Kedushat Levi, Kedushot for Purim, Kedusha Shniya

ועתה נבאר בעזר אדון כל מצות מתנות לאביונים. עוד נבאר על פי זה כמה מאמרים ונבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל (מגילה י:) תחת הנעצוץ (ישעיה נה, יג) זה המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה. ובכל הנעצוצים יעלה ברוש, זה מרדכי דכתיב (שמות ל, כג) ואתה קח לך בשמים ראש, ומתרגמינן מארי דכיא. והיתה להם לאות עולם, זו מקרא מגילה. וזכרם לא יסוף מזרעם. הגם שדברי חכמינו ז"ל כפשוטו נאה למי שאמרן. אמנם אנכי הפעוט והצעיר הריני נותן מעט תבלין למתיקותן. דהנה אמרו גמדא דסנהדרין דף ק"א ע"ב אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרו ונתנו להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ותו איתא התם, תניא רמ"א ראוי היה עזרא שתנתן התורה על ידו לישראל כו', ואף על פי שלא נתנה על ידו התורה נשתנה על ידו עיין שם. ונראה ליתן טעמו של דבר מה שנשתנה, כי נראה לפי דעתי מה שזכה עזרא שנשתנה, כי נראה שבנין בית המקדש השני זכו ישראל עבור שקיבלו ישראל את התורה מאהבת הנס, גלל כן בזכות קבלת התורה זכו לבנין בית שני הגם שנתנבאו הנביאים לבנין בית שני, אף על פי כן כבר ידוע לקיים נבואת הנביאים מועיל כשיש זכיות ותשובה למטה נתקיים הנבואה. וכן כתב הרמב"ן שהיו צועקים ישראל במצרים וכתיב (שמות ב, כד) וישמע אלהים את צעקתם, אף על פי שכבר הבטיח לאברהם אבינו ידוע תדע כו', אף על פי כן העיקר הוא התשובה שלמטה. לכן עבור שקבלו את התורה מאהבת הנס, לכן זכו לבית שני, כי כן בנין בית שני היה שנה אחת אחר שקבלו עליהם לקרות המגילה ועיין במגילה דף י"ב ועוד שנה אחת היה ובא דריוש והשלימה ועיין שם ברש"י. ואחר כך מצאתי במדרש שיר השירים, שבזכות קריאת המגילה והנס דפורים זכו לבנין בית שני וששתי שכוונתי לדעתם. והנה עבור שהטבעים נתקנו ונזדככו לכן היה דריוש השני הסכים לבנין בית שני עבור שהטבעים נזדככו. והיה הבנין בית שני נס בתוך הטבעים שלא עכב מלך אומות העולם לבנותו, ואדרבה סייע לבנותו כדרך הנס דמרדכי ואסתר שצוה אחשורוש לטובת ישראל וצוה שמרדכי יתלה את המן. וכן בית שני הוא ה' אחרונה עולם המעשה עולם הטבע שנתקנה אז ובית ראשון ה' ראשונה עולם המחשבה ולכן זכה שנשתנה התורה על ידו:

אמנם נראה מדוע נשתנה הכתב. שידוע דבאורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא ובכ"ב אתוון נבדאו כל העולמות, והגם שיש לתמונת אותיות טעמים כמוזכר בספר התמונה ובכתבי האריז"ל גם בוצינא קדישא הבעל שם טוב גילה תמונת אותיות. וכן שמעתי מפי מורי בוצינא קדישא הה' דוב בעריש ז"ל, הא דיש טעמים על תמונת אותיות שהוא אורות עליונים כגון יו"ד הוא צמצום, ואות וא"ו הוא התפשטות, ואות שין ג' קוין, ואות א' קוץ לעילא וקוץ לתתא, אף על פי שעולמות של מעלה בעולם השכל ובעולם המלאכים אין שייך בו לא למעלה ולא למטה ולא גבול שיהא שייך בו התפשטות. אמנם אמר מורי, כשהעולמות והאורות העליונים מתלבשין את עצמם בתוך הגוף של אדם ומתלבשין בלבושי גשמיות אז נראית בתוך ציורי הגוף הארות השכל כדמיון האותיות, כגון הצמצום של שכל כדרך שמצמצם את עצמו בשכל התלמיד הוא כדמות יו"ד, והוא"ו הוא תמונת התפשטות וכן כולם כך קבלתי ממורי. ונמצא תמונת האותיות האיך שבתוך הגוף והגשמיות שם יש הארות השכל והעולמות העליונים הוא כציור אלו האותיות והוא עמוק. אמנם בעולמות העליונים ועולם המלאכים אין שם שום תמונה של גשם ותמונת האותיות של כתב של אומות העולם שעולם השכל מתלבש בשרי אומות שלהם ואיננו שכל היושר כמו שלנו. לכן כתב שלהם איננה תמה כשלנו ולקמן נבאר. נמצא תמונת האותיות הוא האיך שהאורות העליונים עושין פעולתן בתוך לבוש האדם לבוש הגשמי אבל למעלה אין בו שום תמונה:

והנה ידוע שיש תמונת האותיות הכתובה בספר. ויש לשון המדבר מה שכתוב בספר. ותמונת האותיות הכתובה בספר, הוא דמות עולם העשיה עולם הטבע שכן יש להם גבול ותמונה. ולשון המדבר מה שכתוב בספר, הדבור בעצמו היא רוחניות ואין בו גבול והוא נגד עולם השכל וכן הוא ברמב"ן ובראב"ד על ספר יצירה, הפירוש ספר הוא דמות האורות סופר ספור הוא תמונת אותיות הכתובים ועיין ברמב"ן. וברמב"ן שספר הוא מלכות. ולפי דברי האר"י ז"ל מלכות מקננת בעשייה וספור הוא תפארת המקנן ביצירה הוא עולם המלאכים ונמצא תמונת האותיות הוא האיך האורות העליונים בתוך גוף האדם הוא עולם הטבע. ולכן בימי עזרא שהיה תיכף אחר הנס דמרדכי ואסתר כמ"ש שנתקן עולם הטבע ונזדככו לכן ניתן להם בכתב אשורית הוא כתב של ספר תודה שלנו שכיון שנתקן עולם הטבע בודאי היה מאיר בעולם הטבע הוא עולם העשייה אודות עליונים כראוי להן, וכיון שהם מאירים בעולם הטבע הוא עולם העשייה כמו שצריכין להאיר בדרך הישר הם מאירים כדמות האותיות שלנו אבל קודם הנס דמרדכי ואסתר דעדיין לא נתקנו עולם הטבע שכן היה מודעא רבה לאורייתא כאשר ביארנו לעיל בקדושה דאשונה לכן לא היה כתב אשורית. אבל בימי מרדכי ואסתר שנעשה נס בתוך הטבעים ואחר כך בשנה שנייה ששלחה אסתר לחכמים לקבוע אותם לדורות וקיימו וקיבלו היהודים לקבוע קריאת מגילה בכל שנה ושנה, וכבר ביארנו לעיל בקדושה ראשונה שעל ידי קריאת המגילה נזדככו הטבעים. לכן אחר כך בשנה שאחריה זכו שניתנה התורה על ידי עזרא בכתב אשורית, כי תמונת האותיות הוא האיך שעושין השכליות והשפע מאלהי האלהים פעולתן בתוך הגשמיות והטבעים. ועיין ברש"י דמגילה דשנה השלישית דנס התחילו לבנות הבית השני והפקידה דכורש. כי בפורים שלפניו קבעו המגילה בכל מקום, כי בשנה ראשונה רק בשושן הוקבע הקריאה כמו שאמרו חכמינו ז"ל במגילה (ז.) בתחלה קבעוה בשושן ואחר כך בכל העולם כולו. וכיון שנקבע המגילה על ידי קדיאה נתקנו ונזדככו הטבעיים לכן בשנה שאחריה זכו לבנות בית שני שהפקידה נס על פי טבעיים על ידי כורש השני ולא על ידי מלחמות וזכו לכתב אשורית שתמונת האותיות של כתב אשורית הוא אחר שנתקנו עולם הטבע. ושפיר אמרו בתחלה ניתנה התורה בכתב עברי ואחר כך נשתנה בימי עזרא בכתב אשורית:

ואפשר זה הפירוש שאמרו מאי כתב עברי, אמר רב חסדא כתב ליבונאה. וזה לשון רש"י, אותיות גדולות כעין שכותבין בקמיעות ומזוזות ואותיות המלאכים קוראים העולם כתב קמיעות, כלומר שבתחלה לא קבלו ולא נזדככו, רק העולם השכל שכן כתב קמיעה הוא השבעות למלאכים ולכן היו האותיות בכתב מלאכים וקמיעות שהוא עולם השכל שנתקן אז ואחר כך בימי עזרא בכתב אשורית. ולפי דעת רש"י הוא דמות אותיות שלנו שנתקנו עולם הטבע, כי כן הנס דמרדכי ואסתר בתוך עולם הטבע ולפי קט שכלי הוא נכון מה שכתבנו. ואפשר שבתחילה על ידי עזרא היה הלשון ארמית ולא לשון הקודש עבור שחטאו בנשים נכריות. ואחד כך שעל ידי עזרא ונחמיה גירשו הנכריות, גלל כן זכו ללשון הקודש ועל ידי הנס דמרדכי ואסתר ועל ידי קריאת המגילה זכו לכתב אשורית לכן ביררו להן לישראל כתב אשודית ולשון הקודש. וכל המימרא דסנהדרין עולה על פי דברינו כהוגן שיש דעה אחת, שעל ידי חטא נתהפכה לרועץ וכיון שחזרו להן החזירו להן שידוע שכיון שאדם יונק מהקדושה העושה עבירה נענש חס ושלום ולא כן מי שתחלת יניקתו מטומאה לכן לשון הקודש נתהפכה לרועץ שכן אותיות לשון הקודש תמונתו האיך שהשפע הקודש נמשכה לתוך הטבעים לכן נתהפכה לרועץ ולכן כיון שחזרו להן שנאמר (זכריה ט, יב) שובו לבצרון. ועל פי פירוש כתב ליבונאה שכתבו תוספות, שהוא כתב לבן עיין שם. נראה שידוע שמראה לבן רמז על העולמות שלמעלה ומראה שחור רמז על עולם הגשמי. ולכן קודם קריאת המגילה שנתקן עולם השכל לכן הוא כתב לבן שהוא עולם השכל, ואחר כך כיון שעל ידי קריאת מגילה נתקן עולם הגשמי עולם הטבע לכן אותיות שלנו שחורים שכן מראה שחור רמז על עולם הזה עולם הטבע והוא נכון:

ועתה נבאר (מגילה י:) תחת הנעצוץ יעלה ברוש (ישעיה נה, יג) תחת המן יעלה מרדכי. כי הנה נודע כי למעלה בעולמות אין שם אחיזה לחיצונים רק בעולם הזה אשר הוא עולם הטבע שם מדור לחיצונים. וכן מעשה היצר הרע שתולה הכל בטבע וכן הוא בכתבי האר"י ז"ל שבעולם הזה שם מדור לחצונים. והנה כל הנסים ונפלאות היה בשנוי טבעים. וכיון שהיה בשנוי טבעים נתגלו העולמות שלמעלה, והעולמות שלמעלה שם אין אחיזה לחיצונים. אבל בפורים שהיה הנס בתוך הטבעים, אם כן היה הנס במקום מושב החיצונים. וזהו תחת הנעצוץ, תחת המן שעשה עצמו עבודה זרה. יעלה ברוש זה מרדכי, כלומר מושב ושכינות המן, כלומר בעולם הזה עולם הבא וכו'. ששם מושב ושכינות המן שהמן מרומז לקליפת החיצונים לכן עשה את עצמו עבודה זרה וכן כתב האר"י שהמן שורש הנחש שורש הס"מ. שם עלה ברוש זה מרדכי שם נעשה נס דמרדכי, כלומר שזה חידוש שנעשה נס בתוך הטבעים ששם מושב החצונים ושליטתן אשר המן מרכבה להן לממשלת החיצונים. ואף על פי כן נעשה בתוך הטבעים נס ונתגלה השכינה בנסים כאשר ביארנו:

ותחת הסרפד יעלה הדס. (ישעיה נה, יג) תחת ושתי הרשעה ששפך רפידתו של זהב. אשר ושתי מרכבה לנוקבה טמאה היא לילית, כלומר במקום החצונים שהוא בתוך הטבע ששם מושב החצונים. יעלה הדס, זו אסתר הנס דמרדכי ואסתר. וכיון שנעשה הנס בתוך הטבעים שלא נשתנו הטבעים. לכן על ידי קריאת המגילה נתעוררו צרופי אותיות הקדושים והשמות שהם והשפעתם מאלהי האלהים. וזהו על ידי מקרא מגילה כאשר ביארנו. ולכן התורה אז בימי מרדכי ואסתר ועל ידי זה זכינו שנשתנה התורה לאותיות כתב אשורית. כי האותיות מרמזים על השפעת אלהים שבתוך עולם הזה עולם הטבע. לכן זכינו לאותיות הקדושים כאשר ביארנו. וזהו והיה להם לאות עולם זהו מקרא מגילה, כלומר לאות עולם. תיבת אות הוא לשון אותיות, כלומר שעל ידי מגילה זכינו לאות עולם המה אותיות הקדושים הוא אותיות של כתב אשורית. וכמו כן האמונה והבטחון שאות הוא לשון אותיות וזה לאות עולם, כלומר אותיות של אשורית שהוא עד עולמים עד שכתב אשורית הוא המאושר שבכתב והיא המיוחדת לתורה וכמו שהתורה כן אותיותיה שהיא נצחיית. וזהו לאות עולם כתב אשורית שהיא נצחון. וזהו אות עולם. אות, לשון אותיות. אי נמי אות עולם, אותיות אשורית שאותיות הוא בעולם הטבע כי הברואים נחלקים בספר יצירה לעולם שנה נפש. והטבע הוא נגד עולם. ועולמות שלמעלה נגד שנה ונפש. וזהו לאות עולם, אותיות אשורית שנשתנו אחר שנתקן עולם הוא עולם הטבע אשר הוא מרומז כנגד עולם המוזכר בספר יצירה:

ועתה אבאר מימרא דר' יונתן (מגילה י:) ר' יונתן פתח להאי פיתחא וקמתי וגו' והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד (ישעיה יד, כב) שם זה הכתב ושאר זה הלשון. נין, זה המלכות. ונכד, זה ושתי. כי הנה כפי אשר ביארנו האותיות המה תמונה כפי אשד מקבל העולם הטבעים הוא העולם הזה ועולמות העליונים הוא עולם הקדושה עולם השכל. וכפי אשר מקבלים האומות ככה תמונת האותיות לכן נשמותינו שהוא עבודה תמה ככתוב בתורת משה (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, לכן האותיות התורה ולשון התורה הוא כתיבה תמה. אבל האומות העולם אשר המה מקבלים מתחת ידי שדי מעלה ושכלם אינו בדרך היושר. והשפעתם מעולם העליון אינו מדרך הישר. וכפי השפעתם מעילת העילות לשר שלהם ומשר שלהם בא אל האומות כך תמונת אותיות שלהם של אומות העולם וכפי שכלם כן הלשון שלהם לכן כתב שלהם ולשון שלהם אינו תמה כי השפעתם ושכלם הוא תחת השר. אמנם שכלנו ועבודתינו הוא לאלהי האלהים והשפעתינו ממנו יתברך שמו לא מתחת השר לכן אותיותינו כתיבה תמה ולשונינו לשון הקודש. ולכך נאמר ורוממתנו מכל הלשונות ועוד נבאר בזה. ולכן איזה אומה שיש לה שר יש לה כתב ולשון כפי השפעתה ולפי שכל השר כי תמונת אותיות הוא כפי התקבלות השפע ואומה אשר נפל שר שלה כמאמר (ישעיה כד, כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה. אין לה כתב ולשון, כי הכתב ולשון ההוא האיך שמקבל השר השפע והאומה מקבלת משר וכיון שהשר יש לו מפלה ממילא אין לה כתב ולשון. וידוע שכל אומה שאין לה מלכות כי אם מלכות אחר שולט עליה שוב אין לה שר. ולכן כשאמר לבבל והכרתי לבבל נין זו מלכות (וכיון שאין לה מלכות שוב אין לה שר) שם ושאר זו כתב ולשון. כיון שאין לה מלכות אין לה שר וכיון שאין לה שר אין להם כתב ולשון. ושפיר עולה דברי חכמינו ז"ל וקמתי עליהם והכרתי לבבל שם ושאר זו כתב ולשון. ולמה זה, כי הכרתי נין ונכד זו מלכות וגם ושתי וכיון שאין לה מלכות אין לה שר. וכיון שאין לה שר אין לה כתב ולשון. ועוד נבאר בזה:

ועתה נבאר למה שאמרו (מנחות סה.) פתחיה זה מרדכי, ולמה נקרא שמו פתחיה שהיה פותח בדבדים ויודע בשבעים לשון ודורשן. כי הנה לפי מה שביארנו כתב אשורית שהיא כתיבה תמה הוא כתב שלנו עבוד שעבודתינו תמה ואנחנו מקבלים שפע מהשכינה, וגם הלשון שלנו הוא תמה עבור שאנחנו מקבלים השפע מהשכינה והדמות של אותיות והצדופים של התיבות הוא כנגד שהשפע שלנו הולך מעולמות העליונים לתתא לכן נקרא לשון הקודש שדמות האותיות וצרופי תיבות כדמות הקדושה שמתפשטת למטה כמ"ש בשם מורי. ועיין בספר המורה שנתן טעם למה נקרא לשון הקודש ודברינו הוא הנכון. וכתיבה שלהם ולשון שלהם כדמות האיך השרים שלהם מקבלין השפע מהשכינה וכמו שעבדות שלהם אינה תמה כך כתב שלהן ולשון שלהן אינו תמה. ודע שכל האומות שנבראו לא נבראו אלא בשביל ישראל לטובות ישראל שלפעמים על איזה סבה מאומות טובה לישראל. בעבור זה יניקה שלהם מקדושה ואילולי שלא היה איזה טובה לא היו נבראים כלל ומזה יניקה שיש להאומות ולהשרים מקדושת אותו היניקה הוא התחלה ופתיחה שלהם ומשם הם מתפשטים וכדמות היניקה שלהם מהקדושה והתפשטות שלהם ככה דמות האותיות שלהם והלשון שלהם. ודע שכל שר ושר של אומות צריך לעבוד את אלהינו הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים וכל אחד צריך להגיד שירה שלו כפי בחינתו, כי גם השר של עשו שנאבק עם יעקב היה צריך להגיד שירה וכל אחד מגיד שירה כפי בחינתו אם באהבה אם ביראה אם בנצחון וכפי בחינתו שעובד את אלהינו ומגיד שירה ככה יונק וככה משפיע לאומתו וככה דמות האותיות של האומות ולשון של האומות:

ודע אם אדם רוצה שאחד מן האומות יהפוך לבבו לטוב על ישראל, אם הוא יודע באיזה בחינה השירה ועבדות שלו לאלהי האלהים ובאיזה מדה הוא משבח אם הצדיק אומר זאת השירה שמגיד השר שלו ועובד בזאת הבחינה לאלהינו שעובד השר שלו, אזי צריך השר לאהוב את זה האיש שעובד את אלהי האלהים בבחינה שלו שהוא עובד ואומר השירה שלו המיוחד אליו לזה השר, וכיון שהשר אוהב את הצדיק שאומר את השירה שהשר אומר אזי כופה אותו לעשות רצון הצדיק ואין צריך להשבעות של מלאכים ולכן גדול האומר פרק שירה. ולכן יש צדיקים שיודעים שבעים לשון וגבריאל למד ליוסף שבעים לשון שלמד אותו האיך כל שר ושר יניקתו מהקדושה ואחיזתו בקדושה והשיר שלו, וכיון שידע האיך יניקתו מהקדושה והאיך השפעתו וזה דמות האותיות של כל האומות. ודמות הלשונות של כל האומות כדמות יניקתו וזה למד גבדיאל את יוסף האיך היניקה של כל השרים ומזה ידע שבעים לשון. וכבר ביארנו שהיניקה של השר והשירה של השר משם מתחיל השורש של האומה והוא ראשיתן ופתיחתן של כל האומות עד שנשתלשל למטה. והנה בכל הנסים לא היה כמו הנס דמרדכי ואסתר, כי בכל הנסים השם יתברך לבדו עזר את ישראל ובנס של מרדכי ואסתר היה הנס שגוי רשע כמו אחשורוש היה צריך לעשות לטובת ישראל לתלות את המן ולנקום בצרי ישראל ושלח רסן לאחשורוש אשר היה שונא לישראל כמאמר רבותינו ז"ל (מגילה יד.) משל לבעל התל והחריץ לעשות טובות לישראל. והנה מאין זכה מרדכי לזה הנס שהשם יתברך יהיה כופה את אחשורוש לעשות טובות לישראל, שהנה אחשורוש היה מולך בכיפה והיה לו שפע מכל השבעים שרים ומרדכי ידע את כל היניקות של כל השבעים שרים וידע האיך יניקתם על ידי שירה שלהם והאיך הם עובדים להבורא ברוך הוא וברוך שמו ואמר מרדכי השירים שלהם שאומרים ומשבחים להקדוש ברוך הוא ועבד את האל כפי בחינתם. ובזה כפה את השרים לעשות כדצונו כיון שידע יניקתם. ומחמת זה כפו השבעים שרים את אחשורוש לעשות כרצון איש זה מרדכי, לעשות טובות לישראל ולגרום ששון ושמחה לישראל ולנקום באויביהם ולהגדיל את מרדכי ונמצא על ידי זה שידע יניקתם של הע' שרים מהקדושה והשפעתם ושירים שלהם ועבדות שלהם. והוא אמר שידים שלהם ועבדותם כפה את אחשורוש לעשות טובות לישראל. וכבר כתבתי שכפי יניקתם מהקדושה והשפעתם לאומות כן הוא דמות אותיות שלהם ודמות הלשון של כל אומה ואומה. וכיון שבארנו שמרדכי ידע האיך יניקתם בודאי ידע משבעים לשון:

ולכן אמרו חכמינו ז"ל פתחיה זה מרדכי, שהיה יודע בשבעים לשון. ומה שאמדו חכמינו ז"ל שהיה פותח בדברים, נראה פירושו שפתיחתן וראשיתן ויניקתן של השרים על ידי שירה שלהם של השרים כמבואר בכמה מקומות לכן גדול כח האומר פרק שירה. והנה מרדכי הצדיק אמר השירה של השרים ועל ידי כך פתח הוא השער של שרים וכפו השרים את האומות ואת אחשורוש לעשות כרצון מרדכי. וזהו פתחיה זה מרדכי שהיה פותח בדברים, כלומר שפתח השער של השרים בדבורים שלו מה שאמר מרדכי הדבורים והשירים של השרים, כי כל השרים של המלאכים למעלה בדבור ועיין בסוד החשמ"ל לר"י גיקטליא והיה מרדכי פותח השערים שלהם בדברים שהיה מגיד הדבורים של שירים של ע' שרים. וזהו פתחיה זה מרדכי, שהיה פותח בדברים, ועל ידי זה ידע בשבעים לשון כנ"ל:

וגם יתבאר למה שאמרו חכמינו ז"ל (חולין קלט:) מרדכי מן התורה מנין שנאמר (שמות ל, כג) קח לך בשמים ראש, ומתרגמינן מרי דכיא. כי כבר ביארנו בדרושי חנוכה על פסוק הן גאלתי אתכם אחרית כראשית. ושם הקשינו אדרבה מי נתלה במי. והגאולה אחרונה תהיה ביתד שאת ויתד עז מגאולה ראשונה. ונראה כוונת הפסוק, דהנה דע שכל העולמות נבראו בשביל ישראל שנקראו ראשית כפירש"י שמהם התחיל מחשבתו כביכול שראה שיבראו ישראל שיעבדו אותו בדחילו ורחימו ושיעשו רצון קונם. ויהיה לו במעשיהם הטובים שעשועים גדולים. מזאת המחשבה עלה ברצונו כב"י לבדוא כמ"ש הפייטן הציב וירה אבן פינתו עבור להשתעשע באיומתו. ולכן צריך כל אדם לחשוב כשעובד את קונו ברוך הוא מקבלין כל העולמות וכל ההיכלות וכל המלאכים שפע וששון ושמחה דב ובזה יתלהב לעבוד את בוראו ומזאת המחשבה נבראו ונשתלשלו כל העולמות עד סוף העולם התחתון. וכשמאיר ראשית המחשבה שממנה נבראו כל העולמות. בכל העולמות אנו מנצחין כל האומות והמה מסורים בידינו כאשר כתבנו במקום אחר. שהארץ בעצמו לוחם את מלחמתינו שהרי לא נבראו כולם אלא בשביל ישראל אף על פי שהארץ היא מדריגה תחתונה שהוא דומם ועליה צומח חי (מדבר) ועליהם ב"א כידוע אף על פי כן לוחמת את מלחמותינו:

ואמנם אם אינו מאיר חס ושלום בסוף המדריגות ראשית המחשבה מה שהעולמות נבראו בשביל ישראל אזי חס ושלום הישראל בגלות, אבל אם סוף המדריגות מאירים כמו ראשית המחשבה מה ראשית המחשבה לא נבראו אלא בשביל ישראל וזאת המחשבה מאיר עד מדריגה אחדונה ומדריגה תחתונה אזי ישראל במדריגה עליונה ומנצחין כל המלחמות ונגאלין מידם וזה הן גאלתי אתכם אחרית כבראשית. ולכן בימי מרדכי ואסתר נעשה נס בתוך הטבעים אשר הוא סוף המדריגות שידוע כמו שבני ישראל עובדים את הבורא כך המה ממשיכים שפע עולמות ובזו המחשבה שהם עובדים כך המה ממשיכין השפע אם באהבה ממשיכין חסד ואם ביראה ואם בתפארת ישראל ממשיכים רחמים. וכפי מחשבות ישראל ככה נמשכה השפע בכל העולמות:

והנה העבדות והמחשבות של מרדכי במה שהיה עובד מרדכי הצדיק את הבורא ברוך הוא, היה עבדות שלו שהיה מחשב שכל מה שהיה בעולם כשהיה מסתכל בהן היה מסתכל בראשית שלהן, כלומר מאין היה התחלתן של העולם והתחלת הראשית של כל העולם בשביל ישראל אשר בך אתפאר, שיתפאר האל כאשר ממליכין אותו ועובדין אותו. וכל האומות נבראו לשמש את ישראל וכל הדברים שבעולם נבראו בשביל ישראל כדי שיהיו ישראל ממליכין הבורא ברוך הוא. ונמצא בזה המחשבה היה מזכך העולם הזה שכולם יהיו משועבדים לישראל אשר המה ממליכין הבורא עליהן ולכן זכה שבימיו נעשה נס אפילו בתוך הטבעים שנזדככו הטבעים. וזה מרדכי מן התורה מנין, שנאמר קח לך בשמים ראש, כלומר שהראש הוא הראשית יאיר בכל העולמות עד עולם התחתון שהרי נעשה נס בתוך הטבעים. ונראה שהטבעים נזדככו שהרי עושין טבעים רצון בית ישראל, אפס בעולם העליון הוא עולם השכל ועולם המלאכים שם מאיר השכל של הראשית. והאיך שלא נברא הכל רק לשמשו יתברך שמו בפועל ממש ובעולם הזה בעולם התחתון, הגם שמאיר זה השכל של הראשית שנבראו בשביל ישראל שקבלו את התורה אינו מאיר רק הארה שמאיר בה זה השכל של הראשית ולא בפועל ממש והנה דבר שמאיר בפועל ממש הוא כמו חוש המשוש וחוש הטעם שהוא בפועל ממש. ודבר שאינו בפועל ממש, רק שמאיר בה דרך הארה הרי זה דומה לחוש הריח הבא מבשמים שמריח מה שיש בה ולא ממשות. והנה בעולם הזה השכליות מכוסין, רק רואין הגשמיות והטבעים, רק הצדיק כשהוא מסתכל בגשמיות הוא רואה השכל שיש בה והתחלה שלהן והראשית שלהן הכל לעבודתו יתברך שמו ואינו רק דרך הארה ולא בפועל ממש. ואם כן הרי זה דומה לחוש הריח הבא מבשמים וזהו בשמים ראש, מתרגמינן מרי דכיא. כלומר שמחשבת ונשמת מרדכי שהיה מסתכל בעולם הזה היה מסתכל בראשית שבה. הוא מאין התחלתם והתחלתם היה מעבודתו יתברך שמו וכל האומות וכל העולם הזה לא נבראו רק בשביל ישראל שהם עובדים את הבורא ברוך הוא ומקבלין תורתו ומצותיו. וזהו בשמים ראש, כלומר שהראש הוא הראשית הוא מאיר לכל העולמות עד עולם התחתון הוא העולם הזה והארה של שכל עולם הזה הוה כמו ריח בשמים כאשר ביארנו. ולכן כיון שנזדככו הטבעים בימי מרדכי ואסתר זכו שאפילו בתוך הטבעים היה נסים ונפלאות ולא ניכר בו שינוי טבע. ודע, כי ראשית כל העולמות הוא התחלת בריאתן והאיך נמשך הכל מאין והמסתכל בראשית הוא מסתכל באין ואין נקרא טהרה, כלומר שהוא פנוי כלשון חכמינו ז"ל מאי וטהר טהר יומא. וזהו מרי דכיא, כי דכיא הוא לשון טוהר, כלומר שהיה מסתכל בראשית התחלת העולמות האיך נמשכו מאי"ן. כי המסתכל בראשית הבריאה הרי הוא הסתכל באין האיך שהעולם נברא מאין מהויתו. ועיין בהראב"ד על ספר יצירה בהקדמה. וזהו מרי דכיא לשון טוהר. ועיין פירש"י בברכות ד"ב ע"ב על וטהר טהר יומא וזה לשון רש"י לשון עבר ומתפנה העולם מן השמש. וזהו דכיא לשון אין. והמבין יבין:

והנה כפי שהצדיק עובד את הבורא במחשבתו כך הוא משפיע בכל העולמות, לכן כיון שמרדכי הצדיק היה מחשבתו דבוק שכל הדברים אשר נבראו ואפילו עולם הזה עולם הטבעי נבדאו לכבודו יתברך שמו היה פועל שהאיר הראשית המחשבה שנבראו בשביל שמקבלים תורתו באחרית עד סוף המדריגות הוא עולם הטבע. ולכן גם העולם הטבע לוחם את מלחמתינו. והעולם הטבע בעצמו הפיל והכניע את צדינו ונעשה בטבעים נסים ונפלאות לטובה אות ונתלו המן וי' בניו בנסים שבתוך הטבעים שהאיר הראשית באחרית כמ"ש שכפי כוונת עבדות הצדיק שבדור כך מאירים העולמות. ולכן אז הטבעים נזדככו עד מאד. והיו מאירים כבראשית שנבראו בשביל ישראל שיהיו עושים בתוך הטבע נסים לישראל. והגם שבזמן אחר בטבעים משכן החיצונים בימי מרדכי ואסתר נזדככו:

ועתה נבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל במסכת מגילה דף ט"ז דברי שלום ואמת (אסתר ט, ל) מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה. ועיין בתוספות מנחות. והנה התוספות כתבו כאמתה של תורה, קאי אמזוזה דספר תורה ותפילין אין צריכין שרטוט רק מזוזה צריכה שרטוט. והנה הגם דלפי פשוטו נקראת מזוזה אמתה של תורה שכתוב בה שמע והיה אם שמוע שהוא קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצות כמו שאמר ר' יהושע בן קרחה במסכת ברכות (יג.) ובתפילין נכתב בה גם קדש וגם והיה כי יביאך. הגם ששם נכלל עול תורה שמיציאת מצרים נתפרסם ונודע אלהותו אשר אנחנו מיחדים אותו ועובדים אותו בתורה ובמצות, אמנם עיקר קבלת עול מלכות שמים ועול קבלת מצות כתובים בפירוש בפרשת שמע והיה אם שמוע לכן קורין אותו בכל הימים. וכיון שכתובים בפירוש עול מלכות שמים ועול מצות באלו הפרשיות אשר היא כללות התורה לכן נקראת מזוזה שבה פרשיות (אלו) אמתה של תורה לחוד אבל תפילין יש בה עוד פרשיות. אמנם נראה לבאר עוד למה נקראת מזוזה אמתה של תורה. ולמה הוקש מגילה למזוזה:

ונראה וכו'. כי אין בכל מצות התורה שיהיה אותיות שמירה ומועילין לדברים הגשמיים כמו מזוזה שהיא שמירה לבית שלא ישלוט בבית חיצונים ותנצל משאיה יוכת שעד ותנצל הבית ממזיקין ושדים כמו שאמר אונקלוס הגר לגונדי דרומאי. וזה לשון הרמב"ם בפ"ה מהלכות ספר תורה ומזוזה הלכה ד' מנהג פשוט שכותבין כו' וז"ל הכסף משנה כתב הרמ"ק דבמסכת עכו"ם משמע דהא דאמר אונקלוס לגונדא דרומאי, כי הקדוש ברוך הוא עושה מזוזה לשמור ישראל מבחוץ כו', ובפרק הקומץ (מנחות דף ל"ג ע"ב) מזוזה צריך להניח בטפח ..י וכו'. הסמוך לר"ה אמר דב הונא מאי טעמא כי היכי דלינטריה כו', וגם אין כוונה בעשייתה לשמור הבית אלא צריך שיכוון לקיים מצות הקדוש ברוך הוא וממילא נמשך שתשמר הבית עד כאן לשונו. נמצא ממילא נמשך שתשמור הבית ונמצא האותיות התורה עושין שמירה לבית. והנה נמשך השמירה מעולם העליון עד חבית שהוא מחובר לקרקע ונמשך שמירתה עד הקרקע שהוא דומם ונמשך מאותיות שפע. והאותיות התורה הוא לעילא מן הכל, כי התורה היא לעילא מכל עד דומם שהוא הבית המחובר לקרקע ודומם הוא המדריגה התחתונה שבכל המדריגות. ולכן נקראת מזוזה אמתה של תורה, כי ידוע שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת עבור שהאותיות אמת המה ראש תוך סוף. אל"ף, בראש. מ"ם, באמצע. תי"ו, בסוף. לכן חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת כנודע להורות על אני ראשון ואני אחרון כנודע. ונמצא אמת שמאיר האל הבורא יתברך שמו מראש המדדיגה עד סוף המדריגות לכן נקראת מזוזה אמתה של תורה שמאיר במצות מזוזה שמירה המחובר לקרקע אשר הוא דומם סוף המדריגות ומאיר האל מראש עד סוף כמו אמת:

ונמצא מצות מזוזה שמאיר האל עד סוף המדרגות לכן נקראת אמתה של תורה. וכן במגלה נתגלה הארת האל עד סוף המדריגות שהוא עולם הטבע שהוא סוף כל העולמות כמ"ש שעל ידי קריאת המגילה קבלו התורה שראו שקיום הטבע הוא בתורה ובמצותיו שנעשה נס בתוך הטבעים כמ"ש. ולכן כיון שנתגלה האל שהוא לעילא מכל נתגלה עד למטה בעולם וראו שהוא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ונתגלה מלמעלה עד למטה שהרי נתגלה אלהותו עד עולם הטבע שהרי נס דפורים היה הנס בתוך הטבעים כמ"ש ונמצא נתגלה אלהותו עד סוף המדרגות והוא כמו מזוזה שביארנו שנתגלה אלהותו עד דומם כמ"ש לכן הוקשה מגילה למזוזה לשרטוט. וגם הוא נקרא דברי שלום ואמת כמ"ש על אותיות אמת. ועולה דברי חכמינו ז"ל יפה שהוקשו מגילה למזוזה ונקראת אמת המגילה מטעם זה:

ונראה הא דמזוזה ומגילה צריכה שרטוט, כי סוד השרטוט כידוע שכתב האר"י ז"ל כמה פעמים ומבשרי אחזה אלוה. והנה דע סוד שרטוטין שבמצח הוא כמו הרצון של אדם. והרצון נגלה בשרטוטין. לכן חכמים הראשונים והאר"י ז"ל ידעו בשרטוטי מצח הזכיות של אדם ועונותיו, כי בשרטוטין נגלה הרצון והוא כמר אותיות ש"כ שהמה בדמות אורות הרוחניות כן השרטוטין הוא כדמות הרצון וכן שרטוטי ספר תורה מזוזה ומגילה הוא התגלות רצון הבורא ברוך הוא ולכן אין חיוב לשרטט רק במזוזה ובמגילה, כי רצון העליון היה לברוא העולמות. ואף על פי שנבראו כמה עולמות עליונים שרפים ואופני הקודש בכולם לא נגמר רצון העליון עד שנברא הארץ ואדם עליה שיעבוד את אלהינו בתורה ובמצות וישבח אותו אז נגמר רצון העליון יתברך שמו כביכול, כי העיקר רצון העליון היה כדי שיהיה אדם שישבח את קונו ואם כן אחר שנברא הארץ ואדם עליה, אז נגלה רצון הקדוש ברוך הוא למה שנבראו כל העולמות, כי כולם לא נבראו אלא בשביל ישראל. וכ"ה בכל הספרים ובפרט בפיוטים ובסדר אתה הבדלת אנוש מראש בנעילה שלא נבראו כל העולמות רק בשביל אדם שיעבוד את קונו. ובעולמות העליונים לא נתגלה רצונו רק בעולם התחתון:

וכבר ביארנו שמגילה הוא סוד האיך שנתקן עולם הטבע עולם התחתון, ובעולם התחתון נתגלה רצונו יתברך שמו שנבראו העולמות, ולכן המגילה צריכה שירטוט, כי כבר ביארנו, כי שרטוטין הוא התגלות הרצון ובעולם התחתון נתגלה רצונו למה שנברא העולם. וכן מזוזה ביארנו שהוא שמירה לבית תיקון לעולם התחתון, כי תפילין הוא אדרבה להיפך מתתא לעילא שיתקשר האדם בקדושה העליונה וכן כל המצות ומזוזה הוא שמירה מהקדוש ברוך הוא לעולם התחתון והוא מעילא לתתא. וכבר בארנו שעולם התחתון הוא התגלות רצון העליון לכן גם מזוזה צריכה שרטוט שגם היא מרמזת על עולם התחתון כמו שביארנו ועולם התחתון הוא התגלות רצון העליון ושרטוט התגלות הרצון הוא והוא נכון:

כי נודע, כי התורה אש שחורה על גבי אש לבנה, כי האותיות המה אש שחורים, והגויל הוא אש לבנה, ואש לבנה הוא נגד העולם האין אשר הוא הרצון העליון, כי סוד הוא נקרא גוון לבן שגוון לבן אינו בכלל גוון כידוע ולכן שרטוטי האותיות הוא על גבי גויל. והעושה שרטוטין הוא הכנה שיכתוב אותיות ע"ג וכן האין הוא הכנה לכל דבר וכן כתב הדאב"ד בספר יצירה בהקדמה והוא בסוד הכין ופעל זהרי חמה כ"כ הראב"ד. ובהכנה וברצון של דבר ניכר סוף המעשה. וכן אמר מורי כח הפועל בנפעל, לכן כיון שניכר הרצון הכין את עצמו לעשות היכר ברצון סוף המעשה והוא סוד השרטוטין שניכר בגויל שרוצה לכתוב אותיות והגויל הוא אש לבנה והוא האין כאשר כתבנו והרצון בא מאפס המוחלט ואפס הוא סוד רדל"א, כי באפס המוחלט עדיין לא נודע מה יעשה בו ולכן נקרא לא אתיידע, רק כשבא לדצון אז נודע מה שיבדא או שיעשה ואפס המוחלט הוא הגויל. והוא סוד לבושיה כתלג חיווד אבל ברצון כבר נודע שיברא לכן יש בו רשימות בשרטוטי התורה אפילו כיון שעדיין הוא בכח ולא בפועל לכן אין בו גוונוני אותיות שחורה רק רשימות לבנות כמו השרטוטין של תורה. והוא עמוק מאד והמשכיל יבין:

ועתה נבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל במסכת מגילה (ז.) שלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות, שלחו לה כתיב (משלי כב, כ) הלא כתבתי לך שלשים ולא דבעים, עד שמצאו מקרא שכתוב כתוב זאת זכרון בספד (שמות יז, יד) כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. זכרון, מה שכתוב בשמואל. בספר, מה שכתוב במגילה. והנה לכאורה יש להקשות הלא כתבתי לך שלשים קאי על כל התורה והאיך נזכר בכאן מחיית עמלק. ולפי דבדינו שידוע שיש אדבע עולמות כנגד ד' אותיות הויה אשר האציל אצלו כב"י מדות ואחר כך בדא עולם הכסא ויצר ועשה והוא הנקרא בדברי האר"י אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, ועשייה הוא עולם הרביעי אשר הוא כנגד ה' של שם הויה ובעולם העשייה עולם הטבע רובה מחיצונים והתגלות אלהותו שם מכוסה ועל קריאת מגילה כתב שנתגלה תורת האל גם בעולם הטבע אשר בעולם הזה עולם הטבע נתגלה אלהותו על ידי קריאת מגילה וכתבנו שבעבור זה נקראת מגילה וקיבלו התורה בימי מרדכי ואסתר. וזהו הלא כתבתי לך שלשים ולא רבעים, כלומר כתבתי לך שלשים שיתגלה אלהותו בשלש עולמות אב"י ולא רבעים, כלומר שבעולם העשייה אשר הוא עולם הרביעי והוא עולם השפע היה אלהותו מכוסה ואין שם התגלות עד שמצאו מקרא שכתוב כתוב זאת זכרון בספר כו', בספר זו מגילה. כי נודע מדברי האר"י ומדאב"ד בספר יצירה ומרמב"ן בפירושו שספר הוא מלכות. ומלכות מקנן בעשיה ולכן בספר זו מקרא מגילה, כלומר שיתוקן עולם העשיה הוא עולם הטבע אשר הוא מרומז בתיבה בספר כי ספר מלכות כמ"ש:

ועתה נבאר למה שאמרו חכמינו ז"ל כל המועדים בטילים חוץ מימי פורים. כי הנה נודע מדברי הרמב"ן וכן משארי ספרים הקדמונים, כי בימות המשיח יתקנו כל הטבעים ופרה ודוב תרענה וכל הטבעים יעשו דוקא רצון עם בני ישראל ולא יצטרכו כלל לניסים בשינוי טבעים, כי הטבעים יתקנו לימות המשיח והטבעים יהיו מוכרחים לעשות רצונו יתברך שמו ורצון עמו בית ישראל. וזה לשון הרמב"ן בפרשת בחקותי על הפסוק והשבתי חיה רעה (ויקרא כו, ו) וז"ל ועדר"ש והוא הנכון, כי בהיות א"י בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטא אדם הראשון כו' ועיין שם בסופו ויעמדו על טבע הראשון אשר הושם בהם, עיין שם שהאריך. ועיין מה שכתב הרמב"ן ונתתי משכני בתוככם (ויקרא כו, יא) והנה כל המועדים המה זכר ליציאת מצרים כמו שכתב הרמב"ן והובא בטור על מה שאומרים בקידוש זכר ליציאת מצרים, כי פסח הוא יציאת מצרים. וכן סוכות, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כו'. וכן בשבועות, מתן תורה. אמר השם יתברך בדבור ראשון (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כל הימים טובים זכר ליציאת מצרים שראו בשנוי הטבעים חידוש העולם אותות ומופתים המורה על חידוש העולם כמו שכתב הרמב"ן:

והנה לעתיד לבא לימות המשיח אשר כל הטבעים יהיו מוכרחים שיעשו כרצון עמו בית ישראל ואפילו על פי הטבעים לא יוכל לעשות נגד רצון לשום אחד מבית ישראל ולכן המועדים בטלים, כי המה מורים על יציאת מצרים אשר היה אז ניסים ונפלאות בשינוי טבעים. והנה לימות המשיח לא יצטרכו לשנוי טבעים לכן כל המועדים בטלים, כי טעם המועדים, כי על ידי קדושת יום טוב נתגלה גם עכשיו זאת הארה שהיה אז ואלו החסדים שהיה אז יתגלה גם עתה אם יצטרכו ישראל לעשות עמנו נסים ונפלאות בשינוי טבעיות יעשה עמנו גם עתה כמו שכתבתי באריכות בקדושת חנוכה בקדושה ראשונה, ולימות המשיח לא יצטרכו לשינוי טבעים, כי הטבעים יהיו מתוקנים. אכן הארה דפורים שהוא מורה שהטבעים נתקנו שהיה נס בתוך הטבעים הוא דוגמא לימות המשיח שאז הטבעים יתוקנו ולכן לעתיד לבא ימי הפורים לא נבטלים:

ועתה נבאר טעם מתנות לאביונים. וגם אבאר טעם שאמרו חכמינו ז"ל במסכת מגילה דף ו' קריאת המגילה ומתנות לאביונים שייכו אהדדי. וגם אמרו דף ד' ע"ב מפני שעיניהם של עניים תלויות במקרא מגילה משמע דתליא אהדדי, ואבאר ענין של מתנות לאביונים, כי כבר ביארנו בקדושות חנוכה, כי יש עולמות משיגים מראות השכינה והמה העולמות העליונים. ובם האהבה והיראה להבורא נגלים. אמנם בעולם הזה הוא עולם הטבע ומלכותו נסתרה והנהגתו מכוסה וכל העולמות משתוקקים וחפצם לעבוד את ה' אלהינו הוא אלהים חיים המחייה את כל העולמות מעולם הכסא עד עולם התחתון. והנה האותיות והרוחניות שבעולם הטבע הם תאבים שיאיר האל על הטבע הנהגתו ומלכותו שכולם יעבדו אותו כדרך שהעני תאב לעשיר שימלא די חסרונו כן העולם הטבע אשר בה הנהגתו ומלכותו מכוסה המה עניים ותאבים שיתגלה הארות הבורא אלהי האלהים ומלכותו והנהגתו, כי אין עני כמו עני בדעת:

והנה בפודים על ידי מקרא מגילה נתגלה הארות ואפילו בטבעיות ונתגלה שמלכותו בכל משלה אפילו בתוך הטבעים כאשר ביארנו לכן זהו מתנות לאביונים, כלומר שניתן לאביונים המה טבעים אשר המה עניים ותאבים שיתגלה הנהגות האל ומלכותו וממשלתו בתוכם עכשיו בפורים נותן להטבעים מתנה שנתגלה מלכות וממלכת האל והנהגות האל בתוך הטבעים על ידי הנס דפורים שהיה הנס בתוך הטבעיים. אמנם כבר ביארנו, כי הזדככות הרוחניות של הטבעים שנזדככו עד אפילו בטבע אנו רואין שאין שום חיות, רק על ידי תודה ומצות זאת הארה נעשה הפעולה על ידי קריאת מגילה כאשד ביאדנו בקדושה ראשונה לכן מתנות לאביונים וקריאת מגילה תליא אהדדי. וזה שאמרו מפני שעיניהם של עניים נשואים למקרא מגילה, פירוש עיניהם של עניים המה הטבעים שבם הנהגתו מכוסה ולכן נקראת עניים שאין עני אלא בדעת. נשואים , פירוש שהחיות שבתוך הטבעים נגבהין ויש להם עליות שרואין הטבעים שהחיות של הטבעים הוא על ידי תורה ומצות. למקרא מגילה, כלומד שעל ידי מקרא מגילה נזדככו הטבעים כאשר ביארנו וזהו לשון נשואים, כלומר שהטבעים יש להם עליות על ידי מקרא מגילה כאשר ביארנו:

הגה"ה והנה ביארנו בקדושה של חנוכה שבטבעים שם עובדים להבורא בדוך הוא דדך אמונה שאנו מאמינים שהוא הבורא והיוצר והעושה ומנהיג את הכל בחסדו ואין בטבעים התגלות מהבורא, רק האמונה בהבורא ברוך הוא והאמונה נקראים נו"ה רגלי הקדושה כאשר בארנו בקדושת חנוכה באריכות בעזרת השם יתברך. ולכן נו"ה נקראים אביונים, שאין בם הארה שהנהגות הבורא בהם מכוסה וחפצים שיתגלה בם הארת הבורא ברוך הוא. וכיון שבטבעים דרך להיות הנהגות הבורא מכוסה ודרך מתנה ניתן להם מהבורא ברוך הוא שמאיר בהם העולמות העליונים ונעשה נסים בתוך הטבעים שמאיר הנהגות הבורא ברוך הוא וזהו מתנות, לשון מתנה. ואפשר שמאיר בה מהדריגה כנודע מע"ח שהתחתון שבעולם העליון מאיר לעולם התחתון והמדריגה התחתונה שבקדושה העליונה הוא אות תי"ו, כי הארת של הקדושה היא כ"ב אתוון ואחרון שבאותיות של א"ב הוא תיו לכן יש תיו יתירה בתיבת מתנות לאביונים, כי היה לומר מנות והתי"ו יתירה רמז למה שכתבנו. לכן יש להרבות בזה היום במתנות לאביונים. ומה שב' מתנות לב' אביונים, ומשלוח מנות איש לדעהו שני מנות לאיש אחד, נבאר לקמן אם ירצה השם בעזרת השם יתברך. לכן יש להרבות בזה היום במתנות לאביונים בחדוה ובשמחה רבה, הגם שבכל זמן ובכל עת ובכל יום יש להרבות בנתינת צדקה בשמחה רבה, היום ביום פורים יש לשמוח עד מאד כשמקיימין מתנות לאביונים, כי כמו שנותן האיש הישראלי צדקה לעני ומתלבש את עצמו במדת החסד ומתחסד עם העני, כן גורם שהשם יתברך מתלבש את עצמו במדת החסד ומשפיע בחסדו לכל השרפים ולכל אופני הקודש לכל העולמות ולכל הנשמות ולכל ההיכלות שפע רב וששון ושמחה לכל העולמות ולעולם התחתון כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שבת קנא:) כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכמו שישראל מנהיגין את עצמם בעולם הזה כן מעורדין המדות למעלה אם עושין חסד עם חבריהם ורחמנות עם חברים. ככה מעוררים חסדים ורחמים למעלה למעלה על כל העולמות:

וזהו שאמרו בגמרא ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה, וכמו שאמר בוצינא קדישא מוהר"ר ישראל בעל שם טוב ממעזבוז. וכן הוא במדרש ה' צילך, מה הצל כמו שאדם עושה כך הצל עושה. כן כב"י כמו שאדם מנהיג את עצמו כן כב"י מנהיג את כל העולמות ואת האדם העושה באלו המדות אם בחסד וברחמים ובששון ושמחה לתורה ולמצות. כן השם יתבדך מנהיג את כל העולמות ואת האדם העושה ששון ושמחה חסד ורחמים ואשרי העובד את הבורא ברוך הוא וגורם בצדקה שנותן ובחסד שמתחסד עם העני ובשמחה שמשמח את העני ואשתו ובניו כן הוא גורם ששון ושמחה חסד ורחמים לכל העולמות רבוא רבבות עולמות עד אין קץ ולכל שרפי הקודש ולכל חיות ואופני הקודש ומלאכי הקודש וההיכל והנשמות והעולם התחתון ומלאים כל העולמות ומלאכים והנשמות וההיכלות ועולם הזה בששון ושמחה וצהלה וחסדים ורחמים ואשדי לו ולנשמתו, ולא די כשנשמתו עולה למעלה כל המלאכים וכל העולמות וכל הנשמות מחבקין ומנשקין אותו עבור שנשמתו גרם השמחה והששון וצהלה לכל העולמות ולכל המלאכים שנשמתו גורם הששון והשמחה והצהלה והשפע לרבוא רבבות אלפים עולמות ולרבוא רבבות אלפים מלאכים ושרפים וחיות ואופני הקודש וכל העולמות וכל המלאכים מכריזין לפניו הבו יקר לדיוקנא לפלניא דעביד רעותא דמארי' בנתינת מתנות לאביונים. נוסף לזה וחבה יתירה הוא לנשמת עם בני ישראל המקיימים מתנות לאביונים וכל המצות לא די שגורם שפע בכל העולמות, אלא שמשמח את הבורא ברוך הוא עלת כל העלות ועושה נחת לבורא ויוצר ועושה הכל כמו שאיתא בזבחים (מו:) לשם ששה דברים הזבח נזבח וחדא מנייהו לשם ניחוח, ופרש"י שיש נחת רוח להבורא שאמר ונעשה רצונו. ואשרי למי שעושה נחת רוח להבורא הכל והאל ברוך הוא משתעשע בו כמו אב שמשתעשע בבנו. והנה הנחת רוח ליוצר הכל בשני אופנים. אחד, שמשתעשע שנעשה רצונו כמ"ש רש"י (ועוד נבאר במקום אחר) ' והשני, יש להקונה הכל נחת דוח שעל ידי וכו'. מצות ישראל ובפרט על ידי מתנות וכו'. לאביונים הבורא הכל משפיע ששון וכו'. ושמחה ושפע בכל העולמות והשם יתברך וכו'. שמח כשמשפיע שפע רב בכל העולמות וכו'. ובכל הנשמות, כי תמיד המשפיע יש לו וכו'. יותר תענוג כשמשפיע מהמקבל כמו שאמרו וכו'. חכמינו ז"ל יותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו'. פרה רוצה להניק. לכן הואיל על ידי וכו'. שמקיימין מצות הבורא ובפדט על ידי וכו'. מצות צדקה ומתנות לאביונים גורמים וכו'. שהאל ישפיע שפע רב בכל העולמות כפי וכו'. מה שביארנו:

וכו'. לכן אשרי האיש אשר עושה נחת רוח ' ליוצרו שיהיה שמח מאד על כל ' המצות ובפדט על מצות הצדקה ומתנות וכו'. לאביונים ויעשה בשמחה ובחדוה רבה ואל וכו'. ישים אל לבו חס ושלום איזה צער או איזה וכו'. צרת עין כי יחסר לו מעותיו בעת שנותן וכו'. לעניים, כי כיון שגורם חסד בכל העולמות וכו'. אזי מחסדי הבורא ברוך הוא יוסיף לו האל וכו'. ככה אלף פעמים ויברך אותנו כאשר דבר לנו, כיון שגודמים חסד במצוה הזאת, ובפרט אשר ביארנו שגורמין על ידי מתנות לאביונים שפע רב בעולם הטבע בעולם הזה אשר המה נקראים אביונים כמ"ש, לכן כיון שיתוסף שפע רב בעולם הזה בודאי יתוסף להנותן עשירות וכבוד לעבודתו ליראתו ותורתו ויהיה שמח מאוד במצוה הזאת ולא יצוה לבני ביתו שיתנם לעניים, רק הוא ימסור בעין יפה ובטוב לבב להשליח אשר הוא משלח מתנות לאביונים. ומה טוב שישלח מתנות לאביונים על ידי בניו ובנותיו הקטנים כדי לחנכן במצות. וזכור אני כשהייתי קטן היה אבי ע"ה משלח על ידי לאיזה עניים ולא שלח על ידי משרת כדי לחנך אותי במצוה והכל בשמחה ובטוב לבב ובצינעא שלא יבוש העני. והאל יתן לנו שעל ידי מעשה הצדקה ובפדט על ידי מתנות לאביונים בזה היום ישפיע רב חסד וששון ושמחה לכל העולמות עד עולם הזה עולם הטבע כמו שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום, וגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, וצדקה תהיה לנו ולכל ישראל חיים ושלום אמן סלה: