בפסוק אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו' והשיג לכם דיש את וגו' ונתתי שלום בארץ וגו' (כו, ג-ו). ויש להבין, א' קושית הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ט ה"א) הא יעודי שכר המצות והעונש הוא לעולם הבא, וכאן זכר שכר עולם הזה וכו', יעו"ש. ב' ענין ג' סוגים, תלכו, תשמרו, ועשיתם, צריך הבנה. ודרשת חז"ל ידוע. ג' ונתתי משמע לשון עבר, והל"ל ואתן גשמיכם ותתן הארץ יבולה, וכן ואתן שלום בארץ וכו'.
ול"נ, דהקשה הרמב"ם, ובעל העקדה מביאו, מאחר שכל פועל פועל פעולתו שיהי' פועל נכון ולא פועל ריק, ובזה יפול התימא על הבורא יתברך, שבדור המבול לולא נח שמצא חן הי' העולם חרב ונאבד, וח"ו הוי פועל ריק. ומשני וכו', יעו"ש. והנה זו שהקשה הרמב"ם בכללות העולם, מקשי ג"כ בפרטות בריאת האדם, שנמנו וגמרו נוח לאדם שלא נברא (עירובין יג:), מאחר שרחוק משכר וקרוב להפסד וחס וחלילה הוי פועל ריק.
ונ"ל, דקושיא זו מבואר על פי מה שכתבתי לעיל בפ' בהר ביאור משנה הנ"ל (אבות פ"ד מכ"ז) הילודים למות והמתים להחיות, דמבואר על פי משל, שנאבד למלך אבן יקר הערך במצולת ים, והוצרך לשלוח בניו שם, והי' בזה ג' סוגים, אחד שסבר שאביו השליכו מעל פניו, ונשאר שם. ב' שחשק לחזור למקורו לאביו ותו לא. ג' שהבין שביאתו שם הוא לאיזו תועלת, וחיפש ומצא האבן טובה, וחזר לאביו בשמחה, ועיין בפרש' תבא יעו"ש. אם כן לא הוי פועל ריק, כי צדיק יסוד עולם, סוג ג', שטרח ומצא האבן טובה להעלות ניצוצות קדושים, ועבורו נברא העולם, וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה (ברכות ו:).
ובזה יובן אם בחוקותי תלכו, כמו אם כסף תלוה את עמי (שמות כב, כד), לשון חוב (מכילתא יתרו יא), כך אם יצירת האדם בעולם הזה כחק בלי טעם, כי הטעם והסברא הוא נוח שלא נברא, וז"ש תלכו, כי היצירה בעולם הזה נקראת הליכה, על שהוא קרוב להפסד, ורחוק משכר הנקרא ביאה היפך הליכה, היינו לסוג א' שנשאר במצולת ים. ואת מצותי תשמרו, סוג ב' הנ"ל, שומר לא תעשה כמשמעות השמר פן ואל (עירובין צו.), שלא לעבור עבירה, שיוכל לחזור לאביו כמו שירד שיחזור למקום מחצבו, אבל בקיום התורה והמצות, למצוא אבן יקר הערך, לא עשה זה. ועשיתם אותם, סוג ג', לעסוק בתורה ומצות להעלות מיין נוקבין שהיא אבן יקר הערך, להעלות מיין נוקבין מרפ"ח ניצוצי ז' מלכין וכו'.
ונתתי גשמיכם בעתם, ר"ל על ידי מעשיכם הטוב שגרמו שנתנה הארץ יבולה להעלות מיין נוקבין, להשפיע מלמעלה שפע טוב ומיין דוכרין על ידי יסוד צדיק הנקרא שדי, וכאשר תתהפך כחומר [חותם] נעשה דיש, על ידי שפע הטוב השיג לכם דיש את בציר, והכל על ידי תיקון מעלה של בני אדם עם הכונה, שישתדל האדם בגשמי וצורך הדיוט ויכוון ברמיזתו למעלה אל השכינה, ואף על פי שה' יתברך מסייע לבאים לטהר, ואני נתתי שיזכו לקדש גשמיכם בעתם - הגשמיות שלכם בעתם, שהיא השכינה, מכל מקום על ידי הטוב בחירתם ונתנה הארץ יבולה, ראוי שיזכ"ה שישיג לכם דיש וגו'.
וקיד[ו]ש את עצמו בגשמי, היינו אכילה, מלבד כוונת אכילה בירור ז' מלכין וכו', יכוין בדרך לגמול חסד עם נפשו אכסנאי, כמו הלל הנ"ל, שזכרתי בפ' בהר, ושינה בסוד דורמיטא, ומו"מ בסוד בירור ל"ט מלאכות, באופן בכל דרכיך (משלי ג ו) הגשמי דעהו (משלי ג, ו), לייחד קודשא בריך הוא [ושכינתיה], וכמ"ש בזהר תומר דבורה הרבה דברים, יעו"ש.
וז"ל ונתתי גשמיכם בעתם, על ידי שזכו להעלות מיין נוקבין ונתנה הארץ העליונה יבולה, ולהשפיע מיין דוכרין, כי עץ השדה יתן פריו - הוא זעיר אנפין הנקרא עץ החיים מהלכו ת"ק שנה (בר"ר טו, ו), והשיג וגו', ונתתי שלום בארץ, שכבר נעשה יחוד יסוד ומלכות למעלה. והשבתי חיה רעה מן הארץ, לבער קוצים מן הכרם ה' צבאות.
א"כ סרה קושית הרמב"ם, שאין זה שכר עולם הזה, רק על ידי מעשה תחתונים גורמים יחוד למעלה, ושכרם לעולם הבא, והכל קאי ארישא דקרא, והבן.
•
עוד יש לומר ביאור ג' סוגים, בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, נגד זה ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו (כו, ג-ד). וזה ג' סוגים שאמר הנביא ירמי' (ירמיה ט, כב) אל יתהלל חכם בחכמתו וגבור בגבורתו ועשיר בעושרו וגו'.
ונבאר מ"ש באבות (פ"ו מ"י) אמר רבי יוסי בן קסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום, אמר לי, רבי, מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים וסופרים. אמר לי רצונך שתדור במקומינו וכו', אמרתי לו איני דר אלא במקום תורה וכו'. ועיין ביאור זה במקום אחר.
וכעת נ"ל, דכתב החסיד מהר"י יעבץ במשנה פרק ד' דאבות (מ"א) בן זומא אומר, איזהו חכם הלומד מכל אדם וכו', איזהו עשיר וכו', ופירש - (ירמיה ט, כב) אל יתהלל החכם בחכמתו כשישתמש ממנו לצרכו וכן גבור ועשיר, אלא בזה התנאי יוכל להתהלל, כשיכיר מעלתו כי אני הוא שנתתי לו ומידי היתה זאת, וישתמש בחלקו זה אל עבודתו יתברך, אז הוא יתהלל, כי הוא עבד נאמן. אבל העושה בהיפך איך יתהלל, והמעלה אשר לו גזולה היא בידו ועתיד ליתן עלי' את הדין וכו'. וקודם לזה כתב, בלב חכם תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע (משלי יד, לג), כי לא פעלה בהם החכמה מה שדרכה לפעול, לכן לא נקראו חכמים רק יודעי חכמה. וכן עושר אם ישתמש בו בעבודת ה' יתברך אז עטרת חכמים עושרם (שם יד, כד), אבל עושר הכסילים אולת, כי אינו עושר לפי האמת רק הוא סיבת אולת, כי על ידי עשרם ושלותם תחזיק סכלותם וכו', יעו"ש.
ועיין לעיל, מובא מ"ש בעקדה (שער פ"ה) לב חכם לימין, שפונה הכל לימין, והכסיל פונה לשמאל וכו', יעו"ש. והיינו גם כן שחכמתו וגבורתו ועושרו פונה לימין לה' יתברך, והכסיל בהיפך, ישמש ממנו לצרכו, שהוא לשמאל.
ובזה יובן, אמר רבי יוסי בן קסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ר"ל גם שהייתי בפעם אחת בתואר מהלך שהוא היפך ביאה, דהיינו עוסק בצרכי גשמי, מכל מקום היתה מחשבתי דבוק בו יתברך בסוד הנותן בים דרך (ישעיה מג, טז) ששמעתי ממורי. וגם בלאו הכי התורה נקראת דרך ה'. ושויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח) לדבק בו יתברך, וכמ"ש לעיל לנפש לא יטמא מחשבתו בעמיו - גם כשהוא בתוך עמיו, שהם המוני עם, שנקרא זה דרך היפך דרך הצדיקים שנקרא אורח, וכמ"ש בזהר (ח"ב ריד:-רטו.) ואורח צדיקים כאור נוגה וגו' (משלי ד, יח).
או יש לומר, כי הליכה נקרא שהולך ממדר[י]גה למדריגה, היפך המלאכים שנקראים עומדים על מדר[י]גה אחת, ותכלית המדרגה העליונה לדבק מחשבתו בו יתברך, והי' מהלך במדר[י]גה זו גם בהיותו בדרך, בתוך מדר[י]גת המוני עם שנקרא דרך, והיינו בעמיו ממש, מה שאין כן מדר[י]גת הצדיקים נקרא אורח כנ"ל, הרי שהי' פונה לימין גם בעוסקו בגשמי.
ופגע בי אדם אחד, ר"ל שפגע ומנגד למדרגתי, שגם בעוסקו בתורה ותפלה פונה לשמאל עבור צרכו שיהי' עושר וכבוד, והראיה, שהיה אדם אחד, וכמ"ש בזהר כי השכינה הולך עם האדם בדרך כשעוסק בתורה לשם שמים, וכמ"ש (עי' תהלים פה, יד) צדק לפניו יהל(ו)ך. וזהו המהלך בדרך יחידי וכו' (אבות פ"ג מ"ד), יעו"ש, וכאן הי' אדם אחד שאין השכינה משתתף עמו, והיינו מחמת שהיה פונה לשמאל, ואז אין השכינה עמו. וז"ש שויתי ה' לנגדי תמיד, שהי' השכינה עמו תמיד, והטעם כי מימיני בל אמוט, ר"ל שבכל פנות הי' פונה לימין, לשם שמים. ושאר ביא[ו]ר הפסוק עיין אחרי זה.
ולכך הוא נתן לי שלום תחלה, שהוא הי' פנוי, מה שאין כן אלא הייתי פנוי, כי הייתי עוסק בדבקותו יתברך ולא הי' הפנאי מסכים לזה, כי אם אחר שנתן לי שלום הוצרכתי להחזיר לו שלום, כי אף במקום שאין להפסיק אמרו חז"ל בפרק ב' דברכות (מ"א) ומשיב שלום לכל אדם. וז"ש החזרתי לו שלום, אבל לא תחלה, ללמדנו שהי' במקום שאין להפסיק וליתן שלום תחלה, וכמו שפירש רש"י ביעקב אבינו (בראשית מו, כט), ויפול על צואריו, אבל יעקב לא נפל על צוארו של יוסף, שהי' קורא את שמע וכו'.
ואמר לי רבי וכו', שהבין בזה שהי' עוסק בתורה ודבקות ה' יתברך מסתמא הוא רבי. ושאלו מאיזה מקום אתה וכו', והענין, דכתבתי ביאור בש"ס דברכות, מאי רפידים, דרבי יהושע סבירא ליה שריפו ידיהם מדברי תורה, ורבי אליעזר סבירא לי' כך שמה. ועוד שאלו מאי שיטים, ואמר לו כך שמה, ורבי יהושע סבירא לי' שעסקו בשטות, ועיין זה לקמן.
וכעת נ"ל דלא פליגי, רק מר אמר חדא ומר אמר חדא, דמבואר במדרש ובזהר, כי שיטים המקום גורם על ידי מעיין שהוא לשט[ו]ף בזנות, ועתיד ליטהר, וענין מעיין שהי' במקדש, עיין שלח לך, יעו"ש. וז"ש (במדבר יג, יח) ואת הארץ מה היא, יש ארץ מגדלת חכמים ויש ארץ מגדלת טפשים (תנחומא שלח ו) וכו'.
ובזה יובן, מאי רפידים, ואמר לו כך שמה, והיינו שהמקום גורם, שרפו ידם מדברי תורה. וכן שיטים כך שמה, לכך עסקו בשטות. וכי תימא אם כן בטלה הבחירה, זה אינו דכל זה מצד טבע בריא(ו)ת הארץ, שמצד הגלגלים הי' המקום גורם, אבל נשמת האדם למעלה מן הגלגלים, לשנות טבע הגלגלים, וכמו שכתב הר"י בן שושן בויכוחו עם הרמב"ם, והרב יעבץ מביאו (אבות פ"ג מכ"א), עיין לעיל מזה. וזהו כונת שאלת מאי רפידים ומאי שיטים, וצ"ל כנ"ל, אם כן בטלה הבחירה ואין עונש, ומה טעם נענשו ויבא עמלק (שמות יז, ח), וכן בשיטים. וביאר לו, דלעולם השם המקום גורם, ומכל מקום לא בטלה הבחירה, וק"ל. וזהו שאלתו גם כן מאיזו מקום אתה, אפשר שהמקום גורם לקנות חכמה ודביקות ה' יתברך שראיתי בך.
והשיבו, מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני, ר"ל כמ"ש (מלכים ב ד, ח) ושם אשה גדולה, ודרשו על שם חשיבות, והכי נמי כך על שם חשיבות היא גדולה וחשובה, שמגדלת תואר חכמים ולא יודעי חכמה, כי פעלה החכמה מה שראוי לפעול, ואינם משתמשים במעלת החכמה לצורך עצמן רק לצורך עבודת ה' יתברך. וכן סופרים לשבח במעלת החכמה הגבורה והעושר, היינו לצורך ה' יתברך, אבל אם ישתמש לעצמו אינם סופרים ומונין לספר בשבחו כלל, כי אינם מספרים במעלת העושר של הכסילים, כי נחשב אצלם לאוולת, וכיוצא בזה.
והנה, לפי שלא השיב לו על מקום ידוע, לומר מעיר פלונית אני שהיא גדולה מחכמים וסופרים וכו', סבר שאין המקום גורם לכבד האדם ואת האנשים, רק האדם מכבד מקומו, וסבר שנקרא עיר גדולה לפי שיש בה חכמים וסופרים, לכן אמר אם כן רצונך שתדור במקומ[נ]ו, וגם כן יהי' עיר גדולה מאחר שאתה תהי' שם שהוא תואר חכם וסופר. ואז ביאר לו פירוש איני דר אלא במקום שהוא גורם תורה ועבודת השי"ת, כי יש מקום שגורם ההיפך וכו', וז"ש (תהלים קיט, עב) טוב לי תורת פיך וכו', וק"ל.
ובזה יובן אם בחקותי תלכו, נגד מעלת החכמה שנקרא חק לישראל (תהלים פא, ד), וכמ"ש בכתבים חכם מה הוא אומר וכו' החקים והמשפטים וכו'. ור"ל שאל יתהלל חכם בחכמתו, רק ידע שהחכמה והחק היא שלו יתברך, ובזה לא ישתמש בחכמה רק לעבודת ה', גם בעוסקו בגשמי [יהי' דבוק בו ית', וז"ש אם בחקותי תלכו, מצד שידע שהם חקותי ישתמש בהם לצרכי, שיהי' בגדר הליכה ולא עמידה שיעמוד על מדריגה א', רק ילך למדריגה עליונה שהיא דבקותו יתברך, גם בעסקו בגשמי] שנקרא גם כן הליכה היפך ביאה.
ואת מצותי תשמרו, אל יתהלל הגבור בגבורתו לתועלת עצמו, רק להשי"ת יהי' גבור, לכבוש יצרו שלא יעבור על דברי תורה, שהוא תואר שמירה, כמו שאמרו חז"ל (עירובין צו.) השמר פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה, וז"ש את מצותי תשמרו.
ועשיתם אותם, אל יתהלל עשיר בעשרו להשתמש בו לצורך עצמו, רק להשי"ת, שיהי' רודף צדקה לשם שמים, ואז השי"ת ממציא לו בני אדם מהוגנים שיקבל שכר, וכמ"ש בש"ס דבבא בתרא (ט:) וכו', יעו"ש. וז"ש ועשיתם אותם, כמ"ש (רות ב, יט) ושם האיש אשר עשיתי עמו, כי עושה חסד עם הנותן שמקבל שכר, מה שאין כן באינו נותן לשם שמים הקב"ה ממציא לו בני אדם שאינם מהוגנים שלא יקבל שכר, ואז אין העני עושה חסד עם הנותן, שהולך לאיבוד שאינו מקבל שכר. וז"ש ועשיתם אותם, שתעשה חסד אתם - עם הנותנים לשם שמים.
ונגד זה ונתתי גשמיכם בעתם, דכתבתי במקום אחר פירוש המשנה (אבות פ"ב מ"ד) בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. דפליגי (ברכות לה:) תנא קמא סבירא לי' הנהג דרך ארץ, ורבי שמעון בר יוחאי סבירא לי' והגית בו יומם ולילה (יהושע א, ח) כמשמעו, ואז מלאכתן נעשית על ידי אחרים, ומסיק הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם וכו', מכל מקום לא תהי' אחרי רבים לרעות (שמות כג ב), ותהי' מן המיעוט, ובטל רצונך - חרישה וזריעה, מפני רצונו יתברך - לעסוק בחכמה להשי"ת, וגבור ועשיר גם כן לא ישתמש לרצונך רק לרצונו יתברך. כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, שיהי' מלאכתך נעשית על ידי אחרים, שלא יעשו [רצון] עצמם רק רצונך, מדה כנגד מדה וכו', והבן (זה לא כתבתי שם). וז"ש ונתתי גשמיכם בעתם, ר"ל הגשמיות שלכם חרישה וזריעה וקצירה וכיוצא, יהי' בעתם של אחרים, שהם יעשו מלאכתך.
ונעשה עוד גם ברית, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, דכתב[תי] במקום אחר ביאור ש"ס (ברכות ל:) חסידים הראשונים היו שוהין ט' שעות לתפלה, אם כן תורתן האיך משתמרת ומלאכתן אימתי נעשית, ומשני מתוך שחסידים הן וכו' [יעו"ש. וז"ש אם בחקותי תלכו וגו', דהיינו לבטל רצונם בג' סוגים, חכמה, גבור, ועשיר, שלא ישתמש בו לצורכו ורצונו] כי אם לרצון הבורא יתברך, לכך מלבד שנתתי גשמיכם בעתם בגשמי כנ"ל, אלא גם ברוחני ונתנה הארץ יבולה, הוא סוד כוונת התפלה שהיא במלכות, ארץ העליונה, כמ"ש (תהלים קט, ד) ואני תפלה - גם שלא ישהא ט' שעות ביום מכל מקום יהי' תפלתו שגורה בפיו, ונתנה הארץ יבולה. וגם תורתו משתמר ונתברך, וז"ש ועץ השדה יתן פריו, שהתורה נקראת (משלי יג, יב) עץ חיים תאוה באה (ברכות לב:), ותואר עץ של השדה אשר ברכו ה' יתן פריו, וכמ"ש (תהלים א, ג) והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, והבן.
•
עוד נ"ל, אם בחקותי תלכו וגו' וכו' (כו, ג-ה). ונבאר ש"ס דברכות (ט:) דבר נא וישאלו וגו' (שמות יא, ב) שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם (בראשית טו, יג) קיים, ואחר כן יצאו ברכוש גדול לא קיים וכו'. והקושיות מפורסמות, גם שלא יאמר אותו צדיק ראוי לקיים הבטחתו. וגם כפל ועבדום וענו וגו' למה האריך כאן. וגם תואר צדיק - שלא יאמר אותו צדיק וכו'.
וגם נבאר ש"ס דבכורות (מד:) לא יהי' בך עקר ועקרה ובבהמתך (דברים ז, יד), אמר רבי יהושע בן לוי, שלא יהי' תפלתך עק[ו]רה, אימתי בזמן שמשים עצמו כבהמה וכו'.
ונבאר משנה פרק ד' דברכות (מ"ד) רבי אליעזר אומר, העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים וכו'. ובפרק ב' דאבות (מי"ג) רבי שמעון אומר אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, שנאמר וגו'.
ונבאר ש"ס דבכורות (ה:) מה נשתנו פטרי חמורים וכו' עד שהי' לכל אחד צ' חמורים טעונים כסף וזהב מצרים.
ונבאר המשך פסוקי תהלים (טז, ח-יא) שויתי ה' לנגדי תמיד וגו', עד נעימות בימינך נצח, עיין ביאור זה במקום אחר.
וכעת נראה לי, דהקשו הקדמונים, מאחר שהשי"ת יודע מחשבות אדם וצרכו, אם כן למה צריך האדם להוציא בשפתיו ולהתפלל ולישאל על צרכיו. ושמעתי מן מוהר"ן, שתועלת התפלה, על ידי כלי הדיבור נעשו כלים להוציא השפע בפועל בכלים אלו, מה שאין כן אלו הי' במחשבה וכו', ודברי פי חכם חן.
והענין, דבא הצווי בתורתינו (דברים ל, יד) בפיך ובלבבך לעשותו, והם עובדא ומילולא ורעותא דלבא, כמפורש בזהר כמה פעמים. והנה, על ידי המחשבה וכוונת הלב על ידי נשמה שהיא בבינה, המקננת בבריאה עולם המחשבה, פועל ברוחני לתקן עולם המחשבה, ביום א' וביום וא"ו. ועל ידי פיך שהוא הדבור, רוח שהוא המקנן ביצירה, מתקן עולם היצירה, והוא ביום ב' וה', והיינו שתיקן עזרא וכו'. ועל ידי מעשה המצות מלכות נפש המקננת בעשיה, מתקן עולם העשייה, והוא ביום ג' ויום ד', כמבואר זה באר היטב בכתבים איך לקנות נפש רוח נשמה משבת העבר לשבת הבאה, יעו"ש. והנה נפש רוח נשמה אלו רמוזים בשם הוי"ה, איך לתקן השם ולקנות משם להמשיך נפש רוח נשמה וכו'.
וגם בעשיית גשמיית הייתי פונה לימין, וכמו שכתבתי במקום אחר בשם העקידה (שפ"ה) לב חכם לימינו (קהלת י, ב). וז"ש (תהלים טז ח) כי מימיני בל אמוט, ר"ל גם בגשמי שויתי ה' לנגדי תמיד לפנות לימין. לכן שמח לבי נגד בלבבך. ויגל כבודי, כי פה הבינה מוציא קול ודבור על ידי ל"ב נתיבות חכמה שנקרא גימטריא ל"ב, והוא נגד בפיך. אף בגשמי וגו' נגד לעשותו, כי הנפש בעשייה פועלת וגומרת המצות מעשיות על ידי הכלי שהוא בשר אדם, וק"ל.
ובזה יובן אם בחקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה (תו"כ ורש"י ויקרא כו ג), הרי בפיך. ואת מצותי תשמרו, כי שמירה היא בלב, הרי בלבבך. ועשיתם אותם, הרי לעשותו. ורומז הפסוק כסדר בפיך ובלבבך לעשותו. ונגד לעשותו בגשמי, לכך ונתתי גשמיכם בעתם, שהוא הפעולה גשמיית בעשייה. ונגד היצירה שהיא בפיך, יפעול במה שאמר ונתנה הארץ יבולה, כי בינה המוציא קול ודבור, ונתנה הארץ עליונה בינה, יבולה, שהיא לפעול ביצירה על קול ודבור. ונגד הבריאה שבו אהי"ה קס"א גימטריא עץ כנודע, אמר ועץ השדה יתן פריו, לתקן עולם המחשבה שהיא בריאה, והבן.
וז"ש והשיג לכם דיש, שהוא שדי בבריאה, את בציר ביצירה, ובציר אותיות יצר ביצירה ישיג את זרע שבעשייה, שימשיך נשמה מבריאה ורוח מיצירה ונפש מעשייה.
ובזה ואכלתם לחמכם לשובע, דכתב היעבץ פרק ד' דאבות (מ"א) בן זומא וכו', כי יש הפרש בין הטובות הנפש[י]ות שרבוים שבחם, ובין הטובות הגופנ[י]ות כי רבויים הפסדם, כמו מלח בתבשיל וכו'. ומאחר דקאי ברוחני שפיר אמר ואכלתם לחמכם דייקא, שלכם בהחלט, לשובע, כי רבויים שבחם, מה שאין כן לחם הגשמי אינו שלכם בהחלט, כי אם לחיי שעה, ובזו אין צריך לשובע, כי רבויים הפסדם. ומעתה לפירוש המפרשים אוכל קימעא ומתברך וכו' (תו"כ ויקרא כד, ה), דאתי כמשמעו. וגם סרה קושיית הרמב"ם (הל' תשובה פ"ט ה"א) איך נכתב בתורה ייעודים גשמיים. דזה אינו, דברוחני קאי, וק"ל.
וזה יהי' פירוש הפסוק ישעי' נ"ה (ב) למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה. דהיינו בגשמי צריך שיהי' שלא לשבעה, כי רבויים הפסדם, הלא טוב יותר שמעו שמוע, דהיינו כפל המורה על רבוי השמיעה ברוחני, ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם, שרבויים שבחם, וק"ל.
עוד י"ל שויתי ה' לנגדי תמיד. דכתבתי לעיל אם לא יחשוב ה' לו עון וכו' (תהלים לב, ב). יעו"ש. וז"ש, כאשר שויתי ה' לנגדי, שיחשוב שמו יתברך, ונאה לי נגדי על ידי חטאתי נגדי תמיד (תהלים נא, ה), הגם כי מימיני בל אמוט, שכל פנות פניתי לימין, גם בגשמי כמו אכילה ושתי' וכיוצא. לכך שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח וגו', דכתב בעוללות אפרים דף מ"ב (מאמר קסג) משל על החומר וצורה, שהם ב' הפכיים, לשני בני אדם שפרשו ממקום מגוריהם וילכו בדרך, המטעמים של זה עצבות לזה וכו', כך מטעמים גופנים אשר אהב החומר הוא עצבון לנפש, וכאשר יאכל בלחמי התורה ותתענג בדשן נפשכם, אין הגוף שמח בזה כלל, כי אם באכילת מצוה בשבת ורגל וכיוצא אז תתענג הגוף והנפש וכו', יעו"ש. וז"ש מאחר ששמחת הגוף והנפש הם הפכיים, השמחה לזה עצבות לזה, לכן שמח לבי, ר"ל שלא בחרת[י] בשמחה של עולם הזה שהוא שמחת הלב בעניני הגוף, ולא שמחת הנפש שנקרא כבוד וכמ"ש (תהלים קו, כ) וימירו את כבודם בתבנית שור וגו'. וכמו שכתב בזוהר שם (ח"ב קצא.) דקאי על השכינה שנקרא נפש כנודע והוא כבוד, רק בחרת[י] בשמחת אכילת מצ[ו]ה, שאז יש שמחה לשניהם, וז"ש לכן שמח לבי ויגל כבודי, שהוא שמחת הגוף והנפש.
ואף בשרי ישכון לבטח, שלא ישלוט בו רמה, מאחר שלא נהנה כי אם מסעודת מצוה, וכמ"ש בזהר תרומה דף קמ"א (ע"א-ע"ב) בחכמה ומוסר, יעו"ש. הגם דיש לומר, דאם שמח לבי למטה, בידוע שיש שמחה למעלה, וזהו ויגל כבודי, ועיין מענין זה במקום אחר.
כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. דשמעתי ממורי כי קודם העונש באו מחשבות רעות וזרות, וז"ש אברהם (בראשית יב, יא) עתה ידעתי כי אשה יפת מראה את ופן יהרגוני, לכך יראה ורעד יבא בו ונעשה יחוד יראה עם נורא וניצל וכו', ודברי פי חכם חן. ואפשר מה שכתב הרמב"ם עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קיט, קכו), ונ"ל הוא על ענין זה גם כן, והבן.
וז"ש כי לא תעזוב נפשי לשאול, הוא המחשבה שנקראת נפש, כמו שכתב הרמב"ם (הל' מקוואות פי"א הי"ב) מובא לעיל, וגם השכינה נקראת נפש וכנזכר שם, והיינו אם לא תעזוב נפשי ומחשבתי לשאול - להנצל ממחשבות רעות וזרות, בזה אדע כי לא תתן חסידך לראות שחת, שהוא העונש שאחר מחשבה רעה וזרה.
וגם שי"ל, שיעשה למען שכינת עוזו שנקראת נפש, שעל ידי טהרת מחשבות האדם נטהר השכינה מהקליפות. וז"ש לא תעזוב נפשי, שהיא השכינה נפש דוד כנודע, לשאול הם הקל[י]פות ומחשבות רעות, והיינו על ידי סיוע עליון כדי שיהי' עזר לשכינה להפריד הקל[י]פות ממנה על ידי טהרת מחשבתו. ודוד הוצרך להתפלל על טהרת המחשבה, כמו ששמעתי ממורי פירוש הפסוק (תהלים קיט, נט) חשבתי דרכי ואשיבה וגו', עיין במקום אחר.
גם יש לומר, כמו שכתב הטור אורח חיים סימן א', שהתפלל דוד (תהלים קיט, לז) העבר עיני מראות שוא, כי עין רואה ולב חומד, שהוא המחשבה, וכלי המעשה גומרין וכו', יעו"ש. וז"ש שלא תעזוב נפשי לשאול, והיינו על ידי שלא תתן חסידך לראות העבירה, שנקראת שחת וגורם שחת, והיינו על דרך העבר עיני מראות שוא וכו'.
תודיעני אורח חיים, דשמעתי ענין ב' שעירים להטיל גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל וכו' (ויקרא טז, ח), שיסתפק בכל דבר אם הוא לה' או לעזאזל. וז"ש תודיעני איזה אורח, כי שמא הוא עצת היצר הרע לומר שהוא מצוה אורח חיים, ובאמת אפשר שהוא לעזאזל.
שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח. והוא דכתב היעבץ, וזכרתי לעיל, כי טוב[ו]ת הגוף רבויים הפסדם, מה שאין כן שמחת וחובת הנפש רבויים שבחם. וז"ש, אחר שתודיעני אורח חיים, אז אני שובע שמחות את פניך הוא נעימות בימינך נצח, בלי הפסד, מה שאין כן ברבוי ושובע טובת הגשמי, שהוא בשמאל, גורם הפסד וכנ"ל.
ועוד מעלה בין הגשמי או הרוחני, דכתב האלשיך (משלי כב, ה) יותר יוכל לקנות בנקל עולם הבא וגן עדן, מה שאין כן לקנות גיהנם וכנ"ל, והוא על ידי נעימות ושלוה קונה עולם הבא הנצחי וגן עדן, היפך אם בינה לשמאל, וק"ל.
ונחזור לענין הנ"ל שזכרתי בפיך ובלבבך על ידי המחשבה לעשותו, ועל ידי מצות מעשיות בחינת עובדא, כמו ציצית ותפילין, מתקן עולם העשייה, ועל ידי התפלה בחינת בפיך ובלבבך - על ידי המחשבה וכוונת הלב מתקן עושה תיקון לפעול ברוחני בעולם המחשבה, ועל ידי בפיך כלי הדבור, עושה כלים להוציא השפע מכח אל הפועל על ידי הכלים אלו לתועלת האדם, וכמו שכתבתי בשם מוהר"ן לעיל.
ובזה יובן ש"ס דבכורות, שלא תהא תפלתך עקרה, ר"ל שדרשוהו בזהר (ח"א רכג.) ורחל עקרה (בראשית כט, לא) עיקר, ר"ל שלא תעשה עיקר מה שהוא לצורך שנקרא תפלתך, רק תהי' עיקר כוונת התפלה לפעול ברוחני. וז"ש בבהמתך, שהתפלה היא סוד מיין נוקבין סוד שם ב"ן גימטריא בהמה, שתעלה השכינה להתייחד עם דודה בסוד ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וכו' (יחזקאל א, כו), וז"ש (תהלים לו, ז) אדם ובהמה תושיע ה', והבן. וז"ש רבי יהושע בן לוי שלא תהי' תפלתך וכו' אימתי בזמן שמשים עצמו כבהמה, וק"ל.
ובזה יובן כוונת המשנה פרק ד' דברכות, העושה תפלתו קבע וכו', ר"ל שעושה קבע ועיקר תפלתו השייך לעצמו וכו'. וכן משנה פרק ד' דאבות, אל תעש תפלתך קבע דייקא, אלא שהשכינה יעלה על ידי התפלה בסוד מיין נוקבין, ותהי רחמים ותחנונים לפני המקום, בסוד הקובע מקום לתפלתו (ברכות ו:) המבואר בכתבים, והבן.
ובזה נבא לבאר ש"ס דברכות, שלא יאמר אותו צדיק וכו'. והענין, ג' מיני עונש נאמר בפסוק (בראשית טו, יג) א' כי גר יהי' זרעך, זהו זרע לבטלה שהוצאת, כי אברהם גלגול אדם הראשון, וזרעו נפלה בערות הארץ הוא מצרים, ונתגלגלו עתה בכור הברזל להזדכך, וינצלו את מצרים - וזהו רכוש גדול של הנפשות הנ"ל וכו', יעו"ש. ונודע מ"ש כי חטא זה הוא במחשבה ובעובדא, וכמו שכתוב בתיקונים כי חטא אדם הראשון הי' במחשבה ובעובדא, עיין תיקון ס"א (צג:) וכו'. וז"ש כי גר יהי' זרעך, לתקן חטא זרע לבטלה. אפס שיש בחטא זה ב' בחינות, מחשבה ועובדא, ונגד עובד[א] צריך שיתקן בעובדא, וזהו ועבדום, ונגד מחשבה אמר וענו אותם.
וגם את הגוי וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, גם כן בעובדא ובמחשבה, בעובדא שיצאו ברכוש גדול ממש על ידי שישאלו כסף וזהב. ובמחשבה היינו בירור ניצוצי קרי, דנודע במחשבה אתברירו, וינצלו את מצרים רכוש גדול של הנפשות.
ובזה יובן שלא יאמר אותו צדיק, ר"ל אחר שתיקן אברהם אבינו חטא אדם הראשון שפגם בברית, עתה נקרא צדיק כנודע, לא יאמר ועבדום וענו אותם קיים בגשמי וברוחני, שהוא רומז בכפל ועבדום בגשמי, ועינו הוא ברוחני ובמחשבה. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בגשמי, הגם דהעיקר הוא ברוחני לברר רכוש נצוצי קרי וכמ"ש שלא יהי' תפילת"ך עקורה וכנ"ל, מכל מקום שלא יאמר אותו צדיק לכך בבקשה מהם שיקיימו הרכוש גם בגשמי על ידי שישאלו כסף וזהב, וק"ל.
ובזה יובן ש"ס דבכורות, מה נשתנו פטרי חמורים וכו', ומשני שהי' לכל אחד צ' חמורים טעונים כסף וזהב מצרים וכו'. ר"ל, מצרים שנקראים חמורים (יחזקאל כג, כ) על שם ערות הארץ, חומר עכור של טומאת קרי, ושם נצרפו ונזדככו ישראל בתיקון קרי, ונקרא כל אחד צדיק על ידי חמורים אלו שסייעו את ישראל להזדכך שם. והיו טעונים זהב וכסף של מצרים בגשמי, וברוחני מנצוצין, על דרך שנאמר (בראשית מז, יד) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא במצרים, שהי' צדיק ובירר הנצוצין כמבואר בכתבים, יעו"ש, והבן.
ובזה נבאר משנה פרק ד' דמגילה (מ"ח) העושה תפלתו עגולה, סכנה ואין בה מצוה וכו'. וי"ל, דהל"ל העושה תפילין וכו'. ולפי הנ"ל מבואר, דהתפלה פועלת בגשמי על ידי עובדא, וברוחני על ידי מחשבה וכונת הלב פועלת ברוחני למעלה, וראוי שיכין האדם שיהי' עיקר כונת התפלה לפעול ברוחני, וכמ"ש למעלה שלא תהא תפלת"ך עקורה וכנ"ל. נוסף לזה, דאם כונת תפלתו לפעול לעצמו ומצפה אימתי יבוא משאלת תפלתו, נקרא עיון תפלה שמזכיר עונותיו (ברכות נה.).
ובזה יובן העושה תפלתו עגולה, כי דבר עגול כמו גלגול כאשר עלה מיד יורד ואינו עומד, כך העושה תפילתו עגולה, שמעלה תפילתו כדי שירד מיד בקשתו, הוא סכנה, שנקרא עיון תפלה להזכיר עונותיו, שמצפה שיבוא בקשתו. ואין בה מצוה, כי עיקר מצוה שיעשה יחוד למעלה וכנ"ל, וק"ל. ועיין דף בהג"ה ביא[ו]ר זה על דרך הלצה, יעו"ש.