ט) שם לכתחלה יכתוב של יד קודם וכו' וכ"כ מרן בב"י בשם מהרי"א, אבל הרב ב"ח כתב דדעת הטור דיכתוב תחלה ש"ר ואח"כ ש"י, וכ"כ א"ר אות ב', עט"ז בס"א אות א', ר"ז אות א', וכן הוא ע"פ קבלת האר"י ז"ל בספר הכוונות בדרושי תפילין דרוש ב' וז"ל תחלה צריך שיכתוב התפילין ש"ר ויתקנם לגמרי ויתפרם וישחירם ואח"כ יכתוב ש"י ויתקנם וישחירם: גם צריך ליזהר לכתוב כל הד' פ' ש"ר או כל הד' פ' ש"י רצופים יחד, ולא יפסיק ביניהם בשום דבר כלל ועיקר וכ"ש באמצען, ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד' פרשיות ביחד יכתוב ג' פ' הראשונות יחד ואח"כ יכתוב הד' לבדה, ואם ג"ז קשה לו יכתוב עכ"פ ב' פרשיות הראשונות יחד ולא יפסיק ביניהם בשום אופן, ואחר כך יכתוב ב' פ' אחרות ביחד. והנה אם כתב ב' הפרשיות הראשונות בלבד יחד והפסיק ואח"כ בא לכתוב פ' שמע צריך שבתחלה יעביר הקולמוס בה ויכתוב על תיבת וידבר של פ' קדש ועל תיבת והיה כי יביאך. שבפ' שניה ואח"כ יכתוב מפ' שמע ואילך ועי"כ נקרא קצת חיבור, ואס כבר כתב בתחלה ג' פ' אז יעביר הקולמוס גם על תיבת שמע שבפ' ג' ואח"כ יכתוב הפ' הד' כולה ביחד: גם קודם שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר יהר"מ ה' או"א שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתיבתי זאת שאני כותב תפילין אלו לשם יחוד קבה"ו לשם קדושת מצות תפילין שצויתנו ה' אלקינו, ותצילני מטעות הכתיבה ומטעות הכוונה וכן יה"ר, ואח"כ יתחיל לכתוב עכ"ל. ועיין עוד לקמן סי' ל"ד שכתבנו שם יה"ר יותר בארוכה משם מצ"ש יעו"ש:
וכתב מלא"ש כלל י"ז אות י"ג וז"ל ומ"מ פשיטא דאין בפלוגתא זו כי אם משום הידור לכתחלה אבל כ"ע מודים דבין הקדים ש"ר ובין הקדים ש"י התפילין כשרים בלי שום פקפוק עכ"ל. וכתב עוד מלא"ש שם אות יו"ד בבינה וז"ל, ודע שמ"ש הבאה"ט ס"ק ג' בשם ספר הכוונות לכתוב כל הד' פרשיות ש"ר או של יד רצופים ולא יפסיק בשום דבור כלל עי"ש, אינו מצד הדין כי אם מצד חסידות ודברים טובים ויקרים הם לסופר הראוי לדברים כאלו כגון שהוא זהיר וזריז ואומן וכחו יפה וידיעתו בהלכות כתיבת סתו"ם רחבה ויראתו שלימה, אבל מי שאין בו דברים הללו כולם לענ"ד יש לחוש הרבה שע"י הכתיבה הרצופה בלתי שינוח בנתים יעף ויגע ויקלקל יותר ממה שיתקן, על כן יותר טוב לענ"ד להפסיק בין הכתיבה לנוח כדי שיעצור כח לתקן המלאכת שמים כהלכה, ומה' ישא ברכה עכ"ל, והביאו הקה"ס סי' כ' או' ו' בלשכ"ה והסכים לדבריו:
ומ"ש בספר הכוונות דאם הפסיק בין הפרשיות דיעביר הקולמוס על תיבה ראשונה של כל פו"פ הנכתבה מקודם כתב האמ"ש כלל כ' אות ג' בשולי היריעה בשם הבגדי ישע דאין לעשות כן עיין שם הטעם. ונראה שכן ראו להורות, והטעם מפני דגם מדברי הרב עצמו נראה דאין כ"כ חובה לחזור ולהעביר הקולמוס על הפרשיות הקודמות דהא כתב נקרא קצת חיבור משמע דאין חיבור שלם. ועוד איכא למיחש כי שמא בהעברת הקולמום תשתנא האות לאות אחרת כמו ריש תהיה דלית ויחזור ויתקנה, ונמצא כותב שלא כסדרן יבא לתקן ונמצא מקלקל ח"ו כי העברת הקולמוס על התפילין צריך אומנות גדולה כי האותיות דקות ובנקל יבא האדם להכשל ח"ו ע"כ שוא"ת עדיף כמ"ש אלא התיקון הוא שאם אירע מקרה ולא יכול להשלים כל הד' פרשיות ביחד אם יודע לכוין בכתיבת תפילין חוזר לכוין בכללות כוונת הפרשיות שנכתבו מקודם, דהיינו אם אירע שכתב ב' פרשיות של ראש ונשארו שנים כשחוזר לכתוב הב' יחזור לכוין של"א פסוקים שיש בד' פ' של תפילין הם כנגד וכו' וכ"א אזכרות הם כנגד וכו' ופרשה א' עשרה פסוקים כנגד וכו' ופרשה ב' כנגד וכו' ויחזור לכוין כי ד' פרשיות הם. כנגד ד' אותיות הוי"ה ופ' א' כנגד יו"ד של הוי"ה וע"ב וקס"א, ופ' ב' ה' וס"ג וקמ"ג וכו' ועי"ז יהיה חיבור כל הד' פרשיות ביחד, ועיין לקמן סי' ל"ד סדר הכוונות: