מא) סעי' י"ב. יהיה הקלף מעור בהמה וכו'. בתשובת הרמ"ע סי' ל"ז כתב שיש מעלות שעור השליל של חיה יותר הגון למצוה משאר עורות, ועור שליל של בהמה עדיף מעור העוף, ועור העוף עדיף מעור חיה, ועור חיה עדיף מעור בהמה, ואלו מעלות או כולם נבלות או כולם שחוטות, אמנם שליל של בהמה שחוטה קודם לשליל חיה נבלה, וה"ה עור בהמה שחוטה קודם לעור חיה נבלה. והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ג' עו"ת אות כ' א"ר או' י"ט (וכתב א"ר שם וצ"ע בעור בהמה שחוטה ושליל של נבלה מי קודם) פרמ"ג א"א אות י"ד, כרם שלמה ע"ז הסעיף (וכתב כר"ש שם וז"ל בהמה טמאה שנולדה מטהורה או טהורה שנולדה מטמאה בשו"ת יד אליהו סי' ב' פסק להחמיר עי"ש, ובסי' ל"ה פוסק לאסור עור של בהמה רובעת ונרבעת לכתוב עליו תו"מ עי"ש עכ"ל) באה"ט סע"ק ט"ו. ועיין ה"ס סי' ב' או' א' לשכה"ס אות ד' שהביא ת' הרמ"ע ועל מ"ש של שחוטה מעלי טפי מנבלה, כתב בשם חת"ס וז"ל לא משמע כן מש"ס דשבת דף ק"ח סוף ע"א) ועיי"ש מה שתירץ. ועיין להמלא"ש כלל ב' או' ב' בבינה שכתב על קושיית ח"ס וז"ל, אמנם הרמ"ע עצמו פשיטא שהרגיש בזה שכן סיים באותה תשובה וז"ל וידוע שמדין הגמ' כל מין טהור כשר, אפי' נבלות וטרפות שבו וכו' וכונתו פשוטה דהגם שמצד י הדין אין קפדיא מ"מ מצוה מן המובחר יש מהטעמים שכתב עכ"ל: