבטל גזירותיו יתבדך שמו, וזה אחת משעשועי הבורא ברוך הוא שברא בריאות נשמות צדיקים שמבטלין גזירותיו כדרך האב המשתעשע עם בנו. כשמנצח בן את האב וכמו שאיתא בשלהי פרק הזהב מאי עביד קודשא בריך הוא קא חייך ואמר נצחוני בני. וכשחס ושלום כשאין ישראל עושין רצונו של מקום. נמצא אין בתחתונים לבטל גזירותיו וזה שכינה בעליונים:
ועל פי זה יש לומר באופן אחר על הפסוק שבתהלים איה נא אלהיהם ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה, שכך ביקש דוד המלך ע"ה זכותו יגן עלינו. לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך כו' למה יאמרו הגוים איה נא כו'. והם לא ידעו, כי בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואז אלהים בשמים, כי שכינתו בעליונים ואז כל אשר חפץ עשה. כי בזמן שהשכינה בעליונים ואין בנו חס ושלום כח לבטל גזירותיו אז כל אשר חפץ ה' עשה. אבל מצפים אנחנו שנעשה תשובה ויהיה בנו כח לבטל גזירותיו רעים להפך מנגע לענג. מיגון לשמחה ואז יהיה שכינה בתחתונים ולקמן נבאר עוד. והנה אחר כך מצאתי גם בספר חסידים שכתב גם כן כדברים הללו שלא אמר שום אדם זה השבח וכמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא, רק נבוכדנצר הרשע בעת החורבן. וזה לשון ספר החסידים סימן תתשנ"ו, למה ידע נבוכדנצר וכמצבייא עביד בחיל שמיא, לפי שהחליף שרי מעלה בחורבן הבית שלא יוכלו להשביען עד כאן לשון הספר חסידים. ושמחתי שכוונתי בדבר הזה לדעת הגדול שזה השבח וכמצבייא עביד, רק בעת החורבן הגם מה שכתבנו הוא באופן אחר:
ובזה אבאר למה אירע לזה הרשע כך דטרדין ליה מבני נשא, וגם אמר דניאל (דניאל ד, כט) ועם חיות ברא להוי מדורך ועשבא כתורין לך יטעמון. ולפי מה שכתבתי יתבאר, שהאל שילם לו מדה כנגד מדה, כי האל יתברך שמו הוא המלך הטוב המטיב לכל בריותיו אשר ברא וממלא משאלותם ורצונם. אמנם יש שני מיני בחינות שהוא מטיב להם וממלא רצונם של התחתונים. א', הוא בחינת פנימיות שאם יש צדיק בדור ממלא רצונם ויכולין לבטל גזירתו יתברך שמו. ובחינה השניה, הוא בחינת חיצוניות. כי הנה דע שאנחנו מאמינים שהאל יתברך שמו ברא את עולמו יש מאין. והוא המציא אותו וחידש אותו. כן האל יתברך שמו לנצח מחדש כל העולמות בכל יום ובכל עת ובכל שעה, כי הנה בכל יום אנו רואין שהשם יתברך מחדש את עולמו שמפקידין נשמותינו אליו כמאמר בידך אפקיד רוחי. ובכל יום הוא מחדש כמו שאנו משבחין אותו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וגדולה מזו צריכין להאמין שהאל מחדש את עולמו בכל רגע כמו שדרשו חכמינו ז"ל (דב"ר ב) כל הנשמה תהלל יה (תהלים קנ, ו) על כל נשימה ונשימה תהלל יה, כלומר שבכל נשימה ונשימה הולכת הנשמה אליו יתברך שמו ורצונה לצאת מהגוף, רק שהשם יתברך מחזיר אותה והוא בסוד (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב, שהחיות של כל העולמות העליונים והעולם התחתון הולכת וכוספת אליו יתברך שמו בכל עת ובכל רגע והשם יתברך מחדש אותה בכל עת ובכל רגע. וביארנו במקום אחר שזה היה מדת הלל שהיה מדבק את עצמו תמיד באין וסברו בית הלל בורא מאורי האש, כלומר שבכל רגע בורא את כל העולמות וביארנו כמה דברים. וגם זהו שאמרו במדרש אין ועתה אלא תשובה. וזהו שאמרו במסכת ראש השנה (טז:) ר"נ אומר אדם נדון בכל רגע שנאמר (איוב ז, יח) לרגעים תבחננו, רק ר"י סובר אדם נדון בכל יום עיין שם בראש השנה שבכל יום אנו רואין בחוש שהקדוש ברוך הוא מחדש אותנו ובכל רגע אנו רואין בחוש, רק אף על פי כן האמת הוא כך שהקדוש ברוך הוא מחדש בכל רגע עולמו ובה נדון העולמות בסוד והחיות רצוא ושוב:
והנה עתה נבאר חקירה אחת, הנה מאחר שבכל נשימה ונשימה הקדוש ברוך הוא מחדש עולמו ובכל יום אנו רואין בחוש העין. כמו שקבעו בפייט כי הנה כחומר ביד היוצר כן אנחנו בידך, וכל העולם כן בידו והוא מחדש אותם בכל רגע למה לא אירע שיתהפך מאדם לבהמה או מבהמה לאדם או מבהמה לחיה וכן כיוצא בזו. אפס הענין הוא כך, כמו שבתחלת מעשה בראשית בדמותן ולדעתן ובצביונם נבראו כמו שאיתא בראש השנה דף י"א ע"א ועיין שם ברש"י ד"ה לדעתן וז"ל, שאלם אם הם חפצים להבראות ואמרו הן עד כאן לשון רש"י, כן תמיד בודאי כל בריאה ובריאה רצונו להשאר כך כמו שנבראו מקודם ולא להשתנות מבריאתו. לכן הגם שהקדוש ברוך הוא מחדש עולמו בכל עת כיון שרצון הבריאה שנברא שישאר כך הוא נשאר, כי הוא מחדש חסדו וכל רגע לברואיו ממלא רצונם שיהיו כמו שנבראו ועל זה משבחים אותו והמרחם כי לא תמו חסדיך, ואומדים עוד המנהג עולמו בחסדו, הגם שהחיות של כל העולמות אפילו עולם התחתון הוא תמיד בסוד רצוא ושוב, מנהג עולמו בחסד וממלא רצונם שיהיו כמו שנבראו ולא ישתנה מבריה לבריה אחרת. וזהו סוד שאנו עושין כלי בק"ש שעה"מ כידוע מדברי האר"י ז"ל:
ונמצא שיש ב' בחינות שהקדוש ברוך הוא ממלא רצון תחתונים. א', בסוד פנימיות שבאם הם צדיקים ממלא רצונם ויכולין לבטל גזירותיו והוא בסוד פנימיות. והבחינה שניה, הוא בסוד חצוניות שהקדוש ברוך הוא נותן לעולם שפע די חיותם שרצוננו לקבל שפע. וגם מה שנברא ע"י לא נשתנה מבריה לבריה שכיון שחפצם שיהיו כמו שנבראו לדעתן כך הם תמיד נשארו כמו שנבראו. הגם שהקדוש ברוך הוא מחדש עולמו תמיד, כיון שרצונם של הנבראים שיהיו כמו שנבראו. והנה בחינה שניה בסוד חצונית שהקדוש ברוך הוא ממלא רצון תחתונים. והנה נבוכדנצר הרשע כיון שהחריב הבית המקדש רצה שהתחתונים לא יהיו יכולין לבטל גזירותיו יתברך שמו, ורצה שהאל לא ימלא רצון התחתונים בבחינה הראשונה שביארנו בבחינת פנימיות, לכן שילם מדה כנגד מדה שאפילו בבחינת חצוניות לא ימלא האל חפצו ורצונו ונשתנה מאדם וטרדו אותו מבני נשא, כיון שהקדוש ברוך הוא מחדש עולמו בכל רגע נהג האל עם נבוכדנצר בדין בני חילוף וטרדו אותו מבני נשא. הגם שבודאי רצה שיהיה אדם כמו שנברא, אמנם כיון שכפר בבחינת פנימיות שביארנו בבחינה ראשונה שהאל לא ימלא משאלות וחפץ תחתונים שיבטלו גזירותיו יתברך שמו שנגזר על ידי נביאים שיחרב הבית המקדש שילם לו מדה כנגד מדה שאף בבחינה חיצונית לא מלא האל רצונו שרצה שיהיה כמו שנברא לכן כיון שהקדוש ברוך הוא מחדש עולמו בכל רגע נשתנה מאדם לחיות בדא:
ועתה על פי הדברים האלה נבאר מה שאמר המן הרשע אלהיהם ישן הוא. הנה בכל שמות שאינם נמחקים כגון הוי"ה אין בו טפל, רק בשם אלהים יש בו אותיות שטפלים לה, כגון אלהיך או אלהיכם או אלהינו. ונבאר אותם וזה לשון הרמב"ן על פסוק (דברים ו, ד) שמע ישראל, ועתה צריך להתבונן בזה, כי שנה הכתוב בכאן לומר אלהינו ולא אמר אלהיך, כמו שאמר בכמה מקומות שמע ישראל אתם קרבים היום כי ה' אלהיכם כו', וכן בכל הפרשיות שדיבר עם ישראל יזכור ה' אלהיכם או ה' אלהיך, וגם בכאן אמר ואהבת את ה' אלהיך, אבל הזכיר ביחוד ה' אלהינו, כי עשה עם משה את הגדולות ואת הנוראות לעשות לו שם ותפארת עד כאן לשון הרמב"ן. ובודאי דברי הרמב"ן עמקו מחשבותיו ואין לנו חלושי דעת כמונו בינה להשיגם אפס רשות נתונה בדברי תורה לכל אדם לדורשן כפי שכלו:
ונראה הפירוש של שמע ישראל, כי דע כי שם הוי"ה הוא שם העצם של הבורא ברוך הוא וכל השמות המה כנוים וכנוי אלהים על שופט צדק ושהוא תקיף ובעל יכולת ושהוא אל אשר כולם מחויבים לעבדו וצבאות שהוא ברא את כל צבאות וכן כל הכנוים ולכן גם הדיין נקרא אלהים על שם שהוא שופט. והנה הבורא יתברך שמו נקרא אלהים, על שם שהוא שופט ואם מעשה תחתונים זכאים נקרא אלהינו הפירוש שהנהגותיו כביכול שלנו שאנחנו מהפכין ממדת הדין למדת הרחמים והשם יתברך שומע תפלתינו והצדיקים בכח מעשיהם לעמוד בפרץ ומחמת גודל התפארות והשעשועים שמשתעשע השם יתברך בנשמות ישראל ובנשמות הצדיקים הוא ממלא רצונם ומנהג עולמו כפי רצון הצדיק ושופט עולמו כפי רצון הצדיק. ולזה נקרא אלהיכם, כלומר אלהים הוא שופט ששופט את עולמו כפי רצון ישראל ובתשובותינו ובתפלתינו אנחנו יכולין לבטל גזרותיו ולכן בכנוי אלהים שכנויו הוא שהאל שופט צדק. לפעמים נאמר אלהיכם או אלהיך או אלהינו שכב"י משפטיו הוא תלוי במעשה התחתונים שאנחנו יכולין להפך גזירותיו. וזהו כונת רש"י וזה לשון רש"י ה' אלהינו שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האומות הוא עתיד להיות ה' אחד עד כאן לשון רש"י. ולכאורה צריכין להבין, כי היה להכתוב לומר שמע ישראל ה' יהיה אחד, כמו שאמר הכתוב (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו', ותיבת אלהינו מיותר. וגם צריכין להבין, דהנה כפי פשוטו שה' שהוא אלהינו ולא אלהי האומות העיקר חסר מן הספר. ולפי מה שכתבתי ניחא, דתיבת אחד קאי על אלהינו, כי הנה נודע שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל בעבור שאנחנו קבלנו עול תורתו ומצותיו. נמצא ראוי ונכון שכל העולמות יתנהג על פי תפארת ישראל כמו שהם מבקשים ומתפללים ומעתירים לאל ככה יתנהג שהם קדמו במחשבה בבריאת העולם וכל המיצר לישראל ראוי לכלות ולשבר ולהכרית וככה יהיה לעתיד לבא והיו מלכים אומניך והלכו אליך שחוח בני מעניך (ישעיה ס, יד) ולא כן עתה בגלות שמקבלין אומות העולם שפע שלא על ידינו אפילו המצירים את ישראל מקבלים שפע לכן מקבלים עול מלכות שמים בכל יום ואומרים שמע ישראל ה' שהוא עתה אלהינו, כלומר שהנהגותיו ומשפטיו הוא תלוי בכנסת ישראל תפארתו וזה אלהינו, שהשם יתברך מנהיג העולמות כמו שישראל רוצין וזהו אלהינו, שהוא כב"י שומע לקולינו וכמו שאנחנו אומרים כך הוא כב"י מקיים. וזהו אלהינו, שהוא יתברך שלנו כמו שצדיק גוזר כך הוא מקיים את קרני ישראל לרומם ואת קרני רשעים לגדע. אמנם כעת בגלות האומות העולם מקבלין שפע שלא על ידינו ולעתיד לבא ה' אלהינו, כלומר שבחושם יראו ויודו ויתגלה שכל השפע נמשך על ידי כנסת ישראל תפארתו וכל מה שהם מבקשים השם יתברך מקיימם ויהיו כל האומות מודים שה' הוא אלהינו, כלומר שהנהגותיו נמשך על ידי רצון ישראל וזה עתיד להיות ה' אחד שכל האומות יודו שה' הוא אלהינו, ונמצא ה' אחד, קאי על אלהינו שיתייחד אלהינו שכנויו ופירושו שהנהגותיו יתברך שמו כמו שתפארת ישראל רוצים לעתיד יתייחד זה בעולם שישדאל יש להם כח בתפלתם וקאי אחד אאלהינו, ויתורץ מה שהקשינו. ונכון עוד לומר הפירוש של תיבת אחד, שהויה שהוא שם העצם של יתבדך הוא מתאחד ומחובר באלהינו שתיבת אלהינו הוא הפירוש שהשפע נמשך על ידינו והשפע ממנו יתברך הוא שלנו כמו שאנחנו רוצים. וזה הפירוש של אחד, שהויה הוא מתאחד ומחובד תמיד באלהינו הוא עמו. וזה יכול להיות שזהו כוונת רש"י שזה יהיה לעתיד לבא שאז יתרומם קרן ישראל ויהיה השפע שלנו כמו שאנחנו רוצים באתגליא הגם שבגלות גם כן הכל בשביל ישראל, כי כל מה דעביד דחמנא לטב עביד, אמנם לעתיד לא יתגלה זה ובמקום אחר יתבאר יותר:
ובזה יתבאר מה שבימי אליהו נפלו על פניהם ואמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים, כי בכל מקום שנאמר אלהים ונטפל לו אותיות כגון אלהינו אלהיכם, הוא כשמתנהג האל על ידי מעשה תחתונים כשתחתונים זכאים וזעקתם עלתה לשמים. ומה שנאמר לשון יחיד כגון את ה' אלהיך תירא. (דברים ו, יג) וידעת כי ה' אלהיך (שם ז, ט) שעיקר מה שמביא לאדם לידי יראת שמים הוא כשיהיה תמיד מחשבתו שכל העולם תלוי במעשיו כדברי חכמינו ז"ל באמרם (סנהדרין לז.) חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם, ולעולם יראה אדם כאילו חציו זכאי כו', זכה הכריע את כל העולם לכף זכות. ונמצא כשעולה זה במחשבתו שכל העולם תלוי בו במעשיו ובשבילו נברא העולם אזי יתמרמר על חטאיו ויתלהב למצות ה' ולתורתו כדי שיבא שפע לכל העולמות ולכל המלאכים ולכל הנשמות ולעולם התחתון ולא יאבד אפילו רגע אחת לצורך עולם הזה, כי יאמר מה לי להתעסק בענייני עולם הזה אשר בה ריוח מועט מוטב אתקן מעשי ואעסוק בתורה ובמצות ואז אביא שפע לכל והדי זה דומה למי שיכול להרויח ביום אלף אלפי אלפים ומאבד את זמנו והולך בזה היום כדי להרויח פרוטה וזה שטות גדול שמפסיד אלפי אלפים בשביל פרוטה. כך האדם בתורה ובמצות האל משפיע בכל העולמות וגורם שפע בכל העולמות, אם כן נקרא כסיל כשמאבד את זמנו בשביל תענוגי עולם הזה ונמצא כי זה הוא מביא את האדם לידי יראת שמים כאשר יאמר במחשבתו שעליו תלוים כל העולמות וכל המלאכים וכל הנשמות כמאמר בשבילי נברא העולם. וזה ה' אלהיך לשון יחיד. כלומר שיהיה במחשבתו של אדם שעליו לבדו תלוין ועומדין כל העולמות. וזהו את ה' אלהיך תירא לשון יחיד, כלומר כשיעלה על מחשבת האדם שעליו לבדו תלוים ועומדין כל העולמות אז תירא, יפול עליך יראה ואהבה גדולה. לכן נאמר בפרשת קריאת שמע לשון יחיד ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו, ה), כלומר שיעלה במחשבתך עלי תלוין ועומדין כל העולמות. ומה שנאמר אלהים בלא טפל, רק אלהים לבדו בלא טפל, כשהשם יתברך מנהיג את עולמו ואין במעשה תחתונים כח לבטל גזירותיו (ולכן אלהים, הוא גבורה. ואלהינו, הוא בינה. שהוא עולם התענוג שיש להקדוש ברוך הוא נחת רוח מעולמו שהמה זכאין וצדיקים וכח במעשיהם לגדור גדר ולעמוד בפרץ):
והנה בדורו של אחאב לא היו זכאין והשם יתברך עשה נסים ונפלאות על ידי אליהו ז"ל כאשר נפלה האש על העצים ויתר נסים ונפלאות על ידי אליהו ז"ל וידוע מדברי הרמב"ן שעל ידי שם ההוי"ה עושה האל נסים ונפלאות. ועיין ברמב"ן על הפסוק וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי"ה לא נודעתי להם. וזהו הפירוש ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים. (מלכים א' יח, לט) כלומר הויה הוא עושה נסים ונפלאות אפילו כשהוא אלהים כשאין צדיקים בדור והקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו ואין מי שיבטל גזירותיו הוא עושה נסים ונפלאות כדי להחזירם בתשובה. וכן הוא בתנא דבי אליהו, שעל ידי זה הנס דורו של אחאב חזרו בתשובה. וזהו ה' הוא אלהים. והגם שהיה אליהו אמנם הדור לא האמינו. כי רצתה איזבל המרשעת להורגו אבל בדור יציאת מצרים היו צדיקים בדור והיו מאמינים כל הדור חוץ מדתן ואבירם כמאמר ויאמן העם, וגם צעקו אל ה' כמאמר ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים כו', לכן נאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים בלשון אלהיכם , כלומר שמעשה התחתונים גרמו הנסים והנפלאות והיציאה לכן נאמר אלהיכם, לא כן בדורו של אחאב שלא היו זכאין רק הנס היה כדי שיתקדש שמו וידעו שהבעל הוא אלילים מעשה תהו ואלהים הוא אל עליון ולכן כיון שהנס לא היה בזכות התחתונים נאמר אלקים ולא נאמר אלהיכם ולקמן נבאר עוד בזה:
ועתה נבאר בעזר אדון על כל מה שאמר זה הרשע המן אלהיהם ישן הוא. שהנה כתוב בתהלים מ"ד (כד) עורה למה תישן אדני נאמר בלשון אדני. וכוונה כך, כשאחד יש בו מדות ישרות כגון שאוהב צדיקים ונוקם ברשעים והוא תמיד מלא שמחה וכשאינו משמש באלו המדות נקראים המדות ישנים. לכן נאמר גבי שופר עורו מתרדמותיכם כדאיתא בטור גבי שופר, כלומר שתעוררו במדות ישרות. וכן אמרו יושב בטל כישן דמי, כמו הישן אין לו מחשבה כן היושב בטל וכן מי שאינו משמש במדותיו הישרים. וזהו עורה למה תישן אדני ונכתב באדני, כי שם אדני מורה שהוא אדון הכל, כלומר שזה המדה שהוא אדון הכל אינו משמש כלום שהרי נחשבנו כצאן טבחה. וזהו אלהיהם ישן הוא, שמדה של אלהינו או אלהיכם נקרא בזמן מחמת גודל התענוג שהקדוש ברוך הוא מתענג בצדיקים ומשתעשע ומתפאר בתפארת ישראל אזי מנהיג כל העולמות כרצון כל בית ישראל וכרצון יראיו. וזאת המדה נקרא אלהינו. ואמר על זאת המדה שישן הוא, כלומר שכב"י אינו משמש בזאת המדה שיתפאר בישראל שיבטל גזירותיו מחמת רוב שעשוע ישראל ושמחתו בתפארת ישראל הנקראת אלהינו. ואמר שישן בזאת המדה שאינה משמש בה, רק כב"י אלהים ואינו נקרא אלהינו. וזהו אלהיהם ישן הוא:
ועתה נבאר טעם משלוח מנות איש לרעהו, כי הנה מרדכי הצדיק ואסתר קרעו גזד דין שהיה לרעה כמבואר במדרש (אסת"ר ז) שהיה גזירה מן השמים בעבור שנהנו מסעודתו של אותו רשע להשמיד כו', רק שמרדכי ואסתר בטלו בתפלתם ותקנו מדה של אלהינו, דהיינו שיתעורר האל כמו שיסד הפייטן עורה נא כו', שיהיה להבורא יתברך שמו תענוג בכנסת ישראל ויהיה במחשבת היוצר כביכול להתפאר בישראל ובתפלתם ועל ידי זה נקרע גזר דין ובצדקתם תיקן אפילו בגלות שבית המקדש חרב יתפאר בהם בישראל ויהיה לו נחת רוח מתפלת ישראל, והן הן הדברים מה שנאמר במדרש בספר הבהיר, משל לבת מלך לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז עד שקראה אמי הוא מרומז על זה וכבוד אלקים הסתר דבר. ומה שאמרו בגמרא שישראל נקראים אחים ורעים למקום כמו שנאמר למען אחי ורעי אדברה כו' (תהלים קכב, ח), הלא על בחינה הזאת נקראים כשישראל יש להם כח בתפלותיהם לבטל גזירותיו יתברך שמו וכמו שאיתא במדרש ובזוהר הקדוש על הפסוק כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. אבל בישראל יש, מה הקדוש ברוך הוא מחיה מתים גם אליהו היה מחיה מתים, והקדוש ברוך הוא הוריד הגשם ואליהו עצד גשם וצדיקים פוקדים עקרות, כך דרשו במדרש ובזוהר לכן נקראו ישראל רעים, שמחמת גודל החביבות עשאן לישראל רעים שיהיה כח בדבורם ובתפלתם כמוהו יתברך שמו וכמ"ש בשם המדרש והזוהר. והנה הצדיקים בעצמם הם בשר ודם ואין להם הכח, רק שהוא מתנה מאת המקום יתברך שמו שיהיה להם זה הכח שכל מה שגוזדים הצדיקים יקויים:
והנה נודע במדרש על פסוק (ויקרא כב, כט) ואיש כי ימכור בית מושב עיד חומה, דרשו במדרש ואיש, זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה. גם על פסוק (שמות א, א) איש וביתו באו, דרשו בזוהר ובבחיי, איש, זה הקדוש ברוך הוא ועיין שם. והנה כבר כתבנו שמרדכי ואסתר תיקנו שאפילו בעת הגלות יהיה כביכול אלהינו יתנהג על ידינו וכמ"ש, ופעלו שהצדיקים יבטלו בתפלתם כל גזירות קשות ורעות שהרי מן השמים נגזר להשמיד כדאיתא במדרש, רק אליהו הלך אצל מרדכי והודיע למרדכי ואסתר ובטלו הגזירה שנחתם בשמים ובטל דברי המן שחשב כיון שחרב בית המקדש אלהיהם ישן הוא וכמ"ש. וזאת הבחינה שיהיה תפלה עושה רושם ביארנו שבעבור כן נקראו ישראל רעים כמש"ל והקדוש ברוך הוא נקרא איש, וזאת שיהיה כח שיבטלו הצדיקים הגזירות רעות הוא מתנה נתונה מאת הבורא יתבדך שמו. וזהו משלוח מנות איש לרעהו. איש, זה הקדוש ברוך הוא כמו שדרשו במדרש ה' איש מלחמה. לרעהו, לצדיקים יסודי עולם נשתלחה מתנה מאת הקדוש ברוך הוא שיהיו כמוהו כב"י שיהיה גזירתם קיימת והוא בחינת רעהו. וזהו הארת פורים שכן מרדכי ואסתר בטלו בזמן הזה גזירה מן השמים שנחתם בטיט להשמיד והפכו בתפלתם ותיקנו מדת אלהינו להפיד מחשבת המן הרשע שאמר אלהיהם ישן הוא, ונתגלה שהאל הוא אלהינו ומקבל תפלתינו:
גם נראה עוד על משלוח מנות יותר בבירור, כי אף על פי שאמרו חכמינו ז"ל (מו"ק טז:) צדיק מושל ביראת אלהים, מי מושל בי צדיק הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והצדיק מבטלה, להוי ידוע שהכל הוא מאת הבורא ברוך הוא, כי כשבא לתוך מחשבת הצדיק שיתפלל ואין לך מחשבה ומחשבה שהיא בא לאדם זולתו יתברך שמו, כי כל מחשבות קדושות הבא לאדם מאתו יתברך שמו, כי השם יתברך הוא מעורר את כל לבבות בני אדם לטוב. לכן צריך לאדם להיות בוש לחשוב מחשבה זרה, כי כיון שכל המחשבות בא מאתו יתברך שמו הוא בושה וחרפה וכלימה לחשוב במחשבות זרות. אפס ביארנו במקום אחר אם נגזר גזירה טובה מן השמים הוא נגלה לכל העולמות ולכל היכלות הגזירה טובה לישראל ויורד דרך השתלשלות העולמות הטובות והברכות לישראל שדרים בעולם התחתון אמנם אם נגזר חס ושלום גזירה רעה אזי המחשבה ששולח השם יתברך לצדיק שיתפלל שיקרע הגזרת דין הוא בחשאי ובהסתר מן העולמות. וביארנו באריכות במקום אחר:
ואמר אדומו"ר בוצינא קדישא מ' דוב בער זצללה"ה, משל לזה כמו אב שמלמד עם בנו ורוצה שבנו יגיד בעצמו הקושיא או התירוץ וגם שיהיה נקרא על שם בנו הקושיא או התירוץ כדי שישמח הבן במה שיודע קושיא או תירוץ אפילו הוא דבר עמוק שאין בכח הבן להשיגו מסביר לו פנימות של העמקות כדי שיהיה בכח הבן להשיגו ויגיד מעצמו הקושיא או התירוץ אף על פי שבאמת לא ידע הבן כלום. רק הכל מחמת הסברת פנים של אביו להלכה, אף על פי כן יש להבן נחת כיון שהוא אומר הקושיא או התירוץ וגם נקרא על שם בנו. כן הדבר הזה, אף על פי שזה מה שהצדיק מבטל הגזירות יתברך שמו המחשבת הצדיק שיתפלל הוא בא מאתו יתברך שמו. אף על פי כן כיון שבא מכח דבורים של הצדיק ובכח התאמצות תפלותיו נקראת הביטול הגזרה על שמו של הצדיק אף על פי שמחשבה והדבורים נשתלחה מאתו יתברך שמו עד כאן דברי מ"ו ודפח"ח ושפתים ישק. נמצא כשנגזר גזירה והצדיק מבטלה, נשתלחה מאתו יתברך שמו לתוך המחשבת הצדיק שיבקש רחמים על זה. והוא מחמת גודל שעשוע של ישראל. ורוצה להתפאר בם הוא שולח במחשבתם בחשאי ובהסתר להתפלל על ישראל שיבטל הגזירה כדי שיקרא על שם הצדיק. וגם להוי ידוע, כי כשהקדוש ברוך הוא גוזר על ישראל טוב מחמת צדקת ישראל אזי הוא בדין שמגיע להם שכר טוב. אבל אם חס ושלום מחמת עונותינו נגזר גזירה רעה. ונשתלחה מאתו יתברך שמו לתוך מחשבת הצדיק שיתפלל על ישראל ויבטל הגזירה ויהפכם לישראל לטובה. אזי זה המחשבה שנשתלחה מאתו יתברך שמו להצדיק שיעתיר בעדם לאל נקראת מתנה. כי הלא אינם ראוים לבטל הגזירה. אמנם מרוב רחמי האל וברוב חסדיו נותן לנו מתנה מה שנשתלחה להצדיק שיבקש רחמים על ישראל. והנה הארות פורים ביארנו שתקנו מרדכי ואסתר אפילו בעת החורבן יכולין הצדיקים לבטל הגזירות שנגזרה מן השמים ונחתם בטיט להשמיד כמ"ש. וזהו משלוח מנות איש לרעהו, כלומר איש זה הקדוש ברוך הוא כמ"ש בשם המדרש שולח הקדוש ברוך הוא מנות. הוא מתנה. לדעהו, זהו צדיק יסוד עולם כמ"ש, שלזה המדריגה נקראו ישראל אחי ורעי, שולח מתנה בתוך מחשבתו שיתפלל על הדור שיתבטלו גזירות קשות כמ"ש, שזה הוא מתנה מה ששולח האל להצדיק במחשבתו שיתפלל על דורו ומבטל גזירות רעות ומהפכם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו. וזאת המתנה שנשתלחה מאתו יתברך שמו כאשר כתבנו. איש, זה הקדוש ברוך הוא כמו שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה כמ"ש בשם המדרש. לרעהו, למחשבת יסוד עולם (מה שכתוב במדרש איש זה הקדוש ברוך הוא, הוא על מדה של תפאךת כנודע) הוא מחמת גודל השעשועים ושרוצה להתפאר בנו ולהשתעשע במעשינו:
ואפשר לומר מ"ש אלהיהם ישן הוא, קאי על מדת התפארת, כי הלא מ"ש שהצדיק בתפלתו מבטל גזירות רעות כאשר בארנו. שהכל הוא רצון הבורא שמחמת גודל השעשוע והתענוג שיש לאל בתפלת הצדיק ובמעשיו כמו שאמרו חכמינו ז"ל (יבמות כד.) הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, שכב"י השם יתברך מתפאר בעמו כמאמר ישראל אשר בך אתפאר, מחמת התפארת שמתפאר בעמו כב"י יש לו נחת רוח ושמחה ותענוג מהתפארות. ומחמת התענוג שולח בתוך מחשבות הצדיק מוחין זכין וצלולין שיוכל להתפלל ולבטל גזירות ואומר שאלהיהם ישן הוא, שהקדוש ברוך הוא אין מתפאר בעמו ואין לו נחת רוח כביכול מעמו ואין שולח להם מוחין זכין וצלולין להתפלל ולעבוד אותו ולבטל את גזירותיו להתפאר בהם. ועל זה נאמר בשופר עורה מתרדמתיכם, שעל ידי שופר הקדוש ברוך הוא מתפאר בנו ויש לו נחת רוח מעולמו ושולח לנו מוחין זכין וצלולין, ויקוים בנו יגל יעקב ישמח ישראל אמן סלה:
ועתה נבאר מה דאיתא במגילה ד"ז תני רבי יוסף למה מתנות לאביונים ב' מתנות לב' אביונים ומשלוח מנות ב' מתנות לאיש אחד, כי הנה להוי ידוע, כי לדבר שכתבנו כוונו חכמינו ז"ל באמרם גדולים מעשי ידי צדיקים ממעשי ידי הקדוש ברוך הוא, דאלו מעשה הקדוש ברוך הוא ביד אחד וימיני טפחה שמים אף ידי יסדה ארץ (ישעיה מח, יג) ואלו מעשי הצדיקים בשתי ידים שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך (שמות טו, יז) כי מעשה צדיקים נאמר על זאת הבחינה שהצדיקים יש לכם כח בתפילתם לבטל גזירות רעות שלמעלה ולהפכם לטובה ומעשי ידי הקדוש ברוך הוא אם נגזר למעלה לטוב. והנה בארנו בקדושת חנוכה בקדושה חמישית ובארנו, כי לכך מעשה ידי צדיקים בשתי ידים, דהנה כשהתעורר לאהוב את העולמות על ידי מעשה הצדיקים אזי ממנו נולד השנאה להמעיקים והמצירים את ישראל אזי מאהבה עצמה בא השנאה להצרים אותם וכשהשפע בא מהתעוררת העליון זולת מעשה התחתונים אזי אינו בא רק אהבה ומזאת האהבה לא יצמח שום שנאה, כי האהבה אינו כל כך עזה. וידוע שאהבה לישראל הוא יד ימין והשנאה לאומות העולם הוא יד שמאל. וזה גדולים מעשי הצדיקים כו', פירוש השפע הבא על ידי הצדיקים. ממעשי ידי הקדוש ברוך הוא, השפע אהבה הבא מהתעוררת העליון לבדו זולת מעשי ידי הצדיקים, כי השפע על ידי מעשה הצדיקים בשתי ידים, כלומר אהבה יד ימין לישראל ונגוף למצרים ושנאה לאומות העולם יד שמאל. ואלו מעשי ידי הקדוש ברוך הוא, כלומר השפע הבא מהתעוררת העליון לבד הוא ביד א', כלומר אהבה ושפע רב לעולמות לבד. נמצא ממעשי ידי צדיקים שהוא על בחינה שהצדיקים מהפכים מגזירה רעה לטוב לששון לשמחה ממדה אחת בא שתי מדות, דהיינו ממדת אהבה לישראל בא שנאה להמעיקים והמצירים אותם נמצא במדה אחת קשורה מדה שניה דהיינו באהבה לישראל קשורה מדה שניה שנאה להמעיקים והמצירים אותם אבל באתגליא ניכר שני מדות אהבה לישראל ושנאה להמעיקים והמצירים אותם אף על פי שקשורה כאחת אף על פי כן למטה באתגליא ניכר שתי מדות ולכן כיון שמשלוח מנות איש לרעהו, ביארנו שהוא על זה הבחינה מה שהצדיקים שבאותו הדור הפכו גזירה מן השמים שנתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה ונחתם בטיט, רק שמרדכי ואסתר וישראל בצומות וזעקתם הפכו לטוב ולכן התעוררו שני מדות כאחד אהבה לישראל ומזה התעוררת מדה השנייה שנאה לאומות העולם כאשר ביארנו שמעשה צדיקים הוא בשתי ידים. ולכן שתי מנות לאיש אחד, כלומר שמדבר אחד נתעורר שתי מדות שממדת אהבה לישראל נתעורר עוד מדה שניה שנאה לאומות העולם לכן כנגדו שתי מנות לאיש אחד (לכן במעשי צדיקים יסודי עולם קשורים שתי מדות אהבה לישראל ושנאה להמעיקים והוא סוד חסד וגבורה) אבל מתנות לאביונים, הוא על הנס גופא לא על בחינת התהפכות שהפכו ישראל בתפילתם מיגון לשמחה, רק על הנס גופא שהיה בתוך הטבעים כמו שביארנו ובתוך הנס הזה ניכר שתי מדות לב' אנשים, דהיינו שמחה ליהודים ונקמה באויביהם:
ולכן כאשר ביארנו יתורץ מה שיש לדקדק בפסוק משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, דהלא מתנות לאביונים יותר מצוה ממשלוח מנות איש לרעהו, ואם כן הוי ליה להקדים מתנות לאביונים למשלוח מנות. ולפי מה שכתבתי יתבאר. ומשלוח מנות, הוא נגד תפלת הצדיק שגרמו להנס. ומתנות לאביונים, הוא נגד הנס בעצמו שהיה בתוך הטבעים כמו שביארנו. ולכן הקדים הכתוב משלוח מנות למתנות לאביונים שתפלת צדיקים קדמה להנס. ועל פי פשוטו נראה דלהכי הקדים משלוח מנות למתנות לאביונים, כי אם אין לו ב' מנות יקדים משלוח מנות דמשלוח מנות פסקינן דאם מחלפי סעודתיהו שפיר דמי כדאיתא במגילה דף ז' ע"ב אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו בהדדי. וכשיקח המנה מחבירו ישלחם לאביונים, אבל כשישלח תחלה לאביונים אז לא יוכל לקיים משלוח מנות והוא נכון:
ומעתה יתלהב אדם במצות משלוח מנות בראותו שאיש הישראלי יש לו כח לבטל גזירות הבורא יתברך. ואם יחשוב האדם שמעשה ידיו עושין כל כך פעולה למעלה אזי יתלהב לעבודתו ולעשות הכל נחת רוח ליוצרינו ולא לשם פנייה אחרת והאל יעשה עמנו נסים ונפלאות לטובה אותות ויקיים בנו ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה (דברים כג, ו) והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה לא, יב) אמן סלה:
והנה נראה מה שזכו בהתחלת בית שני שעדיין היו הנביאים אחרונים קיימים להרוג את יצרא דעבודת אלילים כמו שאיתא בפרק בא לו (יומא סט:) זה היה בזכות קריאת המגילה בנס דפורים והיה מדה כנגד מדה וכמ"ש גבי נבוכדנצר מה דטרדי ליה מבני נשא, שהיה מדה כנגד מדה היה כאן להיפך מדה כנגד מדה לטובה, כי מרובה מדת טובה ממדת פודעניות. ואבאר לך, כי מה שהרגו ליצר הרע דעבודת אלילים, כי איתא בסנהדרין דף ק"ב ע"ב דאמר מנשה לרב אשי אי הוית התם הוית נקיטנא בשפולי גלימא ורהטית אבתראי, וזה לשון רש"י היית מגביה כו' והיית רץ לשם מפני יצרא דעבודת אלילים שהיה שולט עד כאן לשונו, משמע מדברי רש"י שהיה בימי מנשה תענוג מעבודות ממעשי סכלות ושטות של יצר הרע והרגו אנשי כנסת הגדולה את זה התענוג שהיה לכסילים בעבודת אלילים:
והענין הוא כך, שרש''י כתב בשיר השירים על זה הפסוק הסבי עיניך כו' (ו, ה) אי אפשר להשיב לכם ארון וכפורת וכרובים שהם הרהבוני בבית ראשון להראותכם חבה יתירה עד שמעלתם בי עד כאן לשונו. והנה צריך להבין האיך יצא זה שמעלו בהשם יתברך מחבה יתירה. אפס, כי נודע פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט, ט) כי כל חיות שבא לעולם בכל רגע ורגע הוא ממנו יתברך כמו שאמר אליהו ואנת הוא נביעו דכולא, ונאמר בקרא (איכה ג, כג) חדשים לבקרים, וכשעוסק בתורה אזי השכל שעוסקין בתורה הוא ממנו יתברך שמו והשכל נאצל ונברא ממנו יתברך מאין ליש. ואחר שנברא השכל שעוסק בתורה מאין ליש עובר זה השכל בעולם התענוג (הוא עולם הבינה) כי כל הנשמות עוברים דרך שם ולכן נתמלא השכל מלא תענוג מלא שמחה כשעוסקים בתורת השם. והנה כל מחשבות האדם נבראת ממנו יתברך שמו, כי המחשבה הוא החיות של אדם והבחירה נתנה ממנו יתברך שמו או להשתמש בחיות ובמחשבה או להיפך הכל ממנו יתברך שמו לטוב או לרע כי זה לעומת זה ברא אלהים. והנה בזמן שבית המקדש היה קיים עם ארון וכפורת וכרובים היה לחיות ולמחשבת ישראל כל כך כח אפילו כשהיה מחשב במחשבה רעה היה עוברת דרך עולם התענוג וממשיכין להתענוג והיה תענוג אפילו במחשבתן הרעה לכן ממשיכין תענוג לעבודה זרה. ולכן אמר מנשה שהיה רץ לשם מפני יצרא דעבודת אלילים שהיה שולט והכח הזה היה להם לישראל מחמת ארון וכפורת וכרובים והרגו את היצר הרע דעבודת אלילים שלא יהיה לישראל כח להמשיך תענוג ושמחה, רק כשעוסקים בתורת ה' כי ה' יתן חכמה מפיו ועוז וחדוה במקומו, אבל כשעוסקים בדברי שטות וסכלות ולעבודת אלילים אזי אין ממשיכין תענוג למעשה ההוא וניכר בזה שיש מנהיג העולם אחד יחיד ומיוחד שמדברי סכלות ושטות אין שום חיות רק החיות ושמחה בעבודת אלהינו:
והנה היה זה בזכות מרדכי ואסתר שהמן אמר אלהיהם ישן הוא, כיון שחרב בית המקדש אין להם לישראל לבטל גזירות רעות ולהפכם לטוב, ועשה הקדוש ברוך הוא נס שיש לנו ולתפארת ישראל כח בתפלתינו ובמעשינו לבטל גזירות קשים ורעים ויש לנו כח גדול. אבל לדבר הזה אפילו אחר כך שנבנה הבית השני, אף על פי כן לזה אין להם לישראל להביא תענוג למעשה סכלות ושטות, כי כבר ביארנו כי על ידי זכות דנס דמרדכי ואסתר נבנה הבית השני וכמש"ל וכן מבואר במדרש דשיר השירים ולכן באותו זמן הרגו יצר הרע דעבודת אלילים, דהיינו שלא יהא תענוג כמ"ש. ודע שזה הסוד שממנו יתברך שמו מתחיל ראשית כל החיות של כל העולמות והוא מקור כל החיים הוא סוד נשמת מרדכי וכמ"ש לעיל על הא דמרדכי מן התורה מנין שנאמר קח לך בשמים ראש, ומתרגמינן מרי דכיא כו'. ועיין בקדושה ראשונה שכתבתי, הא דמקרי מרדכי בשמים ראש, שהיה מחשבתו דבוק שהשם יתברך הוא ראשית כל וממנו התחלה של כל (ואסתר היא עולם התענוג) ומבלעדו אין שום חיות שלכן הוכרחו הטבעים לעשות כרצון בית ישראל והיה הנס דפורים בתוך הטבעים. ולכן היה מרדכי חי בזמן בית שני כמו שכתב התוספות יום טוב על הא דאמרו במסכת שקלים בפרק אלו הממונין (יח.) פתחיה זה מרדכי, שהוא היה מאיר שהוא יתברך שמו ראשית הכל וממנו בא כל החיות וזולתו אין חיות ושמחה ואי אפשר להמשיך שמחה ותענוג במעשה עבירות והוא שטות וסכלות של עבודת אלילים וכל זמן שהיה חי היה מאיר זה מרדכי במעשיו ובצדקותיו שזולתו יתברך שמו לא היה שום שמחה, כי מרדכי הצדיק היה מדבק הכל באין כאשר ביארנו ונשמת מרדכי שזולתו יתברך שמו לא יהיה בו שום חיות וכל שכן שמחה ומבואר במ"ח במסכת אדר פ"ד מ"ד ז"ל, ולפיכך נעשה נס שאפילו בבא רחל פב"פ כו', ולכאורה כל הכוונות שכתב האר"י צריך להיות להם מלבוש בעולם הזה או במצות או בנס ולזה הנס שכתב האר"י אין לו מלבוש בעולם הזה. ולפי דעתי יתכן שזה היה הנס בהריגת יצר הרע דעבודת אלילים שכתבנו והוא התלבשות מה שניכר בעולם הזה: