קל) שם. או חית ב' זינין וכו'. ובכל הני אפי' יכול לקרותה פסול עו"ת אות ל"ה, מג"א אות ל"ו ה"ב אות ל', א"ר אות מ"א, פרמ"ג א"א או' ל"ו, קס"ה שם מלא"ש כלל ח' אות ג', ואם הפירוד אינו ניכר להדיא וגם התינוק קורא אותו, כתב ר"ז אות ל' בצדי אם התינוק קורא אותו כהלכתו ואין הפירוד נראה להדיא שמותר להדביקו ואין בזה משום שלכ"ס, אבל מדברי הפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב בד"ה השני שבתפלין ומעצי לבונה חי"ד סי' ר"פ משמע באות שנחלק לב' אותיות שאף אם אין הפירוד ניכר להדיא והתינוק קורא אותו ג"כ פסול, ואסור לדבק משום שלכ"ס, וכן משמע מדברי המלא"ש וקס"ה באות הנז' ובאות שלאחריו ועיין בשו"ת שבסוף זבחי צדק ח"ב סי' א':
קל) שם וה"ה שאם לא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן וכו'. נראה דה"ה אם נכתבו האותיות בקומתן ובצביונן ואח"כ ברוב הימים נפרדו השיני"ן וכיוצא וצורת האות ניכרת, יכול לתקן ואין בזה שלכ"ס. ברכ"י אות ט' אבל כל זמן שלא תיקנם הם פסולין ואפי' אם הפירוד דק מאד וצורת האות ניכרת דכיון שיש פלוגתא בזה באם נעשה הפירוד אחר הכתיבה כמ"ש לעיל אות ס"ב יש לפסוק כדעת האוסרים משום חשש ביטול מ"ע הברכה לבטלה. וכן אם נמצא כן בס"ת בשבת ויו"ט שא"א לתקן מוציאין ס"ת אחרת מטעם הנז' ועיין לעיל אות צ"ח ואות קי"ב, ולקמן סי' ל"ו או' ה' ואו י' ועוד עיין בסה"ק כף החיים סי' ח"י אות ז' בענין סב"ל: