סה) שם בהג"ה מיהו אם אנחנו רואים וכו', הא דלא משגחינן בתינוק בפשוט לנו היינו דוקא לחומרא, אבל לקולא משגחינן אע"פ שמן הדין כשרה אי תינוק דל"ח ול"ט קרי בענין שהוא פסול משגחינן ביה, וכן נראה מדברי ספר ב"ש שהביא ב"י בסי' ל"ו בצורת אות וי"ו שכנה"ג הגב"י או' יו"ד, והביאו אמ"ל בדיני בדיקה ע"י ינוקא או' י"ג לד"א סי' ט"ו או' י"ג, וכתב שם לד"א וז"ל, ונ"ל דבשבת אם אירע שהש"צ בשעת קס"ת נסתפק וקרא לתינוק וקרי לה לאות אחרת, ושוב בא חכם וראה שהאות כשרה ע"פ הדין כיוצא בזה לא משגחינן בתינוק ואין מוציאין ס"ת אחר, כי הסברא הפך הרב וראייה מב"ש יש לדחות עכ"ל, ונראה דה"ה בתפלין אם אנחנו רואים שהאות כשרה ע"פ הדין, והתינוק קורא לאות אחרת דלא משגחינן ביה, ואע"ג דסיים שם הרב לד"א ובחול יתקנוהו, היינו משום דאפשר לתקן בס"ת, אבל בתפלין דלא אפשר לתקן משום שלכ"ס, נראה דיש להקל כמו בס"ת בשעת קריאה משום שלא להצריכן גניזה, עיין לקמן בדברינו לסי' ל"ו בצורת החי"ת בד"ה וכן, ועיין קה"ס בחקי ה' שגם כן הקל בתו"מ כמו בשעת קס"ת משום שלא להצריכן גניזה, ועוד יש להקל מטעם אחר דכתיבת תו"מ שלנו היא דקה ותינוקות אין רגילין בה, ע"כ יש לסמוך על ראיית החכם אם האות כשרה ע"פ הדין ולא משגחינן בתינוק [ומה שסיים שם השכנה"ג, ובסימן כ"ד דאפי' לקולא לא משגחינן בתינוק והוא סותר הקודם ולא נודע על מה רומז כתב שם לד"א, נראה שהוא דלוג סופר]: